סחה הגמרא: כאשר היה רבן גמליאל ראש הסנהדרין, דור או שניים לאחר חורבן הבית, פרץ ויכוח בינו לבין רבי יהושע לגבי מועד יום הכיפורים באותה שנה. בתקופת המשנה הייתה אי-בהירות לגבי המועד בו יחול יום הכיפורים. מכיוון שלא היה לוח שנה מוסדר, היו מתקיימים דיונים מתי יחולו החגים. ברור וידוע שיום הכיפורים הוא החשוב והנורא מכולם, ולכן הדיון סביב המועד שלו היה חשוב ביותר.
רבן גמליאל, שהיה חמום מוח למדי, הפעיל את זכות הווטו שלו והכריז על התאריך בו יחול יום הכיפורים באותה שנה. אבל הוא לא הסתפק בכך, והכריח את רבי יהושע להופיע בפניו במקלו, בתרמילו ובמעותיו באותו יום בו רבי יהושע טען שיחול יום הכיפורים. עבור אדם דתי מדובר בטראומה של ממש: הממונה עליו, הסמכות ההלכתית באותה תקופה, דורש ממנו להופיע ביום הכיפורים לשיטתו אצל הסנהדרין עם חפצים שאסורים בתכלית במגע ביום זה. (משנה ראש השנה ב ט-י; בבלי ברכות כז ב-כח א). חז"ל אמנם הכירו בסמכותו של רבן גמליאל, אך סירבו לקבל את הגישה הכעסנית והמשפילה שלו, ודרשו ממנו להשעות את עצמו לתקופה מסוימת. אח, איפה הימים שמנהיג היה משעה את עצמו עקב צעקות בבית הנבחרים?
בעקבות ההשעיה נוצר מצב בעייתי ופתאומי בו אין ראש לסנהדרין. הוועדה המסדרת של חז"ל מצאה את רבי אליעזר, שנחשב עילוי בלימודיו וגם נעים הליכות. רבי אליעזר היה צעיר מאוד, יש האומרים בן 17, וחששן משהו (זהו אותו רבי אליעזר מההגדה של פסח, שאומר "הרי אני כבן 70 שנה". הפרשנים אומרים שם שזקנו הלבין בין לילה כדי שייראה מבוגר יותר) – והציעו לו את המשׂרה.
הלך רבי אליעזר והתייעץ "בדייבתהו", כלומר בביתו, כלומר באשתו. שאל אותה רבי אליעזר: מה אעשה אם מדובר במינוי זמני? האם כדאי לי לקבל את ההצעה? אמרה לו אשתו "לישתמש אינש כוסא דמוקרא ולמחר ליתבר". כלומר: אדם שברשותו כוס יקרה – יכול לאכסן אותה בויטרינה וכך לשמור עליה שנים רבות אבל לא להשתמש בה. מנגד, הוא יכול להשתמש בה, על אף הסיכון שתישבר, אבל לפחות ליהנות משימושה.
רבי אליעזר, שכפי שצוין, היה חכם למדי והבין את הרמז: carpe diem, seize the day – חיה את היום, קח סיכון. אולי תפגע, אבל לפחות תתנסה. ואכן, רבי אליעזר קיבל את ההצעה וכיהן תקופה קצרה כראש הסנהדרין, עד תום תקופת הצינון של רבן גמליאל.
חז"ל, על אף שהתקשו לרוב לתת קרדיט לנשים חכמות בכתבי הקודש, השחילו את המסר שלהם על ידי אשתו של רבי אליעזר: אם בפניך סיכוי – שהוא גם סיכון – לך על זה. אולי תִפּגע, אבל אם לא תנסה, איך תדע?
המדרש הזה אקטואלי מתמיד לא רק בגלל החגים שחלים בתקופה זו, אלא גם בגלל תופעה שמאפיינת אנשי אקדמיה וארגונים חברתיים וסביבתיים בישׂראל: התחמקות משותפות מהמשׂחק הפוליטי. פעמים רבות נשמעים אנשי אקדמיה באומרם: "אנחנו לא פוליטיים". יוצרים ואמנים רבים נמנעים מתיוג מפלגתי ומשותפות אמיתית בעולם הפוליטי. ארגונים חברתיים וסביבתיים חוששים משיוך פוליטי שאולי יפגע בהם. חלק מהנזכרים מעלה חוששים מהעול שבעבודה הפוליטית, אבל רובם חוששים מהשיוך ומהסיכון שבכישלון הפוליטי.
ברוח המדרש הזה, ולקראת הבחירות המקומיות בנובמבר, הרשו לי לקרוא לכל הציבור הישׂראלי: אל תחששו להשתתף במשחק הפוליטי. זו זכות וחובה. אם טמון כשלון במשׂחק הזה – הרי שרב גם הסיכוי להצלחה.
* שרון שחף היא דוברת הרשימה "עיר לכולנו".
אני חש חובה לאמר תודה לכותבת , כי היא זיכתה אותי בחויה של קריאה.
אתמהה.