המצב המוזר אליו נקלעה המערכת הפוליטית, כשגם נתניהו וגם לבני מכריזים על ניצחונם בבחירות, חושף את הסוגיה שבאמת עמדה במרכז מערכת הבחירות הזאת: מי יעמוד בראש הליכוד, על שני פלגיו?
הרבה פרשנים חוזרים כמנטרה על שני מספרים: 65 חברי כנסת למחנה הימין בראשות נתניהו, מול 55 חברי כנסת למחנה "השמאל" בראשות לבני. אלה מספרים מופרכים. קודם כל, משום שחמשת חברי הכנסת של יהדות התורה הם לא ימין, לא שמאל ולא מרכז, אלא מפלגה סקטוריאלית לחלוטין. אבל יותר מזה, משום ש- 28 חברי הכנסת של קדימה הם יוצאי הליכוד. חלקם היו שם בפועל, וחלקם רק נמצאים שם רעיונית.
לבני הצהירה בריאיון לאילנה דיין כי "הגושים" שהיו קיימים בעבר בפוליטיקה הישראלית נופצו ואינם עוד. היא צודקת. לליכוד א’ ולליכוד ב’ יש כיום 55 מנדטים, למפלגות הדתיות 23 ח"כים, לליברמן 15 ח"כים, מי שנחשבו במשך הרבה שנים ל"שמאל" כמעט נמחקו ולח"כים מחד"ש, בל"ד ורע"מ-תע"ל אף אחד לא מתייחס במשחק הקואליציוני. עכשיו השאלה היא פרסונאלית ולא ערכית: האם לבני תהיה ראש הממשלה ונתניהו שר האוצר, או נתניהו ראש הממשלה ולבני שרת החוץ?
כשמנהלי הקמפיין של קדימה השתמשו בסיסמא "ציפי או ביבי" הם ידעו על מה הם מדברים. בחירות 2009 היו הפריימריז הגדולים בתולדות הליכוד.
נפילת השמאל הישן
במשך הרבה מאוד שנים, רוב מי שהגדירו את עצמם כ"שמאל" בישראל הצביעו לגלגולים השונים של העבודה ומרצ. חלקם תוך סתימת האף, חלקם ברוב חדווה וגיל – אבל הצביעו. בבחירות האלו, חלק עצום מתוך הציבור הזה הצביע לקדימה. אפילו בקיבוצים ובמושבים קדימה ניצחה את העבודה ומרצ.
בשתי המפלגות הותיקות האשימו את קדימה בכישלון, וטענו שהספין של "לחסום את ביבי" הטעה את הבוחרים והוביל למפלה.
הטענה הזאת לא מופרכת. שמעתי דיבורים בכיוון מהרבה מתלבטים ערב הבחירות. חבר שלי, קיבוצניק מהנגב שהצביע בפעם הראשונה, שקל ברצינות להצביע קדימה כי "אם ביבי יחזור הוא יפריט את כל מה שזז". אני לא יודע מה הוא אישית הצביע בקלפי, אבל ללא ספק הפחד מנתניהו הניע הרבה בוחרי שמאל להצביע לשאול מופז ולעתניאל שנלר במקום לזהבה גלאון ולקולט אביטל. מדובר בחוסר הבנה של השיטה, כי כדי למנוע מנתניהו להיכנס לממשלה היה צורך במעבר של קולות מהליכוד לקדימה ומקדימה שמאלה – ולא להיפך.
אבל בהטלת האחריות לכישלון על קדימה יש לא מעט בריחה מאחריות. כשהסבים וההורים שלי היו פעילים במפ"ם, אף ספין לא היה מזיז אותם ואת חבריהם לקיבוצים בהם חיו. אתם יכולים לדמיין ספין של "אשכול או בגין" שהיה משאיר את יעקב חזן ומאיר יערי מחוץ לכנסת? בתקופה שהמפלגות היו חלק מהחיים של אנשיהן גם בין בחירות לבחירות, לא היה לספינים כאלה שום סיכוי.
העבודה ומרצ נושאות באחריות כבדה לקריסתן. ההתרחקות מכל מה שמריח מסוציאליזם, השימוש באג’נדה החברתית רק לפני בחירות, ההתנתקות מהשטח, התקשורת עם הבוחרים רק דרך שלטי חוצות ובאנרים באינטרנט, התמיכה בשתי מלחמות מיותרות בקדנציה אחת – כל אלה הובילו לכך שרק פעילים חברתיים העוקבים בקפידה אחרי פעולות הח"כים ידעו להבחין בין הדרך של קדימה לבין הדרך של העבודה ומרצ. את התוצאות אפשר לראות בקלפיות.
מלחמות הירוקים
זירת התגוששות שלא זכתה להרבה סיקור תקשורתי היא הקרב בין ארבעת המפלגות הירוקות: התנועה הירוקה, הירוקים, עלה ירוק ובוגרי עלה ירוק. אף אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה, אך המאבק ביניהן בכל זאת מעניין.
עלה ירוק, שהייתה בעבר קול מרענן של זכויות אזרח, הפכה בבחירות האלה לעוד גרון ששר במקהלת הגזענות של הפוליטיקה הישראלית. גיל קופטש, שעמד בראש רשימתה, קבע ש"ערבי טוב זה ערבי רגוע" (מאוד מצחיק, אני ממש מתגלגל על הרצפה) והביא 13,132 קולות. הרשימה המשותפת לניצולי השואה ובוגרי עלה ירוק הצליחה לשבור בתשדיר שלה את כל שיאי הביזאר, וקיבלה 2,346 קולות מאנשים בעלי חוש הומור מעניין.
מפלגת הירוקים, שבעבר גירדה מלמטה את אחוז החסימה, הצליחה לשכנע רק 12,378 בוחרים להצביע לה. מדובר על מפלגה שהוקמה על ידי איש העסקים פאר ויסנר, המכהן במשך הרבה זמן כסגן ראש העיר תל אביב-יפו. בכהונתו הוא הצליח בעיקר להכעיס את הארגונים הסביבתיים על חוסר המעש שלו בנושא הסביבתי, ולא מפתיע שהוא לא הגיע למקום הראשון במירוץ הירוק.
המפלגה הסביבתית שקיבלה הכי הרבה קולות היא התנועה הירוקה, שרצה ברשימה משותפת עם מימ"ד של הרב מלכיאור. מדובר על מפלגה שמבוססת על פעילים מרכזיים בארגונים סביבתיים, כמו גם על פעילי שטח מתנדבים. היא שונה מאוד מהמפלגה של ויסנר, ואת 27,737 הקולות שלה היא קיבלה בזכות ולא בחסד.
אני מאמין שהחיבור עם מימ"ד פעל לרעת התנועה הירוקה. השיח שמחבר את איכות הסביבה עם אג’נדה דתית הוא שיח ארכאי שעבר זמנו. התנועה הירוקה מדגישה במצעה את הקשר בין המאבק הסביבתי לבין תפיסה חברתית שוויונית. לא מדובר על אג’נדה סביבתית-חברתית סוציאליסטית כמו של חברי הכנסת של חד"ש, אבל אני חושב שהתנועה הירוקה הם השותפים הטבעיים ביותר של פעילי חד"ש לבנייתו של שמאל חדש ורחב בחברה הישראלית, הרבה לפני מפלגות "השמאל" הליברליות מרצ ובל"ד.
התחזקות הימין הקיצוני
מדינה דמוקרטית עם מערכת פוליטית מושחתת ולא יציבה נכנסת אל תוך משבר כלכלי, ועל גלי הגזענות והכמיהה ל"מנהיג חזק" עולה מפלגה שבה איש אחד מקבל את כל ההחלטות. זה מפחיד, ובהיסטוריה זה לא נגמר טוב. אבל זו המציאות בישראל, ואיתה יש להתמודד.
הימין השפוי, המיוצג על ידי אנשים כמו בני בגין, האיש שהתנגד לפסילת בל"ד ורע"מ-תע"ל מטעמים דמוקרטיים, הפסיד הרבה קולות לדמגוגיה הגזענית של ליברמן. הקו המתון (יחסית) שייצגו אנשי הבית היהודי, הפסיד לכהניזם משולח הרסן של האיחוד הלאומי. אביגדור ליברמן ומיכאל בן-ארי, אנשים שהיו פעילים בתנועת כ"ך של מאיר כהנא, נמצאים עכשיו בבית המחוקקים, וכנראה גם בממשלה הבאה.
ייתכן שליברמן אינו מסוכן כמו שהוא נראה. ייתכן שמדובר בסתם עוד עסקן אופורטוניסט, שמחפש כמה שיותר כיבודים. אבל ייתכן גם שמדובר בפאשיסט המחויב לאג’נדה הגזענית והמסוכנת שלו. כל מאמץ לבנות שמאל חדש בישראל חייב להיות ער לסכנה הזאת.
סדר יום כלכלי-חברתי
אם נחזור לרגע למשחקי המחנות מתחילת המאמר, הרי שכל חלוקה לשמאל וימין בכנסת הזאת מסתמכת רק על האג’נדה המדינית. כי אם היינו בודקים את החלוקה הכלכלית-חברתית בכנסת הזאת, הרי שהמחנה התאצ’ריסטי מונה יותר ממאה ח"כים.
המשבר הכלכלי והאג’נדה החברתית לא שיחקו תפקיד במערכת הבחירות הזאת. אנשים הצביעו בניגוד לאינטרס המעמדי שלהם: תושבי עיירות פיתוח לליכוד, יוצאי חבר העמים לליברמן, יוצאי אתיופיה לבית היהודי. בתעמולה של פחד ושנאה אפשר לקבל הרבה קולות. בימים של משבר כלכלי, מי שמנצל את תחושת חוסר הביטחון של הציבור ומדבר על חיזוק המשטרה ועל פתרונות כוחניים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, יכול לסחוף אחריו רבים.
אבל הימין לא יכול לתת תשובה למשבר הכלכלי. עוד הפרטה, עוד קיצוצים בתקציבים החברתיים ועוד הקלות במיסים על ההון לא יפתרו את בעיית האבטלה והעוני, אלא רק יעמיקו אותה. כדי לבנות שמאל רחב וחזק בישראל, צריך לשים את הנושאים הכלכליים-חברתיים במרכז סדר היום שלנו. צריך לעשות מאמץ ליצור חזיתות ושיתופי פעולה גם עם אנשים שבאופן מסורתי מצביעים לימין. לא ממקום של פטרונות, אלא מתוך דיאלוג ושותפות אמיתית. גם אם בשלב הראשון אלה יהיו שיתופי פעולה קצרי טווח, או שהם יתקיימו רק ברמה המוניציפאלית או האיגוד מקצועית, בטווח הארוך זאת הדרך לשקם את השמאל מהריסותיו.
האתגר של בניית שמאל חדש
הגוף הפוליטי היחיד בשמאל שצמח בבחירות האחרונות הוא חד"ש. זה לא כי אנחנו מושלמים, זה כי עם כל הבעיות שלנו, אנחנו היחידים שלא ויתרנו על האג’נדה הסוציאליסטית, על השותפות הערבית-יהודית ועל האמונה בשלום. יחד עם העלייה במספר המצביעים הערבים, חל גידול גם במספר המצביעים היהודים (יותר מ- 4,000 בתל אביב, כ- 1,400 בירושלים, יותר מאלף בחיפה ועוד קולות פזורים ברחבי הארץ). אמנם עדיין לא הצלחנו לסחוף המונים, אבל בהחלט הצלחנו לפרוץ אל תוך התודעה של אנשי השמאל היהודים. גם אנשים שהצביעו למרצ, לעבודה, למפלגות הירוקות ולקדימה ראו בנו אופציה ראויה בבחירות האלו. כמו כן, הצלחנו לגבש קאדר מדהים של מתנדבים, רובם הגדול צעירות וצעירים.
חד"ש היא היום בית פוליטי להרבה אנשים שמאמינים שאפשר לבנות שמאל חדש בישראל. בכנס "בונים שמאל חדש" שהתקיים ביום ראשון השבוע בתל אביב, אולם "הגדה השמאלית" היה מלא עד להתפקע באנשים שרוצים להתחיל בעבודת השטח של בניית אלטרנטיבה לשלטון בישראל. גם אתר הבחירות של חד"ש והבלוג של תומכי חד"ש עברו הסבה, והם כעת במות לדיון על הדרך להרים את השמאל מהקרשים.
לבנות שמאל חדש זו משימה לא פשוטה. נצטרך לבנות שיתוף פעולה בין פעילים הבאים מבתים אידיאולוגיים שונים, וגם לפעול יחד עם קבוצות שונות מאיתנו. הרבה שאלות ערכיות, אידיאולוגיות ופוליטיות יעלו על הפרק, ונצטרך לתת להן תשובות.
האתגרים העומדים בפני השמאל, שהציבור שלח לאופוזיציה, הם גדולים. המאבק למען חברה צודקת דורש את ההתגייסות שלנו, לא רק בזמן מערכת הבחירות, אלא דווקא ביום שאחריהן. כל אחד מאיתנו צריך להבין שיש לו השפעה על המציאות הפוליטית בארץ, ושהוא יכול לשנות אותה.
הטעות של מרץ והעבודה שהם הקצינו והשאירו מקום למפלגת מרכז חדשה ושפויה .לא מפ"ם ולא מפא",בן גוריון חזן ויערי לא היו רואים בדור הנוכחי ממשיכהם .תחזור העבודה לשפיות ותחתוך ימינה אל המרכז המוסרי.
הבעיה היא לא באף של מצביעי העבודה ומרצ לשעבר. הבעיה היא בסרחון שסתם את האף, והבהיר להם איזה גועל נפש מתרכז בכל המפלגות הציונות. הסלידה מאהוד ברק והפרובוקציות שעשה ומלחמת "עופרת הבחירות היצוקה" בעזה, שעלתה לכחמש מאות ילדים פלסטינים בחיהם, ולהרס כחמשת אלפי בתי אזרחים, מרפאות וכל משרדי הממשלה… וגם הדרך של "מפלגת השמאל החדשה" שבמקום רגיעה ושלום הביאה לממשלה עוד נאום של תמיכה במלחמה, שחראגיל גובה בתמיכת עמוס עוז וא.ב.ג.ד.ה.ו.ז… חכמינו הימנונים טוענים כמובן שהשמאל, בראשות איציק לאור ומוחמד ברכה הוא זה שפתח במלחמת לבנון, והעם הורגל ע"י מנהל ההסברה והתקשורת לחשוב שאף אחד ממנהיגי הציונות לא אשם בכלום, ורק הפלסטינים ויתר הערבים אשמים בכל דבר. ולכן, והיות שלא עשינו ואמרנו די כאשר באו המתאבדים למסעדות ולבתי הקפה ולאוטובובוסים, גם לנו חלק באשמה! ולכן מכאן לשותפות עם "בצל ירוק" הדרך ארוכה.
המצב קשה אבל זה לא אומר שנרפה ונפסיק לפעול כדי להגיע לשלום ושוויון, לכלכלה נאותה ולבריאות ורווחה.
כאנרכיסטית, אני יודעת שגם הנ"ל הוא זמני, קשה להשגה וקשה עוד יותר לשמירה – אבל כרגע עדיין איננו בשלים להגעה לעולם חופשי מגבולות, ממסדים, מדינות וכל מה שכרוך בכך. לכן אין ברירה, ובינתיים המצע שלנו הוא הדרך היחידה. זה אומר שגם בין בחירות לבחירות – המצע שלנו הוא הוראות הפעלה!
אז כל רגע ורגע, יש לומר: ועכשיו – אקשן!
גרסא שונה מעט של המאמר עלתה לאתר "עבודה שחורה":
— קישור —
כדאי לקרוא את הדיון המעניין שהתפתח שם.
(לדעתי החד"שניקים ניצחו בנוט-אאוט)
צונזרה הביקורת שהייתה פה על דב חנין?
למרות שאני לא מזדהה עם עמדות הכותב, כמעט כל הניתוחים שלו מאד נכונים.
תרחיש:
בקדנציה הנוכחית מחליטה הכנסת להעלות את אחוז החסימה לבחירות הבאות ל-6.5%, באזור ה-10 מנדטים. המפלגות מקדימה וימינה נהפכות למפלגת ימין גדולה, שמצעה קרוב לחלקים המתונים בליכוד של היום, ולצדה גוש הכולל את רוב החרדים. חלקים מקדימה, רוב העבודה ומרצ מקימות גוש שמאלי, סוציאל-דמוקרטי הדוגל במשא ומתן על השטחים. בל"ד ורע"ם-תע"ל מתכננות הקמת גוש ערבי עם מצע הדומה לזה של בל"ד, ללא התייחסות לנושאים דתיים. איפה חד"ש צפויה להיות בקונסטלציה מסוג זה?
תנועות ירוקות
לכרוך את הירוקים והירוקה-מימד יחד עם שתי תנועות עלה ירוק היא שטות מוחלטת. זה כמו שנדון יחד בביבי ובטיבי כי הם מתחרזים. אין כל קשר בין ליגליזציה של סמים קלים (אני מודה שלא הצלחתי להבין מה רוצים "בוגרי עלה ירוק וניצולי השואה") לבין אג’נדה ירוקה, ששתי המפלגות הירוקות נסים לייצג.
אני רוחש כבוד רב לפעולתו של דב חנין, אבל המיקום הפוליטי שלו בחד"ש מקשה מאוד על אנשי איכות הסביבה לתמוך בו.24
תיקון מתמטי: 8.5%.
מי שקורא את "עתונות העולם" השמרנית ברובה שהיתה "אוהדת ישראל", רואה שהבקורת על מה שקורה כאן מתרבה גם בקרב חוגים שנהגו לתמוך כמעט תמיכה עיוורת בישראל. [לדוגמה מאמר של רחצרד כהן הבוקר בוושינגטון פוסט]. כך שגם הגישה הקיצונית נוסח ליברמן והימין היצוני וגם ה"בן-גוריונית" של "דונם אחר דונם" נתקלות בקשיים גדלים והולכים. ובנימה אופסימיסטית זו אומר לכם NO PASARAN!
שעת חירום היא לשמאל הישראלי ועת לחתת חרבותינו לאתים, להתאחד- לא לשם אחדות העם, המזוייפת לשיטתו של הימין, אלא לשם הגשמת עקרונות השיוויון והצדק, על פי הצו המוסרי המנחה אותנו של שיוויון ערך האדם- מבית מדרשו של השמאל.
מסכים עם הדוברים שטענו שההפרדות בין ציוני, אנטי-ציוני ופוסט-ציוני, הם אמנם מעניינות מבחינה דידקטית ופילוסופית, אך אינן רלוונטיות כרגע מבחינת הפעולה הפוליטית והחינוכית שעלינו לנקוט.
בנקל, תמצאו שעמדות שנחשבו בעבר לאולטרא-ציוניות נתפסות כיום כאנטי-ציוניות ולהפך אפילו א.ד גורדון היה נחשב היום לאנטי ציוני, שלא לדבר על י. ח ברנר ומרטין בובר.
אינני רואה סיבה אמיתית לכך שחזית שמאל רחבה ואפקטיבית לא תכלול גם את התנועה הירוקה מימד וגם את חדש, מנהיגיהם של 2 תנועות אלה שיתפו פעולה רבות בעבר, אני באופן אישי ראיתי בהפגנות נגד הפולינום בחיפה ולמען חוק אויר נקי, גם את ערן בנימיני וגם את מלכיאור וגם את דב חנין, גם בתחום זכויות הילד ישנו שיתוף פעולה פורה בין מלכיאור ומוחמד ברכה.
ברמת ההנהגה והאידיאולוגיה אין סיבה שהתנועות לא יפעלו יחד, בפועל, בשורה התחתונה ההפרדה נובעת מהטקטיקה השיווקית של התנועה הירוקה, מכיוון שהגזענות כל כך עמוקה ומושרשת בחברה הישראלית, ומכיוון שכל כך קשה לשכנע יהודים לתמוך במאבק שמאלי- אמיתי, שמשמעותו להתאחד מאחורי המיעוט המופלה והעני ביותר- שהוא הפלסטינאים תושבי ישראל, התנועה הירוקה קמה כעוד תנועה יהודית, כפי שנראה מדברי חלק מהמגיבים כאן, קשה גם לשכנע את הציבור הישראלי שיש לו כבר מדינה- כלומר, שהעם היהודי כבר תפס לו חלקת ארץ ולא נראה שיש מישהו בסביבה שבאמת יכול לערער על כך (או שהפראנויה האיראנית עדיין עובדת, פחד תמיד היה ויהיה אמצעי תעמולה יעיל.) החבירה של הירוקה למימד היא בשורה מעניינת וחשובה לפוליטיקה הישראלית, אך מסתבר- זה עדיין לא מספיק, היא מחזקת את מעמדה כתנועה ליהודים בלבד ובכך הופכת אותה לאיזוטרית, ולא לתנועת שמאל אמיתית. שמאל אמיתי הוא שותפות יהודית ערבית, השמאל החדש שמדברים עליו- הוא לא באמת חדש, הוא קיים כבר עשרות שנים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשיוויון, הציבור היהודי צריך לחבור לחזית זו, אם כיחידים המעוניינים לנסות ולחולל שינוי אמיתי בחברה הישראלית, ואם כהתארגנויות ותנועות שישלבו ידיים יחד במסגרת תנועת חדש, רק בדרך זו נוכל לשמש אלטרנטיבה לשלטון בישראל.
לגבי הדמוניזציה לקומוניזם- שוב שטיפת המוח והפחדים מעוורים את עינינו, הקומוניזם חי וקיים, הקומוניזם במאה ה-21 משמעו קיימות, הקומוניזם של חדש הוא איננו דיקטטורה, הקומוניזם זה מעורבות של פרטים וקהילות בחיי היום יום של החברה בה הם חיים, הקומוניזם הוא קריאת תיגר על הגבולות וההפרדות בין בני אדם קהילות ומדינות. עקרון הקיימות- עליו מושתתת התנועה הירוקה, מחייב התארגנות על פי מודל קומוניסטי, כלומר, יצור משותף וצריכה משותפת. דווקא דר דב חנין הוא האידיאולוג המוביל בארץ (בקרב הפוליטיקאים) של עיקרון הקיימות, בתנועה הירוקה יודעים את זה, הם יודעים שאם יחברו לחדש יפסידו את קולותיהם של כל אלו שלא אוהבים ערבים, אבל פה נמדדת מנהיגות, המנהיג מצביע על דרך וסוחף ציבור אחריו, בדיוק מתוך הבנה זו, דב חנין לא הבטיח במסגרת הבחירות המוניציפליות לבטל את דוחות החנייה.
חדש שמה את העיקרון המעמדי ואת השלום לפני זהות לאומית כזו או אחרת. וכמו שנראה לי בלי מאבק למען ישראל סוציאליסטית לצד פלסטין סוציאליסטית, כל הסכם שלום שלא יושג, יהיה מושתת על כרעי תרנגולת. ר דוגמת אוסלו.
עוד מילה על ליברמן- זה כבר פאשיזם מסוג חדש שמקורו באירופה, זה לא משהו מקומי. הדגש שלו הוא דמוגרפי ולא טריטוריאלי, השמאל החדש יבחן ביכולת שלו לזהות את השסעים בתוך הבורגנות ובין בעלי ההון לבין עצמם ובינם לבין כוהני הדת, על מנת לנצלם ולסכסך בינהם ובכך אולי לגבור עליהם, כמו מה שאנו רואים היום, בין ליברמן לבין הפאשיזם של המתנחלים האחרים, ובין ליברמן וקדימה לבין שס.
אגב- יהדות התורה היא פרטנר מצויין לחזית שמאל רחבה, החרדים הם עניים ממש כמו הערבים, מצבם לא פשוט בכלל, הרב משה גפני הוא מחוקק סביבתי חשוב ביותר ואיש עקרונות, בשביל לשתף פעולה עם יהדות התורה, עלינו להיות באמת רלוונטיים לתפיסת השלטון, כיוון שעצם קיומם תלוי בשותפות בממשלה.
לא מבין. למה כותב המאמר קורא למפלגות הדתיות כסקטוריאליות ולמפלגות כמו הליכוד, קדימה, ישראל ביתינו והעבודה לא. הלא מפלגות אלו ציוניות, כלומר, רוצום מדינה רק ליהודים? ציונות זה לא גם סקטוריאליזם, במיוחד כאשר כמעט חצי תושבי פלסטין\ארץ-ישראל כעט הם לא-יהודים?