כל תנועה שמבקשת למלא תפקיד מוביל בקרב המיעוט הפלסטיני או בקרב הרוב היהודי בישראל חייבת לתת את הדעת ברצינות לשאלת הציונות. על אחת כמה וכמה נכון הדבר עבור תנועה השואפת למלא תפקיד מוביל בקרב המיעוט והרוב גם יחד – כמו החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. הבחירות האחרונות לכנסת הראו ששאיפה זו של חד"ש היא לא חלום באספמיה – ודאי לא בקרב המיעוט, שבו היא כוח מוביל מאז ומתמיד וביתר שאת היום; אך גם לא בקרב הרוב: התאדותו של השמאל ה"מתון" הותירה חלל פוליטי שאותו החזית כבר מתחילה למלא.
מאמרו של פאדי שביטה, שהופיע כאן לפני כשבועיים, הוא תרומה חשובה מאד לדיון – בין היתר מכיוון שנכתב בידי חבר פלסטיני עבור ציבור דובר עברית. גם התגובות שהופיעו כאן, שכמה מהן מעניינות ביותר, מקדמות את הדיון שלנו. אינני מסכים עם רבים מדבריו של פאדי (ואי-ההסכמה תבוא לידי ביטוי להלן), אך הצעד שעשה ראוי לכל שבח. הטענות לפיהן דבריו "אינם מייצגים את חד"ש" אינן רלוונטיות, שכן הוא לא התיימר לעשות זאת. נכון להיום הקריטריון היחיד לחברות בחזית הוא ההסכמה למצע, ויש חברים הסבורים שדיון במה שמעבר למצע, או במה שהוא מדלג עליו, איננו רצוי לנו במסגרת החזית. אך לטעמי אפשר ורצוי גם לדון באפשרות של שינויים, הן במצע והן בקריטריונים לקבלה של יחידים ורכיבים. הדיון הדמוקרטי הפנימי הזה הוא בנפשנו, והחשש לשבריריותה של האחדות הפנימית, המוסווה לעתים בטיעונים פרוצדוראליים, אינו במקום. בואו נדבר על הציונות.
(אך קודם לכן אציין כי מאמר זה נכתב לפני הופעת מאמרו השני והמצוין של פאדי; לא ראיתי לנכון לשנותו שכן לעניות דעתי כפי שהוא המאמר משלים את, ומתכתב עם, מאמרו של פאדי.)
עבור העם הפלסטיני, הציונות היא תנועה קולוניאלית שביצעה נגדו פשעים רבים מספור וממשיכה להפעיל דיכוי יומיומי על שלושת החלקים שאליהם ביתרה את העם: זה שבגבולות 48′, זה שחי בגדה המערבית וברצועת עזה, וזה החי בגולה. עבור (רוב רובם של) היהודים בישראל, הציונות היא המובן מאליו: זכותנו להתקיים כאן. התנגדות לציונות, עבור הרוב היהודי, היא התנגדות לקיום זה. באיזה מובן מדובר כאן על קיום – כיחידים, כקולקטיב, כמדינה? שאלות טובות – אך היהודי הישראלי הממוצע אינו מרגיש צורך לענות עליהן (אולי כי מעולם לא נשאל). ציונות היא קיום כאן. נקודה.
העובדה שלמושג הציונות יש משמעויות שונות מאד עבור המיעוט ועבור הרוב איננה תאונה לשונית מצערת שניתן לפתור באמצעות שימוש במלים מדויקות יותר. אך למרבה הצער, היא גם איננה משהו שתנועה השואפת ברצינות להוביל שינוי בשני הציבורים יכולה לפטור בהינף יד, הן באמצעות אימוץ של התווית "ציונית", והן באמצעות הצמדה אליה של תחילית כגון "לא-", "אנטי-" או "פוסט-". מה שעלינו לעשות הוא לקיים דיון רציני: מה מתוך עולם האסוציאציות שמעוררת המלה "ציונות" בקרב הרוב מקובל עלינו? למה בשום פנים ואופן לא נוכל להסכים? על מה אפשר אולי להתפשר? לא בטוח שאחרי שנענה על כל השאלות הללו נהיה מאוחדים יותר או שלווים יותר; במקרה הגרוע ביותר, נהיה חכמים יותר ומחוסנים מעט יותר מפני פיצוצים פתאומיים-לכאורה בהמשך הדרך. במקרה הטוב, יוכלו לפעול בחזית יחד בנחת "ציונים" ו"אנטי-ציונים" המכירים אחד את דעותיו של השני ומגיעים למסקנה שרב המשותף על המפריד.
אני רוצה, אם כן, להציג כמה נקודות לדיון. לשם ההבהרה אומר שאינני מבקש להפוך את הנקודות הללו לחלק מהמצע של חד"ש או של איזושהי קבוצה בתוך החזית. כמובן, אני סבור שהנקודות מתיישבות עם המצע כפי שהוא, אך לא שהן משתמעות ממנו באיזשהו אופן. כל מטרת הנקודות היא לפרק את הדיון הטעון ב"ציונות" לגורמים באופן המסייע לי לחשוב על הציונות וחד"ש, אופן שאולי יסייע גם לאחרים.
1. הלאום הערבי-הפלסטיני הוא העם הילידי בארץ, ונתונה לו הזכות הבלתי-מעורערת להגדרה עצמית. הגדרה עצמית היא הזכות לבחור באופן דמוקרטי וחופשי את המסגרת המדינית בה יחיה, ולא מוטלת עליו שום חובה לבחור כך או אחרת.
2. העם היהודי איננו לאום במובן המקובל של המלה, אלא קהילה דתית ותרבותית עתיקת-יומין הקשורה בקשרים של ערבות הדדית. לעם היהודי קשר היסטורי שאינו בר-ניתוק לארץ, וההכרה בקשר זה איננה סותרת את הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני.
3. התנועה הציונית נולדה ונטבעה בחותמו של הקולוניאליזם האירופי: מנהיגיה הראשונים היו קולוניאליסטים מוצהרים, והזרם המרכזי בה התאפיין מאז ומתמיד ביחס קולוניאליסטי כלפי העם הפלסטיני, שבא לידי ביטוי בפשעים שהגדול מביניהם הוא הנכבה של 1948 – שיצרה את בעיית הפליטים הפלסטינים.
4. יהודים רבים התיישבו בארץ במאה האחרונה במסגרת התנועה הציונית. רובם לא הגיעו לכאן מרצון אלא כפליטים מרדיפות אנטישמיות, שבשיאן שואת הנאצים. לרוב היהודים הישראלים גם אין לאן "לחזור" – בתיהם ורכושם הוחרמו ואזרחותם הקודמת נשללה על לא עוול בכפם.
5. המפעל הציוני "הצליח" במובן שבו נוצרה בישראל קהילה לאומית יהודית-ישראלית. לקהילה זו נתונה הזכות להגדרה עצמית, אך לא על חשבון זכותו זו של העם הפלסטיני (או של כל חלק ממנו) ולא על חשבון עקרונות הדמוקרטיה.
6. אנו בחד"ש רואים ברעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות יישום פרקטי של ההגדרה העצמית של שני הלאומים. העם הפלסטיני יממש – אם יבחר בכך – את זכותו להגדרה עצמית במדינת פלסטין, שתקום בגדה המערבית ורצועת עזה וירושלים המזרחית תהיה בירתה. פלסטין תהיה מדינה ריבונית לחלוטין וחופשית מנוכחות צבאית זרה. פתרונות שונים הם אפשריים עבור אוכלוסיית המתנחלים הישראלים, אך כל פיתרון מותנה בהכרה מצדם ומצד ישראל בכך שמפעל ההתנחלות היה בלתי-חוקי ואין להם זכות על הקרקעות שעליהן הם חיים.
