אבא קובנר, "פרידה מהדרום" ,ספרית פועלים, 1949 –
"מִכָּאן אֵין כְּבִישׁ…
קְרוּעוֹת גְּזוּרוֹת –
בְּיַם קְסָדוֹת שֶׁשָּׁמְטוּ –
כַּפּוֹת גְּבָעוֹת
וְעַל כָּל גִּבְעָה גֶּרְנִיקָה .
גֶּרְנִיקָה עַל כָּל גִּבְעָה."
קְרוּעוֹת גְּזוּרוֹת –
בְּיַם קְסָדוֹת שֶׁשָּׁמְטוּ –
כַּפּוֹת גְּבָעוֹת
וְעַל כָּל גִּבְעָה גֶּרְנִיקָה .
גֶּרְנִיקָה עַל כָּל גִּבְעָה."
המשורר אבא קובנר , איש חטיבת גבעתי , שגייס את כל מטעניו הנפשיים לכתיבה רועמת נגד הפלישה המצרית ב-1948, ידע לגלות כאב אל מול כפרים ערבים שרופים ואזרחים שגורשו מבתיהם.
באותה מלחמה קשה כותב אבא קובנר לנוכח מראות הרס, פליטות וסבל של כפריים ערבים – "גֶּרְנִיקָה עַל כָּל גִּבְעָה , עַל כָּל גִּבְעָה גֶּרְנִיקָה ".
למרבה הצער, לא קם לנו היום בשירה העברית האבא קובנר שיצעק בשירו – די לטרוף !!! רק נותרנו עם "פניני הלשון " של כתב צבאי בטלויזיה הישראלית , שמתפעם בקולו "מהמראה המרהיב" של ענני עשן מקושט בצבעים אדמדמים (אולי זרחן???) המכסים את עזה.
נותרנו עם כתב צבאי, שהביס ברחובות עזה את השפה העברית , והשפיל את אוצרותיה היפים בתוך "המראה המרהיב" המסתלסל על לשונו, ויוצא מפיו הישר אל תוך המרקע , ומשם אל קהל צופים המקבל בשפה העברית "מראה מרהיב" של אש ותמרות עשן.
נותרנו עם בריח ומסגר, שהספרות והשירה העברית החליטו באמצעותם לנעול את הלב ואת היצירה , ולקבל גרניקה על כל גבעה , גרניקה על כל סמטא, גרניקה בעזה.
תגובות
בהוקרה,
מיכאל שרון
מר קלינסקי הנכבד. אני מציע לך לקרוא את פקודת היום של אבא קובנר לחטיבת גבעתי בכלל ולשועלי שמשון בפרט. אורי אבנרי היה לוחם ביחידה זו ואני בטוח שהוא יוכל גם היום לצטט אותה במלואה מילה במילה. אתה תגלה מישהו שממש לא היה צמחוני כפי שנדמה לך מהשורות שצטטת. ככל הזכור לי אבא קובנר היה חבר גם ב"נוקמים" חבורת פרטיזנים לשעבר שתכננה להרעיל מקורות מים בגרמניה כדי להרוג כמה שאפשר יותר אזרחים גרמנים. אזרחים מר קלינסקי. קובנר הבין בנגוד לך שרוע מרוכז כזה יכול להתקיים רק אם הוא מקבל תמיכה מכל העם ולכן במקום שקיים רוע כזה כמו הנאצים או החמאס או הג’יהד האיסלמי אין אזרחים תמימים. יש רק רוצחים פעילים ומסייעים לרצח. זה כאמור לא הפריע לו להיות משורר לאומי רגיש אבל הרגישות באה אצלו רק אחרי שאויביו הושמדו. הוא לעולם לא רחם על אויביו תוך כדי מלחמה. לא על לוחמים ולא על המסייעים להם.
לע.ג שלום
אבא קובנר היה מזוהה עם משימות הקרב של חטיבת גבעתי כקצין בחטיבה . אבא קובנר היה מזוהה עם המלחמה נגד הנאצים כפרטיזאן ולוחם בגטו וילנה. אותו אבא קובנר עומד מול הגבעות בהן לחמה חטיבת "גבעתי" וכותב את המילה
"גרניקה".
מילה עם מטען קשה החובק בחובו את מה שקרה לעירה הבסקית גרניקה בספרד ב-26.4.1937 ,כאשר חיל האויר של הצבא הנאצי בשרותו של גנראל פרנקו השמיד את העירה ורוב תושביה נטבחו.
את המילה גרניקה מעלה אותו אבא קובנר שכתב בכל דף קרבי – "מות לפולשים" אותו אבא קובנר שכתב ב-17.7.1948 "באהבה – לחץ על ההדק: לשחוט, לשחוט ,לשחוט" וחמישה ימים קודם לכן כתב "בזבל גופות אויבינו עוד ילבלבו שדותינו"
אני כאדם המשוטט בעשור השמיני לחיי מתרגש שאדם שמזוהה עם חטיבת גבעתי ועם המלחמה נגד הנאציזם אינו נשאר אדיש לכאבו של האחר. וזאת הוא עושה בשורות המיסרות והכואבות "גרניקה על כל גבעה" וזאת הוא עושה גם בשיר "קולות מהגבעה".
הקול הזה של אבא קובנר חסר לי.
למה חסר, יש את אבשלום קווה, משורר המהפכה.
נכון, הוא חסר את הכשרון, עמוד השדרה והעמדה המוסרית של אבא קובנר, מצד שני הוא מקלל הרבה יותר טוב. נכון, את בו מי יודע מה אהבה לעמו, נכונות להקריב או יכולת להלחם על אמונותיו כמו אבא קובנר, מצד שני יש לו לאפטופ ולאבא קובנר לא היה… כל דור של שמאל ראוי למשורריו שלו ו"השמאל" של היום ראוי לאבשלום קווה.
לצערי אי אפשר לשאול את קובנר למה התכוון אבל איך שהוא נראה לי שבתיאור גרניקה הוא התכוון ליד מרדכי לנגבה ניצנים ושאר ישובים יהודים שנחרבו באותה מלחמה. אגב, תוכנית "הנוקמים" נהגתה ועמדה לפני בצוע כשנה או שנתים אחרי סוף המלחמה והיא נמנעה ע"י הנהגת הישוב היהודי בארץ ישראל. לא צימחוני כבר אמרתי?
הנאצים טבחו מיליונים בדם קר, חלקם אוכלוסיה שלא היתה קשורה כלל לצבאות הלוחמים, כגון כ-5.5 מליון יהודים, כחצי מיליון צןענים, רבבות הומוסקסואלים, ורבבות מסווגים כחולי נפש בגרמנייה עצמה; וכן 18 מיליון אזרחים אוקראינים ורוסים באיזורי כיבוש, רחוק מהצבא האדום (אך קרוב לפרטיזנים), שלא לדבר על טבח העיר קנטרברי בתקופת הבליץ ועל הפצצת לונדון עצמה, על השמדת כפרים שלמים על יושביהם ביוגוסלביה ובשאר איזורי כיבוש.
הדבר מעניק סבירות מסויימת אפילו למעשי זוועה כמו הפצצת דרזדן, כשגרמנייה היתה כבר חסרת אונים, וגם לפעילות הנקם של קובנר וחבריו, וכן של הצבא האדום בחלקים הניכבשים בגרמנייה סמוך לסוף המלחמה.
מאידך – הפלשתינאים הם פליטים רעבים ברובם, שנושלו מאדמתם, דתם ותרבותם הוכפשה, בכל ההיסטוריה של "הסכסוך" הישראלי-ערבי (קרי, התיישבות קולוניאלית עתירת פרע ואיון צדקתני תוך נישול ופרע בעם הילידי), בתקופה של 103 שנה (מאז העלייה השנייה שחרתה על דיגלה את כיבוש הארץ והשבקת המקומיים מעבודה) נהרגו לכל היותר 24 אלף יהודים, לעומת כ-5.5 מליון יהודים ב-4 שנים בתקופה 41-45 – פי 220 יותר. מאידך, רק ביולי-אוגוסט 2006 טבחנו 1500 אזרחים, ובדצמבר-ינואר 2008-9 1400 אנשים, מתוכם 350 ילדים.
השמדת עשרות או אפילו אלפי אנשים של צד תוקפן, שבגזענותו טבח עשרות מליונים – יש בכך סבירות ומידתיות.
השמדת אלפי אזרחים וילדים של צד מותקף, מנושל, ניטבח, שאפילו דתו ותרבותו הוכפשו על ידי התוקפן, כשהמותקף מנסה בכוחותיו הדלים להתנגד לרעה – לכך אין כל סבירות וכל מידתיות – אלא מדובר בברבריות פשיסטית לשמה.
לכך כיוון אבא קובנר היקר בשירו גרניקה, ומדובר כאן במסר מוסרי ראשוני במעלה, כמעט חתרני, מבין השיטין במציאות של הטהור האתני אז, ולכך כיוון גם אלתרמן הממוסד בשירו "על זאת" אודות טבח לוד.
לע.ג שלום
לאחר שכתבתי את הרשימה הקצרה קיבלת לידי את ספרו של אלישע פורת , בן קיבוץ עין החורש "קריאה מאוחרת", חוקר ספרות משורר וסופר.
אלישע פורת שלח לי את הספר ללא כל קשר לנושא הדיון שלנו. הספר נשלח אלי כמתנה אישית והנה אני קורא בספרו של אלישע פורת בעמוד 51 – "…מסתבר שדעתו של קובנר על הפליטים הערבים במלחמה, לא היתה כל כך שונה וכל כך רחוקה מיחסו של אבות ישורון אליהם , כפי שהתבטא בפואמה השנויה במחלוקת "פסח של כוכבים"…שני משוררים אלו העזו, ראשונים ונחשונים , לתת ביטוי עז ודרמטי , הן לתוצאות המלחמה, שהביאה לגירוש ערביי ישראל מכפריהם".
ע.ג , מה אעשה עם העובדה שבשיר קולות מהגבעה הוא מזכיר שמות של כפרים ערביים.
אתה החלטת שהכונה לנגבה.
אבא קובנר כתב שמות של כפרים ערבים!!!!!!
אותם שמות של כפרים שהזכיר ב"דף הקרבי" 13.7.48, 16.7, 19.7 .
חבל מאוד שאינך מוכן לקבל שדוקא אדם שהיה מזוהה עם דפי הקרב של חטיבת גבעתי היה לו גם את הצד הזה.
פשוט, אתה החלטת לענות לי תשובה … אבל לא טרחת לקרוא את כל!!!! שיריו של אבא קובנר.
לסיכום, אני מקבל את ההנחה של חוקרי הספרות -חגי רוגני,פרופסור ראובן שהם ובמיוחד אלישע פורת מעין החורש "…שאצל אבא קובנר היתה זו
פעם אחת ויחידה של הזדהות עם הפליטים הערבים". (שם, עמוד 51)
אני שזקנתי בארץ הזו מתרגש מביטוי זה של אבא קובנר.
אני כואב שהמגיב לרשימתי מגייס את כל תעוזות הנפש לפסול אפשרות זו. במיוחד שאבא קובנר מזכיר שמות של כפרים ערבים באחד משני השירים שצינתי.
בעיתון "השמאלני" ביותר – "הצופה" (שלצערי , נסגר) מופיע ביום 10.2.2008 מאמר תחת הכותרת "ועל כל גבעה גרניקה" וכך נכתב – "…בעוד שאבות ישורון המשיך להחזיק בדעותיו אלה ,ואף השמיען וכתב שוב ושוב שנים ארוכות ,הרי שאצל אבא קובנר היתה זו פעם אחת ויחידה של הזדהות עם גורל הפליטים הערבים".
(בהצופה "השמאלני" לא מיחסים את השיר הזה לנגבה, כי כך החליט ע.ג)
כן אבא קובנר שכתב את דפי הקרב של חטיבת גבעתי כתב גם את המלים האלו.
ומה דעתך , לסיים את הויכוח באמירה , אני ע.ג. טעיתי. וקורה שאנשים טועים.
