אֵיךְ הַשִּיר יְגוֹלֵל,
בְּמִלִּים רוֹחֲשוֹת,
אֶת קוֹרוֹת הַדְּמָמָה?
אֲלֻמָּה רְתוּמָה
כְּמוֹ אוֹרוֹת לְצֵל
עַל הָאָרֶץ שָמְמָה.
מִי יִשָּא אֶת הַקּוֹל,
הוֹ חַיָּל בַּצָּרִיחַ,
בֵּין הַיָּם הַתָּכֹל
לֶעָפָר הַטּוֹמֵן בְּחֻבּוֹ
חֲלוֹמָהּ שֶל יַלְדָּה
בְּרָפִיחַ?
וְאִם יֵש נֶחָמָה,
מִיהוּ זֶה שֶיִּתְּנֶנָּהּ?
מִי יָשִיר לָעוֹלם
עַל יַלְדָּה יְתוֹמָה
שֶהָיְתָה וְאֵינֶנָּה?
וְאוּלַי הוּא יוֹסִיף
לְשִירוֹ עוֹד שוּרָה,
עוֹד "אֶחַד, מִי יוֹדֵעַ?"
מִי יִנְצֹר אֶת זִכְרָהּ
לְמוֹעֵד מְשַוֵּעַ?
לֹא הַטַּל הַיּוֹרֵד
כִּפְנִינִים עַל צַוָּאר,
לֹא אֶגְלֵי הַמָּטָר.
זֶה הַלֵּב הַנּוֹבֵע.
*הבלוג של סלמאן מצאלחה:
http://salmaghari-he.blogspot.com/2008/12/blog-post_30.html
תגובות
תמיד טוב לקרוא מפרי עטו של סלמאן מצאלחה.
יישר כח!
יפה מאוד, ממש אהבתי.
להבדיל אלפי הבדלות מכותבים אחרים באתר זה שהינם בעלי יומרה ספרותית ניכרת וכישרון ספרותי לא ניכר בכלל המניב תוצאה שהינה בעיקר אסופה של קללות ונאוצים…… כאן יש באמת פרוזה
רק לא הבנתי למה לחלום של ילדה ברפיח יש עדיפות או יחוד על חלום של ילדה באשקלון, נגיד. ובמה זכאי החייל בצריח לאזכור מיוחד שמשגרי הרקטות לא זכו להם.
הילדה באשקלון ומשגרי הרקטות מוכרים לכולנו. לא צריך לאזכר אותם. הילדה ברפיח והחייל בצריח לא הוזכרו עד כה בתיעוד המלחמה בשום אמצעי תקשורת. טוב. כמעט… אבל המלה "כמעט" מצביעה כאן על חד צדדיות תקשורתית.
מי בעד חד צדדיות כלשהי – תקשורתעת או אחרת?
אה, כן. אתם, שוחרי ארץ ישראל השלמה, שאינכם מכירים בזכויות העם השכן, שלטענתכם אינו קיים כלל.
מי שמבטל את זכות קיומו של מישהו – אני מבטלת את זכות קיומו. ואני לא היחידה, כל העולם מלא מבטלים מסוגי.
סלמאן מסאלחה הוא לא "תקשורת". הוא משורר.
את מעליבה אותו, בלי להתכוון, כנראה, כשאת מייחסת לו אמנות מגוייסת.
לעניין "ארץ ישראל השלמה" – מה הקשר? מדוע את מסיקה שכל מי שאינו חושב או מתבטא כמוך הוא "שןחר ארץ ישראל השלמה" וגו’?
להערה המזעזעת שלך על "ביטול זכות קיום" – צר לי שאת כנראה צודקת. העולם מלא באנשים כמוך, שמבטלים בקלילות ובהבל פה זה את זכות קיומו של זה. בגלל זה בדיוק הוא נראה ככה.
אם להתלות באילנות גבוהים – כבר איינשטיין אמר שלשני דברים אין כנראה סוף: ליקום ולטפשות האנושית. רק שבקשר ליקום הוא לא לגמרי בטוח.
לבלתי מזוהה שהגיב לי:
בפתיחת דבריך, אתה צודק. ניסחתי את דברי באופן לא מוצלח, בלשון המעטה. סלמאן מסאלחה הוא בעיני אחד המשוררים הגדולים. גם אני אמנית, וככזאת אני חשה שיש ביני ובינו מן המשותף. היצירה האמנותית, בכל תחום של יצירה, היא הדיבור שלנו. ודיבור הוא תקשורת.
לגבי "ארץ ישראל השלמה", אם לא הבנת, אסביר. אשמח אם תשיב לי באמירה אחרת, אבל נראה היה לי כי אתה טוען שהשטחים הכבושים, שהם כל מה שהוחלט בועידת רבט שהיא פלסטין (בניגוד לרצון שהיה קודם, לכבוש גם את שאר ישראל). הכוונה היתה לקרוא לאזורים המיושבים בעיקר בפלסטינים – פלסטין, ולאזורים אחרים – ישראל.
לגבי ביטול זכות הקיום – אם אתה בעד ביטול זכות קיומו של מישהו, ואינך מגיב כפי שהגיב העולם השפוי כלפי היטלר ומרעיו בזמנים ההם… אז אין לי מה לענות לך.
אם אינשטיין היה עודו חי, הוא בוודאי היה זועם – איך העזת לצטט מדבריו בהקשר ההפוך מדעותיו? נותרה בידיו האפשרות להתהפך בקברו.
אני לא לגמרי מבינה למה אתה מתבייש בשמך. האם אתה חושש להזדהות בציבור עם אמירות אלו? האם אתה באמת חש בטעויותיך?