אחי ורעי בומא,
לא באתי לספוד לך. וכי איך אפשר לספוד לך, כאשר לפני שבועיים, למרות כאביך המרובים שמיררו את חייך, התלוצצת אתי בשיחה טלפונית, בכוחה של איזו חיוניות מופלאה שהייתה בך, על דא והא, דברים שבחולין ודברים שברומו של עולם. חיוניות שיָאים לה, בשינוי מה, דברי המשורר – לא לַכּוח יש קץ, אחי, רק לַגוף הנשבר כַּחרס. כוחה של חיוניות זו שהייתה בך מנעוריך.
רצית ושאפת לעולם מתוקן וּלחברה מתוקנת; עולם שלאום מלאום לא יאמץ בו, עולם שלא ישא בו גוי אל גוי חרב, וחברה שאדם לאדם לא יהיה בה זאב. זאת הייתה תקוות בני שִבטנו כולם. ולא נסתייע הדבר. אנחנו חיים בתקופה אפלה שנאמר עליה – חלומות נִדלוּ עד תום, עֵינוֹת ההשראה חָרֵבוּ. ואף על פי כן לא אמרת נואש, ולא ויתרת על תקוות הדורות. ויפים לך דברי השיר –
כי בעולם נוצץ של חרב ושל כסף
תנשוב תקוות דורות כרוח בעלים,
עלי עפר נצחי של אהבה וָעצב
נולדת היא בליל צירים וחבלים.
וכל עוד לב אחד ישמור לה ברית וָקצב,
אויביה עוד יֵשבו כמו על גחלים.
אתה שמרת אמונים לַתקווה הזאת, תקוות הדורות, ובשום פנים לא רצית לכבות את שלהבתה. על כן איני סופד לך, אלא ממשיך עמך בדו-שיח, ואמשיך בו כל עוד בחיים חייתי.
גופך אמנם נשבר כחרס, אבל לא כוחה של חיוניותך. היא מצויה בספריך הרבים, בדברי הגותך, בזיכרונם של חניכיך וידידיך, והיא עומדת כולה בסימן אותה תקוות דורות.
שלום, שלום, בומא.
*אברהם (בומא) יסעור היה פרופסור באוניברסיטת חיפה וחבר קיבוץ מרחביה. יסעור פירסם ספרים ומאמרים רבים. אחד מהם : "אוטופיה/ נסיון הגדרה" פורסם בגדה השמאלית.
*אריה אהרוני הוא מתרגם וסופר
יהי זכרו ברוך!
געגועים טריים לבומא – גם 4 שנים אחרי לכתו