7. אנו תומכים ביישומה במדינת ישראל של זכות ההגדרה העצמית של הלאום היהודי-ישראלי. יישום זה יכול להתבטא במידה מסוימת בסמליה של המדינה, בתרבותה, במעמדה של הדת היהודית ובקשר עם יהודי התפוצות. ישראל תמשיך לשאת באחריות לגורלם של יהודים הנרדפים על יהדותם ברחבי העולם, אך תוסיף למחויבות זו גם דאגה לזכויותיהם של מיעוטים נרדפים אחרים, והסיסמא "לא עוד שואה" לא תצווה עוד על הגנת היהודים בלבד אלא על ערכים הומאניים אוניברסאליים.
8. לצד הלאום היהודי-ישראלי תהיה מדינת ישראל גם מדינתו של המיעוט הילידי הפלסטיני-ישראלי. מיעוט זה ייהנה משוויון זכויות גמור, מאוטונומיה תרבותית (בין היתר במערכת החינוך), מתקצוב המתאים לצרכיו (והמכפר על עשרות שנים של ניצול וקיפוח) ומהחופש לטפח את קשריו עם אחיו בפלסטין ובתפוצות ועם העולם הערבי.
9. בעיית הפליטים הפלסטינית תיפתר בהסכמה בין פלסטין, ישראל, קהילות הפליטים עצמן והמדינות המארחות אותם, הסכמה שבבסיסה עומדת זכות השיבה של הפליטים. כאשר מקומות המגורים המקוריים של הפליטים עומדים על תלם ואינם מאוכלסים, זכות זו תוכל להתממש בשיבה אליהם; במידה שאין הם קיימים עוד, הזכות תתממש באמצעות שיבה אל ישראל או פלסטין או בהישארות במקומותיהם, ובפיצויים.
10. מעל ומעבר לאמור בסעיפים 7 ו-8 לעיל אנו דורשים שמדינת ישראל תהיה מדינה דמוקרטית. דרישה זו מחייבת את ביטולם של כל החוקים המפלים לטובה יהודים (כדוגמת חוק השבות וחוק מקרקעי ישראל), של כל החוקים המפלים לרעה ערבים (כדוגמת התיקון לחוק האזרחות) ושל הכפייה הדתית; היא מחייבת שינוי עצום בסדר העדיפויות התקציבי של המדינה ובמדיניותה המרחבית; והיא שוללת כל אפליה נגד תושבים ואזרחים שאינם יהודים ואינם פלסטינים.
אולם בראש ובראשונה הדרישה לדמוקרטיה שוללת את זכותה של המדינה לפעול למען שימורו של הרוב היהודי. "שיקולים דמוגרפיים" אינם יכולים לעולם להתיישב עם דמוקרטיה. זכות ההגדרה העצמית איננה מקנה ללאום כלשהו את הזכות להפלות נגד אזרחים שאינם משתייכים ללאום הרוב, גם אם אי-אפליה זו משמעותה שבסופו של דבר עשוי הרוב יהפוך למיעוט.
לכתוב פרוגרמה כזאת בת 10 סעיפים בשביל "השמאל החדש" בכדי להתמודד עם המציאות זה ממש פתאטי, לכל היותר זה טוב בשביל ללקט כמה פירורים שנופלים מהתפוררות השמאל הציוני.
לצורך העניין המהותי לא מעניין בכלל אם היהודים הם "עם" ואפילו לא אם הפלסטינים זכאים לתואר הזה, למרות שדשים בכך כולם הרבה זמן כדי להעביר את הזמן.
אז מה שיש לנו כאן זה קבוצה אחת שבאה מסיבותיה היא כדי לנשל ולהתנחל בארץ שבה יושבת קבוצה אחרת. זה מה שהיא עושה מאז ועד היום. להגיד שלקבוצה זו יש זכות הגדרה עצמית זה להגיד שיש זכות לכיבוש ולנישול ולא חשוב אם כתוצאה הם נהפכו ל"עם" או למגפיים.
"שתי מדינות לשני עמים" זו הפלטפורמה היחידה שבה הכיבוש הציוני יכול להתמשך. את זאת הבינו כבר גם בימין. תמיד אפשר להציע לפלסטינים את מה שהם לא יכולים להסכים לו ובכך לקבל את תמיכת "העולם" להמשך הכיבוש וההתנחלות.
למעשה, עפ"י הנסיון ההסטורי, הפלסטינים ולא שום קבוצה אחרת שהיתה נתונה להשתלטות קולוניאלית, הסכימו לאיזו שהיא הצעה שנותנת לגיטימציה לקולוניאליזם שמנשל אותם. זו עובדה. הביטוי שלה כאן הוא העברת התמיכה של הפלסטינים מהפתח לחאמס.
אז מה שיש אלו שלוש אפשרויות: אחת "פתרון" שתי המדינות שלא יחזיק מעמד לאורך זמן כי אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן.
הפתרון השני הוא פתרון דרום אפריקה ששם משטר האפרטהייד התפרק מרצון בעידוד לחץ מבחוץ
והפתרון השלישי הוא פתרון אלג’יריה לאחר שסאת השנאה והדמים התמלאה ואין ממנה כבר חזרה.
אתה נכשל כבר בסעיף 2 ובו אתה טוען שהיהדות איננה לאום "במובן המקובל". ומה זה המובן המקובל אם מותר לשאול? ומי בדיוק יושב באותה ועדת קבלה שקובעת מי מתקבל ויש לו זכות להגדרה וזהות עצמית ומי מיועד לנוע ולנדוד בעולם כפליט תמידי נתון לחסדיהם של עמי העולם הנאור? תעלומה. בכול אופן, הבחירה לראות בתנועה הציונית תנועה קולוניאלסטית היא בהחלט נוחה, ובכך למעשה מקבעת את הסיכסוך באופן מאד מסוים. אולם הקביעה שאין לאן "לחזור" היא ממש לא נכונה ולא ברור לי מדוע היא נאמרת. רבים וטובים מאזרחי ישראל ישמחו בהחלט לחזור ולחיות בגולה ואופציות לא חסר. אני למשל הייתי שמח לעבור לניו זילנד. לא מעט מחברי רואים בארה"ב מדינה אטרקטיבית. צרפת וגרמניה. אנגליה והולנד מקומות לא חסר. אין לי ספק שמדינות העולם הנאור ישמחו עד אין קץ לקבל את אזרחי הישות הציונית לשעבר בזרועות פתוחות מתוך הבנה שבכך הן תורמות תרומה משמעותית לסיומו של הסכסוך ועשית צדק. התנאי לקבלת זכות השייבה צריך להיות זכות העזיבה. כול אזרח ישראלי יהודי יהיה רשאי לעזוב לכול מדינה בעולם ולקבל סיוע בישובו מחדש.
מסכים בעיקרון עם ההצעות בתחום המעשי פרט לפיסקה האחרונה – כל מדינה, כולל מדינת ישראל, היא מדינת לאום שנועדה בין השאר ליישם את השאיפות הלאומיות של קבוצת הרוב, ועל כן לגיטימי שבכל מדינה תהיה אפלייה כלשהי לטובה של הרוב בחוקי ההגירה, מה שקיים במפורש או במשתמע בכל המדינות הדמוקרטיות.
טוב וחשוב לעסוק בנושא הזה, שהוא מאוד מרכזי לא רק לבניית חד"ש, אלא לבנייתו מחדש של כל מחנה השמאל. כל הכבוד לשביטה וקמינר שהרימו את הכפפה.
אין לי זמן כרגע להתייחס באופן מקיף לנושא. עם זאת, רציתי להתייחס באופן נקודתי לנקודה השמינית שעלתה במאמר זה. אני חולק על הרעיון של "אוטונומיה תרבותית" של המיעוט הערבי בישראל.
מערכת חינוך, השכלה גבוהה ותרבות נפרדות למיעוט הפלסטיני פירושן שימור ההפרדה והאפלייה. הרעיון הזה, מבית היוצר של בל"ד, הוא שחזור של מדיניות הסגרגציה האמריקאית ("נפרדים אך שווים"). בכסות של "אוטונומיה" יתאפשר לממשלה להמשיך את האפלייה התקציבית כלפי המיעוט הפלסטיני. בנוסף, קידום ההפרדה בין הלאומים במערכת החינוך רק יעודד קסנופוביה וגזענות.
