"אנחנו התחלנו את המבצע במוצאי שבת, ואנו מסיימים אותו במוצאי שבת כעבור שלושה שבועות לאחר שהשגנו את כל היעדים" – כך אמר אולמרט בנאומו לאומה בעקבות ההחלטה של ממשלת ישראל על הפסקת אש חד צדדית. בכך ממשיכה הממשלה את שיטתו של ראש הממשלה הקודם אריאל שרון שבהחלטה חד צדדית פינה את עזה. הצד השני לא קיים, הוא פרטנר למלחמה בלבד, לא למו"מ.
בטרם נסיגה מעזה הוצע לשרון כי מוטב שיעשה זאת כחלק מהסכם עם הרשות הפלסטינית כדי שלנסיגה יהיו גם פירות מדיניים, אבל שרון, בהתנשאות אופיינית, החליט שישראל מכתיבה לפלסטינים וכך קרה שמעשה נכון ביסודו, פינוי ההתנחלויות, הפך לאסון כתוצאה מאותה יוהרה. ממשלת אולמרט לא למדה את הלקח, ושוב נהגה בשחצנות ובהתנשאות תוך שהיא מתעלמת מהצד השני. אני חושש שגם במקרה זה נשלם מחיר יקר בעתיד.
"ניצחנו" אמר אולמרט והחמיא לביצועי הצבא בעזה שניהל את המערכה "בתחכום". האם אפשר לדבר על תחכום כאשר מתאבק סומו נשכב על איש רזה ומוחץ אותו? האם באמת "ניצחנו"? בסיום המערכה נוצר מצב מוזר בו שני הצדדים טוענים לניצחון. החמאס נותר על כנו, לפחות לפי שעה, כשולט בעזה. ממשל החמאס הוכה מכה קשה, אבל לא הובס.
בישראל מרבים לחלק מחמאות לצבא על הדרך בה התנהל הצבא. הקו השליט בתקשורת ובממשל בישראל הוא כי ישראל החלימה מטראומת לבנון והחזירה לעצמה את ההרתעה.
בישראל מרבים לחלק מחמאות לצבא על הדרך בה התנהל הצבא. הקו השליט בתקשורת ובממשל בישראל הוא כי ישראל החלימה מטראומת לבנון והחזירה לעצמה את ההרתעה.
האם הייתה בעזה מלחמה במובן המקובל של המלה, כלומר, שני צבאות שמתמודדים אחד מול השני? לא כך היו פני הדברים. הפלישה לעזה הייתה למעשה מטווח באש חיה על אוכלוסיה אזרחית שלא היו לה אמצעי הגנה. אנשי החמאס התפארו בשנה האחרונה ביחידות הצבאיות שהקימו והתרברבו במוכנות לקדם פני התקפה ישראלית. למעשה כמעט ולא ניהלו קרבות.
מרחץ הדמים שישראל ערכה בעזה מהאוויר, היבשה והים, לא הפריע לאולמרט להכריז כי הצבא הישראלי הוא "מוסרי", תרומה ישראלית לשפה האורווליאנית. הטבח ההמוני לא היה בו כדי ללמד על כוחו האמיתי של הצבא, או השתקמותו ממלחמת לבנון השנייה. כל שראינו הוא, שמטוסי אף 16 האמריקאים יכולים להטיל אלפי טון פצצות ולגרום להרס מסיבי ולהרג המוני של ילדים, נשים וזקנים. את זאת ידענו גם קודם לכן. הרהב הנשמע כמעט מעל כל במה בישראל בדבר יכולותיו המופלאות של הצבא, אין לו דבר וחצי דבר עם מצבו הממשי של הצבא. את זאת נדע רק במלחמה מול צבא של מדינה אחרת, והלוואי ולא נצטרך להתנסות בכך.
העיתונות הישראלית שופעת כתבות חנופה לצבא ולראשיו. נושא פופולרי הוא ראיונות עם טייסים. הנה טייס שמוצג כאינטלקטואל, לומד פילוסופיה, קורא בכתבי קאנט, מתעניין בזן ובבודהיזם, ובלילה הוא עולה על המטוס למשימת הפצצה בה יהרגו ילדים ונשים. האם הדבר מטריד אותו? הוא לא חושב על כך בדרכו למשימה. הוא מרוכז בביצוע כפי שהוטל עליו. עם סיום ההפצצה, הוא חוזר לבסיסו, ניכנס לקפטריה של הטייסים, שותה משקה, ומחליף רשמים עם חבריו. זה מזכיר לי את הכתבות על קצינים גרמנים, שלאחר יום עבודה שבו רצחו והרגו, חזרו לביתם, האשה והילדים כבר חיכו, ועל מנת להירגע הניח על הפטיפון תקליט של מוסיקה קלאסית. אנשים רגישים בסך הכול.
אילו אני פלסטיני הייתה לי בטן מלאה על ממשלת החמאס. מדיניותה בעימות עם ישראל סבלה משילוב של הערכת מצב שגויה וקלות דעת פושעת. אין חולק על הזכות להיאבק נגד הכיבוש והסגר. השאלה היא באלו שיטות? ירי טילים על ישובים אזרחיים בישראל, הוא גם פשע, וגם לא משרת את מטרתם. הערכת מנהיגי החמאס כי ישראל לא תפלוש לעזה סמוך לבחירות, ולכן אפשר להגביר את הירי, הוכחה כמשגה פטאלי. ירי 60 טילים מעזה לישראל יומיים לפני הפלישה, העניק לישראל את העילה לפתוח במלחמה. אנשי החמאס קוראים בוודאי עיתונים ישראלים ולא היה זה סוד שישראל מתכננת פלישה לעזה ומכינה את הצבא לכך. במציאות כזו להתגרות באריה ולדרוך על זנבו, הוא בלתי נסלח. האם הציבור הפלסטיני יבוא חשבון עם שליטיו? האם הזעם של אלפי הסובלים יופנה בעיקר לישראל או יתחלק בינה לבין החמאס? בשעת כתיבת שורות אלו מוקדם לדעת ומסוכן להתנבא.
אינני פלסטיני, וכישראלי המיקוד הטבעי מופנה למדיניות הממשלה במדינה בה אני חי. בהקשר זה עולות שתי שאלות: האם הייתה וישנה דרך לא צבאית להפסקת ירי הקסאם על ישראל? והאם הממשלה עשתה את אשר ביכולתה למצות דרך לא צבאית? לשאלה הראשונה תשובתי היא כן, לשנייה לא.
מתוך המידע הנמצא ברשותי, שאומת גם בביקורי בעזה בטרם המלחמה, אפשר היה לפתור את ירי הקסאם בדרך לא צבאית אם ישראל הייתה ממצה את ערוצי ההידברות עם החמאס, שעשויים היו להניב הסכם לפיו אין מצור מחד גיסא ואין ירי לעבר ישראל מאידך גיסא. ממשלת ישראל סירבה להליך המדיני. בכיפה שלטה העמדה שרק בכוח יפתרו את הנושא. עוד בטרם יבש נהר הדם הפלסטיני, כבר מדברים על הסיבוב הבא. שהרי אם לא מדברים עם האויב, ברור שהולכים למעגל דמים מתמשך.
מתוך המידע הנמצא ברשותי, שאומת גם בביקורי בעזה בטרם המלחמה, אפשר היה לפתור את ירי הקסאם בדרך לא צבאית אם ישראל הייתה ממצה את ערוצי ההידברות עם החמאס, שעשויים היו להניב הסכם לפיו אין מצור מחד גיסא ואין ירי לעבר ישראל מאידך גיסא. ממשלת ישראל סירבה להליך המדיני. בכיפה שלטה העמדה שרק בכוח יפתרו את הנושא. עוד בטרם יבש נהר הדם הפלסטיני, כבר מדברים על הסיבוב הבא. שהרי אם לא מדברים עם האויב, ברור שהולכים למעגל דמים מתמשך.
בשעתו, בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, כאשר ישראל טיפחה, השקתה ומימנה את החמאס, אמרנו, שוחרי השלום, לממשלה, דברו עם אש"פ החילוני, לפני שהסכסוך מידרדר לתהום של עימות דתי. לא שמעו בקולנו. "לך לעזה" הוא משפט ששמעתי בימים ההם שוב ושוב מצד אנשי ימין. עתה, לאחר שתנועת החמאס הפכה לגורם בחברה פלסטינית שאי אפשר להתעלם ממנו, אנו אומרים לממשלה, אין מנוס, צריך לדבר איתם, לפני שגורמים עוד יותר קיצוניים ימלאו את הזירה, שוב אומרים לי ולאחרים אותם אנשי ימין: "לך לעזה". לגרש את החושבים אחרת, זהו ההיגיון שמפעיל לאורך השנים את הימין הישראלי (שמתחיל במפלגת העבודה ונגמר ברבני השטחים הכבושים).
עתה, עם יציאת חיילי צבא הפלישה הישראלי מעזה, הולכים ומתגלים עוד ועוד סיפורים מכוערים, שתמיד מתלווים לצבא שכובש אוכלוסיה אזרחית. חיילים שירו על אזרחים פלסטינים שהניפו דגל לבן, חיילים שעסקו בביזה מבתים של פלסטינים אליהם נכנסו, בשפת הכיבוש המכובסת הם מכנים זאת "מזכרות". זהו חלק מהשחיקה המוסרית המתמשכת בחברה הישראלית ובצבא ה"מוסרי ביותר בעולם" כפי שאוהבים להתנסח המופקדים על התעמולה הישראלית. ככל שיחלוף הזמן ילכו ויצטברו סיפורי זוועה על רצח, גניבה, ולא אתפלא אם ביום מן הימים גם נשמע על מעשי אונס. בצבא "המוסרי ביותר בעולם" כבר קרו כדברים האלה, הן ב-1948, והן בשטחי הכיבוש לאחר 1967.
"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" עוד מושג שבישראל אוהבים להשתמש בו, סובלת מאחוזי נכות גבוהים. במסלול הנוכחי היא בדרך להתרסקות.
במקום שהמלכות מבצעת פשעי מלחמה, חובה למרוד במלכות.
במקום שהמלכות מבצעת פשעי מלחמה, חובה למרוד במלכות.
משיח חדש או נשיא בשר ודם?
שורות אלו נכתבות ביום השבעתו של הנשיא ה-44 של ארה"ב, ברק אובמה, הנשיא האפרו אמריקאי הראשון. ניצחונו של אובמה בבחירות לנשיאות ארה"ב מילא את ליבי שמחה בדומה לכל שוחרי דמוקרטיה, זכויות אדם ושוויון ברחבי העולם.
הגזענות עדיין חיה ובועטת במגזרים רבים בחברה האמריקאית. אבל אין ספק שארה"ב עברה כברת דרך מרחיקת לכת מאז ימי העבדות ועד לימינו. חזונו של מרטין לותר קינג בנאומו המפורסם "יש לי חלום" בו אמר בין השאר כי הוא אולי לא יראה את הארץ המובטחת אבל אין לו ספק שהיא תגיע – מתגשמת באופן משמעותי עם השבעתו של ברק אובמה.
אובמה מתחיל את כהונתו לאחר הנשיא בוש. נשיאותו של דבליו בוש היא אחת מתקופות השפל החמורות ביותר בארה"ב. כישלונו ומחדליו רבים מספור. הוא משאיר אחריו אדמה חרוכה בלא מעט נושאים. יש מי שסבורים כי יש להעמידו לדין באשמת ביצוע פשעי מלחמה. בכדי להיכשל אחרי בוש צריך להיות אדם מוכשר, במובן הרע של המלה, באופן יוצא דופן.
יחד עם זאת, התקוות שתולים בברק הן אדירות. יש מי שתולים בברק אובמה תקוות שהן יותר בתחום המשיחי, שאדם, גם אם הוא כריזמטי ומוכשר, יתקשה לעמוד בהן. הסכנה היא שכגובה התקווה, כך תכאב חבטת הנפילה.
הציפיות מאובמה הן מפליגות. הוא תרם לכך בנאומיו מעוררי ההשראה.
האם ירסן את הקפיטליזם האמריקאי הפראי? האם יכניס בקרה ציבורית בכלכלה? האם ימסה כהלכה את המולטי מיליונרים ומיליארדרים? האם יקטין את הפערים בין עשירים לעניים? האם יבטל את עונש המוות? האם יגשים את הבטחתו בדבר ביטוח בריאות לכל? האם יוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי? האם יהיה נשיא ירוק ויפעל לצמצום זיהום כדור הארץ שארה"ב היה המזהמת הראשית שלו? האם יכניס רוח חדשה למערכת הבינלאומית, שיתוף פעולה במקום השתלטות? האם יפעל לצמצום הפער בכדור הארץ בין הצפון לדרום? האם יוציא את צבא הפלישה האמריקאי מעיראק? האם יצליח להביא שלום לסכסוך המדמם בין ישראל והפלסטינים? האם יפסיק את זרם המיליארדים למימון מכונת המלחמה הישראלית כל עוד ישראל מקיימת משטר כיבוש ואפרטהייד? האם יפעל לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל במסגרת יצירת מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי? האם יבטל את החוקים האנטי דמוקרטים שנחקקו בימי בוש? האם יקטין את התקציב הצבאי ויזרים את הסכומים שישתחררו ליעדים של צדק חברתי?
אפשר להמשיך בשאלות רבות נוספות. עינינו הרואות שגם אם קשה להיכשל אחרי בוש, קשה לא פחות להצליח לאור התקוות הגדולות.
האם ירסן את הקפיטליזם האמריקאי הפראי? האם יכניס בקרה ציבורית בכלכלה? האם ימסה כהלכה את המולטי מיליונרים ומיליארדרים? האם יקטין את הפערים בין עשירים לעניים? האם יבטל את עונש המוות? האם יגשים את הבטחתו בדבר ביטוח בריאות לכל? האם יוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי? האם יהיה נשיא ירוק ויפעל לצמצום זיהום כדור הארץ שארה"ב היה המזהמת הראשית שלו? האם יכניס רוח חדשה למערכת הבינלאומית, שיתוף פעולה במקום השתלטות? האם יפעל לצמצום הפער בכדור הארץ בין הצפון לדרום? האם יוציא את צבא הפלישה האמריקאי מעיראק? האם יצליח להביא שלום לסכסוך המדמם בין ישראל והפלסטינים? האם יפסיק את זרם המיליארדים למימון מכונת המלחמה הישראלית כל עוד ישראל מקיימת משטר כיבוש ואפרטהייד? האם יפעל לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל במסגרת יצירת מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי? האם יבטל את החוקים האנטי דמוקרטים שנחקקו בימי בוש? האם יקטין את התקציב הצבאי ויזרים את הסכומים שישתחררו ליעדים של צדק חברתי?
אפשר להמשיך בשאלות רבות נוספות. עינינו הרואות שגם אם קשה להיכשל אחרי בוש, קשה לא פחות להצליח לאור התקוות הגדולות.
אני מניח שאובמה יודע כי בגלל הגזענות יזקפו כל כשלון לחובת השחורים, מה שמעמיס על גבו משקל נוסף.
מה תהיה החלטתו הראשונה? אולי ביטול כלא גוונטאנאמו? נקווה.
הבה נתפלל שהנשיא אובמה יירשם בהיסטוריה כנשיא המשקם של ארה"ב, ביחסי פנים וחוץ כאחד.
מה תהיה החלטתו הראשונה? אולי ביטול כלא גוונטאנאמו? נקווה.
הבה נתפלל שהנשיא אובמה יירשם בהיסטוריה כנשיא המשקם של ארה"ב, ביחסי פנים וחוץ כאחד.
תגובות

לגדעון ספירו
בעצם אתה מקונן שניצחנו במלחמה שיחסי הכוחות בה היו בלתי שווים. מה היה עלינו לעשות בדיוק? אתה עצמך מודה שהחמאס שגה שגיאות פטאליות בשיקול דעתו ומבקר אותו על שלא נלחם כלל (את פשעו הגדול יותר – שימוש באזרחים כמגן אנושי – לא הזכרת. אולי מחמת השכחה?). האם היה עלינו להפסיד במלחמה, או להילחם בחמאס ברוגטקות?
היבבות בסגנון גן ילדים בכל פעם שמסתבר כי ישראל חזקה יותר מהפלסטינים מגוחכות. כל צד רוצה לנצח ומשתמש בכל האמצעים לשם כך. רק כדי לקבל פרופורציה נכונה, אני מציע לך לשער מה היה עושה כל צבא אחר של כל מדינה שאתה מכיר, וכמה אזרחים חפים מפשע היו נהרגים אז. לצורך החישוב יש תקדימים היסטוריים. מעולם לא היתה הפצצה אווירית בסדר גודל שאף מתקרב לפעולת חיל האוויר בעזה, באיזור צפוף אוכלוסיה, שנהרגו בה כל כך מעט חפים מפשע (עם כל הצער גם עליהם).
גם אני לא אהבתי את הכתבה על הטייס הפילוסוף. בעת שאזרחים נהרגים בעזה, ולא משנה באשמתו של מי, יש בכך משום טעם רע. אבל ההבדל בינינו הוא שאצלך קפצה ישר ההשוואה הידועה וסרת הטעם שהשמאל פולט כרפלקס מותנה בכל פעם שמדובר בצבא הישראלי. הפעם הניסוח היה מרוכך, "קצינים גרמנים". נו טוב. היה אפשר גם "קצינים בריטיים", למשל, או "אמריקנים", בדיוק באותו הקשר שאתה מדבר עליו.
והמעברים? במשך שנים החמאס התמקד בניסיונות לפוצץ את המעברים כדי להביא לחנק האוכלוסיה הפלסטינית. אפשר היה לחשוב שכיום, כאשר החמאס עצמו שולט בעזה, האינטרס שלו יהיה להביא רווחה כלכלית לרצועה. אבל החמאס ממשיך לירות על המעברים. למה? התשובה טמונה כנראה במשל הידוע על העקרב והצפרדע. ככה זה במזרח התיכון.
האמנם " חיילים עסקו בביזה מבתים של פלסטינים אליהם נכנסו"?
זוהי בדיוק הנקודה בה כותבי שמאל מאבדים את מעט האמון של ה"לא משוכנעים".
חבל, גדעון, חבל שאתה משקר המצח נחושה בשם איזו כוונה טהורה
ישראל עזבה את עזה בלי לבקש רשות מהפלשתינים. הם כל כך נעלבו עד שהתרופה היחידה לכך היא רצח כמה ישראלים. מה שהוגן. ההגיון של ספירו תמיד מענין. הפלשתינים ידעו שאין בכוחם להתמודד עם ישראל (לא ברור שהם באמת ידעו לנוכח דברי השחץ שלהם לפני ואחרי המבצע)ולמרות זאת ירו במשך שמונה שנים על ישראל במטרה להרוג ישראלים. לשיטתו של ספירו ישראל לא היתה צריכה להגיב. הם הרי חלשים אז מותר להם לרצוח. אם אנחנו מנסים למנוע את הרצח זה פשע מלחמה. גם אני רוצה לדבר עם החמאס אבל הם מוכנים לדבר רק עם ספירו שמבטיח להם מראש לחסל את מדינת ישראל. אני גם משוכנע שבמאמר הבא של ספירו או אחד מדומיו מעשי האנס כבר יהפכו לעובדה גמורה וחתומה. איך אני יודע? כי גם השקר על כך שישראל הפרה את הרגיעה כבר הפך בעיניהם לעובדה. אז כדי שלא תטעו שוב כשישראל תתחיל להרוג פלשתינים רוצחים – אחרי שהפלשתינים הודיעו על הפסקת אש הם ירו גם אתמול וגם היום פצצות מרגמה על ישראל. אלה הפלשתינים שמפרים את הפסקת האש. וברכה אחת – סוף סוף ספירו גילה שהפלשתינים הם פושעי מלחמה ומקדיש לכך שני משפטים שלמים של נזיפה. לא בגלל שהם ביצעו פשעי מלחמה כמובן, זה מותר לפלשתינים אלא בגלל שזה פוגע בענין הפלשתיני.
מה עם רצח הילדים????
אילו היית פלסטיני היתה לך בטן מלאה על חמאס?
סביר להניח שאילו היית פלסטיני היית משאיר את מה שיש לך בבטן עמוק בפנים, או שהיית מת מזמן. חמאס לא כל כך אוהב ביקורת, אם לא שמת לב.
ולשאלה אם ניצחנו – התשובה היא לא. בהקשר כזה אין ניצחון.
אפשר לומר שידינו היתה על העליונה בקרב הזה, כמו בקרבות שקדמו לו.
"ניצחון" בהקשר שלנו משמעותו שהפלסטינים ישלימו עם הנוכחות שלנו בארץ כישות לאומית יהודית ריבונית.ישלימו עם הציונות.
אם ועד שזה יקרה, ניאלץ להסתפק בתוצאות קרבות שבהן ישראל סופגת מינימום נפגעים ונזק כלכלי, ואילו הצד השני מוחלש מבחינה צבאית, ופחות נוטה לחדש את ההתכתשות מבחינה מנטלית.
לצערינו הרב בסוג הסיכסוך שאנו נתונים בו אין זבנג וגמרנו.
שאלת תם:
האם כשהבריטים עזבו את הארץ הם עשו זאת בהסכם עם היהודים, עם הערבים, או עם מישהו בכלל? למיטב ידיעתי הם השאירו כאן בכוונה ברדק, מתוך ההנחה שאחרי מרחץ הדמים הצפוי של שני הצדדים העולם יתחנן אליהם לחזור.
האם זה היה טוב יותר מההתנתקות החד צדדית בעזה?
ישראל יצאה מעזה בלי הסכם משום שזה שירת את האינטרסים שלה טוב יותר מיציאה בהסכם. נכון, היא לא נהגה בדיוק בהתאם להעדפות של הפלסטינים או של גדעון ספירו, בניגוד לכל מדינה אלטרואיסטית (ואנחנו מכירים כידוע הרבה כאלה) שהיתה שמחה להקריב את האינטרסים שלה, ואולי גם את חייה, לטובת האינטרסים של אויביה. מה לעשות, כאלה אנחנו. רעים.
אז מילא שהערבים התבכיינו כשהבריטים עזבו. אבל כעת הם מתבכיינים גם שאנחנו עזבנו?
עוד ניצחון עלוב ומכוער שכזה, ואבדנו.
שבתאי לוי
לבני היקר
את ספירו כינית שקרן.
מה תאמר לעורך "מבט"(השקרן!!) שמביא בטלןיזיה הישראלית תמונה של מכתב התנצלות של חיילי מילואים שתלו על דלת הדירה בעזה בה הם שהו, וחיל המילואים (השקרן!!!)מספר בראיון למבט, שחיילי הסדיר – ששהו בבית (אגב בית מאוד אמיד) בשבוע הראשון לפני שהמילאומניקים החליפו אותם – עשו שם את צרכיהם בכל פינה ולא התנהגו ברכוש של הבית כמו שמתבקש היה להשתמש.
אז כבר אמרתי שזה היה ראיון עם חייל מילואים ש"בדה" מליבו ועורך תוכנית בטלויזיה אכל אותה.
שכחתי , החיל הזה הוא שקרן!!!!!!!!!!
וכל הכבוד ליוזמה של המילואימניק לנקות את הבית , ושהחליט להשאיר ממתקים, כי ראה שבבית יש צעצועים וכנראה הדיירים שנמלטו הם הורים לילדים קטנים.
את ההומאניזים הזה נספר לדור הצעיר.
יש לנו צבא מוסרי.
הוא ניקה את הצואה שחיילי הסדיר השאירובכל פינה.
הוא השאיר ממתקים לילדי הפלשתינאים , שילדי ישראל שלחו לחיילים.
כל הכבוד לצה"ל!!!
בוז לספירו !!!
חילים ישראלים חירבנו בבית פלשתיני. להוציא אותם להורג מיד על פשעי מלחמה. פלשתינים רוצחים יהודים כבר מאה שנה. לתת להם את אות שומרי זכויות האדם. רצח זה הרי מזכויות היסוד של הפלשתינים. התגוננות שלא לדבר על חירבון בבית זה פשע מלחמה. תחזור לקחת את הכדורים.
באמת הגיע הזמן להתייחס לטענה החוזרת ונישנית שצצה מכיוון השמאל הרדיקאלי חדשות לבקרים, "אילו היינו יוצאים בהסכם".
1. אם הצד השני לא מעוניין בהסכם (למשל חיזבאללה בלבנון) הברירות העומדות בפניך הן לצאת בלי הסכם או להשאר תקוע לנצח.אתה בעד המשך הכיבוש, ספירו?
2. אם ההסכם שאפשר להגיע אליו הוא עם צד שאינו שולט באמת בשטח, ואינו יכול לכפות את ההסכם, ההסכם שווה לנייר טואלט.
ההנחה ש"ההסכם" לבדו יתן כוח לצד שחתם עליו, גם אם הוא היה אימפוטנט מקודם, אין לה על מה להתבסס. לכן "הסכם" עם ממשלת לבנון שחיזבאללה אינו תומך בו, או הסכם עם הרש"פ שחמאס אינו תומך בו, הם אחיזת עיניים.
3. אם התנאים להסכם הם בלתי אפשריים עבור אחד הצדדים, הוא לא יתחייב אליו. למשל חמאס לא יכול היה להסכים עם התנאים של ישראל להפסקת האש הנוכחית. אנחנו לא יכולנו להסכים עם התנאים של חמאס.
נשארנו עם שתי אלטרנטיבות: להמשיך לטחון את עזה בבלנדר, או להפסיק. היה עדיף מבחינתך להמשיך?
4. כל הסכם יתקיים כל עוד שני הצדדים מאמינים שמקיומו הם מרוויחים יותר מאשר מפסידים. הרווח וההפסד הם עניין של תפיסה סובייקטיבית. חתימה לבדה לא תגרום קיום הסכם שאחד הצדדים או שניהם הגיעו למסקנה שהם מפסידים ממנו.
אם אמא לעשרה ילדים מעדיפה שכל ילדיה יהפכו ל"שהידים" מאשר לוותר על המלחמה למען השיבה, תפיסת הרווח וההפסד שלה שונה משלך.
אדם שמעדיף להפוך לפליט או עבד, או למות ובלבד שלא להיות הגורם למוות של אדם אחר- גם תפיסת הרווח וההפסד שלו שונה משל רוב האנשים.
מציאות אובייקטיבית משתנה (התמעטות קריטית במשאבים מקיימי חיים), או מציאות מנטלית משתנה (שינויים בסולם הערכים אצל ציבורים רחבים), ישנו את התפיסות הסובייקטיביות של רווח והפסד, ויבטלו את תוקפן של "הסכמות" קיימות. זו הסיבה שפורצות מהפכות, למשל, שקוראות תיגר על הסדר הקיים.
===
חוסר היכולת שלך להבין שלא כולם חולקים את סולם הערכים שלך, ואת סדר העדיפויות שלך, גורם לכך שאתה שוגה בחלומות לגבי "הסכמים" שלך נראים הגיוניים וטובים, ולאחרים ממש לא.
במציאות הסכמים צריך לעשות עם "אחרים", לכן ההסכם מחייב פשרה, ומחייב מנגנונים טובים להתמודדות עם תוצאות הפרה של ההסכם.
פשרה מחייבת מקום של אמצע, שבו שני הצדדים שומרים על העקרונות החשובים יותר להם, ומוותרים על הדברים שנתפסים בעיניהם חשובים,אבל פחות.
אם העקרונות ששני הצדדים מחזיקים כ"יהרג ובל יעבור" עומדים בסתירה מהותית זה לזה, לא יהיה הסכם, ואם יהיה, הוא לא יקויים, או יופר בהזדמנות הראשונה.
===
השבר הגדול של השמאל קרה כשמתווה ההסכם שהוא ניסה למכור לציבור הישראלי כקביל על הקולקטיב הפלסטיני, התגלה כלא קביל בעצם.
בשלב הזה התחלנו להקשיב למה שהפלסטינים אומרים, במקום למה שהשמאל סיפר לנו שהפלסטינים אומרים.
פתאום הסתבר שההנהגה הפלסטינית שמולה ניהלנו משא ומתן לא נהנית מגיבוי של העם ביחס לוויתורים הדרושים.
פתאום הסתבר שהנושאים שהושארו "עמומים" בכוונה (הפליטים והר-הבית), הם מוקשים שהתפוצצו בהזדמנות הראשונה.
פתאום הסתבר שאי אפשר לדחות לנצח את הדיבור על עקרונות, ושכל הנהגה מכרה לציבור שלה שקרים בנוגע לנכונות של הצד השני לוותר על נושאים מהותיים.
האוסלואידים מהצד שלנו, והנהגת אש"ף מהצד הפלסטיני, איבדו את התמיכה העממית שלהם כשהשקרים נחשפו.
ובלי תמיכה עממית, ההסכמים לא שווים את הנייר שעליו נכתבו ונחתמו.
מסקנה – אתה יכול להמשיך לשקר לעצמך ולאחרים מר ספירו. אבל לאור נסיון העבר, אף אחד לא מתייחס אליך יותר כאל "מתורגמן מהימן".
וזה לא משכנע שיש אולי פלסטיני אחד או שניים שמסכימים אתך, כל עוד רוב הציבור הפלסטיני לא מסכים עם רוב הציבור הישראלי.
הסכם לא עושים בין ספירו ישראלי וספירו פלסטיני, אלא בין עמים.
אתה לא מייצג את הישראלים,ובני השיח הפלסטינים שלך לא מייצגים את הפלסטינים, לכן ההסכמים שאתם מציעים לא רלוונטיים.
זה ברור לך?
אז ככה: כמי שהשתתף פעם או פעמים במבצע שכזה, ומעדויות של חברי שחזרו בימים האלה מעזה אני אומר לך בוודאות שבאווירת לחימה כפי שהייתה שם הסיכוי שחייל "יגניב" איזו נרגילה לאפוד שלו הוא קטן עד כדי לא קיים.
לא כל שכן, המפקדים (ואני בתוכם) מגלים אפס (0) סובלנות לכל מקרה של וונדאליזם או ביזה.
אני לא אומר שמקרים כאלו לא קורים בזמן בט"ש (למשל גדוד שנמצא באזור פלסטיני בפעילות שוחקת ומנוונת של מספר חודשים), אבל אם ספירו לא היה ממהר להשמיץ בעידודך באופן מוטה קשרי הוא היה מבין שחייל שמאויים בכל רגע ע"י טיל או ירי של צלף או חטיפה לא מתעסק "לקחת מזכרות".
ועוד משהו: בדוגמאות שהבאת מהטלביזיה לא היה שום מקרה של ביזה. מישהו מופתע?
בהמשך לתכתובת על יציאה בהסכם או בלעדיו.
כל הרעיון של נסיגה בהסכם עם הפלסטינים הוא חסר כל משמעות, משום שלפלסטינים אין שום אינטרס שנצא מהשטחים. להיפך, הם מעוניינים שנישאר שם כדי להביא למצב חסר מוצא, שבו הפיתרון היחיד יהיה מדינה דו לאומית, שתהפוך בסופו של דבר למדינה חד-לאומית, דבר שיביא לפיתרון הסופי של הנוכחות היהודית באזור.
לכן הם מנהלים את הקמפיין האגרסיבי לחיסול המדינה היהודית והקמת מדינה "דו-לאומית", בחסות הקולוניאליזם האיסלאמי והשמאל הבינלאומי (ובעזרתם הנלהבת של כמה מהכותבים והמגיבים באתר זה).
האם מישהו תמים עד כדי כך שיאמין שכאשר בעולם הולך ומתפשט הרעיון של חיסול ישראל והקמת מדינה "דו לאומית" במקומה, יהיו הפלסטינים כה טיפשים שיעניקו לישראל את קרש ההצלה בדמותה של מדינה פלסטינית לצד ישראל?
אם יש אחד כזה, בשמאל או בימין, שיקום…
מדוע מתעקשים כמעט כל כותבי השמאל להמשיך ולכתוב שהכיבוש בעזה לא נגמר, למרות שלפי כל הגדרה קיימת למילה "כיבוש" הוא נפסק לפני שלוש שנים,
ניתן היה להאשים את ישראל ב"סגר" ,"מצור"( אם כי גם זה לא נכון) אבל ישנה התעקשות חוזרת ונישנית להמשיך במילה "כיבוש".
נדמה לי שהסיבה שהשמאל נאחז במילה "כיבוש" כטובע בקרש הצלה, נובעת מכך שזה הדבר היחידי שנותן הסבר רציונלי ל שנאה הבלתי רציונלית למדינת ישראל.
ללא ה"כיבוש" המיתולגי הזה, האנטי ציונות תראה כמו אנטישמיות רגילה ואנטישמיות היא לא באופנה.
למתלהם על ישראל כהן שלום
אני מבין שרק גדעון ספירו אשם בכל סכסוך הדמים הזה.
החמאס יורה על שדרות ואשקלון – והורס בתים ואנשים.
ישראל יורה על עזה ורפיח – והורסת בתים ואנשים.
ויש באמצע יוזמה של הליגה הערבית המונחת לפתחה של מדינת ישראל להכיר בישראל ולהקים מדינה פלשתינאית.
ישראל מתיחסת ליוזמה הזו כמו אל פצצת אטום ומבקשת לנטרל אותה. במקום להכשיר את הלבבות
לנסיגה לגבולות 1967 ולהקים שתי מדינות –
מדינת ישראל שבירתה ירושלים המערבית.
מדינת פלשתין שבירתה ירושלים המזרחית.
וכוח בינלאומי שיתן גישה ל…כ…ו…ל…ם
ליהודים ולערבים למקומות הקדושים לכל הדתות.
אז נלך בדרך המתלהמת שלך 41 שנות כיבוש ועוד 41 שנות כיבוש. ישראל תהרוג ערבים , ערבים יהרגו יהודים …..רק לא לגעת ביוזמה של הליגה הערבית.
ליעקב בן מאיר,
אינני מקונן על שישראל חזקה. אני מקונן כל כך שישראל עושה שימוש מופקר ומסוכן בכוחה. הסיסמה הישראלית שחמאס עושה שימש באזרחים, היא חלק ממנטרה תעמולתית שנועדה לטהר את פשעי ישראל. מי שעושה שימוש באזרחים פלסטינים לצרכיו התוקפניים היא ישראל, שאחרת מדוע בכלל להיות כובש על עם אחר? 40 שנים ומעלה ישראל עושה שימוש באזרחים פלסטינים לצרכיה, הורגת וטובחת בהם, ומנצלת את אלה שנותרו בחיים, עוד בטרם היות החמאס.
למגיב "ממש נורא",
הולכת ומשתרשת לה אגדה, "ששמונה שנים ירו טילים על ישראל". ישראל המסכנה, סתם כך ירו עליה. עד לפני שלוש שנים שלטה ישראל בתוככי רצועת עזה, והגנה שם על מתנחלים ששדדו את אדמתה ומימיה. צבא הכיבוש הרג, פצע והשפיל מדי יום את הפלסטינים ברצועה, ומאז פירוק ההתנחלויות ישראל ממשיכה במדיניות הכיבוש, הסגר והחנק ומבצעי הרג לרוב באמצעות מטוסים וכניסות יבשתיות. המלחמה האחרונה בעזה הייתה חלק משרשרת פעולות לחימה ישראליות. ישראל אכן הפרה את הרגיעה, בכך מודים גם ראשיה, אלא שהם מתרצים זאת באותה מנהרה, שהלבישו עליה סכנות נוראות ואיומות, שאיש לא יכול כלל לבדוק אותן.
לי. בן יעקב,
הבריטים לא עזבו את הארץ באופן חד צדדי אלא על פי החלטת האומות המאוחדות. אילו הבריטים היו נוהגים כמו ישראל, אולי לא היו נשמעים להחלטת האו"ם. נסיגה חד צדדית כפי שביצע שרון לא היה אינטרס ישראלי, כך הוכיחה גם המציאות.
לבני,
הכל עניין של מינוח. מה שאני מכנה ביזה, מכנים חיילי הפלישה "מזכרות", וכאלה נלקחו למכביר. השפה המכובסת היא תופעה מוכרת בכיבוש הישרלי. הישראלי ששובר והורס ציוד בבתי מלון בחו"ל, ולוקח עימו דברים משם "כמזכרת" הוא אותו אחד שאחר כך יוצא למסע הרג ורצח, וחוזר משם עם "מזכרות", כאילו מודבר בתייר תמים. מזכיר את ימי הפלמ"ח בהם "סחבו" תרנגולות מהלול,אבל לא גנבו.
למגיב "על המיתולוגיה של ההסכם"
הרבה התחכמות מילולית ומעט תוכן. ברור שאני לא מייצג את ישראל ובני שיחי הפלסטינים לא מייצגים פלסטין, אבל השיח בינינו הוא הוכחה שדיאלוג יכול להתקיים. אם לא הברזת בשעורי ההיסטוריה, היית צריך לדעת שסכסוכים רבים נפתרו בתהליך של שיח שהחל בערוצים לא ממשלתיים. ממשלת ישראל החרימה את ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית מיומה הראשון, במקום להכיר בתוצאות הבחירות ולדבר עימה. הסכמה עממית להסכמים נוצרת גם על ידי הנהגה אמיצה שלא נגררת אחרי התלהמות לאומנית, אלא מובילה למציאות חדשה שההסכמה העממית באה בעקבותיה. ראה דה גול הצרפת ודה קלרק בדרום אפריקה. אילו נהגו לפי המוצע על ידך "על הבדלים בסולם הערכים" בין שחורים ולבנים, ערבים וצרפתים, האפרטהייד היה עדיין בשלטון ומלחמת אלג’יריה הייתה ממשיכה להפיל מיליוני חללים.
השיח בינך ובין בני השיח שלך מתקיים כבר שנים ולא הולך לשום מקום.
המקבילה של דה-גול היה אריאל שרון, וגם הוא לא הצליח להזיז את העגלה מהבוץ
הקונפליקט שלנו לא דומה למלחמת אלגיריה,כי האלג’יראים לא תבעו את צרפת כמולדתואת פריז כבירה. זה לא היה משחק סכום אפס.
הוא גם לא דומה לדרום אפריקה משום שיש פה מאבק לאומי על ריבונות בין שתי ישויות, ולא מאבק על שווין זכויות אזרחי.
בכל מקרה, לתשומת לבך, גם ה FLN וגם ה ANC היו תנועות חילוניות במהותן.
באמת הגיע הזמן שתכיר במהות של חמאס, ובסיבה שהוא היה יכול להכות שורשים כל כך עמוקים בחברה הערבית.
הסירוב להתייחס למהות של היריב ולהמציא במקומו יריב שנוח לך יותר להתמודד מולו, הוא שורש הכישלון שלך לשווק את הצעותיך.
דיאלוג יכול להתקיים, והוא אכן מתקיים, רק שהוא לא הדיאלוג שאתה שואף אליו.
זה לא דיאלוג של פיוס אלא דיאלוג של עימות.
אתה מטיל את כל האשמה בישראל, וזה פשוט לא נכון, כי דווקא הצד שלנו יותר נכון לפשרה.
הבעיה היא שככל שאנחנו מראים יותר נכונות לפשרה, הצד השני מקבל תיאבון גדול יותר, ומוסיף דרישות ותביעות.
בשורה התחתונה, בזמן הנוכחי ישראל מכירה בזכות העקרונית של הפלסטינים להגדרה לאומית בטריטוריה שממערב לירדן, והפלסטינים (באמצעות הנציג הפוליטי הנבחר שלהם – חמאס) לא מכירים בזכות של ישראל להגדרה לאומית בטריטוריה זו.
אם וכאשר העמדה הפלסטינית תשתנה, יהיה על מה לדבר.
ממש לא רק בגלל צבע עורו של אובאמה אני מלאת תקווה עכשיו, כשהעם הארצותבריתי החליט שהוא רוצה לחזור לשפיות, להפסיק לכבוש באלימות את כל העולם… ואולי גם לשפץ את הכלכלה, החינוך, הבריאות ו…
כרגע אני מאמינה שיש תקווה. אני מאמינה שאולי מה שעד לא מזמן היה רק תקווה, הנה הולך להתגשם. אנחנו הולכים להתקדם עוד טיפונת בדרך לחופש.
ואני שמחה שאובאמה הבטיח לנו להתיחס קודם כל למזה"ת – אז… אולי… (?!)
ואני בכל זאת מתעקש שהנסיגה החד צדדית לא זו בלבד שהיתה אינטרס ישראלי, אלא שהיא גם הצליחה. אתה רשאי כמובן לחלוק על כך.
באשר לבריטים, לא דיברתי על הסיבה לעזיבתם אלא על הצורה שבה עשו זאת ועל המחשבה שעמדה בבסיס הדברים. רק הבלגים בקונגו עזבו בצורה גרועה יותר מהבריטים.
ישראל יצאה מכל שטחה של עזה. לו היו הפלסטינים מנצלים את ההזדמנות ומתחילים במדיניות של שיקום ושגשוג כלכלי היו נענים בנכונות ישראלית ועולמית לסיוע. במקום זה הם המשיכו במדיניות התוקפנות והרצח שלהם, ולכן קיבלו מצור ופלישה ואסון הומניטרי.
למענה שלך על מגיב אחר – השימוש של החמאס באזרחים כמגן אנושי אינו "אגדה" אלא מציאות. זה שאתה מסייע להם להכחיש זאת, רק מבטיח את השימוש הנלוז הזה באזרחים גם בעתיד. הפיסקה "ישראל היא זו שמשתמשת באזרחים פלסטיניים" היא לא יותר מהתחכמות מילולית.
בקשר למענה שלך למגיב "ממש נורא".
אם באגדות עסקינן, אתייחס ברשותך לזו החביבה על הכותבים באתר, זו שישראל הפרה את הרגיעה.
במשך כל זמן הרגיעה היו "טפטופי" קסאמים, ואני בטוח שאתה עוקב אחרי החדשות ובוודאי היית מודע לכך. והיה ושכחת את המקרים הללו, אתה מוזמן לחפש (בגוגל).
גם לולא ה"התחלקויות" הללו, הטענה שלך לגבי אותה מנהרה שישראל התקיפה שלא ניתן לבדוק את הסכנות הנשקפות מהן מגוחכת.
אני מניח שלדידך אדם שמכוון אליו אקדח אינו נמצא בסכנה עד שיירה הכדור, ורק אז הוא זכאי להגן על עצמו.
אולי כדאי להמנע מגרימת מצב שיניע את הפלסטינים לשגר קסאמים לדרום השראלי?