הכה בערבים והצלת את ישראל. סוף סוף עצרו את תאופיק ג’מאל האיש שנכנס עם רכבו בליל יום כיפור לשכונה בעלת רוב יהודי בעכו. למה לא עצרו אותו מיד עם פרוץ המהומות? כי ברור היה שלא הוא האשם במהומות שהתחוללו. אחרי שהאיש הופיע בישיבת הכנסת ובאצילות הביע צער על מה שקרה ותקווה כי השקט והדו קיום יחזרו על כנם, הגיב הארכי פשיסט ח"כ אפי איתם בקריאה כי "צריך לעצור אותו" והמשטרה פעלה מיד לפי פקודת הח"כ ועצרה את תאופיק ג’מאל.
ג’מאל, בניגוד לגרסה השלטת עתה, לא הצית את המהומות. מי שהצית אותן הם היהודים שרגמו את מכוניתו אבנים. הכניסה עם רכבו לשכונה לא היה מעשה נבון, אולם לא היה אסור. אין חוק במדינה האוסר על נסיעת רכב ביום כיפור. מה עוד והוא בא ברכבו לשכונה מעורבת שחיים בה גם אזרחים ערבים, כולל משפחתו אליה נסע.
רגימת מכוניות בימי כיפור היא רעה חולה שחוזרת על עצמה כל שנה. שבאב יהודי מרשה לעצמו להתפרע, והמשטרה מתייחסת לכך בסלחנות, אף כי מדובר בסיכון חיי אדם. משטרה אינטליגנטית הייתה יכולה לצפות מצב כזה בעיר מעורבת ולהציב שוטרים בנקודות חיכוך שידכאו כל מעשה כזה באיבו, או אז הכול היה נמנע.
תאופיק ג’מאל ובנו ניצלו מלינץ’ שבריונים יהודים ביקשו לבצע, ואלה צריכים להיות יעד למעצר, כי הם שורש פורה ראש ולענה.
הציבור הערבי בישראל סובל מאפליה ומיחס גזעני מתמשכים מכל גופי השלטון בישראל. הכעס, התסכול וההתמרמרות מפעפעים כל הזמן מתחת לקרום הדק שנקרא "דו קיום", שדומה יותר ליחסי סוס ורוכבו מאשר לדו קיום בין אזרחים שווים בזכויותיהם. על כן די היה בשמועה כי הנהג שנרגם נרצח, בכדי שצעירים ערבים מעכו יפנו בליל כיפור למסע של הרס רכוש ברחובה הראשי של העיר.
עם כל הסולידריות שיש לי עם מאבקם של האזרחים הערבים נגד אפלייתם, אי אפשר לתמוך בהרס רכוש של אנשים שכלל לא מוכרים למתפרעים. זו בדיוק גרסה של ענישה סביבתית של חפים מפשע שאנו, שוחרי זכויות האדם, נאבקים נגדה בכל שנות הכיבוש. הגזענים היהודים רק מחכים למעשים כאלו, כי הם הקרקע שמזינה את הקריאות הנאציות "מוות לערבים" שאכן נשמעו בעוצמה רבה וגם שודרו באמצעי התקשורת.
הפסטיבל לתיאטרון אחר שנערך מדי שנה בסוכות בעכו העתיקה בוטל על ידי ראש העיר. החלטה זו מהווה אף היא צעד של ענישה קולקטיבית כלפיי הסוחרים בעכו העתיקה החפים מכל פשע, שהפסטיבל מסייע לפרנסתם. הם התכוננו, קנו מצרכים לרוב ועתה נותרו עם סחורה עודפת שאת חלקה לפחות יצטרכו להשמיד.
ביטול הפסטיבל הוא גם ענישת הבמאים, השחקנים והיוצרים שהתכוננו כל השנה לפסטיבל, וקראו לראש העיר לחזור בו מהחלטתו אבל ליבו נותר אטום. מאמציהם והשקעותיהם ירדו לטמיון. הניחוש שלי: בתודעת ראש העיר והנשמעים לו החבורה היוצרת מצטיירת כמשתייכת לשמאל, ודינה כדין ערבים. אין מחילה לערבים ושמאלנים.
במקום להרגיע ולהחזיר את החיים למסלולם, שהפסטיבל הוא ביטוי מובהק לכך, שפך ראש העיר דלק על מדורת התסכול של ערביי עכו, שלרובם לא היה קשר למהומות.
גזענות במערכת המשפט
מהו שוויים של חיי אדם בעיני מערכת המשפט הישראלית שנהרגים בתאונות דרכים כתוצאה מעבריינות של נהגים? תלוי אם הקורבן הוא יהודי אם לאו, ותלוי אם הנהג העבריין הוא יהודי או ערבי.
אם הנהג העבריין הוא ערבי שהרג יהודים, דינו יהיה חמור פי כמה מדינו של נהג עבריין יהודי בעבירה זהה שהרג אף הוא יהודי, במקרה זה יהודיה.
עאוני ג’בארה בן 49 מטייבה חצה צומת מרומזר באור אדום התנגש במכונית אחרת והרג את בני הזוג נינה ומנחם ויסנר. שלושת ילדיהם ניצלו ונותרו יתומים. זה קרה במרץ 2007. הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת הריגה, הורשע ונדון ל-8 שנות מאסר ורישיונו נשלל ל-20 שנים. זה היה בספטמבר 2008.
כל ההליך, מיום התאונה ועד לגזר דינו ארך שנה וחצי, שזה די מהר בקנה מידה ישראלי.
רב פקד עומרי מנור, לשעבר מפקד משטרת שדרות, הועמד לדין על עבירה זהה. הוא חצה צומת מרומזר באור אדום, התנגש במכונית אחרת והרג את פיליפה גייגר מקיבוץ נחל עוז, אם לארבעה ילדים.
זה היה בשנת 2003. הוא הועמד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בסעיף קל בהרבה, "גרימת מוות ברשלנות", הורשע והעונש שנגזר: 8 חודשי מאסר ושלילת רישיון לתקופה של 7 שנים. זה קרה באוקטובר 2008. משפטו ארך 5 שנים.
הרב פקד בוודאי יערער לבית המשפט המחוזי, ולא אתפלא אם עונשו יומתק ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות חוץ.
אז מה היה לנו: שני נהגים עבריינים, אחד ערבי ואחד יהודי, שחצו צומת באור אדום בנהיגה פראית וגרמו לתאונות קטלניות שעלו בחיי אדם.
הערבי הועמד לדין בסעיף חמור, היהודי בסעיף מקל. משפטו של הערבי היה מהיר, זה של היהודי איטי וממוזמז.
אילו היהודי היה מועמד לדין ונענש על פי הקריטריונים שיושמו על הערבי, הוא היה צריך להיכלא לפחות ל-4 שנים, שהרי הרג בן אדם אחד.
אילו הערבי היה מועמד לדין ומורשע על פי הקריטריונים שהופעלו על היהודי, משפטו היה נמשך חמש שנים ועונשו היה 16 חודשי מאסר, כפול מזה של היהודי, שהרי הרג שני בני אדם לעומת אחד של הנהג היהודי.
כך "במדינת האילו" בה אמור לשרור שוויון ללא הבדל דת ולאום כנאמר במגילת העצמאות.
אבל במדינת ישראל הממשית והגזענית, המקיימת אפליה ממוסדת כלפיי אזרחיה הערבים ומשטר אפרטהייד כלפיי אחיהם בשטחים הכבושים,האפליה והגזענות באים לידי ביטוי גם במערכת המשפט.
אזרחים חרדים מהפולשים
דן דרין, תושב רמת אביב, היה פעם סגן ראש עיריית תל אביב מטעם מפלגת מרץ.
הוא שלח לא מכבר מכתב לראש עיריית תל-אביב רון חולדאי והתלונן על פלישה חרדית, בעיקרה מטעם אנשי חב"ד, לשכונה החילונית. לטענתו הם משתלטים על מבני ציבור והופכים אותם למוסדות שלהם. מה שהיה פעם בית קולנוע הפך לכולל, מה שהיה פעם מבנה של ההסתדרות נרכש על ידם והפך לגן ילדים.
ראש העיר הבטיח לבדוק את הנושא.
הידיעה על כך שפורסמה באתר ידיעות אחרונות (YNET) זכתה ללמעלה מ-500 טוקבקים. חלק ניכר מהמגיבים היו אנשי ימין שנהנו לסנוט ברמת אביב שבעיניהם מצטיירת כמעוז שמאלני.
גזענות ואנטישמיות נגד חרדים טענו. האם היו מתלוננים גם אם היה מדובר בערבים? מה הפחד מקצת יהדות? הוסיפו, ובכלל מדובר ביהודים שמותר להם לגור איפה שהם רוצים. היו גם מגיבים שהביעו דאגה מסכנת השתלטות חרדית על רמת אביב והפיכתה לבני ברק. כבר היום המיליארדר החרדי לב לבייב סוגר את קניון רמת אביב בשבת, רמז לבאות עם בוא השיטפון החרדי. ואיך יגיבו החב"דניקים כלפי מי שינסו להקים מרכז חילוני בכפר חב"ד או במאה שערים? הם יסולקו באלימות. וכך הלאה.
כמובן שהכי קל לפטור את הנושא בגזענות אנטי חרדית שהרי יש חיה כזו בישראל. אבל המצב הוא מעט יותר מסובך.
יש בישראל מאבק בין ציבור חילוני, שרק בחלקו הקטן לצערי הוא שמאלי ורובו הוא ימין מתון ומרכז ליברלי, לבין הציבור החרדי והחרד"לי המאורגן. בעוד החילונים רוצים לחיות במדינה יהודית חילונית, עם ציפוי קליל של טקסים יהודים (בר מצווה, ברית מלה, קצת חגים וכו’) אבל השאר שיהיה דומה למדינות אירופה, הציבור החרדי מבקש להקים כאן מדינת הלכה. לא כל הציבור החרדי הוא מיסיונרי, אבל חב"ד היא ללא ספק תנועה מיסיונרית, ופעולות כמו הקמת כולל ברמת אביב הן הכרעות של מנהיגות רבנית ששואפת במפורש להפוך חילונים לדתיים. כמו כל תנועה מיסיונרית, חב"ד משתמשת גם באמצעי פיתוי, בעיקר כלפי ילדים, בניסיון ללכוד אותם לתוך רשת החינוך שלה.
יש כאן קונפליקט מובנה ומציאות לא סימטרית. אכן, חילונים או דתיים מהזן הרפורמי או הקונסרבטיבי שינסו להקים מרכזים בשכונות חרדיות, יגורשו ללא כחל וסרק ואם אין מנוס גם באלימות קשה. לעומת זאת שכונות חילוניות, שמטבען הן יותר פתוחות בגלל אופיין הליברלי, מאפשרות לחב"ד ודומיה לפעול בהן.
לדעתי, תהיה זו טעות לאמץ את השיטות החרדיות לסילוק כוללים וכדומה משכונות חילוניות. הדרך הנכונה היא להתעמת איתם תרבותית ואידיאולוגית.
חשיפתם של תלמידי כוללים בשכונות חילוניות לאורח החיים החילוני, חלוקת חומר לתלמידיהם בנושאי דת מדינה, מעמד האישה, חופש הפרט, שוויון זכויות, דמוקרטיה הם הדרך הנכונה.
שמועות
התאונה בה נהרג מנהיג הימין הלאומני האוסטרי יורג היידר הוא תוצאה של עבודת המוסד שחיבל במכוניתו. שמועה מספר אחת.
ראשי חברת האחזקות ליהמן ברדרס העבירו לפני קריסתה 400 מיליארד דולר לבנקים ישראלים, שיהיה להם מעות קטנות ליום סגריר. שמועה מספר שתיים.
שמועות אלה יכולות להיות נכונות ויכולות להיות גם כוזבות. כלומר, העולם יודע שהמוסד עסק ועוסק בהתנקשויות באישים, והעולם יודע שישראל היא כבר שנים יעד להברחת כספים של יהודים אזרחי מדינת שונות שעשו את רווחיהם בניגוד לחוק.
מדינת ישראל עשתה בעבר לא מעט שטויות בנושאים כאלה, היזכרו במחתרת הטרור היהודית שהופעלה בשנות החמישים במצרים, במטרה לסכסך בין מצרים למערב. ראו את המרגל פולארד שישראל הפעילה בארה"ב. במסגרת השטויות והפשעים של המוסד גם התנקשות בהיידר היא אפשרית, אם כי אני באופן אישי נוטה לחשוב שזה לא המקרה, כי היידר היה בסופו של דבר אוהד גדול של ישראל, בבחינת גזען לגזען יביע אומר.
האבל על היידר
אוסטריה אבלה על מותו של היידר. נציגי כל המפלגות מצאו לנכון לומר דברים חיוביים לזכרו, גם ראשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית. גם נשיא אוסטריה. זה קצת מזכיר את מה שקרה בישראל לאחר ההתנקשות בשר והגנרל רחבעם זאבי, לאומן וגזען עם קווי דמיון לא מעטים להיידר, מתורגמים למציאות המקומית. זאבי היה "אוהב ארץ ישראל" כפי שהיידר היה "אוהב אוסטריה".
זאבי שקרא לטרנספר של ערבים, זכה לאחר מותו לדברי שבח מנציגי רוב המפלגות היהודיות, ממשלה ואופוזיציה, ואפילו נחקק חוק לציון זכרו.
אני מניח שאוסטריה לא תרחיק לכת עד כדי חקיקת חוק שיהפוך את יום מותו של היידר לאירוע ממלכתי, אבל תמיד צריכים להיות מוכנים להפתעות.
הידד לסרבניות
תמר כץ, סהר ורדי, עומר גרנות ומיה תמרין, ארבע סרבניות כיבוש שאינן מוכנות להתגייס לצבא שמבצע פשעי מלחמה, שולל זכויות אדם מהעם הפלסטיני זה 40 שנים ומקיים בשטחים הכבושים משטר אפרטהייד, הן צעירות אמיצות הראויות לאהבה והערכה. כל עוד יש בישראל צעירות וצעירים כאלה, אולי בכל זאת יש תקווה לימים טובים יותר. הן שייכות לקבוצה מפוארת, גם אם היא עתה מיעוט, של נאבקים בכיבוש ובעוולותיו. הן דור ההמשך המניף את אבוקת השלום וזכויות האדם, ותפילתי שלפיד השלום שהועבר לידן יאיר בסופו של דבר את ישראל כולה.
בימים אלה הן נשפטו למחזור שני של מאסר בכלא 400. מי ששופט אותן למאסר הם קצינים וקצינות, מעין פקידי כיבוש הפועלים כמעט על פי הגאים אוטומטיים.
ראשי הצבא ומערכת הביטחון צריכים לסבול מחסימה בערוצי המחשבה, אם הם סבורים כי ניתן לכפות על הצעירות עזות הנפש שרות צבאי בכוח ובניגוד למצפונן. ראשי הצבא אינם מודעים לכוחו של הרכיב הנקרא מצפון. הוא יותר חזק מכל מערך כלי ההרג המודרניים הנמצאים ברשות הצבא.
יש לשחררן ולאפשר להן לתרום את תרומתן לחברה בערוצים של בניית חברה צודקת ושוחרת שלום.
מה כל ההתנקשויות האלה לעומת מה שירושלמי וחברו עוללו לשמורת הטבע של תחזית מזג האויר בהארץ.
בלינק כתוב: "תחילה התברר כי הוא נהג במהירות כפולה מהמותר, ולאחר מכן נודע שהוא היה בגילופין".
אני ממש לא מבין מה הבעיה, הכל כתוב:
שכרות, נסיעה במהירות כפולה מהמותר –
האיש דפק את הראש ונתן גז לעבר מותו בצורה ידועה ומוכרת, לא צריך שב"כ או מוסד.