ישנם הרבה פרוייקטים של חינוך יהודי-ערביף בתי ספר דו-לשוניים, תנועות נוער כמו בנק"י ורעות-סדאקה, מרכזים קהילתיים יהודיים-ערביים כמו "בית הגפן" בחיפה ואירועי תרבות משותפים כמו פסטיבל עכו לתיאטרון שוליים.
טוב ונכון לעודד את השותפות היהודית-ערבית בחינוך ובתרבות, ולא לאמץ את גישת "האוטונומיה התרבותית" של עזמי בשארה.
דמוקרטיה היא מושג הפוך מכל סוג של חופש אמיתי, אם כי היא נותנת איזו אשליה. פעם בארבע שנים (או לרוב פחות מזה) אנו אמורים לבחור מי ינהל את חיינו. כולם מבטיחים הבטחות. לרוב הם עושים יום למחרת הבחירות מה שמתחשק להם. נכון שחד"ש שונה משאר המפלגות בענין הנאמנות למצעה, אך בזה (בדומה, חלקית, לחלק מהמפלגות הדתיות) היא שונה משאר הפוליטיקה הישראלית. ואנחנו לא שונים בכך ממדינות אחרות.
זהו הרע במיעוטו. האפשרויות האחרות הן דיקטטורות למיניהן, מה שבוודאי איננו עדיף. אבל העדיפות האמיתית היא להגיע לעולם אנרכיסטי.
כאן אני צריכה לענות לאלו שבכמה הזדמנויות הזכירו לי את הבעיה הטכנית. כל העולם צריך להגיע אל החופש, אחרת זה לא יהיה אמיתי. נכון. יש מדינות (כמו למשל הולנד, דנמרק, פינלנד, שוויץ…) שהתקרבו לכך, אך עדיין לא ממש הגיעו.
יש שני סוגי תנועות אנרכיסטיות, והם מאופיינים ע"י מיקום מדיני. ארגון שנמצא במדינה שהתקרבה אל החופש, פועל יותר בתמיכה בפעילויות מחוץ לארצו, במדינות שבהן הפעילות נתונה בקשיים עקב דיכויה הקשה ע"י השלטונות המקומיים. לעומתו, ארגון שנמצא במדינה מדכאת (כמו ישראל), נתמך ע"י ארגונים מחוץ לארצו. ישראל נמצאת בערך במרכז הסולם הזה. אנו נתמכים רבות ע"י פעילים מחו"ל (ולא היינו שורדים בלעדיהם), ואנו גם תומכים רבות בפעילויות בארצות הנמצאות בקשיים גדולים יותר מאיתנו.
התהליך הזה לא צפוי להיות קצר. זה יקח עוד הרבה זמן, ואנחנו נמשיך להגיד: תחי המהפכה!
כמה הערות:
1. מה הסיבה שמר קמינר מזכה את הפלסטינים בתואר "לאום" ושולל תואר זה מהיהודים? בלי להכנס כאן לפולמוס הידוע, אם כבר שוללים את זכותו של מי משתי הקבוצות האתניות לתואר "לאום" (דבר שאני איני עושה), הרי מכל בחינה היסטורית הפלסטינים הם מועמדים הרבה יותר ראויים לכך. על כך נאמר: מי שיש לו חמאה על הראש שלא יסתובב בשמש.
2. התנועה הלאומית היהודית לא נולדה ולא נטבעה בחותמו של הקולוניאליזם האירופאי או כל קולוניאליזם אחר, מהסיבה הפשוטה שמעולם לא היוותה "קולוניה" של מדינת אם. הרחבת המושג "קולוניאליזם" לגבי התנועה הלאומית היהודית אין משמעותה אלא כינוי גנאי חסר כל משמעות, אלא אם כן נכתיר בתואר "קולוניאליסטיות" מחצית לפחות ממדינות תבל. התנועה הלאומית היהודית כשמה כן היא – התנועה הלאומית היהודית שחיפשה את הגשמת הלאומיות היהודית. אפילו בהנחה שלצורך זה היא נישלה את הפלסטינים (וזה נתון לויכוח), גם אז לא עשתה זאת מטעמים קולוניאליסטיים.
3. אם מקבלים את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אין זכות לאף פלסטיני לבחור האם ברצונו לחיות בפלסטין או בישראל. לצורך האבסורד (שהוא אפשרות ריאלית) נתאר לעצמנו שכל הפלסטינים יחליטו שרצונם לחיות בישראל. מה עשינו? מדינה פלסטינית שבה לא יחיה אפילו פלסטיני אחד, ומדינת יהודית שבה יחיו כל הפלסטינים (וספק רב אם יישארו בה יהודים). זהו פשוט רעיון עיוועים.
4. בניגוד לדבריו של קמינר, לכל מדינה הזכות למנוע ממיעוט, מה גם מיעוט שנאמנותו, בלשון המעטה, נתונה בספק, להפוך לרוב. הזכות הזאת נתונה למדינות אירופה (שבאיוולתן לא ניצלו אותה עד כה, ולכן משלמות וישלמו על כך מחיר יקר) והיא נתונה לישראל, שיכולה להיות דמוקרטית למהדרין יחד עם חוק השבות. כדי להרגיע את מתן קמינר, אוכל להבטיח לו שאף אחד לא יטען שחוק שבות לפלסטינים במדינה הפלסטינית יהפוך אותה לבלתי דמוקרטית.
לסיכום – שתי מדינות לשני עמים, בלי תוספות, בלי התחכמויות, בלי נסיונות רמייה בנוסח ערפאת.
מתן, תודה על התגובה. מקריאת מאמרך לא ראיתי הרבה מחלוקת אלא נקודות שצריך לפתח יותר. אני מאד שמח שהדיון הזה מתחיל להתנהל, כי אנחנו צריכים להיות שמאל חדש וברור, וכדאי שנבהיר את משמעות העקרונות והסיסמאות שלנו במקומות הנדרשים. החשיבות היא בלרענן את הדיון הפנימי בינינו לגבי משמעויות הניסוחים במצע ולהיות תמיד מסוגלים לעמוד באופן עיקש ומשכנע מאחורי האלטרנטיבה המוצעת. זהו תהליך היכרות פוליטי נחוץ ביותר בין פעילים פלסטינים ויהודים בחזית ובמפלגה. אני מקווה שנוכל להמשיך את הדיון האנטרנטי הזה במעגלים עם יותר "אופי אנושי" בהמשך לאופי הדיגטלי שהיה להם עד כה 🙂
אם לסכם בקצרה את 10 הנקודות
אתה רוצה שתי מדינות
מדינה פלסטנית ומדינה דו-לאומית.
אני כציוני וכהומניסט לא יכול לקבל דרישה כזו
שתי מדינות? ודאי.
זכות בלתי מותנית לכל תושב לבחור ולהבחר?
מובן מאליו. (גם בישראל וגם בפלסטין)
זכות לכל קהילה להשפיע כל תכני הלימוד, בהחלט
וגם סילוק השב"כ ממועצת בתי הספר בתוך זה.
אבל – נקודות האחרונות, הן ביטול למעשה,
של הזכות שלי היהודי וציוני למדינה משלי
ולזה אני לא יכול להסכים.
מה אני כן רוצה?
אני רוצה המיעוט הערבי בישראל והמיעוט היהודי בפלסטין יעזרו זה לזה לשמור על זכויות המיעוטים
כצאת הזוי אני יודע אבל מותר לחלום לא?
אני מסכים לחלוטין כמעט עם הכל אבל הבעייה העיקרית היא בסעיף 9. כרגיל, כמו בכל יוזמת שלום או תנועה משותפת לערבים וליהודים העיסוק בנושא הפילטים לוקה. מה זה בדיוק תיפתר בהסכמה? ואם לא יסכימו, הכל יתפוצץ כמו בקמפ דיוויד?
מתן עם הרבה נקודות הסכמתי ועל הרבה אני חולק. בכל מקרה מאמר טוב שמציג את הצורך בהתרחבות ובהנגשה של חד"ש לעוד קהלים.
הנקודה המשמעותית ביותר שאני חולק עליך היא הניסיון לשחק את משחק הקדימויות ולבחון את עתיקון היומין או האותנטיות של שני הלאומים בארץ הזו. לצערי במשחק הזה משחקים גם רבים משותפיי הערבים באוניברסיטה : תשובת חלק מהם לסטודנט ימני לאומן היא פעמים רבות "אין דבר כזה לאום יהודי" או "מי היה כאן קודם".
כפי שאתה כותב:"העם היהודי איננו לאום במובן המקובל של המלה, אלא קהילה דתית ותרבותית עתיקת-יומין הקשורה בקשרים של ערבות הדדית".
ברור לחלוטין שהעם היהודי מומצא אך כמוהו גם כל העמים וביניהם גם העם הפלסטיני. כל ניסיון לייצר איזושהי המשכיות פלסטינית ולאום אותנטי ויציב נועד לכישלון- כמוהו גם הניסיון להתכחש להתהליכים שהפכו קהילות יהודיות מדתיות -קהילתיות ללאומיות. זוהי אמנם הבחנה תאורטית אבל הטעות של רבים מהשמאל הרדיקלי היא בכך שהם מבקשים לכפות קטוגוריות תאורטיות על מציאות קיימת. מה זה לאום במובן המקובל? ובכן, אין דבר כזה. כך גם ניסיון לחלק ליליד-מהגר. באיזו שנה מתחילים לספור?
יש לאום יהודי, הוא קיים בעיני עצמו ובעיני אחרים ולפיכך הוא ראוי להגדרה עצמית בתוך מדינת ישראל. התשובות שנתן פאדי במאמרו לאופני הביטוי של זכות זו לא יספקו 95 אחוז מהיהודים בארץ- כולל הליברלים והשמאלים שבהם.
מזה יהודי? מזה ערבי?
מה המשותף בין "יהודי" חילוני אקדמאי בעל מקצוע חופשי אמיד מניו-יורק ליהודי "מסורתי" ישראלי מובטל חסר השכלה מאיזה כפר או מושב או עיירת פיתוח?
היש בינם באמת איזה מכנה משותף "תרבותי"?
עכשיו תחליפו בשאלה הנ"ל את המילה יהודי במילה ערבי והנה עוד שאלה דומה.
היהודי והערבי שניהם ישראלים.
היהודי והערבי שניהם פלסטינים.
התרבות הערבית-פלסטינית היא התרבות הישראלית ממש כשם שהתרבות היהודית-ישראלית היא התרבות הפלסטינית. שני העמים האלה הם עם אחד.
באותו העם יש כאלה שמאמינים באברהם ויש כאלה שמאמינים במוחמד ויש כאלה שמאמינים בישו ויש כאלה שלא מאמינים באף אחד מן השלושה.
אבל כולם שייכים לאותו העם.
כך היה בעבר וככה מן הראוי שיהיה בעתיד.
התרבות המקומית צומחת מהגיאוגרפיה מהחיים המשותפים ביחד. הזמן בצוותא יוצר את התרבות והתרבות יוצרת את הזמן המשותף. השאלה היא רק כיצד מעבירים את הזמן. האם איש מחזיק בגרונו של השני או שחיים באותה המסגרת באופן שווה ונותנים לשכן לחיות בשקט.
הצרה היא שהארכיטקטים רוצים פתרון מלאכותי ושיעבוד באופן מיידי במקום לחפש את הפתרון הטבעי.
תינוק שנולד, אף פעם לא נולד בבית "יהודי" או בבית "ערבי" תינוק נולד בבית. לבית יש חצר. בחצר יש אדמה ועשבים וריח ושמש וים וצלילים ושפה וחמורים וסוסים וחורשה ונחל ובית כנסת ומסגד ובית קפה ומסעדה וחנות ושוק ובית ספר. זה ביתו של האדם.
מלחמת היהודים בפלסטינאים היא מלחמת כנופיות מאותו העם.
למה אתה שולל את זכותו של המיעוט הפלסטיני בישראל לתרבות משלו? הוא צריך עכשיו להיות עבד לתרבות הישראלית-יהודית הדומיננטית? הרי עם כל הכבוד לבית הגפן ושאר העמותות, האחוז שכל הפרויקטים האלה מקיפים זעום ביחס לאוכלוסיה הערבית בישראל. זה עוד יותר בטל בשישים ביחס ליצוגים הדומיננטים של הערבים בכלי התקשורת, שנצרכים על ידי ישראלים-יהודים (וגם ערבים) במספרים גדולים הרבה, הרבה יותר מאשר חינוך יהודי-ערבי.
בנוסף, אפשר גם לחשוב שעכשיו אין אוטונומיה תרבותית לערבים. הרי אחוז היהודים שיודעים בכלל ערבית הוא מזערי (כולל אלה שלומדים ביחידות המודיעין בצה"ל), וגם אחוז הערבים שבאים במגע יומיומי עם תרבות יהודית, מחוץ לכלי התקשורת הדומיננטים, הוא קטנטן. ההפרדה שרירה וקיימת, וחוסר הנכונות להכיר בה היא בדיוק האפליה שאתה מתרעם עליה כל כך.
כן לאוטונומיה תרבותית של כל מיעוט אתני ולאומי בעולם. כן לאוטונומיה תרבותית של ערביי ישראל.
מאוד מואד חשוב לקיים דיאלוג ווויכוח בנושא מרכזי זה ולא להחביא אותו בפינה,עם כל הכאב,ועם כל הזיכרונות הקשים,ואני מברך על כך. בקשר למאמר,הביקורת המרכזית שלי היא בחוסר התיחסות לנושא המעמדי,הנמצא תמיד כחלק מהמציאות,וכמובן,כולל בנושא הלאומי.
הנושא הלאומי בכלל,כמו כל נושא אחר,לא עומד קפוא ומנותק מהתפתחויות אחרות של ההסטוריה האנושית.כך,הנושא הלאומי במאה ה18 הנו שונה מזה של המאה ה20 וגם שונה מזה של המאה ה21.העולם משתנה כל הזמן,וזה השיעור הראשון של הדיאלקטיקה המטריאליסטית והמרקסיזם.
החשיבות של הבסיס הטריטוריאלי בעולם הגלובאלי של היום שונה מאשר בעבר.בעולם התעשיתי של היום,המשאב החשוב ביותר הוא כוח אדם זול ובעולם של שווקים גלובלאים,הכח הצרכני הוא סם החיים של השווקים,ושני אלה היום חוצי גבולות.היום,יותר מתמיד,האינטרס המעמדי המשותף גובר על כל שיקול לאומי,ומימד מרכזי זה לא נזכר במאמר.
אין בדברים אלה כדי להפחית מחשיבות תופעות כמו לאומנות,אימפריאליזם,וקולוניאליזם,אבל דרושה תמיד ראייה מעמדית החוצה כל גבול של תרבות,טריטוריה,הסטוריה,או "זכויות" נטולות הפרדיגמה מעמדי.הקטגיריות "עם",או "לאום",הן קטגוריות יחסיות ,כמו הקטגוריות המעמדיות ,ושתהין אינן אבסולוטיות ולא מתקיימות באופן עצמאי,או האחת ללא השנייה.על כן,כל דיון בנושא הלאומי אינו יכול להתקיים ללא ההיבט המעמדי.כל נסיון להפריד בינהם,משרת את הלאומנים ואת אויבי מעמד העובדים.
המגיב "לאור",
התשובה לך מופיעה בתוך ההודעה שלך. כבר כיום מתקיים מצב דומה ל"אוטונומיה תרבותית", כלומר ליצירת חיץ בין יהודים וערבים בישראל. כבר היום קיימת מערכת חינוך ערבית הסובלת מחוסר תקצוב. כבר היום יש, כפי שאתה מיטיב לתאר, מעט מדי יוזמות חינוכיות ותרבותיות יהודיות-ערביות.
