הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 בנובמבר, 2008 10 תגובות

"ילדים שהיו שם עוד יספרו לילדיהם שהם היו בגרנט פארק בשיקגו ושמעו את נאומו המדהים" – כך אמרו הפרשנים. מייקל מור, בימאי הסרטים הידוע, התעורר ליום חדש, למציאות חדשה ולתקופה חדשה. "צבטו אותי" אמר, "שאדע שזו מציאות". אמריקה באופוריה.


ואכן בחירת נשיא שחור ראשון באמריקה, ארץ שנבנתה בזיעת אפם של עבדים שחורים משך מאות שנים, הייתה אירוע גדול שלא נודע כמוהו עד היום.

ההישג הגדול של בחירות אלה אינו של אובמה, אלא של הציבור. יותר נכון של ציבורים. שחורים שבעבר לא הצביעו כלל, פועלי הצוואר הכחול שחשו קיצוץ דרסטי ברמת חייהם, מעמד בינוני שלא עומד יותר בתשלום המשכנתאות וצפוי לגירוש מבתיהם, אנשים מכל שדרות העם שהתנגדו למלחמות בעיראק ואפגניסטן, אלו המתנגדים לזלזול בזכויות האזרח ולעינויים בגואנטנאמו, והחוגים הרחבים שראו את זלזול הממשל בשמירה על איכות הסביבה. זהו גם הישגם של הרבים המתנגדים להתעשרות שלא תאמן של האלפיון העליון אל מול ההתרוששות של המוני העם האביונים, של שחורים ולבנים וכל מיעוטי אמריקה (כולל היהודים ברובם הגדול). כל הצבורים אלה הם הגיבורים האמיתיים של מערכת בחירות זו.


כמובן שלברק אובמה היה תפקיד חשוב בליכודם של קבוצות האלה, להן מטרה משותפת אחת: שינוי רדיקלי של סדרי החיים האמריקאים.


אובמה עצמו , איש רב כישרונות זה, ביטא כל זאת בוירטואוזיות שאין למעלה הימנה. באותו נאום בגרנט פארק


אפשר היה לצפות רק בהתרגשות. הקהל העצום מחה דמעות – והבנת אותם.


אובמה עמד על במה ונשא נאום מזהיר. משפט אחר משפט, ולכל משפט יש מסר ופואנטה. והכול נחרז יחד למשא גדול החוזר על עצמו בתקווה הגדולה: YES WE CAN !


ובכל זאת, בחלוף הנאום, נותרה עדיין שאלת הענק – האם הוא יכול, ואפילו והאם הוא בעצמו באמת מאמין בדבריו?


אמר אובמה:


– הם האמינו שהפעם הזאת חייבת להיות שונה: שהקול שלהם יכול לחולל את השינוי.


– לעולם לא אשכח למי שייך הניצחון הזה, הוא שייך לכם.


– זמן רב נאמר לכם לנהוג בציניות ובפחד, להטיל ספק ביכולת להגיע אל התושבים להניח את ידיהם על קשת ההיסטוריה ולכופף אותה פעם נוספת בתנועה של תקווה לעולם טוב יותר.


– מהמשבר הכלכלי למדנו שאיננו יכולים שיהיה לנו וול סטריט משגשג בשעה שמיין סטריט סובל.


– לאלה שרוצים להחריב את העולם: נביס אתכם. לאלה שמבקשים שלום וביטחון: נתמוך בכם.


אין ספק, יש כאן פסקאות מרוממות רוח ומלאות השראה. כך גם דבריו נגד הציניות , על האפשרות לשנות את העולם ועל כך שהכול תלוי בעם שצריך לבטוח ביכולתו.


מרתקים במיוחד היו דבריו: "להניח ידיים על קשת ההיסטוריה ולכופף אותה פעם נוספת". הדברים מזכירים ממש את התבטאותו של ולטר בנימין על "סריקת ההיסטוריה נגד כוונה".


ובכל זאת, במבט ביקורתי יותר, אפשר למצוא בנאום דברים הרחוקים מלהיות נשגבים. כך הנימה של אחדות כולנו, של כולנו יחד. הפנייה אל האחדות הלאומית מעוררת מיד תהיות. הלא שינוי סדרי בראשית ואפילו שינויים צנועים יותר מחייבים וויכוח נוקב והתנגשות עם אינטרסים ענקיים הסותרים כוונות כאלה. הנה דוגמה של נשיא אמריקאי המתאימה לימים אלה של משבר כלכלי עמוק באמריקה: הנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט. נשיא נערץ עד היום (אבל גם שנוא על ידי שמרנים עד היום) ניצב מול המשבר הכלכלי בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת והנהיג מהפך מחשבתי ומעשי, ה" ניו-דיל". הוא נתקל בהתנגדות עקשנית של חוגי השלטון האמריקאי שהאשימו אותו אפילו בבגידה, משום שהיה בעצמו נצר האצילות האמריקאית. רוזוולט לא היה סוציאליסט, רחוק מזה, אבל הוא הבין כי כדי להציל את השיטה יש להתנגש עם התאגידים. הוא הטיל עליהם מסים וגייס את אוצר המדינה כדי להקים מפעלים ציבוריים גדולים (הידוע בהם, מפעל עמק טנסי) וכך ייצר תעסוקה להמונים. כמו אובמה, גם רוזוולט בחר לדבר ישירות אל העם בשיחות הרדיו השבועיות ליד האח, להם הקשיבה כל אמריקה. כמו אובמה, גם הוא הקסים את העם. אך הייתה לו התעוזה לקחת סיכונים, להתנגש עם האופוזיציה העצומה נגדו ולגבור עליה בעזרת גיוס תמיכת הציבור הרחב.


בדבריו של אובמה חסרה מלכתחילה רוח הקרב הנחוצה לביצוע שינויים אמיתיים. הרושם אצלו הוא שהוא חושב שניתן להשיג הכול ע"י דברים מפייסים ומלטפים. לא נראה כי הוא קורץ מאותו חומר כמו רוזוולט.


הביטוי התקיף היחידי בוויכוח פנימי בדבריו היה בנוגע לוול סטריט, אך יש לזכור שגם מק’יין התבטא כמעט באותן מילים, כאשר גינה את "תאוות הבצע" של וול סטריט. כנראה שבמצבה הנוכחי של בארה"ב, אין רבותא להתבטא כך.


יתר על כך, היו בדבריו של אובמה גם התבטאויות שהם סימן רע מאוד לבאות. אחת מהן היא המשפט "לאלה הרוצים להחריב את העולם: נביס אתכם. לאלה שמבקשים שלום וביטחון: נתמוך בכם". כאן אובמה כבר תופס פוזה אימפריאלית. הוא מודיע משיקגו לכל העולם כיצד יטפל באויבי אמריקה ובבעלי בריתם (וכיצד יתגמל את ידידי אמריקה). משפט מאיים זה לקוח הישר מן המילון של קודמו בתפקיד, בוש. את "ציר הרשע" מחליף עתה הביטוי "אלה הרוצים להחריב את העולם".


גם הקשר של אובמה לאפרו אמריקאים אינו פשוט כל עיקר. אין ספק שהמוני שחורי ארה"ב היו ההצתה והמנוע של מסע הבחירות שלו. הם סיפקו את האנרגיה וההתלהבות והם גם אלה שתולים בו את התקוות הרבות ביותר. הסיפור המרגש שאובמה סיפר על האישה השחורה בת ה – 107 המאושרת היום בזוכרה את שנות העבדות הארוכות מדגים זאת היטב.


אולם יש לזכור שגם האפרו אמריקאים לא הצביעו בעד אובמה רק או בעיקר בשל ההיסטוריה אלא בגלל ההווה. באמריקה של ימינו, אדם שחור עדיין חי בממוצע כ-10 שנים פחות מאיש לבן. השחורים עדיין מקופחים ומנוצלים בצורה מחפירה בכל שטחי החיים ומהווים את הרוב בבתי הסוהר. מתחת למסך ה"קורקטיות הפוליטית", עדיין חיה ובועטת הגזענות.


כולם מקווים שנשיא בעל עור שחור יביא מזור למצוקות האזרחים השחורים. לרבים נדמה אפילו שהערך הסימבולי של נשיא שחור הוא עצמו ערובה לכך. אני מעז לחשוב שאם אובמה לא יעמוד במבחנים הניצבים לפניו, צבע עורו ישכח במהרה, בערך כפי שנשכח צבע עורם של קולין פאוול וקונדוליסה רייס, שכעבור זמן קצר מאוד הציבור לא ייחס לו (בצדק) כל חשיבות.


ולבסוף, ואולי יותר חשוב מהנאמר בנאום, יש לשים לב למה בכל זאת חסר בו:


–הוא לא דיבר על תכניתו לשלוח צבא נוסף לאפגניסטן ולהגביר שם את הלוחמה.


–הוא לא דיבר על הוצאת הצבא מעיראק.


–הוא לא דיבר "על התוקפנות הרוסית בגאורגיה שיש לרסנה", כפי שהתבטא קודם.


–הוא לא דיבר על כוונת ארה"ב להציב טילים של נאט"ו במזרח אירופה.


–הוא לא נתן לנושאים אלה ורבים אחרים כמותם להפריע למשאו אל התקווה והשינוי.


האימפריה האמריקאית, נכון להיום, היא קולוסוס אדיר השולח זרועותיו לירכתי תבל. ארה"ב מחזיקה בעולם כ- 700 בסיסים צבאיים ב – 100 ארצות. התקציב הצבאי של ארה"ב הוא 20% מכלל תקציבה וכמחצית התקציב הצבאי של העולם כולו! אימפריה כזו מעצם קיומה היא בעלת אידיאולוגיה אימפריאליסטית והתנהגות אימפריאליסטית כלפי עמי העולם. לשנות מציאות כזו היא משימה בלתי אפשרית ללא שינוי עמוק בכל סדרי החיים. האם יש בכוחו של אובמה או אפילו בכוונתו לשנות מציאות זו?


כדי לשנות מציאות לא מספיק אדם יחיד ויהא אפילו הגדול ביותר ( ברטולט ברכט שאל לפני שנים: אלכסנדר הגדול כבש את העולם אבל מי בישל עבורו?). שינוי רציני במדיניות האמריקאית – עוד הרבה לפני וויתור על האימפריאליזם השחצני של תקופת בוש – מצריך תנועה ציבורית המונית ונחושה. משימת השינוי אותה הבטיח אובמה יכולה להצליח רק אם ילכד את המוני מצביעיו לתנועה נחושה מלאת רוח קרב לשינויים חברתיים.


בינתיים בוחר אובמה למנות אנשים המשדרים בדיוק את ההפך. ביניהם רם עמנואל, הידוע כדמוקרט שמרן מהסוג הישן שהיה בזמנו תומך נלהב בפלישה לעיראק, יחד עם ג’וזף בידן, סגן הנשיא, ורוב האנשים המוזכרים בעיתונות כמיועדים למלא תפקידי מפתח בממשל החדש.


לו רצה אובמה להעביר בנאומו בשיקגו בשורת שינוי אמיתית ולא היה מסתפק רק ב"תקווה", קל היה לעשות זאת. הוא יכול היה להכריז אפילו על כמה צעדים סמליים והעולם היה מבין.


הוא יכול היה להכריז על סגירה מידית של מחנה גואנטאנמו. הוא היה יכול להורות על עיכוב מידי של כל עיכולי הבתים בעקבות המשבר הפיננסי, לאותת על כוונתו להטיל מסים רציניים על המולטי-מיליארדרים האמריקאים. היה באפשרותו להכריז כי מיד עם היכנסו לתפקיד בבית הלבן, יחזיר כמה יחידות צבא מעיראק או יפנה את אחד מבסיסי הצבא הרבים הפרושים במדינה. הוא בהחלט יכול היה להכריז שעם היכנסו לבית הלבן, ינקוב בתקופת זמן בה יעביר חוק של בריאות ממלכתית חופשית לכל תושבי אמריקה. הלא חוק כזה בשל מזמן בתודעה האמריקאית. הוא לא עשה אחד מכל אלה. לו היה מכריז על אחד מאלה – העם באמריקה והעולם כולו היו מבינים מיד שפניו מועדות באמת לשינוי ומתייצב מאחוריו בהתלהבות.


