בשבת חורפית של חנוכה התעוררנו לתוך מציאות חדשה-ישנה, שכמותה עוד נחווה לבטח גם בשנים הקרובות. מאות ההרוגים והפצועים בעזה לא יפתרו אף בעיה, אם לא נביא בחשבון את הבעיות הנפשיות של חלק מכותבי התגובות באינטרנט ובעיתונים. כאבם של האזרחים והילדים קשה במיוחד, ואין לכחד שאין הרבה מידתיות בתוצאות. אנחנו הרגנו בסיטונות, והם פגעו בקמעונות, וזה לא מנחם את עשרות היתומים בעזה וגם לא את בני המשפחה בנתיבות. נדמה לי שכל המשתתפים במשחק הדמים הנואל הזה מודעים היטב לעובדה, ששום דבר לא ישתנה בסופם של כמה ימים אדומים בדרום.
אבל דלק נוסף נשפך על מדורת השנאה, ונראה שלא הפקנו שום לקח יסודי ממלחמת לבנון השנייה. אין בחברה הישראלית רוב כדי להתוות קווי מיתאר ברורים שעשויים להביא לשינוי מבני במצב באזור, ולכן תמיד תהיה הסכמה רחבה סביב פעולה אלימה שהמרכז הלאומני יוזם נגד הפלסטינים. ויתורים מרחיקי לכת יגררו הפגנות סוערות ואולי אפילו מאבק פנימי אלים; אבל פעולות תוקפניות יניבו תמיכה של הימין אפילו בממשלה השנואה עליהם. רק האזרחים הערבים וגורמים בשמאל העקבי היהודי מרימים את קולם נגד הזוועות בעזה, ואם המחאה במגזר הערבי תצא מכלל שליטה, הרי אהוד ברק כבר הוכיח שהוא מסוגל להרוג אזרחים ישראלים שאינם יהודים מבלי למצמץ.
אין טעם לשחזר את השיגרה המאוסה של ויכוחים חסרי תכלית עם ישראלים צמאי דם ששואבים סיפוק נפשי (אולי גם פיזי) מהרג מסיבי של אזרחים ערבים בסגנון הקליני המאפיין את פעולות חיל האוויר. אבל מהשאלה הלגיטימית שמופנית כלפינו בהזדמנויות כאלה, האם יכולה ממשלה של מדינה ריבונית להרשות לכוח כלשהו מעבר לגבולה לתקוף את תושביה באין מכלים, אסור לנו להתחמק. כבר כתבתי כאן מאות פעמים שתמיד דורשים מאיתנו תשובות על מצבים שנגרמו בכוונת מכוון על ידי הממסד בניגוד גמור לדעתנו. אבל אין לכחד שהקסאמים על עיירות הפיתוח ושאר יישובי עוטף-עזה הם בלתי נסבלים, ושגם מבחינה רגשית אנחנו חשים הזדהות עם האזרחים שלנו בדרום. אלא שאנחנו תמיד המלצנו על מדיניות אחרת, שהייתה כרוכה במאבק חריף עם גורמים בתוך ישראל שמסרבים למדיניות של שלום מטעמים של תמיכה בהתפשטות הטריטוריאלית בשטחים, גזענות אנטי-ערבית וגם חששות אמיתיים ומדומים בנושאים ביטחוניים. הצעדים הדרושים מצריכים שינוי מבני בחשיבה שלנו על עתידנו באזור. לא מדובר רק על צעד טקטי זה או אחר, אלא על מהפך אסטרטגי ומדיני. בהנהגה המרכזית של ישראל אין שום כוח פוליטי או אישיות כריזמטית, שעשויים להטות את הכף ולגרום לשינוי כזה.
הפעולות שהיינו צריכים לנקוט בעבר, ושניתן לדעתי לבצע אותן גם עתה הן, בשלב הראשון, בעיקר במישור ההצהרתי: ישראל חייבת להכיר בתוצאות הבחירות לרשות הפלסטינית, להצהיר על נכונותה לשאת ולתת עם כל גורם אחראי בפלסטין שמוכן לדיאלוג, ולהדגיש שלטווח בינוני וארוך אין בדעתה להחזיק באף שטח שנכבש במלחמת 1967. תמורת ההצהרות האלה תדרוש ישראל מחמאס להפסיק את לאלתר את הירי מהרצועה ואת פעולות הטרור בתוך ישראל, ושני הצדדים יסכימו להצבת כוחות אירופיים בגבול.
ההיערכות המדינית חייבת להיות כוללנית ומתוחכמת: ישראל תבקש מהאיחוד האירופי למלא תפקיד פעיל במשא ומתן עם הסורים ועם הפלסטינים, תפציר בברק אובמה לנקוט ביוזמות חדשות (זה יהיה חידוש, לפי שעה חוששת הממשלה מכל שינוי במדיניותה של ארצות הברית) ותכריז על תמיכתה בקו המדיני החדש שלו כלפי איראן. משא ומתן מזורז על הגולן יוציא את סוריה ממעגל המדינות הלוחמות נגד ישראל, ואם ילווה במדיניות חדשה כלפי איראן תיתכן גם שביתת נשק ממושכת עם חיזבאללה. ישראל לא תשליך עוד את יהבה על עימות קשה בין המערב לבין העולם המוסלמי, ותשקוד, גם במישור ההצהרתי וגם במישור המעשי, על שיפור היחסים בין יהודים ומוסלמים בכל מקום בעולם.
כמעט שאין צורך להדגיש ששינוי כזה יביא לפתיחת גבולות בעזה, לאספקת מזון לתושבים, לחידוש התנועה בין הרצועה לבין הגדה, לסיוע ישראלי בפיתוח מוסדות בריאות וחינוך. כל הצעדים שהצעתי כאן ישפרו מאוד את מצבה של ישראל בעולם, יפחיתו את שפיכות הדמים, ויקלו מאוד על תושבי דרום הארץ. זוהי בעיני משמעות הפטריוטיזם האמיתי: תחת השמעת ססמאות מתלהמות והחצנת רגשות ברבריים של צמאון לדם, אני מציע שינוי מדיני אסטרטגי, תיאום מדיני עם גורמים חשובים בקהילה הבינלאומית, שיפור היחסים עם מצרים ועם ירדן, וכאמור גם פריצת דרך ביחסים עם סוריה ואולי גם עם איראן. חבל שדווקא איש חסר רגשות כמו אהוד ברק נמצא עתה ליד ההגה הביטחוני, וייתכן שאנשי קדימה חייבים לרסן אותו. כפי שתיארתי כאן, קיימת דרך חלופית, וצריך להצטייד בהרבה אומץ לב ציבורי כדי ליישם אותה באורח מושכל לטובת ישראל וכל אזרחיה.
לאלה שיקראו את הדברים ויבטלו אותם כאוטופיה חסרת סיכוי אין בעצם חלופה מציאותית כלשהי. אין להם מה להציע מלבד הפצצות (או פעולה קרקעית הרת אסון) , כוננות ספיגה, התעצמות השנאה בשני הצדדים ושיתוק מוחלט של תהליכי ההידברות עם הפלסטינים ועם הסורים. לזה יש להוסיף את מערכת הבחירות, ואת הפיצול הארגוני בתוך האסכולה הגורסת שאין לישראל ברירה אלא להמשיך במדיניות הישנה. אין אף גורם רציני במרכז הלאומני המציע מדיניות אחרת, שלא לדבר על עיון רציני בחלופות שהתוויתי כאן. ביבי נתניהו, ציפי לבני ואהוד ברק מתנבאים באותו סגנון בדיוק, אולי עם ניואנסים זניחים פה ושם. כיוון שאין סיכוי שהבוחרים הישראלים ינהו אחרי מדיניות של הידברות עם חמאס, ויש אפילו להניח שהזירה הפוליטית הישראלית תלך יותר ויותר ימינה בחודשים הקרובים, לא נותר לנו אלא לעשות את מלאכתנו בחירוק שיניים, ולומר את האמת שלנו בלי מורא ובלי משוא פנים.
כדי שהדברים יהיו ברורים (יש המסלפים אותם בכוונה) לא מיותר לחזור ולהדגיש כאן, שאיש מאיתנו איננו אוהד חמאס ולא רואה במנהיגיו "בני ברית". לעומת זאת, אנחנו בשמאל מכירים בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות לרשות הפלסטינית, מודעים לכך שאם היינו פלסטינים לא היינו נותנים את קולנו דווקא לחמאס, אבל מבינים את המציאות החדשה שנוצרה אחרי הבחירות ומקווים שאובמה יעזור לישראל לשנות את מדיניותה לא רק כלפי איראן וסוריה, אלא גם כלפי חמאס. כמה חבל וטראגי שדווקא אהוד אולמרט, המדינאי המרכזי היחיד בישראל המשמיע כיום הצהרות נכוחות, נפל קורבן להדוניזם שלו ויורד בחרפה מן הבמה הפוליטית.
*התפרסם ב"כל העיר" 02/01/09
אז ככה, למען הסר ספק אני תומך מלא בשמאל, ובימים עברו חתמתי עם שמאי ליבוביץ’ ועם עוד רבים אחרים על מכתב הסרבנים שיצא בקול תרועה בשנת 2002. כשחתמתי זה היה מתוך נקודת מוצא שממשלת שרון משתמשת בכוח בלתי סביר על מנת להנציח את השליטה שלה בשטחים.
זה לא המצב היום. ישראל יצאה מעזה, ובטיפשותה הרבה עשתה זאת בלי הסכם, מהשגרם למנציחי הסכסוך בדמות החמאס להשתלט על הרצועה ולקבל יתרון הסברתי על פיו אפשר לגרש את ישראל רק בזכות התנגדות כוחנית.
החמאס שקיבל לידיו שטח נקי ממתנחלים ומכוחות צבא בחר להמשיך בפעילויות טרור לשם טרור ולא לשום מטרה אחרת. בניגוד לחיזבאללה המודע לכך שפעילות ישראלית נגדו עלולה להשמיט את הקרקע תחתיו ולעורר נגדו את זעם האזרחים של המדינה, החיזבאללה אינו רוצה בשקט, משום ששקט הוא הקדמה לתסיסה שעשוי לקום נגדו על שאזרחי הרצועה מוחזקים בתנאי עוני ומצוקה מהחמורים בעולם.לכן הוא מפציץ את שדרות.
אפשר לקבל את זה ולהפטיר שזה לא נורא, משום שמספר ההרוגים קטן ממספר ההרוגים בתאונת דרכים ממוצעת,ואפשר להגיד שזה דבר שמדינה אינה יכולה לקבל פעילות אלימה כזו המופנית בראש וראשונה נגד אזרחים שלווים ולהגיב צבאית.
ודבר אחרון, כששאלו אותי ואת חבריי אנשים טובים שהתלבטו פוליטית מה יקרה אם בעקבות נסיגה לגבולות 67′ ינקטו הפלסטינים טרור ויזרקו טילים אל ערי ישראל. תגובתנו הייתה שזה יהיה בבחינת קו אדום, ובמקרה כזה גם אנו נתמוך בהסרת הכפפות ואף נתמוך בחזרה לשטחים שמהם יצאנו. כך אגב התבטאו בעבר גם יוסי שריד ויוסי ביילין.
ובכן מתברר שמההצהרות הללו לא נותר דבר לפחות אצל חלקים בשמאל,שמוכנים לקבל את המשך הירי ובלבד שלא תיפול שערה משערות ראשו של ולו פלסטיני אחד. צר לי אבל אין חלקי עם שמאל פרו-פלסטיני מהסוג הזה.
אני רוצה להבין ! הייתה הפסקת אש? הייתה – במהלכה לא היו קסאמים? היו . וישראל הגיבה? בסגירה זמנית של מעברים . וככה זה המשיך עד שבאיזשהי נקודה זה נמאס והוחלט על פעולה צבאית שזו החלטה לא קלה ופזיזה בכלל . ואז מה? אתם מיד מנסים להכריח את ישראל לעשות עוד הפסקת אש חסרת טעם ושוב פעם להיכנע לדרישות שאין להם שום עירבון לשלום אמיתי .
ה400 הרוגים הם לא אזרחים תמימים! דוח זכויות אדם קבע שרק 1 מכל כ4 או 5 הרוגים הוא אזרח! אין לצבא שום כוונה או סיפוק מהרג אזרחים כמו שאתה מציג כאן! זאת מלחמה! ובמלחמה אזרחים מתים! וישראל נלחמת בכפוף לתקנון הבינלאומי כמה שאפשר! אז מספיק להציג אותנו כאיזשהם רוצחים צמאי דם!
מידתיות? זה לא משחק פינג פונג! זה שהם חלשים ופחות מדוייקים מאיתנו לא הופך אותם לצודקים! אז מספיק להיות עיוורים ביגלל זה! שלא לדבר על זה שזה לא אומר שאנחנו חייבים להילחם בהם בפרופורציות שוות – זה לא עובד ככה!
והפתרון שלכם? זה לא עובד – חמאס מעולם לא הצהיר שהוא מוכן לקבל את גבולות 67 (הוא אמר שהוא מוכן רק להפסקת אש בתמורתם) כי המטרה שלו בגדול היא "שיחרור" כל פלסטין! והתמיכה בו מגיעה דווקא ביגלל ההבטחות הגדולות האלה . חוץ מזה שישראל לא חייבת בכלל לקבל את הדרישה הזאת – הגבול הזה שייך ללפניי יותר מ40 שנה! המצב בשטח השתנה . והזכויות של הפלסטינים נעטפו בחובות על מעשיהם מאז .
חוץ מזה שישראל כבשה את השטח מידי ירדן – והדיבורים על הקמת מדינה פלסטינית באיזור לא הביאו לנו שום טוב עד היום . עדיף כבר שישראל פשוט תכריז שהשטחים שהיא כבשה הם שלה וזהו – ככה זה תמיד היה בהסטוריה האנושית . וזה לא עומד למיקוח .
מעניין מדוע ברעם המדבר בשם "השמאל העקבי" כל-כך סובלני לתוצאות הבחירות בעזה ("אנחנו בשמאל מכירים בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות לרשות הפלסטינית… את המציאות החדשה שנוצרה אחרי הבחירות") ועם זאת כל-כך לא סובלנים כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן, שנבחרו אף הן בבחירות דמוקרטיות.
הרי לא היתה ממשלה בישראל שפעלה בצורה רצחנית וטרוריסטית כמו החמאס שאנשיו זרקו אנשי פת"ח מהגג, ירו טילים במשך שמונה שנים על אוכלוסיה אזרחית ומשליטים שלטון פחד פונדמנטליסטי על עמם.
כרגיל, ימין יהודי הוא פאשיזם צמא דם ואילו ימין ערבי הוא בסך הכל תוצאת בחירות לגיטימית.
לך תבין.
אריאל שרון , ראש ממשלת ישראל, פינה את רצועת עזה, עד הישראלי האחרון. הוא לא הותיר בה אף מתיישב אחד או חייל אחד. לו עזה לא הייתה הופכת לבסיס לירי בלתי פוסק נגד אזרחים ישראלים- עזה לא הייתה הופכת לבית כלא.
לו חמאס, שהשתלט על עזה תוך ביצוע מעשי טבח בנאמני הפת"ח, היה עוסק בשיקום הרצועה:מפתח את הכלכלה, יוצר תשתיות ומקומות עבודה, בונה שיכונים לפליטים ולא יורה רקטות על אזרחים ישראלים, עזה הייתה הופכת לגן פורח, והמעברים לישראל היו פתוחים, כמו היציאה לים.
לו החמאס היה עוסק במה שממשלה הדואגת לאזרחיה עוסקת, ולא בטרור, לא היו כל עיכובים במעבר חולים לטיפול בישראל.
הבעיה של עזה איננה ישראל אלא שלטון החמאס, שאינו דואג לאזרחים אלא הכריז על מלחמת חורמה במדינת ישראל והוא קורא להשמדתה בגלוי, כפי שאמנת החמאס, שמעולם לא תוקנה קובעת באינספור סעיפים.
אני תמיד תוהה מדוע טוענים שהתגובה הישראלית אינה "פרופורציונאלית". ראשית, אם על כל ישראלי נהרגים כמאה פלשתינאים, הרי שעל פי הגדרה התגובה היא פרופורציונאלית. מקדם הפרופורציה הוא 100.
שנית, לא ברור מדוע השאלה הזו עולה כלל. אם על כל הרוג פלשתינאי היה הרוג ישראלי בהתאמה, האם אז היתה הפעולה מקבלת את ברכבת הקהילה הבינלאומית וכותבי האתר?
האם מוסריותה של פעולה כלשהיא נקבעת על פי סטטיסטיקה של סופרי גופות?
אם למדינת ישראל הזכות להגן על עצמה, זכותה זו עומדת לה גם במחיר של 4000 הרוגים פלשתינאים כנגד כל הרוג ישאלי, ואם היא אינה עומדת לה הרי שהיא אינה עומדת לה כלל.
להזכיר למר ברעם שכל מה שהציע כדרך פתרון כבר נוסה ולא הצליח. ישראל כבר הציעה לפלשתינים פעמיים מדינה משלהם (וזה חוץ מעוד מספר פעמים שהוצע להם ע"י האו"ם. בהחלטת החלוקה למשל)כשהויכוח הוא על חילופי שטחים של 2%. פעם באוסלו ופעם ע"י ברק.התוצאה בשתי הפעמים היתה התגברות הטרור ולא רגיעה כפי שאתה מניח שיקרה. זאת משום שהבעיה בעיני הפלשתינים אינה שטחים. הבעיה בעיני הפלשתינים היא קיום ישראל או במילים אחרות יהיה כאן שקט מבחינתם רק כאשר אתה ואני לא נהיה פה. כפי שידוע לך היטב החמאס מסרב להכיר בזכות קיומה של ישראל ומסרב לדבר איתה ולכן אין עם מי לדבר שם כרגע. עם אבו מאזן דוקא מדברים כי הוא מסכים. לכן המצבים שאתם "נדרשים" לתת להם פתרון לא נוצרו ע"י הממסד הישראלי אלא ע"י הפלשתינים. לא מיותר להזכיר שבשלש השנים האחרונות אין ישראלים בעזה ועד שהחמאס התחיל לירות על ישראל המעברים היו פתוחים וישראל כן סיעה לפלשתינים מבחינה כלכלית ואפילו היום היא ממשיכה להעביר לעזה כסף מה שלא עשתה שום מדינה בזמן מלחמה. לכן מה שנשאר לישראל לעשות אחרי שהצעותיך נכשלו הוא להסביר לעזתים בדרך הקשה שלא כדאי להם לנסות לרצוח ישראלים. וכן, אם זה יעלה בחיי ארבעת אלפים או ארבעים אלף עזתים זה יהיה מצער מאד אבל הכרחי. ועוד הערה קטנה. זה שאתה לא אוהב את החמאס זה ברור אבל זה מאד לא ברור לגבי חלק לא קטן של הכותבים והמגיבים כאן שגם אם אינם אוהדים את החמאס הרי הם שמחים מאד בתוצאות מעשיו.
1. ישראל מכירה בתוצאות הבחירות בעזה. לכן, אזרחי עזה משלמים את מחיר הבחירה בממשלה שהמצע שלה (אותו מימשה בנאמנות) היה מלחמה בישראל.
2. מי זה גורם "אחראי" בפלסטין שגם מוכן לדיאלוג?
במה מתבטאת האחריות שלו? האם היכולת לממש את התחייבויותיו כלולות ב"אחריות"?
האם הנכונות לשלם את המחיר על אי-עמידה בהתחייבויות כלולה ב"אחריות"?
3. במה מתבטאת לשיטתך נכונות לדיאלוג? דיאלוג על מה? האם אחרי הצהרה ישראלית לפי הצעתך נשאר על מה לדבר? תוכל לפרט?
4. כל ההצעות שלך מתמקדות במחוות ישראליות.
מה אתה מציע אם הגורם בעל הכוח והתמיכה העממית בעזה לא מוכן לדיאלוג, כפי שהוא מצהיר השכם והערב?
"תמורת ההצהרות האלה תדרוש ישראל מחמאס להפסיק את לאלתר את הירי מהרצועה ואת פעולות הטרור בתוך ישראל,"
משהו פה חסר. דרישה ישראלית יש כל הזמן, והפלסטינים לא נענים לה. מי ערב לך שהם יענו לה אחרי ההצהרות" הישראליות?
מה אתה מציע לעשות אם לא תהיה הענות לדרישה? אם הירי לא יפסק וההטרור לא יפסק?
מה אתה מציע לעשות אם הירי והטרור יפסקו זמנית ויתחדשו כשהפלסטינים יחליטו שהמהלך מיצה את עצמו מבחינת ההשגים שהוא הביא להם (ראה תהליך אוסלו)?
ושני הצדדים יסכימו להצבת כוחות אירופיים בגבול."
2. מה יעזרו למישהו "כוחות אירופיים בגבול"?
הם ימנעו ירי תלול מסלול משכונות מגורים בתוך הרצועה לכיוון ישראל?
כוח המשקיפים הבינלאומי במעבר רפיח עשה משהו למניעת הברחת אמל"ח ומדריכים איראניים לתוך עזה?
הליקוי החמור בהצעה שלך היא ההנחה המקדימה שיש אצל הפלסטינים מישהו שהוא גם "בעל הבית" וגם בעל רצון להגיע לפשרה סופית עם הציונות.
גם רוצה וגם יכול.
המציאות מראה שמי שיכול לא רוצה, ומי שרוצה לא יכול.
יותר מכך, שמי שיכול מאבד את היכולת שלו ברגע שהוא מראה נכונות לפשרה.
אתה מציע לנהל דיאלוג עם שותף שאיננו קיים במציאות.
ליקוי נוסף בתיזה שלך היא שאינך מבין ש"דיאלוג", ואפילו רב-שיח מתנהל כל הזמן. לשני הצדדים יש פה, שמנוצל לרטוריקה תוקפנית, ויש אוזניים שקולטות מה שהצד השני משדר.
הבעיה אינה חוסר בדיאלוג אלא חוסר בדיאלוג *חיובי*. הרבה מאוד מסרים עוברים, במילים ובמעשים כאחד, ורוב המסרים הם הרסניים.
כמו כן, כאיש של מילים, קשה לך אולי להפנים שאחרי חמש עשרה שנים של דיבורים שבמקרה הטוב לא יצא מהם כלום, ובמקרה הרע יצא מהם נזק גדול, אנשים בשני הצדדים איבדו את האמון בדיאלוג כפיתרון.
שני הצדדים מאשימים זה את זה בחוסר תום-לב, ובשקרנות כרונית וזדונית, ולא בלי סיבה מצויינת.
לאור נסיון העבר, כשאתה מציע היום דיאלוג, מה שהקהל שלך שומע (בישראל ובפלסטין כאחד) זו הצעה לחזור להעמדת הפנים, לרמאות ולמכירת שקרים וחצאי אמיתות כתחליף לפיתרון אמיתי ומעשי.
מי שמציע היום פשרות נתפס כשקרן, לעומת מי שמציג עמדות טהרניות ואבסולוטיות.
עם הראשון אי אפשר לסגור עסקה כי הוא שקרן בכוח.
עם השני אי אפשר לסגור עסקה כי הוא לא מעוניין בעסקה.
"לאלה שיקראו את הדברים ויבטלו אותם כאוטופיה חסרת סיכוי אין בעצם חלופה מציאותית כלשהי. אין להם מה להציע מלבד הפצצות" –
הצגה זו של הדברים אינה מבטלת את תוקף העובדה שהצעותיו של מר ברעם הם באמת אוטופיה, גם אם "החלופה המציאותית היחידה" היא הפצצות.
האמונה הנאיבית כי אם רק נהפוך לחנונים השכונתיים, נגלגל עיניים ונציע לפלסטינים עולם ומלואו, יגיע השלום המיוחל, היא נוגעת ללב, אך בו בזמן מסוכנת. מה לעשות שבשכונה שלנו כל הומניות או אתיקה מוסרית מתפרשת כחולשה? אם אנו נמנעים מלהפציץ אמבולנסים, אם אנו מבליגים לאורך שנים על הפגזות של ריכוזי אוכלוסיה, אם אנו מסירים מחסומים או משחררים אסירים – כל אלה מתפרשים לא ככוח מוסרי אלא כחולשה, ובהתאם משמשים אמבולנסים להעברת מטעני חבלה, ההפגזות על אוכלוסיה אזרחית רק מתגברות ושחרור האסירים מהווה רק מסר שפשעי מלחמה נותרים בלא עונש.
אין זה אומר כמובן שעלינו לרדת לרמתם המוסרית של אויבינו ולהרוג בהם ככל יכלתנו, כפי שהם עושים. אך מכאן עד להקרבתנו העצמית למאכלת המרחק רב. ההצעה לוותר לפלסטינים עד המכסימום שמר ברעם סבור שאפשר לוותר להם, רק כדי לגלות בסוף את מה שברור מלכתחילה – שהפלסטינים לא יסתפקו בפחות מהשמדת המדינה היהודית והסתלקותנו מכאן – היא טיפשית באותה מידה שהיא מסוכנת. בעולם שבו הדרישה לדה-לגיטימציה של מדינה יהודית הולכת וצוברת תאוצה, התבטלונו העצמית, כפי שמוצעת בידי הכותב, עלולה להפוך למלכודת מוות איומה.
יש עם מי לדבר שלום !!
תודות לחיים ברעם שהנו אחד הקולות המעטים השפויים וההגונים בעיתונות הישראלית.
אין זה סוד שישראל – בגלל אינטרסים כלכליים של מעטים, אינה מעוניינת בכריתת שלום עם העם הפלסתיני.
הטענה של ישראל היתה תמיד "אין פרטנר לשלום"
"אין עם מי לדבר בצד השני"
התקשורת הישראלית השקרית המכורה, מבליטה את ההתגפפויות המחליאות של אולמרט עם "ראש הרשות" אבו מאזן.
אולמרט יודע היטב ששום שיחה עם אבו מאזן לא תסתיים בכריתת הסכם שלום שיבטיח את השקט ואת החיים לילדים ישראליים ולילדים פלסתיניים.
בנסיבות שהתחוללו ביזמות פוליטיות ישראליות, לאבו מאזן אין שום כוח ושום השפעה של ממש על העם הפלסתיני.
בידיעה או שלא בידיעה אבו מאזן משמש "קויזלינג" העם הפלסתיני דהאידנא.
מי שלא רוצה להגיע לשלום, "מנהל משא ומתן" עם מנהיגים שאין להם שום השפעה של ממש, לצערי הגדול גם אבו מאזן הפך להיות כזה.
קיימות טענות כי הממשל הישראלי שלח אל המוות כל מי שהיה מסוגל לדבר שלום והיה הד לדעתו בציבור הפלסתיני.
כך נרצח יאסר עראפאת לאחר שאולמרט פרסם לפני כן דעתו "כל עוד עראפת חי יהיו מעשי חבלה"
כך ככל הנראה נשלח לדרכו האחרונה המנהיג המתוך, השקול, פייסל חוסייני.
אני מוקיע ומגנה את ירי הרקטות והטילים נגד מטרות אזרחיות ישראליות, כפי שזה גם במוצהר.
אבל צריך לעשות חשיבה מחדש, מי מוכן להתמודד בכנות עם השאלה מדוע החמס משגר רקטות וטילים נגד מטרות של אוכלוסיה אזרחית?
האם העם הפלסתיני שורי במצב של ייאוש? של אובדן אמון בסיכויים השלום?
האם הייאוש הזה מסוכן גם עבורנו?
העם הפלסתיני אמר את דברו בבחירות והחמאס נבחר להנהיג את העם הפלסתיני, למרות התערבות בוטה וגסה של השלטון הישראלי בתהליך הבחירות, ביצעו כמה אזרחים פלסתינים הפיכה נגד רצון הבוחר הפלסתיני, העם הפלסתיני פוצל והופרד לשתי חטיבות, באמצעות תרגילים מכוערים והתערבות של ישראל בעניינים פוליטיים פנימיים של העם הפלסתיני, תרגילים ומעשים שאין להם שום קשר עם האינטרס האמיתי של העם הפלסתיני, וגם לא עם האינטרס האמיתי של העם היהודי ומדינת ישראל.
עכשיו שני העמים מצויים בתהליך התנגשות מתמשך ומחמיר
אזרחי ישראל, עורו !!
הרמטכ"ל גבי אשכנזי, מצפיה בתקשורת אתה נראה לי אדם הגון וערכי, אתה אולי האיש היחידי שניתן לפנות אליו בנסיבות כאלה, אנא השתמש במעמדך ובמטען הערכי והמצפוני שלך להתנגד בכל דרך דמוקרטית למתן פקודה של כניסה קרקעית לעזה אל תשלח את החיילים למות ולהמית כאשר התוצאה הברורה היא שלא תהיה שום תוצאה למאורע דמים נוסף.
כל אזרח ישראלי יודע שגם אם עזה תיחרש כולה ותשמש לזריעת כותנה, יקומו לוחמים מבין ההריסות וישגרו טילים לעבר ישראל.
שום נצחון לא מצפה לשום צד מהצדדים לעימות הנורא שמתרחש בעזה, עימות שיהפוך להיות מרחץ דמים לא יקדם שום מטרה רק יעמיק את השנאה.
הפלסתינים הנצורים בעזה, הוכיחו שהם אוייב נחוש אמיץ ועיקש, הם וההנהגה שלהם לוחמים נגד כל הסיכויים כל אחד מהם מוכן למות על אמונתו.
זה הוא בדיוק סוג האנשים שעימם אנו צריכים לדבר שלום.
אין שום בושה "בירידה מהעץ" אליו טיפסנו ביהירותנו ובדחפים הפוליטיים של אהוד את אהוד.
כבר כתבתי שוב ושוב: העם הפלסתיני הוא עובדה, אנחנו העם היהודי, הוכחנו לעולם כולו כי לא ניתן להשמיד עם, הרייך השלישי שהיה הצבא החזק בעולם, גזר עלינו מוות והשמדה, אבל שרדנו ויש לנו דגל, מדינה ולאום.
אי אפשר להשמיד עם, שום מלחמה, שום הפגזות, שום אמצעי השמדה ולו יהיו הכי מחוכמים לא יבטלו את העובדה שחיים כאן שני עמים זה לצד זה.
המנהיגים שלנו משקרים לנו וגונבים את דעתנו כשהם נותנים לנו להאמין, כי העם הפלסתיני יישבר.
גם אם יושמדו חלילה, כל אזרחי עזה, לא תיעלם הבעיה של בית לאומי לעם הפלסתיני, לישראל אין את הכוח המוסרי והמטריאלי לגזו עובדות היסטוריות בכוח הכוח.
בטפשות של מנהיגינו כל יהודי בעולם הפך להיות פטיש ואילו מדינת ישראל הפכה להיות סדן, בינותם מחושלת ומתגבשת הנחישות הפלסתינית.
זה אינו רעיון שלי בלבד, ניטשה אמר "כל מה שלא מחסל אותי מחשל אותי" ראו נא איזה הבדל יש בין קומץ הפלסתינים שחיו בטוניסיה בזמנו ובין העם המתגבש בעזה.
אזרחיות ואזרחים, עלינו לעצור, עלינו לקרוא לשלום, קירתנו צריכה להיות מופנית אל ההנהגה של הלוחמים בעזה, הם הגרעין הקשה שאחריו יילך העם הפלסתיני כולו לקיום כל הסכם עימנו.
אינני מדבר על שלום מתוך כניעה או השפלה שלנו או שלהם, שום דבר כזה לא יעבוד.
נפנה אליהם, לא מתוך עמדת חולשה, אלא מתוך עמדה שחולקת כבוד גם לאוייב הנחוש שמולנו.
אם תישמע דעתי, עלינו לאמר להם את הדברים הבאים:
אל ההנהגה האמיצה של צבא החמס הלוחם:- בואו נשתתף במסע גבורה משותף, נאסוף את תעצומות הנפש והרוח שלנו נאזור כוח להפוך את המציאות המשטה בכולנו, נעצור כאן על אתר, את מרחץ הדמים.
עם כל הקושי, השנאה, הכעס, חוסר האמון, בואו נפתח דף חדש.
בואו נחליף את דרך המלחמה בדרך השיח והשלום, אנו יודעים שניתן ליתן בכם ובהבטחות שלכם אמון מכיוון שראינו את מלחמתכם האמיצה, ראינו שאתם מוכנים למות, ומתים בהמוניכם על האמונה שלכם.
בואו נעצור, בואו נתחיל לחשוב ביחד, אתם עם שצריך מדינה, בואו נחשוב ביחד כיצד תקום מדינתכם ותשגשג לצד מדינתנו.
בואו נתחיל לבצע צעדי בניית אמון הדדיים.
ההנהגה הישראלית תורה לצבא הישראלי לאסוף את כוחותיו ולסגת מעזה.
ישראל תפתח את שערי המערכת הרפואית ובתי החולים שלה, לריפוי ולסיוע בשיקום הפצועים הרבים בעזה.
ההנהגה הישראלית תורה לחיל האוויר לחדול מייד מכל פעולת מלחמה נגדכם.
אנו מאמינים ובוטחים בכך שגם אתם תנקטו בצעדים בוני אמון מטעמכם, אנו מאמניים שמול צעדי אמון שכאלה מצידנו, אתם תורו ללוחמיכם לנצור את אישם ולפתוח את הנתיב לשיחות השלום בין העם היהודי לעם הפלסתיני.
אזרחי ישראל.
אני בטוח שרבים מכם יסכמו את קריאתי זו, בעוד הערה מסוג "הנה עוד שמאלני אוהב ערבים"
אנא אלל תתחמקו מהענין המרכזי.
לעם ישראל אין שום ענין להמשיך ולתמוך בהנהגה מטעה ומתעתעת.
אנו חייהים להפסיק את התמיכה האלקטרואלית החוזרת ונשנית בציבור של פושטי הרגל – מבחינה מוסרית – כל כינוסי הנכסים הפוליטיים" הלוחמים היום על כסאם ומשכורתם, עלינו לסלק מעלינו את הנפלים הרדודים, עד מתי נשלם בדמים כל כך מרובים בעד הצלת יוקרתם של אישים כמו אהוד ברק, או בעד חילוצו של אולמרט מבית הכלא.
אנא, פיקחו עיניים ואזניים בבקשה, אנא הניחו לעצמכם לראות את המציאות ולהקשיב לקול ההגיון.
גם אם צהל יבצע ספינים מושחתים, ייכנס לעזה תוך הקרבה מיותרת של לא מעט חיילים ותוך הרג גדול שיבוצע בלוחמים החמסיים, הנצורים בעזה, שום דבר מהותי לא ייצא מזה.
העם הפלסתיני הוא עובדה, עלינו לשוחח עימם, עלינו להידבר עימם, עלינו לעשות עימם "שלום של אמיצים" – כמו שאמר עראפת – שלום עושים בין אוייבים ולא בין ידידים.
ברבות השנים, לאחר שתיבנה המדינה הפלסתינית, אולי נוכל להתחיל להדחיק ולשכוח את הזוועות שחוללו שני העמים זה נגד זה בכל מהלכי הלחימה.
אין ספק בלבי, שנסיגה ישראלית מכובדת מיידית, וקריאה לשלום, יזכו לתמיכת העולם כולו, נסיגה חד צדדית כצעד בונה אמון, תחולל רצון לביצוע צעדים בוני אמון מטעם הנהגת החמס, הם עשויים לשחרר את גלעד שליט כמחווה של נדיבות בין לוחמים.
אנחנו נשחרר אסירים פלסתיניים, לא בגלל שנאולץ לכך, אלא בגלל שנבין סוף סוף את המציאות, הפתרון למלחמה הוא רק ביחד.
אנא, די למלחמה, שלבו ידיים לשלום.
ברצוני להזכיר לעם ישראל, שבעת שבמרבית המדינות בעולם החרימו את זכויות היהודי והצטרפות למסע ההשפלה וההשמדה של היהודים,במדינות המוסלמיות זה לא קרה, במדינות מוסלמיות לא פגעו ביהודים בתקופת השואה, הן ומלכה האמיץ של פינלנד, היו מבחינה זו חריג, בעולם שכל אומה בו התירה את הדם היהודי.
עשיית שלום איננה צעד פחדני, מנחם בגין עשה שלום עם מצרים ועם ירדן, עיניכם הרואות כיצד מדינות אלו יצאו ממעגל המלחמה עם ישראל.
רבבות משפחות חייבות את חיי יקיריהן למנחם בגין שנהג בצעד אמיץ של שלום.
מצויין!
אבל הכוחות השפויים בחברה הישראלית חלשים מכדי להביא לשינוי אמיתי ויסודי, זה הוכח בעקביות מאז האינתיפאדה הראשונה. וזה מוכח שוב בימים אלו. דעתי היא כי בנסיבות שנוצרו רק לחץ חיצוני של מדינות העולם, ובראשן ארצות הברית, מלווה באיום, גלוי או מרומז, על הפסקת התמיכה בישראל, מורטוריום על עסקאות נשק עם ישראל, וחרם על חברות ישראליות – ייאלץ את החברה הישראלית לבחור: ביטול האפרטהייד קץ הכיבוש ושגשוג כלכלי או המשך האפרטהייד והכיבוש במחיר ירידה ניכרת ברמת החיים, אבטלה ועוני. אודה ולא אבוש: יש כאן התחמקות, שהרי שאלת השאלות היא: איך גורמים לעולם המערבי להפעיל לחץ מסיבי הכולל איומים על ישראל? אין לי תשובות ברורות אבל הכיוון צריך להיות פעילות אינטנסיבית בחו"ל מול גורמים רבי-השפעה.
אפשר לומר את הדברים בקיצור: ביום שבו תכיר מדינת ישראל בזכותם של הפלסטינים לכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, בסוריה, ברצועת עזה ובגדה המערבית, באותו יום יחול מפנה מוחלט ביחסם של 99% מהפלסטינים כלפי ישראל וניתן יהיה לפתוח במו"מ ענייני להתווית גבולות מוסכמים ולפתרון צודק של בעיית הפליטים. אך ורק הרצון לגנוב מאת הפלסטינים את כבשת הרש שנותרה בידיהם לאחר מלחמת השחרור (פחות מרבע משטחי הארץ) מעכב את השלום ואת הפיוס בין שני העמים. כל המלחמות מאז 1967 ועד למלחמה הרצחנית הנכחית נועדו לביסוס ההישגים הטריטוריאליים של מלחמת ששת הימים ונגרמו באשמתם של המתנחלים ומנהיגיהם (וזכור לרע האידיאולוג שלהם ישראל הראל הגר בהתנחלות שלפחות 60#% משטחיה הם אדמות פרטיות (פ ר ט י ו ת !) ורשומות בטבו של איכרים פלסטינים.זו האמת ואין בלתה, היא פשוטה ועגולה ומובנת לכל אדם הגון שאינו ירא מפניה, דא עקה שרוב העם ומנהיגיו ביודעין מעדיפים את המשך ההרג על ויתור על אדמה לא להם שכביכול הובטחה על ידי פלוני אלמוני מתקופת הברונזה. לעתים אני חושב שכבר עדיפה הפגניות של טרח מן המונותאיזם של ילדיו. אמנם משה השאיר לנו את הדיבר השמיני המצווה: "לא תגנוב!", אבל כשהם מגיעים אליו בקריאת התורה הם ממלמלים ועוברים הלאה. תרנגול מבין יותר בבני אדם מאשר רבניהם (תחשבו למשל על רב "תרבותי" כמו ולדמן, ולאו דווקא על רבנים יורקי אש וגופרית כמו עורך הסדר במלון פרק בחברון) בתורת משה…
אני לא יודע אם דבריך באמת ישפרו את מצבנו אבל ברור שאתה צודק ואילו הצעדים שממשלה שפויה ולא גזענית הייתה נוקטת לצערי אהוד ברח הוא שר הביטחון שלנו יחד עם לולמרט כראש ממשלה והתוצאות הגומות נראות בשטח.
תודה, חיים. כתמיד, אתה כותב ישר ולענין, אל מול פרצופיהם של השולטים – הקואליציה – וחבריהם, ה"אופוזיציה". האופוזיציה כאילו. רק חבל. פתאום עולה בדעתי שאלו מבין הימין והשמאל – כאילו, המגיבים כאן, אינם הקובעים. יש תחושה קשה, המקננת בתוכי, כי אין סכוי שמישהו מבין הקובעים את המאורעות אכן קורא את דברינו.
עלינו לצאת החוצה, בגשם, ולזעוק. עלינו להצטרף למפגינים בכל העולם. אנחנו כבר עושים זאת, אך לא מספיק. עלינו להפגין יומם וליל.
והחשוב מכל – כל אחד שבאפשרותו לסרב "לשרת" בצבא הישראלי (צק"ל – זו לא טעות בהקלדה: צבא קלקול לעולם, כמו כל צבא). ולא סירוב ספציפי לסוג "שירות" מסוים ו/או לפעילות מסוימת ו/או לאזור מסוים. יש כח אדם. כמה שפחות אנשי צבא, ויהיה פחות כח בידי ארגון הטרור ה"חוקי" הזה.
"חוקי" – כי הוא שייך למדינה קיימת. לעם הפלסטיני יש צבא לא "חוקי", אבל יחי ההבדל הקטן. אפשר להיזכר בימים ההם, לא מזמן. מישהו שכח כבר את ההגנה, האצל, הלחי..?
צריך להפריד בין מה שחושבים האנשים בארץ לבין מטרותיה של הממשלה.
בעוד שרוב התושבים בארץ (היהודים) חושבים שהפלסטינים רוצים לזרוק אותם לים ושאין עם מי לדבר, אבל בתוך תוכם מאוד היו רוצים שלום. הממשלות הימניות (שזה כל הממשלות שהיו כאן עד עכשיו כמובן) מעוניינות בשטח עצמו. כמובן שישראל לא יכולה למכור את רעיון הכיבוש הטהור לעם שכבר שנים היא מאכילה אותה עם חרדות השואה וההשמדה, ולכן יש כל הזמן הזרמות של שקרים ותעמולה לעדר (זאת הגישה הבטחוניסטית). השקרים והתעמולה מחממים ומרגיזים את המתנחלים שמתייחסים לתעמולת הביטחון ברצינות (הרי מטרותיה של המדינה זהות לחלוטין אם אלו של המתנחלים).
מכיוון שישראל מעוניינת בשטח יותר מהכל (כמובן שבשטח יכולים לשהות אסירים ועבדים שיתרמו עוד לכלכלת החלק העשיר של המדינה, זה שבתוך הקו הירוק, אבל בתנאי שהם ישבו בשקט אחרת הם ימותו), אני לא מאמינה שאפשר לשווק למישהו את ההידברות. כי מלכתחילה אין בכוונת ישראל למסור שטחים.
כן, אתה לא רואה בחמאס בני ברית, אבל אתה מקבל את בחירתו הדמוקראטית של העם הפלסטיני, מעניין אם אתה גם תקבל בחירה בכהנה חי כבחירה דמוקראטית של עם ישראל. מנסיוני הדי עשיר עם כתיבתך אני בטוח שתקרא לחרם בינלאומי על ישראל, תזעק מעל כל עץ רענן שישראל היא מדינה פשיסטית וראוי לעשות כל מאמץ על מנת להפיל את שלטון הרשע מהארץ.
אבל כשזה מגיע לחמאס הגרועים מכהנה חי בכל מדד אפשרי, אז הם בחירה דמוקראטית לגיטימית, צריך לקבל את המצב בשטחים, הם לא נחמדים אבל צריך להסתדר אתם כי זה מה יש.
תקן אותי אם אני טועה
ועכשיו? 431
וברצינות, ירי 60 טילים לפני מבצע צהל בוצע ע"י החמס ושלוחותיו חודש וחצי לפני פקיעת ההסכם מכל מיני סיבות (אחת היותר טובות: כתגובה על ההתפערויות בכלא עופר). הם הוזהרו להפסיק ולא שעו לאזהרות. יש להתייחס לכל טיל כפוטנציאל הרג של 20 אנשים ולכן לאחר שבמזל לא הצליח לחמס מגה מגה הפיגוע שניסו לבצע בישראל (פוטנציאל הרג של 1200 אנשים) ובסירובם להענות לאזהרות לא נותרה ברירה.
אין לך כל פתרון. הפתרון שאתה מציע לא ישים ואתה טועה ומטעה. טוענים כל ראשי החמס שמטרתם היא השמדת הישות הציונית. על מה אתה רוצה בדיוק לדון איתם, על דרך הוצאתך להורג. בבקשה עשה זאת אך אל תבקש גם ממני להתאבד.
עשית לך חיים קלים (וגם מרופדים בטיסות לאמריקה…). אם כל העובדות נמצאות בידיעתנו, ואם הן מדברות בעד שלום (שמחירו כמובן נסיגה מלאה ופצוי לנפגעי הנכבה) ונגד המשך הלחימה בעבור חופן דונמים שעליהם הוקמו התנחלויות גנביות מהסוג של עפרה וחברותיה, אז צריכה להמצא הדרך להנחיל עובדות אלו לציבור בישראל. זה תפקידנו ולמענו ניתן אולי לבקש עזרה כספית ואחרת בחו"ל.
"באותו יום יחול מפנה מוחלט ביחסם של 99% מהפלסטינים כלפי ישראל "
גם אני חשבתי פעם ככה.
תראה, זה נורא כואב כשאתה מגלה שהצד השני אינו מה שרצית להאמין. קשה לאדם להודות בטעות כי זה מוציא אותו טמבל בעיני עצמו.
רוב הפלסטינים ברצועת עזה תומכים בחמאס, ןחמאס לא מקבל את מה שנדמה לך ש 99% מהפלסטינים מוכנים לקבל. זה אומר שאתה טועה.
כשבודקים לעומק גם את הפוסט שלך, ברור מה מקור הטעות.
הביטוי "פיתרון צודק לבעית הפליטים" יכול להתפרש בכל מיני צורות.
מסתבר ש"צודק" בפרשנות הפלסטינית לא משאיר מקום לבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל.
תסלח לי אם הפרשנות הפלסטינית שמגיעה אלינו ישירות מהם, אמינה יותר מהנסיון שלך לעטוף הכל בצמר גפן ורוד.
דרך אגב,מפוסטים קודמים שלך ברור שגם אתה הפנמת את זה, רק שלדעתך זה "לא נורא".
חבל שאתה מנסה כאן לטשטש את העניין הזה.
99% מהפלסטינים לא מוכנים לקבל את המציאות של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
כל ההצעות שלהם הן גרסאות שונות של אותה עמדה,
בהתחשב בעובדה שאנחנו מוכנים להתפשר טריטוריאלית, אבל לא על העיקרון של מדינת לאום של העם היהודי, ובהתחשב בכך שהם הצד חסר-היכולת והמפסיד בכל העימותים האלימים שהם יזמו עד כה, היה הגיוני יותר שתנסה לשכנע *אותם* להתפשר מאשר אותנו.
עדיף להם לקבל חלק ממה שנדמה להם שמגיע להם, מאשר שום דבר, לא?
וזה אפילו בלי להכנס לשאלת הצדק, שלמרות מה שנדמה לך, הפלסטינים לא מחזיקים בו באופן מוחלט. יהיה מי שיגיד שהם לא מחזיקים בו בכלל.
כל דוברי "השמאל" קוראים לקבל את הבחירה הדמוקרטית של החמאס. אבל כשזה מגיע לישראל כולם שוכחים מדמוקרטיה. הנה למשל מר שמאי ליבוביץ קורא להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל כי ממשלתה לא מוכנה להתנהג כפי שרוצה 0.00001% מהאזרחים שהוא משתיך לו. את הבחירה של אזרחי ישראל בהתגוננות (או לשיטתו באי הכרה בחמאס) הוא לא מוכן לקבל אבל את הבחירה של תושבי עזה בפושעי מלחמה לשלוט עליהם כן.לא לצחוק מהדמוקרטים הגדולים של "השמאל"?
חיים (ברעם), ברצינות- אתה טוען בעקביות ש"דיאלוג" הוא הדרך לפיתרון, ושהפרטנר ל"דיאלוג" הוא חמאס.
למה שלא תתן דוגמא אישית, ותענה (כחלק שלך בדיאלוג) לרטוריקה של חמאס?
מה התשובות שישראל צריכה לתת, להצהרות הבאות של חמאס –
"שראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה",
"המערכה שלנו עם היהודים גדולה מאד והרת גורל, ונחוצים לה כל המאמצים הכנים. היא צעד [ראשון] המחייב [נקיטת] צעדים נוספים בעקבותיו. [זהו] גדוד, שעל גדודים [נוספים] מהעולם הערבי והאסלאמי רחב הידיים לתמוך בו בזה אחר זה, עד שיובסו האויבים ויתממש נצחונו של אללה."
"תנועת ההתנגדות האסלאמית הינה אחת הזרועות של האחים המוסלמים [הפועלת] בפלסטין. תנועת האחים המוסלמים הינה ארגון עולמי והיא התנועה האסלאמית הגדולה ביותר בתקופה המודרנית"
"תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה פלסטינית ייחודית. היא נותנת את אמונה באללה והיא מאמצת את האסלאם כדרך חיים. היא פועלת כדי להניף את דגל אללה על כל שעל מאדמת פלסטין."
"תנועת ההתנגדות האסלאמית היא איפוא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'האד] בעימות עם הפלישה הציונית. [התנועה] קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שהיד] עז אלדין אלקסאם ואחיו לוחמי הג’האד [מג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936. משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת מלחמת קודש [ג'האד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'האד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג’האד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה"
"לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו".
"באשר למטרות, הרי הן: מלחמת-חורמה בשקר, הבסתו ומיגורו כדי שתשרור האמת, יוחזרו ארצות המולדת [לבעליהן] ותישמע מעל מסגדיהן קריאת המואזין המכריזה על כינונה של מדינת האסלאם, כדי שיחזרו האנשים והדברים כולם למקומם הנכון, "
"תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של המוסלמים עד יום תחיית המתים.
זה דינה לפי ההלכה האסלאמית [אלשריעה אלאסלאמיה], וחל עליה אותו הדין החל על כל טריטוריה אשר כבשו המוסלמים בכוח הזרוע, מאחר שבזמן הכיבוש הקדישו [הכובשים המוסלמים] אותן [את האדמות האלה] כאדמות הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים."
"מנקודת מבטה של תנועת ההתנגדות האסלאמית הלאומיות הפרטיקולארית [אלוטניה [25]] היא חלק מהאמונה הדתית. אין בלאומיות זו דבר חמור יותר או עמוק יותר מזה שהאויב רומס את אדמת המוסלמים. [אז] הופכים מלחמת הקודש [ג'האד] בו [באויב] והיציאה נגדו לחובה אישית [פרצ' עין] על כל מוסלמי ומוסלמית"
"היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והועידות הבינלאומיות לפיתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת; שהרי שהלאומיות הפרטיקולארית של תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חלק מדתה, ועל זאת היא מחנכת את אנשיה, ו[הם] נלחמים מלחמת קודש [יג'אהדון] למען הנפת דגל אללה במולדתם, "
"מדי פעם עולה קריאה לכינוס ועידה בינלאומית כדי לדון בפתרון הבעיה [הפלסטינית], וישנם המסכימים [לקיומה] וישנם המסרבים [לכך], מסיבה זו או אחרת, כשהם דורשים מימוש תנאי או תנאים [מסוימים] תמורת הסכמתם לכינוס הוועידה ולהשתתפותם בה. תנועת ההתנגדות האסלאמית מכירה היטב את הצדדים [קרי: המשתתפים בהן] שמהן מורכבות הועידות ואת עמדותיהם [השליליות] כלפי ענייני המוסלמים בעבר ובהווה. לפיכך, היא אינה רואה בועידות אלה [מסגרות] המסוגלות לקיים את הדרישות [של הפלסטינים] או להשיב [להן] את הזכויות או לעשות צדק לעשוקים. שכן, ועידות אלו אינן אלא אחת מדרכי השררה של הכופרים באדמת המוסלמים, ואימתי עשו הכופרים צדק עם בעלי האמונה?
"אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג’האד. באשר ליוזמות, ההצעות והועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים. שכן, העם הפלסטיני מכובד מכדי שיזלזל בעתידו, בזכויותיו ובגורלו, "
טוב, יש עוד הרבה מאותו סוג, אבל נראה אותך מתמודד קודם עם הנ"ל.
אקורד לסיום – על תקן אתנחתא קומית – מאותו המסמך המופתי –
"האויבים תכננו היטב [את מעשיהם] במשך זמן רב [והצליחו] להשיג מה שעלה בידיהם להשיג, כשהם לוקחים בחשבון את הגורמים המשפיעים על מהלך העניינים. לפיכך, הם פעלו כדי לצבור נכסים חומריים אדירים ורבי-השפעה, שאותם שעבדו לשם הגשמת חלומם. כך, באמצעות כספם הם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית: סוכנויות-הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות-השידור וכיוצא בזה. זאת ועוד, באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרס שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. באמצעות כספם הם [גם] הקימו ארגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות [השונות] ולממש את האינטרסים של הציונות. [מדובר בארגונים] כגון "הבונים החופשים", מועדוני ה"רוטרי", "לאיונס" [37], "בני ברית" ואחרים. כולם הם ארגוני ריגול הרסניים, שבאמצעות כספים הצליחו להשתלט על הארצות האימפריאליסטיות ולהמריצן להשתלט על ארצות רבות כדי שיוכלו למצות את אוצרותיהן עד תומם ולהפיץ בהן את שחיתותם. [38]
באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח’ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה,
שכן, הכוחות האימפריאליסטיים במערב הקפיטליסטי ובמזרח הקומוניסטי תומכים באויב [הציוני] בכל כוחם, מבחינה חומרית ואנושית. [הכוחות האלה] מחליפים תפקידים, וביום שיופיע האסלאם [במלוא עוצמתו] יתאחדו [כל] כוחות הכפירה במלחמה נגדו, שהרי הכופרים הם עדה אחת"
התרגום העברי מכאן –
— קישור —
המסמך באנגלית –
— קישור —
איזה דיאלוג אתה, חיים ברעם, יכול לקיים עם מישהו שמאמין בדברים שכתובים באמנת חמאס?
תן דוגמא, בבקשה.
רמי:
די כבר עם עלילת הדם הזו לגבי הרצון של ישראל "לגנוב שטחים". שמענו את זה גם בתחילת מלחמת לבנון השניה כאילו ישראל בדרך לכבוש את לבנון.
אגב, הנסיגה של אריק שרון מעזה סותרת לחלוטין את הגישה שלך.
לגבי סוריה ורמת הגולן- בוא לא נשכח שהדרישה הסורית להגיע עד לכינרת היא חוצפה וצביעות מכיוון שסוריה עצמה כבשה מישראל את האזור שממזרח לכנרת במהלך שנות החמישים ולכן הוא של ישראל לפי הדין הבינ"ל.
לשמאי ליבוביץ’: ארה"ב היא האחרונה שיכולה לומר מילה כנגד עיסקאות נשק. ואם מישהו בממשל אובאמה ירצה לעשות כן אז החבר’ה של לוקהיד-מרטין כבר ידאגו להשתיק אותו.
נ.ב. תמסור ד"ש חם לנתנאל.
אתה צריך להתייחס לגוף הדברים (אם הוא רלוונטי), ולא לגוף הכותב.
לא משנה אם חתום אחמד או משה. הדעות שמובעות כאן הן דעות קיימות בציבור, וזה מה שחשוב.
אבל כשאין תשובות מוצלחות, כל תירוץ להתחמקות כנראה קביל.
אתר תפוז מצנזר דעות של אנשי מחנה השלום ובכלל הגיע הזמן לבדוק ולנתח איך הפכה התקשורת האלקטרונית והכתובה בישראל למין דעאר יידישער שטירמר .
אני לא מעודכנת, כמההרוגים ופצועים יש כרגע לכל צד?
לא משנה כמה, וגם לא משנה ההבדל הכמותי.
היה מי שאמר כבר, שדין נפש אחת הוא כדין עולם מלא.
ובכל זאת… המספרים מדברים בעד עצמם.
הטילים הפלסטינים נגד ההפצצות הישראליות מן האוויר. זה מזכיר לי את דוד נגד גולית. ונדמה לי שדוד ניצח בקרב ההוא, עם אבן אחת כנגד החרב והחנית של גולית.
ההסטוריה (לפעמים) חוזרת על עצמה…
למה להגיב למגיבים אנונימיים, אפילו אם הם אומרים דברי טעם ומעלים טיעונים שצריך להתמודד אתם? האם בחיים הייתם מנהלים ויכוח עם אנשים חובשי מסכת סקי המסתירה את זהותם? פתאום כל המגיבים המגינים על מעשיה של ממשלת ישראל הופכים ל"פעילי שטח של חמאס" – רעולי-פנים המפחדים להזדהות. מעניין.
גם אם יש בלוגרים מסויימים שמוכנים לנהל כך ויכוח, עלי זה לא מקובל. זה לא רציני. זה הופך למשחק ולבזבוז זמן משווע. אנחנו עוסקים בענייני חיים ומוות הדורשים התייחסות במלוא כובד הרצינות. וזה כולל לדעת עם מי אנחנו מתווכחים. באף היבט אחר של החיים זה לא היה מקובל עליכם להכנס לויכוח על דבר כלשהו, ולו הטריוויאלי ביותר, עם מאן-דהוא אנונימי שאתם לא יודעים עליו כלום. ואולי הוא בכלל agent provocateur. ולכן, גם כאן, אם יש אנשים שרוצים להכנס לדיון רציני על נושא המאמר הזה, אשמח להגיב ברצינות למי שמזדהה בשם מלא. אחרת, זה משחק אינפנטילי שאין לי זמן לשחק אותו.
ככה זה כשאין תשובות. נאחזים במיני בוקי סריקי כדי לתרץ את חסר האפשרות לענות
לשמאי: אכן, הצדק אתך ולא אוסיף (פרט לזה שהאתר נקרא באינטנסיביות על ידי חורשי רעה).
לדן: ה"התנתקות" מוכיחה רק זאת ששרון החכם הכיר את המימרות הנדושות: תפסת מרובה לא תפסת" ו"טוב ציפור ביד משתיים על העץ". יבוא יום שהציבור כולו יבין זאת, אבל עד אז כנראה שאנו נדונים להרבה צער ושפיכות דמים. היה אתה בין המבינים תחילה.
למגיב האנונימי: בתום מלחמת 48 נותר בידי הפלסטינים פחות מרבע הארץ ובידנו יותר משלושה רבעים. בתום מלחמת 67 החל מבצע התנחלות אדיר שהיום מונה מאות ישובים ורבבות תושבים ותופס חלק גדול מאותו "פחות מרבע". הלא כן? ובכן, שזה לא גרם לפלסטינים נחת וטבעי שהם עוינים אותנו ומבקשים להשמידנו. גם ברור שאם נודיע על נכונות עקרונית לחזור לקוי שביתת הנשק ולהיטיב עם פליטי המלחמות לא בדרך של שיבה מסיבית אלא פיצוי כספי הוגן, יחול השינוי שעליו דיברתי. ממשלות ישראל יודעות שתרחיש כזה מסתבר מאוד ולכן הן נמנעות מלהשליך את הכפפה. אם הצפי שההצעה תתקל בסירוב ודחיה – חזקה עליהן שהיו ממהרות להשליך הכפפה ולהצביע על כך שהיא מבוססת בבוץ. אכן, מר א’, יש עם מי לדבר ויש על מה לדבר אבל לשלום יש מחיר והוא החזרת האדמות הגנובות. אתה מתלונן על שאני משתמש במילה כה בוטה, אז קרא את דו"ח בצלם המוכיח שהתנחלות עפרה יושבת ברובה על אדמות פרטיות ורשומות בטאבו של איכרים פלסטינים. אם זו אינה גניבה – מהי גניבה?? ולבסוף, אתה מיטיב לזכור את הדעה שביטאתי שרעיון החלוקה וסיסמת שתי המדינות חלף זמנו. ובכן, זו תוצאה בלתי נמנעת מהתמשכות הכיבוש והבניה בהתנחלויות. המצב האפרטהיידי אינו יכול להמשך לעולם. במוקדם או במאוחר או שהפלסטינים יקבלו זכויות אזרח (שהרי העבדות היא לא חוקית בכל העולם) או שניפרד מהם ומשטחיהם. פתרון אחר איין (שלא להזכיר את הפתרון הסופי שאני מקוה שאינו רלוונטי). אם אתה רואה פתרון מעשי אחר – אשמח מאוד אם תשכילנו.
חיים, אתה הוזה בהקיץ.
אני מניח שלא קראת את אמנת החמא"ס (לדברי הביטול הצפויים שלך, אזכיר כי, גם את ‘מיין קמפף’ איש לא לקח ברצינות).
הלוואי וחזונך יתגשם. אבל הוא לא.
המאבק הוא דתי. נקודה. ושום לאומיות ערבית כושלת (ולמען הסר ספק – הפלשתינית) לא תשנה עובדה זו.
במאבק בין דתות (שאחת מהן לפחות מונותאיסטית. במקרה שלנו שתיהן) – אין פשרה.
חבל. חבל מאוד. אבל זה המצב.
לשאלת אבנר את יואב: "הלנצח תאכל חרב?". לא. אבל עוד הרבה מאוד זמן – כן.
נו, מה עם התשובות שלך לחמאס?
ככה מנהלים דיאלוג?
נשמע יותר כמו שני מונולוגים של חירשים. שני קווים מקבילים, לעולם לא יפגשו.
הם מדברים אתך על פרות, ואתה מטרחן במלפפונים.
אנשים לא רציניים.
שלום לא עושים עם חברים!
שלום כן עושים עם אויבים!
אין מנצחים במלחמה!
מישהו כאן רוצה להמשיך להפסיד?
מה עם הפועל?
ב- 48 הערבים פתחו במלחמה והפסידו את חלקם בישראל, עוד קודם לכן הם לא הסכימו לתכנית החלוקה שהציע האו"מ מתוך גישה שאין סיכוי שמדינה יהודית תשרוד במזה"ת. ב67, הם סגרו את מיצרי טיראן וכך הביאו על עצמם בעיה נוספת. ב73 הם המשיכו בהרעכות בעייתיות ורק המצרים הצליחו להחזיר לעצמם את סיני בדרכי שלום. שתי השאלות שנובעות מכך –
1. מדוע הפלסטינים לא יחכימו מנסיונם של המצרים אחיהם (?) ויבינו שהם יוכלו לקבל את שטחם בתמורה להסכם שלום הגיוני ומקובל שאינו כולל את זכות השיבה או זכויות אחרות מצד מדינת ישראל מעבר למתן שטח נקוב ומובהר?
2. האם ההגיון של השמאל טוען שיש ליהודים אחריות על שגיאות והערכות לא נכונות שעושים הערבים?
אם מישהו כאן מסכים לשאלה השנייה, אשמח אם יוכל להחזיר לי בית שמכרתי לפני 15 שנה בגרושים בזכרון יעקב משום שהיום הוא שווה הרבה יותר ואני מתחרט…כמו שאומרים – אחריות אז אחריות…