טבח משמיים
בפתח המתקפה על עזה, עטה אהוד ברק פוזה של יוליוס קיסר, אשר הודיע עם חציית הרוביקון כי "הפור נפל", והכריז "הלחימה החלה". השאלה המתבקשת היא, איזו מלחמה בדיוק? על מנת שתתקיים מלחמה, צריך כידוע שני צדדים, אך כאן בעזה, כלום יש שני צדדים להפצצת עזה מן האוויר? הלא בצד אחד מתייצב חיל האוויר, המצויד במיטב המטוסים – המסופקים ע"י "הידידה" ארה"ב, ומצד שני אנשים חסרי הגנה לחלוטין, הניצבים מול אש תופת היורדת עליהם משמים. האם ידוע על מלחמה בה קיים לוחם אחד בלבד? לפי הנחות ייסוד אלו, הלחימה עליה הכריז שר הביטחון הישראלי ברק, אינה מלחמה אלא צייד! ציד אנשים ללא יכולת התנגדות מינימאלית, הנשחטים מן האוויר. ציד ברווזים. זכורים לי הסרטים הרומנטיים בהם צפינו בשעתו, בהם היו נלחמים שני יריבים בסייף. כאשר לאחד מהם, גם הרשע מביניהם, נשמטה החרב, היה יריבו משיב לו את חרבו, כדי לא להרוג אדם חסר הגנה. כך היה בסרטים. במציאות של היום, צד אחד עומד בלי חרב מול אויב חמוש מכף רגל ועד ראש ולכך קוראים "לחימה". המלחמה בעזה בימינו דומה הרבה יותר לטבח.
ההתקפה האווירית הראשונה החלה ב-27 לדצמבר. היא ארכה 4 דקות – ובמהלכה נהרגו 200 איש, כמה דקות אחריה, הגיע גל שני של התקפות.
עד לפלישה הקרקעית נהרגו כ-400 פלסטינים ו-4 הרוגים ישראלים מטילי קסאם. הסיכום הכולל מצביע עד כה על יותר מ-500 הרוגים פלסטינים לעומת 5 הרוגים ישראלים. מספר הפצועים הפלסטינים מגיע לכ-2500 ואילו בצד הישראלי מספר הפצועים נאמד ב-50 בערך. מספרים אלו מספרים את הסיפור של "מלחמת עזה" חסרת האיזון.
הרקע הקולוניאלי
להרג הזה, לטבח המתחולל בעזה, יש היסטוריה ורקע: היחסים הקולוניאליים בין יהודים לפלסטינים בישראל שהחלו שנים רבות לפני הקמת המדינה. מדהים במיוחד הוא יחס הנהרגים לאורך השנים ובמיוחד במלחמת עזה, העומד על בערך 1 (ישראלי) לעומת 100 (פלסטינים). יחס זה אינו מקרי, אלא מתאר היטב את המאזן המקובל במלחמות קולוניאליות.
בנושא זה דן הסופר והחוקר סוון לינדקויסט, בספרו "תחסל את כל הפראים" (Exterminate all the Brutes) שיצא לאור לפני 15 שנה באנגלית. לינדקויסט יצא לחקור את הקולוניאליזם האירופאי באפריקה בסוף המאה ה 19 . אם ברצוננו להבין טוב יותר את הדיכוי הקולוניאלי ושיטותיו המופעלים בימים אלה כלפי העם הפלסטיני בעזה, ראוי לנו לעיין בספר זה.
לינדקויסט מתאר כמשל את הקרב בין הצבא האנגלי לצבא הדרווישים באומדורמן (סודאן). מלחמה זו נערכה ע"י האימפריה הבריטית כדי לכבוש חזרה את סודאן. לינדקויסט שאל חלק מתיאוריו מווינסטון מצ’רצ’יל, שהיה אז כתב צבאי צעיר של עיתון אנגלי. בקרב זה הושמד צבא ילידי גדול (צבא ה"דרווישים") ע"י צבא קולוניאלי קטן אך מצויד במיטב הטכנולוגיה הצבאית של אותם ימים. לאנגלים היו רובים מסוג "מקסים", בעלי טווח גדול בהרבה מזה של הרובים המיושנים שנשאו הדרווישים ולכן יכלו לצלוף בצבא הילידים לפני שאלה אפילו הבחינו בנוכחותם.
הדרווישים הרכובים, על פי תיאוריו של צ’רצ’יל, היו אמיצי לב והסתערו בחמת בזעם על הצבא האנגלי, אך כמעט כולם נקטלו לפני שהגיעו למגע ישיר עם החיילים האנגלים. במהלך הקרבות הצבא הבריטי לא ספג כמעט אבידות. בעיתונות הבריטית פורסמו בזמנו תמונות של קרבות פנים אל פנים בין הדרווישים לאנגלים, אך הן היו מזויפות – לא התקיימו כלל קרבות מסוג זה.
לינדקויסט מסכם: "בקרב אומדורמן הצבא הסודאני כולו הושמד מבלי שהגיע אפילו למרחק ירייה של אויבם. אומנות ההרג ממרחק הפך ל’ספשיאליטי’ אירופי". תותחיהם של הבריטים היו יעילים במיוחד נגד כפרים חסרי הגנה. עוד כותב לינדקויסט: האירופאים הפכו "אלוהי התותחים", שגבו קורבנות הרבה לפני שיריביהם יכלו להגיע אליהם. ההתפשטות האירופאית לתוך אסיה ואפריקה, כותב לינדקויסט, פתחה תקופה חדשה של אימפריאליזם. "עדיפות צבאית נתקבלה אצל אירופאים רבים מדי גם כעדיפות אינטלקטואלית ואפילו ביולוגית".
מסע הקולוניאליסטים האנגלים בשעתו דומה למסע האווירי על עזה באלמנט חשוב נוסף, ההתפעלות הישראלית מן "ההישג היוצא מן הכלל" של הטבח בעזה. גם באותם ימים קיבלה אנגליה את הידיעות על הניצחון באופוריה עצומה. מפקד המסע הלורד קיטצ’נר נתקבל ע"י המלכה וכל בריטניה צהלה.
המעצמות הקולוניאליות לחמו לרוב נגד הילידים במצב של יתרון צבאי מוחלט. בשל כך, לא הצליחו להבין כיצד הילידים מעזים בכלל להתנגד. אירופאים ייחסו את ההתנגדות של הילידים לטיפשות ולפרימיטיביות המובנית בגזעם. את המניע האמיתי של המקומיים, הרצון העז להשתחרר מן המדכאים, מעולם לא השכילו הקולוניאליסטים להבין.
הפורמאט הקולוניאלי במחוזותינו, מקורו במלחמה קולוניאלית ציונית הנמשכת מעל למאה שנים, אך התעצמה במיוחד אחרי כיבושי 1967.
תום שגב, קול בודד כמעט ברעש המקהלה הפטריוטית, בחר לאחרונה ("הארץ" 29.12.08 ) להציג כמה אמיתות ישנות של הסכסוך היהודי ערבי ולא פחד להזכיר את האידיאולוגיה הציונית כמקור ההנחות המוטעות שלנו כלפי הפלשתינאים:
"ישראל מכה בפלשתינאים על מנת ‘ללמד אותם לקח’". זו הנחת היסוד המלווה את המפעל הציוני מראשיתו: אנחנו נציגי הקדמה וההשכלה, התחכום הרציונאלי והמוסר, הערבים הם אספסוף פרימיטיבי מתלהם ואלים, נערים נבערים מדעת שיש לחנכם וללמדם בינה, הכול כמובן בשיטת ‘המקל והגזר’".
שגב ממשיך: "הפצצת עזה אמורה לחסל את ‘שלטון חמאס’, אף זאת בהתאם להנחה המלווה את התנועה הציונית מראשיתה ולפיה אפשר להשליט על הפלשתינאים הנהגה ‘מתונה’ שתוותר על הכיסופים הלאומיים שלהם. אנחנו רק מתגוננים פה."
בהמשך מדגיש שגב:
"אך המאבק אינו נגד ארגון טרור שלקח את תושבי עזה כבני ערובה, אלה תנועה לאומית דתית , שרבים מאמינים בדרכה. משחר ימי הנוכחות הציונית בארץ ישראל עוד לא הייתה פעולה צבאית שקירבה הידברות עם הפלשתינאים".
בנוסף לפעולות צבאיות, שגב מזכיר גם תוכניות ליישב משפחות ערביות מעזה בגדה אחרי מלחמת ששת הימים. (לי זכורה גרסה זו: מיד בתום הקרבות התעניין ראש הממשלה אשכול אם אפשר לשלוח את ערבי עזה לעיראק וליישב במקומם מתנחלים יהודים בעזה).
הפעולה הקרקעית ומה יהיה סופה?
לאחרונה התחיל השלב השני של "מלחמת עזה". העיתונות מדווחת שנציגי הצבא מסרו לדרג המדיני שנגמר להם כבר "בנק המטרות" ולכן יש לעבור לפלישה צבאית לתוך עומק הרצועה. כאן משתנים במעט תנאי המלחמה של השלב הראשון בעימות, משום שצפוי להתקיים מגע מוחשי בין הניצים. אלא שגם בתנאים אלה – כפי שגם היה במלחמת לבנון השנייה –יחסי הכוחות עדיין רחוקים מלהיות קרב שווה בין הצדדים הלוחמים. רוב אבידות שסופגים הלוחמים הפלסטיניים נגרמים כתוצאה ממלחמת שלט רחוק: מן האוויר, הים, והקרקע (תותחים). גם בשלב הקרקעי, אם כן, הקרב אינו בין כוחות שווים, אלא ממשיך להתקיים הפורמאט הקולוניאלי שישראל משליטה על לוחמי ההתנגדות העזתים: מצד אחד צבא מודרני גדול בעל ציוד טכנולוגי משוכלל ומנגד קבוצות גרילה עם ציוד דל.
הררי טקסטים כבר מצטברים על תולדות המלחמה של ישראל בעזה: מי התחיל בסיפור? הערבים באו להתיישב בעזה היהודית או להפך? מי התנחל בתוך אזור צפוף ולקח ממנו 20% מאדמתו וחלק נכבד מרזרבות המים? מי מנע הקמת תשתית תעשייתית ואפילו תחנת חשמל ואחר כך מתלונן שאנחנו מספקים חשמל למרות שעזתים יורים עלינו? ומי עזב את עזה "בלי לשלם" ועוד מתלונן שלא מכירים לו תודה על כך… לעת עתה נשאיר סימני שאלה אלה גם בנושאים כמו הוויכוח כיצד ישיג כל צד את הציוד הצבאי שלו: דרך המנהרות (הברחה! קונטרה בנדה בלע"ז), או דרך נמלי הים והתעופה בישראל (לגיטימי ומכובד), ומי הפר את הרגיעה ואחר כך מעמיד פני קוזק נגזל שהתחילו לשגר לעברו טילים.
שאלות רבות נוספות יוותרו כאן ללא דיון: מי הורג אזרחים שלווים בכוונה תחילה ומי הורג אזרחים פי שלושה וארבעה וכרגע פי מאה, אבל עושה את זה "בלי כוונה"? הנה למשל, מספר נתונים מדו"ח בצלם: בשבע שנים משליחת הקסאם הראשון ועד תחילת "עופרת יצוקה" נהרגו 13 ישראלים. באותה תקופה הרגה ישראל 2990 פלסטינים, מהם 634 ילדים. בסך הכול בתקופה זו נהרגו ע"י ישראל בעזה ובגדה המערבית 4781 איש. חלק גדול מההרוגים היו אזרחים וביניהם גם נשים וילדים. יש לקחת בחשבון נתונים אלה כאשר מנסים להתמודד עם השאלה מי כאן הטרוריסטים או מהו היקף "טרור החמאס" לעומת ה"טרור הממלכתי" של ישראל.
בכל הסוגיות האלה, עם כל חשיבותן, לא מצוי שורש הבעיה. שורש הקונפליקט הישראלי-פלסטיני הייה ונשאר עד היום ביחסים בין כובש מול נכבש, מדכא מול מדוכא, מצור מול נצור, קולוניאליסט מול יליד.
מדינת ישראל הייתה רוצה לראות בשטחים הכבושים רק פלסטינים כנועים, שלא יעזו להרים ראשם כנגד שליטתה המתמשכת בחייהם. על אלו החפצים בשלום אמיתי ובר-קיימא בין העמים, לדעת כי סוף ההתנגדות הפלסטינית וכינון שלום יגיעו רק לאחר חיסול הקולוניאליזם על כל צורותיו.
יש בעייתיות גדולה עם הצגת המאזנים היבשים האלה (נתון מטיריאליסטי), כאשר אנחנו מנסים לעמוד על הלך רוח של מדינה (ניתוח אידיאליסטי/אפסיטמולוגי). יש הרבה מאוד דברים שעומדים מאחורי הנתונים האלה – גם מבחינת המציאות וגם מבחינת האפיסטמולוגיה.
א. לישראל יש מערך עורף יותר משוכלל ולכן כמות הנפגעים קטנה יותר – אי אפשר להאשים את ישראל שהיא דואגת לאנשיה, אפשר להאשים שהיא מונעת מהפלסטינים להקים מערך דומה אצלהם.
ב. לחמאס יש נשק פחות משוכלל ושלא ניתן לכוון – את זה באמת אי אפשר להאשים בישראל. אם אנחנו מנסים לבחון את הלך הרוח של החמאס אנחנו נגלה בקלות שהם ישמחו לנשק יותר משוכלל (עובדה, הם ניצלו את הרגיעה כדי להתחמש). אף מדינה לא תחמש התנגדות נגדה – לגיטימית או לא (ואני לא חושב שחמאס לגיטימיים).
ג. ישראל פחות דחוסה מאשר רצועת עזה. גם כאן אפשר להאשים את הכיבוש הישראלי במצב, אבל לא בהלך רוח ספציפי. המהלך הצבאי אמנם כמעט ולא מתייחס לנתון הספציפי – אבל אי אפשר לטעון שמניין ההרוגים מלמד על רצון מכוון להרוג אזרחים. יהיו כאלה שירצו להעניש את הפלסטינים כעם ויהיו כאלה שירצו לפגוע אך ורק בחמאס.
בכל מקרה – הנתונים היבשים לא עוזרים בהכרח כדי לבאר את הלך הרוח. וזה מכשול שקל ליפול בו, במיוחד בזמן לחימה.
הבעיה עם פוסטקולוניאליזם לדעתי היא שהיא מתעלמת כמעט במכוון בחקר הנכבש. זה דבר מוזר לומר כי זו תיאוריה שאמורה בעצם להתמקד בנכבש ובהלך הרוח שלו – אבל חזור וחזור אנו קוראים שכל דבר שהנכבש עושה זה רק ביחס לכובש. כלומר אין לנכבש אופי משל עצמו, הוא רק רוצה לחיות את חייו בשקט (וזה לא אופי באמת) בזמן שלכובש יש אופי נפרד (אכזרי בדר"כ). אני חושב שכן צריך לחקור גם את הנכבשים כיחידה עצמאית, שקשורה ואינה קשורה במקביל לכובש.
וזהו, אני מניח.
אם הציונות מתחילתה ועד עכשיו היא קולוניאליסטית כדבריך האם סיום מאמרך – " וף ההתנגדות הפלסטינית וכינון שלום יגיעו רק לאחר חיסול הקולוניאליזם על כל צורותי" – רומז לכך ששלום יכון רק לאחר חיסול מדינת ישראל והפרוייקט הציוני?