כל זה לא קרה ונשארנו לבסוף עם צרור מלא מטבעות לשון חלולות.


בשביל הליברלים, ולדאבון הלב גם לחלק מן השמאל בארה"ב, הבחירות בארה"ב הם סיפור עליו הם חוזרים בריטואל יגע. הממסד השלטוני בוחר שני מועמדים דומים מאוד אחד לשני. אחד מעט יותר אגרסיבי- אימפריאלי והשני מעט פחות. אחד מעט יותר שמרני השני מעט יותר ליברלי. שניהם נשבעים בערכים אמריקאים ושניהם מסיימים תמיד את נאומיהם ב"יברך האל את אמריקה". בבוא הבחירות הליברלים והשמאל המתון נרתמים בכל מאודם עבור המועמד המתקדם "שלנו". הם יוצאים עכשיו בחמה שפוכה נגד המועמד "שלהם" ושוכחים שתמכו בו כאשר היה נשיא. (בפרט כאשר קרא להם לדגל למען המלחמה שנקרתה בדרך). היום ברור להם שג’ורג’ וו. בוש היה הנשיא הגרוע ביותר שכיהן בארה"ב אי פעם.


לנו יש עכשיו מועמד שכולנו צריכים להירתם ולהכניס אותו לבית לבן. הנשיא שלנו כאשר ייבחר לא יוכל כמובן למלא אחר מה שהבטיח במסע הבחירות כבר בשנה הראשונה של כהונתו אבל מתברר מהר שגם לא בשנה השנייה – אבל חכו – הוא יעשה זאת בסוף הקדנציה. אז הוא יהיה חופשי מלחצים ואם גם זה לא – אז בקדנציה שבאה. הסיכום הוא תמיד מפח נפש – הדוגמה האחרונה היא קלינטון. מישהו זוכר כי קלינטון היה זה שחתם על החוק שחיסל את הרגולציה של הבנקים?


האם הפעם זה יהיה אחרת? אשרי המאמין. לשמאל הישראלי יהיה קל מאוד לבדוק זאת. הנשיאים האמריקאים בעבר נשאו כולם באחריות לקיום הכיבוש הישראלי. הרי ישראל לא יכולה להתמיד בכיבוש – אפילו יום אחד – בלי הסכמתה של ארה"ב. אם גם תחת אובמה יימשך הכיבוש של הגדה והמצור על עזה יהיה ברור איזה נשיא קיבלנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. יונאס הגיב:

    הייתי מציע שאובמה יכנס לתפקיד לפני שמספידים אותו. בינתיים הוא נשיא בפוטנציה חסר כל השפעה או יכלת החלטה.

    נאום הניצחון של אובמה ישכח כמו כל שאר נאומי הניצחון של נשיאים קודמים (גם הספין התקשורתי שמייחס לו חשיבות). דווקא לנאום ההשבעה יש סיכוי גדול יותר להיות בעל תוכן כך שלא צריך לאמר נואש!

  2. ל"לא הבנת" הגיב:

    אין הרבה מה להבין כאן. בלשונו של אורוול רוב הכותבים באתר צועקים כמו החיות בחוות החיות – מלחמה זה טוב שלום זה רע. אני אגב לא ימני אלא יותר שמאלי מרוב הכותבים והמגיבים. ההבדל הוא שרוב הכותבים והמגיבים פה הם סתם שונאי ישראל ובמקרים קיצוניים אפילו אנטישמים ואת זה הם מחשיבים לשמאל ןאילו אני בעוונותי שמאלי מהסוג הישן – אוסף עובדות ומשתמש במח לפני שאני פוער פה.

  3. ל"לא הבנת" הגיב:

    כל פעם שאיש ימין חדש נכנס לאתר הוא מבולבל ולא מבין לחלוטין את הנקרא – אבל הוא מגיב.

