טור פוליטי-רעיוני שמופיע כמה ימים לפני יום הבחירות העירוניות מחייב בעיקר בהירות, ולכן יש לכתוב את המסקנות כבר בפסקה הראשונה. אסור בשום פנים ואופן לנשים וגברים נאורים, לאו דווקא אלה הנמנים על השמאל העקבי, להצביע בעד ניר ברקת, הלאומן הקיצוני; ובהעדר רשימה רדיקלית למועצת העיר, מרצ היא אופציה מציאותית, בעיקר בשל העובדה שיש לרשימה הזאת מועמדים ראויים וישרי דרך. כרגיל בשנים הקשות האלה, כל אקט פוליטי כרוך בעיקר במזעור נזקים, ולעתים קרובות מדי אנחנו מצביעים נגד ולא בעד. אני מודה כאן בגלוי, שאם הסקרים יצביעו במהלך הימים האחרונים לפני ההצבעה על כך שברקת עלול לנצח, לא תהיה ברירה לאנשים כמוני אלא לבחור באחד מיריביו, שהוא גם בעל הסיכויים הטובים ביותר להיבחר. אם תכוונו אקדח טעון לרקתי איאלץ להודות בעובדות שמפחידות אפילו אותי.

כדי שהעורכים ומחברי כותרות המשנה לא יטעו ויכריזו על תמיכתי בפרוש אומר מיד, שאין בדעתי להצביע בעדו או לקרוא לאחרים לעשות כן, בניגוד למדיניותי בנושא אורי לופוליאנסקי בבחירות הקודמות. יש לזה סיבות רבות ועמוקות: פרוש איננו כפוף למשנתו המדינית המתונה יחסית של הרב אלישיב, רבו ומורו של לופוליאנסקי. אני מכיר את משפחת פרוש, וזוכר היטב את אביו מנחם ואת סבו משה, שהיה מנהיג אגודת ישראל במועצת העיר בשנות החמישים. אבל גם המועמד פרוש הוא לאומן, ובונה התנחלויות. אולי פחות קיצוני מברקת, אבל לאומן. הסינתזה שהוא וחבריו יצרו בין לאומנות לחרדיות קדמה לזו של הרב מאיר כהנא ושונה ממנה באורח מהותי, אבל עדיין בלתי ניתנת לעיכול בקרבנו.

קיים גם נימוק נוסף להימנע לראשות הפעם: כל אנשי קבוצת ההתייחסות שלי, כולל רבים מבני משפחתי, חיים בחשש כבד מפני התחרדות העיר. כיוון שתמיד העדפתי את האגודה על המפד"ל ואת החרדים על פני הדתיים הלאומנים קשה לי לחלוק את התחושות האלה, אבל אני מבין אותן וגם את הצורך לאזן את מנהיגות העיר בשל בריחת החילונים ממנה. במקרה המיוחד של לופוליאנסקי התעלמתי מרחשי לבם של כל חברי ורוב קוראי, אבל פרוש איננו מהווה תמריץ הולם לעמדה דומה גם בבחירות האלה. הייתי מעדיף להצביע בעד מנהיג מרצ בעיר פפה אללו, או איילה סבג מרציאנו מהפנתרים. לצערי סבג לא הצליחה לאסוף 23000 ₪ כדי לרוץ אפילו למועצת העיר, וזה מעיד לא רק על אטימותו של השמאל הירושלמי הישן אלא גם על אין-האונים של התומכים במגמות החברתיות בתוך קבוצת ההתייחסות של סבג עצמה.

אשר לאללו, כאן המחדל הוא חמור עוד יותר. לא רק שהוא לא רץ לראשות העיר אלא שהוא ואנשיו רומזים, לכל מי שמבין את האותות המשונים שהם מנפיקים, שצריך להצביע בעד "המועמד החילוני" ברקת. הפשע הרעיוני כאן הוא חמור, ואני שמח שאנשי שמאל ירושלמים רבים, כולל תומכים מובהקים של הזרם הדמוקרטי (יחסית) בציונות כמו זאב שטרנהל ומנחם ברינקר, הבינו שברקת פסול לחלוטין מנקודת ראות מדינית. תלמידו של הרב מרדכי אליהו, התומך בהכנסת סוס טרויאני של מתנחלים לשכונות ערביות מובהקות בעיר, זוכה להכשר ממרצ; עד כדי כך מגיעה השנאה העיוורת לחרדים. הציבור הנאור והליברלי בעיר חייב לערוך חשבון נפש נוקב, ושמחתי שאיש מרצ ידוע כמו אודי ארנון פרסם מכתב ב"הארץ" נגד המגמה בתנועתו לתמוך בברקת.

