כל העם לבנה שטרן הגיב:

אטום,אכזר, לא מסוגל לגלות אמפטיה למי שדקה קודם איבד את שלושת ילדיו,לא מהסס לבצע פשעי מלחמה, מחפש פתרון כוחני לכל מחלוקת, מצדיק את אכזריותו בהיגיון מעוות……ועוד

עומר כרמון הגיב:

מאמר מדויק עם סיום חד וקולע:

"אהוד ברק, שר ביטחון בממשלת ביבי? זה אפשרי. אלא אם כן יעדיף נתניהו איש יותר מתון לתפקיד הזה"…

ניסים אדרי הגיב:

חיים, אתה מתעלם לחלוטין מאמנת החמא"ס.
עם מי בדיוק אתה רוצה לדבר?
לא נעים – אבל לא יהיה שלום עם הערבים בדור הזה (וספק אם בדורות הבאים. (אם כי השאיפה לשלום בהחלט צריכה להנחות את ישראל).
הלאומיות הפלשתינית הקורסת לא תושיע את תהליך השלום.
הפלשתינים מחולקים בין 4 ישויות: יהודה ושומרון, עזה, ישראל וירדן.
לא רע לגבי מי שאין להם אפילו מדינה אחת (וגם לא תהיה).
עם מי "תסגור עסקה" בדיוק?

עידן סתיו הגיב:

יש כמה דברים שאני רוצה להאיר. ברעם נוטה יותר מדי במאמריו, להתייחס לדברים מהעבר, במקום לחשוב הלאה. במקום להתעסק כל הזמן, מה ברק עשה או לא עשה בעבר, יש להתייחס יותר למה ניתן לצפות ממנו בעתיד. פה אני נוטה להסכים עם ברעם, שאין מה ליצוק תקווה מברק ודרכו. דרכו הפוליטית תמשיך להיות כוחנית, תוך שהוא משמש כינור שני או שלישי בממשלות שאחרים מובילים.
העובדה ההתחזקות של ברק בסקרים, מתרחשת במקביל להתחזקותו של ליברמן בסקרים אינה מקרית. שניהם נתפסים כבעלי חזון דומה, אשר יובילו לדרך דומה.

שכל ישר הגיב:

גולדה מאיר חיה וקיימת!
גולדה מאיר חיה וקיימת קוראים לה עכשיו ציפי ליבני.עם ההופעות המתחסדות .באל ג’זירה באנגלית הריצו חלק מראיון איתה שבוא היא אומרת שהמצב ההומניטרי בעזה הוא כמו שהוא צריך להיות .וכל זה עם חיוך על הפנים…הייתי אומר אפילו צחוק!

גוטרמן הגיב:

לכן עלינו בשמאל האמיתי להמשיך להתריע עד שנגיע לשלום המיוחל

יגאל – מר ברעם – ניתוח לקוי מוביל למסקנה עוד יותר לקויה הגיב:

בד"כ אתה מצטיין בפריסה רחבה של עובדות ואירועים וקישורם.
הפעם – עשית בדיוק להיפך – פרמת סבך של אירועים וקישורים, ולכאורה מצאת חוט אחד המוליך לאהוד ברק, ותו לא.

לקבוע את ברק כאחראי לפילת אוסלו, לעליית הימין, לפיגועים, למצב הפלסטינים, וכיו"ב, זה זריית חול בעיניים, גם שלך.
ברור שסבך האירועים מורכב בהרבה, ומה לעשות, גם הפלסטינים מככבים בו – ולאו דווקא כקורבנות בלבד.

כשהפלסטינים ישתחררו מהרפלקס של השמדת ישראל ואח"כ מו"מ, וכשישראל תבין שההתנחלויות הן צונאמי נגד השלום, כנראה שיהיה עתיד טוב יותר.

למתורגמן הגיב:

"מוקאוומה" פירושה "התנגדות?

פשששש….מה אתה שח. באמת חדשה מרעישה.

חבל רק שבערבית המשמעות העכשוית של המלה היא התנגדות מסוג מאוד מסויים.

למעשה בשנים האחרונות בשיח הערבי הביטוי הפך מפועל לשם עצם, ולשם נרדף לחיזבאללה — קישור —
לאחרונה גם חמאס התכבד להקרא בשם זה.
— קישור —

שני הארגונים קוראים לעצמם Islamic Resistance Movement

ובתקשורת הערבית, כשאומרים "מוקאוומה", כולם יודעים למי הכוונה.

שינוי המשמעות של המילה בשיח הרווח אפילו יותר מובחן מאשר מה שקרה למילה "ג’יהאד"

עיתון הארץ כיסה לעצמו את התחת מפני תביעת דיבה, משום שהם טרחו לבקש הסבר מהגורמים הנוגעים מדבר, ואכן בגוף הכתבה מופיעים התירוצים העלובים של דוברי חד"ש. תירוצים שלא עובדים בכלל על מי שיוצא לו לשמוע ולקרוא תקשורת ערבית.

לפחות לבראכה יש מספיק שכל לא ללכת להתלקלק בלבנון עם נסראללה, כמו עזמי בשארה בשעתו.
חצי נחמה. נראה אם הוא יצליח גם להתגבר על היצר להחליף נוזלי גוף עם החברים הנייה את משעל.

החטא של ברעם הגיב:

אם הנייה הוא היטלר והחמס הם נאצים ערבים אז בהכרח ברק הוא צרציל
אבל
אם הנייה הוא מנהיג עממי וחמס היא תנועת
שמאל בעלת גוון איסלמי
אז בהכרח ברק הוא פושע

תופעת ההסתאבות של השמאל הרדיקלי נצפתה לפני 30 שנה
הביטוי להסתאבות הוא בקבלה של תנועות פאשיסטיות איסלמיות שמסוכנות לשלום העולם
ובראיה של ישראל וביהודים כצד המנצל

ישראל קולוניאלית מנצלת ומדכאת היא תמונה אידיאולוגית בסיסית שמצייר לעצמו השמאל האירופי ומשום כך הפעולות כנגד היהודים וכנגד ישראל הם כאל אוייב שחיבים להשמידו בכל מחיר
מטרתו של ברעם היא השמדה של ישראל
ומכאן גם השמדה של העם היהודי

השמאל הרדיקלי מתיימר לעסוק במציאות אבל למעשה אנשים כמו ברעם אינם רואים שום מציאות
והם מתאימים את המציאות לאידיאולוגיה
החטא הגדול של ברעם שעליו ישפט הוא לקיחת הקורבן הגדול ביותר של ההיסטוריה האנושית והפיכתו לדמון שאר חטאיו של ברעם מתגמדים
לעומת החטא הזה

שי פלד הגיב:

יש לא מעט טענות מוצדקות כלפי אהוד ברק, הן ברמה האישית (מנהיג אטום, מנוכר, חסר הבנה רגשית) והן ברמה הפוליטית (נץ מדיני ואיש ימין במישור הכלכלי-חברתי). למעשה מפלגת העבודה המליכה על עצמה ב-1997 אדם שלא התבייש להגיד כי הוא רואה בהסכם אוסלו טעות היטסורית, ושאף התגאה כי כשר בממשלת רבין נמנע בהצבעה על אוסלו ב’, הימנעות שכמוה כהתנגדות.

אבל, ויש אבל גדול. ברק היה ראש הממשלה הראשון שהעז ללכת להסכם קבע על הסוגיות הבוערות, הסכם שמשמעותו ויתור על ירושלים וחלוקת הארץ לשתי מדינות. ערפאת שלא היה מסוגל או שלא רצה ללכת להסכם קבע שישים קץ לסכסוך בחר בסופו של דבר ללכת לאינתיפאדה שהפכה מאז את חלוקת הארץ ואת הסיכוי להגיע לשלום לרחוק מתמיד.

ברק נענש לא רק באינתיפאדה מצד הפלסטינים אלא בגירוש המוני על ידי הציבור בישראל. מיד לאחר שהתבררו ממדי הוויתורים של ברק התפוררה הקואליציה שלו והוא נותר בלי רוב, והוא נאלץ ללכת לבחירות. בבחירות החליט אותו ציבור שבחר בו רק שנתיים קודם לכן ברוב גדול לסלק אותו מהשלטון ברוב עוד יותר גדול. לכן הניסיון ליצור קונספירציה על כוונתו המכוונת של ברק להרוס את תהליך השלום קצת מנותק מהעובדות.

חיים ברעם הגיב:

אהוד ברק פנה היום אל המצביעים הרוסים וציטט באהדה את התבטאותו המזוויעה של פוטין שיש לחסל את האויב "על האסלה". כפי שחשבתי תמיד, הוא גרוע בדיוק כמו ליברמן, פלוס כושר ביצוע שהפך אותו להרבה יותר מסוכן.
המגיבים כאן מהימין חייבים לדעת, שברק הוא כתובת מצוינת עבורם. אבל כל אדם הגון חייב להתרחק ממנו.

אורנה לביא – בעקשנות לכווווווווווווווווולם – פוסססססססססססססססססססס הגיב:

כבר כתבתי ואני חוזרת וכותבת לכל הפארנואידים שמסתובבים פה ולא מפסיקים להיות בטוחים שאוטוטו העולם יתמוטט וכוווווווווווווווולם ינסו לרצוח את כוווווווווווווולם – אולי תירגעו?

עלי הגיב:

המלחמה בעזה והפגיעה באזרחים היא דבר מזעזע
עיתונאי איטלקי שסיקר את הלחימה בעזה
מתאר מצב שבו רוב האוכלוסיה ורוב השכונות
בעיר חיו חיים רגילים ורק בפאתי העיר ובשכונה אחת או שתיים התנהלו חילופי אש
התחושה שלי היא שמספרי ההרוגים מנופחים
בדיוק כמו שקרה בג’נין
גם בכפר כנא במלחמת לבנון השניה דיברו
שונאי ישראל על עשרות ילדים הרוגים ובסוף
התברר מתחקיר של האו"ם שמספר הילדים ההרוגים
היה 9

צריך לזכור שהמלחמה בעזה חצתה את העולם הערבי וברשות הפלסטינית של אבו מאזן ודאי שמחו על המכה שחתף החמס
משום כך
לאחר תקופה קצרה של תביעות כנגד ישראל
הענין ידעך ויתמוסס
(מי שמארגן את התביעות הן מדינות ערב
והארגונים שנתמכים על ידן)

לגבי טענות מרובות של ברעם הרי רובן (90%)
אין להן על מה לסמוך
1 מי שתוקע טריז בין ערביי ישראל למדינת ישראל
הם חברי הכנסת הערביים שנהנים אלקטוראלית
2 לברק לא היתה מטרה למוטט את תהליך אוסלו
ועל כך מעיד קלינטון ואמריקאים רבים אחרים
3 ההשוואה של ישראל לדרום אפריקה מתועבת
משטר האפרטהייד נוצר ב-1949 וישראל היתה המדינה האחרונה שכוננה יחסים דיפלומטים
עם דרום אפריקה
הקישור בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום
אפריקה נוצר בתוך ארגון שנקרא הארגון
לאחדות אפריקה שמאגד בתוכו 50 מדינות
ישראל הוגדרה על ידם כמדינה גזענית והם
אלו שאחראים להגדרת הציונות כגזענות
בעצרת האו"ם ב-1975
הבעיה שהארגון הזה מתוקצב על ידי מדינות ערב
מדינות ערב גם מספקות נפט זול לרוב המדינות באפריקה
כך שהארגון הזה מקבל את כל העמדות הקיצוניות
של הערבים תמורת 4 מליארד דולר ונפט זול
לנוכח העמדות האלה ישראל פנתה בצורה טבעית לכינון יחסים עם דרום אפריקה והיתה כאמור האחרונה לכונן יחסים עם משטר האפרטהייד
יש גם לזכור שרוב מדינות אפריקה אינן מקיימות יחסים דיפלומאטים עם ישראל
4 השינוי בעמדות הסוציאליות של מפלגת העבודה
הוא תוצר של מרד המזרחיים (1977)
5 מחנה שלום גדול קיים בישראל
הבעיה שלא ניתן לעשות שלום עם ארגון כמו ארגון החמס
מי שאומר שצריך לדבר עם החמס וכך לפתור בעיות הוא שרלטן וגם פאשיסט משום שחיזוק החמס יביא בהכרח למלחמות קשות בהרבה מאשר
זו האחרונה
הטענה הזו (לדבר עם החמס) היא גם טענה
שאינה לוגית והורסת כל אפשרות לחשיבה הגיונית
משום שהחמס פועל במסגרת של אמנה ואידיאולוגיה שאינם מאפשרים דיבור איתו
משום כך ביקורת על פעולות ישראל כנגד
החמס והטענה שניתן לדבר איתם היא טענה
ריקה וחסרת תוכן
6 עמדת ברעם בענין אירן מסוכנת מאוד
ואינה הגיונית
אירן אינה ברית המועצות ולא ניתן ליצור איתה מאזן אימה
ברגע שאירן תשיג את הפצצה היא תשתמש בה
(כך מצהירים מנהיגיה )
לא רק שמנהיגיה מצהירים על חיסול ישראל
אלא שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בחוגים
מאוד מסוימים כמו אצל צוואס שבטח זוכה לאהדה אצל ברעם

חיים ו. הגיב:

מבצע "פחדני" כתב ברעם, מעניין.
מה יותר פחדני, להפציץ בית מאוכלס ממנו משגרים רקטות, או שיגור רקטה מבית מאוכלס?

מה יותר פחדני, לפוצץ בית ממולכד על יושביו או למלכד בית על יושביו?

מה יותר פחדני, לשגר טיל על מטרה ספציפית או לשגר רקטה לעבר עיר, איפה שתפגע תפגע.

מה יותר פחדני, להכניס חטיבה לתוך שכונה בעזה או להתחבא בבית בשכונה עם פיג’מה וקלצ’ מתחת למיטה?

מה יותר פחדני, להיות סאלמן מצלאחה ולבקר את החמאס באופן ברור וכן או להיות חיים ברעם ולהתחמק מלהתמודד עם זהותם המפלצתית של "בני השיח" שלו שנחשפה קבל עם ועולם?

לחיים ברעם הגיב:

אכן אתה לא "חייב" לאף אחד שום דבר.

אתה מביע עמדה שנדמה שיש בה סתירות פנימיות מהותיות, והשאלות נועדו לברר אם מדובר אכן בדיסוננס קוגנטיבי או שמא יש הסבר הגיוני לסתירות לכאורה האלה.

ההנחה היא שכתיבת טור פוליטי בעיתון "כללי" (כל העיר אינו עלון המפלגה, כמדומני) מטרתה לשכנע את הציבור הכללי לתמוך בעמדותיו של הכותב, ולא סתם לשחרר קיטור,

מכאן שצריך להיות לו אינטרס להבהיר את מה שהקוראים שלו מאמינים שטעון הבהרה.

חוץ מזה, נדמה לי שאם עולות סתירות מובנות בעמדה של מישהו, הוא חייב דין וחשבון קודם כל לעצמו.

אבל אולי ביקום האלטרנטיבי שממנו אתה שולח את מסריך הנשגבים לאומה, פועל הגיון אחר.

סליחה שהטרדתי את אדוני.

אם בכל זאת יתחשק לך לענות –

1. היות והודית שחמאס "בעייתי", מה לדעתך היא הבעייתיות של חמאס? האם היא נוגעת ליסודות הסיכסוך, או סתם לטעם שלהם בעניבות? אם הבעייתיות נוגעת לשורש ו/או להתנהלות של הסיכסוך, איך אתה מציע לטפל בה?

2. מהיכן נובעת ה"חובה" לתת הזדמנות לכל מי שעם כלשהו בחר בו, לא משנה מהותו של המישהו? דוגמאות מההיסטוריה אתה יודע למצוא לבד.

אם מהותו והתנהלותו של המישהו, והתוכניות המוצהרות שלו לעתיד, עומדות בסתירה גמורה ומוחלטת לכל עקרונות היסוד שלך עצמך, והצלחתו מעמידה בסכנה את עצם קיומך, גם כן "חובה" עליך לתת לו הזדמנות?

3. כרגע אתה לא מנהל לא את אמריקה ולא את ישראל, אלא את עצמך בלבד. אולי לפני שמדריכים אחרים מהי "חובתם" צריך קודם כל לגלות יושרה בהתנהגות האישית?

איך אפשר בשם העליונות האבסולוטית של "זכויות אדם", לתמוך, לעודד, לתת לגיטימציה,ולדרוש מאחרים לתת לגיטימציה, לתנועה *פוליטית* שגם ההתנהלות היומיומית שלה, וגם המצע האידאולוגי שלה (זאת אומרת גם המטרה וגם האמצעים) עומדים בסתירה גמורה לעקרונות היסוד שלך?

4. יש הגיון בטענה שאם אדם הוא חלק מקבוצה שיש בין חבריה "אמנה" מוסכמת, הוא חייב לכבד את החלטת הרוב בקבוצה של עצמו, עד גבול מסויים. כשהגבול נחצה, הוא מפסיק להיות חבר בקבוצה.

איזו "חובה" יש לאדם לכבד את החלטת הרוב בקבוצה של זרים, שבינה לבין הקבוצה שלו אין שום אמנה?

5. איזו משמעות יש ל"אמנה" כשצד אחד מחוייב לה והצד השני לא? אתה יכול לחתום על חוזה עם מישהו אם הצד השני לא מקבל עליו את התנאים?

איזו משמעות יש למשחק כדורגל, אם קבוצה אחת משחקת לפי הכללים והקבוצה השניה משחקת כדורסל?

6. אין לי בעיה, אם זה עושה לך טוב, שתקדים כל תשובה שלך במשפט – "אתם גזענים, פשיסטים, לאומנים, ונורא מזכירים לי נאצים", אבל מאוד חבל שאחרי הפתיח הנאה ומילות הנימוסין (מחליף את שלום וברכה בקרב עדות הרדיקאלים?) אתה לא מנסה אפילו להתייחס לשאלות העקרוניות.

כשזה קורה בעקביות, זה אומר שאין לך תשובות. אם היו לך תשובות, מה הסיבה לשמור אותן בסוד?

לחיים ברעם הגיב:

הפלסטינים חייבים אולי לקבל את גזר דינו של הבוחר הפלסטיני.
למה ישראל חייבת לקבל את גזר דינו של הבוחר הפלסטיני? את זה לא הסברת.

לפלסטינים יש זכות לבחור במי שהם רוצים להנהיג אותם, ולנו יש זכות לקיים או לא לקיים יחסים אתם ועם ההנהגה הנבחרת שלהם בהתאם.

כידוע לך,ביחסים בינלאומיים אין "חובות" אלא הסכמות תלויות אינטרסים.

גם ליחסים בינלאומיים יש רמות שונות של שיתוף פעולה ו/או עימות, בהתאם לעניין.

לישראל יש יחסים מסוג מסוים עם מצרים יחסים שונים עם סוריה, יחסים אחרים עם וונצואלה, ויחסים שונים לגמרי עם ארה"ב.

תלות ואינטרסים כלכליים מכתיבים במידה מסויימת את אופי היחסים ומגבילים את חופש הפעולה במידה מסויימת.

למשל – התלות של סין בנפט סודאני מכתיבה את העמדה שלה באו"ם בנוגע לדארפור.

האינטרס הישראלי ביחסים עם טורקיה מכתיב שתיקה בנושא השואה הארמנית ואי פעולה בנושא התוקפנות הטורקית נגד הכורדים.

התלות של ישראל בארה"ב הכתיבה תמיכה במהלכים של הממשל היוצא בעיראק, ובגזרות אחרות.

אינטרסים של בריטניה ביחסים עם ארה"ב הכתיבו שיתוף פעולה בנושא עיראק.

התלות של חלק ממדינות אפריקה בבריה"מ בזמנו הכתיבה את העמדות שלהם מול ישראל.

הברית בין המדינות הערביות מכתיבה אי פעולה בזירה הבינלאומית בנוגע להפרות קשות של זכויות אדם ותוקפנות כלפי מיעוטים שמתרחשות במדינות האלה.

וכן הלאה, וכן הלאה.

הנקודה היא שמידת התלות שלך בישויות אחרות מכתיבה את ההתנהלות שלך מולן, כמו גם החישוב שלך לגבי מידת התלות של הישויות האחרות בך.

הפקטור השני הוא מידת האיום שנשקפת מ"קירור" או ניתוק היחסים.

במקרה של הפלסטינים – הם רוצים מצד אחד להלחם בישראל, ומצד שני לקיים אתה גבולות פתוחים ומסחר חופשי.

ביחס למצרים – חמאס רוצה מצד אחד תמיכה של הממשל (גבול פתוח), ומצד שני יד חופשית בקריאת תיגר על יציבות אותו ממשל עצמו.

כמו כן, חמאס "לקח צד" בקונפליקט שבתוך העולם הערבי איסלאמי, נגד הציר מצרים-ירדן-סעודיה, ומשרת את האינטרסים של הציר האיראני-סורי. ועדיין דורש תמיכה ממצריים.

הפלסטינים רוצים לקבל הכל בלי הגבלה, ולהמשיך לפעול נגד הגופים שמהם הם רוצים לקבל.

ואתה משום מה ממשיך להתעקש שהעובדה שהפלסטינים בחרו בחמאס מחייבת זרים לתמוך בהם, גם כאשר חמאס הנבחר פועל נגד האינטרסים של הזרים.

תוכל בבקשה להסביר מדוע רק לפלסטינים, מכל הישויות האחריות בעולם, יש זכול להיות משוחררים ממערכי האינטרסים שמכתיבים את היחסים הבינלאומיים?

למה כולם חייבים להם הכל, והם לא חייבים כלום לאף אחד?

מאיפה לדעתך נובע שיש להם מאה אחוז של זכויות ואפס אחוז חובות?

האם לא נובע באופן רציונלי שהבחירה של הפלסטינים בהנהגה שמצע הבחירות שלה היה "מלחמה" – מחייבת אותם לשלם את המחיר של המלחמה שההנהגה שלהם הכריזה?

מאיפה נובע שלפלסטינים אין אחריות לנזק שנגרם להם כתוצאה מהבחירה שלהם, אבל לך, חיים ברעם, יש אחריות אישית לדאוג שהפלסטינים לא ינזקו כתוצאה מהבחירה הזו?

יש לך יותר אחריות כלפי מצביעי חמאס וילדים של מצביעי חמאס, מאשר להורים של הילדים האלו?

לא מובן.

אם מצביעי חמאס לא כשירים לשאת באחריות, לזכות הבחירה שלהם בהנהגה פוליטית אין משמעות.

מי שאינו כשיר לשאת באחריות פלילית, לא זכאי לריבונות. בזכות הבחירה כרוכה אחריות.

אם הפלסטינים חייבים אפוטרופוס עקב חוסר כשירות, אין להם "זכות" לעצמאות.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

חיים ברעם הגיב:

הטור הזה מפנה בקרוב את מקומו לאחרים ולכן אענה על הכל בקיצור נמרץ.
עלינו להכיר בתוצאות הבחירות כיוון שהן אורגנו בתיאום איתנו ונתנו אור ירוק לחמאס להתמודד. עלינו להתמודד עם המציאות באזור ולזנוח את חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית. רק כך אולי נשרוד.
אני מכיר בנושא חשיבות האינטרסים ביחסים בינלאומיים אבל מוצא שזו טענה מגוחכת מפיו של ציוני, שכל מפעלו גדל וצמח רק בזכות נימוקים מוסריים ורק אחר כך יחסים אימפריאליים אינטרסנטיים.יש כללי התנהגות בזירה הבינלאומית, וגם הכרה בתפקידה של הכוחניות. לכן יש למעצמות זכות וטו במועצת הביטחון. אבל מדינה שאיננה מעצמה ומנסה בכל זאת להיות ביריון שכונתי בסביבה עוינת מאבדת את שפיותה. החמאס מודעת היטב למשחקי האינטרסים ולכן ניתן להגיע איתה להסכם, אבל אולי לא להשלמה רעיונית הדדית בשלב הזה. גם עם אש"ף חתרנו להסכם פוליטי ולא דרשנו מהם להיות ציונים.
הנושא של כשירות נובע מהתנשאות הגובלת בגזענות.מותר לשלול את מדיניות ישראל ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות בשטחים מבלי שיפציצו את ילדיך. אחריות פלילית יש גם לנו, ובית הדין הבינלאומי בהאג עוד יקבל את אהוד ברק לתא הנאשמים.
אני דורש מהפלסטינים את מה שאני דורש מאיתנו, בניגוד לדבריך. אחרי שניסוג מהשטחים שגזלנו מהם בשנת 1967 ונפרק את כל ההתנחלויות, נגיע גם הסכם על הפליטים ואולי על הקמת קונפדרציה של שתי מדינות שתתפתח ברבות השנים למדינה אחת. אבל עתיד כוחני אין לנו גם לשיטתם של אלה המעדיפים אינטרסים על צדק, אמת ומוסר. בשביל עתיד כוחני צריך כוח מדיני, כלכלי וצבאי ומי שחושב שיש לנו כוח כזה, לשלוט על מאות מיליוני מוסלמים ולהכתיב את צעדיהם, יצא כנראה מדעתו.

לחיים ברעם הגיב:

מוזר שכל התשובות שלך מתנצחות עם איזו ישות פיקטיבית שיש לה "חלומות התפשטות טריטוריאליים" או "חובבת התנחלויות".

באמת קשה לך לקבל שלפחות חלק ממי ששואל אותך שאלות מעוניין כמוך בשתי מדינות לאום בנות קיום, שגבולן קוי הארבעה ביוני 1967?

זה פשוט נראה מההתפתחויות בשנים האחרונות שהפלסטינים (כקולקטיב) לא מעוניינים בפיתרון הזה, ושכל מה שאנחנו עושים בכיוון מקלקל עוד יותר.

נראה שאנחנו השלינו את עצמנו שזה מה שהם רוצים, וחלק מאיתנו (אתה בכללם) מתעקש לאחוז באשליה הזו.

הלוואי שאפשר היה להגיע להסכמות על הפליטים "אחרי שישראל תעשה ככה וככה".

אם אתה טועה, ואי אפשר יהיה להגיע לסיכום, המלחמה תמשך, מנקודת פתיחה שתסכן את ישראל יותר. ככל שהאיום עליו והסיכון שלנו גדל, אנחנו (וכל אדם אחר) מגיבים בחריפות גדולה יותר.

נראה לי שאתה חייב לתת לעצמך תשובה – מה יהיה אם תתבדה. הפטנט של התירוצים "אבל לא עשינו מספיק" או "לא עשינו את זה בצורה הנכונה" לא עוזר לשום דבר חוץ מלתחזוקת האגו. עדיין יהיה צריך לתת מענה פרגמטי למצב שיהיה גרוע יותר מאשר היום.

מה שמפריע לי ב"שיח" שלך הוא שאתה מתעסק כל היום במי אשם ולמה הוא אשם.
בתכלס זה פוסט-מורטם. תאמין לי שהטלת האשמה על "חיים ברעם" אם התוכנית שלך תתפוצץ תהיה נחמה קטנה מאוד לכולנו.

יותר חשוב להכין תוכניות למקרה שהדברים לא ילכו לפי מה שהיית רוצה.
מה יהיו האפשרויות שלנו אז. מה עושים אם ההימור נכשל.

יש דברים שאתה כן מוכן לעשות, ויש דברים שלא. אבל ההימור שלך עשוי לקלוע אותך למצב שבו או שאתה עושה דברים שלא היית רוצה לעשות, או שאתה בורח מפה (אם יש לך אפשרות), או שאתה מת.

המצב הראשון- עושה דברים שלא הייתי רוצה לעשות, שלא הייתי מאמין שנעשה, שבחלומות הגרועים שלי לא חשבתי שיקרו – זה המצב שמוצא עצמו המהמר האופטימי מדי, שההימור שלו נכשל, ושעדיין רוצה לשרוד…

האלטרנטיבה היא לא להמר, ולסכם את כל המוקשים הפוטנציאליים לפני שעושים תנועות בלתי הפיכות בשטח.

לחיים ברעם הגיב:

– הכרה בתוצאות הבחירות אין פירושה קבלת הנבחר כפרטנר לגיטימי.

– קבלת הנבחר כפרטנר למו"מ אין פירושה שהנבחר מקבל *אותך* כפרטנר למו"מ.

– "חלומות התפשטות טריטריאלית" – אתה בטוח שאנחנו הכתובת להמלצה? אולי כדאי שחמאס יזנח את חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית שלו בכדי לשרוד?

– אינטרסים בינלאומיים – למה אתה מרגיש חובה כל הזמן לענות לאיזה "ציוני" או "פשיסט" או "מתנחל" דמיוניים? למה שלא תתייחס לטענות גופן?

– מדינה שאינה מעצמה: מנסה לשמור על אינטרסים משותפים עם מדינות חזקות יותר,לשפר את כושר ההתגוננות שלה, ולעשות את המקסימום לשמור על עמדות טובות יותר בסביבה עויינת.
הטירוף הוא התפשטות מכל ההגנות בסביבה עויינת, בתקווה שהזאבים בסביבה יהפכו לצמחונים.

– חמאס מודע למשחקי אינטרסים? אולי. יכול להיות שהוא מאמין שהבריתות *שלו* פוטרות אותו מהצורך בהסכמים לקידום האינטרסים האלו?

– כשירות שלטונית: כשירות שלטונית נובעת מהבנה של יחסי הכוחות מול היריב, מהבנה של תוצאות של מעשים, ומנכונות לשלם מחירים על סדר עדיפויות.

כשירות שלטונית אומרת שאם ההנהגה מחליטה להשתמש באזרחים כמגן אנושי ללוחמים ולמתקני שיגור, יכול להיות שבתפיסה שלה יש כאן משחק מנצח בכל מקרה. או שלא יפציצו את הילדים, או שאם יפציצו, יצאו מזה תמונות יפות לעיתונות הזרה. מלחמת תעמולה היא גם כן מלחמה.

האמנות הבינלאומיות דורשות בפירוש הפרדה לוגיסטית של לוחמים מאזרחים, ואפשרות להבחין ביניהם, בכדי לאפשר לכוח התוקף לא לפגוע באותם אזרחים. אי אפשר גם להפר את הסעיף הזה וגם לדרוש הגנה בשמו. זה תרתי-דסתרי.

אתה דורש מצד אחד לפטור את הפלסטינים והנהגתם מתוצאות הפרת הכללים שלהם, כאילו מדובר ב"קטינים" חסרי אחריות פלילית, ומצד שני להכיר בהם כישות ריבונית, ובהנהגה שלהם כהנהגה לגיטימית בתוקף בחירת העם
זה לא מסתדר.

אם לפלסטינים יש זכות לבחור הנהגה, יש להם אחריות שילוחית למה שההנהגה הזו עושה.
במיוחד שהמלחמה בישראל והאמצעים שנבחרו למלחמה הזו היו מוצהרים ומוכרים מראש.
חמאס לא היה חתול בשק, ולא מכר לבוחרים שלו את אמנת זכויות האדם של האו"ם כרוכה באמנת האג ובאמנת ג’נבה, על תקן מצע בחירות.

הוא מכר להם את האמנה של חמאס, ואת אינתיפאדת המתאבדים ומשגרי הקסאמים על תקן הצהרת כוונות וקבלות מעשיות על ביצוע.

זאת אומרת שהפלסטינים היו מודעים לכך שהם לא בוחרים את מהאטמה גאנדי לשלטון.

עוד מילה – האסטרטגיה של ניזאר ריאן, לזמן אזרחים בכדי לשמש מגן אנושי ליעדי הפצצה שפורסמו מראש, זכתה לתשואות אצל המשת"פים החילוניים של חמאס שמתהדרים ב"התנגדות לא חמושה". הסבתות והאימהות שהביאו ילדים לבניינים האלה מתוך ידיעה ברורה מה הן עושות, לא אחראיות לשום דבר? זו אסטרטגיה מקובלת בעיניך? אם הן לא רצו שיפציצו להן את הילדים, כהגדרתך, למה הן הביאו ילדים ליעד ידוע של הפצצה? איזה סוג של בנאדם עושה דבר כזה? ואיזה סוג של בנאדם תומך בזה?

איזה סוג של בנאדם קורא להבאת ילדים בכוונה תחילה למחסנים של תחמושת שהם מטרה ידועה "התנגדות לא חמושה"?

נראה שעולם המושגים של אנשים מסויימים התבלבל לגמרי.