  4. רמי יובל הגיב:

    אכן, ימים ידברו. אבל אני יותר אופטימי. באשר לקונדוליסה – היא לא נבחרה לשום דבר. היא היתה מינוי וידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו.
    אני אופטימי בראותי שאדם מגזע העבדים, "ניגר", כפי שהוא מכונה בפי רבים ורעים, נבחר להיות ראש המדינה ששיעבדה עבדים ובזה לכבודם האנושי. ואני מאמין כי יבוא היום וגם אצלנו יקום בן ערב ויצליח להעלות לסדר היום את התכנית לריסוק המשטר הספרטני והמדכא ויזכה לתמיכה רחבה של הציבור היהודי אשר יושיבו בכסאו של בנגוריון וגולדה וביבי וברק ושאר ראשי הממשלה מבני "העם הנבחר", ששרכו דרכיהם ומעלו בכל מה שהוא אנושי וראוי.

  5. השחורים אינם הערבים אצלנו הגיב:

    השחורים הם אולי יהודי אסיה וצפון אפריקה. הערבים אצלנו יכולים להיות מושווים לאמריקאים הילידים, הם ה"אינדיאנים", שמהתרבות שלהם באמת לא נשאר כלום, בזכות הרובים והשמיכות המלאות באבעבועות רוח. וכמו שאצלנו אין סיכוי לראות ערבי עומד בראש המשטר הקיים, כך באמריקה אין סיכוי לאינדיאני לעמוד בראש שום דבר ברשות המבצעת.

  6. לא הבנת הגיב:

    כל פעם שיש מישהו שונה באיזו שהיא מדינה מתעוררים כל מיני סהרורים והם בטוחים שהנה המשיח מגיע. לצערך אדון אמיר אובמה לא קומוניסט ואפילו לא סוציאליסט. לכן השינויים שהוא מדבר עליהם אינם נוגעים כלל לך ולבעלי דעות דומות לשלך. הוא יישם קפיטליזם קצת יותר רך וגם זה רק עד שהמשבר יעבור. אגב, דבריו על להביס את אלה שרוצים להחריב את העולם ממש צריכים להדאיג אותך – אם הוא מתכוון ברצינות כנראה שאבדה תקוותם של המחבלים הפלשתינים למדינה משלהם ואם אירן לא תבצע מה שהוא רוצה הוא יתקוף אותה יותר מהר מבוש. אז תרגע מר אמיר, המשיח השמאלני לא הגיע.

  7. אני דווקא הבנתי הגיב:

    אם בוש, או אובמה, יתקפו את איראו, זה יהיה סופם של הצבא, הכלכלה והחברה האמריקאית. שלא לדבר על שאריות היציבות במזרח התיכון, בלבנון, בעיראק, במפרץ ובשטחים הפלסטינים.

  8. אכבר שמאלני הגיב:

    מה שיפה בכל הטוקבקים פה שיוצא שמי שיותר שמאלני מציל יותר את העולם… כל מי שקיצוני יותר בדעותיו מצריך יותר משאבים להכפפת המציאות לרצונותיו. מה שיפה בתפקיד נשיא המדינה של US זה שכל פעם שהוא יצליח לשנות טיפה את המערכת הוא ינווט את הספינה בכמה מעלות שמאלה. הוא לא צריך להיות סוציאליסט בשביל זה. הוא צריך ל"עשות את הדבר הנכון"(ספייק לי) הגדרות של קפיטליסט\סוציאליסט זה בשביל אינטלקטואלים כמונו -המציאות לא עובדת לפי הגדרות – המחשב שלנו -כן

  9. לא הבנתי הגיב:

    יונאס זה שם ליטאי??

  10. ל-יונאס הגיב:

    אתה הולך בעקבות הכתוב במאמר: הנאום הזה לא היה חשוב אבל הנאום הבא הוא החשוב! אחרי נאום ההשבעה תחכה ל-100 הימים הראשונים וכך הלאה.
    בינתיים אנו רואים מי הם האנשים סביבו – רובם ככולום הם ריאקצינרים חשוכים עם קבלות.

    לא מבקשים מאובמה להיות סוציאליסט. הנשיא האמריקאי שיצא מויאטנאם לא היה סוציאליסט והוא גם לא יצא מטעמים מוסריים אלא משום שהם נוצחו שם. בשבילנו המבחן הוא מה יעשה אובמה ביחס לכבוש הישראלי. אם הוא ימשיך לעודד את ממשלת ישראל , כפי שהוא עושה עד כה, אין כל תקוה ממנו וצבע עורו לא ישנה בענין.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים