מהתחלה עלינו להבהיר לעצמנו נקודה מרכזית לגבי הקפיטליזם ואופי המדינה בקפיטליזם. קיימת הנחה קונבנציונאלית, שאולי נותרה מתקופת המלחמה הקרה, שהקפיטליזם, במהותו, מתייחס לשוק והסוציאליזם לעומתו -מתייחס למדינה. למעשה, מאפיין מרכזי של ההיסטוריה של המדינה בחברות קפיטליסטיות הוא התפקיד שהמדינה ממלאת כערבה לרכוש הפרטי וכמו כן וחשוב, לפעולה הסדירה של שוקי ההון: המדינה תמיד מכבדת את אגרות החוב שלה, כלומר את הלוואותיה מהשוק הפרטי.
בגלל ערבות זו, ההבטחה להחזיר תמיד את הלוואותיה מתוך תקבולים או ממיסוי בעתיד,אג"ח ממשלתיות הן הצורה הכי פחות מסוכנת של הלוואה, ללא הבדל אם הונפקו לצורך מימון מלחמה או לצורך מימון פעילויות רווחה. משום כך אג"ח ממשלתיות משמשות כבסיס לתפקוד התקין של שוקי הכספים ובגדול, של קיום היכולת של הקפיטליסטים להצבר, כלומר, להמשיך להשקיע ולעשות רווחים. מרכזיות זו של המדינה בתהליך ההצבר הקפיטליסטי בולטת במיוחד ביחס למדינות הדומיננטיות כמו ארה"ב שהמטבע שלה היא אמצעי התשלום הבינ"ל ושהיא האכסניה והתמיכה של שוקי הפיננסיים הבינ"ל העיקריים כגון ניו-יורק ולונדון. אגרות חוב של אוצר ארה"ב (Treasury Bonds) הם הבסיס של הדולר שעליו מבוססים חישובי הערך בקפיטליזם הגלובלי.
מדינות ושווקים פיננסיים
הראיה הנכונה של תפקיד המדינה בחברה קפיטליסטית מסיעת לנו להבין מדוע כשהמדינה מצילה את השווקים בכסף ציבורי הבנקאים אינם נבהלים ואינם רואים זאת כהתחלת של מהפכה סוציאליסטית! להפך,הם רואים זאת כמילוי חובת הממשלה לשוקי הכספים שבתפקודם התקין היא תלויה ואותם היא מזינה ע"י סיפוק בסיס האימון באמינות המערכת הבנקאית.
לכן טעות היא לראות במעורבות ממשלה בבנקים, כשלעצמה, התרחקות מהניאו-ליברליזם ואין זה חשוב אם ההתערבות נעשית, כפי שנעשתה בארה"ב, ע"י הזרמת אמצעים ישירה, או כפי שזה נעשה בבריטניה וארצות אחרות, ע"י הזרמה לבנקים תמורת נכסים ללא שליטה. טעות היא גם לחשוב על ניאו-ליברליזם כעל נסיגת המדינה מהשווקים ואת ההתערבות הנוכחית של המדינה כמפלת הניאו-ליברליזם. בניאו-ליברליזם המדינה הייתה דווקא פעילה מאד בקידום ההתפשטות העצומה של שוקי הכספים והיא שאפשרה את הצמיחה הבלתי יציבה שלהם, ומשום שאי יציבות זו הובילה באופן בלתי נמנע למשברים פיננסיים חוזרים, המדינה היא ששימרה את המערכת הפיננסית המקרטעת בין רגע תוהו ובוהו אחד למשנהו.
האין פרוש הדבר שהמשבר הנוכחי הינו הזדמנות לדון ולדחוף לאלטרנטיבות? ומהיכן עלינו להתחיל? אכן, זו הזדמנות פז כיוון שבמשבר הזה נעשה ברור כשמש שמה שכונה באופן מטעה "השוק החופשי"- נכשל וגם נתפס כנכשל בעליל! לא זו בלבד, עכשיו ברור שהמדינות היו אחראיות לקידום מה שנכשל מכיוון שהן צריכות לחוש להצלת הבנקים. עובדה זאת ממקדת את מחשבת רוב האנשים על הבעיה: תלושי השכר שלהם מופקדים בבנקים, חסכונותיהם והפנסיות שלהם מושקעים בבורסות, הצריכה שלהם תלויה באשראי הבנקאי וגם הגג שמעל לראשם ממושכן עמוקות.
הלאמה: בנקים כשרות ציבורי?
כשמתבוננים בתולדות המאה שעברה מוצאים שלצד התנועות השונות שנאבקו למען זכות ההצבעה לעובדים היה גם תמיד לחץ לשליטה במערכת הפיננסית ואפילו תביעה להעביר את הבנקים לבעלות ציבורית. תביעה זו שיקפה היגיון בריא: שצריך שלמערכת הפיננסית תהיה לפחות אחריות כלפי הצבור או שתהיה בבעלותו, שכסף צריך להיהפך למשאב ציבורי ובנקים- לשרות ציבורי. ואכן תביעה דמוקרטית זו לא הייתה חסרת תוצאות: חלק מסוגי הפקוח שמדינות הטילו על מערכת הבנקאות היו גם תגובה, לאחר משברים, לתביעות מלמטה שאנשים לא ייגזלו ע"י הבנקאים.למשל: ההלאמה של הבנק המרכזי של אנגליה כוונה להביא לכך שסוכנות הממשלה בשווקים הפיננסיים תהיה תחת פקוח דמוקרטי, אך למעשה קרה להיפך: הבנק של אנגליה פעל כנציג הסיטי בתוך המדינה כשהוא מייצג בתוכה את כוח ההון הפיננסי. הלקחים מכך החלו לחלחל בשנות השבעים (1970) עם העלייה של השמאל החדש ומשבר מדינת הסעד הקינסיאנית. השמאל הכיר בכך שהדרך היחידה להתגבר באופן חיובי על הניגודים של כלכלת מדינת הרווחה הקינסיאנית היא להעביר את המערכת הפיננסית לשליטה ציבורית.ואכן, השמאל במפלגת העבודה הבריטית הצליח להעביר החלטה בוועידת המפלגה להלאים את הבנקים וחברות הביטוח הגדולות בסיטי של לונדון. להחלטה לא הייתה אמנם תוצאה משום שממשלת הלייבור אמצה את תכניות ההתאמה המבנית של קרן המטבע הבינלאומית((IMF). אנחנו עדיין משלמים את מחיר כשלון הרעיון הזה.לכן צריך לבנות עתה שוב על ההצעות ההן ולהפוך אותן שוב לרלבנטיות בצומת הפוליטית הנכחית.
קנה המידה של המשבר העכשווי מספק פתח לחידוש פוליטיקה רדיקלית שתקדם חלופה מבנית לקפיטליזם. תהיה זו טרגדיה אם לא תועלה על סדר היום מטרה שאפתנית יותר מאשר רק לדאוג לכך שההון הפיננסי יהיה זהיר יותר. קשה לראות איך מישהו יכול להיות רציני בקשר לתביעה להסבת כלכלתנו לעדיפויות ירוקות מבלי להבין שאנו זקוקים גם לאמצעים דמוקרטיים של תכנון באמצעות מערכות חדשות של מוסדות ציבוריים שיאפשרו לנו להחליט החלטות קולקטיביות באשר לחלוקת משאבים: החלטות על מה, איך והיכן אנו מייצרים את הדברים הנחוצים לקיומנו וליחסינו עם סביבתנו. הסיבה שסחר בהפרשי היתרי פחמן כפתרון למשבר האקלים היא הצעה מתה, מומחשת במשבר הפיננסי הנכחי. היא מחיבת תלות בסוגי שוק הנגזרות שהם בלתי יציבים ופתוחים במהותם למניפולציות ולקריסות פיננסיות.
כשחושבים על רפורמות מידיות- במצב שבו החוב הבטוח היחיד הוא החוב הציבורי-עלינו להתחיל בתביעות לתכניות גדולות לספוק שירותים קולקטיביים ולהשקעה בתשתיות שלא רק יפצו על התשתיות שנוונו לאורך שנים אלא לתכניות שגם יענו על הגדרות חדשות של צרכים בסיסיים ויעמדו במבחן האתגרים האקולוגיים העכשוויים.
אין ספק שרפורמות כאלה יתנגשו במהרה בתנאי השעתוק של הקפיטליזם. לכן כה חשוב להעלות לא רק את שאלת הפקוח על הפיננסים אלא גם את הטרנספורמציה ודמוקרטיזציה של כל המערכת הפיננסית. למעשה נחוץ להפוך את כל המערכת הבנקאית לשרות ציבורי כדי שחלוקת אשראי והון תיעשה בהתאמה למה שיקבע כעדיפויות דמוקרטיות- במקום למטרות רווח קצר טווח.לשם כך נצטרך לשלוט לא רק בהון הקשור לפיננסים בינ"ל אלא גם באמצעי הפיקוח על ההשקעה המקומית, זאת משום שמטרת נטילת השליטה על הפיננסים צריכה להיות טרנספורמציה של השימושים שלהם כיום. צעד כזה ידרוש גם יותר מכך- דמוקרטיזציה של הכלכלה כולה ושל המדינה.
כל המאמץ הזה לא יצלח בלי בניה מחדש של כוחות מעמדיים עממיים באמצעות תנועות ומפלגות חדשות. לצורך הבניה מחדש מוכרחים לגרום לכך שאנשים יחשבו באופן שאפתני. למרות שהמשבר עמוק, למרות שהאליטה הפיננסית בתוך המדינה ומבחוץ מבולבלת ומדוכדכת, למרות שהזעם העממי נגדם נרחב, בכל זאת נצטרך ליצור מחויבות עמוקה וממושכת והמוני פעילים יצטרכו לעבוד קשה. נצטרך גם לתת את דעתנו על תשובות לשאלות קשות: איך יראו המוסדות החדשים של פיננסים ציבוריים דמוקרטיים? ואיזה סוג של תנועות נצטרך כדי לבנות אותם?
* מאמר פרי-עטו של פאניץ’ פורסם בסוף נובמבר ב"דה בולט – סושיאליסט פרג’קט", תרגם: אבישי ארליך.
ליאו פניץ’, אחד מהוגי הדעות המרקסיסטים הידועים ועורך השנתון הבינ"ל סושיאליסט רג’יסטר, הוא פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטת יורק בטורונטו קנדה. פאניץ’ וסאם גינדין פרסמו לאחרונה ספר המנתח את האימפריאליזם האמריקאי והמשבר הכלכלי.
פאניץ’ יבקר השבוע בארץ וירצה בחיפה במכון אמיל תומא ביום שלישי הקרוב, ה-23 בדצמבר, בשעה 20:00, רחוב לוחמי הגטאות 27, חיפה; ובתל- אביב ביום לחמישי הקרוב, 25 בדצמבר, בשעה 20:30 במרכז העירוני הגאה, רחוב רבנו תם 7, ליד גן מאיר, בחסות מועדון הגדה השמאלית.
נשמע מרתק.
אגיע לדיון.
כל מאמר שמופיע, לעיתים כל כך רחוקות, באתר זה על כלכלה באופן ישיר הוא מבורך.
לא הבנתי איפה הדיון בת"א?
במרכז לקהילה גאה? לא ראיתי כל התייחסות לכך באתר שלהם.