"עשה לי טובה", ביקש ממני אחד מידידי הרבים במרכז העיר שמעולם לא למדתי את שמם, "אל תתחשבן עם עמוס עוז וחבריו על ההארה המאוחרת שלהם. גם אתה, נדמה לי, הגעת למסקנות יותר חדות שנים רבות אחרי אורי אבנרי". חייכתי לעצמי. כמה מהקוראים המושבעים בעיר מכירים אותי היטב, ולמען האמת במהלך השבועות האחרונים חשבתי רבות על הסופר עוז, על התמיכה הנלהבת שלו באהוד ברק דווקא אחרי רצח 13 האזרחים הערבים באוקטובר 2000, על העמדה הפושרת שלו ושל חבריו בתקופת מלחמת לבנון השנייה, על מסעות ההסברה שלו שנועד לרכך את ההתקפות המוצדקות על ממשלות ישראל אחרי שורה ארוכה של מעשי זוועה וטימטום, ששימשו, כרגיל, בערבוביה בכל מעשיהם.
עוז הוא טכנאי מלים מבריק, סופר טוב (בדרך כלל) והוגה פוליטי בינוני-מינוס, גם ברמת הניתוח וגם באיכות המסר. הוא גם צדקן קלאסי, אלוף היורים והבוכים בכל הזמנים, והמספק העיקרי של הצורך הפסיכולוגי של שכבות ותיקות ומבוססות בעם הישראלי בהמשך קיומו של הקונפליקט לכאורה בין בני האור ובני החושך. כאשר עסקני הליכוד מייצגים את השטן וראשי מפלגת העבודה את האמת ואת הצדק, העולם מצטייר כמקום נפלא ובעיקר פשוט להבנה. בתהליך היסטורי הדרגתי ומרתק התמוטטה הנחת היסוד הזאת, שמעולם לא היוותה אמת צרופה, ובמקומה נחלנו את הכאוס, את התוהו ובוהו, את מותו של עולם הערכים האמיתי והמדומה שעליו גדלנו. דן מרגלית כתב פעם, שמיטב הנוער שצמח בחוגי מפלגת העבודה ומפלגות הלוויין שלה זקוק לתחושת אמונה בצדקתנו כדי שיוכל להילחם נגד הערבים. ברק הפנים את הדברים עוד לפני מרגלית, שבסך הכול הפיץ את תורת הכזב הזאת ברבים. הוא החליט לחסל את תהליך אוסלו, להטיל את ההאשמה על הערבים ולבטל את הברית הבלתי כתובה של תנועתו עם האזרחים הערבים. כל תומכיו של ברק, שהתאגדו עתה בהתארגנות החדשה של האגף המתון במרכז הלאומני, הם אחראים מובהקים לכל מחדליו של האיש.
כנראה שאהוד ברק הגדיש את הסאה אם תומכו הראשי בקרב "אנשי הרוח" מאס בו והעדיף להשתתף ביצירת מסגרת חדשה. עוז היה האיש הפעיל ביותר בגיוס מרצ לתמיכה הרת האסון בברק בשנת 2001, חרף העובדה שכבר אז יכול היה לדעת את הכול על מהותו, טבעו ודעותיו הפוליטיות של הסמן הימני של המרכז הלאומני. כאשר עוז שיכנע את מרצ לתמוך בברק הוא בעצם אותת לאזרחים הערבים שאין ל"שמאל הציוני" שלו שום עניין בקיפוח המתמיד שלהם. ברק נחשב בעיניהם כמדכא קיצוני, כמטפח העיקרי של ההתנחלויות אבל עוז ויוסי שריד היו עדיין משוכנעי ש"חיתוך הדיבור הנכון" של ברק הוא נכס עבורם ועבור המדינה. אבל אחרי שמנהיג העבודה שבר את ראשו בסקרים, הוא הפך לסחורה חסרת ערך בעיני שרידי תומכיו במחנה היוני (יחסית). ברק המשיך בגלישה מהירה ימינה, והפך מסתם ימין לייט שגדל בחממה הקיבוצית לאיש שמאיים אפילו על יחסי ישראל ארצות-הברית בשל מזימתו להפציץ את איראן. כיוון שיש בדעת הקהל הישראלית זרם שמטפח תדמית עצמית ציונית ויונית, הפכה הזליגה ל"קדימה" לנהירה של ממש, בעיקר אחרי ששמעון פרס ערק ממפלגת העבודה.
ההתקוממות של עוז ושל חבריו הפוליטיקאים לשעבר במפלגת העבודה מסתמנת כתופעה חיובית אם קוראים אותה נכון וצורכים אותה במינון מתקבל על הדעת. המסקנה שלהם, שצריך להתנער מברק ואולי גם מעמיתיו הזניחים פוליטית, היא מועילה. יש להניח שהיא מצילה ישראלים רבים מייאוש גמור מהמערכת הפוליטית. אלא שאיש מהמארגנים טרם הגיע לתודעה שתאפשר לו להקים חלופה שמאלית לממסדים הקיימים. שתי הסיבות למצב העגום הזה הן מובנות מאליהן: א. עוז וחבריו הם בכלל לא אנשי שמאל לפי שום קריטריון מערבי סביר; ב. קשה לדעת בשלב זה אם היוזמה שלהם תביא להיימנה של השמאל או להשמאלה של המרכז.
סיסמאות על רכושנות חזירית או על הסכמה להקמת שתי מדינות לשני העמים היו יכולות להרנין את לבנו לפני עשר שנים, אבל עתה לא רק שאין בהן חידוש אלא שהן לא יקדמו שום תהליך חברתי או פוליטי יצירתי בתוך המדינה. האם ילכו עוז וחבריו שמאלה בנושא המדיני, מעבר לקווים שאהוד אולמרט היתווה בנאומו באזכרתו של יצחק רבין במליאת הכנסת? האם ירהיבו עוז להידרש לסוגיות פוליטיות וחברתיות שנויות במחלוקת, להעלות רעיונות חלופיים ומציאותיים? האם יבינו שיש לנסות גישה חדשה לגמרי לאזרחים הערבים, כדי להקים מחדש את הגשר שברק הרס בין המחנה הציוני המתון לבינם? האם ירחיקו לכת מעבר להבל-פה ויבינו שהשוק החופשי הבלתי מרוסן הוא אסון לחברה ולאקולוגיה?
אני מכיר היטב את רוב היוזמים, ויודע שיש להם רצון טוב אבל גם תפיסת עולם מקובעת, וזה כולל לא רק את עוז אלא גם שלומניקים ותיקים כמו לובה אליאב. האם הם יהיו מוכנים לעצב להם מצע חדשני (עבורם) כדי לתקן את העוולות ואת השגיאות ההיסטוריות של תנועתם, שעם כל איבתי רבת השנים לברק אני חייב להודות שלא את כולם או אפילו את רובם המציא האיש? חשוב להציג כמה שאלות להנהגת ההתארגנות החשובה הזאת:
1. האם יש בדעתם ליזום מסע ארצי להתפייסות עם האזרחים הערבים, לדרוש את העמדתם לדין של כל האחראים לפשעי שנת 2000, ולהתנער מעמדות גזעניות במסווה של "ציונות" בנוגע לייהוד הגליל? האם ייזמו המנהיגים קבוצות להגנה על האזרחים הערבים בערים המעורבות?
2. האם הם מוכנים לבחון מחדש את עמדתה של ישראל בנושא הגרעין, לקרוא לפירוז האזור מנשק גרעיני, ולעסוק ברצינות באסונות האקולוגיים שהכורים הגרעיניים עלולים להמיט על אזרחי ארצנו?
3. האם יעסקו המנהיגים של מרצ המורחבת ביחסי ישראל עם העולם המוסלמי וינסו לגייס את היהודים הליברלים בארצות השונות למסע התפייסות עם הקהילות האיסלמיות תוך כינון מכנה משותף חדש שיכלול מאבק מתואם נגד הגזענות הפשיסטית באירופה?
4. האם יגייסו עוז וחבריו את הציבור הישראלי למאבק ללא פשרות נגד המזימה להפציץ את איראן, ובכך למנוע אסון נורא לעמנו ובכייה לדורות?
5. האם יחתרו מנהיגי התנועה היונית החדשה למשא ומתן עם כל הגורמים בעולם הערבי שמוכנים להידבר עם ישראל, ויחפשו דרכים ליצור דיאלוג גם עם תנועת חמאס?
6. האם הם מוכנים לזנוח את הדבקות הדוגמטית ב"כלכלת השוק" ולחתור לחידוש השפעתם של השכירים על גורלם ועל המשק?
המשך, כמובן, יבוא
*התפרסם ב"כל העיר"
לפי חיים ברעם ושו"ת, הוא המקום שאותו תופסים האינטרסים הפלסטיניים בסולם העדיפויות של האדם, במיוחד ביחס למקום שאותו תופסים האינטרסים הישראלים.
זה ההסבר היחיד לדרישה לתת לגיטימציה לתנועה גזענית ופשיסטית כמו חמאס, בכדי להחשב שמאל.
אם זה לא היה מאוד מאוד עצוב, זה היה יכול להיות מצחיק.
גם ההגיון המשונה מאחרי הדרישה הזו טעון בחינה.
זה הולך ככה – החמאס לגיטימי מפני שרוב הפלסטינים תומכים בו.
לפי ההגיון האבסורדי הזה – אם רוב הישראלים יתמכו בכהנא, זה יהפוך את כהנא ללגיטימי.
אם רוב האיטלקים תומכים במוסוליני ורוב הספרדים תומכים בפרנקו, הפאשיזם לגיטימי.
אם רוב הגרמנים תומכים בהיטלר, הנאציזם לגיטימי.
איך זה מתיישב עם הדרישה למאבק בגזענות ופאשיזם בארצות זרות? לברעם פתרונים.
איך האינטרס הישראלי מתיישב עם האג’נדה של חמאס? כנ"ל.
איך האינטרס הפלסטיני מתיישב עם תמיכה בחמאס? רק אלוהים יודע.
1. מסעות של דיבורים. כמו היום. כלאם פאדי.
2. אולי. מן הסתם "יקראו לדיון".
3. כמו עכשיו.
אה – שאלה – יש מצב שהשמאל הרדיקאלי יתגייס למאבק מתואם בגזענות הפשיסטית בעולם הערבי? למה לדעתך אנחנו צריכים מתערב במה שנעשה באירופה, ולא להתעניין במה שנעשה אצל ה"שידך" הפוטנציאלי שאתה מנסה לסדר לנו? גזענות פשיסטית אצל המחותנים הפוטנציאליים הרבה יותר מטרידה ומדאיגה, לא?
תסלח לי על הציניות, אבל נשמע כאילו אתה מבקש ליצור מכנה נמשותף עם גזענים פשיסטים ערבים, בכדי להלחם בגזענות פשיסטית אירופית. גישה קונסיסטנטית עם שאר עמדות השמאל הרדיקאלי, אבל לא קוהרנטית בכלל כשלעצמה.
4. הממ.. כן ולא.
5. כן לחלק הראשון, לא לחלק השני. חמאס (כמו גם הג’יהאד האיסלמי, ושאר תנועות מאותה משפחה) זה מוקצה, טומאה, טפו, איכס, בעעעע… לתשומת לבך, מר ברעם, התנועה החדשה מתחרה על הקול של השמאל הציוני, לא על הקול של השמאל הרדיקאלי.
6. ידברו על סקנדינביה כמודל. כלכלת שוק עם מנגנוני חלוקה ורווחה. כמו היום.
וואו, נכון שידעת לבד את התשובות? אין כמו שאלות רטוריות.
העבודה ובמיוחד שמעון פרס ניסו לנכס את עמוס עוז לעצמם ולא להפך. עמוס עוז תוקף בחריפות את העבודה מאז כניסתם לממשלת שרון, ותומך בהדברות עם הערבים וביוזמת ז’נבה. מרצ עצמה היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית שהיא תורה כלכלית בפני עצמה. דבר אחרון לא כל מי נמצא מימין לתמר גוז’נסקי הוא בהכרח ימני.
דבר נוסף שלא העלאת ואף אחד לא שם לב משום מה, הוא שאחד ממובילי ההתארגנות החדשה הזו הוא יוסי קוצ’יק, יו"ר מנפאואר, ארגון הנוגשים הגדול במדינה, וזו התארגנות שמאל?!
זה יפה שאתה מחלק לעמוס עוז ציונים וקורא לוהוגה דעות בינוני מינוס אבל בתור אדם שהגורו שלו הוא מטורלל בשם נועם חומסקי אתה ממש לא במצב להעביר ביקורת על עמוס עוז.
אם יותר לי – עוד חסידה של אותו "מטורלל בשם נועם חומסקי" – הייתי מוסיפה סעיף נוסף לשורת השאלות שברעם מציג לעוז וחבריו: ‘האם תתמכו ביוזמת השלום הסעודית, שקיבלה את תמיכת הליגה הערבית?’
מי שלא מוכן להודיע בפרהסיה וללא גימגומים שהוא/היא מקבלים את היוזמה הזאת, לא מתכוון לשלום. נקודה.
לעידו לם,
קודם כל, אין לי ולא היה לי גורו כלשהו. נועם חומסקי שם אכן בכיס הקטן את כל ההוגים הוורדרדים, ומי שקורא לו "מטורלל" מעיד על עצמו ולא על אחד מגדולי הוגי הדעות בעולם. עמוס עוז הוא הוגה דעות בינוני מינוס, והקטעים ההגותיים בספרו האוטוביוגראפי הנהדר רק פוגמים באיכות הספרותית של היצירה. כל התגובות מעידות שאין לחסידי עוז שום השגות של ממש על השאלות שהצגתי. גם הם אולי יודו, לפחות בינם לבין עצמם, שהצגתן מועילה מאוד לדיון סביב ההתארגנות הפוליטית החדשה.
כדאי לשחזר נשכחות ולהבהיר מהיכן לקח ברעם את
נוסחת "חיתוך הדיבור" של עמוס עוז: ב1973 בעת
שהתקיימו מגעים להקמת חזית שמאל לקראת הבחירות לכנסת, בהשתתפות "העולם הזה – כוח חדש", "שי"ח" ושרידי חלקיה של מק"י בראשותו של יאיר צבן (לאחר מותו של משה סנה) – פרסם עמוס עוז מכתב פומבי לשמאל הציוני בו הזהיר מפני חבירה לאורי אבנרי:"חיתוך הדיבור של אןרי אבנרי הוא לא שלנו," פסק הסופר-האורקול.
את המאמר הזה צריך לתרגם לאנגלית-צרפתית ושבדית!
למען שייראו בעולם מי זה עמוס עוז ומהן עמדותיו של
The renowned Israeli author Amos Oz
. השבדים כידוע מעניקים את פרס נובל לספרות… כדאי שקוראי העיתון השבדי Dagens Nyheter יבינו למה הפרס לא יינתן לעוז המזגזג.
ברעם הפעם חד כתער! האמת היא שברעם מגדיר את עמוס עוז בדיוק –ע"פ מגדיר הצמחים [מילות מפתח: צמחיה, צמחי ארץ ישראל]. אבל אם עד כה היה עוז צמח מוגן במדינת ישראל, פרט לאיציק לאור שעמד על תכונותיו ותכניו, היום ברעם נותן לעוז "באבי-אביו" – מכה טריה מתחת לחגורה: "עוז הוא טכנאי מלים מבריק, סופר טוב (בדרך כלל) והוגה פוליטי בינוני-מינוס, גם ברמת הניתוח וגם באיכות המסר. הוא גם צדקן קלאסי, אלוף היורים והבוכים בכל הזמנים, והמספק העיקרי של הצורך הפסיכולוגי של שכבות ותיקות ומבוססות בעם הישראלי בהמשך קיומו של הקונפליקט לכאורה בין בני האור ובני החושך".
מעניין גם שבין המוחים נגד ‘הכתמת שמו של עוז’, אף אחד לא מתנער מאהוד ברק ומעשיו הגובלים בנאציזם, ובטח לא בין ה"שלומניקים". הם ודאי ישיבו ב"לאו" על כל השאלות שמציג להם חיים ברעם.
כול הכבוד לחיים ו שתיאר את נועם חומסקי כממות שהוא: איש שעוסק במקצוע שרחוק מלהיות יוקרתי(בלשן) ואפילו בזה הוא בינוני להפליא, יש כאן אנלוגיה לישעיהו ליבוביץ שידע להטיף לכול העולם ואישתו על כול נושא אבל בנושא שהוא עשה בו דוקטורט קרי ביוכימיה הוא היה בינוני עדלשד עצמותיו. כנראה אנשים שלא טובים בתחומם מרשים לעצמם להתפרש על תחומים אחרים רק כדי לחשוף את ערוותם גם בנושאים אחרים.
תגובתך לא ממש קוהרנטית אבל כדאי להבהיר כאן ועכשיו: מדינות סקנדינביה הן קפיטליסטיות פר אקסלנס. זה בכלל לא חשוב איך "מגדירות עצמן" מפלגות שונות. חשוב מה הן עושות בשלטון. לא זכור לי שכאשר הסוציאל דמוקרטים היו בשלטון (הסוציאל דמוקרטים איבדו ד"א הרבה מהפופלריות שלהם. כעת מפלגות בעלות גוון שמרני מרכז-ימני שולטות הן בשבדיה והן בדנמרק) הן נהגו באופן סוציאליסטי יותר ממפלגות המרכז \ ימין.
תיאורית המבנים הלשוניים שלו לא הופרכה מעולם, למרות מעט מאוד מקרים שבהם נמצאו שפות שחסרות מספר מהמרכיבים הבסיסיים שאפיין. הראיה של השורש הלשוני המשותף כמולד אמנם הותקפה על ידי חוקרים מסוימים, אבל היא עדיין איתנה בבסיסה, ובכל מקרה אין צורך בהגדרת התכונה הזו כמולדת על מנת לראות אותה כאוניברסלית.
ועם חומסקי הוא לא אחד מגדולי הוגי הדעות הגדולים בעולם אלא רק בעיני המטורללים של השמאל המופרע שמעריץ גם אנשים כמו סלבוי ז’זיק וכיוצא באלה. למעשה השמאל המתון הוא שהוציא את הוגי הדעות הגדולים ואפשר לראות זאת כאשר ברטראנד ראסל שהיה עוד שפוי ייצג שמאל נורמלי ושפוי וסוציאליסטי. גם איגנציו סילונה היה איש חשוב ששונה מאוד מנועם חומסקי בכול מובן ובכול מקרה חומסקי הוא בטח לא אלברט איינשטיין אלא בסך הכול איש מדע מאוד בינוני והוגה דעות אפילו יותר בינוני אם אפשר להאמין.
בקשר לתגובה בנוגע לסעיף 6: השמאל הציוני "גילה" את המודל הסקנדינבי בדיוק כפי ש"גילה", להבדיל, את הניו לייבור ו"הדרך השלישית". בפועל אין לו מושג על אף אחת מהדרכים הפוליטיות הללו. אנשי השמאל הזה משתמשים בססמאות על המודל הסקנדינבי בתור משהו נחמד שאינו סוציאליזם ואינו קפיטליזם (קיצוני), משהו "מתון" ו"נורמלי", ובעיקר לא מחייב. לא עוז ולא אף אחד מתומכי "המודל הסקנדינבי" בשמאל הזה (סנה למשל) יודעים למשל שהמודל הסקנדינבי נבנה על גבם של איגודי עובדים רחבים וחזקים, מהסוג שמפלגת העבודה על גרורותיה עזרה לחסל בעשורים האחרונים. ובוודאי ובוודאי שהם לא יודעים שהסוציאל דמוקרטים הסקנדינביים מגדירים עצמם בראש ובראשונה כסוציאליסטים, בלי "פשרה" ובלי "הדרך השלישית".
אין לי שום ספק שתומכי המדיניות הזאת אצלנו לא יביאו לשום שינוי בדרך הכלכלית הנוכחית, של הפרטות, קיצוצים ופגיעה בעובדים. אחרי הכל, צריך להיות נורמלי, להמשיך ללכת, להתקדם וכו’.
נועם חומסקי הוא מגדולי הוגי הדעות בעולם כמו שהשמאל הרדיקלי היא מהתנועות הגדולות בישראל. חומסקי הוא קריקטורה על הוגה דעות והוכחה מהלכת שאינטלגנציה אינה ערובה לחכמה. אגב, התאוריה המרכזית שלו על מרכז דיבור מולד הוכחה כשגוייה, כך שגם תרומתו המדעית מוגבלת. חבל שבחינתו של ברעם להגות כמו לכל דבר אחר אף היא אידיאולוגית. חיים חביבי, אתה לא מרכז ההגות העולמית והרדיוס מדעותיך הוא לא ניקוד בסולם האיכות ההגותית.
ברעם מזלזל באזרחי ישראל הפלסטינים
ברעם מזלזל בטרוריסטים של אל קעידה
ברעם מזלזל בטרור הפקיסטני במומביי
הם לא רוצים מצב כלכלי משופר
הם רוצים את השלטון
הם רוצים לכפות על האחרים כולל ברעם
שנחשב בעיניים לסיען שבבוא הזמן יזרק
ואיך אני יודע ?
פשוט
אני מקשיב להם ואני מקשיב לשפויים
מקרב הערבים החילוניים
והם אומרים לא לדבר עם החמס משום שהחמס
ודומיו הם הנאצים של העידן החדש
ומתי ברעם ילמד ?
הוא לא ילמד לעולם (עצוב)
עידו,
כשם שישנם אנשי ימין המוקירים את תורתו של אדם סמית, כך ישנם אנשי שמאל המוקירים את הגותו של קארל מארקס. נראה שבשביל להוקיר את הגותו של מאן דהוא עליך להיות בצד שלו (לאמור כי אינך מעריך את מי שלא בהכרח חושב כמוך).
אתה רשאי להביע את דעתך על חומסקי ולכנות אותו "מטורלל", אבל לצפות מאיתנו להשתכנע מטיעון כה ילדותי (הוכח בבקשה, למה מטורלל? כי הוא לא חושב כמוך?) זה קצת מופרך.
אתה רשאי להביע דעותיך ואין חולק על כך. הרבה מאנשי השמאל (ואני ביניהם) מוקירים את הגותו של חומסקי. ביקורת היא חשובה, אבל עליה להיות עניינית ומנומקת. כינויי גנאי אינם הוכחה לבינוניתו של מר חומסקי, אלא הוכחה לכך שאתה מתעב את האיש.
כמה תגובות אך קודם לכן גילוי נאות: הנני גם חבר הנהלת מרצ וגם מנהל הקמפיין של אילן גילאון בבחירות המקדימות במרצ, קמפיין שעדיין מתנהל.
1. להזכירך, גם אורי אבנרי, איש שמאל שאני מקווה שלא תפקפק במחוייבתו לשלום עם הפלשתינאים והסורים ולשוויון מלא לערביי ישראל, תמך באהוד ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001. אבנרי אף הוסיף נופך היסטורי ובאקספוזיציה במאמרו כתב כי ההימנעות של השמאל הרדיקלי מזכירה לו את השת"פ בין הקומוניסטים לנאצים טרם נפילת רפובליקאית וויאמר. לא סבלתי את ברק ואני חושב שהוא נזק, אבל עדיין היה נכון לתמוך במועמדתו ב-2001, בהתאם לסיטואציה הפוליטית שנוצרה אז.
2. מרצ לא נוקטת בשום גישה המדברת על "ייהוד הגליל" או ייהוד משהו. השיח במרצ הוא שיח שוויוני ורחוק מהאתנוצטריות שמר ברעם מנסה לשוות לה מרחק שנות אור. יתרה על כך, מרצ אף מינתה לדירקטוריון קק"ל, אחד הגופים הכי גזעניים במדינה, נציג ערבי על מנת להראות את מחוייבותה לשוויון ערביי ישראל בתוך לב ליבו של הממסד הגזעני. מרצ אף ספגה עתירה בבג"ץ בנושא וניצחה. במרצ משוריין המקום הגבוה ביותר מכל המפלגות הציוניות (לדעתי לא גבוה מספיק) לנציג של המגזר הערבי (המקום השביעי) ובמוסודתיה יש ייצוג מעבר למכובד, ראוי והולם לערביי ישראל. מרצ הריצה מספר רשימות בבחירות המוניציפליות האחרונות במגזר הערבי ואף נבחר מטעמה ראש מועצה בג’יסר וגם בת"א-יפו אנחנו היינו הרשימה היהודית-ערבית היחידה (מס’ 3 שנכנס למועצה, אחמד משהראווי). לא "עיר לכולנו" ולא "יאפא" זכו להתהדר בתואר הזה שחד"ש כל כך מתהדרת בו (לא אשכח את נאומיו של דב חנין על חשיבות ההצבעה למפלגה יהודית-ערבית בבחירות 2006 – ראינו מה זה היה שווה כשהוא הגיע למוניציפלי). אינני חושב שמרצ הלכה מספיק לעבר מסע ההתפייסות הארצי עם ערביי ישראל, אבל אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון ואם בבחירות הפנימיות הדברים יסתדרו בכיוון אליו אני שואף אז מרצ אכן תצא למסע הזה.
3. מרצ כבר היום פעילה נגד הגזענות כלפי הקהילות המוסלמיות באירופה באמצעות השותפויות הבינלאומיות של צעירי מרצ והפעילות הענפה שלנו במסגרות הבינלאומיות שאני גאה לתאם בהיותי המזכיר הבינלאומי של צעירי מרצ.
4. פירוז גרעיני – אינני תומך בפירוז גרעיני עד שלא יושג הסדר שלום מלא על בסיס היוזמה הסעודית עם כלל שכנותינו והעולם המוסלמי ולכן סעיף זה אינו נראה לי רלוואנטי או שעלי לסנגר על מרצ בו. בנוגע להשלכות האקולוגיות – אני מקווה שלא יזרקו עלי ביצים ועגבניות רקובות, אך אני מבין אלה בעמדת המיעוט במרצ שחושב שצריך לתמוך גם בהקמת תחנות אנרגיה גרעיניות, כמו ברבות ממדינות המערב.
5. כבר היום – בלי קשר להתארגנות היונית החדשה – כל חברי הכנסת של מרצ תומכים במו"מ ישיר עם החמאס וכל גורם אחר.
6. מרצ אינה דוגלת בכלכלת שוק, החבר ברעם מוזמן לקרוא את מצע מרצ המופיע באתרה ולהתרשם בעצמו. מרצ היא-היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הישראלית. אומנם כסוציאליסט הייתי רוצה לראות את מרצ נוקטת עמדות שמאליות יותר ממה שהיא נוקטת כיום, אני חושב שנצליח להביא את זה לידי ביטוי בבחירת הרשימה שלנו לכנסת ובכך שאילן גילאון יהיה מס’ 2 של ג’ומס.
בשוודיה 50% מהכלכלה נשלטת על ידי הממשלה, ו-50% בשליטה רחבה שלה, יחד עם איגודים מקצועיים וארגונים שיתופיים אחרים.
המדיניות של הסוציאל-דמוקרטים הסקנדינביים לא רק שהיתה שונה מזו של השמרנים (על מה הנתון שלך מתבסס בדיוק?), אלא היתה קרובה לסוציאליזם דמוקרטי יותר מרוב הנסיונות ה"מהפכניים" של המאה ה-20.
אז זכור לך לא נכון.
הוא סופר עם דעה, כמו שברעם עיתונאי כדורגל עם דעה, וכמו שמוישה פופצ’יק הוא סנדלר עם דעה.
