הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בנובמבר, 2008 אין תגובות

דברים שנכתבו בשבת ה22/11 – עם היוודע דבר מותה של חנה שם טוב ממחלת הסרטן.


קיבלתי את הידיעה על מותה של חנה שם טוב בצער עמוק.


שמעתי עליה כל כך הרבה וכשזכיתי לפגוש אותה נשביתי לגמרי. באתי לפגוש אותה כדי לשמוע ממנה על אירועי ואדי סאליב ממקור ראשון אלא שברור היה שאני מתעתד לשמוע ממנה "על החיים" ממקור ראשון. אשה נפלאה כל כך לדבר איתה. לא רק לדבר איתה אלא לבקר אותה בביתה. אני זוכר את הביקור הראשון שלנו אצלה, ביום חורפי במיוחד פגשתי באשה צלולה וערנית כל כך היודעת לנסוע בזמן הפנימי ובזמן החיצוני ביד בטוחה ובמחשבה בהירה. הפגישות שלי איתה לצרכי העבודה העתידית על פרויקט ואדי סאליב היו פגישות חמות ובעלות עוצמה רבה לא רק בשל הגילוי של מה שהיא הייתה ולא רק בשל הידע העצום של תולדות אירועי ארץ ישראל בכל שנות קיומה, אלא גם הנאה צרופה מהאירוח הלבבי והצנוע. מהר מאוד נפרמה הרשמיות והפכנו למכרים.

מהר מאוד חנה הכירה את עמיתי ואת משפחתי וילדי . כמובן שאני למדתי להכיר לא רק אותה אלא גם את משפחתה ועולמה.


חנה הייתה בשבילי נוסעת בזמן שנסעה ברחבי היקום הארץ ישראלי וסיפרה לי ממקור ראשון על ניסיונה. ממרומי גילה יכלה חנה להיות שותפתה לכל גיל. חנה ידעה לדבר עם כל אדם בשפתו וברמתו ללא כל משוא פנים. עיניה הגדולות ידעו להסתכל פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת. אי אפשר היה להתעלם ממנה. לא אז ולא כשהכרתי אותה. המעורבות שלה בתוך הסיפור הארץ ישראלי היה מלא סתירות ומכאובים. לחנה הייתה סבלנות רבה לחצות את ים הייסורים הזה, לשוטט באזורים כואבים ולשרוד. הגינותה המוחלטת כלפי החיים וסקרנותה הולידו את היכולת שלה לחצות אזורים מסוכנים ולהפוך לדוגמה חיה, איך בעצם היה יכול להיות כל כך פשוט לחיות בארץ, בקשר עמוק וחם עם כל אוכלוסיה ללא הבדל של גזע דת ומין.


חנה הייתה ליברלית אמיתית. דעתנית אמיתית שחוותה באופן רגשי את כל התסכולים הרבים של קריסת החלום.


לפעמים שוטטנו בואדי סאליב הנטוש המבוזה וההרוס. לפעמים שוטטנו בואדיות החיים באמצעות מאגר הידע שלה ודברים שכתבה, הקליטה, שמרה. לאורך שנות היכרותי איתה הבנתי כי חנה הייתה בעצם אחד מהאנשים הבודדים והנדירים שהם שומרי הידע , שומרי המקור של הסיפור הארץ ישראלי. היא עצמה לא רק שהייתה חוקרת אלא חוותה על בשרה את הסיפור כולו. חנה הייתה גמישה מאוד במחשבתה וביכולות האמנותיות שלה. בפגישותינו מהר מאוד היא קלטה עם איזה "עוף מוזר" יש לה עסק ועם איזה סוג של תיאטרון אחר שונה היא עומדת להיות מעורבת, ומהר מאוד היא תפסה מה קורה והפנימה את השפה האחרת ויכלה להיות שותפה לתהליך היצירתי כאילו עבדנו שנים יחד. זה לכשעצמו היה תענוג של ממש ותחושה שאפשר לסמוך עליה לחלוטין.


חנה ליוותה את משפחתי ואותי בהתהוותה ובהתלבטויותיה, תמכה בנו ונפגשה איתנו גם בנסיבות משפחתיות. שמחתי שיכולתי קצת לקרב אותה שוב לשפה הגרמנית ולפרק רחוק אחר של חייה.


מדי פעם הייתה מבשלת משהו מדי פעם ישבנו במטבחה הקטן והצנוע ונשנשנו יחד משהו טעים שבישלה. אחר כך מסיבות שונות לא יצא הפרויקט אל הפועל אבל הקשר שנוצר בינינו הפך למציאות עצמאית שהתקיימה למרות הכל. אחר כך כבר שוחחנו על החיים . החלפנו רשמים והתנסויות . אני חלקתי איתה את רשמי ממועדון גיל החמישים והיא ידעה לכוון ולהרגיע את חרדותיי.


לפעמים שיתפה אותי בכתיבתה המתחדשת ובחומרים שהתהוו ונכתבו.


היתה לי זכות גדולה להכירה.


אחכה לפגוש אותה שוב בגלגול אחר בזמנים אחרים.


אני משוכנע שכך גם יהיה.


דודי


וינה, אוסטריה.


* דודי מעיין, יוצר תיאטרון, פגש לראשונה את חנה ב-2002 בעת שעסק בהכנת "פרויקט ואדי סאליב" בתיאטרון חיפה.

תגובות
נושאים: מאמרים, עדכונים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים