אובמה מייצג כריזמה מהפכנית. זו עובדה אמפירית, שההמונים מייד חשים בה בתקוותם לשינוי. מהי אותה מהפכנות? נוסחאות רדיקליות שגורות? לא בהכרח. וכאן ניתן לחזור למושגים של המאה ה-19 שהיתה מאה מעצבת רעיונות חשובים: זוהי הסינטזה בין מגמות שונות (ולפי הגל – מגמות סותרות). במונחים של המחבר, לא סינטזה אלא אינטגרצייה ולא 2 מגמות, אלא לפחות 2 מגמות (כמה מגמות). אדם מעצב, המייצג תפנית היסטורית, מאופיין בכריזמה מהפכנית שההמונים יכולים היטב לחוש בה. אובמה היה נבון מספיק לעקוף את כל מגמות ההשתקה והניטרול שמפעילים אינסטינקטיבית כנגד אנשים כאלה, על ידי פעילותו המקדמת במנגנון המפלגה הדמוקרטית, ובאמצעות בני ברית מועילים ומבריקים. זאת בדומה לדמות מהפכנית אחרת, ג’והן פ. קנדי, אף הוא בן "מיעוטים", קתולי אירי, שפעל באופן דומה, היקיף עצמו במוחות מבריקים, והיצליח היכן שאדלאי סטיבנסון (המועמד הדמוקרטי לנשיאות כנגד אייזנהאואר, 1952, 1956 , תקוותם של הליברלים וחוגים מתקדמים בארה"ב) ניכשל.

גורמי ראקצייה חשים מייד שמדובר בתפנית, ומנסים לעצור בכל דרך. כאן ניכנסת ישראל לתמונה, באמצעות ממשל (כיום – ביבי) השואב כוח מגורמים אלה (ביבי – מחוגי ראקצייה פרוטסטנטים).
 
ישראל יוזמת מייד 3 פרובוקציות, שנועדו להזעים את התחושות הספונטניות של אובמה, ולהביא לעימות חריף, מה שיאפשר להציגו כ"מוסלים" ולעמתו עם המטורפים החזקים של אייפאק וכיוצא בזה, תוך פגיעה באמינותו ובמגמות פעולתו הכלכלית-חברתית בארה"ב:
 
1) הפירסומים המפוברקים בתחילת מרץ 2009 אודות צ’ארלס פרימן, ערב מינויו ליו"ר המועצה הלאומית למודיעין. אלה היו פירסומים שלא הביאו כלל עובדות אלא יצרו מצג שווא חסר ביסוס תוך הפרחת חשדות לחלל האויר. הסברה היתה כנראה שאובמה יזעם נוכח האבסורד, יחשוב מייד על "החוצפה של אייפאק ובחישתם בקלחת", יפגע אישית וכד’. אלא שאובמה עקף את הפרובוקצייה הזאת
 
2) הצהרת שר החוץ ליברמן הפרובוקטיבית מה-1 אפריל על נסיגת ישראל מהסכם אנאפוליס, דהיינו "מפת הדרכים", 2 מדינות ל-2 עמים. זו פרובוקצייה ברורה, נוסחה בנאום פרובוקטיבי ומרגיז. אך אובמה, איש חכם, כנראה מבין מה קורה כאן, ושותק. זו רק הצהרה הרי.
 
3) הפירסומים העלומים על הפצצת ישראל שיירות בסודן. אסוסיאצייה המתעוררת מייד, היא של פגיעה בשיירות פליטי הג’נוסייד בדארפור, בפרט שהיו פירסומים שניפגעו פליטים מאריתראה. וכן של ש"פ אפשרי בין ישראל לממשל סודן. יש לשים לב שהדבר פורסם כמעט מייד לאחר צו המעצר של הטריבונל בהאג כנגד נשיא סודן.