ההשוואה השטחית בין כמות האזרחים שנהרגת משני הצדדים אינה מקדמת במאום. לשיטתך הגרמנים צדקו במלחמת העולם השניה מאחר והיו להם יותר הרוגים אזרחים מאשר לבעלות הברית…
הדרך הבסיסית להפחית את כמות ההרוגים האזרחים היא בראש ובראשונה הפסקת השיגורים מבתי ספר למשל…אבל את זה שכחת להזכיר.
באופן אישי אני לא מאמין שמו"מ עם חמאס ישיג תוצאות כלשהן אבל הוא עדיף על מה שקורה עכשיו.ואם למישהו מפריע לשבת עם חמאס באותו שולחן שיעשו את זה דרך צד שני שלישי או רביעי.העיקר שהטבח שמתחולל כעת ייגמר.
האם אתה טוען:
1. לצד הצודק אסור להיות חזק
2. לצד החזק אסור לנצח
זו מלחמה בין פושעי מלחמה שכבר שמונה שנים פוגעים באוכלוסיה אזרחית לבין מדינה שכבר שמונה שנים מתאפקת לא להפעיל את כוחה כנגד הפושעים. עכשיו כשישראל מפעילה חלק מיכולותיה כל הצבועים קופצים ממקומם – זה לא פייר, ישראל יותר חזקה, לישראל קל להרוג את פושעי המלחמה. והחלאות מהחמאס לא ידעו שישראל יותר חזקה מהם? או כפי שנסח את זה שר החוץ המצרי – אם אינך יכול לצוד את הזאב אל תמשוך בזנבו. שימו לב שהערבים לגמרי בעד ישראל במלחמה הזו. גם להם נמאס מהפלשתינים השקרנים ופושעי המלחמה שמסרבים פעם אחרי פעם להקים מדינה משלהם ומעדיפים להמשיך בנסיונות לרצוח אזרחים ישראלים. רק "השמאל" הישראלי עדין לא הבין שהוא תומך בפושעי מלחמה
זה מאמר מפתח תמציתי וכולל, המציג את העובדות ואת המציאות הקולוניאלית שמאחריהן תוך סילוק מסך העשן של מילים שתפקידם להסיח את הדעת, לרמות את מצפונם של הבריות, ולגייס מוטיבצייה למעשים פורעים.
יותר מזאת, זה קלסיקה ממש, קלסיקה קצרה כיאה לעידן האינטרנט – המכילה את המציאות הקשה באופן בהיר כשהאמת מדברת כאן בעד עצמה.
מאמר מדהים!
לאלון צבעוני ואחרים, שמואל אמיר מנסה להסביר ש- 1 ועוד 1 הם 2, ומדוע. אני בהחלט מבין שזה שיעור קשה במתמטיקה גבוהה, אבל אולי תנסו לקרוא עוד פעם וביתר עיון ואם תשתדלו מאוד, סוף ההארה לבוא.
ולשמואל: אין מילים בפי להודות לך על כי אתה הכותב היחידי (כמעט) שמקפיד להסביר את המצב באופן היסטורי, מבראשית. כל הסבר מקוטע, שמתחיל ב- 48 ("שבע מדינות ערב התנפלו על ישראל שזה עתה קמה והוכו רבים על ידי מעטים") או אחריה ("מסתננים" בני מוות [ר' פס"ד גולד של אגרנט]) וכו’ וכו’ עד ל"אין עם מי לדבר" אינו יכול להשיג את המטרה של חשיפת האמת לאמיתה לגבי יחסי יהודים וערבים בארץ הזו מאז ימי הבילויים ועוד קודם. (ולחשוב שהיהודים האמיתיים הם ערביי הגליל ולא הכוזרים שבאו לרשתם… אבל זה סיפור אחר.)
לשמואל, יישר-כוחך.
אכן, מאמר מדהים בניתוחו ובנגיעתו בשורשי הבעייה מולה אנו ניצבים ואין מנוס מלהסיק את המסקנה המתבקשת ממאמר מצויין זה:
הציונות בהתגלמותה, מתחילת דרכה, היתה ונותרה קולוניאליסטית במהותה והאפשרויות המסתמנות כעת הן:
או חיסולה המוחלט של התפיסה הקולוניאלית הישראלית קרי: הציונות – או ששלום באזורנו, למוד הסבל והיסורים, יכון רק לאחר חיסולו של הבית הלאומי הישראלי במתכונתו הנוכחית, קרי: מדינת-ישראל הכובשת, המדכאת, המנשלת, העושקת והמנצלת את שכניה הפלסטינים.
מאמר מדהים שראוי לקרוא כל מילה!!!
ישראל בעד דמוקרטיה,אבל אינה מכבדת
דמוקרטיה.
לראיה חמאס קבל את השלטון בזכות,עפ"י
הבחירות האחרונות שהיו ברצועה.
התושבים התאכזבו מ-"הרשות הפלסטינית"
והתושבים הביעו את תמיכתם בחמאס בדרך
של בחירות דמוקרטית.
לצערי לישראל יש שיקולים,וחישובים אחרים
לשלטון שקיים ברצועה.
וההתנהלות כלפיהם מאד חסויים,וזה נשאר
רק ב-"חדרי חדרים".
רק הידברות ומשא מתן ישיר בין 2 הצדדים
יוכל להוביל כוון חיובי ביותר.
ראוי לציין שלהגיע לכך, צריך 3 פרמטרים
ששני הצדדים יהיו מחוייבים לכך:
א – הכרה 2 מדינות ל-2 עמים.
ב – הצורך הביטחוני של 2 הצדדים.
ג – כבוד,ואימון של 2 הצדדים.
נסו לתאר כיצד היו נראים הדברים אילו ההסתלקות מעזה בוצעה בצורה שונה:
1 – ישראל והרשות הפלסטיאית היו מגיעים להסכם מסודר להעברת השלטון ברצועה לרשות.
2 – ישראל הייתה מחזירה את המתנחלים לישראל, אך משאירה בשלב הזה את צהל ורק את צהל.
3 – ההתנחלויות המפונות היו מועברות לשליטת הרשות הפלסטינאית.
4 – היו מאפשרים לרשות לבנות שדה תעופה ולפתח את נמל עזה.
5 – בהדרגה ובזהירות היו מתחילים לאפשר לעזתים לעבוד בישראל.
6 – אם הכל היה עובד כמצופה, היו ממשיכים בדילול ההדרגתי של הכוחות עד לפנויים המוחלט. אם לאו – היו עוצרים את התהליך ואף מגבירים את נוכחות צהל במקומות הפרובלמטיים. מכל מקום ובשום פנים ואופן, את המתנחלים לרצועה לא היו מחזירים,אפילו אם היו מתנהלים הענינים על פי התסריט השני.
משה לופינסקי
תל אביב
[בבקשה גרסה זאת]
בחברה קולוניאליסטית, ככל ששוררת שם אידאולוגיה צדקתנית וטהרנית אודות זכאות אינהרנטית (למשל: דרא"פ – טהרנות פרוטסטנטית עד כדי הסתרת ערווה של פסלי עירום, טהרנות המציגה זכאות אינהרנטית של האדם הלבן, תוך אימוץ ססיל רודס ורודיארד קיפלינג; ישראל – טהרנות "נצח ישראל" וזכאותו האינהרנטית ל"הורשת הגויים") ככל שיש שם טהרנות של זכאות אינהרנטית, כך רב יותר הקולוניאליזם הפנימי – נישוליות, ניצול יתר ודיכוי של חלקי אוכלוסייה במדינה פנימה.
