הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בספטמבר, 2008 6 תגובות

כישראלי, אני מתבייש. ראש-ממשלה מכהן נאלץ להתפטר בגלל שחיתות אישית. כמה נורא!


כישראלי, אני מתגאה. ראש-ממשלה מכהן נאלץ להתפטר בגלל שחיתות אישית. כמה נפלא!


נאלץ לא בגלל מהפכה, לא בגלל הפיכה צבאית, לא בגלל מהומות ברחוב, לא בגלל תככים של מפלגה יריבה. אלא בעקבות הפעולה התקינה של מוסדות אכיפת החוק, התקשורת החופשית ודעת-הקהל.

בפרשה עכורה זו, הדמוקרטיה ניצחה. בספרו הקטן והנחמד, "המשפט של סוקראטס", קבע העיתונאי-הסופר האמריקאי המנוח א"פ סטון (אדם שהיכרתי והערכתי מאוד) שאחת התכונות העיקריות של המשטר הדמוקרטי היא היכולת לסלק מנהיג פוליטי. סוקראטס דגל בדיקטטורה של אדם "בעל ידע". סטון הדגיש את העובדה שבמשטר כזה אין יכולת לסלק את המנהיג בשעת הצורך.


באתונה העתיקה נבחרו בעלי המשרות הבכירות על-ידי כל התושבים בעלי אזרחות מלאה, שהיוו כמחצית האזרחים החופשיים. (העבדים לא נכללו, כמובן.) בעלי משרות פחות בכירות התמנו בהגרלה, על סמך ההנחה שכל האזרחים מוכשרים במידה שווה לנהל את ענייני המדינה. לעתים עולה על דעתי שזו אינה שיטה רעה כל-כך.


במפלגת "קדימה" לא נהוגה, כמובן, הגרלה. ביום הרביעי יבחרו מתפקדי המפלגה ביורשו של אהוד אולמרט כיו"ר המפלגה, שיהיה כמעט אוטומטית לראש-הממשלה – אלא אם כן הוא (או היא) ייכשלו בניסיון להרכיב קואליציה ממשלתית. במקרה זה תתקיימנה בחירות חדשות, כנראה בראשית 2009, ועד אז יישאר אולמרט בתפקידו כראש ממשלת-מעבר.


הבחירה האמיתית היא בין שני מועמדים: ציפי ליבני ושאול מופז. הם לא יכלו להיות שונים יותר.


קודם כל, מפני שזה גבר מול אישה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה יש עימות ישיר בין המינים על המשרה העליונה. (ב-1969, כאשר התמנתה גולדה מאיר הזכורה-לרע, אחרי מותו הפתאומי של לוי אשכול, לא היו לה מתחרים.)


הרקע שלהם משקף את קצוות החברה היהודית בישראל: מופז ה"מזרחי" נולד באיראן. לבני היא צברית אשכנזית, בת של ותיקים. מכיוון שאביה (כמו אביו של אולמרט) היה מראשי אצ"ל וחבר-כנסת, היא נחשבת ל"נסיכה".


אך ההבדל העיקרי ביניהם טמון בכוחות שהם מייצגים.


כחייל מקצועי, מופז מייצג את הכוח המרכזי במדינה מאז הקמתה: "מערכת הביטחון".


לתשלובת אדירה זו יש עוצמה פוליטית, כלכלית ואידיאולוגית שאין דומה לה. מאחר שכל המפלגות העיקריות התנוונו והפכו לאגודות מקצועיות ציניות של עסקנים, ללא אידיאולוגיה וללא מצע ייחודי, הצבא הוא כעת – לדעתי – המפלגה האמיתית היחידה במדינה.


זה לא צבא תורכי או פקיסטאני. צה"ל הוא, לכאורה, כלי בידי משטר דמוקרטי. הוא כפוף לגמרי לדרג המדיני. אך מאחורי חזית זו מסתתרת מציאות אחרת: אימפריה כלכלית הבולעת את חלק הארי של תקציב המדינה, קבוצת-לחץ, שדולה פוליטית, מרכז רעיוני.


מבחינה מסוימת, זוהי דת – דת שבה הביטחון הוא אלוהים והאלופים הם הכוהנים. שום דבר אינו עולה על הביטחון, וכאשר מוזכר שמו, כל השאר משתתק. שמע ישראל, הביטחון אלוהינו, הביטחון אחד.


