פיליפ סטיבנס, כתב בכיר בפיננשל טיימס הלונדוני, 9 באוקטובר 2008
"ההכרה המלאה של המשמעויות הגיאו-פוליטיות תכאב כפי שיכאב תשלום מחיר ההשתוללות בבית. הואץ מאד הסחף בסמכות המוסרית שהחל במלחמת עיראק. החייבים במערב כבר אינם יכולים לצפות שאלה שהעניקו להם אשראי ימשיכו להאזין להרצאותיהם. יש כאן לקח עמוק. העתקת העוצמה הכלכלית הבינלאומית מזרחה הוא נושא שכיח בשיח הפוליטי. במערב כמעט כולם מדברים בפליאה על עליית סין, על הופעת הודו כגורם גיאו-פוליטי, על התפקידים המתרחבים של ברזיל ושל דרום אפריקה ביחסים הבינלאומיים.
[המדינות העשירות…יכולות להסכים לשותפות, אך בטוחות שיוכלו לקבוע את תנאי השותפות…]
בשעה שהדיפלומטים האמריקאיים והאירופיים מדברים על כך שהמעצמות העולות יהפכו לשותפים אחראיים במערכת הבינלאומית, כוונתן היא שאין לאפשר לסין,להודו והאחרות לערער על הסדרים והנורמות הקיימים".
הצהרה מטעם שני כלכלנים מתקדמים בארה"ב: דין בייקר ומרק וייסברוט
"אין זה מפתיע כי הממשלות במערב מקדישות את מיטב מרצן ומשאביהן לאישוש המוסדות הפיננסיים, ובעיקר הבנקים הגדולים. אך הפרשנים המתקדמים מדגישים את חשיבותו של סיוע מוקדם ומסיבי לכלכלה הממשית שפירושו: "חבילת תמריצים פיננסיים שנועדה להבראת המשק חייבת לכלול מרכיב חיוני נוסף. החבילה בארה"ב צריכה לכלול 300 עד 400 מיליארד דולר (2.0 – 2.7 אחוזים מן התל"ג). התמריץ נחוץ כדי לאזן את הצניחה החריפה בצריכה עקב הפסדים של כ- 5 טריליון דולר בערך בתי מגורים.
חבילת התמריצים נועדה להגביר את הביקוש. ניתן לבצע זאת בארה"ב בצורה טובה באמצעות סיוע למדינות המקומיות ולערים, הארכת משך הסיוע למובטלים, החזרי מסים למיעוטי הכנסה, החשת ההוצאות לחידוש התשתיות ותמיכה בחיסכון באנרגיה בבתים ובעסקים. לשם הקטנת הגירעון המסחרי חשוב שהדולר ייחלש ביחס למטבעות אחרים.
יתכן שיהיה צורך בהוצאות נוספות כדי לחדש את הפעילות הכלכלית הרגילה. הממשל המרכזי חייב לגלות נכונות להוציא כל סכום שנחוץ למשק כדי שימשיך לייצר מקומות עבודה".
ג’וזף סטיגליץ ב- VANITY FAIR , אוקטובר2008
"כאשר כלכלת ארה"ב צונחת, מתווכחים המומחים אם מדובר במשבר בצורת V (חריף אך קצר) או בצורת U ( משבר ממושך יותר, אך גם מתון יותר). ככל הנראה, אנחנו צריכים כיום לצייר את הצניחה הכלכלית בצורת L. כלומר, המשק יצנח לנקודת שפל מאד נמוכה ועלול להישאר במצב זה במשך תקופה ארוכה."
קרל מרקס, קפיטל, כרך שלישי, עמ’ 431 – 432 (בתרגום לאנגלית, 1959)
שיטת האשראי מופיעה כמנוף העיקרי של ייצור-יתר וספקולציית-יתר במסחר אך ורק משום שתהליך השעתוק, הגמיש מטבעו, נמתח בשיטה זו אל גבולותיו הקיצוניים ביותר. מתיחה זו מתרחשת משום שחלק גדול מההון החברתי מנוהל בידי אנשים שאינם בעליו. לכן, הם מתמודדים עם הדברים באופן שונה למדי מן הבעלים, השוקל בחיל ורעדה את מגבלות הונו הפרטי כאשר הוא מנהל אותו בעצמו.
