היום אמורה להתכנס הישיבה הראשונה של מועצת המנהלים של מדינת ישראל בעירבון מוגבל. נכון, מדינת ישראל טרם הופרטה כליל. אבל למדינת ישראל יש מועצת מנהלים והיו"ר המיועד שלה, בנימין נתניהו, עומד לכנס את חבריה המכונים "ראשי המשק". בעבר, לא פעם הגדיר ראש הממשלה המיועד את תפקידו כ"יו"ר מועצת המנהלים של חברה עסקית" ואת ממשלת ישראל כ"מועצת המנהלים" של מדינת ישראל. מכאן שיש לנהל את ענייני המדינה כאילו מדובר בעסק פרטי – על פי העיקרון של רווח והפסד. רווח פרטי, כמובן.
בנתניהו בחרו רבים מאזרחי מדינת ישראל ונשיא המדינה הטיל על מנהיג הליכוד את הרכבת הממשלה . אבל מי בחר ב"ראשי המשק"? "ראשי המשק" הם מבעלי ההון (ולפעמים נציגיהם הנאמנים ביותר) שנבחרו על סמך ההון הצבור בחשבונות הבנקים בארץ ובחו"ל. במילים אחרות: תגיד לי כמה אתה "שוקל", על פי האמרה האמריקאית, ואגיד לך עד כמה אתה קרוב לקבלת המינוי להיות חבר במסדר "ראשי המשק". לא יעלה על הדעת, למשל, להגדיר את מוטי סער, יו"ר ועד העובדים במפעל "עוף העמק", כאחד מראשי המשק. חרף העובדה שהוא נאלץ להתמודד עם הסוגיה הגורלית: עתיד פרנסתם של 200 מחבריו. לכן, סער לא הוזמן לישיבה שהוגדרה כ"גורלית לעתיד המשק".
מחר, יום שני, אמורה גם להתכנס ועדת הכספים הזמנית של הכנסת כדי לדון על עתיד "עוף העמק" ושל 200 העובדים המתבצרים במפעל שברמת ישי. אילו סער היה שואל אותי האם להשתתף בישיבה, הייתי עונה לו ללא היסוס: "כמובן, יש לקדם את המאבק בכל החזיתות ובגם בחזית הפרלמנטרית". והייתי מוסיף "אבל אל תשכח להביא לישיבה גם את 200 החברים ואת בני משפחותיהם. לא ייתנו להם להיכנס לכנסת. אבל לפחות הם יוכלו להפגין מחוץ למשכן". אך עם יד על הלב. בכנסת לא נופלות ההכרעות המרכזיות בכלכלה ובחברה. ההכרעות האמיתיות מתקבלות במועצת המנהלים של ראשי המשק. אותה מועצה המתכנסת היום בראשות בנימין נתניהו ובהשתתפות שרי אריסון (בנק הפועלים, שיכון ובינוי), יצחק תשובה וסמי שמעון; יו"ר טבע אלי הורביץ, יו"ר החברה לישראל עידן עופר, ונשיא מוטורולה אלישע ינאי; מנכ"ל בנק לאומי גליה מאור, יו"ר בנק הפועלים דנקנר והיו"ר לשעבר של הבנק, שלמה נחמה; יו"ר הרשות לניירות ערך משה טרי, נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין, נשיא לשכת רואי החשבון רו"ח ראובן שיף, ויו"ר פורום המנכ"לים נגה קינן ומצד המארח ישתתף עו"ד יעקב נאמן המיועד לשר המשפטים ולשעבר שר האוצר, ועוד ועוד.
לישיבה קדמו התכנסות נוספת של "צוות 100 הימים" שמינה נתניהו לגיבוש תוכנית פעולה לימיה הראשונים של הממשלה. חברי הצוות, בראשות ח"כ יובל שטייניץ, נועדו ביום חמישי לפגישה בת שלוש שעות עם ראשי הבנקים בניסיון למצוא דרכים להתמודדות עם המשבר הקפיטליסטי. הצוות ביקש לשמוע את דעתם של ראשי הבנקים לפתרון בעיית מחנק האשראי במשק, הקיפאון בשוק איגרות החוב וסיוע לעסקים בפריפריה הנתונים בקשיים כלכליים.
בפני הצוות הופיעו דני דנקנר – יו"ר בנק הפועלים, איתן רף – יו"ר בנק לאומי, אלי יונס – מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, שלמה זוהר – יו"ר בנק דיסקונט, סמדר ברבר צדיק – מנכ"לית הבנק הבינלאומי, אלי הורוביץ – יו"ר טבע, יאיר המבורגר – יו"ר ומנכ"ל הראל השקעות וארז ויגודמן- מנכ"ל שטראוס.
נציגי הבנקים טענו כי היקף הערבויות שממשלתיות שהעמידה המדינה בסך 6 מיליארד שקל אינו מספיק ו"יש להגדיל משמעותית את הסכום". עוד הועלתה הצעה לעגן בחקיקה פתרון לבעיית מחזור איגרות החוב או לפרוס את התקופה לזמן ארוך יותר. לגבי המשבר המסתמן בשוק איגרות החוב, הביעו המשתתפים דעות שונות: חלקם הציעו לדחות את פירעון החוב של בעלי השליטה בחברות למשקיעים, בתמורה למתן תשואה גבוהה יותר על החוב, וחלקם תמכו בהצעת יו"ר רשות ני"ע, כי המדינה תערוב להנפקות חדשות בשוק האג"ח, שעליה מסתמן כי ימליץ הצוות. לפי הצעתו של גושן, שזכתה גם לתמיכת בנק ישראל, המדינה תבטח הנפקות אג"ח שייערכו ב-2009 בשיעור של 80% – ובכך תבטיח כי ההפסד המרבי מההנפקות יהיה 20%.
עד כאן, הדיווח על הישיבה שנערכה ביום חמישי. סביר להניח שגם היום המתכנסים יידרשו מהמדינה עוד כסף (6 מיליארד זה לא מספיק?) ועוד ערבויות, ועוד הטבות. הרי בישיבות מועצת המנהלים כל חבר מייצג את האינטרס של בעל מניות כלשהו. הבעיה במועצת המנהלים של המדינה המתכנסת היום היא, שמצד אחד לכל היושבים מסביב לשולחן אינטרסים פרטיים ברורים; מצד שני, לרוב אזרחי ישראל אין כל ייצוג סביב השולחן של "ראשי המשק". שכאמור, איש לא בחר בהם; אבל הם יבחרו עבורנו את המדיניות הכלכלית והחברתית העדיפה להם. לא לנו.
ראשית ברכות לדוידי,לא רק על מאמר מבריק ועל נתוח מעמיק וממצה,כי אם על עיתונאות לשמה.כלומר,בכל שיטוטי במערכות העיתונים ובעמודים הראשיים לא נתקלתי בידיעה הזו ובטח לא לפרטיה כפי שהוצגו ע"י דוידי.כל הכבוד ותודה רבה.
עכשיו משחק סימולציה קצר:
נניח ואני סתם איזה מצביע מערך (במשך נניח עשרים השנים האחרונות).את כל חסכונותי השקעתי בקרנות נאמנות,צמודי מט"ח וכד’-השקעות סולידיות למהדרין.והנה אחרי שנה ויותר של משבר והדרדרות,התברר לי שיותר משלושים אחוז מכספי גז ונעלם לו.כל התכניות,להחליף מכונית,לשפץ את הבית ולסוע לחו"ל נגוזו להם.לא שאין לי כסף,עדיין נשאר משהו,אך רק אדיוט ימשוך כספו בעת כזו.בכל ליבי אני מיחל לשנוי,לעליות בבורסה,שמעולם לא ענינה אותי,להחזרת המשק לקדמותו (לא שאני מבין גדול באיך עושים את זה) וכמובן לפריחה כלכלית (מה זה בדיוק?).
כל מה שזכרוני הקצר וידיעתי המוגבלת מספרים לי,שהיה כאן מישהו ביבי שמו,שפעם כבר חולל "מהפך",בלתי אפשרי במשק והוציאו מחשיכה לאור.אין לי פרטים מדויקים,אך מכל עבר אני שומע גם מומחים ממני,מדברים בשבחו הכלכלי,במשגתו הסדורה ועוד כהנה וכהנה.
מבחינה בטחונית ומדינית (ובזה אני דוקט מבין גדול מאד בעיני עצמי),האיש אינו שונה בהרבה מהתמודדים האחרים,קרי ציפי לבני,ליברמן וברק.
