כיום, פחות משבוע לאחר הבחירות לכנסת, מופצת עצומה בין פעילי מרצ, הקוראת לפרישתו של יו"ר המפלגה חיים אורון (ג’ומס) מהכנסת על מנת לפנות מקום לזהבה גלאון. וכנגד עצומה זו מופצת כבר בין הפעילים עצומת-נגד שקוראת להישארותו שם; בכל מקרה, אין בדרישה זו מיו"ר המפלגה כל הגיון.
מבחינת ההליך הדמוקרטי, הקריאה לפרישת יו"ר המפלגה מהכנסת הינה, בשלב זה, החטאת מטרתו של ההליך, הן במפלגה פנימה והן במדינה בכלל. בשלב הראשון, מחליטה כל מפלגה לפני הבחירות הכלליות על קביעת רשימת מועמדיה; קיימות לשם כך שיטות שונות – ועדה מסדרת, בחירות במוסד מפלגתי, פריימריס או שילוב שלהן. כפי שקרה לאחרונה, תיתכן רשימה לכנסת המהווה ברית של כוחות פוליטיים שונים, שכל אחד מהם בוחר את מועמדיו בנפרד. בשלב שני, כל אזרח ואזרחית בוחרים עבור איזו רשימת מועמדים להצביע.
החשוב הוא שהבוחרים מקבלים את הרשימות מן המפלגות כמות שהן – כלומר מצבעים עבור רשימה בלי לדעת אם תקבל 0 מנדטים או 120; כל המשתתפים בתהליך – המפלגה והבוחרים – לא יודעים מי בדיוק ייכנסו לכנסת לפי מספר המנדטים, וגם אם יש סקרים או תחזיות כלשהן הרי שכולם לוקחים על עצמם את הסיכון שתחזיות אלה לא תתגשמנה, אפילו לא בקירוב. מכאן, שנסיון "לתקן" את תוצאות הבחירות (הן הפנימיות והן הכלליות) באופן רטרואקטיווי, כלומר לגרום להתפטרות מיידית של חלק מהנבחרים על מנת להכניס אחרים, הינו פגיעה בתהליך הדמוקרטי ומעילה באמון הבוחרים.
מבחינה פנימית, גם אין כל הגיון בכך שדווקא יו"ר המפלגה לא יכהן בכנסת. אפילו בארה"ב, שם מנכים ממשכורתם של חברי שני בתי הקונגרס לפי שיעור העדרותם מהצבעות, נאלצים בעלי תפקידים בכירים במפלגות להקדיש זמן לעיסוקים מחוץ לקונגרס. מצב שבו יו"ר המפלגה לא מכהן בכנסת יתכן אם הוא מקבל משכורת מהמפלגה או מגוף חוץ מפלגתי כלשהו, או שהיו"ר הוא בעצמו אדם עתיר נכסים (ולמיטב ידיעתי לג’ומס אין שתי דירות במגדלי אקירוב שבאפשרותו להשכיר אחת מהן).
אמנם, ירידה של כ-40% במספר הקולות בבחירות מחייבת שינוי מערכות במפלגה הכולל מן הסתם גם מסקנות אישיות, ובמקרה דומה הודיע יוסי שריד על פרישתו מתפקיד יו"ר המפלגה ב-2003, אבל גם הוא לא פרש מהכנסת באותו זמן. ובכלל, הסיטואציה אינה דומה לאותו מקרה: כיום לא ברור אילו מפלגות יהיו בקואליציה, ואפילו אם מחנה המרכז או מחנה הימין יהיו הדומיננטיים בממשלה. תוך מספר חודשים גם צפויות בחירות חדשות לתפקיד היו"ר במפלגת העבודה (וכנראה גם במרצ), ואולי בתנאים אלה קיימת אפילו האפשרות של פילוג בעבודה ואיחוד מרצ עם אגפה השמאלי.
מכאן שעל ג’ומס להמשיך בכהונתו בכנסת לפחות עוד מספר חודשים, ממש כפי שעליו להמשיך בתפקידו כיו"ר עד למועד בחירתו של יו"ר חדש.
מעניין, בעיקר לאור העובדה שהמכתב הזה הוא שלי במקור (נשלח גם למערכת הגדה)