ברור, על פי הבנה מושתתת מרקסיזם-לניניזם, שאובמה, העומד בראש המעצמה הקפיטליסטית המפותחת ביותר, אינו חסר זיקות להגמוניה השלטת שם ולא הועמד בראש הפירמידה על מנת להביא למהפכה סוציאליסטית.. אבל גם בתוך המעמד השליט ובתוך הקפיטליזם יתכנו ואריאציות. ניתן בהקשר זה לטעון שאובמה הוא בדיוק הדרך להכיל to) contain ) אפשרות לטלטלות גבוהות מדי, להמשיך את המערך הכלכלי-חברתי הקיים חרף משבר כלכלי ענק, בגלל ניראות הדברים הכמו-שונה.

אבל ניתן גם לסבור, שהכריזמה המהפכנית שלו אינה רק יחסי ציבור משומנים היטב מצד מנגנון מיומן ועתיר ממון. אף אם הוא לא ישיב אחור את הנאו-ליברליזם, הוא עשוי לתעל את צדדיו המועילים-יחסית לכיוונים רצויים ויפעל לסנן את צדדיו הניזקיים. הוא איש חכם ומבריק מדי בשביל להיות "בובה"; לפעמים יש לפרטים השפעה על שינוי מהלך ההיסטוריה. ואולי, על פי הניטען למעלה, נראה התגבשות סינטזות (או אינטגרציות) חדשות. יתכן שאנו באמת על סף עידן מהפכני, כאשר צורות אירגון כלכלי-חברתי הנישענות על תאוותנות אנושית לא מרוסנת לממון ומנטליות של "האדם המהמר" בניגוד ל"אדם המייצר" (הומו פאבר) לא רק שמיצו את עצמן, אלא שהמשבר הכלכלי האחרון הראה את הניזקיות הכבדה שבהם לחיים אנושיים של רווחה וכלפי מימוש האדם את עצמו כיצור בן מינו.

אובמה צמח בין היתר גם מתוך זיקה הדוקה לרוח המהפכנית של התנועה לשוויון השחורים (Civil Rights Movement, 1955-1968 ) – כמוהו כרהם עמנואל, שאימו היתה אקטיביסטית בתנועה זו – וכן של "האחים" * (אם ניבחן מקורות השפעה רוחנית והתפשטותן של רעיונות בחוגים מסוימים) הגם שהוא ממסך זאת – להמשכת דרכו בלי להתקל בהתנגדות חזקה היכולה להיות רצחנית.

עקב כך הוא איש המעוגן בדברים הממשיים ביותר בקיום האנושי, שבוודאי אינם פילפול וסירבול אקדמיים, דביקה בקו מחשבתי יחיד שרירותי והצרת האופקים הנוהגים באקדמייה התיקנית והפרדיגמטית שאינה פורצת דרך או מהפכנית (אף שעסק בהוראה באקדמייה); דברים הרחוקים מספקולנטיות פיננסית ועסקי אויר, שאינם האווריריות המיסטית של "העידן החדש", וגם לא הנצרות בפרוש המסויים והספציפי של mea culpa – דהיינו, "כל מה שקורה לי – זה אשמתי".

הוא בא ממסורת רוחנית שונה לחלוטין – זאת של "האחים", של מלקולם **X – התמקדות בסביבה מחוץ לפרט כמקור להשגת משאבים, ולכן גם האשמת הסביבה בנישול ממשאבים. זאת כהיפוך המגמה הנוכחית של חיפוש סיבות מצב-הכשל המובנה וחוסר התקווה הבסיסית בצלילה כלפי האני, תוך תחושות עצב, דכאון, אשמה עצמית – בהם מלקולם X ראה את הפנמת האדם מנוצל-היתר והמדוכא את לוגיקת הדיכוי המופעל עליו. גם בשימוש בסמים וגם במציאת אופיום במושגים אווריריים של "העידן החדש" למשל – ניתן לראות תפעול דיכוי והכשרת ניצול-יתר, כשהסמים והאידאות המיסטיות מוזרמים לשדרות מדוכאות ולשכבות מתחככות הגמוניה של אספסוף משכיל מצד המעמד בעל ההגמוניה על משאבי-הכוח, במטרה ליצור תלות מוחלטת, לנשלם מכוח ומשאבים ממשיים, תוך החלפתם בישויות אווריריות, טישטוש תחושת המציאות של הפרט הכפוף לניצול יתר, טימטומו ויצירת נישה בעלת אקלים מטמטם ושרירותי בכל מרחב אופקיו. זאת תוך חסימת כל תחושת מציאות אלטרנטיבית תבונית המשחררת כוחות ייצור אוטונומיים ומספקת תשתית למימוש עצמיותו היוצרת של האדם.

אני כותב כאן על זיקות רוחניות, אלו יכולות לכוון את מעשיו של אדם, גם אם אינו עוד בקשר עם אנשים בעלי מניפסטו כזה, כמו הפסטור ג’רמייה רייט, ממנו התנער אובמה לחלוטין במסע הבחירות שלו (ראה מאמר חשוב של מר שמואל אמיר המרחיב את היריעה בנושא).

איש כזה יונחה בדברים בסיסיים על פי הדברים היקרים לליבו. ואגב, האם ניתן לעלות על הדעת שמועמד לנשיאות, הפונה להמונים ניבערים בארה"ב בעלי אסוסיאציות פשוטות וחד משמעיות – לא יצהיר מייד על ניתוק כזה, וזאת בשעה שהרפובליקנים בתעמולתם הפשטנית רק מחכים להצהרה רופפת ולא חד משמעית?

ניתן להניח שבניגוד להשוואה הלא מחמיאה שנערכת לו עם רוזוולט הדמוקרט הקשוח, מקדם ה-NEW DEAL – תוך עימות עם מגמות המתנגדות להתערבות המדינה בכלכלה שרווחו בארה"ב 150 שנה (ראה מאמרו של מר שמואל אמיר "אובמה – נשיא של תקווה ושינוי"? בלינקים למטה) דווקא אובמה, המצטייר על פי כתביו ודבריו כעולה עליו באינטלקט המבריק שלו ובמורכבותו הקוגניטיבית לאין שיעור יותר, ידע לתמרן בצעדי רקדן בלט בגמישות וטוב יותר להשגת מטרות חשובות, תוך חמיקה מעימותים כבדים (כמו שהצטייר לרגע עם אייפ"ק), ממש כשם שעושה לוחם טאה-קוון דו מיומן. זה יתרונו של הברק האינטלקטואלי האמיתי, על פני המסה של המתאגרף הכבד מסוג רוזוולט.

להלן: נאומים ידועים של מלקולם X. יש לשים לב לדימיון עם סגנונו של אובמה, כולל ההומור, הברק והפתוס התבוני, האנושי, הנעדר כל מונומנטליות נימלצת.

עולה שאובמה הוא איש של סובסטנס, חיפוש משאבים ממשיים, מבחינתו התעשייה הכבדה בארה"ב היא סובסטנס, בית לאדם הפשוט הוא סובסטנס, ואילו הגמוניית ההון הפיננסי, ושכר עתק של מנהלי פיננסים וכ"א אקסקוטיבי (בהם נזף אובמה לאחרונה על שכרם העצום) מייצגים תלישות. אף תוכניתו מה-22 למרץ לחילוץ המגזר הפיננסי מקפאונו, היא המינימום הנחוץ להזרמת אשראי מחודש להנעת גלגלי המשק והייצור, ופונה בחוכמה להשקעות של אילי הון (כתחליף למימון מצד מעוטי האמצעים), בצד חילוץ האיבון המשתק של ה"נכסים הרעילים" על ידי הכפפתם לתימחור ראלי.

עם המשבר הכלכלי, אובמה דואג ביתר שאת לתעסוקה לפועל השחור האמריקני, לתעשיות הכבדות, למשקי הבית – ובהתאם היציב את תוכנית השיקום המהפכנית שלו The Stimulus plan ב-17 פברואר, ולכל זאת דרוש נפט. לכן אובמה רואה בנפט המזרח תיכוני משאב חשוב ביותר, ולא סביר שהוא יעזוב לחלוטין את עירק (חרף הצהרות כאלו ואחרות), ואף ינסה בכל מחיר להגיע להסדרי אינטרסים וידידות עם אירן, ספקית נפט כבדה אף היא (ביידן דיבר עוד לפני חודש על התקרבות לאירן, וב-20 מרץ פנה אובמה במפתיע בהצעת התקרבות לאירן).

וכך הוא ממנה שוב את רוברט גייטס – אמנם אישיות צבאית נבונה ונטול רטוריקה רפובליקנית וימנית מזוייפת מסוג זאת של קודמו רמספלד – שכן העוצמה האמריקנית באיזור אחרי הכל תשאר. מכיון שהוא איש של נאורות, המשוחרר מהבלים, רציונליסט מבריק ואיש אנושי מאד, סביר שהוא לא יהיה ציניקן צדקתן וצבוע כמו הרפובליקנים או קלינטון בבואו לממש את האינטרסים של העם הפשוט האמריקני, אלא ישאף להוגנות לא פטרנליסטית, תוך הבלטת אינטרסים משותפים.

אשר למדיניות ארה"ב כלפי ישראל, הרואה אותה כ"בן ברית נאמן וחשוב" בפרט מאז 1967, אובמה לא בדיוק מפיק את הצלילים שמצפה ממנו ההגמונייה בישראל. הוא מייצג מה שהיה סיוט גדול של ישראל בעבר – שהמיעוטים יתנו את הטון בארה"ב ולא הוואספיות בתוספת לווסאל היהודי (כשם שהיהודים היו הווסאלים של האצילים הפולנים באוקראינה עד המאה ה-18).

באיזורנו, אובמה – שאיפס מייד כל "הישג" לו ייחלו מחרחרי מלחמת עזה (ראה המאמר בשורת הלינקים ) – רואה את התמונה הרחבה, והוא מצטייר במדה מסויימת כבעל אוריינטציה "ערביסטית", ביטא בעבר הערצה ללורנס איש ערב, בשאפו לבריתות איזוריות. בהכתרתו דיבר על התפייסות עם העולם המוסלמי "למען האינטרסים המשותפים", ב-12 מרץ היביע שוב, בפני מנהיגי סעודיה ואינדונזיה, את מחוייבותו לכינון קשרים טובים עם העולם הערבי והאיסלאם, כשקדמו לכך מהלכים לחידוש היחסים עם סוריה, שנותקו בזמן ממשל בוש, וזאת תוך ניתוץ תפיסת "ציר הרשע" של בוש. וכך – מיידיותו בטיפול "אגרסיבי" בנושא הפלשתינאי – הניתפס אצל רבים בארה"ב ובעולם, כולל אצל "האחים" כמייצג את שחצנותו השרירותית והיהירה של האימפריאליזם הלבן ביחס לאיסלאם והתרבות הלא וואספית. סביר שישראל ניתפסת עתה יותר כנטל כלפי היחסים עם ההמונים בעולם הערבי, ולכן תחוייב לצמצום פרופיל. אובמה מקטין את תקציב ההגנה שתפח מאד מאז הפלישה לעירק, והוא ינסה לבסס את האחיזה בעירק בעזרת בריתות עם גורמים מקומיים ואיזוריים כתחליף לשימוש מסיבי מדי בכוח רב מדי.

הערות:
 
* "האחים" – מדובר ברדיקליזם השחור – "האירגון לאחדות האפריקנים-אמריקנים" (OAAU) אותו ייסד מלקולם X ב-1964 ו"אומת האיסלאם" המזוהה עם אלייז’ה מוחמד ומלקולם X (1962.

 ** ב-2 ספריו האוטוביוגרפיים, ביטא אובמה הערכה עמוקה למלקולם X ולגישתו הפילוסופית/אקטיביסטית. למשל בקטע יפה זה, המתרפק על הגישה המשחררת/גואלת של עיצוב-עצמי מחדש שקידם מלקולם X: 

In every page of every book, in Bigger Thomas and invisible men, I kept finding the same anguish, the same doubt; a self-contempt that neither irony nor intellect seemed able to deflect. Even Du Bois’ learning and Baldwin’s love and Langston’s humor eventually succumbed to its corrosive force, each man finally forced to doubt art’s redemptive power, each man finally forced to withdraw, one to Africa, one to

לינקים:

נאומיו של אובמה:

http://www.youtube.com/watch?v=gRSgUTWffMQ&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=znQe9nUKzvQ&feature=related

https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6489

https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6472

https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6291

https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=6620

Share on Facebook