ובכן הפעם מהטעמים הנ"ל,החלטתי לשנות מדרכי ולהצביע עבורו.
עכשיו הוא יושב עם "ראשי המשק",כן,אותם מילירדרים שמנהלים עבורי ועבור אחרים את הזירה הכלכלית.גם הם הפסידו בגדול במשבר הנוכחי.אך הם להבדיל ממני שולטים דה-פאקטו במערכת.מדוע אם כן שלא אפקיד גורלי בידם וביחד ניחל כולנו ליציאה מהמשבר.להם יש את הכילים,את השליטה ואת היכולות המוכחות.בהצלחתם הגדולה,אמצא את הצלחתי הקטנה.מה רע בכך?
לדעתי הרבה אנשים במדינתנו עברו "חויה מתקנת" שכזו.לדעתי זו גם הסיבה שכל כך הרבה אנשי שמאל עברו מברק ומציפי לזרועותיו של ביבי.זו גם הסיבה שלאיש לא איכפת מההשתלטות האוליגרכית על כלכלתינו.יש לכם משהו אחר,איזו אלטרנטיבה,למצב? מישהו שאפשר לסמוך עליו? רק אל תגידו "סטלין",כי עבורי ( האיש הממוצע מ"השמאל" נוסח ברק וציפי,שהוא עדין רוב בקרב הפועלים בתחומי הקו הירוק),זה מה שהקומוניזם מסמל.
סוף סימולציה.
השפל הכלכלי שיחק ומשחק כאן תפקיד מכריע בנוסף לבורות מוחלטת בכל מה שקשור לקומוניזם או סוציאליזם או סתם כלכלה בריאה.
אז מה בדיוק החבר דוידי מציע לנו לעשות?
אומר לכם:
הוא מנתח את המצב בצורה מבריקה ומגיש לנו מטפחת לניגוב העיניים הדומעות.
תודה כבר אמרנו?
כלומר,ויסכים איתי החבר דוידי,השוחט ימשיך לשחוט והחמה תמשיך לזרוח.יתרה מכך השוק יתאושש לו (ולו באופן זמני),יש סמנים ברורים שכך הולך לקרות ואז מה? הרי הפערים הניצול והעוני רק יגדלו.שכבת הביניים שתצטמק לה אמנם,תמשיך להנות מהמצב,ואט אט יגדל הפער בינה ובין שכבת פועלי הדחק שהם אמנם הרוב…אך הפלא ופלא: גם הם שבויים בכיסו הקטן של ביבי,והפעם מסיבות אחרות לגמרי,של דת,לאומנות,גזענות ושנאת השמאל.
אז יוצא שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו.
מה רע בזה?
ושיואיל החבר דוידי לנסות ולשאוב את הים עם כפית לבדו,שיבושם לו.
את זה כמובן לא אני אומר,אלא הגיבור הקטן שלנו,האיש מהסימולציה.
הערה קטנה. מי שבחר בנתניהו בחר בגישה כלכלית מסוימת. לפני שהפועלים שואלים את עצמם למה נתניהו לא קורא להם לישיבה שישאלו את עצמם למה הם תמיד בוחרים במי שדופק אותם.
ראשית הפועלים לא חושבים שנתניהו דופק אותם.להם נדמה שבעזרתו המשק דוקא יוכל להתאושש.השאלה היא כמובן כיצד אתה ואני שיודעים את התשובה הנכונה פועלים בשטח ע"מ לפתוח להם את העיניים.
מערכת בחירות היא עניין של הטעייה ודמגוגניזם. אני לא מאמין שאנשים ידעו למי הם מצביעים. היו אנשים שאמרו לי שהם יצביעו ליברמן ואז אמרתי להם "לגזען הזה??" והם שאלו אותי בתמיהה "למה גזען?" כנ"ל לגבי שאר המתמודדים. חוץ מניסוחים יפים של תעמולה אף אחד מהמועמדים לא עשה הרבה. ציפי לבני והסיסמא שלה "מה שטוב לישראל" אומר משהו? זה מעורפל לחלוטין. אבל זה תופס, כנ"ל יו"ר העבודה והליכוד. אבל בנימין נתניהו תפס את המושכות כי לבוחרים יש זיכרון של דג, והשאר לא רוצים להתעסק בבחירות. ההורים שלי הצביעו העבודה. שאלתי אותם למה והם אמרו "לא יודעים, תמיד הצבענו המערך".
ישראל היא קפיטליסטית מופרטת לא משנה מי ייבחר. תעמולת הבחירות לא דנה במצעים של המועמדים, אלא רק ב"למה לא לבחור בהוא". ונתניהו הדמגוג זכה, מה לעשות.
אני מזמן כבר לא מקבל את התירוץ "זה מה שבחרו". זה לא מה שבחרו, זה מה שהסיטו לבחור.
אני בהחלט לא מקבל את שתי הטענות. לראשונה, לא אני צריך לפתוח להם את העיניים, יש לכול אחד מספיק שכל להבין לבד. לשני, זה לא נכון לומר שישראל היא קפיטליסטית ומופרטת וזה המצב. היא כזו משום שהעומדים בראשה הם כאלה והם עומדים בראשה כי הם נבחרו ע"י הציבור. במידה והציבור היה בוחר במר"צ ונותן לה 12 מנדטים, אז המגמה הייתה שמאלה. הבעיה היא שכולם מבקשים מהפכות. הכול עכשיו ומיד. זה לא עובד באופן הזה. אתה מייצר מגמה לכיוון כול שהוא.
מתשובתך קומרדיסירוס ניתן להבין שאכן זה המצב ולמרות שיש שכל בקוקדם אין הם מבינים,כלומר זו חובתו של התלמיד להבין לבד מהי האות אלף…
למה שלא תגיד את האמת-אתה סוציאליסט של סלון ולא בא לך לפעול בשטח.
"יש לכול אחד מספיק שכל להבין לבד" – פה בדיוק הבעיה של רבים וטובים: הנכם מאמינים שההחלטה למי להצביע מתקבלת משיקולים רציונליים – ולא כך הדבר!
במערכת הבחירות הזו ניצחו הקמפיינרים שידעו מה עובד על הבוחרים ועל אילו כפתורים ללחוץ כדי לקבל עוד קולות.
דווקא הקמפיין של קדימה הדגים זאת היטב – מצביעי הליכוד ממילא הצביעו ברובם "מהבטן".
למשל, הסיסמה של קדימה – "רק לא ביבי" עבדה היטב על מצביעים רבים מהמרכז-שמאל (עקב הטראומה מרצח רבין והקדנציה הקודמת של נתניהו כרה"מ) ולכן החשש מביבי הביא מצביעים רבים שהתלבטו בין מימד-הירוקה, מרץ (ואולי חד"ש) להצביע קדימה, וזאת למרות שהם לא רצו את קדימה בתקופת אולמרט). לכך הצטרף הקמפיין הפמיניסטי – לפתע "נזכרה" ציפי ליבני שהיא אישה וזה קסם לפמיניסטיות עד כדי עיוורון.
וכמובן, קמפיין ההפחדה של ליברמן (עקב המלחמה בעזה ותגובת ערביי ישראל) עבד היטב וגרף לליברמן עוד קולות שבחשיבה רציונלית לא היו מגיעים אליו.
כך נשארו מימד-הירוקה ואחרים מחוץ לכנסת, חד"ש התחזקה בפחות ממה שיכלו ובמקומם נכנסו עוד עסקנים חסרי מעוף ושוב נתקענו לעוד קדנציה עם אותם העסקנים והאינטרסנטים שמייצגים את אותה "מועצת המנהלים" שרובה ראוי להדחה.
לבעל הטענה הראשונה, אני ממש מחבב את הנקודה הזו שבא עוברים מהתייחסות קונקרטית לשלב הטענות האישיות. בכול מקרה אני באמת לא סוציאליסט, אלא פועל שקורע את התחת בעבודה פיזית קשה ולא מתגמלת ואם יש משהו שגורם לי בחילה קשה זה כול מיני מורים מטעם עצמם שחושבים שהם יבואו ללמד "אותנו" את הידע רב הערך שנרכש במעט מאד זיעה. אתה רוצה לשמוע את האמת? בבקשה: אתה לא מורה ואפילו לא תלמיד. סביר להניח שאם תגיע אלי לעבודה, כולם פשוט יצחקו.
עדן ב היקרה, זו בדיוק הטענה שלי, ההצבעה איננה מתבצעת משיקולים רציונלים. חלק גדול מהציבור שחי באזור קו העוני, כאשר הוא עומד בקלפי השיקול העיקרי העומד לנגד עיניו הוא "מי ידפוק את הערבים". את יכולה להסביר להם עד בוא המשיח שביבי שודד אותם וליברמן גוזל מהם, אבל עדין לעולם הם לא יצביעו לחד"ש וגם לא למר"צ. אני גם מסכים בהחלט שמדובר בתופעת העדר אבל אני שולל את הגישה שמדובר בקורבנות. לרוב בני האדם יש מספיק אינטליגנציה לעשות את השיקול הבסיסי, אבל רובם מעדיפים לא לעשות זאת, הם בוחרים להיות טיפשים, כי זה נעים יותר כרגע. הסוד הגדול שבשמאל לא אוהבים לשמוע, הוא שציבור הפועלים המדוכאים שהשמאל רואה בו את גיסותיו, למעשה הוא גם זה שמחזיק בתפיסות הגזעניות של ליברמן, הוא זה שתומך בש"ס. השמאל בארץ נכשל שוב ושוב מהסיבה הפשוטה שהוא מכוון מנטלית למורדות המושלגים של האלפים ובתי הקפה של פריז. זה בגלל שהוא משקר לציבור הפוטנציאלי של בוחריו ומנסה להציג תמונת עולם ורודה שבה רק מדינת ישראל בחלק היהודי שבה הורסת את ההרמוניה. תקראי את המאמר על "השמאל החדש" של פאדי שביטה. הזוי לחלוטין, כאילו נלקח מאיזה כוכב אחר.
אוקי, נקטתי בהליכים ואני רגוע ולעצם הענין, הבוס שלי הוא לא בורגני, בכול אופן לא יותר ממני. רוב המעסיקים שלי הם אנשים טובים שעובדים מאד קשה בשוק שהוא בלתי אפשרי. הם מנצלים אותי כי מנצלים אותם. אני לא מקבל את הטרמינולוגיה הזו, היא שגויה ברובה. המציאות מורכבת הרבה יותר מהחלוקה הפשוטה שהמרקסיזם הקלאסי מבצע. בוא אני אגלה לך סוד, הפועלים לא שונים בתפיסת המציאות והערכים שלהם מבעלי ההון, הם פשוט הרבה פחות מוכשרים מהם בלעשות כסף. לחד"ש אין סיכוי בקרב מעמד הפועלים היהודי בגלל שיש שם ערבים, זה מה שקובע. הערבות ההדדית היא מתוך רגשות שלילים כמו שנאה לערבים, לבעלי ההון לפוליטיקאים ולאשכנזים וכ"ו, לא מתוך תפיסה של שיתוף. וכמו כן אנחנו חיים בעידן שבו כולם חכמים. אתה לא יכול ללמד אף אחד, כי כולם יודעים הכול. רק שלך יש את הנרטיב שלך ולו את שלו.
תרגיע ידידי תרגיע.
אף אחד לא רוצה להשפילך.
פשוט עניתי לך כהמשך ל"פסים אישיים" בהם הגבת:"לא אני צריך לפתוח להם את העיניים…" כך כתבת ובלשון זו עניתי לך.
חוץ מזה שמה הקשר?:
אם אתה עובד כמו חמור ומשרת את הבוס הבורגני,ואינך חושב שיש לפקוח את עיני חבריך לשעבוד וחוסר התוחלת שבתמיכתם במדיניות המשרתת את הבעלים הנצלן,איזה זכות יכולה להזקף לך מכך? לכל היותר תזכה בסמפטיה ורחמים.
ובקשר לעלבון שהטחת בי,נו מה נאמר,הלואי שמספר הבלוקים שאתה מעמיס בבנין בו אתה עובד עכשיו יהיה כמספר הבתים אותם בניתי.
חוץ מזה שאם היית קורא את תגובתי היית רואה שאני בפרוש מציין שאין לי את הידע ללמד,ושאני מאמין שיש בחד"ש מספיק כוחות לעשות כך.אך לא צריך להיות רופא עיניים על מנת לשטוף אותן מהאבק,תסכים איתי.
לפי דבריך,אפילו לכך אינך מוכן.
לסיכום,אני מבקש ממך סליחה אם נעלבת,לא התכוונתי לכך,ברצינות.