יצירה פורמאלית של "אוטונומיה תרבותית" למיעוט הערבי אולי תנקה את מערכת החינוך הערבית מנציגי השב"כ (שוב: אולי), אבל היא לא תקדם את השוויון למיעוט הערבי. הרעיון הזה ימשיך את האפלייה התקציבית של המיעוט הערבי, וגם לא יעצור את רגשי הקסנופוביה שהתפרצו בבחירות האחרונות.
חיזוק החינוך היהודי-ערבי אין פירושו להפוך את המיעוט הערבי ל"עבד לתרבות הישראלית-יהודית הדומיננטית". להיפך, דווקא בבתי הספר הדו-לשוניים עוסקים הרבה יותר בהעצמה תרבותית של שני הלאומים, ולא מפחדים לעסוק גם בנושאים שנויים במחלוקת כמו הנאכבה, שבמערכת החינוך הערבית לא עוסקים בה היום. מסגרות משותפות לא מוחקות זהות, אלא מעודדות את הגיבוש שלה, תוך כדי הפחתת הפחד מהתרבות האחרת.
כמה הערות לכותב ולמגיב אור שי
בעודי קורא את המאמר נזכרתי בשיר "כולם מדברים על שלום,אף אחד לא מדבר על צדק"
אמנם היום,אף אחת מהמפלגות,פרט לחד"ש,אינם מדברים על שלום(צודק)וזו מהסיבה הפשוטה כי כל אחד ,בין אם הוא גזען,בין אם סתם ציוני,בין אם הוא שייך לשמאל ש"התפקח"(אסכולת אהוד ברק),בין אם ציוני החרד לזכויות אדם,ערבי רודף שלום,ערבי שאינו רודף שלום,הסטוריון,דמוגרף,פרופ’ למדעי המדינה,סוציולוג,בין אם יושב וחוקר באונ’ ת"א,י-ם,ב"ש,חיפה,ובין אם שייך לפשוטי העם,החש וחושב דרך תחושות הבטן שלו,כולם חושבים,מרגישים,יודעים,כולם הגעו למסקנה,כי שלום לא יהיה כאן.לא עכשיו ולא בעוד שנות דור.
צודקת דרישתו של פאדי שביטה להבהיר ליהודים בכלל ולתומכי חד"ש בפרט מה היא הציונות ומה היא מסמלת עבור הפלשתינאים.צודקת ביותר תביעתו מהם לחקור את ההסטוריה והעובדות ולהרהר בשאלה הנכבדה על מידת זכותם לשבת כאן ועל זכותה של המדינה להגדיר עצמה כיהודית.טוב וראוי ונכון עושה כותב המאמר כשהוא מנסה להתייחס לסוגיות אלו.לדעתי,על אף ההזדהות המוסרית עם רעיונות אלו ,אין אלו רעיונות ישימים,וניסוחן,מעבר למצע או חזון של חד"ש,הוא בבחינת אופטימיות סהרורית במקרה הנאיבי ואוטןפיה לשמה במקרה המציאותי.ואם כבר אוטןפיה,מדוע לא ללכת בדרכה האנרכיסטית של אורנה לביא?הרי אין מחלוקת כי זו היא האוטופיה המוסרית ביותר.אניח לאוטופיות ואצטער,יחד עמכם,על כל אותם פתרונות שהוצעו במהלך השנים.אין ספור מאמרים ב"הארץ",כולם בניסוח :מן הראוי…,אם לא ייעשה כך וכך רעה תהיה אחריתינו,בכיה לדורות,עשרות או מאות מחקרים של טובי החוקרים,הצעות למדיניות הרחוקה ממדיניות ממשלות ישראל מרחק מזרח ממערב,עוד עשרות או מאות מחקרים אקדמאים מה יקרה בישראל בעוד 5,10,20,30 שנה אם המדיניות תימשך כפי שהיא היום.וככל שמרבים יידע,מרבים מכאוב.
אני נעניתי בזמנו לתביעתו של של פאדי שביטה,שאינה אלא תביעתו של בשארה,שאינה אלא תביעתו של כל פלשתינאי באשר הוא.חקרתי את ההסטוריה,בחנתי את כל ההיבטים המוסריים והמציאותיים,ולא נותר לי אלא להסכים עם אדם קלר,כי מדינת ישראל נולדה בחטא,ולהסכים עם בשארה כי היהודים החיים כאן היום אינם אשמים בנכבה,הם נמצאים כאן ויש למצוא פתרון צודק המבוסס על הישארותם כאן.
ולכל מי שלא הבין,באה חנין זועבי ואמרה:" בל"ד תומכת בשוויון מלא ליהודים,חד"ש תומכת בשוויון מלא לערבים"
נטיותיה הבדלניות של מפלגת בל"ד לא צצו בגלל אידיאולוגיה צרופה,אלא כמסקנה עגומה כי אין בין היהודים כמעט אף אחד הרוצה באמת ובתמים שיתוף פעולה אמיתי עם האזרחים הערבים.בשנות ה90 היו נסיונות רבים של הערבים להשתלב בחברה היהודית,וכגודל הציפיות כך גודל האכזבה.המהפכה התודעתית מבית מדרשו של אהוד ברק,שלטון הדמים של שרון,והנורא מכל,הטבח האחרון בעזה וההתייחסות של הציבור היהודי אליו(להלן:תוצאות בחירות09)הם ההוכחה כי צדק בשארה בדבריו ובמסקנותיו,כי ראה לב גרינברג את המציאות נכוחה עוד ב2001,כי הפליא שטרנהל לנבא את אחריתינו,הרחיק ברוך קימרלינג ראות את עתידנו ואמת שורר מוקי בזעם את שירו"כולם מדברים על שלום…"
והערה לאור שי.למרות שאינך נמנה עם תומכי בל"ד,חשוב לי למרות כל המחלוקות האידיאולוגיות בינינו להדגיש את המשותף ולא את המבדיל בין שתי המפלגות.האפליה התקציבית ועידוד הקסנובוביה והגזענות הם לחם חוקה של כל ממשלות ישראל,בין אם יתקבל הרעיון מבית היוצר של בל"ד ובין אם לאו.
אין הרבה פרוייקטים של חינוך יהודי -ערבי,יש מעט,מעט מאד.כמה אמהות אתה מכיר,שישלחו את בניהם ללמוד על הנכבה ,על הציונות כתנועה גזענית,על דמוקרטיה בישראל.ואלו,הילדים,האם הם יכולים בכלל להכיל אמיתות כאלה בגיל צעיר כל כך?מה עושים ביום העצמאות?איך יתבגרו בסביבה עוינת כל כך?איך יעברו בהצלחה את מבחן הבגרות באזרחות?אני מסכים איתך לחלוטין כי טוב ונכון לעודד את השותפות היהודית-ערבית בחינוך ובתרבות,אך מתנגד לפסילתך של אפשרויות אחרות,התואמות יותר את המציאות
וכמו שיום בא ותנועת מרצ הכירה בחלוקת י-ם,בא יום נוסף ומנהיגת מפלגת המרכז(ע"פ הגדרתה)תבעה כתנאי להצטרפות לממשלה את סיסמת חד"ש בבחירות 96,כך יבוא יום ומפלגת חד"ש תתפקח מהתפיסה האופטימית שלה ,(אופטימיות סהרורית לפי תפיסת הימין ונאיבית לפי תפיסתי ותפיסת עוד ועוד אזרחים ערבים (ראה לדוגמא את אבו גוש שעברו בהמוניהם ממפלגות ציוניות היישר אל בל"ד)) ותקבל עוד ועוד חלקים ממצעה של בל"ד.רבים מהם כבר הופיעו אצל מתן קמינר.ועל זה נאמר וייאמר:עדיף מאוחר מאשר אף פעם
כמה פעמים צריך לחזור על אותו רעיון ?!!
רוב היהודים במדינת ישראל הם בני האיזור
שגורשו ממקום מושבם במדינות ערב
רוב התושבים היהודים נולדו בישראל ואינם מכירים שום מדינה אחרת
להגיד שהיתה פלישה קולוניאלית בחסות המערב
נוגדת את האמת
הבריטים דוקא עמדו לצד הערבים והגבילו
את מספר המהגרים היהודים
ב-1936 גם בספרד וגם בארץ ישראל חברו הלאומנים בני המקום עם הגרמנים כנגד המערב
וזו הסיבה שהמערב תמך ביהודים
לא קולוניאליזים ולא בטיח
ולגבי היות העם היהודי קהילה תרבותית
תסביר את זה לנאצים הגרמנים
אלמלא הם הגדירו את היהודים כעם וכגזע
יתכן שחלק ניכר מהעם היהודי היה שורד
ואז היינו בישראל מעצמה של 30 מליון יהודים
והבעיה הפלסטינית לא היתה מתעוררת
ברור לכל
אם ישראל תחדל להתקיים לא תקום לעולם מדינה
פלסטינית והארץ תחולק בין מצרים סוריה וירדן
כמה פעמים צריך לחזור על אותו רעיון ?!!
רוב היהודים במדינת ישראל הם בני האיזור
שגורשו ממקום מושבם במדינות ערב
רוב התושבים היהודים נולדו בישראל ואינם מכירים שום מדינה אחרת
להגיד שהיתה פלישה קולוניאלית בחסות המערב
נוגדת את האמת
הבריטים דוקא עמדו לצד הערבים והגבילו
את מספר המהגרים היהודים
ב-1936 גם בספרד וגם בארץ ישראל חברו הלאומנים בני המקום עם הגרמנים כנגד המערב
וזו הסיבה שהמערב תמך ביהודים
לא קולוניאליזים ולא בטיח
ולגבי היות העם היהודי קהילה תרבותית
תסביר את זה לנאצים הגרמנים
אלמלא הם הגדירו את היהודים כעם וכגזע
יתכן שחלק ניכר מהעם היהודי היה שורד
ואז היינו בישראל מעצמה של 30 מליון יהודים
והבעיה הפלסטינית לא היתה מתעוררת
ברור לכל
אם ישראל תחדל להתקיים לא תקום לעולם מדינה
פלסטינית והארץ תחולק בין מצרים סוריה וירדן
bb
לסעיפים 1+2+3 אפשר להוסיף גם קביעה נחרצת שהשמש עולה במערב ושוקעת במזרח, בכדי לאשש סופית את תקפות הטענות.
או בטוקבקיסטית מדוברת: חחחחחחחח….
1. הלאום האינדיאני הוא העם הילידי בארץ, ונתונה לו הזכות הבלתי-מעורערת להגדרה עצמית. הגדרה עצמית היא הזכות לבחור באופן דמוקרטי וחופשי את המסגרת המדינית בה יחיה, ולא מוטלת עליו שום חובה לבחור כך או אחרת.
2. העם האמריקאי איננו לאום במובן המקובל של המלה, אלא קהילה דתית ותרבותית (פוריטנית) עתיקת-יומין הקשורה בקשרים של ערבות הדדית. לעם האמריקאי קשר היסטורי שאינו בר-ניתוק לארץ, וההכרה בקשר זה איננה סותרת את הזכות להגדרה עצמית של העם האינדיאני.
3. התנועה הקולוניאליסטית האמריקאית נולדה ונטבעה בחותמו של הקולוניאליזם האירופי: מנהיגיה הראשונים היו קולוניאליסטים מוצהרים, והזרם המרכזי בה התאפיין מאז ומתמיד ביחס קולוניאליסטי כלפי העם האינדיאני, שבא לידי ביטוי בפשעים שהגדול מביניהם הוא "מסע הדמעות" שיצר את בעיית הפליטים האינדיאנים ממערב למיסיסיפי.
הלאה הקולוניאליזם האמריקאי! כן להגדרה העצמית של הילידים האינדיאנים על כל היבשת!
שוב, האחוז מהאוכלוסיה הערבית שמשתתף בכאלה פרויקטים הוא אפסי. רובם ככולם של ערביי ישראל לומדים במוסדות חינוך משלהם וצורכים תרבות משלהם, שקרובה הרבה יותר לתרבות הפלסטינית בשטחים מאשר לישראלית-יהודית. לערבים בישראל יש זכות לאוטונומיה תרבותית בדיוק כמו שלמיעוטים, בפרט מיעוטים ילידיים, בכל מקום אחר בעולם יש זכות לאוטונומיה תרבותית. אי אפשר לצפות מהערבים להשתלב בתרבות שנוגדת את התרבות שלהם מבחינה אתנית ולרוב גם מבחינה לאומית, ושעומדת בניגוד לכל מה שהם מאמינים בו, גם אם במקרה עומדת תחת עלה הזית (או הגפן).
מעבר לכך, האם הערבים בישראל מעוניינים בשותפות מהסוג הזה? הרי מבחינה פוליטית הם נוטים הרבה יותר לתנועות אוטונומיות כמו בל"ד והתנועה האיסלמית מאשר לחד"ש. שלא לדבר על כך שחד"ש בגלגול הנוכחי שלה קרוב הרבה יותר לבל"ד.
בקשר לתקצוב- לדעתי אגב דווקא הצירוף של החינוך הערבי לזה היהודי מערפל את האפליה מאחר, והוא מציג מספר אחד גדול של הכספים שהולכים למערכת החינוך כולה. דווקא הפרדה תאפשר לזהות טוב יותר את הפגמים היחודיים לאוכלוסיה הערבית הנובעים מאפליה ולטפל בהם. אוטונומיה תרבותית תיצור למשל שר לענייני חינוך ערבי שיוכל להאבק על תקציבים בממשלה, בצורה הרבה יותר יעילה מאשר משרד חינוך "כללי" שמנוהל על ידי ש"ס.
חוץ מזה, שאם יש בעיה של תקצוב – צריך לטפל בה בצורה מוסדית. הפאקים של המערכת הם בטח לא סיבה לשלול את הרעיון. זה כמו לומר שבגלל שהיהודים גזענים אז צריך לשלול את רעיון מדינת כל אזרחיה.
הציונות היא סוג של גזענות. היא שייכת לסוג העיקרי – גזענות דתית ולאומית, למרות שהעם היהודי איננו לאום. יהדות היא דת, תרבות, חברה… לא לאום! לכן להיות ציוני – כלומר לומר "ארץ ישראל שייכת לעם היהודי" (עם כוונה לאומית, כי אחרת בשביל מה להקים מדינה באותה ארץ?) זו אמירה של טרנספר, ולכן היא גזענית.
הארץ הזאת שייכת כיום למי שגר בה כיום, כלומר לא ליהודים שחיים החו"ל וכן ליהודים וגם ללא יהודים שחיים כאו. עכשיו. בית שייך לתושבין.
אני לא מתייחסת כאן להסטוריה של היהודים שחיו כאן לפני יותר מאלפיים שנה. אני מתייחסת לימינו אלה, ואני מציעה לכל הימין הדתי והחילוני (לא בטוח שיש כזה) להיות פרקטיים ולרדת מהעצים ההיסטוריים. בין השאר בנושא המדיני-לאומי, אבל בעצם לא רק.
ועל שאר העצים שהיהדות (כמו דתות אחרות) צריכה לרדת מהם – ידובר בהמשך. פה אני ספציפית לענין המדיני-לאומי.
אגב, כאנרכיסטית אני יודעת שכל המדינות בעולם הן זמניות.
בעודי קורא את המאמר נזכרתי בשיר "כולם מדברים על שלום,אף אחד לא מדבר על צדק"אא
אמנם היום,אף אחת מהמפלגות,פרט לחד"ש,אינם מדברים על שלום(צודק)וזו מהסיבה הפשוטה כי כל אחד ,בין אם הוא גזען,בין אם סתם ציוני,בין אם הוא שייך לשמאל ש"התפקח"(אסכולת אהוד ברק),בין אם ציוני החרד לזכויות אדם,ערבי רודף שלום,ערבי שאינו רודף שלום,הסטוריון,דמוגרף,פרופ’ למדעי המדינה,סוציולוג,בין אם יושב וחוקר באונ’ ת"א,י-ם,ב"ש,חיפה,ובין אם שייך לפשוטי העם,החש וחושב דרך תחושות הבטן שלו,כולם חושבים,מרגישים,יודעים,כולם הגעו למסקנה,כי שלום לא יהיה כאן.לא עכשיו ולא בעוד שנות דור.אא
צודקת דרישתו של פאדי שביטה להבהיר ליהודים בכלל ולתומכי חד"ש בפרט מה היא הציונות ומה היא מסמלת עבור הפלשתינאים.צודקת ביותר תביעתו מהם לחקור את ההסטוריה והעובדות ולהרהר בשאלה הנכבדה על מידת זכותם לשבת כאן ועל זכותה של המדינה להגדיר עצמה כיהודית.טוב וראוי ונכון עושה כותב המאמר כשהוא מנסה להתייחס לסוגיות אלו.לדעתי,על אף ההזדהות המוסרית עם רעיונות אלו ,אין אלו רעיונות ישימים,וניסוחן,מעבר למצע או חזון של חד"ש),הוא בבחינת אופטימיות סהרורית במקרה הנאיבי ואוטןפיה לשמה במקרה המציאותי
אין ספור מאמרים ב"הארץ",עשרות או מאות מחקרים של טובי החוקרים,הצעות למדיניות הרחוקה ממדיניות ממשלות ישראל מרחק מזרח ממערב,עוד עשרות או מאות מחקרים אקדמאים מה יקרה בישראל בעוד 5,10,20,30 שנה אם המדיניות תימשך כפי שהיא היום.וככל שמרבים יידע,מרבים מכאוב.
נטיותיה הבדלניות של מפלגת בל"ד לא צצו בגלל אידיאולוגיה צרופה,אלא כמסקנה עגומה כי אין בין היהודים כמעט אף אחד הרוצה באמת ובתמים שיתוף פעולה אמיתי עם האזרחים הערבים.בשנות ה90 היו נסיונות רבים של הערבים להשתלב בחברה היהודית,וכגודל הציפיות כך גודל האכזבה.המהפכה התודעתית מבית מדרשו של אהוד ברק,שלטון הדמים של שרון,והנורא מכל,הטבח האחרון בעזה וההתייחסות של הציבור היהודי אליו(להלן:תוצאות בחירות09)הם ההוכחה כי צדק בשארה בדבריו ובמסקנותיו,כי ראה לב גרינברג את המציאות נכוחה עוד ב2001,כי הפליא שטרנהל לנבא את אחריתינו,הרחיק ברוך קימרלינג ראות את עתידנו ואמת שורר מוקי בזעם את שירו"כולם מדברים על שלום
מגיב אנונימי נכבד,
הקביעה לפיה "למיעוטים, בפרט מיעוטים ילידיים, בכל מקום אחר בעולם יש זכות לאוטונומיה תרבותית" לא מקדמת אותנו לשום מקום. למיעוט הערבי יש קודם כל זכות לשוויון בכל תחומי החיים, והשאלה היא מה מקדם יותר טוב את השוויון הזה – סגרגציה או אינטגרציה בחינוך.
ההיסטוריה עונה על כך: אינטגרציה. כשהייתה לשחורים בארה"ב "אוטונומיה תרבותית" בדמות מערכת חינוך נפרדת, זה סייע להפריד אותם משאר האוכלוסייה ולהפלות אותם. זה גם לא קידם את גיבוש הזהות הקולקטיבית שלהם. דווקא ביטול ההפרדה בחינוך קידמה אותם הרבה יותר לעבר שוויון.
כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, חינוך יהודי-ערבי אין פירושו לכפות על הערבים "להשתלב בתרבות שנוגדת את התרבות שלהם", אלא דווקא להעצים את התרבות שלהם. המפגש הבין-תרבותי לא יוצר כפייה כשעושים אותו נכון, אלא דווקא מעצים תרבותית את שני הצדדים, שכן הוא מחייב את המשתתפים לחשוב קצת יותר על התרבות ממנה הם באים, מאשר אם הם היו בסביבה הומוגנית. ושים לב לדוגמא שנתתי בהודעה הקודמת: בבתי הספר הדו-לשוניים בישראל עוסקים בנאכבה, בבתי הספר הערבים מפחדים. זה כבר אומר הרבה.
לטענות בדבר מספר הערבים שלוקחים חלק בפרוייקטים משותפים, או שתומכים בחד"ש, אתה ענית בעצמך: "זה כמו לומר שבגלל שהיהודים גזענים אז צריך לשלול את רעיון מדינת כל אזרחיה" וכיוב’. אם מיעוט מקרב הערבים ומיעוט מקרב היהודים תומכים כיום בשמאל, זה סיבה לפעול ולשכנע ולשנות את המציאות, לא לאמץ פתרונות פחות טובים. בשנות החמישים רוב הערבים הצביעו למפלגות הלוויין של מפא"י – זו הייתה סיבה לתמוך בהן?
(אגב, אני מתנגד למינוח "מדינת כלל אזרחיה", כי מדינה תמיד שייכת למעמד אחד ולא לכלל האוכלוסייה, אבל זה נושא נפרד).
בכל מקרה, חינוך יהודי-ערבי אינו "כפייה" או מחיקה של התרבות הערבית או היהודית. לקחתי חלק במגוון מסגרות שעוסקות בזה, ולדעתי שני הצדדים יוצאים ברווח מהעניין.
לכולם:
היות והנושא עלה הייתי רוצה להקדיש לכך מילה:
מהי הציונות-התפיסה המקובלת היום היא שה"ציונות" הינה הזיקה לארץ ישראל הטריטוריאלית ע"י העם היהודי היושב בפזורה,פעולת העליה אליה וישובה בידי יהודים ע"מ שתהיה בית לאומי עבורם.
מתוך כך הפכה ה"ציונות" לכלי משחק ציני בידיהם של של משרתי הקולוניאליזם האירופי והאימפריאליזם האמריקני בספחם שטחים שהיו שייכים לעם אחר ובנשול אנשים מאדמתם.כך גזרה ה"ציונות" מרחץ דמים מתמשך במרחב בו היא פועלת והפכה למושא שנאתו של העולם הערבי וחלקים גדולים מהעולם הרחב.
ובכן,זו לדעתי אננה ציונות כלל וכלל.
לדעתי,ציונות הינה אכן זיקה לארץ ישראל הטריטוריאלית,אך גם בפרוש ובעיקר,זיקה למורשתה התרבותית רוחנית.כלומר המסר ההומניסטי של הנביאים חוזי גאולתה.
גם התנ"ך המדבר על השיבה המיוחלת,מתנה זאת בהגשמת החזון ההומיניסטי.כלומר כל זמן שמדובר רק בטריטוריה,לאום ודת,אין מדובר בציונות אמיתית כי אם בצלבנות,קולוניאליזם השתלטות מדינית אימפרילית או משהו דומה.
מכאן שיש לקרוא לילד בשמו.
בשביל לחדד את הענין (אנני עורך השוואה חלילה),היטלר קרא לתנועתו הגזענית והרוצחת-נציונל סוציאליזם.כלומר משהו די תמים.אפילו מפ"ם השומר הצעיר ועוד אירגונים ומפלגות בארץ,היו יכולות להתעטף באיצטלה הזו,לולא ניכס אותה היטלר לעצמו.
רוצה לומר שאם קוראים למישהו משה זה אינו הופך אותו בהכרח לנביא.אך אם אותו המישהו הוא קרימינל,אין זה הופך את משה הנביא לפושע.
והנה זה בדיוק מה שעושים שוללי הציונות למיניהם.הופכים אותה לדגל הנישא על כידוני הספוח והנישול.מי אמר שהתנחבלות היא ציונות? מי שאומר כך חוטא לאמת אם לא יותר מזה-בין אם הוא איש "כך" או אחרון השמאלנים האנרכיסטים.כאן ניצבת לפנינו הסכמה משותפת בין שני צדדים מנוגדים לבצוע אותו הפשע עצמו.
וכי מדוע שינכסו עלובי הנפש מהימין את הציונות לטובתם? וכי מדוע שאנו מהשמאל נעזור להם בכך.
הרי כל מי שמישב את ציון ארץ ישראל לפי חזון הנביאים ההומניסטי הוא ציוני.כלומר גם ערבי היושב בגליל הוא ציוני וגם נוצרי או מוסלמי היושבים בנצרת או בנגב הם ציונים.מי אמר שהציונות היא נחלת הדת היהודית בלבד?
הרי הציונות היא זיקה לארץ ישראל והחיאת רוחם של הנביאים וחזונם ההומניסטי בה.כלומר מי שמגיע לציון חייב לשמש אור לכולם.היכן הדת נכנסת כאן לתמונה? היכן נכנסת כאן ההשתיכות הגיזעית? או במילים אחרות,הדת והגזע נכנסים לתמונת הציונות רק אם מאפשרים להם.
בכל תורת קרב ובכל לחימה ואפילו בכל משחק, לדגל יש משמעות עמוקה.כלומר חבורה של נבלות גנבה לנו את הדגל,מניפה אותו בשמה,משום שאין לה דגל בכלל ואנחנו הטמבלים מאפשרים זאת,יתרה מכך אנו תוקפים את דגלינו שלנו בחמת זעם.
ממש בדיחה.
אני יודע שהרבה כאן וגם (ובעיקר) בצד הימני של המפה,יפתרו אותי במנוד ראש ובסיבוב אצבע סביב הרקה.אך אני נשאר נאמן לדעתי.הציוני האמיתי אינו חייב להיות בן דת וגזע יהודיים או מספח ומנשל.נהפוך הוא.
היי חברים
(אני פותחת כך למרות שאינני קומוניסטית אלא אנרכיסטית. זאת נראית לי הפניה הנכונה לחברים)
בקיצור –
דרור, בל"ד היא לא מפלגה דו לאומית. אמנם חברים בה אי-אלו יהודים, אך אלו נמצאים שם כחסרי חוט שדרה. אין להם יכולת וזכות לאמירה משלהם.
אור,
(אגב, אני מתנגד למינוח "מדינת כלל אזרחיה", כי מדינה תמיד שייכת למעמד אחד ולא לכלל האוכלוסייה, אבל זה נושא נפרד).
זה ציטוט מדבריך, כולל הסוגריים. אתה באמת לא מתנגד להפרדה? כלומר, אתה באמת מתנגד לחופש?
וגם:
אתה מאד צודק בקשר לבתי הספר המשותפים. אני רומה להרחיב את זה לכל כיוון אפשרי. כק מה, צריך להגדיל את המיעוט ולהפכו לרוב. אתה באמת בעד לקבל את דעת הרוב?
ואם, למשל, היית גרמני בתקופה שרוב הגרמנים תמכו בהיטלר, גם שם היית מסכים עם הרוב?
אני מקווה שאני טועה, או שאתה התבלבלת ועכשיו הכל יסתדר אצלך.
לאורנה לביא
אין ולא תהיה לי מילה רעה לאמר כנגד מעשי האנרכיסטים.לדעתי,אלה גדולי הצדיקים בדורנו ומלחמתם מלחמת קודש.לו חי ליבוביץ’,בוודאי היה מצרפם לרשימת "גבורי ישראל"שלו,בו נכללו סרבני האינתיפאדה הראשונה.
למרות זאת,פנייתך מעוררת תמיהה.מאבקך כנגד החומה חשוב מעין כמוהו.כך גם מאבקו של אור שי כנגד החינוך הציוני והצעת אלטרנטיבה ,לדעתי הטובה ביותר,לחינוך זה.גם מאבקה של מפלגת בל"ד כנגד האפליה הציונית ,השונה מדרך המאבק של חד"ש,או של ריאד סלאח,להבדיל,חשובה,והיות ואני מזדהה עם דרכה של בל"ד,ולא עם דרכה של חד"ש או עם דרכו של ריאד סלאח(החרמת הפרלמנט הציוני),אני תומך במפלגה זו.
שבעים פנים לתורה-החל מצדק צדק תרדוף,דרך בקש שלום ורדפהו וכלה בהשמד תשמיד את העמלק-ושבעים פנים להתנגדות,החל מדרך הטרור של חמאס(השמד תשמיד את הציונים)דרך דרכה של חד"ש וכלה ברדיפת צדק של האנרכיסטים-הפלת החומה ,ורדיפת צדק-תוך הטחת האמת וכל האמת בבוטות בפני הציונים-של בשארה וממשיכי דרכו.אם יבוא מי בעל שיעור קומה ויקבל את מצע בל"ד(דמוקרטי לאומי,לא מפלגה דו לאומית!) וירצה לייצגה,לא נראה לי כי תיווצר התנגדות רק משום שהוא יהודי.זחאלקה הצהיר על כך במפורש אצל לונדון וקירשנבאום.וקראי את נאומה של חנין זועבי בכנסת,קשה לי להאמין כי תמצאי נקודות מחלוקת עמה.
— קישור —
ולגבי תגובתך לאור שי:אינני מכיר אותו,ואיני מתיימר לייצג אותו או את דעותיו,אך הרשי לי למחות בשמי,ולא בשמו,על הבוטות שבתגובתך,הן בתוכן והן בצורה.
כפי שאני הבנתי את הנקרא,אור מתנגד למינוח,היות והמינוח עצמו זורה חול בעיניים.ומשרת מאבק או טרור תודעתי כדי להצדיק את הטרור הכלכלי של בעלי ההון,יהודי,ערבי וגלובאלי.תוכלי להסכים עם דעה זו,וזכותך גם להתנגד לה,אך אין בין דעה זו וביןתמיכה בשלילת החופש דבר וחצי דבר.
ולגבי טענתך כי צריך להגדיל את המיעוט ולהפכו לרוב.לא,אין צורך,וכמובן בלתי אפשרי להפוך את המיעוט לרוב.
כששאלו את ליבוביץ’ מה יקרה אם כולם יקבלו את עמדתו ויסרבו,הניף את ידו בביטול אל מול השואל הציוני ואמר, כי לא צריך שכולם יסרבו,מספיק 10000סרבנים שימלאו את בתי הכלא,וכרגע יש מעט מדי,ולא הרבה מדי סרבנים.
ואיך הגעת למסקנה כי אור שי תומך בדעת הרוב?מטרתו היא להרחיב חינוך זה ככל הניתן.לדעתי זהו מאבק הומני,וכבר נאמר:"כל המציל נפש אחת מישראל\פלשתין,כאילו גאל את כל העולם כולו".
ומכאן לדברי הבלע.ברור לך כי אלו מילים שיבוא יום ותצטערי עליהם.בשאלות מסוג זו האחרונה ששאלת יש לבוא אל הציונים,ורק אליהם.לכולנו-השמאל היהודי שולל הציונות והרואה בה גזענות-מטרה משותפת :להלחם בתוצאותיה ההרסניות של הציונות.זוהי גם חובתינו האזרחית והמוסרית.במקרים בהם אין אפשרות להלחם,יש לצמצם את הנזק ככל שניתן.היות ורבות מספור התוצאות ההרסניות,והיות והנזק הוא עצום ורב,טוב יעשה איש אם ילך ע"פ דרכו ולפי צו מצפונו וטוב מאד יעשה אם ידע להעריך גם דעות אחרות,ומעשים אחרים,גם אם אינם עולים בקנה אחד,או אף מנוגדים,עם תפיסתו את המושג התנגדות.
.