לפני ימים מספר "רעשה הארץ" מכיוון שמתנחל חצוף העז לגדף את חיילי צה"ל ולייחל כי יארעו להם אסונות שונים. הגינוי הפוליטי היה מ"קיר אל קיר" כולל מנהיגי ציבור המתנחלים (עם ה"אבל…" הבלתי נמנע שלהם המנער, למעשה, את חוצנם מאחריותם להיותם ה"ערוגה" בה צומחים גידולי פרא אלו). אפילו שר הביטחון, אהוד ברק, הואיל להפנות את מבטו לעבר המתנחלים גסי הרוח – מבט לו לא זכו הפלסטינים הנתונים למשיסתם המתמדת של המתנחלים האלימים – ולהגן; מילולית, כמובן, כי אין צורך ל"הגזים" ולנקוט פעולות של ממש, על חיילי צה"ל. והופ! הפתעה! אפילו היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים "נזכרו" כי יש חוק החל גם על שטחי הגדה המערבית המצויה תחת שליטת צה"ל מזה למעלה מ-41 שנה.
גינוי ציבורי זה הוא נכון וראוי. אין לך ציבור בארץ המורגל בהפרת חוק כדרך להשגת מטרותיו כאשר "אוכפי החוק" משתפים איתו פעולה באופן קבוע ועל בסיס יומיומי. למעט, המתנחלים כמובן. אלו מכים את הפלסטינים ומשיגים את גבולם כאשר כוחות הביטחון מאפשרים להם זאת ללא מצרים. אם "כוחות ביטחון" אלו יגלו פעילות כלשהי הרי שהיא תופנה כנגד הפלסטינים או כלפי קומץ אנשי השמאל הבאים ע"מ להגן עליהם. תוצאותיהן השגרתיות של מעשי אלימות אלו כלפי הפלסטינים, וקומץ אנשי השמאל התומכים בהם, הן…מעצרם של האחרונים (כולל אנשי השמאל) והתעלמות מאלימות המתנחלים כלפיהם. גם כאשר יסופק ל"כוחות הביטחון" סרט וידאו בהם מופיע תקיפת המתנחלים וחזרתם להתנחלות ממנה יצאו, לא יטרחו הם להגיע לאותה ההתנחלות ולאתר את הפוגעים. הם מסתפקים ב"פעולות חקירה במישור המודיעיני". תירוץ שקוף לחוסר נכונות לאכוף את החוק על המתנחלים ולהגן בכך על הפלסטינים.
ההתעלמות של "כוחות הביטחון" ושל הפוליטיקאים בישראל מהיות הפלסטינים נתונים למשיסתם של המתנחלים האלימים הגיעה לשיאה כאשר לפני חודש לערך נכנסו האחרונים לכפר ערבי ירו ופצעו 9 פלסטינים ופגעו ברכושם של תושבי הכפר הערבים כ"פעולת תגמול" עצמאית על שריפת בית ופגיעה, לא קשה, בילד ביישובם. כל זאת נעשה בנוכחות חיילי צה"ל אשר אפשרו "פוגרום" יהודי זה בפלסטינים. הנשק אשר ניתן למתנחלים, -גם בשמי ובשם כל אלו הדוגלים בעיקרון "טוהר הנשק" – למטרות הגנה בלבד, הופעל למטרה של הפגנת עליונות ואלימות נגד הפלשתינאים. מקרה זה, וכל הפגיעות האלימות בפלסטינים, חמורות לאין ערוך מהגידופים והקללות להם זכו חיילי צה"ל. אבל אז לא "רעשה הארץ", כפי שלא התרגשה בכל מקרי התקיפות הקודמות מסוג זה, ואנו מנהלים את עניינינו כאילו לא אירע דבר.
ומה חלקה של התקשורת במחדל מתמשך זה? לטעמי, חלקה רב. התקשורת היודעת להיות דעתנית, כמעט תובענית, בנושאים שונים, מתארת אירועים בצורה לקונית ומאד לא מדויקת למשל: אלימות המתנחלים כלפי הפלסטינים תוגדר כ"עימותים פרצו בין ערבים למתנחלים". "פרצו", לשון סביל. משל לאירוע טבע הפורץ לו "ללא מגע יד אדם". זאת, כאשר בפועל מדובר בתקיפתם של הפלסטינים ע"י המתנחלים. בנוסף, מה בדבר כתבות תחקיר יזומות מצד התקשורת על הקורות בשטחים? כלום. כאילו השטחים זה מעבר ל"הרי החושך" ומה לנו ולהם. אחריותנו לאפשר לתושבי המקום לנהל את חיי היומיום שלהן בביטחון ובשלווה – בכפוף לאילוצים ביטחוניים אמיתיים ולא שקריים – ככל הניתן, אינה מוכרת לציבור הישראלי, כולל לו לאלו שזהו תחום אחריותם: הממשלה, ובעיקר שר הביטחון, צה"ל, המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה, שר הביטחון, אנשי המינהל האזרחי – שם "מכובס" לכיבוש צבאי". את מחיר המעש, בתמיכה במתנחלים, והמחדל, תוף הפעולה עימם בפגיעה בפלסטינים, כולנו נשלם.
* עו"ד נפתלי אור-נר הוא תושב ירושלים.
שאותו "אבל" בלתי נמנע שהזכרת הוא גם מנת חלקם של חברי הכנסת הערבים כאשר הם נדרשים לגנות פעגועי טרור נגד אזרחים חפים מפשע.
אני לא מסכים אתך. דווקא בכל הנוגע לפלסטינים מפעם לפעם יש כתבות תחקיר על הנעשה בשטחים בעיתונים הגדולים (בשבוע שעבר אחד הכתבים במעריב, שכחתי את שמו, הצטרף למוסקי זיתים פלסטינים ויצר כתבה מעוררת הזדהות). הגזענות בתקשורת באה לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע לערביי ישראל. בשבוע שעבר התפלצתי כאשר צפיתי בחדשות 10 ודווח על עוד תאונת פגע וברח, הפעם בצפון. הכתבת חשבה שזה חשוב לציין כי הנהג היה ערבי ישראלי. מה זה קשור בדיוק? בתאונות אחרות מדווחים שהנהג היה יהודי?
זוהי בדיוק הגזענות הסמויה שצריך לבער מהתקשורת הישראלית.
בין השעות 8 בבוקר ל-11 בבוקר
נספרו 9 מקרים של ידוי אבנים נסיון
הצתה ומסתנן שנתפס על גדר המערכת
כל המעשים הם מעשים אלימים של ערבים כנגד
יהודים שאינם מדווחים על ידי התקשורת
בפרק זמן של 3 שעות בלבד
(תקליקו חדשות יש"ע = משם קבלתי את האינפורמציה)
עלי בלי התחסדויות מגמתיות.
אי אפשר לגזור גזירה שווה בין הפלסטינים לכובש הציוני.
מחובתם של הפלסטינים להאבק בכל האמצעים כדי
לשים קץ לכיבוש האכזרי ויש לברך את לןחמי החופש
הפלסטיני על האומץ הרב שיש להם ועל היצירתיות
הלוחמנית והמוטיבציה הרבה.
הנסיון להעביר את הדיון למישור המוסרי מסתים
בנוק אאוט פרו פלסטיני כי מה לעשות הפלסטינים
הם הצד הצודק וכלום לא יעזור נגד זה.