אני מניח כי אין מי מאנשי השמאל, שאינו מכיר את הקריאה המפורסמת הזו, שהושמעה במלחמת האזרחים בספרד, בתקופת המצור על מדריד, מפיה של דולורס איברורי [ובכינויה הידוע: לה- פאסונרייה] לעידוד רוח המגינים. מאוחר יותר היא גם כתבה ספר אוטוביוגרפי בשם "הם לא יעברו!".
לעומת זאת, כשנכבשה מדריד על ידי כוחותיו של פרנקו, הכריז הלז במפגיע: "עברנו!".
ביטול המיצעד הפאשו-יהודי באום אל פאחם נגרם ע’י מסרים שיש בהם אלמנטים של עוצמה וכוח ,שהגיעו ראשית מן העצומה שהופצה באינטרנט ושהוגשה למשטרה, שנית: מן ההחלטה של ארגוני שמאל ושל קיבוצים בסביבה[ בניהולו של יואל מהרשק, רכז אגף משימות בתנועה הקיבוצית ]למנוע באמצעות הפגנת כוח [שתיווצר ע'י שרשרת אנושית] כניסת המצעד לאום אל פאחם ושלישית: מסרי התנגדות של אזרחים ערביים [ בשפת המשטרה" – קיצוניים"].
אני סבור כי שימוש בהפגנת כוח מבוקרת ומנוהלת בזמן הנכון ובמקום הנכון הוא רע הכרחי במאבקים חברתיים ופוליטיים.
המלצה לשימוש במינוני כוח כאלה ואחרים מעוררים אצל כמה מידידי הטובים , אנשי שמאל, עקימת שפתיים, רתיעה אינסטנקטיבית ,אנינות מעודנת. אבל איך אפשר לבלום גל פאשיסטי בעודו באיבו? האם מי מאתנו היה רוצה לשמוע את הימינאים מכריזים " עברנו"? האם יש למי מאיתנו כמיהות או יכולות לחנך, לשכנע , לאלף את בריוני הימין? או שנמליץ לעצמנו פאסיביות בכל מחיר? מכסימום תלונה במשטרה? מכתב למערכת? מאמר באתרי השמאל? או שנפעיל את המשאבים האנושיים שברשותנו, נגייס את עוצמת הסולידריות, את האנרגיות הטמונות בשיתוף פעולה אזורי, כלל-אזרחי ואפילו בינלאומי על מנת לעודד, לחייב ולדרבן את רשויות החוק להיות נחושים כלפי גילויים פאשיסטיים.
איני מאמין כי אפשר להדביר את הרוע רק במתק שפתיים. המאבק האזרחי צריך להפגין עוצמות מספריות, איכפתיות סוחפת, לקיחת סיכונים בעימותים פיזיים, כמו שהיה צפוי אילו התנועה הקיבוצית הייתה יוצרת שרשרת אנושית, עברית- ערבית,שהייתה מנסה למנוע כניסת בריוני הימין לאום אל פחם.
מאידך בהחלט ראוי לקיים דיון בנושא גבולות הכוח, בסכנה לכניסה לסיחרור ע"פ האימרה העממית "מה שלא הולך בכוח הולך ביתר כוח", ההנחה הנפוצה כי שימוש בכוח, אפילו כרע הכרחי, מזמין שימוש בכוח נגדי, גם היא ראויה להידון בכובד ראש. ותמיד תעלה השאלה במה אנחנו שונים מאלה שאנחנו מסתייגים מהם ומוקיעים אותם וכאן מצוי ההבדל הגדול. יש הבדל עצום בין מי שרואה שימוש בהפגנת כוח כמרכיב משני ושולי בהיערכות ובהתנהלות, לבין מי שמקדש את הכוח ומקיים פולחני כוח. בין מי שרואה את הכוח כרע הכרחי לבין מי שרואה את הכוח כטוב הכרחי, בין מי שהוא מסוייג אידיאולוגית ונפשית משימוש אוטומטי בכוח לבין מי שאלימות וכוחנות הן מעמודי התווך של משנתו הפוליטית. מי שהכוח בעיניו הוא אחד ממוקדי הרוע לבין מי שהכוח והאלימות הם טבע שני לו, היא המהות והאמצעי, היא התוכן והצורה של תפיסת עולמו.
