הנהלת משחטת "עוף העמק" ברמת ישי מינתה בסוף השבוע מנכ"ל מיוחד, שהודיע לעובדים על הפסקת העבודה במפעל החל מהבוקר. זאת, בשל כוונת ההנהלה לסגור את המשחטה בימים הקרובים ולפטר את 200 עובדיה. בתגובה הודיעו העובדים שהם מתכוונים לחסום את שערי המפעל בכלובי עופות ולהתבצר בו, להבעיר צמיגים ואף ללון במשמרות במפעל בימים הקרובים ולקיים פעולות מחאה.
משחטת "עוף העמק" הינה בבעלות 14 קיבוצים ומושבים. בעקבות המיתון והירידה במכירות הצטברו הפסדים כבדים והעובדים לא קיבלו את שכר חודש ינואר. באחרונה אף עברה המשחטה לעבוד במתכונת של 3 ימים בשבוע. אחד מראשי ההסתדרות באזור הדגיש כי "נראה כי ההנהלה מעוניינת לסגור את המשחטה ולפטר את העובדים. ההנהלה דחתה בימים האחרונים כל ניסיון לקבלת הלוואה ואף אינה מעוניינת להזרים כספים. ההנהלה מעוניינת במשקיע שייקח עליו את כל האחריות והחובות מבלי להשתתף בנטל. זה נראה בלתי אפשרי וזה חסר אחריות כלפי העובדים".
נשמע מוכר? הרי דבר דומה קרה לפני חודשיים עם מפעל אחר: "פרי גליל". גם ב"פרי גליל" הסיפור הסתכם בשלושה משפטים: ניהול כושל וצבירת חובות, משבר כלכלי ולחץ של הבנקים והנושים. אבל נדמה כי הסיפור של "פרי גליל" דווקא שונה ממפעלים שנסגרו בפריפריה בשנה האחרונה (כגון "בגיר" בקרית גת בשנה שעברה). זאת, כי ב"פרי גליל" העובדים החליטו שאין הם מוכנים להשלים עם הסגירה ואובדן מקום עבודה והסבירו להסתדרות הישנונית שלא מספיק לנהל מו"מ על גובה הפיצויים (ע"ע מפעל "בגיר") אלא צריך לנהל את המערכה על שמירת מקום העבודה – כל מקום עבודה. בייחוד בעת משבר קפיטליסטי ההולך ומעמיק, בישראל ובעולם כולו.
לצערנו, ההסתדרות מבינה לאט, לאט מדי. היא לא מבינה, למשל, מה שהבינו איגודים מקצועיים באירופה ובארה"ב (כן, בארה"ב הקפיטליסטית!) שמאבק על שמירת מקום העבודה הוא העיקר. ולא רק מאבק על שמירת מקום העבודה, אלא בעת מצוקה יש לשקול בחיוב העברת המפעל לידי העובדים. להקים קואופרטיבים איפה שהמעסיקים (ובמקרה של "עוף העמק" המעסיק הוא לאו דווקא פרטי – אלא קיבוצים ומושבים!) לא רוצים להמשיך להחזיקו.
כאמור, בעולם, האיגודים המקצועיים נוהגים אחרת בעקבות העמקת המשבר הקפיטליסטי. בשבוע שעבר במאמר שכותרתו "בין שיקגו לחצור…" שפורסם באתר זה כתבנו שבארצות הברית, בתחילת ינואר, ולאחר שהשיגו את כל הדרישות, עזבו מאות פועלים את המפעל "רפבליק ווינדוס אנד דורס" לייצור חלונות ודלתות בשיקגו, בו התבצרו שבוע ימים.
עוד כתבנו שהתבצרות פועלים במפעל היא צעד לא-אופייני במאבק המעמדי בארה"ב. אמנם באמריקה הלטינית, ובייחוד בארגנטינה, נרשמו בשנים האחרונות מאות מקרים של פועלים, המתבצרים במפעלים בעת משבר, ולא רק כדי להבטיח את הפיצויים, אלא כדי להפעילם מחדש בבעלות קואופרטיבית. אבל בארה"ב לא נרשמו התבצרויות מאז המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה. מאות המפוטרים החליטו להתבצר במקום עבודתם במחאה על סגירתו הפתאומית ובדרישה לקבל את שכרם. המפעל נסגר ללא התרעה, לאחר שבעליו, ריצ’רד גילמן, הודיע לפועלים הנדהמים, כי בנק אוף אמריקה ביטל את קו האשראי של החברה. 250 הפועלים, שלא קיבלו לא את משכורתם האחרונה ולא פיצויי פיטורים, התיישבו בתגובה על רצפת המפעל בדרישה, כי החברה ובנק אוף אמריקה יעמדו בהתחייבויותיהם וישלמו להם את שכרם.
האיגוד המקצועי, המייצג את עובדי המפעל, מסר, כי הפועלים דרשו תשלום הודעה מוקדמת של 60 יום לפני הפיטורים ו"חבילת פיצויים הוגנת". לדברי הפועלים, מנהלי המפעל נתנו להם התרעה של שלושה ימים בלבד לפני שעבודתם הופסקה. מחאת העובדים בשיקגו הפכה אחד מסמליו של מאבק העובדים מול המשבר הכלכלי בארה"ב, שגרם עד כה לאובדן של יותר משלושה מיליון מישרות ולעלייה חדה בשיעור האבטלה. הכומר ג’סי ג’קסון הגיע לאתר המחאה והביע תמיכה בעובדים. הוא אמר, כי מצוקתם מהווה הוכחה לכך שתוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר, שאישר הקונגרס באוקטובר, מסייעת רק לכרישי וול סטריט ולא לאנשים הפשוטים. העובדים בשיקגו היו נחושים להיאבק על מקום עבודתם וניצחו. הם קיבלו את כל זכויותיהם ועוד סוכם על הקמת קרן, בסיוע הבנקים המלווים של המפעל, כדי להפעילו ואף להקים במקום קואופרטיב בניהול העובדים. כך היה בשיקגו בדיוק באותם הימים בהם עובדי "פרי גליל" כתבו למנכ"לית בנק לאומי והתחננו להציל את המפעל. ב"עוף העמק", בינתיים, מתחננים הפועלים בפני הרשויות והמעסיקים להצלת מקום עבודתם. לא עדיף, כמו במקרה של העובדים בשיקגו, שהעובדים ינהלו את המפעל בעצמם ועבורם?
– אל המאמר "בין חצור לשיקגו: עובדי ‘פרי גליל’ ועתיד המפעל":
https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6560
– פעילי חד"ש ומק"י ישגרו משלחות סולידריות עם עובדי "עוף העמק" בימים הקרובים. פרטים נוספים:
http://www.maki.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=2651&Itemid=82
http://hadash2009.org.il/archives/of-haemek
כל המפעלים וכל מקומות העבודה צריכים להיות בידי העובדים, כלומר בבעלותם – כקואופרטיבים! זו הדרך, ואין אחרת!
כמו במאמר הקודם כך גם כאן.למעט העובדה ששליחים מטעם המפלגה ישוגרו למען הסולידריות, אל המפעל שבמצוקה (הפעם,הבאה בתור היא משחטת "עוף העמק,).אין שום בטוי אסרטיבי ומעשי,לגבי מה בדיוק צריך להעשות,ע"מ שעובדי המפעל יוכלו ב-א-מ-ת להפוך לקואופרטיב.איך אפשר לדרוש ממישהו לכתוב ספר אם אפילו בכתה א’ הוא עוד לא ביקר?
האם אין זו חובתה של המפלגה להציג משנה סדורה בנושא?
ד"א קואופרטיבים אינם טאבו קומוניסטי.כלומר ניתן יהיה לגיס גם מפלגות,תנועות וזרמים שאינם מזוהים כקומוניסטים לתמיכה בנושא זה: עידוד הקואופרטיבים,בכל רחבי הארץ ולא רק ל/במפעלים הנמצאים על סף פרוק.
לדעתי זו צריכה להיות משימת הדגל של המפלגה.כולם יצאו נשכרים מכך.
כולה: לתמצת לכדי עמוד או דף,את שלבי העשיה הנכונים למישוש החזון הקואופרטיבי והגשמתו ולהציג זאת בצורה ברורה .להכניסו בדלת הראשית לתוך המפעלים בעיקר דרך חקיקה בכנסת-זו המשימה.
ענין השמור כנראה לחרוצים בלבד.
באופן עקרוני דוידי צודק ברעיון של העברת בעלות על מפעלים לעובדים (ולא מפעלים כושלים דוקא) אבל צריך לעשות את זה בזהירות. מכיוון שמהלך כזה אם ינקט בעוף העמק יהיה הראשון מסוגו במשבר זה צריך לבדוק האם באמת יש למפעל זכות קיום כלכלית. אם העובדים יקבלו שליטה על ניהול המפעל ויכשלו זה עלול להשליך על נכונות עתידית לבצע מהלכים כאלה. לכן חשוב שהנסיון הראשון יהיה הצלחה והצלחה כזו היא תוצאה של בדיקה זהירה באיזה מפעל לנקוט בצעד זה.
מסכים מאוד עם הרוח הכללית של המאמר. חשוב עם זה לבחון גם את פרטי המקרה הספציפי. לפי מה שהעתונות מציגה (מדגיש, מציגה). מפעל עוף העמק מיושן מאוד, במיקום גרוע, לא כדאי להפעיל אותו ובכלל יש עודף משחטות בארץ. לכן גם הבעלים לא מעונינים בתכנית הבראה.אני לא בטוח שזה נכון אבל אם כן, הרי זו תהיה טעות מצד העובדים לקחת על עצמם את המפעל.
יישר-כח לד"ר אפריים דוידי על דבריו הנכוחים.
אכן, הקמת קואופרטיבים בניהול משותף של העובדים הוא צעד חיובי, חיוני ויעיל והוכח בעבר כצעד מבורך לשמירת מקום עבודתם של העובדים, לשיקומם, לפריחתם ולשיגשוגם, ללא תקדים, בניגוד מוחלט לניהול הכושל הקודם.
אם העובדים הם אנשים בעלי יכולת לנהל מפעלים אז למה הם עובדים בתור פועלים במפעל ולא מנהלים מפעלים בעצמם?
יש הבדל בין ניהול לבין בעלות. לא נראה לי שבשביל להיות בעלים של כל דבר (יהיה מפעל או מחרוזת יהלומים) צריך כשרונות מיוחדים. מספיק לשבת ולספור את הכסף, ולדעת לקרוא קצת עיתונות כלכלית. נוחי דנקנר לא יודע כלום על זיקוק ברום, ויצחק תשובה לא מבין שום דבר במלונאות, ולשניהם זה לא מפריע לעשות הרבה כסף (לפחות עד לאחרונה) מהתחומים הנ"ל.
הנה חיזוק והעצמה למה שאמרתי בפתיחה, ומתעצם פה באופן כללי – אבל הנה אני נותנת לזה כיוון אנרכו-סוציאליסטי, מה שיחזק את הסיכוי להצלחת הקואופרטיבים החדשים שצריכים לקום פה כפטריות אחרי הגשם:
באופן כללי, יש לשאוף ליצירת כלכלה קואופרטיבית בארץ. הכוונה היא שכל קבוצת פועלים העובדים ביחד, ינהלו את המפעל שלהם ביחד, מתוך תחושת שוויון בבעלות על הנכס ועל כל הנלווה אליו.
בניגוד למה שהיו מי שחשבו שזוהי אמירה קומוניסטית – בהחלט לא. ל יהיה מנהל קואופרטיב, למשל,אלא יערכו בחירות כל מספר שנים ובהן ימחרו כל בעלי התפקידים.
להעביר לרשות העובדים מפעלים כושלים זאת חכמה מאוד קטנה אבל זאת המנטרה הדוגמטית של הקומוניסטים
ומה אם אין בכלל צורך לשחוט כ"כ הרבה תרנגולות במשמרות בזמן שהרבה אנשים עוברים לצמחונות?
חוץ מענין הקואופרטיבים, נראה לי שהמצב הנוכחי שבו יש מובטלים ויש עובדים בשתיים או שלש משרות הוא מצב לא בריא. כל זמן שעוד לא הגענו לכלכלה אנרכו-סוציאליסטית, כלומר לביטול הממון והרכושנות, צריך לחלק את העבודה שווה בשווה לכולם, כלומר שלכוווווווווולם תהיה משכורת. חוץ מאלו שלא יכולים לעבוד, למשל נכים וחולים. עבודה במשמרות זה הגיוני בחברת החשמל ובבתי חולים, לא במפעל.
העולם הוא קפיטליסטי, אבל יש בו איים סוציאליסטיים, שאינם מאופיינים בעושר רב אלא ברווחה ושוויון. במשקים אלו זכאי כל אדם לחינוך, בריאות, תרבות ורווחה – באופן שווה.
נכון, יהיו מי שיגידו לי – אז תברחי לך לגוואטמלה, הולנד או חלקים מאוסטרליה…
אני דווקא נשארת כאן, ולא רק כי אין לי כח ללמוד שפה חדשה בגילי. אני נשארת כאן בעיקר כי יש לי כאן עוד המון עבודה.
מספיק עם רעיונות סרק הזויים.
הקואופרטיבים והקיבוצים ואפילו מפעלי ההסתדרות שהיו כאן למכביר, הפכו למפעלים נצלניים או שקרסו כמו פטריות בקיץ. זאת לאחר שהקפיטליזם התבסס כאן והתחיל לזרום לכאן עבודה זולה מהשטחים הכבושים וממהגרי עבודה שבעקבותם ירד לשכר רעב גם שכר הפועלים הישראלים.
שום משק שמבוסס על שכר הוגן לא יכול להתחרות בעבודה זולה שאפילו נמוכה משכר מינימום. לכן משק סוציאליסטי או שמבוסס על עקרונות כאלו לא יכול לשרוד בתוך כלכלת שוק קפיטליסטית. מה שקורה הוא שאחרי שנסיונות כאלו כושלים אומרים תומכי הקפיטליזם שהסוציאליזם הוא רעיון בלתי מציאותי כביכול
הקפיטליזם האכזרי שאתה מציר בצורה כל כך טובה.דומה לאדם הלכוד בבור שיש בו סולם.אך במקום לטפס עליו ולצאת,הוא שובר אותו ומדליק ממנו מדורה ע"מ להתחמם.
ביג דיל.שהרי ברור שאחריתו של קפיטליזם שכזה להרקב יחד עם שאריות הסולם בתוך הבור.
כלומר הקפיטליסט בונה את בטחונו על ראיה קצרת טווח ומתחמם לאור מדורת הניצול.אך כאשר האש תגמר לא תהיה לו ברירה ויצטרך בעזרת צפורניו לטפס על כותלי הבור,ע"מ להחלץ למציאות של קואופרטיבים שאינם מבוססים על כסף כלל,או למצער על שכר שווה תמורת אותה עלות לשעת עבודה.
ע"כ במקום לשאול את השאלה הנכונה מדוע נכשלו הקואופרטיבים וכיצד הם כן,יכולים להתמודד עם מציאות הניצול ולהתאושש,אתה מקבל זאת כגזירה משמים ופוטר את אורנה כבעלת רעיונות סרק הזויה.
סליחה?
במה חטאה? בכלום.
אומר לך במה אתה חוטא: שאפילו אם מצר אתה על ניתוצו של הסולם,עדיין עומד ומתחמם לאור הלהבה שאחזה בו ומשתיק ביד גסה את זו שמצביעה למעלה,אל הפתח אליו צריך להגיע.
את נשארת כאן כי כאן את ודומייך הרבה יותר נסבלים…וחוצמזה…אם הכל יהיה אנארכיסטי ומושלם על מה תקטרו בגילגול עיניים צדקני?
כשנצליח להגיע לעולם אנרכיסטי, כלומר חופשי מדיכוי ונשק וגזענות ואלימות וכו’ – אז נוכל לחיות טוב. כש…
אני נשארת כאן למרות שכבר כמה אנרכיסטים נהרגו ונפצעו בארץ בהפגנות. אם תרצהף, אבדוק בסלון מזל ואחפש תיעוד של מקרים ספציפיים למיניהם.