לדעתי זו השאלה המציקה, המעיקה, הקריטית, הדחופה.
ראשית:ללא מענה נוקב לשאלה המכרעת הזו אין כל תוחלת בהתנהלות של השמאל.שנית צריך לבטוח באידיאולוגיה של השמאל ולא לגמגם.
מה גם שאידיאולוגיה הומניסטית,כזו של השמאל, היא צורך חיוני במיוחד בשעה שהכל סחיר, מכיר, מדיד . כולל בני אדם.
יתר על כן:אידיאולוגיה של השמאל רעננה ורלוונטית מתבקשת במיוחד בשעה שהימין הכלכלי והפוליטי הותיר אדמה חרוכה כאן ובעולם כולו.
זו שעתו של השמאל.
אין לשמאל להתבייש במשהו חוץ מן הבושה עצמה.
ההיסטוריה של השמאל מאגדת בתוכה את כל הפרקים הנעלים, ליד המבישים, של מאבק האדם והחברה לבניית עולם צודק והוגן.
הנשמה היתרה של השמאל מכילה בתוכה את כל החלומות ואת כל התקוות לתקנתה של החברה.
הארסנל של השמאל מציע יתרונות החשיבה הביקורתית,את הנון- הקונפורמיזם המובנה, את העמדה האופוזיציונית המתמדת כנגד קרתנות זעיר בורגנית, לאומנית, נצלנית ואטומה לכל עניין אנושי.
השמאל פורש את קשת המידות הטובות, חמלה, אמפטיה, סולידריות, איכפתיות,רעות,היענות ומאפשר ביטויים המלא, בכל הזדמנות, ללא חשש מתיוג של חולשת הדעת ומראית עין של נירפות.
האג’נדה של השמאל היא הרלוונטית מכולן. צדק חלוקתי. שוויון הזדמנויות. זכויות אדם. הגנה על המוחלש. סירוב לדיכוי וניצול מכל סוג שהוא. הסדרים והסכמים בין מדינות. תרבות של מחלוקת.
אין לשמאל ממה להתבייש חוץ מן הרתיעה, ההיסוס, הפחדים,ההסתגרות, חולשת הדעת הפוקדת אותו לפרקים מזומנות.
השמאל צריך עתה להתעשת. לא לשית לבו למקוננים שאין להם בעולם חוץ מקינתם. לא לספור את "הריאליסטים" המומחים מטעם עצמם המבשרים כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
ההיסטוריה האנושית רוויה גילויים של שגיבות, נאורות,התעלות והומניזם. ליד גילויי ברבריות,התבהמות,עליבות וניצול. מה גובר על מה במאזן הסופי? השמאל מאמין בכל מאודו כי האנושיות גוברת ומנצחת.מהו המחיר של ניצחון זה? ומי משלם על כך טבין ותקילין? שאלו את השמאל. ברוחו ובגופו הוא סימן את הדרך.
נשאר ללמוד מן הנשיא הנבחר בארה’ב איך הופכים בשורה לתכנית עבודה ובעיקר איך יוצאים מבדידות, שוליות, פריפריאליות וכובשים בסערה את המרכז ההגמוני.
אותות ראשונים של התנערות השמאל כבר מסתמנים.צריך ליצור מומנטום. צריך לרענן את האידיאולוגיה ולמצוא את החיבור, שאין שני לו ,בין חברה שוויונית ברמה הכלכלית,ליברלית במה שנוגע לזכויות אזרח,ואוניברסלית במה שנוגע ליחסים בין מדינות.
חילוניים רבים ממתינים למוצא פיו של שמאל איתן ונחוש. הקולות הצפים כמהים לאמירה ברורה.דתיים ,ואפילו אמוניים, היו נוהים אחרי מפלגת שמאל הגונה ובעלת שקיפות, שאינה בורחת מבשורה , ושיש לה היגד ברור ומעשי על תיקונה ותקנתה של הפוליטיקה הישראלית.
אין תקנה לבדידותו של השמאל הלא ציוני כל עוד ימשיך באידיאולוגיה המתנכרת לתנועה הלאומית של העם היהודי.
טיעוניו הצודקים בזכות נסיגה מהשטחים, צדק סוציאלי לא יפלו על עיניים קשובות כל עוד יצדיק ויתמוך בשובינזם הלאומני הפלסטינאי
זה עתה הגבתי, למאמרו של עוזי בורשטיין, בדיוק בנושא הזה.
לדעתי, עלינו לשים את כל הדגש עכשיו, על העניין הכלכלי – ובאמצעותו להתחזק!!
אני מקווה, שתגובתי שם תפורסם וממליצה לכולםן לקרוא – כי אני בטוחה, שצעד כזה, ישימנו על דרך-המלך, להתעצמות פוליטית ולניצחון.
בדידות השמאל ובדיחותו.
אין שמאל בישראל כי אלו המתיימרים מתעבים את
ציבור השכבות הנמוכות בשל זהותו האתנית/לאומית.
שמאל יהודי/ערבי יקום רק משיתוף פעולה של קורבנותיה היהודים והערבים של הציונות, ואלו
הנושאים כיום לשווא את דגל הסמול לא יכללו כלל במסגרת זו כי גזענותם אומנותם.
התשובה לשאלה "בדידות השמאל: איך נחלצים ממנה" נמצאת בגוף המאמר…
זאת אומרת, אם לדייק: התשובה לא נמצאת כלל בגוף המאמר אבל זו בדיוק הנקודה,
שכן השמאל (ומן הסתם מנשה בן מאיר שהיטיב להראות זאת) עסוק בלהסביר "כמה אנחנו צודקים", עד כמה "ברוחו ובגופו הוא סימן את הדרך" ועוד כהנה וכהנה טפיחות על השכם
מבלי לראות שההמון נשאר אי שם הרחק מאחור.
אין כמו מאמר כזה להראות זאת: הוא מתיימר לענות על השאלה "בדידות השמאל: איך נחלצים ממנה" מבלי לומר ולו מילה אחת לגבי בדידות השמאל.
ממש מדהים, אפילו כאשר כבר רוצים לדון בבעיה החמורה ביותר של השמאל האמיתי אנחנו עדיין ממשיכים להיות מרוכזים בעצמנו ובצדקתנו
וכך לוותר שוב על הזדמנות להיות גורם משפיע.
נחלצים מבדידות השמאל על ידי אמונה בעצמנו ובנפלאותנו, כאילו?
נשמע כמו מנטרה של העידן החדש.
היית בסדנה שבה מלמדים אותך שאם תגיד "אני ציפור, אני ציפור" מספיק פעמים, תתחיל פתאום להתעופף בחדר?
משהו מהסוג של "אם תחשוב חזק על מליון דולר, פתאום יהיו לך מליון דולר בלי להתאמץ"?
לא היה עדיף לנתח את הסיבות לבדידות השמאל, ולראות אם יש בכלל משהו שניתן לעשות ע"י שינוי דפוס התנהגות/פעולה עצמי?
אולי כל מה שהשמאל עושה הכרחי ולא ניתן לשינוי, ולכן – בהנחה שהפעולות וההתבטאויות של השמאל הן הגורמות לבדידותו, אין מה לעשות?
למשל, נניח שהשמאל הכי נפלא ונהדר, וה"לא שמאל" כולם מגעילים ודוחים.
האם אתה בכלל רוצה להביא את "הלא שמאל" לצד שלך?
בהנחה שכן, האם הדרך הנכונה לעשות את זה היא להגיד להם פעמיים בשעה לפחות "פשיסט, גזען, פושע" בכדי שיתביישו ויפסיקו להיות פשיסטים גזענים ופושעים?
האם כל מה שה"לא שמאל" זקוק לו בכדי להפסיק להיות פשיסט גזען ופושע זה שהשמאל יגיד לו שהוא כזה וכזה?
זו שאלה מתבקשת, משום שנראה שעיקר הפעילות של השמאל בימינו בתמקדת בלקלל את ה"לא שמאל" בכינויי גנאי לא מאוד מגוונים, אולי מתוך אמונה משונה שה"לא שמאל" מעריך את השמאל כסמכות מוסרית עליונה, ונורא חשוב לו לרצות את הסמכות הזו.
רגע לפני שאני מתחיל לדמוע מרוב התרגשות על הזכות שנקרתה בדרכי לחלוק את אותו מרחב-זמן עם ה-"שמאל"
מה עם האדמה החרוכה שהותיר אחריו אביר השמאל הדגול, הדוד יוסי, הידוע בכינויו "הדוד ג’ו" ו/או יוזף סטאלין…?
מה עם משטר הטרור שנבע מהמהפכה הצרפתית..?
להזכירך "מכסת ראשים" יומית לגיליוטינה…
אה, נזכרתי אלו "עובדות רעות" שאינן מייצגות את השמאל אלא את הימין הלאומני הרשע וצמא הדם….
בדיעבד…
אבל במבט לפני, אלו היו התקוות השמאלניות הגדולות שביטאו כל מה שנאמר במאמר הנ"ל.
לפני: "התקוות הגדולות של השמאל"
אחרי: "אנו מתנערים מכל קשר וזיקה לפעולות הימניות צמאות הדם הללו".
מעניין עם אותה שיטה תשמש גם גם להתנערות מהסכמי אוסלו או כל דבר אחר.
רוצים לפרוץ את בידוד השמאל?
תוציאו את הראש מהאידאולוגיות הסבוכות, כבו את הלהט המהפכני הבלתי מרוסן בעיניים, התבוננו במציאות ובססו את העובדות שהיא מציבה לתוך עולמכם, \
והכי חשוב… אם טעיתם, תודו בטעות.
כי טעיתם.. והעובדות מתפוצצות (תרתי משמע) לנו בפרצוף ואתם (ורק אתם, מסתבר) מתייחסים אליהם בצורה אורווליאנית ומתעלמים מהם.