באשר לחומסקי – הוא אכן הוגה, אבל הערך של הגותו נתון למחלוקת. יהיה מי שיקרא לו הוגה חסר דעת…
אפשר לטעון שחומסקי פופולרי מאוד בחוגים מסויימים כמורה דרך רוחני, ואף הקים דורות של תלמידים. נו אז? לרבי מלובביץ’ יש יותר חסידים ותלמידים. זה הופך אותו להוגה דעות דגול בעיני ברעם?
שורה שלמה של פילוסופים צרפתים בני זמננו, פופולריים לא פחות מחומסקי, עברו תהליך מסויים של התבגרות והבשלה מהשלב האינפנטילי שחומסקי (וברעם) נשארו תקועים בו.
אולי הם הוגי דעות יותר מוצלחים, משום שבמקום שבו המציאות מפריכה את התיאוריה, הם משנים את התאוריה, ולא מטפחים הזיה של מציאות פיקטיבית?
יכול להיות שאנרי-לוי, פינקלקראוט וגלוקסמן הם אינטלקטואלים אמיתיים, וחומסקי בסך הכל שרלטן מוכשר?
ואם צרפתים הם לא כוס התה שלך (במיוחד כשהם יהודים), מה דעתך על ג’ורג’ אורוול?
תו ההיכר של כל אלה הוא שהם לומדים מהניסיון ומסוגלים לעשות תיקוני כיוון…
תו ההיכר של חומסקי הוא שאין אצלו התפתחות. המנוע שלו תקוע פול גאז בניוטרל. תפוקת מילים עצומה, אבל שום יהלום של תובנה אמיתית לא מנצנץ מתוך ערמת הזבל האורגאני שהאיש ייצר עד היום.
ל"על חומסקי"
ראשית, תאוריה נמצאת מאוששת(לא מוכחת) מכל ממצא חדש המחזק אותה וכשגויה אם נמצא לה חריג אחד, כך מכניקה ניוטונית נחשבה כשגוייה עקב הממצאים על מסלולו החריג של כוכב חמה. אז אם ההישג המדעי הגדול ביותר של המאה ה19 קד בהכנעה לעקרון המדעי הקריטי הזה, ודאי וודאי שהתאוריה השולית של חומסקי נחבטת לקרקע ומתאדה באבק עקב קיומה של ממצאים סותרים.
שנית, מחקרים בMRI פונקציונאלי הראו באופן ברור ששפות שונות מפעילות אתרים שונים במוח, כך דובר עברית מפעיל אתרים אחרים במוחו מדובר אנגלית ושניהם שונים מדובר סינית, מכאן שהתאוריה על מבנה פיסי אחד מולד במח המשמש כמנגנון ללימוד שפה הינה שגוייה ללא שום ספק.
שלישית, לאמר ששפה היא אוניברסלית למין האינושי זה איך נאמר זאת בעדינות, הממ.. טריוואלי.
כל חברי הכנסת של מרצ תומכים במו"מ ישיר עם חמאס וכל גורם אחר????
זה נתון מעניין ש"כל חברי הכנסת של מרצ" הצליחו כנראה להסתיר מ(רוב) קהל הבוחרים שלהם עד עכשיו.
אם זה נכון, ואם זה יהיה חלק מהקמפיין בבחירות הבאות (זאת אומרת לא רק נמרוד ברנע יגלה את זה באתר האיזוטרי הגדה השמאלית, אלא חברי הכנסת המדוברים יגידו את זה בפומבי בעצמם), נראה לי שמרצ תתכווץ במקום להתרחב.
אותי, בכל מקרה, תפסידו.
יכול להיות שמרדף אחרי קהלים חדשים הוא שיקול נבון – רק צריך לשקלל את זה עם הסיכוי לאבד את הקהלים הישנים.
בסוף תצאו קרחים מכאן ומכאן, וזה יגיע לכם..
לבן: שאתה אומר שנועם חומסקי הוא הוגה דעות שאתה מעריך אני חייב לשאול אותך באיזה מובן אתה מתכוון? האם מהבחיה המדעית? כי אם אכן אתה צריך לדעת שבתור בלשן הוא כשל והתיאוריות המדעיות שלו הופרכו. אם אתה מתכוון להוגה דעות פוליטי אני יכול לתת לך דוגמא קונקרטית לליצנות של האיש, חומסקי פעם טען שבן גוריון תיכנו לכבוש את כול העולם הערבי כדי לעשות אימפריה עותמנית ישראלית, אבל איליה וקוץ בה יש בעיה אחת קטנה: בן גוריון הסכים לחלוקת פיל ב 37 לחלוקה ב 47 להחזרת סיני ב 56 ותמך ביציאה מהשטחים ב 67. כול הדברים הנ"ל מוכיחים שלא מיניה ולא מקצתיה וחומסקי הוא רפה שכל או פשוט שקרן(ואני לא מתכוון לגוזמאי אני מתכוון לשקרן פשוטו כמשמעו). נועם חומסקי הוא עוד הוגה דעות של השמאל הרדיקלי דקדנטי שפעם אחר פעם נכשל בהבנת המציאות יורה לעצמו ברגל ובסך הכול מדובר כאן במשיח שקר שאף אחד לא יזכור אותו אחרי מותו.
מספר הערות.
א’ – עמוס עוז הצטרף – יחד עם תאומו הסיאמי, א"ב"ג"ד"ה"ו (וכו’ וכו’) יהושע – למר"צ כבר בשנת הקמתה, באביב 1992 ויחד עמו, נכח בכנס פתיחת-הבחירות שלה, ב-3 במאי אותה שנה. אני זוכר – הייתי שם. "דבר" ז"ל די תקף אותם על כך, אז.