אז קדימה , מר ע.ג בוא נכניס את הצופה ז"ל לרשימת השמאלנים הסהרוריים.
אם קשה לך למצוא בארכיונים את עיתון הצופה אתה יכול להעזר במנוע החיפוש שלך באינטרנט – וכתוב את המלים"גרניקה על כל גבעה" ותמצא את הציטוט שהבאתי.
לאיתן שלום
חבל מאוד שאתה משקיע הרבה אנרגיות ב-ע.ג המתלהם , וכהרגלך עונה לו בנימוס רב. הגם שמכל תשובה שלך ניתן ללמוד רבות.
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לך החלמה מהירה , ולהודות לך על מאמציך לגייס את ביטויי האחוה הגנוזים בספרות העברית – הגם שהם ביטויים בודדים בימים אלו של שנאה תהומית.
הגיע הזמן שנתיחס למשוררים נשכחים כמו אבות ישורון או אבי שאול, שהתמידו בהעלאת הנושא של פתיחות לכאב והסבל של האחר .
אני מצטערת שבכל הדיון הזה אף אחד לא הביע את סלידתו מהמלים המזעזעות של אבא קובנר – "בזבל הגופות של אויבנו עוד ילבלבו שדותינו" ובמקום אחר "לשחוט, לשחוט,לשחוט".
אני מןתרת על ההתפעלות של מר קלינסקי משני שירים של אבא קובנר שגילה רגישות לגורל הפליטים הערבים והרס הכפרים, בכך שנאחז במילה -"גרניקה".
אני לא אסלח למשורר שמיחל ללבלוב שדות בישראל מזבל הגופות של האויב.
זו אובדן צלם אנוש!!!!!!!
זה לא משורר!!!!!!!
אני מקבל את הציטוטים שהבאת וכנראה שאבא קובנר התכוון פה לכפרים פלשתינים.
נגה אני שותף לזעמך שבשפה העברית נכתבו השורות המזעזעות : "בזבל גופות אויבנו עוד ילבלבו שדותינו"(12.7.48) או עיניהם המטומטמות של כלבי הנילוס"(17.7.48)ועד היום קשה לי הביטוי שנכתב בעברית -"לשחוט, לשחוט,לשחוט". אך מה שהיה חשוב לי לציין שבספר היוצא ב-1949 על ידי "ספרית הפועלים" מפורסם השיר "קולות מהגבעה"ובו הוא מזכיר שמות של כפרים ערבים , אותם כפרים שציין בדפי הקרב שיצאו מתחת ידו.ומקובלת עלי הקביעה של חגי גורני בספרו "מול הכפר שחרב" שאבא קובנר בשירים אלו "מתנגד נחרצות לפגיעה באוכלוסיה האזרחית וכואב את אסונה של החברה הפלשתינאית בעצם ימי הקרבות" (עמוד 156)
מקובלת עלי ההנחה של אלישע פורת הסופר והמשורר איש קיבוץ עין החורש , קיבוצו של אבא קובנר, הכותב"שאצל אבא קובנר היתה זו פעם אחת ויחידה של הזהות עם הפליטים הערבים" ("קריאה מאוחרת עמוד 51)
נגה, בים של שנאה בה אנו מוצפים היום מותר לי להתרגש מגילוי כזה של אבא קובנר…אני צמא לשורות כאלו בשירה העברית במיוחד בימים אלו…ולא אחזור על כל מה שכתבתי על "גרניקה על כל גבעה".
אכן סוג של גרניקה 2008
עם קשר לשואה או בלי
הפצצת מיליון וחצי לכודים היא ענין מחריד שימשיך לרחף מעלינו כענן שחור מחניק זמן רב
המגיב המתלהם הוא כנראה ממקורבי קיבוץ ניצנים, אנשי ניצנים לא סלחו לקובנר עד היום!!! – את חטא הדף הקרבי החריף שלו על נפילת ניצנים. יישר כוח קלינסקי, אני לומד מכל מאמר שלך!
ליגאל סרנה: דרישות הצדק המוחלט שלך ושל אלה החושבים כמוך, הם לא ישימים,לצערנו הרב, במזרח התיכון, בזמננו.