אלה בעיני הומניסטים ואלה בעיני פאשיסטים. קדושת חיי אדם או קידוש מותם של בני אדם. מקור המילה ‘פאשיזם’ הוא סמל הפאשי – צרור זמורות שבו נהגו לעטוף את הגרזנים בתהלוכות הניצחון ברומא העתיקה.המלחמה, בעיני הפאשיסטים, היא הגילוי הנעלה ביותר של האדם ומייצגת ערכים חיוביים ככוח, גבורה, הקרבה וכדומה – הפאשיזם אינו מאמין בשלום. מדינה שאינה נאבקת תתנוון ותיכחד. מלחמה שומרת על חוסן וכוח ומבטאת גבורה, עוצמה ואומץ. הערצת הכוח והמלחמה. מוסיליני אמר כי "מוטב לחיות יום אחד כאריה מאשר מאה שנה ככבש… המלחמה לגבר כמוה כלידה לאישה… רגע בשדה הקרב שקול כנגד ימי דור..". ההומניזם האקטיבי הוא השלילה המוחלטת של הרוח הפאשיסטית.
בהקשר הזה חשוב לדעת עם מי יש לנו עסק ולשנן לעצמנו את תוכן הפירסום של אגף המשימות בתנועה הקיבוצית: "100 מאנשי הימין הקיצוני שהתכוונו לצעוד ברחובות אום אלפחם בראשות איתמר בן גביר, שהורשע בהסתה לגזענות ובתמיכה בארגון טרור, וברוך מרזל ,שרק בימים האחרונים ליבה את ההתלקחות בחברון, היכן שהיכו וירו בפלשתינאים, שרפו עצי זית, השחיתו רכוש וביצעו פוגרום מתוכנן באוכלוסייה. קיום צעדתם באום אלפחם מסמן על רצונם להרחבת ההתנכלויות גם מחוץ לשטחים אל כל רחבי מדינת ישראל והתמקדות באזרחי ישראל הערבים כמטרה להתנכלויות נוספות. קיים חשש רב שאותן פעילויות שהתקיימו בחברון יופיעו שוב..". חשוב גם לזכור כי בן גביר ומרזל אינם לבדם. שם חדש צמח בשוק הגרזנים הישראלי. פייגלין. משה פייגלין. הערצתו לפיהרר ולבן לאדן [בריאיון לידיעות אחרונות] המוכחשת כיום על ידו בטענה שדבריו הוצאו מהקשרם, היא מן המפורסמות. אבל הוא אינו מכחיש שאמר בריש גלי כי צריך במעגל הראשון: "להפסיק קצבאות הילודה לערביי ישראל" ולחדול לעסוק בהם ולהתרכז אך ורק ביהודים. ובמעגל השני: להוציא מיד להורג את המחצית היותר רצחנית מקרב רשימת האסירים, שהגיש החמאס בדרישה לשחרורו של גלעד שליט, ולהודיע שאם לא ישוחרר בתוך 24 שעות – תחוסל גם חציה השני של הרשימה. אם גלעד שליט אינו משוחרר או שחלילה תיפול שערה משערות ראשו, יש לחסל את החצי השני ולהתחיל למחוק רבעים בעזה כפי שידע חיל האוויר לעשות לרובע ‘דחייה’ בביירות במלחמת לבנון השנייה
ובמעגל השלישי: הוא מזהיר כי הקונספציה של מדינת הלאום המודרנית הולכת ומתמוטטת ואירופה כבר נכבשה על ידי האסלאם. אמריקה – מעוז הערכים הפרוטסטנטיים חטפה פתאום בדלת האחורית את חוסיין אובמה ונופלת שדודה גם היא.
עם מי יש לנו עסק? השופטת א’ פרוקצ’יה בבג"ץ 1768/05 כתבה בפסק הדין כי "יש, אכן, קשר גומלין בין מי אשר במעשיו שולל את קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית לבין מי שעובר על החוק במטרה לערער את יסודות המבנה הדמוקרטי ואת עמוד-התווך עליו נשען המשטר הדמוקרטי, המבטא לא רק שיטת ממשל אלא גם מערכת נורמטיבית-ערכית כוללת…."