לגבי דברי אישתו ופולסוואגן, ןבכן, ברור שאישתו תתקשה לקבל את העובדה שבעלה הנערץ הוא בסך הכל שיכור חסר אחריות שגרם למותו שלו בגלל טפשות ובריונות (הוא היה יכול כמובן "לקחת" איתו עוד קורבנות) לכן ברור שהיא תפיץ שמועות שונות לכל עבר.
הנזק התדמיתי לחברת פולקסוואגן ברור אף הוא, ולכן הם מקשקשים שרכב פרטי לא אמור להתהפך בסיבוב במהירות של 142 קמ"ש.
מעניין שנטענים כאן שני דברים שונים: אשתו של היידר טוענת שהוא היה מחוסר הכרה, ואילו פולקסוואגן טוענים לכשל טכני מכוון ברכב (שהרי אם הרכב לא אמור להתהפך אז זה זה לא משנה אם בהכרה או לא, לכן הטענה שלהם היא לחבלה ברכב).
אז השב"כ הכניס לו משהו לבירה והמוסד חיבלו לו באוטו? ואולי להפך…?
— קישור —
צריך לעשות סטטיסטיקה דווקא על פילוח המקרים שאתה בוחר להביא כאן כדוגמאות לחיזוק טענותיך, ויותר חשוב: המקרים שאתה בוחר שלא להעלות.
למשל מקרה מותו של ח"כ מיכה רייסר ז"ל שנהרג ב-1988, מספר ימים לפני הבחירות לכנסת ה-12.
הוא נסע לירושלים, רכבו סטה ממסלולו ופגע, לא פחות ולא יותר – ברכבה של דליה איציק!
הרי לך מקרה מוזר ומיוחד לפי כל קנה מידה סטטיסטי. אבל כנראה רק ח"כים מהשמאל ופובליציסטים הזויים יכולים להיות קורבנות ל"תאונות" יזומות של שרותי הבטחון,
כאשר ח"כ של הליכוד נתקע ברכבה של דליה איציק ונהרג – זה סתם צירוף מקרים.
האמת היא שאני משוכנע שכל המקרים הנ"ל הם רק צירופי מקרים, אבל עניין אותי לדעת למה מבחינתך מוסא חריף ומיכה רייסר לא.
או שאולי יש לך עדכון בשבילנו לגבי "מי רצה לחסל את רייסר ולמה"…?
ליובל זיו.
לגבי תאונת היידר, ניתן לטעון מה שכתבת לגבי כל התנקשות באמצעות ייזום תאונת דרכים. אין התנקשויות המוסוות כתאונת דרכים? נהפוך הוא, זה עניין שכיח ביותר, מוכר למשל המקרה עוד משנת 1948 של התנקשות סטלין בסולומון מיכולס, ראש הוועד הסובייטי האנטי פאשיסטי.
אף אני מכיר את מחקרי דניאל קהנמן, שאתה חוזר על מסקנותיהם. לכן הבאתי את הדוגמא של ההתנקשות בשופט החוקר בנאפולי. הנקודה היא שאנשים מחפשים מידע נוסף, הכרוך בקשרים סיבתיים, ולפעמים אין בנמצא קשרים כאלה והם ממציאים אותם. לא כך במקרה נפולאון בסנט הלנה ובמקרה השופט החוקר, שם כן זמין מידע כזה, וטענתי זאת בעבודה שלי על מחקרי וממצאי קהנמן ב-1976.
אשר למוסא חריף, דומני שהתאונה היתה של מכונית הפח הקטנה והצנועה שלו עם משאית. גורמי פשע נהגו בשנות ה-80 לאיים ב"תאונה עם משאית", ואף עלי איימו באיום כזה בשנת 1982.
זה שהאיש שאתה קורא את דבריו נישמע "מוכר לך, ולא מעורב בעניינים עם חוגי פשע", ולגביו "לא יכול להיות שקיימים דברים כאלה", אף היא הטעייה. בישראל נישכרו גורמי פשע עוד משנות ה-50 לבצע מטלות שנות (כגון קניית קולות בוחרים וגיוסם) על ידי גורמים בישראל שהינם נושקים לממסד, ואינם מזוהים עם הפשע, למשל, ראה המקרה של יוסף אלמוגי.
סבר פלוצקר מביא ב"ידיעות אחרונות" (22 אוקטובר 2008) את נתוני דו"ח העוני הבינלאומי שפורסם ב-21 אוקטובר 2008.
קו העוני מוגדר כמחצית מההכנסות החציוניות נטו. הגדרות העוני שבהן השתמש הדו"ח הבינ"ל זהות עם אלו הנהוגות בארץ בדוחו"ת העוני של המוסד לביטוח לאומי, ולפיכך אפשר לערוך השוואה בין ישראל ובין 30 המדינות החברות באירגון ה-OECD (האירגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי). ישראל מתדפקת על דלתות האירגון, אבל מניתוח ממצאי דו"ח העוני הבינלאומי הדרך עוד ארוכה, מבחינת הפערים הכלכליים ומצבן של השכבות החלשות בחברה.
התוצאות קשות: שיעור האזרחים החיים מתחת לקו העוני במדינות OECD הוא 10.6% בממוצע, לעומת שיעור העוני בישראל, שהוא כיום 24.5%. חמור עוד יותר: שיעור העוני בכל אחת מ-30 מדינות האירגון לשיתוף פעולה נמוך משמעותית משיעור העוני בישראל. בצרפת – 7%, בבריטניה 8.5%, בספרד 14% בארה"ב 17% ואפילו בשתי המדינות הכי עניות ב-OECD, טורקייה ומקסיקו, שיעור העוני הוא 18% מהאזרחים בלבד.
ישראל "מצטיינת" בשיעורי עוני גבוהים בכל קבוצות האוכלוסיה, אך במיוחד בקרב ילדים: 34% מילדי ישראל חיים במשפחות עניות, בהשוואה ל-12% בממוצע בגוש OECD. אין אף מדינה תעשייתית שבה חומרת העוני של הילדים מתקרבת לזו של ישראל. אחוז העוני במדינות אירופה המפותחות נע בין 3% בדנמרק ל-10% בבריטניה ומגיע לשיא של 21% בארה"ב.
23.5% מקשישי ישראל חיים בעוני (ראה הרשימה למעלה, "הזקנה") לעומת 13% במדינות OECD. במדינות מערב אירופה מגיעה תחולת העוני בקרב קשישים ל-10% עד 12%.
רבות ניכתב על חוסר השוויוניות בחברה הישראלית, ועכשו הטענות מגובות בהשוואה בינלאומית. מדד ג’יני, המבטא את אי השיוויון בחלוקת בכנסות נטו בין משקי הבית, עומד בישראל על 0.384 בהשוואה ל-0.311 במדינות OECD . המדיניות התקציבית בישראל בולטת לרעה במאבקה בעוני (כבר כתבתי במאמרי "ארץ הקיקלופ", כאן, ובמקומות נוספים, כי אין תמורה למיסינו, וזה היבט נוסף של הנושא): במדינות OECD מצמצמת מדיניות המיסוי בנוסף להקצבות הסוציאליות, לצמצם את מימדי העוני ב-65%. זאת מול 38% בישראל.
עדיף שתנסה לרסן את יצריך. דומה שאתה מרכין את ראשך בהכנעה ובהערכה, רק בפני כוחניות בוטה וגסות נפש נחרצת הניתפסים אצלך כ"משהו תכליתי", וטקסטים הניראים לך כנושאים בין היתר משהו בדומה לייצרנות, תבונה ותרבות, מעוררים בך יצרי פרע ושנאה, בצד דחפי קירבון ונטייה לעשות דמוניזצייה, אלא אם כן כותבם קיבל כיבודים רבים והוא בעל מעמד נישא. יש אנשים שהשיפוט שלהם הוא בעיקר בממדים של כוח, ועל כך היצביע חוקר בשם Osgood
ליובל זיו,
יש יותר ממחקר אחד המוכיח אפלייה נגד ערבים במערכת המשפט כאשר מדובר בעבירות דומות או זהות.
מחקר כזה נעשה בשעתו באוניברסיטת תל-אביב.
לגבי ההבדל בעונש שקיבלו הנאשמים. הצבה של זוג מקרים אחד (יהודי למול ערבי) יכולה להיות טובה לצורך הדגמה או כאנקדוטה אבל בוודאי שלא ניתן להסיק ממנה באופן בלעדי על התופעה. אני לא מכיר מחקר שבדק את ההבדלים בחומרת העונשים הנגזרים על יהודים וערבים תוך פיקוח על משתנים רלוונטיים אחרים. רק על ידי בחינה של קבוצה גדולה של מקרים ופיקוח על הסברים חלופיים ניתן להסיק שההבדל ברמת הענישה נובע מהשיוך הלאומי ולא מגורם אחר. אגב, העובדה שאני לא שמעתי על מחקר כזה בהחלט לא אומרת שלא התקיים מחקר כזה ולכן אשמח לקבל מידע בנושא.
לא אתפלא אם מחקר אכן יעלה כי ערבים נענשים בישראל בחומרה רבה יותר מיהודים.
לגבי היידר. כנ"ל, לא ניתן להסיק מסקנות סטטיסטיות ממקרה אחד.
מעבר לעובדה שהערכה מדוייקת של הסתברות לאירוע כמו תאונה ספציפית הוא כמעט בלתי אפשרית (יש המון משתנים ועל רובם אין נתונים זמינים ואמינים), חשוב לשים לב להטייות הקוגניטיביות הנפוצות של בני אדם. מציאת דפוסים סדירים במקום שבו הם לא קיימים היא אחת הנטיות והטיות אישוש הן(פירוש הנתונים באופן שיאשש את שחשבנו בין כה) סוג נוסף.
לגבי התאונה של מוסא חריף אכתוב תגובה נפרדת.
תגובה זאת מתייחסת לאפשרות שהתאונה בה נהרג ח"כ מוסא חריף (וכן אישתו ובנו שהיו איתו ברכב) הייתה רצח. יכול להיות שהיו גורמים שהיה להם אינטרס לחסל את ח"כ חריף אולם לדעתי, קשה למצוא דווקא בתאונה ההיא "סימני חיסול".
סביר שנבחרי ואישי ציבור נוסעים הרבה במסגרת עיסוקם. כיוון שכך ניתן לחשוב שקבוצה זו פגיעה יותר מהממוצע לתאונות. התאונה הספציפית התרחשה בצומת כברי (הצומת בין כביש 89: נהריה סאסא וכביש 70: חניתה אחיהוד). באותה התקופה היו הכבישים חד מסלוליים והצומת לא הייתה מרומזרת (פסי האטה נסללו בצומת אחרי וכנראה בעקבות התאונה). ח"כ חריף התגורר בקיבוץ צרעה, מהלך של לפחות שעתיים נסיעה משם. לפי מיטב זכרוני (לא מצאתי סימוכין) ח"כ חריף היה בדרכו מהרצאה שנשא בקיבוץ אילון (כ – 15 ק"מ משם). התאונה התרחשה בחודש ינואר ולכן סביר לחשוב שלאחר שקיעת השמש (חישובו על השעות בהן ניתנות הרצאות ועל שעת השקיעה בינואר).
נסכם, נהג נמצא רחוק מהבית (כלומר הכביש והצומת לא מוכרים), הצומת לא מרומזרת ובקושי משולטת. תנאי התאורה אינם אופטימאליים. כבישים חד מסלוליים וללא הפרדה בין נתיבית. האם תאונה היא כל כך בלתי סבירה ?
בנוסף, צומת כברי נמצאת בשטח מישורי, כלומר לא ניתן לדרדר רכב לתהום על מנת לפגוע בו. כלומר, המתנקש הפוטנציאלי לוקח סיכון לא מבוטל על עצמו וכן יש צורך בתיאום מדוייק למדי על מנת לפגוע. מדוע לא לבחור דרך אחרת או מקום אחר ?
מוות בתאונה הוא טראגי גם ללא "תוספות".
סעו בזהירות.
שמעתי שמועה ש-76.4523 אחוז מתאונות הדרכים שהיו בישראל בעשרים השנים האחרונות הן בעצם אימונים "רטובים" של השב"כ והמוסד בכדי לחסל את מיכאל שלנו. אני לא מאמין שהשמועה הזאת נכונה אבל החבר’ה האלה מהמוסד והשב"כ כ"כ אוהבים להרוג אנשים ש….לכו תדעו. ועכשיו ברצינות-דבריו של גדעון מזגזגים על קו הגבול הדק שבין היפר-נאורות לבין סהרוריות.אם הכותב מעוניין לדבר אל מישהו אחר מלבד אל עצמו (ואל חברי מחנהו) מוטב שיעשה זאת באמצעות טיעונים קצת יותר… איך נקרא לזה…שפויים. דבר נוסף ומאוד מטריד שחוזר על עצמו באתר הזה הוא ההתיחסות הסאב-טקסטואלית אל שכנינו הפלסטיניים כיצורים פרימיטיביים אשר כל תגובה שלהם היא רפלקס מותנה למעשינו האיומים ולכן הם פטורים מכל אשמה בקשר ל"מצב". אם זו לא גזענות, אני לא יודע גזענות מהי.
אני איש שמאל, ואני מאוד, מאוד, מאוד לא אוהב את מיכאל שרון וכתיבתו. אני מקווה שיפסיק לפרסם את השטויות שלו בגדה ובכל מקום אפשרי שרק מוכן לקבל אותו, או לחילופין לעבור רפורמה ולכתוב דברים בעלי טעם.
כנראה באמת שכל האמצעים להכפשה, אבל לא להכפשת מיכאל שרון אלא להכפשת ישראל.
אתה מוזמן (או "את מוזמנת", בכל זאת מדובר ב"בובה זהבה") להראות היכן מופיע הנתון האומר שבישראל יש יותר עניים מאשר במכסיקו.
להזכירך, יותר משליש מתושבי מכסיקו עניים…:
Wikipadia:
While 36% of Mexicans nationwide live in poverty, about 15% of the residents of Mexico City live in poverty
דני,
אל תערב בין הזיותיו של מ. שרון, שהוא מכה שלא כתובה בתורה (ומי שמסוגל לקרוא את תגובותיו הארכניות הוא בעל כושר סיבולת מרשים) לבין רשימתו של ספירו.
האפשרות שהמוסד התנקש בהיידר הועלתה בתקשורת האוסטרית ועל כן ספירו התייחס אליה. בתבונתו הוא העיר כי אינו סבור שהמוסד קשור בכך, אבל הוסיף, שוב בתבונה, שלאור מסורת החיסולים שקיימת במוסד ובשב"כ, נדע את הדבר במדויק רק בעוד חמישים או מאה שנים כשיפתחו הארכיונים.
אנשי הימין הקיצוני המבקרים באתר, אינם חייבים בחסות האנונימיות לבזות את מיכאל שרון על לא עוול בכפו. גם איש ימין קיצוני יכול, לשם שינוי מבורך, למחות כנגד שיעורי העוני בישראל – רק היום התפרסמה "בידיעות" ידיעה בולטת בעמוד הראשון "ישראל – מס’ 1 בעוני בעולם המערבי – דו"ח העוני הבינ"ל: בישראל יש אפילו יותר עניים מאשר בטורקיה ובמקסיקו".
הדבר עדיף לאין שיעור על הטפלות לכותבים בגדה, באופן אנונימי ותכופות תוך התחזות מסורבלת לאנשי שמאל, כולל השמעת טענות ומענות חסודות וצדקתניות.
כנראה שזה עניין טבעי שבתאונות בהם נהרג סלבריטי כזה או אחר קמה חרושת שמועות כמו זו שאתה וספירו מעודדים, גם אם העניין הוא בתחום הסטטיסטי עליו דיברתי (מתוך אלף איש שנהרגים באוסטריה – סביר לחלוטין שאחד מהם יהיה פוליטיקאי ימני).
אנחנו כנראה לא רואים בהם (סלבריטיאים ופוליטיקאים) בני אדם רגילים, בטח לא כאלה שמסוגלים לשתות וליסוע כמו משוגעים היישר לעבר מותם.
עניין המקצוענות של היידר בנהיגה אינו רלוונטי. רוב תאונות הדרכים נגרמות בגלל עודף בטחון עצמי שגורם לזלזול בחוקים, לכן היותו של היידר נהג ותיק ומנוסה לא מעלה ולא מורידה מ"אותנטיות" התאונה.
ושוב, הדוגמאות שהבאת: נפולאון, התובע הכללי במחוז סיציליה ויורג היידר מראות שאתה נתלה באילנות גבוהים, או לפחות באילנות מפורסמים.
במקרה שלך אתה גם לוקח את הקרדיט של מי שחמק מ"נסיונות החיסול" וגבר בקרב המוחות על טובי המחסלים. לא נשמע לך קצת הזוי?
האם הם הפסיקו בנסיונותיהם מפני שהבינו שאתה ערמומי מידי? נאחז בחיים בכח אדיר שאיש אינו יכול לו?
על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך וכפיס עץ מגלגלי אופניך" וסע בזהירות.
בתור עצה חברית, הייתי מציע לך להזהר. מאיר דגן או מישהו שקשור אליו עלול לראות את הפשקוילים שלך, והוא עשוי לקחת את העניין פחות בצחוק. העניין עוד עלול להסתיים בתביעה משפטית נגדך ונגד הגדה השמאלית, לא עלינו.
ולאלו מאיתנו שלא קוראים פרסית?
אתה מכניס קטגוריה כללית למשל (אדם; או נהג שיכור). ואילו אני מתייחס לאדם ספציפי בנסיבות ספציפיות.
כאילו שאלת: לא קורה שאדם מת מדבר לא ידוע בגיל 50 פלוס? ואילו אני משיב: אותו אדם זה נפוליאון בסנט הלנה, ויש סבירות רבה בנסיבות הללו שהמושל הבריטי הרעילו בארסן.
כמובן שיש גם ארוע אפשרי סתמי הכפוף להסתברות הידועה מהסטטיסטיקה הכללית. אבל השאלה היא שאלת הסבירות.
למשל:
1) מה סיכויו של אזרח איטלקי לההרג מתאונה?
לעומת:
2) מה סיכויו של אזרח איטלקי לההרג מתאונה אם הוא התובע הכללי במחוז סיציליה, וזאת בטווח שנה מרגע בו הורשעו ראשי המאפייה בנאפולי ונישלחו לכלא לתקופה ממושכת, ולאחר שהחל לקבל איומים טלפוניים על חייו?
כדאי שתשאל את חברות הביטוח…
מיכאל שרון
— קישור —
פורסמו אמש שתי ידיעות בנושא על ידי סוכנות הידיעות האיראנית FARS , הנה ידיעה אחת בנושא:
— קישור —
כמו כן הידיעה פורסמו באתרים שיעיים, פלשתינים ואף בסוכנות ידיעות ירדנית בה ממשלת ירדן התייחסה לאירוע הנל:
— קישור —
בישראל כנראה תואפל הידיעה, שאם היא נכונה, היא פוגעת אנושות ביוקרת המוסד ובאפשרותו לגייס סוכנים ולשתף פעולה עם שרותי ביון אחרים (זליגת מידע לגורמים בעולם הערבי), שכן מעולם קודם לכן לא חוסל ראש סוכנות ביון כלשהי בזמן כהונתו.
אני לא מבין מה אתה רוצה. מידי שנה מתים בישראל קרוב ל-500 איש בתאונות דרכים, ואני מניח שבאוסטריה הרבה יותר.
מבחינה סטטיסטית סביר להניח שמידי פעם ייהרג בתאונה אדם מוכר, החל מדמות חברתית-פוליטית כמו הנסיכה דיאנה שנהרגה בפריז או יורג היידר, וכלה בכדורגלן אוקראיני שבא לשחק בישראל ואף הצטיין – ניקולאי קודריצקי שמו.
העניין הוא שכל מיני "איבר חוכמים" כמוך וכמו ספירו קופצים עם תאוריות קונספירציה תמוהות.
מילא ספירו שאומר בעצמו שלא נראה לו שבמקרה היידר מעורב המוסד (אז למה הוא בכלל כתב זאת? לספירו פתרונים),
אבל אתה שוטח בפנינו סיפור תמוה ומופרך המורכב רובו ככולו מפאראנויה המעורבבת עם רגשות גדלות.
ידידי, אין שום סיכוי שהמוסד או השב"כ ניסו לפגוע בך, תהיה רגוע, אתה פשוט לא מספיק חשוב.
יש מקור קצת יותר מוסמך מבלוג "העין הכחולה"?
ובדיוקים –
אין כלל חילוקי דעות על כך שהמון המתפרעים התכנס בעקבות שמועה כי הנהג הערבי נרצח ע"י תושבי השכונה היהודים.
זאת אומרת, אכן היתה עלילת דם במקרה זה, אבל מי שהפיץ אותה, כרגיל וכנהוג, היו מסיתים ערבים.
לתשומ תלב הדוגלים (או תומכים, או מסתייגים מגינוי) ב"התקוממות אלימה" כפיתרון לחוליי החברה הישראלית – מי ששילם את המחיר על "הפגנת הגבריות" של חבורת החוליגאנים, הן משפחות אומללות שלא היה להן שום קשר לעניין, שבתיהן ורכושן נהרסו ב"פעולת תגמול" של בבונים ממוצא יהודי, ושחלק מהן ברחו מבתיהן בשכונה היהודית ומפחדות לחזור.
מי שמאמין שזו הדרך להלחם בג’נטריפיקציה, יקבל סגרגציה בתור תשלום ראשון על החשבון, ולא יצליח לבלום את "ייהוד" האזורים הערבים, כי מה שעומד מולו קצת(הרבה) יותר חזק ומתוחכם מחבורת בריונים נטולי בינה.
— קישור —
ממשלת ירדן הוציאה הודעה רשמית : הדיווח על ניסיון חיסול כנגד מאיר דגן היינו שקרי!
בהודעה שפרסם משרד התקשורת הירדני קצת לפני השעה חצות , נאמר כי הידיעה אשר פורסמה מוקדם יותר בסוכנות הידיעות האיראנית FARS ובאתרים שיעים אחרים באינטרנט תוך כדי התבססותם על אתר FILKA שככל הנראה קשור לחיזבאללה , היינה מפוברקת ושקרית. עוד נאמר כי הממשלה הירדנית מנסה להתרחק מחדשות שאין להם תוקף וכי אין צורך להתייחס אליהם. גם גורמים מכוחות הביטחון הירדנים מכחישים כי ביום ראשון חוסל מאיר דגן בפיצוץ שאירע בדרום עמאן , בירת ירדן בזמן שהיה בדרכו לפגישה עם המלך עבדאלה.
לידיעה:
— קישור —
— קישור —
המשך רשימתי למעלה מה-18 אוקטובר היה כדילקמן:
אלה שיטות מקובלות על ידי גורמים בישראל.
למשל: בזמן האינטריגה נגד יעקב לוינסון, אחד האנשים המבריקים והבולטים ב"מערך", ומנכ"ל בנק הפועלים, בשנים 82-83 , מוסה חריף, ממנהיגי חוג "בית ברל" ואחד האנשים החזקים ביותר ב"מערך" ("העבודה" דאז) שנתן לו גיבוי חזק ותמיכה, נהרג בתאונת מכונית ב-1982, אף היא בעלת אופי עלום, ומייד לאחר מכן צברה האינטריגה תאוצה קטלנית, שהביאה בסופה להתאבדותו של לוינסון, לאחר שתומכו החזק ביותר הושבק.
— קישור —
_________
אשר לירג היידר, ראשית, אילו היה במצב לא תקין, כיצד יכול היה לנסוע במהירות גבוהה כברת דרך רצינית?
שנית, דומני שהוא לא היה נהג מועד לתאונות.
שלישית, מאיר דגן נוקט בשנים האחרונות באקטיביזם מבצעי.
רביעית, האם זה נראה אקראי שרק ברגע עלייתו המחודשת הוא מקפד חייו בתאונה, ולא בכל עשרות השנים שקדמו לכך? האיש נהג לבד, וללא נהג, וכנראה הוא אהב לנהוג, נהג משובח, ונהג הרבה.
חמישית, שיטות אלה מקובלות אצל גורמים בישראל, ודבר זהה ארע גם לי, וגם לאחרים שפורעי מערכת או פשע העלו אותם על הכוונת.
___________
כלפי, כנראה היתה כוונה לפגוע בי פיזית, לגרום נזק, במעין פריעה נוטרת. באותה תקופה, בשנים 1983-91 גרתי ברעננה.
"הזכרונות מהמלחמה חזרו בבום
לאחר כחצי שעה הגיע לשיכון אוטובוס עמוס בתושבים ערבים שהחלו לצעוק "אללה אכבר" ו-"איטבח אל יהוד". הם היו מצויידים באלות, גרזנים, קרשים והחלו להרוס כל רכב שחנה בצידי הכביש, עצים וגדרות של מבנים שנעקרו מהמקום"
— קישור —
[למערכת, נא הביאו רק רשימה זאת]
מר ספירו מזכיר במאמרו את "השמועות" בנושא היידר ובנושאים נוספים. אבל למה, למה, צצות בעיקשות "שמועות" כאלה? אולי בגלל משהו בדומה לסגנון פרוע למדי של "שרותים" כמו-ביטחוניים ישראלים כאלה ואחרים.
למשל, בכיר במחלקת ההגירה בניו זילנד: אנו מתייחסים לישראלים כפי שהם, מרגלים וסוחרי סמים –
— קישור —
דומה שהנושא עליו מרמז מר ספירו הוא התערבות "שרותי" הפרע הישראלים בכל מקום בו ניתן לפרוע, לסחור בנשק, בסמים ובשרותי חיסול. למשל, החטיפה של שר ניגרי גולה בלונדון ב-1984 על ידי אנשי "שרות" פורעים ישראלים, בהם השתתף גם רופא מרדים מביה"ח מאיר, שנמצא מקופל במזוודה הענקית עם השר הניגרי – על ידי משטרת בריטנייה שעצרה את כולם.
— קישור —
— קישור —
עדות אישית:
הדבר ארע גם לי באותן נסיבות ממש
— קישור —
ב-8 אוקטובר 1988 בסביבות 0300 בנסיעה בכביש גהה בכוון רעננה ו-6 ק"מ ממנה, במהירות גבוהה, אחרי שכבר נסעתי כ-30 ק"מ, החלה לפתע מכונית הפיאט אונו הלבנה שלי לחוג כשיכורה וללא כל סיבה אחרת פרט להתפוצצות צמיג. תימרנתי ברכב בקור רוח, בפעולה שדרשה מורכבות, האטתי בהדרגה ככל שניתן במשך קצר. המכונית אמנם התנגשה בקצהה בקיר הבטון החוצץ באוטוסטרדה והתהפכה פעם אחת, אך כבר לא במהירות. הייתי קשור בחגורת בטיחות. לא יכולתי לפתוח את דלת הרכב, ויצאתי דרך החלון.
לפני כן אמנם ישבתי בפאב בתל אביב עם בירה, אך למזלי כמעט ולא שתיתי, המתנקשים כנראה רק ציינו לעצמם או דיווחו "שתיית בירה" על פי הנפח שהיזמנתי, אך התרשלו לשים לב לכמות ששתיתי בפועל. לכן הייתי בשליטה מלאה. או שהם נחפזו לקחת הימור בהזדמנות זאת, אמנם ללא סיכון לעצמם.
שבועיים אחר מכן, ב-22 שוב בוצעה פגיעה מכוונת: תחבו כפיס עץ לגלגל אופני כשירדתי לרגע לקנות סיגריות, וכשחזרתי לרכב באופני, האופניים התהפכו, ונאלצו לסלק את ראש עצם הרדיוס במרפק שמאל. כתוצאה משני הפגיעות נאלצתי להפסיק את אימוני הטאה קוון דו בהם עסקתי אז בזמני הפנוי המועט.
הפעם ההתנקשות לא היתה כרוכה באנשים המתוארים כנאצים תומכי ישראל נילהבים, גם לא בעסקי סמים או גניבת דרכונים בניו זילנד , אפילו לא במיניסטרים אפריקנים מורדמים במזוודות, וכיוצא באלה, אלא היתה על רקע ניכוס עבודת מחקר ופיתוח בשווי של עשרות מיליוני דולרים, וניסיון לסלק מן העולם את מושא הניכוס, תוך הכפשתו קודם לכן בשקרים פתולוגיים שחוברו כנראה על ידי קופירייטר בשרות המערכת. זאת, למניעת חשיפת פרשה מהגדולות אי פעם של גניבת קניין רוחני ופריעה במקור.
הדבר ארע בחודש אוקטובר 1988, כאשר לאחר זמן רב בו לא עבדתי אלא בהתנדבות ותוך פריעה בי, לאחר זמן רב לקח אותי פרופ’ תאודור נחנזון מנהל בי"ח לוינשטיין לעבודה בשכר מלא ונתן לי מקום ממוזג אוויר במכון, למען אעלה בכתב את תוצאות המחקר שביצעתי. זאת למגינת ליבה של חבורת הזאבים שניכסה את עבודתי, שהתעללה באופנים שונים ופרעה גם במנהל המכון שתמך בי, ד"ר שמואל רון, הישמיצה אותו, וגרמה לו להתקף לב בעקבותיו עבר ניתוח לב פתוח ואחר התפטר, אחרי שכשל כוח סבלו.
ד"ר רון נהנה מגיבויו של פרופ’ נחנזון מנהל ביה"ח, שעתה בודד על ידי קליקת הזאבים בבי"ח לוינשטיין. אלא שהוא לקח אותי לעבודה בשכר לכתיבת תוצאות מחקרי והעלאת החומר על הכתב, וזאת בזמן שאחד משני מנהיגי כנופיית הזאבים, הבוס הישיר שלי ד"ר שמואל מלמד, היה בכנס בשוודיה.
ואז, באותו חודש בו מנהל בית החולים החזירני לעבודה בשכר, ולכתיבת החומר, באותו אוקטובר ארעו בי 2 התנקשויות אלה על ידי גורם עלום.
אני אגב נהג מעולה מאז 1972, ומעולם קודם לכן וגם לאחר מכן לא הייתי מעורב בתאונה. במקביל, אני רוכב אופניים מעולה, מאז גיל 8, וזאת הפעם היחידה אי פעם שאופני התהפכו.
להלן בקישור: 1. דו"ח המשטרה מאז, 2. מסמך מבית החולים מאיר, ו 3. מסמך מניתוח הסרת עצם הרדיוס בעקבות התהפכות האופניים
— קישור —
אלה שיטות מקובלות על ידי גורמים בישראל.
עוד בנושא: בזמן האינטריגה נגד יעקב לוינסון, אחד האנשים המבריקים והבולטים ב"מערך", ומנכ"ל בנק הפועלים, בשנים 82-83 , מוסה חריף, ממנהיגי חוג "בית ברל" ואחד האנשים החזקים ביותר ב"מערך" ("העבודה" דאז) שנתן לו גיבוי חזק ותמיכה, נהרג בתאונת מכונית ב-1982, אף היא בעלת אופי עלום, ומייד לאחר מכן צברה האינטריגה תאוצה קטלנית, שהביאה בסופה להתאבדותו של לוינסון, לאחר שתומכו החזק ביותר הושבק.
— קישור —
כאמור, שיטות אלה מקובלות בישראל
__________
אשר לירג היידר, ראשית, אילו היה במצב לא תקין, כיצד יכול היה לנסוע במהירות גבוהה כברת דרך רצינית?
שנית, דומני שלא היה הוא נהג מועד לתאונות.
שלישית, מאיר דגן נוקט בשנים האחרונות באקטיביזם מבצעי.
רביעית, האם הדבר מצטייר כאקראי שרק ברגע עלייתו המחודשת הוא מקפד חייו בתאונה, ולא בכל עשרות השנים שקדמו לכך? האיש נהג לבד, וללא נהג, וכנראה הוא אהב לנהוג, נהג משובח, ונהג הרבה.