כמו כמעט כל דת, היא קשורה באינטרסים כלכליים עצומים. תעשיית הביטחון, ובכללה הייצור והשיווק של נשק ושאר ציוד צבאי, ממלאה תפקיד מרכזי בכלכלה ובייצוא. זה הופך את 20 אילי-ההון השולטים בכלכלה שלנו לבעלי-הברית הטבעיים של הגנרלים. הנשיא דווייט אייזנהואר, שהמציא את המושג "התשלובת הצבאית-תעשייתית", היה מזהה את התבנית במבט ראשון.


ההשפעה הכבירה של "מערכת הביטחון" – צה"ל, השב"כ והמוסד – על קבלת ההחלטות הפוליטיות מתבטאת גם בעובדה שהרמטכ"ל משתתף בכל ישיבות הממשלה. הוא לו מכתיב – חס וחלילה! – לממשלה את החלטותיה, אבל רק פוליטיקאי אמיץ מאוד יעז לסתור את "דעתו של צה"ל".


מכיוון שישראל נולדה במלחמה ונתונה במלחמה עד היום, אין כמעט תחום מתחומי המדינה שאינו נוגע לביטחון. ובענייני ביטחון, קובעת כמובן דעתם של ראשי מערכת-הביטחון. נוסף על כך, הצבא הוא השליט היחידי בשטחים הכבושים (כפי שאכן דורש החוק הבינלאומי).


בהקשר זה יש להתייחס גם למתנחלים, המהווים קבוצת-לחץ חזקה מאוד. אמנם, כמה וכמה מההתנחלויות קמו באופן "בלתי-חוקי", אך אף מתנחל אחד אינו יושב במקום שהוא יושב אלמלא רצה בכך הצבא. במקומות רבים נוצרה סימביוזה כל-כל הדוקה בין החייל והמתנחל עד שהם הפכו לאחד. פשוטו כמשמעו: קציני-צבא רבים הם בעצמם מתנחלים.


במדינה הנתונה במלחמה, אין זה מפתיע שהצבא מעצב גם את האידיאולוגיה הלאומית. התקשורת משתפת פעולה בהתלהבות. השלום הוא עניין לחלשלושים עלובים. הוא אשליה גמורה ומסוכנת.


כל המערכת הזאת מתוגברת על-ידי רשת מסועפת של קצינים-לשעבר. ה"לשעבר" הוא רק פורמאלי – מלבד מעטים יוצאים-מהכלל, נער יספרם, כל הקצינים הבכירים לשעבר שייכים לאותו המועדון ומחזיקים באותן הדעות. מכיוון שהצבא דואג לאנשיו, מוצאים בדרך כלל הקצינים הבכירים, הפורשים לרוב מהצבא בשנות ה-40 שלהם, משרות בכירות בכלכלה, בשירותים הציבוריים או במפלגות – ובכך הם מרחיבים את איזור-ההשפעה של הצבא.


פירוש הדבר הוא שיש במדינה הרבה-הרבה אנשים בעלי אינטרס בהעדר-השלום.


שאול מופז מגלם את כל המערכת הזאת. הוא שייך אליה ועשה בה את כל הקריירה שלו כאלוף, כרמטכ"ל וכשר-ביטחון. איש לא זוכר ששמע ממנו אי-פעם רעיון מקורי – כל עולמו הרוחני עוצב על-ידי הצבא. ובכל התפקידים שלו הוא היה התגלמות הבינוניות.


בתום דרכו הצבאית הוא חיפש הזדמנות פוליטית. כמו לקודמיו, לא הייתה לו עדיפות מפלגתית מסוימת. איש כזה יכול להצטרף לליכוד, לעבודה או לקדימה, שלא להזכיר את מפלגות הימין הקיצוני. בשעה שפרש נראה לו שיש סיכוי טוב בליכוד. אך כאשר נחסמה דרכו שם, הוא קפץ ממש ברגע האחרון על עגלתו של אריאל שרון – 24 שעות אחרי שהבטיח חגיגית שלעולם, לעולם לא יעשה מעשה בוגדני שכזה.


לשליטה הצבאית על חיי המדינה יש היבט נסתר: היא מוציאה את הנשים אל מחוץ לתחום. באווירה הגברית, המאצ’ואית, של מערכת-הביטחון לא נשאר להן מקום.


עובדה זו הועלתה לפני כמה שנים על סדר-היום על-ידי קבוצה פמיניסטית הנקראת "פרופיל חדש", שביקשה לחולל דה-מיליטריזציה של החברה הישראלית. יתכן שזה לא מיקרה שהיועץ המשפטי החליט השבוע לפתוח בחקירה נגדה באשמת הסתה נגד הגיוס לצה"ל, קידום הסירוב לשרת וייעוץ לטירונים כיצד להתחזות כמקרים נפשיים.


ציפי לבני אינה רק שרת-החוץ, תפקיד שמערכת-הביטחון מתייחסת אליו בזלזול מסורתי, אלא גם אזרחית, וגרוע עוד יותר – היא אישה. זה מה שהופך את בחירות השבוע למרתקות כל-כך.


בהודעותיהם הפומביות, שני המועמדים מדברים כמעט בלשון אחת. הם חוזרים על המנטרות הרגילות. אך יש בבחירות אלה אג’נדות (כמעט) נסתרות.


יש האג’נדה הגזענית, השד שאינו מעז להרים את ראשו בגלוי (ושמופז ניסה באחרונה להחיותו לטובתו). כמו הגורם הגזעני בארצות-הברית, הגורם ה"עדתי" עלול למלא בבחירות אלה תפקיד הרבה יותר מרכזי מכפי שאנחנו מוכנים להודות. לפי הסקרים, מזרחיים נוטים להצביע יותר בעד מופז, אשכנזים בעד לבני.


יש האג’נדה המגדרית. נשים נוטות להצביע בעד אחת משלהן.


ויש הגורם הצבאי: קול ללבני הוא, ביודעין או שלא ביודעין, קול נגד השליטה הצבאית בחיינו.


איזו מין מדינאית תהיה ראש-הממשלה ציפי לבני, אם תיבחר? אף אחד אינו יודע, ואולי גם לא היא עצמה.עולמי הרוחני הבסיסי הוא ימני. השקפת-העולם שלה בנויה על תפיסת "המדינה היהודית". יהודית לפי השקפת זאב ז’בוטינסקי: לא במובן הדתי (ז’בוטינסקי היה אדם חילוני לחלוטין) אלא במובן הלאומני של המאה ה-19. זה יכול להוליך לשלום המבוסס על רעיון שתי-המדינות (שגם מופז משלם לו מס-שפתיים). אך לא הייתי בונה על זה.


מכירים את מופז. לא מכירים את לבני. זה יכול לגרום לחברי-קדימה להצביע ביום הרביעי בעד ציפי.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. מכלוף הגיב:

    חייבים להודות שבראש ובראשונה יש לזקוף את הנצחון לשד האשכנזי
    השד האשכנזי…זה החושש מאיבוד ההגמוניה, העדיף את הלא מנוסה,ההססנית,וחסרת היכולת לקבל החלטות
    השד האשכנזי חיבק את המועמדת,גייס את התשקורת,ורימה בסקרים על מנת להתניע את המומנטום.
    ובכל זאת אני מברך על בחירתה של אישה, אני באמת מאמין שנשים יכולות לנהל את העולם טוב יותר

  2. יוסף. ל הגיב:

    תודה על האנפורמציה

  3. מיכאל שרון: העם האומלל הזה הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    העם האומלל הזה רשאי שתעמוד בראשו אשה יפה, בעלת תווי פנים אחראים ופרופורפציוניים ומוסריים, אשה גאון מחוננת, שחקנית כדורסל בעברה, רציונלית, אנושית מאד, רודפת שלום ואוהבת חתולים. הדבר מביא לכאן esprit חדש של טוהר ויצרנות. וזאת על פני גבר כעור באופן מזויע, קודר, בעל ארשת רעה, חסרת אתיקה ושוחרת מזימות, שרק פועל רע ומפשל בענק, ומסית למלחמות והתאבדות, אדם שכשל בכל אשר עשה והיצביע נגד התקציב בו היתה תוספת של 3 מליארדים לרווחה. וכי כיעורו הדוחה והמנמיך לא הפך את מופז לאיש אמביציוזי ללא גבול, שרדן אישי חסר מעצורים, בדומה לריצ’רד השלישי, הגבן הכעור והרע ואיש הדמים המתואר במחזהו של שייקספיר? מופז יכול היה לתקוף את הכור האיראני ב-2003 בטרם הדבר נמנע, לאחר שהכור בוזר לעשרות מיקומים. זאת כשם שנעשה במקרה הכור העיראקי ובמקרה הכור הסורי. זה המחדל הגדול ביותר בתולדות ישראל. מופז מוציא הצהרות מיליטריסטיות רועמות, אך הוא כשל להכין את צה"ל למלחמה קונבנציונאלית, דבר שהתבטא במפלת מלחמת לבנון השנייה, בעת שיזם התעמרות פסיכופטית בפלשתינאים באינטיפאדה השנייה, באופן ההופך אותו לפושע מלחמה. פקקי התנועה המחרידים בישראל שאין להם אח ורע במערב, אף שמספר הרכבים כאן לאלף נפש נמוך משמעותית מארצות מערב אירופה וצפון אמריקה, מבליט שוב את מחדלי מופז בתחום עליו מונה כשר התחבורה. מופז איש הפה הרועם והפשלות הרועמות עוד יותר, האיש נמוך מאד בחלוקת קשב וביכולת ביצוע דברים מורכבים, והדבר בלט ליד הקלפי, כאשר התמקדותו בחיוך למצלמות, מנע ממנו קשב בו זמני לשילשול הפתק לקלפי. אז מה אם הוא מזרחי, יצחק שמיר היה אשכנזי נמוך ומכוער, ואף הוא אחראי לפשלות ענק