ומישאל חשין,שופט בית-המשפט העליון,יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה כתב בפסק דינו:
"בחינת הדברים מקרוב תלמדנו, כי אין לפרש את מעשיו של מר פייגלין – אותם מעשים שבגינם הורשע בדינו – אלא כקריאת תיגר חריפה – באומר ובמעשה – על מערכת השילטון הנבחרת ועל המישטר הדימוקרטי שכה גאים אנו בו. בהקשר זה לא מן המותר להזכיר את הנוסחה החוזרת ונשנית בחקיקת היסוד ולפיה מדינת ישראל היא מדינה "יהודית ודמוקרטית". מר פייגלין סירב לקבל על עצמו את הכרעת הממשלה שנבחרה באורח דמוקרטי, והחליט על כי הוא וחבריו יעשו כל שביכולתם – גם בניגוד לדין – לסכל החלטות שנתקבלו כדין. במעשיו ובפירסומים שפירסם פגע מר פייגלין באושיות הדימוקרטיה ובסדר החברתי התקין…"
בן גביר ומרזל הם עברייני- צעצוע לעומת מה שמצפה לנו מפייגלין. משה פייגלין. הוא איש שנעזר בהליכים דמוקרטיים על מנת לחסלם בבוא היום.
החברה הישראלית–על כנסותיה, ממשלותיה, אנשי הרוח שלה , מערכות המשפט ורשויות אכיפת החוק בתמיכת דעת קהל מודעת לעצמה, אקטיבית, ולוחמנית במידה הראויה — חייבת לאמץ את הקריאה ההיסטורית של לוחמת מפורסמת בפאשיזם:" הם לא יעברו".
דומני שהססמה "הם לא יעברו" של ה"פסיונטה" בספרד הנאמרה קודם על ידי גנרל פאטן, בקרבות הבלימה של הצרפתים נגד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה (אותו פאטן שעתיד היה להקים את משטר שיתוף הפעולה במלחמת העולם השנייה).
חוץ מזה, טוב שהמצעד בוטל, כי לגזענים אין חופש ביטוי, ובעצם זה המבחן שלנו, להטות את גבולות הלגיטימציה לכיוון שלנו (כעת בדרך כלל הם מוטים לרעתנו). מצעד גאווה בירושלים כן, מצעד גזעני באום אל-פאחם לא.
בלי "הגינות", בלי סימטריה ובלי אובייקטיביזם קלוקל.
הפאשיזם לא עבר.
הפאשיזם לא יעבור!!!
שבתאי לוי
מעניין האם היית עומד בשרשרת אנושית במרכז תל-אביב למשל, אם התנועה האיסלמית הייתה מעוניינת לעשות שם מצעד מחאה שמטרתו למשל קריאה ליהודים לפנות את בתיהם לטובת זכות השיבה.
ותאר לך שבראש אותה הפגנה היה עומד השיח ראאד סאלח שניתן לומר עליו כל מה שניתן לומר על איתמר בן-גביר (הורשע בהסתה לגזענות , בתמיכה בארגון טרור, מלבה התלקחות "מקצועי").
האמת היא שיובל הלפרין כבר ענה במקומך:
"להטות את גבולות הלגיטימציה לכיוון שלנו"…
אז צריך גם להטות את גבולות הדמוקרטיה כמובן, ובוא לא נשכח את המוסר, שאמור אף הוא להיות מוטה לכיוון שלנו,
ועוד ועוד דברים ש"חייבים לעשות" שנובעים מתחושת צדק אינסופית, וגורמים לנו בסופו של דבר להיות ולהתנהג בדיוק כמו אלו שנראים לנו הרשעים.
"בדק בית" כבר אמרנו?
דווקא יש סימטריה – בירושלים יש כל מיני קבוצות, כך שמצעד הכהניסטים באום אל פאחם דומה יותר למצעד של התנועה האיסלמית/בל"ד בבני ברק. בשני המקרים מדובר בפרובוקציה שיש לעצור
אז מאותם נימוקים, הם יעצרו את הפגנות השמאל בחברון.