ב’ – יוסי קוצ’יק, הסופר-קפיטליסט, הוא שמאל, כמו שאני טלפלא. גם שלמה בן-עמי ועמי איילון(!!), אינם בדיוק מאורות גדולים… כשלונות מהדהדים, יותר מדוייק.
ג’ – יחד עם זאת, אני בהחלט שמח על ההתפתחות החדשה ומברך עליה. זה דבר, שאמור היה לקרות כבר לפני שנים – סוף-כל-סוף, חדלה מר"צ מלהיות לוויינה החבוט של ה"עבודה" והיתה למפלגה בעלת בטחון-עצמי ואמונה בעצמה, ביכולתה לרשת את ה"עבודה" ולעלות תחתיה, כמובילת האופוזיציה השמאלית, לממשלת נתניהו-מופז-ליברמן העתידה (לבני, הרי, לא תשרוד פוליטית חמש דקות, לאחר כשלונה הצפוי של מפלגתה…) – ואז, אולי ב-2011, כאשר שוב יוקדמו הבחירות עקב תוהו ובוהו במדינה וקריסת-מערכות כללית – תעלה מר"צ ותרכיב, את הממשלה הבאה – וכל המערכת המדינית, תנוע שמאלה במורגש.
כך, שאני בהחלט מברכת על הצעד הזה.
אני עצמי, יחד עם זאת, לא אהיה שם. אם חד"ש, תתמקד בעיקר בנושא הכלכלי ותנצל את המצב הקיים, על-מנת לפקוח את עיני-הציבור, לאור המרקסיזם המתוק-מכל, אתמוך בה. אם לא….אז… אולי דע"ם… או "עלה ירוק"… יותר מכך, הרי, אין אופציות כרגע.
כפי שציינתי בספרי הקלאסי, אינטלקטואלים מצוידים פחות בכישורים אשר מתוגמלים בשוק העבודה, מה שגורם להם לצאת נגד השיטה הקפיטליסטית בכללותה. כמובן שבחברה הקפיטליסטית המערבית אינטלקטואלים, וכל השאר, חיים טוב יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם בכל תקופה אחרת. אבל להם זה לא מפריע.
עידו,
אני מניח שכשאמרתי "הוגה דעות" שאני מעריך, התכוונתי להוגה הדעות נועם חומסקי, ולא לבלשן נועם חומסקי. מכיון ואינני מכיר (אני גם לא בטוח שאתה, אלא אם אתה עוסק או מתלמד בתחום במקרה?) את עבודתו המדעית לעומק, אין באפשרותי להוכיח או להפריך את תוצאות מחקריו. רבים וחכמים ממני ישפטו זאת (לפי דבריך, כבר שפטו?).
בנוגע לטענה על בן-גוריון. תתפלא, אבל חומסקי אינו המקור היחיד הטוען כי ב"ג תכנן להקים "אימפריה" במזה"ת. נכון, ב"ג קיבל את הצעות החלוקה ב- 1937 וב- 1947, אך יחד עם זאת ישנם תיעודים המצטטים את ב"ג כמתכוון לגבולות החלוקה כ- "זמניים בלבד". במלחמת 1948 נכבשו שטחים שלא נכללו בתוכנית החלוקה. ב"ג לא רק שלא הודה כי נכבשו (כלומר, הוא לא התייחס לזה ככיבוש) כפרים רבים ו- "טוהרו" מיושביהם המקוריים, אלא אף טען במשך כל חייו כי ירושלים המזרחית וגוש עציון הם שטחים (שכידוע נכבשו רק ב- 1967) שאמורים להיות תחת שליטת מדינת ישראל בכל מצב (מה שמפריך את טענתך כי היה מוכן לסגת לקווי 67 לאחר המלחמה).
לגבי 1956, זה כבר גובל בגרוטסקה. לאחר שחצי האי סיני נכבש בעזרת הכוחות האימפריאליסטים של צרפת ובריטניה ב"ג הכריז על "ממלכת ישראל השלישית". רק לחץ של הסובייטים והאמריקנים הביאו את ישראל לסגת מסיני.
אני מניח שאפשר למשוך את הדיון הזה עוד ועוד, אך אין רצוני בכך. פרופסור ישעיהו ליבוביץ’ (גם אותו השמצת) אמר כי "לערכים אין נימוק רציונלי". כשמדובר בתפיסת עולם כל אחד יכול לחשוב אחרת, והאמת איננה אחת ויחידה (בנוסח 4=2+2).
ה- "אמת" שלי, מתבטאת בין השאר בקביעתה של רוזה לוקסמבורג: "סוציאליזם או ברבריזם". חילוקי דעות יש למכביר, אבל לויכוח טוקבקטיסטי שאינן מוביל לשום מקום אין כל טעם. גם אתה וגם אני נישאר איתנים בדעותינו.
כל טוב לך.
"חומסקי פעם טען שבן גוריון תיכנו לכבוש את כול העולם הערבי כדי לעשות אימפריה עותמנית ישראלית"
מקור בבקשה.
לעידו,
התפיסה שלך פשטנית מדי ולעתים זה פשוט מעליב להתווכח איתך. חומסקי הוא אולי אנטי-ציוני, אבל הכינויים שלו בפיך מגחכים רק אותך. כדאי לך להתייחס יותר בכבוד לאנשים הרבה יותר חכמים ממך.
אשר לבן-גוריון, כל אחד מצטט ומסלף כאוות נפשו. ב"ג היה אולי פרגמטיסט, אבל בוודאי שהיו לו חלומות אימפריאליסטים.אני רק מזכיר כאן את התלהמותו אודות "מלכות ישראל השלישית" אחרי ניצחון הפירוס שלו במבצע סיני 1956. לא רק שחבר לכוחות הקולוניאליסטיים שהיו בירידה היסטורית, אלא שהצדיק את חששם של כל השכנים שפניה של ישראל להתפשטות טריטוריאלית. נכון שהיו לו גם התבטאויות אחרות. החיים, וגם הפוליטיקאים, אינם תמיד חד-מימדיים.
תודה על ה"מחמאות", עידו.
אני מבין שמי לא חושב כמוך יש לו "בעיה בלוגוס".
האם יש צורך להזכיר שחומסקי כתב ש"כל אדם בעל מצפון אינו יכול לגנות זוועות שמבצעים עמים נדכאים במדכאיהם כאשר הם צועדים לעבר החרות", אין ספק, מגדלור מוסרי האיש. מעניין אם חומסקי אינו מסוגל לגנות את רציחתם של מליון טוטסי על ידי ההוטו המדוכאים.
האם יש צורך להזכיר שחומסקי מתנגד עקבי לתהליך השלום הישראלי-ערבי כיוון שזה נוגד את ה"אינטרס הערבי"?
האם יש צורך להזכיר שחומסקי טען(בעקבות הפיגועים בספטמבר 11) כי בהפצצה של מפעל התרופות בסודן נהרגו עשרות אם לא מאות אלפים עקב מחסור בתרופות? למרות שהמפעל יצר תרופה זולה, המקבילה בנפיצותה לאספירין במערב?
ואולי שיאה של האוולת החוסיקאית, קרי יחסו האוהד, המגן והתומך של חומסקי בחמר-רוז’.
חומסקי כתב שתאורי הזוועה המגיעים מקמבודיה הם "פארסה ותעמולה מערבית לנוכח הצלחות הקומוניזם".
ואולי הציטוט המדהים ביותר מהאיש הנורא הזה, בעקבות עדויות של פליטים מקמבודיה על מעשי טבח המוניים, כותב חומסקי:
"executions have numbered at most in the thousands; that these were localized in areas of limited Khmer Rouge influence and unusual peasant discontent, where brutal revenge killings were aggravated by the threat of starvation resulting from the American destruction and killing. These reports also emphasize both the extraordinary brutality on both sides during the civil war (provoked by the American attack) and repeated discoveries that massacre reports were false. They also testify to the extreme unreliability of refugee reports, and the need to treat them with great caution, a fact that we and others have discussed elsewhere "
הנה מאמר שלם כןלל מקורות של הסאגה הקמבודית של חומסקי, מפגן כזה של אוולת לא רואים כל יום, עניים עצומות לרווחה:
— קישור —
לבן: אם אתה לא מבדיל בין גניבת שטחים קטנה של בן גוריון במלחמת העצמאות לבין הכוונה כביכול לבנות אימפריה עותמנית ישראלית זה כאילו אתה לא מבין את ההבדל בין סחיבה של שוקולד מהמכולת לשדידה של המכולת עצמה, וזה אומר שיש לך בעיה בלוגוס שלך ובאמת אין טעם בוויכוח איתך.
דרך אגב חיים ברעם: השמאל האירופי הרדיקלי גווע לאט לאט ולא חולם אפילו לתפוס את השילטון באירופה לכן אולי תפנים שיש כאן בעיה? ואולי הבעיה של השמאל הרדיקלי שהם עושים בריתות גם עם איסלמיסטים קיצוניים או קומוניסטים ריאקציונרים ומרחיקים מהם אנשי שמאל אמיתיים שפויים והומניסטיים.
שאלה: מהי הדרך המובהקת לדעת, שאתה צודק?
שעידו לם תוקף אותך.
ומהי הדרך המובהקת לדעת, שאתה טועה?
שעידו לם, לא-עלינו, משבח אותך…
כנציג הימין הסהרורי, משמש עידו לם בתפקיד, הזהה לזה של הדמות המגוחכת "מוישה אופניק", בתכנית-הילדים ההסטורית "רחוב סומסום": צפה בו – ודע, לאן לא לפנות ומה לא לעשות.
שוב, האם יש מקור לדבריו של חומסקי על בן גוריון וה"אימפריה העותמנית"?
אני חושש שאין כזה, וכדאי שתנקט בזהירות לפני שאתה זורק האשמות מופרכות.
מקור אמין לחלוטין, ואף אקדמי וראוי לציטוט.
מגיב מעליי: את הציטוט על חומסקי מצאתי בכתבה עליו באינטרנט ואני מבטיח לך שזה אמיתי ולא המצאה שלי מהראש, בכול מקרה אני יחפש ואני ייתן לך את המקור לכתבה.
— קישור —
הקישור אמור להביא אתכם לעמוד 126 בספר ששמו
The invention of Ancient Israel – The silencing of Palestinian History
המחבר מסתמך על חומסקי ומייחס לו את הטענה בעניין בן-גוריון.
המחבר לא מחובבי-ציון, ויש להניח שהוא לא התכוון להכפיש את חומסקי, אלא נהפוך הוא – להתייחס אליו כאל בר-סמכא.
— קישור —
עמוד 161 בספרו המפורסם של נועם חומסקי –
The Fateful Triangle.
יש לשים לב לטכניקה המעניינת. ציטוט של משפט לא מחייב, ואחריו פרשנות – כאשר הפרשנות הופכת – בציטוט מיד שניה, שלישית רביעית וחמישית – לכאורה לאמת עצמה .
אנחנו מכירים את זה מצויין מתת-אלוף שמועתי, שמעולם לא למד ב MIT וממילא מעולם לא לימד שם.
חומסקי מתייחס שם למראה מקום כלשהו, שאותו אי אפשר לראות בגרסא הסרוקה של הספר. לכן אני חושב שיש ללכת למקור הזה לפני שמאשימים את חומסקי עצמו.