גם טדי קולק היה לאומן ולכן לא נהגתי להצביע בעדו. אבל הוא ידע לפחות להבחין בין לאומנות ממלכתית כביכול לבין ניאו כהניזם. כבר ב-1978 ניסו אנשי שמאל ורדרדים להלך עלינו אימים שנפקיר את העיר לליכוד ולשאר "כוחות השחור" אם נריץ רשימת שמאל למועצת העיר, והתעלמנו מהם. הפעם למדו רבים מהם לקח, ואין לנו אלא לברך על כך. אני בכלל לא משוכנע שיש לברקת יכולת אינטלקטואלית והבנה פוליטית כדי לעשות הבחנות דקות בין לאומנות בנוסח המרכז לבין לאומנות קיצונית. התבטאויותיו החמורות מלמדות אותנו דברים קשים אודותיו: מי שרואה בתושבים הערבים בעיר משום אויב ומוכן לגייס לעזרתו גם את הגרועים שבאנשי המפד"ל, מעורר בי חששות כבדים. לצערי, קשה לי לראות בבחירות האלה איזו קרן אור בנושא היחס לאזרחים הערבים. תחושת הבטן שלי היא שפרוש יהיה יותר נבון בנושאים האלה מאשר ברקת, מה גם שהוא כפוף לצו המפורש של רבניו בנושא הר הבית. רבני אגודת ישראל רואים בעלייה לשם משום חילול הקודש; הרבנים שמטפחים את ברקת מגדלים באורח פיזי או רעיוני פרות אדומות כדי לטהר את הר הבית מנוכחותם של מוסלמים. ובכל זאת קשה מאוד לתמוך הפעם במועמד חרדי כלשהו, אלא רק להתפלל שאם ייבחר ינהג בתבונה ובשום-שכל. מי שממליץ על פרוש לוקח על עצמו אחריות על מעשיו ומחדליו בארבע השנים הבאות. אני לא מתיימר לקחת על עצמי אחריות כזו.

ברקת שחולם לבנות את ענתות היהודית עלול להמיט על כולנו אסון כבד שיעלה בחיי אדם, ועלינו ללמד אותו בשבוע הבא לקח פוליטי חשוב: מי שרוצה לקבל תמיכה רחבה של הציבור החילוני נגד מועמד חרדי כלשהו, חייב להבין שיש בתוכנו אלפים רבים של מצביעים המתנגדים להתפשטות יהודית בשכונות ערביות בעיר ותומכים בזכויות האזרחים הערבים שלנו. ברקת התעלם מכל זה מתוך חיזור לוהט אחרי הדתיים הלאומנים. יהיה זה מעשה פוליטי חיובי ונכון לאלץ אותו לשלם על כך מחיר כבד. נדמה לי שכמה מתומכיו של ברקת בימין הקיצוני הבינו זאת, ולכן הסיתו את הכהניסטים לצאת נגדו כדי להרגיע את הספקנים בשמאל המתון. אז יש לנו חדשות לברוך מרזל ולאנשיו: זה לא עבד.

מי שמשתף פעולה עם עמותת אלע"ד ועם עטרת כהנים מקיים אולי את זכותו הדמוקרטית לפעול שכם אחד עם גופים חוקיים או חוקיים למחצה, אבל "עבודת הקודש" של הקיצונים האלה כרוכה בהפרת כל עקרונות המשפט הבינלאומי שלא לדבר על אמנת ג’נבה הרביעית משנת 1949, שישראל חתומה עליה. ברקת, שחותר לעזור לאנשים הרעים האלה להשתלט על הכפר ענתא בתירוצים תנ"כיים מעוררי גיחוך, מתגרה לא רק בערבים ובישראלים הומניסטים, אלא בקהילה הבינלאומית כולה, וזה כולל גם ידידים מובהקים של ישראל.

אין לי שום דבר אישי נגד ברקת, איש פעיל ונעים הליכות. הוא פשוט יריב פוליטי מר של כל הציבור הנאור בעירנו. פתק לבן והצבעה למועצה בעד מרצ, חרף ההחלטה המחפירה של אחדים מראשיה שלא לעמוד בדרכו של הלאומן לראשות העיר, היא הדרך היחידה הפתוחה עבורנו.

*התפרסם ב"כל העיר"

Share on Facebook