הדבר היה קיים בדרא"פ אך לא בבלגיה ששלטה בין היתר בקונגו הבלגית — קישור — . הדבר היה קיים באנגלייה שהיא עד היום חברה מעמדית מאד, אך לא בגרמנייה, שהיא חברה פחות מעמדית בדומה לשוודיה ודנמרק – שהיתה אף היא בעלת קולוניות (עד כמה שהדבר מוזר – שוררת שם גישה של הסתמכות על חריצות ועבודה עצמית ולא זכאות אינהרנטית. גרמנים רבים אמרו לי, בזמן התנגדות אנגליה לאיחוד, אוגוסט 1990 – האנגלים רוצים שאחרים יעשו להם את העבודה, אנחנו לא), הדבר קיים בישראל כיום באופן בוטה, והצבעתי על כך ברשימה אתמול כאן — קישור — רבים — קישור — , החושפים בין היתר את עיצום השקר המובנה לתפעול תרבות נישולית — קישור — (תרבות השקר הקולוניאלית והונאת האזרחים, שהבאת הדים ממנה במאמרך כאן על שקרי העיתונות לציבור האנגלי),
מיכאל שרון
הפוך גוטה הפוך:
אין ספק שהמלחמה הנוכחית היא אכן מלחמה "קולוניאליסטית" המנוהלת על ידי מעצמה "קולוניאליסטית" בשם איראן.
מלחמת לבנון השנייה היוותה עבור איראן הוכחה ניצחת כי האסטרטגיה הביטחון הלאומי בה בחרה, קרי, להשקיע ב"חזבאללה" ב"קו ההגנה הראשון עם ישראל והמערב" היתה השקעה כדאית שהחזירה עצמה בריבית דריבית. איראן נוהגת באופן דומה גם מול הארגונים הפלסטינים.
שעת הכושר הגיעה לאחר השתלטות החמאס על עזה. זו היוותה נקודת מפנה ביחסי שני הצדדים. איראן העביר מיליונים רבים של דולרים, אמנה את פעילי החמא"ס וארחה את מנהיגיו בכבוד מלכים בטהראן. המחיר החמא"ס הסוני נכנע לרצון אדוניו החדשים השיעים באיראן. אלה תגמלו אותו ביד נדיבה באמצעי לחימה מתקדמים ומכפילי כוח בדמות ה"גראדים" התקניים, אך גם בהדרכת פעילי חמאס בשימוש בייצור חומרי נפץ, מטעני חבלה, טקטיקות לחימת גרילה ועוד. עתה פורע החמאס את השטר.
בינתיים נשמע חמאס לקול אדוניו החדשים בטהראן. כל עוד זו המציאות, ימשיכו הפלסטינים (וישראל) לשלם את המחיר.
מעניין במיוחד המשפט "ומי הפר את הרגיעה ואחר כך מעמיד פני קוזק נגזל שהתחילו לשגר לעברו טילים".
שהרי כל המאמר מדבר על חוסר מידתיות בתגובות ישראל ובעוצמה הישראלית לעומת החולשה הפלסטינית, והנה באים אלה ויורים שישים רקטות ביום אחד בגלל (לכאורה!!!) פיצוץ מנהרה אחת.
לחמאס, אגב, סדר גודל של 15000 (חמישה עשר אלף) לוחמים חמושים. מספר דומה פחות או יותר לסד"כ הסדיר והמילואים הישראלי שגויס בכדי להילחם בעזה.
זאת ועוד: במלחמת גרילה, כפי שהוכיח היטב החיזבאללה, לא צריך להיות חמוש מכף רגל ועד ראש בציוד יקר, אלא להיות חמוש וערוך בצורה נכונה: כמות גדולה של טילים נגד טנקים וטילי קרקע-קרקע וקטיושות מייצרים אפקט שיכול לעצור צבא "יקר" כמו צה"ל
ולכן כל ההשוואות לאנגלים והדרווישים הן הזיות חסרות שחר.
לא ירחק היום וטנק ישראלי לא יוכל להתקרב כדי חמישה קילומטר לעזה, ומה יאמר אז שמואל אמיר על ה"איזון"?
ככה זה, מי שהחליט שיש כאן אנגלים מול דרווישים ימשיך לחשוב כך גם כאשר מאות טילי נ.ט. ואלפי קטיושות יתעופפו לכל עבר.
אולי כאשר צה"ל והעורף הישראלי יספגו מאות אבדות יגיד אמיר: "ובא לציון גואל"…
כל מילה שאומר שגב על צה"ל וישראל נכונה גם לגבי החמאס:
גם הם יורים על אזרחים בכדי "ללמד את ישראל לקח". גם הם פועלים כלפי ישראל בשיטת "המקל והגזר" (ראה עניין התגובה לגבי פיצוץ המנהרה אותה הזכיר משום מה שמואל אמיר) וגם הם חושבים שהם "רק מתגוננים פה" למרות שהרזומה הערבי מלא עד אפס מקום בתוקפנות נגד ישראל.
בעניין הפעולה הקרקעית – אדרבה! צה"ל חייב להילחם בשלט רחוק שכן החמאס כלל אינו צבא הדרווישים: הם הכינו זירות מטענים, מוקשים, מלכודות ומנהרות בכדי לחטוף חיילים.
נראה שהם מסודרים לא רע בתור חבורת שלימזלים על סוסים.
שלא לדבר על זה שהדרווישים היו אמיצים מספיק ולא השתמשו בבניהם ונשותיהם בתור מגן, וכך קיימו את אמנת ז’נבה הרבה לפני שזו נכתבה,
אותה אמנה שהחמאס משתדל בכל כוחו שלא לקיים.
אתה לא מבייש את הפירמה!
כבר טענתי שמידי פעם אתה נדבק לביטוי כלשהו ומורח אותו שוב ושוב בתגובותיך, והנה הפעם מסתבר שהביטוי השבועי הוא: "טהרנות וזכאות אינהרנטית".
לגבי אמירתך על כך שבקולוניאליזם יש מסך עשן שתפקידו להסיח את הדעת: וזה מזכיר לי דווקא את התעמולה במדינות ערב, כמו למשל אותו שר הסברה עיראקי שסיפר על תבוסת ארה"ב כאשר מטוסים חמקנים חגו מעל ראשו, או את אותם תושבי ג’נין שטעמו שצה"ל ביצע בהם טבח, או למשל ידידך אחמדיניג’אד שטוען שבארצו אין הומוסקסואלים, ועוד ועוד יושרה ואמת מצד מדינות ערב, קורבנות הקולוניאליזם.
יושרה, להזכירך, היא מצרך נדיר. לצערי היא אינה קיימת לא אצל קולוניאליסטים, לא אצל ערבים וגם לא אצלך.
כמה הרהורים בעקבות המאמר:
1. להביא מתוך ספירת המתים של שני הצדדים את ההוכחה שישראל היא מדינה קולוניאליסטית והפלסטינים לוחמי חופש, זו חשיבה, איך לומר, קצת שטחית. אפילו באתר זה הובאו כבר הוכחות אינטליגנטיות יותר (אם כי אינן נופלות ממנה במידת מופרכותן).
2. אני מבין שלו היינו דואגים לחימושו של החמאס במטוסי קרב והפצצה משוכללים, מאמנים את לוחמיו באמנות הלחימה של יחידות העילית בצה"ל ואולי גם מתחלקים עמם במלאי פצצות האטום שלנו, ורק אז מפציצים אותם מן האויר היבשה והים – אזי מתקפה זו היתה נחשבת לגיטימית בעיני הכותב.
3. ייתכן (מה ייתכן? בטוח) שהאנגלים ניהלו מלחמה קולוניאליסטית בסודאן, כשהם טובחים בדרווישים אמיצי הלב. אך אפשר לציין בתור נחמה פורתא שהדרווישים האמיצים מסודאן למדו היטב ממוריהם את אמנות הטבח, ואף התעלו על רבותיהם, כפי שמומחש בעצם הימים האלה. (מישהו דיבר על 700 הרוגים פלסטינים? קטן עליהם! האמת, אפילו 4,781)
4. מתוך מערכת האלטרנטיבות שהוצעו לנו במאה השנים האחרונות במזה"ת, אני אישית הגעתי, לאחר שיקול מעמיק, למסקנה שעדיף להיות קולוניאליסט חי מאשר יפה נפש מת – הברירה האולטימטיבית שמציעים לנו חלק מהמגיבים.
למושון, בני, יעקב בן-דוד ולמגיב המסתתר תחת הכינוי הנאלח: "עדיין לא נהרגו מספיק":
מי אמר תגובות פאשיסטיות נאלחות, מבחילות ומתועבות מבית היוצר של הימלר, שר התעמולה הנאצי, בגרמניה של מלחמת העולם ה-2 – ולא קיבל?
למעשה ש.א. "מנסה להסביר" ש 1 + 1 הם 11, וזה קצת קשה להבנה למי שגדל על אלגברה בסיסית.
ככה זה כשמשתמשים ב"שפה פרטית". זה גורם לחוסר תקשורת עם הסביבה.
1. לגרמנים היו יותר הרוגים במלחמת העולם השנייה? הרי רק לברית המועצות היו 20 מיליון הרוגים, ואולי יותר.
2. מספר ההרוגים אינו קריטריון יחיד ובלעדי לקביעת ה"אשם" או ה"אחראי" למלחמה, אבל בפרופורציות כאלה זהו קריטריון הרבה יותר מהימן ומשקף מאשר הקריטריון המקובל אצל ילדי גנון ואצל ה"הסברה" הישראלית חסרת השחר: "הוא התחיל".
גם אם אתה מגיב להתגרות כלשהי, קיים רגע שאתה הופך ממגיב לתוקפן, וב"תגובה" הישראלית המקובלת זה קורה בשנייה הראשונה.
רוב הרוצחים מגיבים לפרובוקציות:
"הוא ירק עליי", "הוא קילל את אבא שלי"…
3. כשהפרופורציות בין הקורבנות בשני הצדדים הם 1:100, די לגרד קצת את פני השטח, ולהבין שהחזק תוקף גם כשהוא לא יורה. ישראל מתעקשת להחזיק את הפלסטינים בצוואר, וכשהם מגיבים על כך בכוחם הדל הם נקראים "מחבלים", "תוקפנים" וכו,.
מה שקרוי בישראל "הגנה עצמית" אינה אלא הגנה על זכויות היתר שהיא סבורה שהיא זכאית להן (היא לא "יצאה" מעזה, היא החליטה לדרוך עליה בתנוחה אחרת).
טיעון ההגנה העצמית נכון רק אצל הפלסטינים, והוויכוח הממשי מסתכם אך ורק באופן התגובה הפלסטינית נגד הדיכוי והאלימות הקולוניאליות מצד הציונות (לא מ-67′ אלא ברגע שהציונים החליטו שזוהי "ארץ ללא עם").
לגבי השאלה הזאת טופיק טובי כבר ענה "בשמי", כשגינה את חטיפות המטוסים ב-1979.
הדיון לגבי שאלת התגובה לדיכוי הוא מורכב, אבל מבחינתי בדיון מורכב מה שמכריע הוא קודם כל המסורת הפוליטית והניסיון ההיסטורי של אנשים שכבר התמודדו עם שאלות כאלו.
והערה אחרונה לבן דוד:
אתה מת מפני שאתה קולוניאליסט.
לא הבנתי. מדוע השאלה "מי התחיל" היא אינפנטילית ובלתי רלבנטית? ומדוע השאלה "מי הרג יותר" קובעת יותר, או קובעת בכלל, לגבי השאלה איזה צד צודק? ואם אכן השאלה מי התחיל אינה רלבנטית, מדוע מתאמצים כל כך מאמיני השמאל לטעון שישראל החלה את המצור על עזה לפני שנורו הקסאמים? האם כאשר, לדעתכם, ישראל "התחילה", נעשה פתאום הנושא רלבנטי באורח פלא?
או שמא האשמה הטוטאלית-מיתולוגית הרובצת לדעתך על התנועה הלאומית היהודית מעצם קיומה והיווסדותה, והגדרתה מראש כ"מתועבת", מבטלת מעתה ועד עולם את הרלבנטיות של כל שאלה בהקשר מצומצם יותר, כגון השאלה הפעוטה מי הביא למשבר הנוכחי? (בייחוד כאשר התשובה לשאלה זו לא נוחה לך?)
מי אמר סינדרום שטוקהולם ולא קיבל???
תודה על מאמר מצוין
מי שמתעקש לא לדבר ישירות עם חמאס ולא להרחיב את הרגיעה לגדה ולצאת להרפתקאות צבאיות בגלל מצבו בסקרים ולהפר את הרגיעה ב-5בנובמבר 2008 הוא אחראי למצב הנוכחי.
השאלה "מי התחיל" רלוונטית. ישראל מתעקשת להחזיק את הפלסטינים בצוואר כמצב של קבע וכל עוד כך הדבר היא מתחילה.
אם אתה כבר משתמש בשואה שימוש תדיר ותכוף (אם כי פופוליסטי ומגונה, לטעמי) לפחות דע על מה אתה מדבר..
שר התעמולה של הרייך השלישי היה יוזף גבלס ולא הימלר..
צא ולמד
אחלה מאמר. נהניתי והחכמתי.
אני רוצה להוסיף משהו. בעוד שהעם מאמין לתעמולה השקרית שמהותה היא לשכנע באחריות קולקטיבית של כל הפלסטינים לכל אי נוחות שנגרמת לישראל, ובכך להפחית את רגשי האשמה העמוקים של הישראלים (ויש כאלה! אני מזכירה את פרס בשבוע שעבר: "אנחנו לא עם הורג" בתור הסבר לרציחות, ז"א יש רציחות, כולם הרי רואים את זה אבל זה לא ממהותינו. זה חוסר ברירה, בטעות, יעני). אוקי העם הטובח משכנע את עצמו השכם וערב בחפותו בעוד שהשלטון כן יודע שהוא מבצע טבח! הם יודעים טוב מאוד אבל הם "מקיאווליסטים". הם מקדשים את האמצעים למעןהמטרה (והמטרה היא הכיבוש עצמו, השטח, הניצול, הנישול והאחדות בעם שמתגבשת עם דם פלסטיני קרוש).
אבל התומכים בציונות לא שכחו את השואה ויהיה קשה מאוד לשכנע את העם הטהור היושב בציון שאנחנו פה בשביל השטח (את המתנחלים יהיה אגב פחות קשה, כמה פסוקים מספר יהושע וסבבה, שכנעת) אז לשם כך נוצרת תעמולה על תעמולה, שקר על שקר, עיוותים צורמים, לוגיקה עקומה, והכל לשם הזנה וניפוח של פרנוית הביטחון כדי שלא יהיה ספק בלב שום חייל שהוא יוצא לטבוח בעזתים כדי להגן על ילדי הדרום.
ראשית, אתה טועה ומטענ. "הם התחילו", וזה היה עוד מלפני 1948, מלפני 1967, מלפני 1987, מלפני 2000, מלפני 2006, ומלפני 2008.
"הם התחילו" בכך שדחו את ההגדרה העצמית של העם היהודי בארץ ישראל, והם נלחמים בכדי לחסל את הישות הלאומית היהודית.
שנית, חמאס לפי הצהרותיו הפומביות החוזרות ונשנות לא רוצה לדבר אתנו, לא מכיר בהסכמים שנחתמו עם הרש"פ, לא מכיר בישראל, ומאמין שהדרך היחידה להשיג את מטרותיו היא מלחמה.
היות וחמאס הוא כרגע הארגון השולט בעזה מתוקף תמיכת העם בעזה, זה אומר שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר.
בשביל שיחה צריכים שניים.
לא מספיק שישראל תהיה מוכנה.
גם אם נניח ש"ישראל אשמה" בכך שהיא לא מוכנה לדבר עם חמאס, עדיין "הפלסטינים אשמים" באותה מידה בבחירתם בממשל שאינו מוכן לדבר עם ישראל.
זה המצב.
הייתי מבקשת להוסיף לדבריו של משה לופינסקי, שהמודל שהיו צריכים ליישם בעזה הוא המודל שאותו יש ליישם בגדה – חיסול בלתי מותנה של ההתנחלויות ולאחר מכן הסתלקות מדורגת ומותנית של צהל.
למושון: אתה זוכר כל כך יפה את מספר הקסמים והגרדים שנורו על ישראל בעקבות פיצוץ המנהרה, אבל שכחת – וזו לא אשמתך בלבד, אלא בעיקר תוצאה של השכחה מכוונת של התקשורת הישראלית – שבפיצוץ המנהרה נהרגו כעשרה בני אדם, חלקם אזרחים חפים מפשע. שמע מושון: פיצוץ המנהרה היה סופה של התהדייה ובין אם זה היה פרובוקציה או לא – האחריות רובצת על ישראל. אם לנו מותר להתכונן למלחמה, מדוע הם צריכים להסתפק בלימודי דת?
ועוד: הפרובוקציה העיקרית, והיא הולכת ונמשכת כבר 41 שנה, היא הבניה בשטחים השייכים לעם הפלסטיני והטלת סנקציות על האוכלוסיה המקומית במטרה לטרנספר אותה חוצה מארץ הקודש. וכמו שאמר המשורר: כי לנו לנו ארץ זו! את המנגינה הזו ניתן וחייבים להפסיק!
"אי נוחות"? האנדרסטייטמנט של השבוע.
לא כל כך הבנתי את ההסתייגות שלך מהעניין הקולקטיבי.
האם לדעתך לוחמי החופש של חמאס, ג’יהאד, ושאר ארגונים, עוסקים בפעילות לוחמתית לתועלתם האישית? זה סוג של מיזם פרטי?
האם לדעתך האוכלוסיה הפלסטינית רואה בהם פעילים מטעם עצמם בלבד?
האם לדעתך חמאס (שהזרוע הצבאית שלו עוסקתת בפעילות) אינו הנציג האמיתי של העם הפלסטיני, אלא ארגון פשע שמחזיק את האוכלוסיה הפלסטינית בכוח, כבני ערובה?
תפיסה מעניינת.
ליובל הלפרין – אויה.
מוסר מעוות כשלך לא ראיתי כבר מזמן.
התוצאות לא קובעות את מוסריות הפעולה, אחרת האמצעים היו מקדשים את הפעולה.
לא, הכוונות הן הקובעות – זה שפוצח באלימות ראשון הוא זה המוציא את עצמו ממעגל המוסר, ומכריח את האחר להגן על עצמו.
מכאן הוויכוח הוא רק על העובדות, על מי התחיל קודם, ומי גורם וגורר את האלימות.
ולמאמר עצמו: הטענה כי הציונות היא פרוייקט קולוניאלי היא מגוכחת, כי היא המדינה הציונית חסרה את כל הפרטים אשר עושים את הקולוניאליזים קולוניאליזים – מדינת אם שאליה נשלח היצור וניצול של העם הילידי תוך ניסיון להפוך אותו לחלק מהלאום או לפחות לחנך אותו [עול האדם הלבן, וכו']
למדינת ישראל אין מדינת אם, זאת יודע כל מי שעיניו בראשו. אם ישנה, אנא הצבע עליה.
מדינת ישראל לא מנסה לנצל את העם הילידי, שכן כבר מראשיתה התגאה היא ב"יהודי החדש" ב"כיבוש העבודה" וכדומה – כלומר, המדינה הציונית ניסתה להוציא את העמל מידי האלו שאינם מתוך הלאום ולא לנצל איזה עם ילידי.
כך שישראל אינה פרוייקט קולוניאלי יותר משהיא חתול, מגבר או ארוחת צהריים. אנא נסה להשתמש במושגים בדיוק, ולא לערב אותך למישמש פוסטמודרני חסר צורה, כי אתה במו ידייך גורם להתעלמות כללית מדעותייך, ובצדק. אם אתה לא יכול לזהות פרוייקט קולוניאלי, הרי שכל עמדותייך לוקות באותו חסר.
אם נקבל את דבריך המסקנה היא שחמאס אינו מוכן לדבר עם ישראל על שלום,
אבל יש די עדויות וסימוכין לכך שהוא מוכן לדבר עמה על הפסקת אש ארוכת טווח, או אי לוחמה, או לפחות המשך הרגיעה במסגרת קצת יותר רחבה (כולל הגדה, הפסקת חיסולים).
ב-1949 מצרים, סוריה ולבנון לא הכירו רשמית בישראל (ירדן אולי כן הכירה), אבל ניהלו עמה שיחות לשביתת נשק, וישראל הסכימה לכך.
כעת ישראל מתעקשת על מצב אבסורדי: או מלחמה או שלום, וההתעקשות הזאת גובה קורבנות שווא בשני הצדדים.
גם להגיד ש"ברגיעה החמאס מתחמש" פירושה מלחמת נצח שישראל אחראית לה, כי כך זה בשביתת נשק וגם בשלום מלא: שני הצדדים מתחמשים, ואם הצד החזק המחזיק טנקים ומטוסים לא רוצה רקטות על באר שבע ועל אשדוד שלא יטיל פצצות ממטוסיו.
לאודיסיאוס:
שמו של הימלר הנאצי[במקום גבלס] השתרבב בטעות, בגלל החיפזון בהקלדה, וגוכחתי בכך, באיחור, מיד לאחר סיום ההקלדת ושליחת תגובתי
.
מכל מלמדי השכלתי אם כי חוששני שכוונתך לא היתה "ללמדני" אלא להוכיח אותי על פני, על "בורותי", כביכול.
א. אפשר לקבל הגדרה מה הם ילדים (בנושא מספר הילדים שנהרגו…)
ב. כאשר מצינים את מספר הילדים שנהרגו לעומת המספר הכללי, לשם נקודת נתיחסת יש לציין את אחוז הילדים באוכלוסיה. לדוגמא בעזה %47 מהאוכלוסיה הם עד גיל 14 (לפי עובדות העולם של ה CIA)
ג. היכן ההתיחסות לכך שמטרת החמאס הינה מדינה איסלמית בכל שטחי ישראל, כאשר שיחרור העם הפלשתיני הינו אמצעי ולא מטרה. כיצד ניתן בכלל להגיע לשלום עם עם שבחר בחמאס?
ד. אולי רמת הכוח אינה פופורציונית בהשוואה בין הכוחות, אבל היא סבירה בהתאם להסגת המטרה הצבאית וזו הדרך לשפוט אותה…
ה. האם ישראל אשמה גם בהרוגים אזרחיים אשר נפגעו מתחמושת החמאס?
הרגל נאה סיגלת לעצמך; כל מי שאינו אומר אמן אחר דבריך, הריהו נאצי. על פי הדיאגנוזה שלך אנו חיים איפוא במדינה של חמישה מיליון נאצים. מוגזם במקצת. לדעתי אתה מתקרב בקצב מדאיג לרמה של ידידנו מ.ש., ואם לא תישמר אתה עלול לעבור אפילו את מ. יקים, משימה שעד היום נחשבה בקרב שיאנים כמצויה מחוץ לטווח האפשרויות של בן תמותה. ייתכן שאתה רואה בכך מחמאה. לדעתי זה לא יתרון גדול, אפילו שאתה פוטר עצמך בכך מן הטרחה (המיותרת כנראה, לדעתך) של חיפוש נימוקים הגיוניים לדברים הפורצים אל מקלדתך.
מכל מקום, אם תשתחרר במקצת מההרגל המגונה הזה יתרום הדבר משמעותית לתרבות הויכוח באתר זה. יותר ממתן עצה זו אין ביכלתי לעזור לך.