    אשמת שמיר – סקופ היסטורי
    — קישור —

    מאמרי מלפני מספר שנים שצפה שליבני תהיה ראש ממשלה
    — קישור —

  4. יוסף למיכאל שרון הגיב:

    אני מאוד מקווה שאתה מתלוצץ כאשר אתה מתאר את ליבני קודם כל כ"אשה יפה, בעלת תווי פנים אחראים ופרופורפציוניים ומוסריים".
    זה לא משנה אם אתה צודק או לא, יופי הוא כידוע עניין סובייקטיבי, אבל עצם ההתייחסות האוטומטית שלך למראה של ליבני מעיד על בעיה קשה שלך בשיפוט וניתוח בני אדם.
    כנ"ל לגבי התייחסותך אל מופז כ"גבר כעור באופן מזויע, קודר, בעל ארשת רעה, חסרת אתיקה ושוחרת מזימות".
    ממתי זה חשוב מה מראה פניו של מועמד לראשות הממשלה? אז מה אם פניו נראים "חורשי מזימות"?
    זו פשוט שערוריה, דברים שלא אמורים לקבל פרסום באתר כמו הגדה השמאלית.

    אגב, מתחשק לך לנתח את מראה פניו של אחמדיניג’אד?
    מעניין מה תאמר עליו?…

  5. זהר הגיב:

    אורי אבנרי, לא אמרת כלום על ליבני.
    היא הרי בת טיפוחיו של שרון, סוכנת מוסד לשעבר, ומה עשתה כדי להבין את כישוריה הרי אנו לא יכולים לדעת כי במקרה זה , כביכול, לגיטימי שהיא לא תספר.

    — קישור —

    ליבני משחררת איומים על העולם, יחד עם כל השקרים הרגילים כאילנו אנחנו היחידים שמעוניינים בשלום וה"שכונה" שאנו גרים בה היא בריון לא רציונלי. כאילו רק אנו הצענו הצעות שלום והידברות וכל מי שמסביב מסרב
    , ובכל אופן אין מה לסמוך עליו. ראית את ליבני מדברת בכלל?

  6. עידן סתיו הגיב:

    היות והתגובות שהיו פה עד עכשיו התעסקו בשטויות, אני אנסה לכתוב תגובה רצינית. בתור מי שזה לא כל כך מעניין אותו מי יעמוד בראש קדימה (דעותי הן בשנות אור יותר שמאלה), אני מרשה לעצמי להתנחם בדבר אחד, ששאול מופז לא יהיה ראש ממשלה. האדם שמכיר רק את שפת הכוח, ובתקופותיו כרמטכ"ל ושר ביטחון נעשו מעשי זוועה שאני בספק אם אי פעם נעשו במדינת ישראל. פרישתו של מופז, הוכיחה שהוא אינו יכול להיות חלק מהמערכת הפוליטית כשהוא אינו מסוגל להוביל את ההרס שהוא מאמין בו.
    כהונתה של לבני לא תשפר בכלום את המציאות שנוצרה בשנים האחרונות, הקו ימשיך להיות ימני, קו של אין פרטנר, מו"מ שמתקדם בקצב של צו. אך הקטסטרופה שבבחירת מופז נמנעה מאיתנו, וזו כן נחמה פרוטה מסוימת.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים