הגעתי לכמה מסקנות מפוכחות ודי עצובות לאור התגובות שקיבלתי על הטור הקודם כאן, שעסק בבחירות העירוניות. ברור שקוראים רבים מפיקים רשמים די שטחיים מהכותרות ומההפניות לטור, ולא טורחים להתעמק בטקסט עצמו. כך הפך חשבון הנפש הארוך בנושא אריה דרעי להבעת תמיכה חד-משמעית במועמדותו לראשות העיר, חרף הדרישה שלי שהוא יביע חרטה פומבית על מעשיו לפני שנשקול את צעדינו הבאים. היו גם תגובות עוינות מצד חברים קרובים על ההמלצה הלא-חדשה שלי להצביע בעד סיעת הפנתרים השחורים בראשות איילה סבג-מרציאנו למועצת העיר. זה הפליא אותי במידה רבה. אותם חברים עצמם יודעים היטב, שתמכתי בפנתרים ובעיקר בסעדיה מרציאנו מאז שחזרתי מלונדון בשנת 1973. הנושא הזה איננו תלוי במצבים מתחלפים. הנושא החברתי הוא בעיני הגשר שבין השמאל העיקבי לבין שכבות רחבות של מזרחים וערבים, שיש להם אינטרס לשינוי מבני בכלכלה לטובת החלשים.
אני מודרך על ידי ההשקפה הסוציאליסטית שלי, ומתעלם לגמרי משיקולים של "ציונות" או משמרנות שבאה לדאוג לכך שהחוגים השליטים בארץ בכלל ובעיר בפרט יישארו מאותו גוון ממסדי מוכר, שלעתים מכונה ציוני-ליברלי. ניתן לכבד את כל הישראלים הוותיקים ובניהם שלא התקרנפו לגמרי ולא המירו את החינוך השוויוני שלהם באידיאולוגיה הניאו-ליברלית שמאפיינת את שלוש המפלגות הגדולות בארץ. מרצ היא אולי שינוי לייט, אבל היא עדיפה על קדימה או על העבודה. עם זאת, אסור להמיר את הדבר האמיתי בשליחי יוסי ביילין וחיים אורון. איילה סבאג-מרציאנו היא אישה שמאלית ולוחמת חברתית, ואני מאמין שהיא תעבור את אחוז החסימה גם אם כמה מחבריו לשעבר של סעדיה ז"ל ינסו לחבל ברשימתה.
נושא המועצה חשוב לנו הרבה יותר מהמאבק לראשות העיר. כל המועמדים, כולל דרעי שהוא הטוב שבהם עד כה, אינם בדיוק גיבורי חלומותינו. אבל למועצה ניתן להכניס את סבאג מרציאנו ועוד כמה נציגים שיבטאו את מצוקתם של אזרחים רבים בעיר, והפנתרים ראויים לתמיכה בלתי פטרנליסטית שלנו. בכך אני מתכוון למגמה להימנע מהתערבות בנעשה ברשימת הפנתרים. לא נידחק אליה, ולא נכתיב את מצעה. סבאג מרציאנו איננה אנטי-ערבית או גזענית, אלא מאמינה אמיתית בשוויון בין בני אדם. זה מספק אותי בהחלט במציאות הירושלמית הסבוכה.
חברי הוותיק שמעון ביגלמן (שהוא גם שכני ביציעי הפועל קטמון, אם חיפשתם את קבוצת ההתייחסות האמיתית שלי) הוא גם המועמד מספר חמש ברשימת מרצ למועצת העיר. הוא טילפן אלי כדי למחות על התמיכה בפנתרים ואף כתב לי מכתב קצר ויפה שבו הציג את מועמדי סיעתו: פפה אללו, מאיר מרגלית, לורה וורטון, פואד סלימן וביגלמן עצמו. אני מכבד ואוהב את המועמדים האלה, ובעיקר את אללו עצמו. בטור הקודם אף קראתי לו לרוץ למועצה כדי שיהיה לנו בעד מי להצביע. אבל מרצ לא הציבה מועמד ציוני-ליברלי לראשות העיר, כדי לא להפריע לניר ברקת להיבחר. כאן נחשפת המחלוקת האמיתית, הכנה, הנוקבת והרת הגורל בשמאל העירוני שלנו. עבורנו הקואליציה בין החילונים הלאומנים לבין הדתיים הלאומנים היא פסולה לחלוטין מבחינה רעיונית ופוליטית. אבל עבור הוורדרדים זוהי החלופה היחידה לפחד הנורא שלהם מפני ההתחרדות בעיר. לכן הבחירה בפנתרים היא לא סנטימנטאלית אלא עקרונית לגמרי. אנחנו זקוקים לשותפים שרואים בנציות החילונית והדתית יריב רעיוני ופוליטי קשה, ולא ברירת מחדל. לא רק אריה דרעי עדיף בעינינו על ברקת, אלא גם מאיר פרוש. אלא שהניסיון שלנו בעבר לימד אותנו לא לבחור הפעם במועמד חרדי, ודרעי לעומתו מייצג את האזרחים המסורתיים שאיתם אנחנו מחפשים דיאלוג ולא מאבק.
עם זאת, לא עולה בדעתנו לזלזל בנושא השחיתות שעמד במרכז ההתעניינות שלנו בשנים האחרונות. לכן יש לנו שני תנאים עקרוניים לתמיכה אפשרית בדרעי: 1. שתתקיים התיישנות משפטית על הקלון בהרשעתו. 2. עליו להביע חרטה פומבית על מעשיו ולא להתכחש לחטאיו הכבדים. בעיני לפחות, דרעי הוא האנטיתזה ליריבו המושבע אלי ישי. אם דרעי יביע דעות לאומניות או נציות במהלך מערכת הבחירות, הוא יאבד תומכים רבים מספור. אני מקווה שזה לא יקרה כי מדובר באיש נבון ופיקח במיוחד.
צריך לזכור שהישראלים שמתקוממים נגד דרעי הם יריבים רעיוניים ומעמדיים קשים. זה לא מקרי שהכהניסטים הוקיעו בגלוי את דרעי ונימקו את התנגדותם למועמדותו בכך שהוא היה מתומכי הסכמי אוסלו. יש לנו המון מה ללמוד מהפרשה הזאת. דרעי היה תמיד מתון בדיעותיו בנושאים מדיניים, וקירב גם את רבו עובדיה יוסף למחנה השלום (בזמנו הוקיע יוסף את אריאל שרון, בצדק, כ"איש דמים"). ישי כרת ברית עם היסודות הכהניסטיים שתמיד קיננו בש"ס, בעיקר בעירנו, ואין לי ספק שאנשיו דחפו את ברוך מרזל ואת חבריו להוקיע את דרעי בפרהסיה. גם ההתפתחות הזאת וגם הסיכוי לקרע בין המתונים לקיצוניים בש"ס מחייב אותנו לשקול ברצינות את מועמדותו של דרעי לראשות העיר.
אבל עוזי בנזימן מ"הארץ", המשקף את עמדות מרצ או מתוני העבודה בנושאים מדיניים, הציג עמדה לא פחות חמורה בעיתונו השבוע. הוא מעלה על נס את תעמולת הזוועה של מרצ (אז רצ) בבחירות 1989 נגד החרדים. באותה שנה יצאתי בחריפות נגד רצ ואפילו נגד ידידי ארנן יקותיאלי ז"ל, שיזם את המערכה המחפירה נגד עשרות אלפי החרדים בעיר. אבל בנזימן מנצל את אווירת השנאה והפחד השוררת עתה בעיר כדי להעניק רהביליטציה לתוכנית שהוא עצמו מודה שהזיקה לקמפיין של רצ. עתה הוא מספר לנו, בחדווה יצירתית של איש חזון, שהתעמולה העדתית המגונה קורמת מחדש עור וגידים, הפעם בצורה של תוכנית לשיקום ירושלים שעליה "עמל בשנים האחרונות צוות גדול של חוקרים". התוכנית איננה מהססת, כך בנזימן, "להגדיר את הציבור החרדי בעיר כגורם העיקרי המוביל להידרדרותה וממליץ להפעיל מדיניות של העדפה מתקנת כלפי האוכלוסייה החילונית והדתית-מתונה כדי לדחוק מגבולות העיר את הקהילות החרדיות".
בעיני זו אנטישמיות צרופה. ממתי "דתיים מתונים" (שם קוד ללאומנים תומכי ההתנחלויות) עדיפים על חרדים שחלקם אדישים להתפשטות הטריטוריאלית? האם לא מדובר בהעדפת עשירים ואנשי המעמד הבינוני על האזרחים העניים יותר? ומדוע מסמך גזעני המדבר בגלוי על "דחיקת" קהילות שלמות ומושרשות מעירנו זוכה לברכה נלהבת, ומוגדר ב"הארץ" כמסמך נועז? וכיצד המדריך שלנו בתנועה המאוחדת הסוציאליסטית, גור עופר, "מרכז את המאמץ המחקרי" במסמך הזה, שעליו מתנוסס הדגל השחור של גזענות ברורה בעליל?
*התפרסם ב"כל העיר"
מאז שעזבתי את ירושלים לפני עשורים אחדים לא קינאתי בירושלמים ולא התגעגתי לעיר הולדתי, שעברה מטמורפוזה גמורה, פיזית ותרבותית כאחד. לראשונה אני מיצר על אובדן זכות הבחירה שלי לעיריית ירושלים וזאת מפני שקמה בה מחדש תנועה חברתית שמאלנית שאפשר לתמוך בה ללא היסוס וללא חשש מפני היום שלמחרת. אשר לדרעי, לדעתי התנאי של הבעת חרטה הוא לא אנושי ולא מועיל. האיש אריה דרעי וההתכחשות לאשמת נעוריו הם אינטגרל שאינו ניתן להפרדה וזה גם לא נחוץ כי ההחלטה הנכונה לבחור בו היא תוצאה של העדר מועמד עדיף. חכמתו ומתינותו של דרעי הם יתרונו על כל שאר המועמדים ואילו קלונו הוא בעייתו הפרטית אותה ישא כנראה כל ימי חייו. דרעי חטא ונענש על כך בחומרה. מכאן ואילך הקלון הוא עניינו בלבד ולא עניינם של מי שמבקשים לשכור את שירותיו הטובים בניהול העיר תמורת שכר. חיים ברעם, וכי אין זה מובן מאליו שדרעי לעולם לא יביע חרטה? וכי תחת אלהים הוא? אתה אינך חייב לסלוח לו על חטאו וגם לא לאהוב אותו, אלא רק להשתמש בשירותיו ולכבדו ולהמנע ח"ו מלהעליבו.
בהרבה דברים אתה צודק. לו אני תושב ירושלים, ואין רשימה של חד"ש, סביר שהייתי מצביע לפנתרים. אבל לכתוב מאמר שלם הנוגע בין השאר לחרדים, ולא להזכיר במילה אחת תחבורה ציבורית בשבת (הפוגעת בעיקר בחילונים מעוטי היכולת)? עגונות וסרבניות גט? (עניין שאינו בסמכות העירייה, אבל איך אפשר לעלות על הדעת שבראש עיר הבירה יעמוד אחד האישים הבולטים במחנה שכפה באיומים גלויים הוצאת נושא הנישואים והגירושים מחוק כבוד האדם וחירותו?!).
על איומי הרצח הגלויים לקראת מצעדי הגאווה אין טעם לדבר. איך ראש העיר דרעי יגיב לאיומים כאלה? יאמר שהוא לא מסכים עם ההומואים אבל זכותם לנהוג כרצונם?
סביר שהוא ייתן לרב עובדיה יוסף או לרב אחר לצאת בצרור קללות נגד הצועדים, ואחר כך יפטיר בצניעות שיש לו רב ואסור לו לחלוק עליו.
ממתי המאבק להפרדת הדת מהמדינה הוא עניין ל"וורדרדים" או לאליטה ליבראלית? ממתי? אני חשבתי שבמקומות שעדיין לא הגיעו לשלב הדמוקרטיה הבורגנית, דווקא השמאל הרדיקאלי-מהפכני צפוי להוביל את המאבק הזה.
אתה מכריז שאתה מונע מנקודת מבט סוציאליסטית. ממתי סוציאליזם אינו כולל מאבק בהשפעת אנשי הדת (המוכנה אצלנו "כפייה דתית")?
חשבת? מי משתמש היום הכי הרבה במונח "מדינה יהודית" ומעמידו מול "מדינה דמוקרטית? הוורדרדים? הם מקבלים את הביטוי הזה בדיעבד ואינם נלהבים ממנו במיוחד. החרדים הם שאוחזים בו כנשק יום הדין לשמירתם וקידומם של השקפותיהם הריאקציוניות.
אתה מתריע נגד שנאת חרדים גזענית, שבהחלט קיימת במסורת הציונית-חילונית ויש בה השפעה אנטישמית.
אבל אתה מוביל מעין "שנאת ודרדרדים". ה"וורדרדים" מבחינתך הם האויב העיקרי. כולם בהכרח אנשי עשירון עליון מרחביה. אין סטודנטים, אין מובטלים, אין עובדי מדינה שמשתכרים 4,500 שקל וחוששים מראש עיר שיסגור אותם בבית בשבת. מי שעובד חמישה-שישה ימים ורוצה לנוח בשבת בדרכו, או להתלבש כרצונו, אסור לו לפחד מההשפעה הפוליטית של החרדים, כי אחרת חיים ברעם יקרא לו אליטיסט ואנטישמי ו?ורדרד.
למה חיים ברעם מתעלם מכך שהאידאולוגיה של כל המועמדים הדתים-חרדים היא הומופובית וחשוכה. דבר שני, העדפה של פרוש שבנה ערים בהתנחלויות לחרדים תוך עימות עם חלק מההנהגה החרדית, והקירבה שלו לחב"ד מלמדת שזה שור מועד ומסוכן הרבה יותר מניר ברקת. ניר ברקת כמו ציפי ליבני הם שניהם ברירות מחדל כשאיאפשר לבחור ראש עיר או ראש ממשלה מטעם השמאל.
חבל שלא היית אתמול בהפגנה בכפר נעלין.
סוף סוף באו להשתתף בהפגנה קבוצה של נטורי קרטא מירושלים ומניו יורק. זה היה משמח מאוד, אבל תזכור שבקרב רוב החרדים בירושלים, בארץ ובעולם, החרדים מה"מיינסטרים", זוהי קבוצה קטנה ומנודה.
על כל פנים, יותר חרדים באו להפגין נגד מצעד הגאווה מאשר נגד הריסת בתים של פלסטינים בירושלים המזרחית.
למה אתה נגד הציונות, בגלל הריסת הבתים או בגלל מצעד הגאווה?
איני מבין אך חים ברעם תומך במועמד אשר הורשע ונכלא על לקיחת שוחד ?
האם אין בכל ירושלים מועמד ראוי מבחינה חברתית להיות ראש העיר, אשר אין בקורות החיים שלו שלון כזה.
נקיון כפיים הוא תנאי הכרחי ומקדים לכל משרה ציבורית
זכותו של דרעי לאחר שריצה את עונשו להשתלב מחדש בחברה, למצוא עבודה ולהשתקם
אך לייצג אותי כראש העיר של בירת ישראל ?
לא ולא !
לרמי,
תודה על הדברים. נושא החזרה בתשובה מעוגן היטב ביהדות. אני דווקא מחבב את דרעי, אבל בעידן המושחת הזה חשוב לקבל אותו אחרי שהתנער ממעשיו בעבר.
אשר לתגובתו של יובל: הנושאים האזרחיים קרובים ללבי אבל אני לא רואה בהם חזות הכל. בשנאה לחרדים יש המון אנטישמיות וגם איבה כלפני העניים.
אני לא שונא, חלילה, את הוורדרדים. הם חלק מקבוצת ההתייחסות המסורתית שלנו, ויותר משבעים אחוז מאלף ומאה הטורים שפירסמתי בעיתוני הופנו לציבור הזה.יש להיאבק למען זכויות ההומואים ולהפרדת הדת והמדינה, אבל גם נגד תעמולת השטנה נגד החרדים ובעיקר, להילחם בתבונה על לבו של הציבור המסורתי-מזרחי.
כל תושבי ירושלים!
כל מתנגדי הכיבוש, תצביעו למועמד חרדי, פרוש או דרעי ולאיילה סבג למועצת העיר!
בזכות הגידול במספר החרדים בארץ מספר המשתמטים משרות הצבאי הולך וגודל והמשטר הציוני כל הזמן מתלונן על כך. כן, לצערי הרב גם החרדים חיים בשטחים, אבל בניגוך לחילונים, הם מעדיפים דת במקום מדינה ולכן כדי למנוע מלחמה הם יכולים לפרק את המדינה הציונית, כדי שהדת של היהודים תתחזק. בקרב החילונים הציוניים כולם, כמעט, משרתים בצה"ל שהוא מדכא את הפלסטינים. אנשי צה"ל שולטים בפוליטיקה ובכלכלה בישראל ועושים הכל כדי שהכיבוש ישמר. ניצחון של מועמדים הלא ציונים, חרדים בירושלים ודב חנין בתל-אביב יתנו מכה פסיכולוגית חזקה לציונות – שהציונים לא יהיו ראשי הערים הגדולות וזה יגביר את המאבק בכיבוש! תחת ראשות העיר של לאופוליאנסקי מספר העברים והחרדים גדל ומספר הציונים פחת. 52% מיהודי ירושלים לא מתגייסים לצה"ל. בעקבות אי התגייסות של החרדים לצה"ל גם בקרב החילונים ההשתמטות גדלה, כיוון שיש כאלה שאומרים: אם החרדים לא משרתים בצה"ל גם אנחנו לא נשרת! ככל שגודל מספר חוזרים בתשובה גם השתמטות משרות צבאי גודל והמשטר הציוני מתלונן על כך. לכן אני קורא לשמאל המתנגד לכיבוש: כל עוד הכיבוש קיים אל תצביעו למפלגות שרוב בוחריהן משרתים בצבא: תצביעו או לחד"ש או לחרדים, כך יאלצו הציונים לוותר על הכיבוש או לעזוב את הארץ. לפחות שתי משפחות מפונות גוש קטיף עזבו את הארץ! ההומוים צריכים לעשות כמו שעשו נשים בארה"ב: מכיוון שהשחורים סבלו בארה"ב יותר מהנשים, בגלל העבדות, הנשים הפמיניסטיות החליטו: קודם צריך לתת זכות בחירה לשחורים ואחר כך לנשים. גם ההומו לסביים צריכים להחליט שקודם כל צריך להפיל את הכיבוש, כיוון שהפלסטינים סובלים הרבה יותר מהומוים ולסביות ורק אחר כך זכויות למצעד הגאווה. עדיף הפסקת הכיבוש ללא מצעד הגאווה (רוב תושבי ירושלים הם לא ציונים ומתנגדים למצעד הגאווה) במקום מצעד הגאווה עם כיבוש. רוב ההומויים והלסביות משרתים בצבא, לכן אני מעדיף את השלטון החרדי – אין כניסה למשרתים בצה"ל לתפקיד ראש העיר הגדולה!
אני מקווה שהסטודנט להיסטוריה קורא טקסטים לפני שהוא מגיב עליהם.
אז ככה: הניתוח בטור הזה חושף את חולשות המבט החילוני-ליברלי שטחי על כל האוכלוסיות השונות מהקיבעון הכללי. אין כאן סלחנות כלפי שחיתות או כלפי יחס עוין להומואים. הדגש כאן הוא על ההתנגדות לברקת, שהוא ניאו ליברל ולאומן. אני מחבב את האיש אישית אבל מתנגד לדרכו הפוליטית והרעיונית וגם למקורות ההשראה שלו בציונות הדתית-לאומנית. אז מה כאן לא ברור באתר שאמור להיות שמאלי?
בחייך. אז אני מבין שאתה לא תומך בדב חנין, ששירת בצה"ל, לראשות עיריית תל אביב.
לחיים ברעם,
טור מצוין המתמודד יפה עם המורכבות בבחירות העירוניות הלא-סימפטיות האלו.
לפטריוט,
הפוסט שלך נראה כמו פארודיה מלאת קלישאות וראייה חד-ממדית של המציאות הפוליטית( משרתים בצבא מול לא משרתים בצבא? אוי אברוך…) אם זה אכן נכתב בצחוק- סחטיין על הכישרון. לצערי אני מכיר לא מעט חבר’ה שהיו חותמים על זה בעינים עצומות.
עובדיה יוסף הוקיע את שרון כאיש דמים? תסתכל עליו כיום בשנים האחרונות, איך ש"ס הפכה להיות החישוק הלאומני של קדימה, שלא לדבר על האמירות הגזעניות שהוא פולט מדי פעם נגד שאר הערבים, יציאות שלא היו מביישות אנשי ימין קיצוני בכל מדינה שהיא. אבל העיקר שהוא מזרחי ומנהיג רוחני של ציבור שלחקו הגדול עני. הללויה, בזכות זה אפשר לסלוח על הכל, ולהשליך את מרבית העקרונות לפח.
ודרעי? לא כזה נורא, אבל עדיין יש בו הרבה יותר מדי רע מכדי שראוי יהיה להצביע עבורו. והדרישה שיתחרט ויתנצל בפומבי על חטאיו היא מגוכחת- אנחנו לא בבריה"מ, וביחוד בעידן של היום אין לכך כבר כל משמעות.
התגובה שלך היא סלט אחד גדול.
אני לא מבין מה הקשר בין הצבעה למועמד חרדי
לבין כמות המשתמטים מצה"ל?
כתבכ ש"תחת ראשות העיר של לאופוליאנסקי מספר העברים והחרדים גדל ומספר הציונים פחת"?
אני לא מבין מה זה אומר…. הרי אחוזי הילודה לא משתנים, אלא רק הדמוגרפיה הספציפית של ירושלים (לצורך העניין – הציונים עוברים לגור במקומות אחרים)
אז איך זה בדיוק משפיע על הגיוס לצה"ל?
העצה שלך להומואים וללסביות היא משענת קנה רצוץ. לא רק שהיא מנוסחת בעילגות יוצאת דופן אלא גם ממש שגויה:
ככל שהחרדים בירושלים יתחזקו כך יהיה קשה יותר לקהילה הגאה לעשות משהו בירושלים בעתיד.
אין שום קשר בין החרדים והקהילה ההומו-לסבית, והשעטנז שאתה מנסה לעשות על בסיס סיוע לפלסטינים הוא בבחינת "הגולם מפראג", דהיינו יצירת מפלצת (חיזוק החרדים) שלאחר-מכן תצא משליטה.
אז חסוך מאיתנו את "העצות הטובות" שלך.
חיים ,
כל הסבריך ההגיוניים כשלעצמם בעד דרעי נשמעים כאילו אתה מוכן להכשיר שרץ רק על מנת שתוכל להצביע על מועמד מתאים כל שהוא . לא אכנס לחלק מהטיעונים הצודקים והנכונים שטענו כלפיך חלק מהכותבים ( למשל : החרדים וזכויות מיעוט ההומואים והלסביות) אבל לא מקובל ולא ברור לי כיצד אתה יכול למחול על איש עם קלון שאמנם ריצה את עונשו אבל מתעתד לייצג ולנהל עיר בישראל. האם אינך חושש מהסחף הקיים ממילא שימשיך ויתדרדר , הסחף במוסריות השלטון ואזרחי המדינה ?
הצביעו ל"פנתרים השחורים". אני מסכים עם חיים ברעם בקריאה להצביע ל"פנתרים השחורים" בראשות איילה סבג-מרציאנו.לאיילה עבר של מאבקים חברתיים רדיקליים ונחושים. המאבק למען אמהות מחוסרות דיור, שלווה בהקמת המאהל של משפחןת חד-הוריות מחוסרות דיור בבור שיבר, היה מאבק חברתי חשוב. המאבק הזה היה מאבק למען זכות אזרח חברתית בסיסית, הזכות לדיור וגם מאבק פמינסטי ורדיקאלי. כידוע איילה פועלת גם לעזרה לחסרי אמצעים ערבים ומאבקה שוויוני לגבי כולם, מה שצריך להביא את השמאל לתמוך בה. מבחינת השיקולים של פוליטיקה האלקטורלית: חשוב לדעתי שימצאו מספיק מצביעים ומצביעות בעלי הכנסה נמוכה שאיילה מייצגת אותם, ומספיק אנשי שמאל כדי להעביר את איילה סבג-מרציאנו מעבר לאחוז החסימה. לכל אותם אנשי שמאל השואלים ובצדק ומה יהיה עם מר"צ? תנו קולכם לאיילה,כחידוש חשוב ומרענן בהנחה שרוב תומכי מר"צ בין כה וכו אינם מתלבטים ויצביעו מר"צ שהיא גם רשימה חשובה.
בעיית מימון חמורה לפנתרים השחורים.
שימו לב, הסכנה העיקרית מבחינת בחירתה של איילה סבג-מרציאנו היא שלא יהיו 23 אלף ש"ח הדרושים להפקדה בעירייה כדי שתהיה לרשימה אפשרות לרוץ לבחירות. יש כאן עניין דמוקרטי-שוויוני ממדרגה ראשונה!"הפנתרים השחורים" הם הרשימה היחידה שאין לה כסף אפילו להפקדה כזו. בימים אלו יפנו אל רבים מאנשי השמאל לתת תרומה כדי להבטיח זכות דמוקרטית בסיסית זו.מי שלא קיבל פניה מוזמן לפנות אל כותב שורות אלו micha-r@013.net ונתקשר אליה או אליו.
פורוש שירת בצה"ל.
ודרעי היה המזכיר של מעלה עמוס, שהוא התנחלות.
ההומואים הם עשירית מהאוכלוסיה מקסימום. מישהו יכול להסביר לי למה הקייס ההומואי נהיה כל כך חזק? אם מועמד טוב שווה להצביע עבורו גם אם הוא הומופוב.
ירושליים היא עדות חיה לכישלון הרעיון הסוציאליסטי שיויוני של ה"חברתיים" למינהם הדוגלים ב"ערבות הדדית" ושויון.
הרעיון הזה בנוי בפשטות על כך שמי שיש לו, מפריש מכספו על מנת לסייע לאלו שאין להם או קשה להם כמו: נכים,קשישים,יתומים מובטלים וכוליי.
אבל מה קורה כאשר בחברה יש שתי אוכלוסיות גדולות ששיעור ההשתתפות שלהם בשוק העבודה נמוך?
כמו למשל החרדים שמעדיפים לעסוק בלימוד תורה והערבים שאצלם לאישה אסור לצאת לעבוד?(אני דרך אגב מעריך מאד מי שיש לו ערכים תרבותיים חשובים יותר מהצורך בעשיית כסף.)
ובכן מה שקורה הוא שהנטל על אלו שכן עובדים(החילונים) הולך וגדל בעוד התמורה שהם מקבלים מהעיריה הולכת וקטנה, עד שנמאס להם והם הולכים לגור במקום אחר.
ועכשיו יכולים לצעוק עד מחר על שיויון וחלוקת הכנסות צודקת ושאר ממבו-ג’מבו ,הבעיה שכבר אין ממי לקחת.
אני תומך בדב חנין – בניו לא שרתו בצה"ל והוא עו"ד שמגן על סרבני הכיבוש. בעבר אנשי חד"ש שרתו בצה"ל כיוון שהם לא ידעו שהכיבוש יהיה כל כך מתמשך. אני היום תומך בסרבנים ובמי שמשתמט מהשרות הצבאי ובמי שמגדיל את מספר המשתמטים (בעיקר אלה חרדים), כל עוד נמשך הכיבוש. אם הכיבוש ייפסק, אני אפסיק לתמוך בהשתמטות. מכיוון שרוב גדול של יוצאי מוסדות לימוד החרדיים לא משרתים בצה"ל, אני תומך בחרדים. החרדים שכנעו הרבה יותר יהודים לא לשרת בצבא מאשר פרופיל חדש, שגם בו אני תומך ובשאר אנשי שמאל!…
כן פורוש שירת בצה"ל אבל בשנות השבעים רוב החרדים שרתו בצבא. היום רוב החרדים לא משרתים בצבא ולכן תודה רבה למוסדות החרדים שמחלישים את מוסדות הכיבוש. אני מכיר אנשים שהיו חילוניים, אבל זמן קצר לפני השרות בצה"ל הם חזרו בתשובה ורצו לא להתגייס. הם ישבו על כך בכלא. על כך סיפר לי איש שהיה סרבן שירות בלבנון במלחמת לבנון הראשונה!…
יובל, אתה צודק שהחרדים לא מארגנים הפגנות גדולות נגד הכיבוש, כיוון שהם זקוקים לכסף לישיבות שלהם. רוב של הישיבות מקבלות כסף מהמדינה. לכן החרדים לא יוצאים למאבק בכיבוש ואפילו חיים בהתנחלויות. אבל ככל שגודל מספר חרדים וחוזרים בתשובה, מספר הלא משרתים בצבא כיבוש גודל והממשלה וצה"ל מתלוננים על כך. ככל שמספר הלא משרתים יגדל, כך גם הכיבוש ייחלש!…
אני נגד הציונות בגלל הכיבוש והריסות בתים. אין לי שום שנאה נגד הומוים ונגד מצעד הגאווה. אך מצעדי גאווה מפלגים את הציונות למחנות שונים. אם אי אפשר יהיה להפסיק את הכיבוש ללא הפסקת מצעדי גאווה וללא סגירת חנויות שבהן מוכרים חזיר, אני מוכן לשלם את ההמחיר. אני מוכן לשלם כל מחיר כדי להפסיק את הכיבוש ולשחרר את הפלסטינים ממעמד של לא אזרחים ומכל שאר הסבל שהכיבוש גרם להם!…
"תחת ראשות העיר של לאופוליאנסקי מספר העברים והחרדים גדל ומספר הציונים פחת"
כתבתי כאן טעות "העברים" הכוונה לערבים.
דווקא מספר ערבים גודל תחת כהונתו של ראש העיר החרדי ומספר הציונים פוחת. לכן רוב היהודים של ירושלים לא משרתים בצה"ל. גידול במספר של החרדים בעיר מובילה לכך שהציונים, שרובם הצדול משרתים בצבא כיבוש ודיכוי של הפלסטינים יאבדו את ירושלים וזה יוביל לכך שהציונים יעלצו לשנות את המדיניות שלהם ואפילו אולי לחשוב על עתיד הציונות. כשהלא ציונים יהיו רוב גדול של תושבי ירושלים, הם יוכלו להוציא גם את הכנסת מחוץ לעיר שלהם. לחרדים לא חשוב מי בשלטון יהודי או גוי, אלא שהיהודים יחזרו בתשובה. אם החזרה בתשובה היא מחיר להפסקת הכיבוש המתמשך של הפלסטינים בשטחים, אני מוכן לשלם אותו. הפלסטינים סובלים יותר, מהיהודים שיאלצו לחזור בתשובה או לעזוב לגלות. דווקא בגלות היהודים הם אינטרנציונליסטים, החיים בישראל הרסו את העם היהודי והפכו את רובו, פרט לחרדים, שמאל רדיקלי, וחלק קטן משמאל ציוני לתומכי הכיבוש. גם תומכי מרצ שמדברים נגד הכיבוש, משרתים בשטחים ומשתתפים בדיכוי של הפלסטינים. והעבודה היא בכלל הימין הצקיצוני ביותר בארץ, שמדבר על השלום, ומצד שני בונה ומרחיב את ההתנחלויות ולא מפנה אף התנחלות ונותן לזה תירוצים "בטחוניים".
צריך לזכור מהו אופיה הכללי של ירושלים. זוהי עיר שבמהותה היא עיר דתית-שמרנית-ימנית מאוד. בהתחשב באופי של עיר זו, עדיף לתמוך במועמד חרדי על פני ניר ברקת שמרכז את עיקר מאמציו, נגד זה שחלקה הפלסטיני של העיר יועבר לפלסטינים.
החרדים לא משרתים בצבא פשוט משום שהם טפילים. אבל הם ימנים הרבה יותר מהציוני הממוצע, שמשרת בצה"ל, ושונאים ערבים הרבה יותר מהציוני הממוצע.
אז מה יצא לך מזה?
הערה בעניין אריה דרעי:
במו אוזני שמעתי אותו משיב לשאלת מראיינו (לא אזכור מיהו) מהי עמדתו בעניין מצעד הגאוה. דרעי השיב: "שיצעדו", יענו, מה אכפת לנו, הדתיים, אם כמה הומואים צועדים. הוא גם אמר שאין כאן עניין לגאווה, וזה כדי לשלם את מס השפתיים המינימלי לציבור הדתי והחרדי (שרובו הגדול הומופוב בהגדרה (אבל לא כולו!)). היות ומדובר בשועל פוליטי מאוד ממולח, אפשר להסיק מהתשובה שלו שתי מסקנות: האחת, שהוא עצמו – בינו ובין עצמו – אינו הומופוב אלא סובלן. והשניה, שהוא מאמין שרוב הציבור החרד"לי יסכין עם המצעד ולא יעלה על בריקדות. זה עושה אותו למועמד ראוי בעיני (לפחות כל זמן שחיים ברעם או סרי נוסייבה לא רצים) ולא רק מפני שעדותיו סבירות ונסבלות, אלא מפני שאם אדם שגדל בסביבה חרדית והתחנך בישיבה של מתעב שפנים וקיבוצניקים (הרב שך, למי ששכח) ועשה קריירה בצילו של טוטלומופוב כמו הרב ע’ יוסף מצליח להשתחרר מן הדעות הקדומות שממש ינק משדי אמו, זה אומר הרבה גם על יכולתו להתגבר על התפיסות הציוניות המושרשות כלפי הערבים וזכותם של הפלסטינים בעיר הזו לחיי רווחה וכבוד. אז אני בהחלט ממליץ לתת לו יד וישיע שגם מהקטמונים ורחביה ועמק רפאים ובקעה הצביעו בעדו והוא חייב להם.
שלום חיים
אני מעוניינת לתור עימך קשר, בקשתי ממנהל האתר, אפרים דוידי את המייל שלך, וכמו אדם הגון, הוא סירב להפקירך לחסדי..לא ידוע מי.
אז אשמח שתצור עימי קשר, אני מעוניינת להחליף איתך מספר מילים ורעיונות (
לפני כמה חודשים החלפנו תגובות פה באתר הגדה והצעת שנפטפט, אז עכשיו.. אני אוזרת אומץ).
בברכה
שרית
מייל ysara@inter.net.il
חיים ,
אודה לך אם תקרא את תגובתי ותתייחס אלייה .
איתן
ומדוע איש שמאל נאור, סוציאליסט, הומניסט, ליברל (במובן הטוב ביותר של המושג) ןחילוני במובהק כמוך, מתגייס להגן, על החרדים ככלל ועל דרעי במובהק, בכתבו רשימה, המציגה את החרדים כקרבנות אומללים ל"גזענות חילונית", כביכול, תוך התעלמות מוחלטת מכלל פשעיהם ה"אמוניים" – בין-היתר נגד המצעדים שלנו (אותם לא הזכרת ולו במלה אחת)?
לרמי: איש שמאל אמיתי, אינו יכול לתמוך, בפונדמנטליסט חרדי חשוך – אפילו הוא "נעים-הליכות", או משהו. אל תשכח מה קרה, לקומוניסטים באיראן, שתמכו בחומייני נגד השאח’. אל תשכח כיצד התנהל החרדי "נעים-ההליכות" לופוליאנסקי, אל מול מצעדי-הגאווה. דרעי הוא כלי בידי האייאתוללה הקיצוני עובדיה יוסף, שכולנו כבר שמענו, כיצד הוא מדבר, על החילוניים בכלל ועל קהילת הלהט"ב שלנו, בפרט.
ליובל – מסכים לחלוטין עם כל דבריך. ואכן, שומה עלינו לזכור: כקומוניסטים, האוייב מספר אחת שלנו – לצד בעלי-ההון וללא שום הבדלים – הוא מחלקי אופיום-הדת להמונים.
לאיתן,
סליחה על האיחור בתגובה. התייחסתי די בהרחבה לבעייתיות הכרוכה במועמדות של אריה דרעי. עם זאת, יש לתת לאיש צעיר יחסית הזדמנות לחזור בתשובה. לכן התמיכה בו תלויה בנושא ההתיישנות ובהבעת חרטה פומבית.
דרעי עדיף בהרבה על כל המועמדים האחרים, בעיקר על ניר ברקת. הצטערתי שפפה אללו לא הציג מועמדות לראשות. הוא מועמד בהחלט ראוי. לפחות למועצת העיר מספקים לנו הפנתרים אופציה אידיאלית לתמיכה חד-משמעית.