אורנה לביא הגיב:

הפגנות הן תגובה – יעני מלמטה למעלה. הציבור אומר לשליטים את דעתו ודורש את דרישותיו.
אבל זה לא מספיק. אנחנו אומרים בהפגנות את דברינו, אך עלינו לגבות אותם במעשים. לזה קוראים פעילות אקטיבית לא אלימה – וזו צריכה להיות הפעילות שתמלא את הכותרות אל מול הפעילות האלימה של הצבא, המשטרה, הפוליטיקאים הימניים ו"המרכז"… וכן, יותר מאוחר תתווסף לכך גם פעילות משפטית – כאילו.
ואנחנו – מול כל אלה – בדרכנו, אז בואו נהיה יצירתיים.
יאללה…!

קורא הגיב:

תודה לדוידי שמזכיר לנו פעם אחר פעם מהי המלחמה האמיתית שאליה עלינו להתגייס.

יונאס הגיב:

כרגיל הכותב מפליא למנות עוולות חברתיות :" באולם מפואר נפגשו… לטובת קומץ בעלי הון…על חשבון משרד החינוך,הבריאות או הדיור וסוגיית רשת הביטחון". אך אינו רואה את הקשר בין העוולות האלה.
רשת הביטחון לגמלאים ולעובדים נדרשת בגלל הירידה בערך האג"ח הקונצרנים, לכן מהלך שיחזיר את הביטחון ביכלת החזרת החוב ומתן אשראי יטבו עם החוסכים ויחסכו למשלם המיסים מיליארדי שקלים של רשת ביטחון במהלך שאינו רק לא שיוויוני אלא רגרסיבי במופגן.
מיותר לציין שבמצב שבו המשק גדל משולמים יותר מיסים (ומיסוי הון הוא מקור הכנסה נהדר למדינה) יהיה גם אפשר להקצות יותר לחינוך, לבריאות ולדיור.
זאת לא חוכמה להוציא כסף שאין לממשלה בשביל מטרות צודקות ככל שיהיו. למעשה, היינו בסרט הזה כבר לאורך שנות ה-80 והתוצאה הייתה אינפלציה דו ספרתית שפגעה בצרכנים ובייחוד בחוסכים הפנסיונים.

הכלכלה כאוסף נוסחאות אדישה לשיפוט ערכי של טוב ורע זהו תפקידו של השלטון להחליט על סדר העדיפויות להקצאת המשאבים הקיימים. אם רוצים שינוי יש להחליף את השלטון כך שיעדיף איגודי עובדים, ימסה בצורה פרוגרסיבית ויזום תוכניות שממתנות פערים חברתיים שנגרמים מפערים כלכליים.

חמור (או מצחיק) שהכותב סבור שהלחימה בעזה היא פעולת הסחה כדי להעביר את ה"גזירות הקפיטליסטיות", הכנס הרי היה מתקיים גם ללא הלחימה. או מוטב שהיה מתקיים בסמיכות לכנס "זקני ציון" הקרוב כדי שיוכלו לסכם גם איך היהודים הקפיטליסטים משתלטים על העולם במשבר שהם יצרו. ודי לחכימא ברמיזה.

על המכתב הגיב:

האם מקור המכתב הוא מצוות היח"צ של חברת "שטראוס"?

יונאס לדוידי הגיב:

1. הבעיה עם ההצעה לגבות את הפנסיות ע"י הביטוח הלאומי ובמיוחד להחיל אותה על כל העובדים זה שאג"ח מדינתי לא נותן תשואה שיכולה לקיים את המערכת הזו. בסדרי הגודל האלה מדובר בגלגול החוב על הדורות הבאים במקרה הטוב ואילו במקרה הרע חוסר יכולת של הממשלה לעמוד בהתחייבותיה. (האם זה מקרה שקרנות הפנסיה של ההסתדרות ממחישות את הבעיה?)

2. הגירעון הממשלתי עד תוכנית הייצוב היה דו ספרתי (12% ב-1980, 16.9%ב- 1981, 12.5% ב-1982, 6.2% ב-1983 ו-14.4% ב-1984 ) ודווקא לאחר משבר הבנקים ההיפר אינפלציה הגיע לשיאה, כך שניתן לומר שאנחנו חלוקים על העובדות.

נתוני בנק ישראל:

— קישור —

3. אני חושש שלא הבהרתי את עצמי בהתייחסות ל"כלכלה", כי הנקודה שניסיתי להעביר היא שהכלים הכלכלים אדישים לשיפוט ערכי. הם יכולים רק לספק אלטרנטיבות של הקצאות נוכחיות ותחזית כללית לגבי העתיד. על השאלה איזה הרכב רצוי? ועל השאלה איזה רכב מתקבל בסופו של דבר? עונים התהליכים החברתיים. הנטייה לשייך כל פעילות כלכלית למזימת הבורגנות לנשל את הפרולטריון בגלל הדינמיקה הדטרמניסטית של הקפיטליזם היא מיותרת. האשמה היא על כל אזרח שבוחר בפוליטיקאים מושחתים שמתחנפים להון.

אורנה לביא (ל"לאורנה") הגיב:

לא, הפגנת הימין שהתכוונה להיערך באום אל פאחם היתה אמנם ביטוי ספונטני של הימין, אך ככל ביטוי של הימין, מכל סוג, היא היתה פעילות אלימה.
אם לא ברור לך שפעילות אלימה היא שלילית, אז אתה כנראה מתנגד לפעילות אלימה מהצד המותקף. אינך מתנגד לפעילות כזו מהצד התוקף,
ואם יש ויכוח פה מיהו מי – אז כיבוש היא פעילות אלימה, והתנגדות לכיבוש היא הגנה עצמית. ההפגנה ההיא, שהתכוונה לקרוא לגירוש, היתה פעילות אלימה.
יש מבין?

אורנה לביא הגיב:

אני לא יודעת למה לא אמרתי את זה מתחילת המלחמה. בעצם מתחילת הפרק הזה בספר המלחמה התמידית שישראל נתונה בה. כולנו קרבנות! אההה טוב, כמעט כולנו. חוץ מהשלטון.

כל זמן שאנחנו חיים בעולם קפיטליסטי שכולו רכוש, וכל פרט שבו נקוב במחיר כלכלי – הכסף (איזו מלה גסה) של כולנו, התושבים הפשוטים של הארץ הזאת, שאינם שליטיה, נבזז מאיתנו. במקום להגיע לחינוך, בריאות, רווחה, תרבות וכו’ – הוא מתבזבז על המלחמה, אשר לא רק שהיא אינה מטרתנו ואינה מועילה לנו – ובעצם אף מזיקה לנו בכל דרך אפשרית (…)

הכסף שלי – שהיה צריך להעלות את קצבת הנכות שלי, שהיה אמור לממן את העלאת משכורות העו"סים, שכל כך חסר בתקציב מערכת החינוך (ועוד…) – הכסף שלי ושלנו, תושבי ואזרחי המדינה הזאת, נבזז מאיתנו באכזריות.

"אין תקציב לחינוך, בריאות, רווחה, תרבות…" כי התקציב מופנה למימון משכורותיהם של 18 משפחות המיליארדרים הישראלים, אשר רוב הרכוש במדינה נתון בידיהם. וכי התקציב מופנה למימון הצבא הרצחני הישראלי. וכי אין תקציב למימון חלקים גדולים מהטיפול הרפואי שאני ורבים שכמותי זקוקים לו. וכי רק בעלי המאה זוכים כאן לחיים בריאים… וכד’…

כולנו קורבנות המלחמה! ואיש לא ביקש מאיתנו רשות! גזלו מאיתנו את הזכות לחיות חיי שלום ושלווה, ועוד דורשים מאיתנו לממן את הגזילה!