יעקב בן דוד
כותב אמיר בתגובתו:
"קריטריון הרבה יותר מהימן ומשקף מאשר הקריטריון המקובל אצל ילדי גנון ואצל ה"הסברה" הישראלית חסרת השחר: "הוא התחיל"."
ואילו במאמר הוא כותב:"שורש הקונפליקט הישראלי-פלסטיני הייה ונשאר עד היום ביחסים בין כובש מול נכבש, מדכא מול מדוכא, מצור מול נצור, קולוניאליסט מול יליד."
ועל כך נאמר : הגמל אינו רואה את דבשתו.
אין מילים, אתה פשוט מדבר בצורה חמורה ביותר, הטרור האיסלאמי רוצה להשתלט על כל המזרח התיכון ובזמן האחרון גם על כל העולם, להזכירך שעם ישראל יושב בארץ ישראל למעלה מ-3,200 שנה, הערבים כבשו את א"י בין השנים 600-700 לאחר הספירה, אז ככה שעם שיושב בארצו לא יכול להיקרא כובש, ככה שההשוואה לאנגלים היא מוטעית לחלוטין.
מאמר מספר משפטים קצרים על פשעי מלחמה, על התליין וקורבנו, ועל אל ג’אזיירה מול תקשורת מתלהמת ומליטאריסטית
במיוחד על רקע התקשורת המגויסת של ערוצי דוברי צה"ל ומפקדיו, צריך לומר משהו קצר על מה שלא תוכלו לראות בערוץ 1, 2, וערוץ 10, כי הם נראים אותו דבר, תוכלו לראות באל ג’אזיירה ואם זה לא היה קורה היה גם מוטב את זה לא לראות הרי מי צריך את הזוועות הללו של גופות של ילדים מרוטשות מול העיניים. אבל כאשר זו ממשלתך שלך, אין מנוס אלא לצפות בזוועות ואם אפשר גם לכתוב רשימה אחת או שתיים – והלוואי שהיו מתגייסים כל כך הרבה טובים וצודקים נגד המלחמה הנפשעת הזו, מלחמה מיותרת וגובה קורבנות חינם, כמו בקמפיין הבחירות המוניציפאליות הבלוגיסטי לבחירתו של דב חנין.
אין סמטרייה בין התליין לקורבנו
קציר הדמים נכון ליום חמישי 12:00, 8.01.2009:
נתחיל עם התליין ומי שהתחיל במלחמה המיותרת נפשעת הזו:
מתחילת הקרבות 10 ישראלים נהרגו 7 חיילים ומספר עשרות פצועים בעיקר נפגעי חרדה.
הקורבן הוא תושבי עזה שהפכו לבני ערובה של שלטון החמאם. תושבי אומללים אלו, הם אלו ששילמו ומשלמים המחיר הגדול וכלפיהם מבוצעים הפשעים:
מתחילת הקרבות 700 הרוגים. 90 נשים, 290 ילדים הרוגים, 35 אחוז מההרוגים הם ילידים! ו-45 אחוזים הם אזרחים (אנשים לא חמושים). יותר מ-3000 פצועים.
מחסור בדלק, חשמל, מזון, חימום והרס תשתיות.
אין סימטריה בין בעל הכוח והכפוף לו. הכיבוש במתכונתו הכללית קיים גם אם הוא ניאו-כיבוש (ניאו-קולוניאליזם), בעקבות הצלחתו של שרון להבקיע את האחדות הפלסטינים: גיאוגרפית ופוליטית וזה מקור החולשה של הפלסטינים, והיומרה של הישראלים להכניע את מן שהם לא יכולים לתת לו את זכויות הצודקות זכויות והלגיטימיות.
בין אל ג’אזיירה לבין התלהמות מיליטאריסטית-לאומנית של תקשורת מגוייסת ומדיניות טרוריסטית
את המלחמה הזו אסור היה להתחיל מלכתחילה.
ואם לא להתחיל אותה אז כמובן חייבים היה לעצור אותה.
ואם לא עצרנו אותה חייבים לעצור עכשיו.
לעצור עכשיו את הזוועה שהוא מעוללת לכול כך הרבה בני אדם חפים מפשע – גם אם מר"צ, יחימוביץ או תמיר לא מגייסים את האומץ לומר את האמת ולהתייצב לצד הסובל ולצד ערכיי אנוש בסיסיים שברק אף פעם לא ידע ותמיר שכחה מזמן.
לא עוד גופות של ילדים מרוטשות. עצרו את הזוועות שבשער, הפסקת אש עכשיו, גם אם אין שלום עכשיו וגם אין מר"צ עצרו את קורבנות החינם!!!
— קישור —
החלטתי לחסוך ממי שלא יכול לראות את המראות של הזוועה ואת הקורבנות החפים מפשע הנערמות עוד ועוד – ואת התמונות שמציפות את התקשורת העולמית ללא הפסקה – ופה צופים ב"הישרדות" ומתגעגעים ל"אח הגדול".
*לכותב בלוג באתר רשימות
ילדים זה שמחה ילדים זה מנטדים
תהרגו שלושה תהרגו ארבעה תהרגו חמישה ילדים
קרייסקי יתמוך ובוש גם יתן.
ילדים זה שמחה ילדים זה מנטדים!
תהרגו שישה תהרגושבעה תהרגו שמונה ילדים
האום יצייץ והאם תימחץ .
ילדים זה שמחה ילדים זה מנטדים!
ליעקב בן דוד:
מעולם לא פניתי אליך ולא בקשתי את עזרתך המגונה ואל תשיא לי עצות
. ההתנשאות והפטרוניות שלך מעוררות בי קבס וכך גם הנזיפות והגערות שאתה מרשה לעצמך לחלק לי, המציגות אותך ככלי ריק מתוכן שכולו אך התהדרות בנוצות טווס של מוכיח בשער, הזוי וסהרורי!
קראת פה מספיק מאמרים ומספיק תגובות. אני לא אתחיל לשכתב פה את כולם. אתה פה באתר שמסביר לך הכל. אם אתה צריך תשובה לשאלה למה לא הורגים אזרחים בסיטונאות לפני שמנסים את פתרון המו"מ או למה ארגון כמו חמאס הוקם בתוך מחראות הכיבוש או כאלטרנטיבה לשחיתויות הפת"ח, אז תקרא עוד.
זה שמצאת את האתר והתחלת לקרוא- כבר עשית כברת דרך..
בנוגע ל-3: אני לא מבין, כמה בנקאים בוול סטריט אתה מכיר שלובשים כפיה ומגדלים זקן? זה איזה סוג חדש של סטריאוטיפ?
איני מבינה למה האיראנים לא מנפקים לתושבי עזה כמה טילי ק.א. לענ"ד (לעניות דעתי) אפילו אם היו מפילים בעזרת השם f16 אחד, השחצנות של הרוצחים היתה קצת מתקפלת.
חבר’ה איראנים, בחיית דינאק, תנו לחבר’ה הניטבחים הללו קצת ק.א. ואל תשמיעו מטהרן קולות של שפנים, כשבכל העולם מפגינים מאות אלפים נגד הפשעים נגד האנושות שמבצע צה"ל
כמה עובדות להרגעת השטח וצינון ההתלהמות:
1. בכל מלחמה נהרגים גם אזרחים חפים מפשע. 45% של הרוגים אזרחיים הוא האחוז הרגיל (עד כמה שנורא להשתמש בביטוי זה) בלחימה בשטח בנוי. בהתחשב בנסיבות שבהן ישראל נלחמת נגד צבא שכולו מוסווה כאזרחים, חי ופועל בחסות אוכלוסיה אזרחית ומשתמש בה כמגן אנושי, זהו נתון מדהים כלפי מטה. כל מדינה אחרת, בלא יוצא מן הכלל, שהיתה מנהלת לחימה בתנאים כאלה היתה מגיעה לכמויות הרוגים אזרחיים הגדולות עשרות מונים לעומת המלחמה הנוכחית.
