כפי שמסתמן מדיווחים שונים, גם בבחירות הנוכחיות ירוצו המפלגות הערביות בנפרד ולא יקימו רשימה מאוחדת. לבוחן את הדברים מבחוץ נראה הדבר כהחמצה היסטורית גדולה, בפרט נוכח אירועים ושינויים שהתרחשו לאחרונה.
אין ספק שבין המפלגות הערביות יש חילוקי דעות מהותיים. השאלה היא האם הבחירות לכנסת היא ההזדמנות ללבן ולבטא חילוקי דעות אלה. בנסיבות הנוכחיות, משמעות הדבר היא לשחק לידי הממסד הישראלי המעוניין לפלג את העם הפלסטיני בכלל, ואת האזרחים הערבים בפרט. נכון היה שיוקמו מוסדות שילבנו חילוקי דעות אלה (ובכך יקדמו את רעיון האוטונומיה), בעוד שהבחירות לכנסת יתבצעו ברשימה מאוחדת שבה ישתתפו המפלגות השונות מבלי לוותר על זהותן.
במידה והמפלגות הערביות ירוצו בנפרד, יושקעו שוב רוב המאמצים במאבק הפנימי בין המפלגות מבלי שניתן יהיה להציב אתגר ממשי כלפי ישראל, אופייה ומדיניותה. הבחירות לכנסת הישראלית יהיו בסיס להתנגחות, שבמהלכה תשאף כל אחת מהמפלגות תשאף להגדיל את כוחה על חשבון השנייה. אבל מייד אחרי הבחירות יוגדרו כולם כ"חברי כנסת ערבים" מבלי שמישהו יבחין בהבדלים. הן תשארנה חלשות וחסרות השפעה.
לעומת זאת, גוש אחיד יאפשר לציבור הערבי לצבור כוח רב יותר. כל הנתונים מראים שהאיחוד יהיה גדול מסך כל מרכיביו, וכך יוכל להפוך לגורם משמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו.
אבל חשוב הרבה יותר, איחוד יאפשר למפלגות להתמקד בהצבת מסר משותף ואלטרנטיבה כוללת לשני העמים, אלטרנטיבה של שוויון ובסיס של מאבק משותף למען הכרה בזכויות הלאומיות והאזרחיות של הערבים בישראל. תהיה זו הזדמנות שספק אם תחזור להציג את העמדות המשותפות למרבית הכוחות הערבים, ולחוגים יהודים שהם כיום מצומצמים ביותר.
הצורך בריצה משותפת בולט במיוחד נוכח המסמכים השונים שפורסמו לפני למעלה משנה על ידי גופים שונים אשר ביסודם הקריאה לדמוקרטיזציה של ישראל, להכרה בזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני בכלל ושל המיעוט הפלסטיני בישראל בפרט. מסמכים ואמנות אלה, עם כל ההבדלים ביניהם, מבטאים אחדות עקרונית וזכו לתמיכה מצד רוב הזרמים, ואחד מהם אף יצא ביוזמת ועדת המעקב. הם עוררו תגובות של זעם וחרדה בקרב הציבור היהודי, חשפו את הקושי בהגדרה הנוכחית של המדינה, ואף עמדו כנגד המדיניות שמטרתה להפריד ולהבדיל בין חלקי העם הפלסטיני.
מה הטעם במסמכים אלה, אם אין הם מהווים מצע פוליטי ובסיס לתעמולת הבחירות? האם הכוונה היתה לתרגיל אינטלקטואלי? מה הטעם בהסכמות הרבות שאליהם הגיעו מחברי המסמכים (למרות הבדלים משמעותיים), אם אין משתמשים בהם לשם ביסוס הכוח הפוליטי. ברור דבר אחד: אם המפלגות ירוצו בנפרד, העקרונות האלה לא יזכו לעניין רב, שהרי מה שיודגש זה היסודות המבדילים בין המפלגות, לא הדברים שעליהם יש הסכמה, והם גם ההיבטים המשמעותיים ביותר. הבחירות הם המסגרת הפוליטית שבה יש לעודד ולגבש עקרונות אלה, כבסיס מאבקו של הציבור הערבי ובמקביל עמדה שניתן להפנותה גם לציבור היהודי.