כל זאת אינה אלא הוכחה לכך שהתרחבותו העצמית של ההון, על בסיס טבעו הפרדוקסלי של הייצור הקפיטליסטי, מאפשרת התפתחות חופשית באמת רק עד נקודה מסוימת. בנקודה זו היא הופכת למכשול ולמגבלה בפני הייצור, מכשול שאותו עוברת שיטת האשראי שוב ושוב. מכאן ששיטת האשראי מזרזת את ההתפתחות החומרית של הכוחות היצרניים ואת הקמתו של שוק עולמי. משימתה ההיסטורית של שיטת הייצור הקפיטליסטית היא לכונן את יסודותיו של אופן הייצור החדש הזה עד למידה מסוימת של שלמות. בה בעת, האשראי מזרז את התפרצויותיה האלימות של סתירה זו – המשברים – ולפיכך את יסודות התפוררותו של אופן הייצור הישן.
שני המאפיינים המהותיים של שיטת האשראי הם, מצד אחד לפתח את התמריץ לייצור הקפיטליסטי כלומר, את ההתעשרות באמצעות ניצול עבודתם של אחרים, לצורתו הטהורה ועצומת-הממדים ביותר, כמשחק של מזל והונאה, ולצמצם עוד ועוד את מספר המעטים המנצלים את העושר החברתי; ומצד שני, לכונן את דרך המעבר לאופן ייצור חדש. טבע דו-משמעי זה הוא שמעניק לדובריו הבולטים ביותר של האשראי, מאז לוֹ ועד איסאק פֵּרֵייר, תערובת מזג חביבה של חצי רמאים, חצי נביאים.
ומשהו משלי: מינוף – פירוש ראובן קמינר
ניסיתי להסביר לחבר את המושג "מינוף" כלומר LEVERAGE. שרי אריסון ביקשה לרכוש את בנק הפועלים, אך לא רצתה או לא יכלה לבצע את הרכישה בכספה שלה. הלכה אצל בנק לאומי וביקשה הלוואה לרכישת בנק הפועלים. ביקש בל"ל ביטחונות. אריסון עמדה בתנאי זה באמצעות שיעבוד נכסיו ומניותיו של בנק הפועלים.
בצורה זו יכול גורם פיננסי להיכנס להתחייבויות הגדולות פי כמה וכמה מהונו ומרכושו. אומרים שערב המשבר עמד ממוצע ההתחייבויות של גורמים פיננסיים בארה"ב על יחס של 30 ל-1. כל עוד הרווחים מההשקעות השונות עולים על ההפסדים, לא קורה שום דבר, פרט להצטברות של רווחים אדירים לבנקים. אך כאשר ההפסדים גדלים, מלאים הממשל את הבנקים. לזה קוראים משטר של הפרטת הרווחים ו"הלאמת" ההפסדים.
ןבקשר ל"הלאמות" של בנקים:
בגליון 42 של "זו הדרך" כותבת תמר גו’זנסקי במאמרה
"למה לא מלאימים ?" שהלאמה מלאה של הבנקים
(במקום הזרמת מליארדים)"לא הייתה דורשת הזרמה מיידית אלא ערבות ממשלתית ארוכת טווח לכספי המפקידים,תוך הבטחת ניהול ממשלתי,אשר ימנע את השערורייה הפיננסית הבאה".
עלי להזכיר,ש"הלאמה" כזו או אחרת של ממשלה
הנשלטת על ידי הבורגנות,תמיד תשרת את האינטרסים של אותה בורגנות ולא משנה באיזה דרך.
הנקודה היא לא באיזה דרך צריך להאלים את הבנקים ואת ההון אלא מי יעשה זאת,והתשובה היא חד משמעית=
רק ממשלה שבשליטת העובדים תוכל להלאים או לנקוט בכל צעד שיגן על העובדים,בזמן שממשלה שבשליטת הבורגנות ובעלי ההון תעשה הכל לשמור אך ורק לאינטרסים של אותה בורגנות ובעלי ההון,הן בהזרמת כספי ציבור,הן ב"ניהול ממשלתי",והן בכל פטנט אחר..
הסבר פשוט ל"מינוף"=
בפעולת מינוף נתן בבת אחת להגדיל את שיעור הרווח (על ההון העצמי כמובן)וגם להקטין את הסיכון.
נניח שמוצעת השקעה של 100 ש"ח וניתן לקבל מימון של 90 %,קרי,90 ש"ח.הרווח הצפוי על כלל ההשקעה הוא 10%.עלות המימון היא 5%.
כוון שהחלק של ההון העצמי הייה 10% בלבד,
הרווח על ההון העצמי -אחרי ניכוי עלות המימון-יהיה=
10ש"ח פחות 5%X90 =
5.5 ש"ח
מכוון שהשקענו 10 ש"ח בלבד ,הרווח ב% על ההון העצמי הוא=
5.5 לחלק ב10= 55%
ומה לגבי הסיכון ?
כוון שהסכון בהשקעה הנו אדיש לחלוקה בין הון עצמי למימון החיצוני,ונניח שהסיכון לכשלון בהשקעה(הפסד של 10%) הוא 30%,(ההסתברות הסטטיסטית להפסד),חלק הסיכון של ההון העצמי(ב%) הינו=
10%X30%=
3% ושל המימון הוא
90%X30%=
27%
ואם ההסתברות של ההפסד תהיה 80%,
החלק של ההון העצמי בסיכון יהיה 8%
והחלק של המימון בסיכון יהיה 72 % !!
מכאן,שככל שרמת הסיכון בהשקעות גדולה יותר,
החלק היחסי של הסיכון על ההון העצמי קטן !!
נכון שיהיו כאלה שיטענו שלגבי בעל ההון העצמי
במצב של הפסד,ההפסד הוא (באופן יחסי להשקעתו)
100 % בחלקו,אבל אין ספק,שה"מינוף",כפי שהסביר מרקס,"דוחף" לסיכונים גדולים יותר
ןעןד,בתמציתיות רבה,על הסיבות למשבר הנוכחי=
בעתונות מכל הסוגים נשמעות טענות דומות וחוזרות לגבי סיבות המשבר הנוכחי,ספקולציה,רדיפת בצע,חוסר פיקוח,"בועה" בלתי מרוסנת,ובאופן מפתיע,בחלק מעתונות הימין וכמובן גם בעתונות ה"שמאל",בקורת לקפיטליזם "הפראי".
בכל הטענות האלה,רובן נכונות,אין עדיין הסבר מדעי ורציני לתופעה של המשבר הנוכחי.
מבלי להרחיב,דבר שאשמח לעשות בהמשך,אציין את הסיבה העקרית למשבר:
שעור הרווח בתעשייה ובייצור הנו פונקציה של היחס בין ההון הקבוע והשכר המשולם לעובדים.הפיתוח הטכנולוגי משנה את היחס הזה בכך שנדרש להשקיע יותר ויותר בהון קבוע(כולל הפיתוח הטכנולוגי עצמו=R&D )ובאופן יחסי פחות בעבודה ובכח אדם.
מכאן,כפי שמרקס הסביר לפני 160 שנה,ככל שהפיתוח הטכנולוגי מתקדם,שיעור הרווח קטן,וזאת,בגלל שלמעשה,כל רווח,במקורו(ולפני כל ספקולציה או מנפולציה אחרת),הוא בעבודה אנושית יצרנית.
כוון שבמהלך מאתיים השנים האחרונות שיעור הרווח מייצור ומתעשייה(בממוצע)הלך וקטן בהדרגה,בעלי ההון עברו מענפי הייצור והתעשייה לענפי הבנקאות,הפיננסים והספקולציות הבלתי יצרניות.
הדבר הביא לפער עצום בין ההשקעות בייצור ובתעשייה לבין ההשקעות הספקולטיביות שאין בהן לא יותר ממשחקים ורטואליים באוויר,במילים אחרות,
ריק,אוויר,לא כלום.
כך נמחקים מילארדים ומחירי מניות נופלות,ללא קשר לשום דבר,כי גם קודם לא היה להם כל קשר לשום דבר.
ההסבר,על כן,הוא נעוץ,קודם כל,שכמו בטבע,אין "יש מלא כלום",וככל שהחברה האנושית תונהג על פי עקרון הרווח,המשבר הנוכחי יראה כדוגמית בלבד מאלה שיבואו אחריו.כדי ורצוי להזכר בהסבר של מרקס לשיעור הפוחת של הרווח.