2. למותר לציין שלגבי הצד הישראלי, 98$ מן ההרוגים כתוצאה מן הפעילות הפלסטינית הם אזרחים, וגם שני האחוזים הנותרים של אנשי צבא הם בחלקם הגדול תוצאה של מקריות סטטיסטית. התקדימים היחידים בהיסטוריה לאחוזים כאלה של אזרחים הרוגים הם אלה המוגדרים כ"טבח" או "רצח עם".
3. התמונות הקשות של תינוקות מרוטשים וילדים הרוגים הן בחירה של ערוצי התקשורת בחו"ל ובמזה"ת. בהשתלטות הצבא הלבנוני על מחנה הפליטים של "פתח אל איסלאם" לא ראינו תמונות כאלה, למרות שאחוז ההרוגים החפים מפשע שם התקרב ל-70%, ביניהם תינוקות שרוטשו וילדים שנהרגו. כנ"ל בהפצצות של אירופה הנאורה בסרביה, כנ"ל בהשתלטות של אמריקה התרבותית על עיראק וכנ"ל במלחמה הממושכת של אמא רוסיה הטובה בצ’צ’ניה. כנראה שלמישהו (רמז? עם זקן, כאפיה והרבה פטרודולרים) יש עניין מיוחד להראות את התינוקות המרוטשים בעזה דווקא.
3. נחזור על המנטרה השחוקה, אך הנכונה, שכנראה לא יהיה מנוס מלחזור עליה שוב ושוב: ישראל יצאה מעזה עד אחרון החיילים, אחרון המתנחלים ואחרון הסנטימטרים. המניעים של שרון להתנתקות אינם ממין העניין. לפלסטינים תושבי עזה ניתנה הזדמנות לפתוח עתיד חדש והם בעטו בה ובחרו בדרך האלימות והמלחמה. כל עם והבחירה שלו.
בסדר, הצלחת להצחיק אותי. אבל אם נחזור לרצינות, אני מניח שאתה יודע היטב מי מזרים פטרודולרים לאוניברסיטאות בעולם המערבי כדי שישמשו במה לתעמולת ארס נגד ישראל, ומי קונה אמצעי תקשורת באירופה וארה"ב כדי להבטיח דיווחים מגמתיים בנוגע לסכסוך במזה"ת. הסטריאוטיפ הוא סטריאוטיפ, ואפילו מזכיר את הסטריאוטיפ היהודי, אבל ההבדל הוא ש"הפרוטוקולים של זקני ציון" היו זיוף, בעוד שכדי לא לראות ולא לשמוע את ההטפות האיסלאמיות לכיבוש העולם והשמדת הציוויליזציה המערבית, צריך משקפיים בעובי של בונקר ואטמי אזניים מעופרת.
אם היו יכולים להכניס, היו להם ט.ק.א בשפע.. ועוד כל מיני "סוכריות" שיכולות להשפיע גם על ת"א….
בעצם זה רעיון לא רע… נראה את עצרות "נגד המלחמה" מתרחשות תחת איומי טילים על ת"א.
בשביל זה קיים המצור על הרצועה כדי שהם לא יכניסו את כל מה שהם רוצים והם רוצים דבר ראשון ציוד להפגזתנו..
בעסה.. אני מבין שתצטרכי להמתין עוד קצת כדי לשמוח ולעלוז בנפול מטוסנו..
הדברים שלך ("מי אמר תגובות פאשיסטיות נאלחות, מבחילות ומתועבות" וכיו"ב השמצות) הם פשוט הוצאת דיבה מתלהמת כלפי מי שאינו מסכים עם דעתך.
כנראה לא באמת קראת את תגובתי מה-8.1 אלא סימנת אותי מראש ללא התמודדות אמיתית עם דברי.
אין פלא, אתה הרי לא לבד, כמו כל אותם מאות אלפי "שוחרי זכויות אדם" בעולם שנזכרו לפתע שירי לעבר אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה, וכלל לא התעניינו בנושא כאשר אלפי קסאמים התעופפו בנונשלנטיות לעבר יישובי עוטף עזה במשך שנים. שלא לדבר על זה שהם כלל לא מתעניינים לאן צה"ל יורה ומהו אחוז האזרחים שנפגעים, העיקר שצה"ל יורה, וזה כשלעצמו פשע מלחמה. החמאס כמובן יכול לירות ככל שידו משגת, זה הרי בסדר גמור גם עם מטרתו המוצהרת היא הרג אזרחים.
"תחי הצביעות" כבר אמרנו?
בכל מקרה אתה מתבקש למתן את אמירותיך בנושא הנאצים ושו"ת. אין שום קשר בין האמירות של המגיבים כאן בעד המלחמה לבין הנאצים או התעמולה שלהם, ואם בינתך קצרה מלדעת זאת – צא ולמד. וכאשר תלמד תיווכח לדעת שדווקא התעמולה החמאסית והמוסלמית הקיצונית בכלל דומה בצורה מחשידה לתעמולה הנאצית. למשל השימוש בפרוטוקולים של זקני ציון, קריקטורות גרוטסקיות של יהודים וכו’.
אבל שוב, זה מן הסתם לא נחשב בעיניך כמשהו שיש לתת עליו את הדעת.
מעניין למה…
שאלתי מספר שאלות פשוטת, שהתשובה להן היא "כן" או "לא".
את לא צריכה "לשכתב" מאמרים, אלא פשוט לענות האם לדעתך –
1. האם החמושים ברצועת עזה משרתים מטרה אישית או את "מטרות העם (הקולקטיב)".
2. האם הם תופסים את עצמם כמשרתים במעשיהם מטרה פרטית או את "מטרות העם".
3. האם האוכלוסיה האזרחית תופסת את החמושים כמשרתים בפעולותיהם מטרה אישית או את "מטרות העם"?
מה שצריך או לא צריך לעשות בהמשך ל"תשובות", זה כבר שלב ב שניתן לדון בו בנפרד.
קצת יותר יושרה וקצת פחות צביעות לא יזיקו.
קראתי את תגובתך ליעקב בן-דוד בה אתה מלין על התנשאות והפטרוניות מצידו, כמו גם על "נזיפות וגערות" שהוא מחלק לך. לסיום אתה אף טוען כלפיו שהוא "הזוי וסהרורי".
ובכן, בתגובתך הקודמת לזו המדוברת היטחת בי ובמגיבים נוספים דברי נאצה כאלו
שיהיה זה אנדרסטייטמנט חסר תקדים לקרוא להם "נזיפות וגערות".
אי לכך איבדת בעיני את הזכות להתלונן על "התנשאות ופטרוניות" מצד מישהו מהמגיבים.
שלא לדבר על הכינוי "הזוי וסהרורי" שנופל "בול" על מי שחושב שתואמי גבלס והימלר כותבים כאן (נחש מי חושב כך…).
איני יודע כיצד לא צינזרו את תגובתך המבישה ההיא, ואיך לא נשלחת מטעם עצמך כבר מזמן לקורס "הקשבה, סובלנות ותרבות דיון" .
בלי להתייחס לניסוח התמוה של תגובתך, אומר בפה מלא שהרעיון שלך מבריק!
החמאס יפיל את מטוסי צה"ל ואז יוכל לירות עוד קסאמים באין מפריע על העורף הישראלי.
ובכלל, חבל שלא כתבת "איראנים, תנו להם גרע"נ (גרעין בלע"ז), לפ"ד (לפי דעתי) אפילו אם היו מפילים פ.א.(פצצת אטום) אחת בעזרת אללה יתברך(!) היה האוויר יוצא מראותיהם של הרוצחים
והיתה המקופלת מתקפלת לכדי כ.כ.(כיף-כף)
וכל המפגינים בעולם יהיו מבסוטים לאללה שהיהודים התאדו לעז"ל (עזאזל)".
מה דעתך?