אין ספק שאיחוד כזה איננו פשוט, והוא דורש התעלות אמיתית מצד כל הנוגעים בדבר. הנימוקים כנגד אינם חסרי יסוד. כדי לבצע אותו יש להגדיר קווים אדומים בעיקר באותם נושאים השנויים במחלוקת. אין ספק שיש צורך בהצבת עמדה חברתית כוללת. אבל יש לגשת מיידית לדיון בשאלות אלה, בגלוי ובאופן ציבורי, מתוך מגמה נחושה להקמתה של רשימה משותפת כזו. תהיה זו הזדמנות להציב אתגר ממשי וגם להפוך את התמונה: מפלגה מאוחדת לבחירות, חילוקי דעות במסגרות אחרות לאחר מכן. הרי מראש מתעלמים כל הכוחות בישראל מנציגי הציבור הערבי, וכל עוד הוא מפולג גם ימשך המסע התקשורתי נגד נבחריו.
יש מחלוקות על מקום הדת בין חילוניים ודתיים, יש מחלוקות על סוג ההשתלבות בישראל, ויש מחלוקות על העמדה ביחס למה שמכונה "תהליך השלום". צריך למצוא מסגרות לליבונן – לא הבחירות לכנסת. זה גם ישרת את מגמתה האוטונומיה הלאומית שבה תמכה ועדת המעקב, וגם את האפשרות להציב אתגר פוליטי בפני היהודים ולהשפיע על השיח בישראל.
רשימה רחבה כזו, מעבר לאפשרות שתוביל לפוליטיזציה של הציבור הערבי ותעודד אותו במאבקיו, תיצור אלטרנטיבה כוללת, שתהווה אתגר ממשי לציבור היהודי בישראל, ועשוייה להפוך להיות היבט מרכזי של הבחירות ושל המציאות שלאחריהן. מול הימין המתעצם, ובתוך קונצנזוס לאומני המסתתר תחת אצטלת "תהליך השלום", יכול היום אחוד כולל כזה להביא לשינוי משמעותי שאסור להחמיצו.
אני מודע לכך שיש אנשים בחד"ש שמסתייגים באיחוד מכיוון שהם בונים על תמיכת יהודים ברשימתם, בפרט נוכח ההישג היחסי של דוב חנין בבחירות לעיריית תל אביב. אבל כדאי לאלה לחשוב מה המחיר שהם משלמים עבור תמיכה זו של יהודים שמזדהים עם המצע החברתי, אם אינם נרתמים למאבקים המרכזיים של ציבור הבוחרים הערבים, שלגביהם החברתי והלאומי חד הם, מעצם אפליתם המובנית. מה גם שהבחירות בתל אביב כן הובילו לאיחוד של חד"ש ובל"ד, והמחישו שגם כאשר יש מועמד בעל השקפות חברתיות ודמוקרטיות, הערבים צריכים לדאוג לאינטרסים שלהם.
לעומת זאת, עמדה כוללת למען הפיכת המדינה למדינת אזרחיה, חזון של צדק וחזון כולל של שוויון אזרחי ולאומי בין תושביה היהודים והערבים של הארץ, עשוי לאתגר ציבור יהודי רחב הרבה יותר דווקא בגלל שלא יהיה מבוסס על ויתורים וביטול עצמי. הוא אולי ירתיע מספר מצביעים, אבל יעלה על הפרק את שאלות היסוד: את התביעה לדמוקרטיזציה של ישראל, לשלילת כל המוסדות המונעים את היותה מדינת אזרחיה, לאפשרות של חזון כולל המבוסס על שוויון אזרחי ולאומי, למען שותפות ונגד הפרדה.