חמישית, שיטות אלה מקובלות אצל גורמים בישראל, ודבר זהה ארע גם לי, וגם לאחרים שפורעי מערכת או פשע העלו אותם על הכוונת.
בחורצ’יק, כמה היא מורישה לך? יש לה נכסים, נדל"ן, מטילי זהב של 5 ק"ג מתחת לבלטות (מטיל כזה שווה כיום 150 אלף דולר). איך אתה יודע שמציצים לה, אתה הרבה אצלה? ומטה אוזן קשבת לסיפוריה, ממתיק את בדידותה, מתוך ההנחה המבוססת שתיטיב עמך בצוואתה, ולא תעביר הכל רק לאבהל’ה ואמהל’ה שלך?
שכן מה לעשות, נשים בני 90 הינן בודדות למדי, החברים ניפטרו, הבעל איננו, ה"ילדים" רואים בהם טרחנים ונודניקים ש"מבלבלים את המוח ומתלוננים כל הזמן", הנהגים צופרים להם בגסות כשהם חוצים את הכביש עם ההליכון, נהג האוטובוס דוחס את אויר סגירת הדלת כשהיא מטפסת בכבדות לאוטובוס, וכשמעירים לו, הרי קשה לה, היא נכה, הוא מפטיר "אז שלא תקח אוטובוס, שתיקח אמבולנס". בכלל, בחברתנו תכופות רואים בהם "מיותרים", נטל מיותר, כשאינדיקצייה לכך הינן בין היתר קיצבאות הזיקנה המותירות זקנים רבים לחסדי הארוחות בבתי התימחוי, איסוף שיירי מזון רקובים בשוק, או חיטוט לילי בפח הזבל למצוא פת לחם יבשה..
וההוצאות על הפיליפינית שרומזים לה מה שאומרים ממילא במשפחה ש"עדיף שכבר תמות, אלה במילא לא חיים… ודירתה כבר תעבור אלינו", ובכלל "מה זה העיקשות החצופה הזאת להמשיך לחיות".
המוחים העדינים והמתורבתים על עוני, גזענות, קיפוח, הדרה וג’נטרי-אממו, למעשה השתמשו בפלומת אווזים בכדי ללטף את המכוניות וחלונות הראווה, וגם שרו שירי אחווה ושלום בזמן הצעדה.
אלא מאי, שאחריהם רצו כמה בריונים "סהיונים"-מתנחלים עם כפ’לך, ושברו והרסו הכל בכדי שיחשבו שערבים עשו את זה.
חכם, אה?
— קישור —
— קישור —
— קישור —
ילד, באותה תקופה היו קיצוצים, ואיזה גאון במוסד היציע לנטוש את המתקנים מבוססי המערכות האלקטרוניות, את מתקני המתכת והפלסטיק היצוק, את שפופרות הניילון וחכות הפיברגלס, וכלי משחית יורקי אש מושתקת, ולעבור לתקופת העץ: "העסק עבד מצויין כל תקופת העץ, עשרות אלפי שנים, אין סיבה שזה לא יעבוד גם עכשו, כל הבעיות התחילו כשפרצה תקופת הברונזה". וכך מזה זמן הכפיס הוא כלי השפיונים האולטימטיבי, מי בכלל חושד בדבר כזה. אחרי זה גם עבדו למזוודות בלתי מתכלות, בפרט שלא צריך לזרוק אחרי השימוש.
אין שם שום דבר על גרזנים ומקלות. באותה מידה אפשר לומר שהיו להם מאצ’טות ביד, או קלצ’ניקובים. תדייק בעובדות בבקשה. ככה נוצרות עלילות דם.
קטע משיחה (כנראה) אמיתית:
מ’ (ראש המוסד): חדלי אישים שכמותכם!
לא סיכמנו שתטפלו במיכאל שרון?
אם תתפרסמנה תוצאות מחקרו בבמדעים קוגניטיביים – זה הסוף שלנו!
ש’ (ראש השב"כ): מה אתה רוצה? פינצ’רנו לו את הצמיג ברעננה אך הוא היטל בנו, האיט את רכבו בהדרגה ויצא דרך החלון.
מ’ (ראש המוסד): תקשיב טוב מה צריך לעשות: תתחבו כפיס עץ לגלגל אופניו כאשר הוא ירד לקנות סיגריות, זה עבד מצויין בציריך ואין סיבה שזה לא יעבוד בפרישמן פינת דיזנגוף.
ש’ (ראש השב"כ): רעיון מצוין! יישר כח!
גם לסבתי בת ה90 מציצים כל הזמן מתחת לתריס כשהיא מתפשטת.
קצת הומור לא יזיק.זו גם דרך יעילה להתמודד עם דימיונות מ.ש.
דווקא יש. בקישור השלישי. מתוך עדות אישית שלתושב עכו- ואני מצטט: " הם היו מצוידים באלות, גרזנים, קרשים…".
ואפשר גם להשתמש בהגיון. כמעט אף אחד לא חולק על העובדות הבאות: המואזין כרז שערבי (ערבים?) נרצח ואחרים נמצאים בסכנת חיים בלב שכונה יהודית וקרא לצעירים ערבים לצאת לעזרתם. כלומר- הערבים חשבו שהם הולכים להתעמת עם אנשים שרצחו אדם ומאיימים לרצוח אחרים. נראה לך הגיוני שהם לא היו מצטיידים בכלי נשק מאולתרים? שהם היו יוצאים בידיים חשופות? לי לא.
ובנוסף, ראיתי תמונות של ההרס שהם גרמו לחלונות ראווה ולמכוניות חונות. ושוב, נראה לי לא הגיוני בעליל שההמון המוסת שזרע את ההרס הזה לא היה מצויד בכלי נשק קרים כלשהם.
ובנוגע לנהג הערבי והנהג היהודי- אי אפשר לפסול את הטענה שזו דוגמא לגזענות, אבל הכתיבה של המאמר לוקה בדמגוגיה קלה.ראשית, כמו שמישהו כבר ציין, אי אפשר לפסול את הטענה שהמשטרה, ואחר כך הפרקליטות, ואחר כך השופט פחות מחמירים עם אנשים מתוך המערכת (במיוחד בדרגים גבוהים). זה כמובן פסול, אבל זה לא גזענות.
ושנית, וזו נקודה חשובה יותר לדעתי, יש עוד פרטים שיכולים להשפיע על גזר הדין- אולי יש נסיבות מקילות לעמרי מנור? אולי יש נסיבות מחמירות לעאוני ג’בארה? אולי השופט ששפט את מר מנור נוטה להקל יותר בעונשים לעברייני תנועה? אולי התובע שתבע את מר ג’בארה הוא מוכשר באופן יוצא מהכלל?
אני לא אומר שזו לא דוגמא לגזענות, אבל החיים זה לא ניסוי מעבדה. להגיד "לקחנו ערבי ויהודי שהואשמו באותה עבירה, והערבי קיבל עונש הרבה יותר כבד מהיהודי. מסקנה- יש גזענות" זה, לדעתי, פשטני ודמגוגי.
אמנם אין לי נסיון בשבירת חלונות ראווה וניפוץ זגוגיות של מכוניות חונות, אבל נראה לי שאפשר לקבוע שהם לא השתמשו באגרופים חשופים כדי לעשות את זה.
בלי לחלוק על התיזה הבסיסית, לפיה יהודים נענשים פחות מערבים, במקרה הזה אי אפשר להתעלם מזה שהנאשם הוא קצין משטרה בדימוס, קרי ‘מכוחותינו’. אין ספק שזה משפיע על העונש.
