את שמותיכם מציינים באות הראשונה מטעמי ביטחון ,לכן אפנה אליכם כך :
שלום א’ – ת’ ,
היום יצאתם למשימה אליה התכוננתם חודשים ושנים – מא’ עד ת’ .
כשחליפת טייסים על גופכם הצעיר,לראשכם קסדה ומשקפיים , התיישבתם במפציץ מ"מתכת יצוקה" ששווה מיליונים ,מאובזר בטכנולוגיה עילית – מא’ עד ת’ .
ערכתם בדיקות אחרונות – עם הטכנאים מרכיבי הטילים והפצצות ,עם מגדל הפיקוח ,עם המפקדים והעמיתים למבצע – עם כולם – מא’ ועד ת’ .
המראתם , אל היעד וכעבור חצי שעה, אולי פחות , נחתתם בבסיס האם לאחר ביצוע המשימה – על פי התוצאות בשטח – ממש מא’ עד ת’ .
אני מניחה כי ישנם נהלים ומנהגים בקבלת פניהם של טייסים השבים ממבצע : צופים בסרטי התקיפה ומנתחים , מחליפים חוויות , וכשמדובר במבצע מוצלח כל כך וללא נפגעים , בודאי מתבדחים ומתלוצצים.אחר כך מקבלים "מברוק" מהשר והשרה , מרה"מ והנשיא ,פותחים בקבוקי שמפניה ומתקשרים לקרובים ולחברים ואיכשהו, בלי לפגוע בביטחון שדה, נותנים להם להבין ש"עופרת יצוקה" זה אתם – מא’ – ת’ .
לעומתכם – אני ניצבת דוממה, ותוהה מה עלי לעשות אל מול פועלכם זה שהושלם בתחבולת שבת , סליחה , שב"כ, מא’ – ת’ ?
והנה,מתוך ההתעסקות הזו בתיבות הראשונות של שמותיכם , מא’- ת’ , אני מהרהרת באלפבית זה,המפעיל את חשיבתכם כמו את חשיבתי ,את דיבורכם כמו את דיבורי,את חלומותיכם כמו את חלומותיי,את אמונתכם כמו את אמונתי,ועולמי משתבש עלי לחלוטין :
כי איך אפשר שפועלכם שלכם והרהורי שלי על פועלכם נהגים ונכתבים באותן האותיות ממש, מא’ עד ת’, איך ?!
הייתכן שהא’ עד ת’ שלי השתתפו ב"עופרת יצוקה, שלכם ?!
לא – באחת מתקומם בי הסירוב , ה"לא" ההיולי שבא מעמקי הבטן המתהפכת בנחשול של קבס ואומר :
היום, שבת ה- 27.12.08 ,כשלחצתם על כפתור המוות מעליונות מושבכם וטבחתם מאות בני אדם על אדמתם למטה , האלפבית שלי התנתק מהאלפבית שלכם. שפתכם אינה שפתי יותר. ברברית אתם שחים אלי, כך שאם למשל תאמרו לי : "השמים כחולים והשמש זורחת" – אני אשמע רק בירבור, אוסף הגאים מבולבלים, כי בשבת שחורה זו אני מבינה רק את מי שמצטט : "השמש זרחה…והשוחט שחט" .
לכן ברור עתה כשמש שמכתב זה אינו יכול כלל להיות ממוען לטייסים הנ"ל (מא’ – ת’) , כי מפציצי מאות בני אדם ב-3 שניות הם אנאלפאבתים לשפתי כשם שאני אנאלפאבתית לשפתם.
ואם דבריי הם אשליה מטאפורית רגעית – יש בהם קורטוב של נחמה ,הקלה קלה – בלי שום קשר,חלילה, ל"מכה הקלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה" שיצאה מפי מפקדם של הנ"ל – מפלט חולף של אישה שאינה יכולה לברוח מהבשורה שמביאה שבת שחורה זו , מא’ עד ת’ .
מצד שני, כאשר החמאסניקים זועקים "איטבח אל יהוד" ו – "בדם ואש נפדה אותך יא שהיד", כל מה שהיא שומעת זה שירים של ג’ון לנון.
לפחות אי אפשר לומר שהיא עושה איפה ואיפה!
גם אני מסתייג מהסגנון והבוטות של הכותבת אבל בשונה מהמלעיזים, אני מבין ומרגיש מה עומד מאחוריהם. אני מבין שעופרה בן ארצי חווה בפועל ממש את סבלם של העזתים החיים תחת כיבוש כוחני ומשפיל שהחל לפני שבאו לעולם וסופו אינו נראה באופק. עופרה מזדהה עמם הזדהות בלתי אמצעית וברגש היא עצמה נמצאת שם. כך אני סבור כי גם אני חווה את הדברים באופן דומה. כמו שאי אפשר לדרוש מהעזתים להגיב על מצבם תגובה אדיבה ומנומסת ו"פרלמנטרית", כך גם לגבי מי מאתנו שמצליח להתנער משקרי התעמולה הישראלית ולראות האמת נכחה, שכאן נלחמים לשווא דורות של בני אדם, אלו למען מולך שקרי של שטחים ואדמות גנובות ואלו למען חופש וחרות וחיי כבוד. אני חושב שכולנו צריכים לשאול את עצמנו על מה הורגים ונהרגים בנינו היותר טובים ביחידות העלית? על אידיאל שקרי של התנחלויות גנביות (כמו עפרה למשל היושבת ברובה על אדמות הרשומות בטאבו על שם איכרים פלסטינים מנושלים, זו ההתנחלות של אידיאולוג הלאומנות היהודית הזכור לרע ישראל הראל הטובל ב"אהבת ישראל" ושרץ בידו) ועל טיעון שקרי ש"אין עם מי לדבר". עלינו להדגיש כי יש עם מי ועל מה לדבר וכי מחיר השלום הוא חזרה לגבולות 1949 (עם תיקוני גבול מוסכמים) ופיצוי הוגן לפליטי כל המלחמות, אנשים שאיבדו את רכושם ומולדתם, ולרבות זכות שיבה לזקנות וזקנים שמלאה כוס יסוריהם והם מבקשים לשוב ולחזות בנופי ילדותם (זה לא יגרום לאסון דמוגרפי ממנו מזהירים הפרופסורים גביזון וסופר…).
מי שמגדיר פעולת התגוננות נגד שלוש שנים של פשעי מלחמה של החמאס שחיטה ברור שאינו מדבר בשפת בני אדם. מענין שלא ראינו יצירות ספרותיות "מפוארות" כאלה כאשר החמאס ניסה לרצוח אזרחי ישראל. רק כאשר ישראל מתגוננת מתעוררים פתאם היצרים הספרותים של אנשים לא מוסרים כמו הכותבת. הלואי ויכולתי לפגוש את א’-ת’ אישית כדי ללחוץ את יד אלה שעושים ככל האפשר כדי להרוג את פושעי המלחמה.
Very inspiring!
האם הדוברת (ישראלית שמשלמת את משכורתם של אותם "רוצחים שפלים") חשבה על הסיכוי שמבצע צבאי נרחב כזה, שפוגע בחמאס בצורה אנושה כמעט, עלול להביא לסיום הסכסוך בחבל עזה, לכח רב של משקיפים בינלאומיים והתערבות מצרית, וערבית שוטפת בנעשה ברצועה?
האם הכותבת יודעת שחמאס ריכך את התנאים שלו לאין שיעור מאז תחילת המבצע, וכנראה מנסה להגיע להידברות עם פת"ח ואבו מאזן(אותם טבחו באמת לפני זמן לא רב), מה שיעזור לשליטה טובה יותר במעברים= חיים הרבה יותר טובים גם לעזתים וגם לתושבי דרום ישראל?
מאז המלחמות הגדולות של ישראל השגנו שלום אמיתי עם שתיים מהן והפסקת אש לצמיתות עם שלישית. אינני זוכר אנשים שביקרו בצורה כזו את טייסנו ב- 67, כשהשמידו הרבה יותר מ450 אנשים, מחבלים או לא.
לפעמים, גם הרוצה בשלום עם שכניו חייב להיות תקיף וחזק, על מנת שאותו שכן יבין סוף סוף שאנחנו כאן להשאר, לתמיד.
מהי "השבת השחורה"?
יישר-כח עפרה בן-ארצי על דבריך האמיצים!
מי אמר פאשיסטים, יודו-נאצים, רוקדים על הדם של ילדים בעזה ולא קיבל?
ממש …
עצוב, שאזרחית, תושבת וחלק מעם מדברת אל ועל חיילים, יהיה תפקידם אשר יהיה. אז ככה: את לא שונה מהימין הרידקלי שקרא לחיילים, נאצים ולסרב פקודה בעת פינויים, חייל, גבירתי ממלא פקודה, זה לא ניתן לשיקול דעתו, זהו תפקידו, חלקם מועדים ורובם לא, אבל אולי שישימו עליך מדים ויוציאו אותך לקרב, תחשבי אחרת.