כל איש ואשת שמאל חייבים להתייצב באום אל-פחם להגנת תושבי העיר מפני החלאות הללו. זה בדיוק מה שעשו תושבי קלן בגרמניה לפני כמה חודשים: בעיר היה אמור להתקיים כנס של הימין הקיצוני מכל רחבי אירופה, שעלה על הגל של התנגדות לבנית מסגד באחת משכונות קלן. השמאלנים של העיר באו באלפיהם, ובלי יותר מדי התחשבות במה חוקי ומה לא פשוט חסמו פיזית לפשיסטים את הדרך, והכנס בוטל.
עכשיו תחשבו מה הרגיש תורכי שגר בעיר הזאת לפני האירוע, וומה הרגיש אחריו, ותעשו עם עצמכם חשבון נפש האם לא מגיע גם לערבים בארץ פעם אחת להרגיש שיש להם קצת סולידריות מהיהודים השפויים שעוד נותרו כאן.
יובל ודומיו לא רוצים צדק מסוג כזה או אחר, אלא כוח. הם רוצים לכבוש את השלטון ולהכפיף אותו לעצמם. כך בדיוק נראית הגנתו של הלפרין על סין: מאחר והמפלגה הקומוניסטית בשלטון, כל דבר שהיא עושה הינו קומוניסטי, ולכן יש להגן עליו. מ.ש.ל.
אני אישית נגעל מתפיסת הצדק המעוותת הזאת.
הם כן יעברו!
למה לאזרח ישראלי אסור להניף דגל ישראל בתוך מדינת ישראל?
אם מותר לעשות מצעד גאווה בירושליים (אני תומך בזה) מותר גם לימין הקיצוני (שבדר"כ אני לא תומך בו) לצעוד באום אל פחם.
אם דמוקרטיה אז עד הסוף.
אם תושבי אום אל פחם יקבלו אותם באורז ופרחים ההפגנה תעלם.
אני מצדיק את רונן, אבל לא משיקולים של דמוקרטיה, אלא כתכסיס טקטי שיכה בבריוני הלאומנות היהודית. עיריית אום אל פאחם תקים שער בכניסה עליו בעברית ובערבית: "ברוכים הבאים לעירנו" ואזרחים יעמדו בנקודה שמצטלמת היטב וישליכו פרחים על הזבלים. לא חסימה ולא כוח. שלט בערבית ועברית (ואנגלית!!) יזמין את האורחים המכובדים להתארח בבתים ולאכול פיתה (בד"ץ) ושמן זית מקומי. מה הם כבר יכולים לעשות? מכסימום לצעוק קריאות גנאי עם מגפון שאפשר להתעלם מהן. תחשבו, הם בונים רק על התגובה לפרובוקציה אבל הרי אם התגובה תהיה כמתואר לעיל, הפרובוקציה שלהם תתאדה והתוצאה הסופית תהיה אחת אפס נגדם.
ובהמשך לדברי רפי:
… ואז נעשהמזה אחלה סרט דוקומנטרי אופטימי, סוף סוף…!
כן, צריך להשתמש בכוח לעיתים. זה נכון, ואני מסכים – את הרוע אי אפשר לעצור במתק שפתיים והגשת תלונות במשטרה – צריך לעמוד מולו ולעצור אותו פיזית.
זוהי האמת הכואבת של הימין בארץ – אף אחד מהימין השפוי [לא בן גביר וחבריו] לא מאמין במוות וחורבן כדרך להתקדמות אנושית, אלא מקבל את הצורך הבלתי נמנע בכוח כדי להגן על הערכים החשובים לו, לנו, לכם. ערכי הדמוקרטיה, ערכי השיוויון, ערכי החופש והחיים.
ואחרי ההתפכחות הזאת, ההבנה שרק בכוח אפשר להביס כוח, נשאר רק לקוות שגם את החמאס מזהה הכותב כאויב, ולא רק את סהרהורי הימין.
הבעיה היא שבשביל להתחיל התפרעות מספיק אחד שלא מסכים עם רמי, ובמקום פרחים יזרוק רימון.
כלל ידוע בהפגנות, לא? פרובוקטור אחד עם אבן יכול להרוס לחלוטין הפגנה שכוונה להיות לא אלימה.
אז לפי מה שאמרת, כדאי שלא יהיו בכלל הפגנות…?
תמהתני…!
עברנו