פשוט לא יאומן כמה שנאה וסלידה יש לך מהעם היהודי
באת לברך ויצאת מקלל
אתה לא מבין שדיעותך רק מפלגות ויוצרות חיץ ופער שכמעט בלתי ניתן לגישור
אני באמת לא חושב שאתה אטום ועושה דברים מרע לב אבל קצת מודעות להשלכות של דברים אלו
עמך ישראל יקבל ביקורת אבל זו כבר הלקאה עצמית
השופט ששפט את ג’אברה ל- 8 שנים שמו ג’ורג’
והוא ערבי נוצרי מיפו
ג’אברה מתכונן לערער ולבקש החלפת האישום
מהריגה לגרימת מוות ברשלנות
ברגע שגאברה יואשם בהריגה ברשלנות הוא
יקבל בדיוק כמו היהודי
דרך אגב
אני בעד 8 שנים לכל מקרה של הרג בתאונת דרכים ללא קשר אם הרוצח הוא יהודי או ערבי
יישר-כח לגדעון ספירו על מאמרו המעולה הדן, כתמיד, בסוגיות חשובות שהתקשורת בכללה ממעטת להקדיש להם מקום בדיווחיה ואם היא מזכירה אותן בכ"ז הרי זה בד"כ בשולי החדשות, וחבל.
האם תוכלו להפיץ ברבים את היוזמה:
כולם מוזמנים לערוך קניות לשבת בשוק בעיר בעתיקה של עכו.
החרם על העיר העתיקה יוצר קרקע לגל התנגדות ואיננו מוצדק.
השוק פתוח בשישי ובשבת
האווירה נפלאה
בברכה
אסנת אלון-קיבוץ עברון
Hello?
Hello?
Is there anybody out there?
Is.there.anybody.out.there….
Hello..Hello..hhhhhh
(Slow fade-out)
חושבני- שהבדלים מקורם באם לנאשם יש עו"ד פרטי, או בעו"ד הממומן ע"י המדינה, לדוג’ הבחור שדרס את נהגי אגד קיבלגם עונש כבד.
מקורות ל"עובדה" הזאת בבקשה.
טטיאנה סוסקין (1997) ציירה חזיר עוטה כפיה
ומתחת רשמה מוחמד
על זה קבלה 2 שנות מאסר
ההקבלה שעושה לוטן מופרכת לחלוטין
הרבה ערבים בשכונות מעורבות הם בעלי
סטיקיות ומוכרים אוכל ברמדן
ליהודים כמובן
לגדעון, השם הנכון של הנהג הקורבן הוא תאופיק אלג’מל, ולא ג’מאל, כפי שמופיע ברוב כלי התקשורת העבריים.
לשאר דבריך- אין מה להוסיף. עצוב מאד.
שיטת ההתנקשות בהיידר היתה זאת של הבאה לפיצוץ צמיג קדמי. גם בי ניסו להתנקש באופן דומה בכל פרט ב-1988.ואין זאת תאוריית קונספירצייה הזוייה.
פירסמתי זאת ב"הארץ" בטוקבק תחת הפסידונים ניצה
— קישור —
כתבתי שם בין היתר: השיטה – אירגון פיצוץ צמיג קדמי. עשו זאת גם לאנשים בישראל שחפצו לחסלם. הדבר מצליח אם האיש נוסע במהירות גבוהה. ניתן למנוע זאת על ידי תימרון מהיר ומדוייק, ברגע התפוצצות הצמיג, ולכן ליל ההתנקשות הוא לילה שבו האיש שותה הרבה בירה. שיטה זאת בדיוק יושמה בישראל על מספר אנשים ולא אפרט.
ובכן, התנקשויות פיצוץ צמיג קדמי מבוצעות כאשר מושא החיסול שותה אלכוהול. אכן צדקתי.
קראו הידיעה הבאה
— קישור —
בעבר גם דיווחתי לקוראי כי טננבאום היה סוחר סמים, חודשים לפני שהדבר פורסם
— קישור —
— קישור —
עכשו מותר לגלות כי גם בי ניסו להתנקש ב-8 אוקטובר 1988 באופן דומה, ב-0300 בכביש גהה. ושבועיים אחרי זה ב-22 אוקטובר תחבו כפיס עץ לגלגל אופני כשירדתי לרגע, כשחזרתי לרכב, האופניים התהפכו, ונאלצו לסלק את ראש עצם הרדיוס במרפק שמאל. הפעם ההתנקשות היתה על רגע ניכוס עבודת מחקר ופיתוח בשווי של עשרות מיליוני דולרים, וניסיון לסלק מן העולם את מושא הניכוס, תוך הכפשתו קודם לכן בשקרים פתולוגיים שחוברו כנראה על ידי קופירייטר בשרות המערכת. זאת, למניעת חשיפת פרשה מהגדולות אי פעם בהיסטוריה של גניבת קניין רוחני ופריעה במקור.
מעשי תעוב שנעשים על ידי ישראלים, שאין גבול לתאוותנותם ופריעתם, תעוב הנשמה של אנשים שהתיישבו על קרקע לא להם תוך טהור אתני ושנור של מליארדים במצגי שווא.
מה אומר החוק בנוגע לצעידת הולכי רגל על הכביש. הרי יום כיפור לא שונה בעיני החוק משאר ימות השנה, והכבישים בעכו לא נחסמו כפי שקורה באירועים מסויימים כמו ריצות מרתון וכדו’, ולכן אם צעידת המון על הכביש היא בלתי חוקית (ויש לשער שכך הדבר, נסו לצאת עכשיו לרחוב ולצעוד על הכביש בשעה שמכוניות עוברות ונראה אם המשטרה לא תבוא לעצור אתכם) הרי שמדובר בעבירה המונית על החוק.
דבר נוסף – קיים חוק האוסר על התקהלות בלתי חוקית. כל התקהלות ברשות הציבור של שלמעלה מ3 אנשים צריכה את אישור המשטרה. האם היהודים ביום כיפור מבקשים אישור כזה? אני מעולם לא ביקשתי, אז יש לשער שלא ולכן – עבירה המונית נוספת על החוק. קדימה משטרת ישראל – תתחילו לעשות את העבודה שלכם.
מעצרו של הנהג הערבי בעכו הוא הוכחה נוספת שמנהג יהודי – כגון ההימנעות מנהיגה במכונית ביום כיפור – הוא בחזקת חוק לערבים. לעומת זאת, מנהג ערבי (מוסלמי או נוצרי) אינו מחייב יהודים. אם יהודי יפתח מסעדה בשכונה מעורבת ויגיש בה מאכלים בשעות היום, גם על המדרכה, כאשר התושבים המוסלמים צמים מזריחת השמש ועד שקיעתה, איש לא יעז לדרוש מבעל המסעדה לכבד את השכונה ומנהגיה.
כל מה שרקוב בחברה הישראלית התממש במאסרו של הנהג הערבי, שלא עבר שום עברה חוץ מלהרגיז את היודיאו-נאצים (כמו שקרא להם ישעיהו לייבוביץ המנוח).
משנה לשנה גובר הסיאוב ועימו הייאוש.
אני מסכים עם כל מילה שלך בנוגע לטיפול הישראלי בהתפרעויות ביפו. למעשה, ההבדל היחיד בין המהומות בעכו לבין אירועי אוקטובר 2000 הוא בעובדה שאז היו אלו בעיקר הערבים שהחלו בהתפרעות ועכשיו היו אלה יהודים וערבים ביחד. ניתן רק לשער שזו הסיבה שבגללה אין הרוגים עד כה בעכו, אבל מדינת ישראל חייבת לנהוג באופן לא פרופוציונאלי כלפי הערבים ולראייה ההחלטה לעצור את הנהג.
כמו באוקטובר 2000, במקום לחכות שהאלימות תדעך ולתת לצדדים לעשות חשבון נפש, מדינת ישראל טורפת את הקלפים. הרי אם אירועי אוקטובר היו מסתיימים בכמה מעצרים, אין לי ספק שהצד הערבי היה עורך את חשבון הנפש על השימוש באלימות וכולנו היינו יוצאים נשכרים. כנ"ל בנוגע לעכו – ראינו בימים שלפני המעצר האווילי נסיונות כנים לפיוס בין שני הצדדים וביניהם גם מנשרים של אנשי דת. עכשיו הכל ירד לטמיון, ולא נראה לי שיש בר דעת שיוכל לכעוס אם ביום כיפור הבא ייצאו המוני ערבים עם מכוניותיהם לעבר ריכוזי אוכלוסיה יהודים.