כיהודי אני רואה באחדות כזו חשיבות יסודית, ותנאי לפנייה ממשית אל הציבור היהודי. היא תחייב דיון מהותי ואמיתי בהגדרת הקיום היהודי, ביצירת החזון לשותפות יהודית ערבית ממשית, שאיננה מבוססת על שלילת ההבדלים והזהויות, למאבק חברתי משותף שאיננו מתעלם מהיסוד הלאומי.
קשה לי להבין כיצד בשם מצע חברתי ניתן לשלול סולידריות עם ציבורים השייכים ברובם למעמדות הנמוכים. אבל בפרט יש להזהיר מפני עצם הניסיון להגדיר את ההבדל בין המפלגות כבין אלה שתומכים ב"דו קיום" ובין אלה שמתנגדים אליו ומייצגים גישה "בדלנית". זהו הוא עניין מסולף וחמור שפירושו הוא שיתוף פעולה עם הדה-לגיטימציה של השלטון כנגד חוגים רחבים בציבור הערבי.
עדיף לחפש את האחדות. עדיף בעיני לנצל את ההזדמנות ולהציב את העמדות העקרוניות שנקבעו במסמכים (השונים זה מזה), וגם לחשוב כיצד מפנים אותן אל כלל הציבור בישראל. מול קונסנזוס לאומני וגזעני, זו ההזדמנות להציב חזון אחר, ויש זמן קצר לבחון זאת.
מעניין מהו בדיוק "המסע התקשורתי" נגד נבחרי הציבור הערבי?
נראה שהכותב עצמו עושה כאן מסע נגד התקשורת.
הרי גם אחמד טיבי וגם עאזמי בשארה קיבלו שעות שידור למכביר והציגו את השקפת עולמם בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה (כולל אפילו השתתפות של טיבי ב"ארץ נהדרת").
היכן בדיוק המסע התקשורתי?
להיפך! לדעתי התנועה האיסלאמית (על מנהיגיה) שהיא בעצם אחותה התאומה של ש"ס לא מקבלת מספיק גינוי כתנועה אלימה, שובניסטית ומסוכנת.
מדוע הכותב סבור שהתנועה האיסלמית צריכה להתאחד למשל עם חד"ש-האם בגלל שמדובר בערבים?
הרי לעולם לא תעלה על דעתך איחוד בין מר"צ לש"ס.
כנראה הכותב דוגל בממשלת אחדות לאומית. אחרת קשה להבין את עמדתו. לומר שהמפלגות הערביות צריכות להתאחד, זה היינו הך כמו לומר שהמפלגות היהודיות צריכות להתאחד. הלא כן?
הגיון מעוות. וגר אסילמיסט עם קומוניסט….
זה שמאל, זה?
אני לא חושב שצריך רשימה אחת שתתיימר לייצג את כל האזרחים הערבים,
אבל אני בטוח שבמזרח התיכון אין מקום לרתיעה מהרגש הלאומי ("ציונות" אינה נכללת בגדר "לאומיות" לעניין זה) בשורות השמאל המעמדי.
בכל חלקי תבל הנתונים למרותו של האימפריאליזם היוותה הלאומיות מנוף אדיר לגיוס המעמדות העמלים נגד המעמד השליט המקומי ונגד המערכת המעמדית הכלל עולמית.
בקובה, בסין בוויאטנאם, בוונסואלה לא ניתן היה להעלות על הדעת התעוררות מעמדית ומהפכה סוציאלית, ואפילו לא מאבקים מעמדיים מוגבלים, בלא שיהיה לכך צביון לאומי ברור(בניגוד אולי לחלק מהמאבקים המעמדיים באירופה, שם עמדה לא פעם האחדות הלאומית מול האחדות המעמדית).
לפיכך הסוציאליזם והלאומיות החילונית הם בעלי ברית טבעיים בחלק זה של העולם, כפי שהנאו-ליברליזם והציונות הם בעלי ברית טבעיים.
לפיכך אני לא רוצה רשימה על בסיס אתני הכוללת תומכים יהודים. אני רוצה רשימה שמאלית-פטריוטית, שלא מנסה לרסן את הלאומיות הערבית, אלא מאמצת אותה ומכיילת אותה כמנוע רב עוצמה לתודעה מעמדית ואנטי-אימפריליסטית.
אימוץ הלאומיות מתוך המסורת האנטי-אימפריאליסטית של המרכסיזם-לניניזם במופעו בעולם הקולוניאלי, לא מתוך פוליטיקה של זהויות ו"אחר" ו"נרטיב" וכד’.
זה יכול להיעשות במסגרת רשימה משותפת חד"ש-בל"ד, אבל לא רק. זה יכול להתגשם גם במסגרת רשימת חד"ש ש"תסיר כפפות" בעניין המאבק בציונות והתביעה למדינת כל אזרחיה, בחד"ש שלמצע שלה אין רק שתי צלעות ("חברתי ומדיני", כפי שכתוב על כריכת מצענו), אלא ארבע צלעות: מדיני, כלכלי, אזרחי וכלל-עולמי (וארבעתם יחד מהווים במצטבר את המאבק המעמדי).
זאת בלי לחשוש בכל רגע מ"להבריח מצביעים יהודים פוטנציאליים", שלמרבה הצער יישארו פוטנציאליים עד שאנחנו כבר לא "אנחנו".
אסור להתפתות לקיצורי דרך להתרחבות במגזר היהודי, כי כל קיצור דרך כזה יביא לעמעום המאבק המעמדי בציונות.
אויה,
מאמר באתר שמאל המטיף להתאחדות על בסיס לאומי ערבי תוך וויתור על ‘זוטות’ כהבדלים אידיאולוגיים.
אכן הגיעו ימות המשיח.
נכון שעד היום הרוב המכריע של חד"ש היו ערבים אבל דב חינין פרץ את ה"חרם" והיום נפתח חלון הזדמנויות בעקבות המשבר הכלכלי להגדיל את מספר היהודים ואני בניהם שחושבים שיש מקום למפלגה קומוניסטית חדשה.
בל"ד היא היורשת החוקית של המופתי ונאצר ויש סיכוי שאם היא תרוץ לבד היא תתאדה שכן בבחירות הקודמות היא התנדנדה על אחוז החסימה
חדש כן בלד בחיים לא
נראה לי שהסיבה היחידה לפיצול הכוחות במגזר הערבי היא מאבקי כוחות ושיקולים פרסונליים. הכיצד מגזר ענקי המונה כמיליון וחצי נפש ואשר מהווה – כולו! – לא רק קורבן לאפלייה אלא בשנים האחרונות מושא להתקפות גזעניות והסתה לטרנספר, הכיצד אינו מאחד כוחותיו הפוליטיים מול הסכנה והאוייב המשותפים? דומה שרבים בציבור היהודי שהיום תומכים בחד"ש ישקלו בחיוב הצבעה למפלגה הערבית המאוחדת.
לדב חנין אין שום דבר, אבל שום דבר משותף עם ראאד סלאח.
נקסט.
אני תוהה אם באתר "מחסום" ניתן היה לפרסם מאמר התוקף את בל"ד על היותם מפלגה בורגנית ולא-מעמדית, שלא מטפלת באף עניין קונקרטי של העם הפלסטיני בשטחים או בישראל.
בתור חבר בחד"ש שמסתייג מאד מרשימה ערבית, אני יכול לומר כי ההסתייגות אינה מהסיבה שמציין הכותב.
הייחוד של חד"ש בנוף הפוליטי בישראל, הוא היותה רשימה יהודית ערבית, עם מסר משותף ליהודים ולערבים, הפועלת לחברה ישראלית שבה יהודים וערבים יחיו ביחד בשיוויון ובאחווה.
רשימה ערבית מעבירה מסר של הפרדה והיבדלות הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל, והיא סוג של תמונת ראי המשלימה את דרישות הימין הציוני.
זה שאתם לא מכיניסים את התגובה שלי מראה על האופי הסטאלניסטי שלכם. את תחשפו בקרוב בפומבי.
עצם הרעיון של אחדות המפלגות הערביות היא גזעני ואוהד את רעיון הגטואיזציה של הערבים. אם יבחרו בל"ד ורע"ם-תע"ל להתאחד זה רק יוכיח את רצונם לכך. חד"ש הייתה עודנה וצריכה להשאר מחוץ לגטו ולגייס עוד ועוד מצביעים יהודים וערבים ולא להכנס אל בין החומות של אחדות על בסיס לאום.
אמנון רז-קרקוצקין אומר כאן את הדברים שכל מי שמחשיב עצמו "שמאל לא ציוני" צריך להפנים טוב טוב. הקולות המעטים שקיבלה חד"ש בבחירות הקודמות הביאה לנו דב ירקרק ורדרד בשם חנין ,שזה נחמד מאד אבל לא המטרה בהצבעה למפלגה לא-ציונית. הוא היה הקלף שבאמצעותו ניסו אנשי חד"ש ניסוי נואש לקרא לתמיכה יהודית ,לצערי הוא האדם הראשון שהסתייג מכל עמדה פרו-פלסטינאית ובכל הקשור לרדיפה של עזמי בישרה.
הדבר הכי טוב שיכול לקראת זו רשימה מאוחדת! כי רק כך תהיה לקולות שהולכים למפלגות משמאל למר"צ איזושהי נוכחות פוטנציאלית בכנסת.
אם חד"ש שמים עוד איזה דב כשלישי ברשימה הקול שלי בבטיחות לא ילך להם.
המאמר הזה הוא חלק ממסע ההשמצה נגד האוכלוסיה הערבית, והפוליטיקה שלה בפרט.
אפילו הסוקרים קיבלו הנחיה שלא לכתוב "מפלגות ערביות", והנה הכותב מנסה להחזיר אחורה את הגלגל עד כמה שאפשר.
יש לי רעיון, אולי שכל המפלגות הציוניות, ממרצ ועד ליברמן, יקימו חזית אחת מאוחדת? הרי כולם ציונים, מה זה משנה מה דעתם על גדר ההפרדה או על סרבנות או על צדק חברתי.
כנ"ל כל המפלגות הדרוזיות.
ככה לא עושים פוליטיקה, ככה עושים מיגזור ולוביזם.
ושיהיה ברור, אם חד"ש תצטרף או תיזום שטות כזאת, אני מיד מעביר את הקול שלי לתנועה הירוקה או מרצ.
לפרק את החזית
לפרקקקקקקקקקקקקקק את החזית
לפרקלפרקלפרקלפרקלפרקלפרקלפרק את החזית
אני רוצה להצביע למק"י!
מישהו כאן טוען שלדב חנין ולראאד סלח אין שום דבר משותף. האמנם? גם היהודים באירופה היו מקבוצות התיחסות שונות, חלק עשירים ובורגנים וחלק דתיים וחסידים ופועלים וקומוניסטים והומואים ו"כל מיני" (כמו שאומרים הצעירים) אבל לכולם היה דבר אחד משותף ואפילו אם הם לא החשיבו את הדבר הקטן הזה ואמרו "מה לי ולרבנים האלו?", דווקא בשל הדבר המשותף הקטן הזה הם נישלחו באותה הרכבת לאותו המקום. אז ב"ה המצב של הערבים בישראל אינו כה חמור, אבל המשל מאוד דומה לנמשל וזה מה שמנסה להסביר בעל המאמר.
חד"ש היא לא רק מפלגה שיחודה הוא איחוד ושיתוף בין הערבים והיהודים. חד"ש היא גם מפלגה סוציאליסטית, ומי שמעלה בדעתו רעיון לאחד אותה עם מפלגות שאינן כאלו – עלול לגרום לה לאבד את קולי, ביחד עם קולות רבים מספור. בוודאי שלא יהיה זה שיפור במצב הקולות של חד"ש, אך יהיה זה אסון אידיאולוגי עבור כולנו. אסור להעלון רעיון זה על דל שפתותינו!
נראה שבל"ד לחוצה מהסקרים, וזו הסיבה לקריאות הרבות שנשמעות מכיוונה לאיחוד בימים האחרונים. הטענה שיש למצוא "מקום אחר" במקום הכנסת לליבון ההבדלים בין המפלגות איננה רצינית. מפלגות בכנסת הן לא מועדון בצופים שבו "מלבנים בעיות". שם כל מפלגה נאבקת על האג’נדות שלה, שבמקרה של התנועה האסאלמית חד"ש ובל"ד הן שונות במידה רבה זו מזו. כצפוי, העקרונות שקרקוצקין מציע בנונשלנטיות שכולם יתאחדו סביבם הם פשוט העקרונות של בל"ד, ולא של חד"ש ורע"ם (למשל אוטונומיה פוליטית). מעניין לראות עד כמה עמוקה השפעתו של עזמי בשארה על מפלגתו- לא רק באג’נדה שלה, אלא גם באותה נטיה להתנשא שעברה ממנו כנראה ליורשיו.
את שיתוף הפעולה בעקרונות המשותפים אין מניעה לקיים גם כשהמפלגות נפרדות זו מזו. מספיק לחתום על הסכם עודפים, ולהסכים מראש לשמור את ההתקפות למפלגות הציוניות ולא זה כנגד זה. ובמידה רבה זה גם מה שהיה במערכת הבחירות האחרונה. הבעיה היא לא הפיצול בין 3 המפלגות האלה. הבעיה היא ההצבעה למפלגות ציוניות, החרמת הבחירות, וההצבעה לכמה מפלגות רסיס (דע"ם ושות’) שפשוט מבזבזות קולות.
אכן, צריך לחשוב על איחוד כוחות ןעל הליכה משותפת לעבר מה שבעתיד יכול להתגבש לכדי אוטונומיה. מצד שני, דבר זה אינו מונח על השולחן כרגע. מה שמונח על השולחן אלו הן הצעות לא רציניות לאיחוד, מטעם אנשים בבל"ד שחושבים שמתקפה על חד"ש תביא למפלגתם המתפוררת עוד כמה קולות בבחירות הקרבות.
אמנון רז קרקוצקין הוא ערבי?
מאיפה החוצפה להגיד לערבים ן/או לנציגים הפוליטיים שלהם מה לעשות?
מה אתה דוחף את האף לעניינים לא שלך, מר רז-קרקוצקין?
לא עברו הימים שהפטרון ה"לבן" היה מסביר ל"חומים" מה טוב להם ומה לא? הקרקוצקין הזה מאמין כנראה שהוא סוג של מסיונר באפריקה, שבא ללמד את הכושים הפרימיטיבים איך מורידים מים בניאגרה. מזל שיש קרקוצקין, כי בלעדיו הילידים היו בטח עדיין מנגבים בצרור של עלים ומבזבזים את זמנם על ציד אריות בג’ונגל במקום על משחקים בבורסה.
חוץ מזה, טוב לשמוע שיצא המרצע מן השק, וב"במת השמאל" עצמה מישהו מפרסם מאמר שהנחת היסוד שלו היא שחד"ש היא מפלגה ערבית.
חדש היא מפלגה ערבית אשכנזית ולכן לציבור הפועלים השחורים יותר מקשה להזדהות איתה.
רק מפלגה שתקבל את העקרון הדמוקרטי ייצוגי של
רשימה המורכבת משליש ערבים שליש מזרחים ושליש
אשכנזים תהיה מקובלת ע’י כל שוחרי השלום והצדק
השיוויוני שנתאכזבו מכל המפלגות עתירות ההון
המייצגות את בעלי ההון.
מענין אם באתר העברי שמקורב לבל"ד היו מפרסמים מאמר של נציג חד"ש שהיה קורא לבל"ד להצטרף לחד"ש ולהתיישר על פי העקרונות של חד"ש.
סתם הערה קטנה על ראיית עולם דמוקרטית.
לאורנה לביא: הקולות ה"רבים מספור" של יהודים ששמים בקלפי "וואו" (כלומר מצביעים חד"ש) הם בסך הכל רבע מנדט או פחות. לעומת זאת, הופעה ברשימה אחת תיתן למיעוט הערבי הנרדף ומופלה לרעה במדינה הזו כוח שישקף את שיעורו האמיתי במדינה: בין חמישית לרבע. נראה אותם אז מתעלמים ממנו.
אני חושש שרבים מהמגיבים לא מבינים את מהות דבריו של הכותב. אין ספק שיש הבדלים אידאולוגים מהותיים בין המפלגות, והכותב מודע לכך וכותב זאת במפורש. אבל באותה מידה יש גן הבדלים אידאולוגים מהותיים בין מק"י לשותפים אחרים בחד"ש. ההחלטה האם לרוץ ביחד או בנפרד (הן בחד"ש והן ברשימה משותפת של המפלגות הערביות) היא לא החלטה אידאולוגית גרידא, אלא החלטה טקטית, שצריכה להילקח בקונטקסט הפוליטי הנוכחי.
בקונטקסט הזה, רק כרבע מהפלסטינים זוכים להצביע לפרלמנט המופקד על דיכויים, אלו הפלסטינים "אזרחי ישראל". אין ספק, שהמטרה הראשונה צריכה להיות לשבור את שלטון הדיכוי הזה. השאלה היא מה הטקטיקה הטובה ביותר לכך, כרגע. וזה מה שהכותב מנסה לענות.
אני עדיין אינני משוכנע אם זו אכן הטקטיקה המתאימה. התקווה הגדולה שלי הוא שכן יהיה איחוד, אבל איחוד שיכריז על מצע של מדינה אחת ויכלול גם מפלגות מעבר לקו הירוק. איחוד שכזה, שיקרא תיגר על האפרטהייד החברתי והפוליטי, יהיה צעד חשוב מאוד במאבק. אבל לצערי, אפילו חד"ש עדיין תומכת ב"הפרדה", כך שצעד מרחיק לכת שכזה אינו נראה באופק, לצערי.
"הקולות המעטים שקיבלה חד"ש בבחירות הקודמות" הכוונה שלי היתה לקולות היהודיים המעטים.
האיםפריאליזם והציונות הם שותפות לאומית לניצול ודיכוי של עמים אחרים. המאבק הלאומי של קורבנותיהם הוא המאבק המעמדי של תקופתנו.
מי שמחפש שותפות על בסיס אתני הוא הוא הגזען.
איחוד הכוחות המעמדיים נגד הציונות והאימפריאליזם הוא הקובע ולא הבדלים אידיאולוגים שאין להם כל משמעות במציאות של מדינה גזענית.
אז הדבר הוא שפשוט תצטרך להבין שכל המפלגות הלא ציוניות בארץ הן *מפלגות ערביות* שאת רוב כוחם הם מקבלים מהציבור הערבי ,האזרח סוג ג’ במדינה שלך ו*לא!* ממצביעים יהודיים מעטים שמוכנים להצביע ,אבל, עם רשימת תנאים מקדימים…
הסכם עודפים ימנע אובדן קולות אם זו הדאגה.
איחוד מלאכותי יכול לגרום גם בריחת קולות של מי שלא מתלהבים מהשותפים, וגם לא יתן שום דבר משמעותי משום שגם בלי איחוד ה"גוש הערבי" נספר ביחד כמו שה"גוש הדתי" נספר ביחד.
בפרלמנט מה שקובע זה אופן ההצבעה, ולא השאלה אם התומכים שייכים למפלגה אחת או לכמה מפלגות.
הבעיה היחידה יכולה להיות אם למרות הסכם העודפים אחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה.
אם הבנתי נכון, מי שדואג זו בל"ד (חוששת שאין לה מספיק תומכים?)
אם כך, מדוע ההובלה האידאולוגית של המפלגה המאוחדת תהיה של בל"ד המתנדנדת ולא של חד"ש היציבה?
מאוד מוזר.
למגיב "לא מבין" שסבור שאמנון רז קרקוצקין אינו רשאי להביע עמדה באשר למפלגות הערביות משום שאינו ערבי, וכי מאמרו הוא ביטוי להתנשאות בדומה למיסיונר לבן שמלמד את השחורים להשתמש בניר בשירותים – ייאמר, כי אמנון רשאי גם רשאי להביע עמדה בכל נושא ולגבי כל עם, בוודאי כשמדובר באזרחים ישראלים כמותו. מה עוד ואמנון הוא חבר בל"ד והנושא מאד רלבנטי לגביו.
כולם פה מתעלמים מפרט מאד חשוב. אמנם יש 120 מנדטים המתחלקים בין כל המפלגות, אולם בפועל מדובר ב110 מנדטים. אף ראש מפלגה גדולה לא מזמין אפילו את ראשי המפלגות הערביות (כולל חד"ש) למו"מ קואליציוני, אז מה בדיוק ייתן האיחוד? גם אם המפלגה הערבית תשיג 12 מנדטים (קשה לי להאמין, אבל נניח), אלו יהיו פשוט עוד 2 מנדטים להתעלם מהם.
תבדוק שוב את מצע בל"ד. גם בל"ד הפטריוטית לא קוראת למדינה אחת, אלא לנסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ב-67.לכן לא יהיה שום איחוד בין מפלגות בכנסת ישראל לבין מפלגות פלסטיניות מהשטחים.
ראשית, ההערכה שלך לא לוקחת בחשבון את בעלי זכות הבחירה במגזר הערבי אשר אינם מצביעים כלל או שמצביעים למפלגות ציוניות. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שמפלגה ערבית צריכה לקום על יסוד תביעה אחת שהיא המכנה המשותף לכל הזרמים האידיאולוגים במגזר הערבי: תביעה חד משמעית ומנומקת לשוויון. שוויון בחינוך, בתכנון ובניה, באכיפת החוקים וחקיקתם (כן, גם בחקיקה יש אפלייה מובנית) ושוויון במשרות בשירות הציבורי וכו’. התביעה לשוויון, שהיא היותר מוצדקת וקבילה, אינה מקבלת את ההד הראוי לה גם, בין השאר, בגלל פיצול הכוחות של דורשיה. העצמת התביעה לשוויון תדחק לעמדת התגוננות את המחנה המבקש לרשת ולנשל את ערביי הארץ מזכויותיהם. זו החזית העדיפה כי היא מכוונת אל נקודת התורפה של המדינה הגזענית אשר עקרון השוויון בפיה והאפרטהייד והאפליה בידיה. העלאת והאלהת רעיון השוויון תשליך גם על מצב הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה הנידונים כבר 40 שנה לחיי עבדים ללא זכות להשתתף בקביעת גורלם, כמו גם ערביי מזרח ירושלים שעם הסיפוח הופקעה אזרחותם (אזרחות אפקטיבית היא אזרחות של המדינה בה אתה חי ופועל ולא של מדינה אחרת שאליה אתה מגיע אם בכלל כתייר) ולא ניתנה להם אזרחות חדשה אלא מעמד של תושבות שכמוהו כמעמד אזרח סוג גימל. ערביי ישרפלסטין ויהודיה הנאורים מובסים על ידי כיבוש כוחני ומתוחכם אשר שיכלל אתך יכולת שליטתו והביאה לידי שלמות, מלבד בנקודת תורפה אחת והיא חוסר יכולתו להתמודד עם דרישה פשוטה לשוויון. אם בהכרזת העצמאות הם הבטיחו "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור", זה לא היה מתוך נדיבות אלא מעמדה של צורך ואת הצ’ק הזה צריך להגיש להוצאה לפועל. אין למושך צ’ק ששולמה בעדו תמורה בתום לב כל הגנה כנגד הנושה וכל אדם ישר כולל רבים ב"שמאל הציוני" ואפילו בימין הליברלי יודו שיש לפרוע את השיק, מה שיחולל שינוי מן היסוד במדינה הזו.
אני לא רלוונטי לוויכוח הזה ביניכם.
אני ממילא מחרים את הבחירות.
צריך להחליף ראאד סלאח בצרצור בכל מקום שהשם מופיע.
אבל הנקודה נשארת בעינה.