את מאשימה אנשים שתפקידם כמו כל תפקיד אחר בצבא ומחוצה לו, הוא לבצע על הצד הטוב ביותר את מה שהוגדר להם. את לא עשית את תפקידך זה בתור כותבת מאמר.
תאמיני לי, אני רחוק מלהיות ימני ואת האמת גם משמאלי, מחליא אותי כל הביקורת של היושבים מהצד מבקרים את כולם, יש להם את הפיתרונות הטובים ביותר, אבל לא מקשיבים להם, ל-אדם, קל לו לבקר אבל מפחיד אותו לעשות.
הקומניסטים משמאל הם לא טובים מהמטורפים מימין, בסופו של דבר שניהם יגרמו להפעלת כוח.
נמאס העיוורון של אנשי "תרבות" או אקדמיה בעלי אף סולד עד השמיים שמדברים בשם כולם בשם יפי הפש או בשם ההמון הבור שלא יודע להפעיל שיקול דעת, אבל בסה"כ רוצה לגמור את היום בשלווה.
זועם אני היום, על הרבה אנשים שידעו לדבר ולא ידעו לעשות, מילים הם לא תמיד הפיתרון, תצאו מהגישה הזו, אתם לא יחידים על הכדור הזה.
עולם מושלם לא תימצאו כאן, אולי בעולם הבא.
לרמי יובל – כמה הערות
1. אולי אי אפשר לדרוש מהפלסטינים להגיב תגובה פרלמנטרית ומנומסת על מצבם, אבל אין גם צורך בכך. די יהיה בדרישה מהם להפסיק להפגיז אוכלוסיה אזרחית בישראל בטילים. הדבר ישפר את מצבם ללא הכר.
2. הצגת המצב ככזה שבו אנו נלחמים על "מולך שקרי של שטחים ואדמות גנובות" בעוד הפלסטינים נלחמים למען חופש וחירות וחיי כבוד היא סובייקטיבית במידת מה. אני לתומי חשבתי עד היום שהפלסטינים נלחמים כדי לסלק אותנו מכאן, או לפחות כך הם מצהירים, אבל ייתכן מאד שהם אינם אלא סוכני תעמולת השקר הציונית, ובמקרה כזה ברור שאני טועה. בנוגע למטרות המלחמה שלנו, למיטב זכרוני קיים במדינה מזה למעלה מעשרים שנה רוב מוצק וקבוע של 65% מהציבור היהודי התומך בפינוי ההתנחלויות. עד כה הדבר לא צלח בעיקר משום שהפלסטינים משתפים פעולה עם המתנחלים כדי למנוע זאת (ראה נסיונותיהם הנואשים לטרפד את היציאה מעזה, והמאמץ הבלתי נלאה שלהם להחזיר אותנו לשם). הם יודעים כנראה טוב מאד מדוע יש להם אינטרס לעשות זאת.
3. אני מתאר לעצמי שמבחינתך אני אחד מאותם ישראלים אשר "טרם התעוררו מהשקרים של התעמולה הישראלית". אני דווקא מנסה להימנע מן התעמולה הישראלית ומקשיב, מצוות אנשים מלומדה, לכל מה שאומרים הערבים. כך איפוא, האדם היחיד שהצליח לשכנע אותי מעל לכל ספק ובוודאות מוחלטת שמטרתם הסופית של הפלסטינים היא להשמיד אותנו הוא לא אחר מאשר יאסר ערפאת, אבל לאור הדברים שאני קורא כאן באתר זה, אני מתחיל לחשוד בו שגם הוא היה תועמלן שקר ציוני.
4. בעניין מתן זכות השיבה לאלה שגורשו בפועל ועדיין חיים, אני מסכים בהחלט עם הרעיון, אלא שהפלסטינים כמובן יזרקו אותו לפח, בדיוק משום שהדבר לא יהווה איום דמוגרפי על האוכלוסיה היהודית.
5. לעצם השיר שבשלו נתכנסנו כאן, נראה שאנו צפויים לגל טרחני של שירה עברית שתמצה את הנושא מכל צדדיו. אני מציע לתרגם כמה מן השירים הללו לאנגלית ולשלוח אותם לאיגוד המרצים הבריטי, שכמה מחבריו, אני מתאר לעצמי, שירתו בחיל האויר הבריטי – המבוגרים שבהם בעת מלחה"ע השניה והצעירים בעת ההפצצות בקוסובו. אני בטוח שהם יוכלו להעריך את ערכם הספרותי לא פחות, ואולי אף יותר, מן הטייסים הישראלים.
יישר כח, עפרה
אני מצטרף לברכות ה"יישר כוח", עפרה.
החבר’ה א-ת בטח היו אומרים שהם לא מתכוונים לרצוח אזרחים. הם רוצים לעצור טילים, הם רוצים להילחם בטרור, הרג אזרחים זה רק אמצעי.
אצל הפלסטינים זו המטרה לשמה.
עובדה: הם שמחים כשהם הורגים, אנחנו לא כל כך, אנחנו שמחים רק על הצלחת המשימה, וזה שאנחנו שותים אחרי זה זה לא בשביל לחגוג, מה פתאום, זה בשביל להתאושש מהקושי להתמודד עם המצפון ולהיות מוכנים למשימה הבאה.
חוץ מזה, הם עושים את זה מקרוב, כי הם סדיסטים וצמאי דם. אנחנו, בשביל להרוג מתרחקים כמה אלפי רגל בשמים, כי ככל שאתה הורג יותר מרחוק אתה פחות צריך לסבול דם, זה סתם נראה כמו סרט או חלום נפלא, סליחה, כמו בלום בלהות.
רגע, קוראים לי בביפר, נצפה רב סמל בזרוע הצבאית שמשתמש באזרחים כמגן אנושי. אני אשתדל לכוון טוב, אני לא מתכוון להרוג אזרחים, זה רק אמצעי, באמת, זה תוצר לוואי כזה.
מעולה. תרגמתי לבעלי לאנגלית עד כמה שיכולתי.
מצפים לעוד..
עןפרה ערב טוב
ברצוני להגיב מעט באופן אישי אני משה דביר אב לארבעה וכני האמצעי יואב הוא טייס מסוקי קרב שנמצא מזה שבוע בשירות מילואים.
זכור לי כאשר הנושא של בנך יוני אשר סרב לשרת מטעמי מצפון עלה בעיתונות יואב אמר שיוני הוא "גבר גבר" כי הוא נלחם על העקרונות שלו יושב בכלא ולא מנסה לשקר או לרמות וזאת גם דעתי האישית. לכן מאוד נפגעתי מהמאמר שלך מאחר שאני חושב שגם בני יואב הוא "גבר גבר" אשר נלחם על העקרונות שהוא מאמין בהם שהם שונים משלך או של יוני אבל יואב מאמין שהוא בשירותו הצבאי מגן עלי ועליך. מדוע את לא יכול לגלות הבנה וכבוד לעקרונות של בני יואב בעוד שאני יכול העריך את עקרונות של יוני. בלילות שכאלה שקשה לנו לישון בשלוה מאוד מעליב ופוגע המאמר שלך לכנות את כל הטייסים אנאלפאבתים? אני מאמין שבני יואב איני שונה מבך יוני הם פשוט מאמינים בעקרונות שונים. לכן מפתיע מעליב ופוגע הסגנון שבחר לכתוב על טייסי צהל אני הייתי מצפה ממך ליותר סובלנות לילה טוב
משה, אני עונה לך באופן אישי, כי פגעת בי.
עופרה, אני מסכימה אתך, אך הביטוי "אנלפביתים" איננו מתאים כאן.
אבי, אריה יודילוביץ, נהרג במלחמת ההתשה. הוא היה ההרוג האחרון במלחמה ההיא. הייתי אז בת 11. שאלתי בתמימות ילדותית, למה לא הפסיקו את המלחמה רבע שעה לפני כן… (ואז לא הבנתי כלום בפוליטיקה)
אבי היה ימני בדעותיו. היה ברור שהוא יוצא לשרות המילואים בלי היסוס. חבריו מהצבא היו חבריו גם בין תקופות המילואים. הם היו נפגשים לפעמים ועושים מנגלים.
הוא היה גבר גבר. אני אשה אשה, אבל אני יודעת שגם גברים רבים שוחרים שלום ביחד אתי. לא פחות מזה אני יודעת שגם נשים רבות עושות שירות צבאי, וחלקן גם קרביות.
אז בנוסף לימניות האלימה (כל ימניות היא אלימה) שלך, אתה גם שוביניסט. אה… בעצם זה הולך ביחד. כל סוגי האלימות הולכים ביחד.
אין "טיסות קרב" מעל שמי רצועת עזה – יש טיסות הפצצה בטילים ופצצות. לכן אם בנך יואב "משרת" שם כנראה שהוא משתתף בגיחות הפצצה שרובן פוגעות באזרחים ורכושם, ומיעוטן ברשתות מים וחשמל ומבנים אזרחיים. למען מנוחת הנפש, כדאי שתתעניין קצת מה עושה בנך. ע"פ דיווחי הצלב האדום ואו"נרווא ישראל מבצעת שם פשעי מלחמה נוראים. כאשר בינך משרת את מנגנון הפשע – הוא פושע. הרי כל אדם שראשו על כתפו ועיניו בראשו יודע שלא ניתן לחסל פשע בפשע גדול ממנו. כדאי שתקרא את מאמרו הטרי של ג’ימי קרטר שניסה לתווך בין ישראל לחמאס בקישור
— קישור —
לאורנה ולמגיב השני (לא ציין את שמו ) ערב טוב לצערי אני שוב רואה שכמו הרוב באתר הזה את לא מתיחסים לתוכן הדברים אלא מביעים דעה מוכנה מראש. אורנה איך את מסיקה מהתגובה שלי שאני ימני?? או יתכן שכל מי שיש לו בן טייס או ימני? איך את מגיעה למסקנה שאני שובניסט בתגובה שלי הביטוי "גבר גבר" היה במרכאות!
למגיב השני יתכן שיואב בני הוא פושע מלחמה אני בטוח שאתה וחבריך תעשו מאמץ להעמידו לדין על פשעי מלחמה באירופה ( אולי נירנברג) אבל אם היו לנו לפני מספר שנים עם כמה "יואבים" אולי לא הינו מגיעים לנירנברג
בפעם הבאה תנסו להתייחס לדברים כפי שהם כתובים ולא להסיק מסקנות מרחיקות לכת אבל אתם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם
תרשי לי להתייחס לסייפא של תגובתך למשה דביר בה עשית את הקישור הנדוש בין ימניותו של משה לבין (כביכול) השוביניזם שלו.
ובכן, על אותה נקודה בדיוק כתבתי בדיון אחר למגיבה "אשתו של אודיסאוס", וברשותך אחזור על העניין העקרוני:
הנסיון הפופוליסטי והדמגוגי להפיל את כל הרעות החולות על אותה קבוצת אנשים (ימנים = כובשים = אלימים = שובניסטים = קפיטליסטים וכו’) הוא גזענות לשמה.
אלימות קיימת בכל מקום ובכל סקטור, ומי שמנסה לעשות ממנה הון פוליטי כמוך רק חוטא למטרה של ביאור האלימות בכל שכבות האוכלוסיה.
זו פשוט דרך אחרת שלך לומר שיש אנשים טובים יותר וכאלה שהם טובים פחות, בהם מגולם כל הרוע עלי אדמות.
מעניין מה את חושבת על השובניזם המובנה והעמוק בחברה הערבית. הרי מן המפורסמות היא שערביי ישראל נחשבים "שמאל" (השד יודע איך תנועה כמו בל"ד נמצאת בשמאל…).
ובכן, האם השובניזם הערבי הוא "משהו אחר" מהשובניזם של משה?
אל דאגה, כל נסיון להעמיד חייל או מפקד בצה"ל לדין בינ"ל נועד לכשלון. ולו רק מפני שכל כנופיית החמאס מראשון הטבחים ועד אחרון המפקדים יישפטו שם קודם לכן על פגיעה ברורה ומכוונת באזרחים ישראלים במשך שמונה שנים, כולל בזמן המלחמה בה נורו שלושים טילים ורקטות ביום לעבר ערים ישראליות.
אם זה לא פשע מלחמה אז ההגדרה צריכה להיות בטלה ומבוטלת.
כמובן שמספר מגיבים כאן לא יבינו על מה אני מדבר משום שטיל שמתעופף מעזה לעבר גן ילדים בישראל הוא מעין חזיון תעתועים שכזה, מעין נוכח-נפקד שאין לתת עליו את הדעת.
זה מתחבר מצוין למה שכתבתי בתגובה לאורנה לביא: מי שאוחז בראיית עולם דיכוטומית פשוט לא רואה חמישים אחוז ממה שקורה.
ראשית – משה דביר –
סליחה, הבנתי את דבריך לא נכון.
שנית – פשקוויל –
מה שכתבתי על קישור בין אלימויות למיניהן בא בעקבות הרבה נסיון חיים, וגם בעקבות הרבה ידע שרכשתי בימי חיי בנושאים רבים. זו לא סתם שליפה מהמותן.
הטענה היתה שהאלימויות למיניהן גוררות זו את זו. מכיוון שאיש צבא הוא אלים (כמעט תמיד) יותר מאזרח, רבים הסכויים (מה שהוכח במחקרים סטטיסטיים ובדוח"ות המשטרה) שאיש צבא יהיה אלים יותר מאזרח. ולגבי איש מילואים, מהיכרות אישית עם נושא האלימות במשפחה, אין הרבה הבדלים בנושא זה בינו ובין איש צבא קבע.