משבר האשראי העולמי והמיתון שהוא מביא לפתחנו הם הזדמנות לחשיבה מחדש על מידת אחריותה של המדינה לביטחון הכלכלי של תושביה ועל הדרכים שבהן ניתן לתכנן מדיניות כלכלית הוגנת ושוויונית יותר.
כלל השלכותיו של המשבר הכלכלי עוד לא ידועות. בינתיים, התנודתיות ואי הוודאות המאפיינות את שוקי ההון בעולם, ניכרות גם אצלנו. הירידה בערכם של ניירות ערך בבורסה הישראלית משמעה פגיעה בערך הנכסים והחסכונות של ישראלים וישראליות רבים שהחמורה שבהם היא הפגיעה בחסכונות הפנסיוניים. אותות המשבר מתחילים להיראות גם בשוק התעסוקה: שירות התעסוקה מדווח על ירידה בביקוש לעובדים ועל פיטוריהם של עובדים רבים; 60% מהם נשים, רובן אקדמאיות.
נשים וגברים אינם מיוצגים באופן שווה בסקטורים השונים של הכלכלה ובמעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. בשל היסטוריה של אפליה, חלוקת עבודה בלתי שוויונית בבית ומחוץ לו ונחיתות כלכלית ארוכת שנים, נשים מרוויחות פחות מגברים ויש להן פחות נכסים להישען עליהם בעתות משבר, כשעלויות המחייה עולות או כאשר הן מאבדות את משרותיהן. חורים ברשת הביטחון הסוציאלית או תכניות ציבוריות לעידוד תעסוקה שאינן מביאות בחשבון שיקולים מגדריים עלולים להותיר נשים מאחור בזמנים של משבר כלכלי.
למרות שמוקדם להעריך את מכלול השלכותיו של המשבר הכלכלי העולמי ובפרט את השלכותיו המגדריות, בארצות הברית כבר נאספות הוכחות ראשונות לכך שהמיתון הכלכלי פוגע בנשים יותר מאשר בגברים. יותר נשים בארה"ב בהשוואה לגברים הצטרפו למעגל המובטלים וחוו קיצוצים בשכר.
בנוסף, נמצא שלנשים יש ייצוג-יתר בקרב מקבלי הלוואות סאב-פריים (הלוואות המוצעות לפרטים עם הכנסות נמוכות יותר והיסטוריית אשראי "בעייתית"). מסיבה זו, נשים חשופות יותר עתה לסכנה שבתיהן יעוקלו ורכושן יוחרם. ועוד, יותר משקי בית שבראשן נשים נדחקו לפשיטת רגל בגלל המצב הכלכלי.
המשבר ישפיע יותר על נשים גם משום שיש להן פחות נכסים. בתקופות של משבר כלכלי, נאלצות משפחות רבות להיסמך על חסכונות אישיים או על רשת ביטחון ממשלתית במידה והיא קיימת. נשים מתמודדות עם המשבר בעזרת רשת ביטחון כלכלית אישית חלשה יותר מזו של הגברים. יש להן פחות משאבים מאחר והן מרוויחות שכר נמוך יותר – החסכונות שלהן מועטים יותר וחסכונות הפנסיה שלהן נמוכים יותר. משקי בית שבראשם נשים נמצאים במצב הקשה ביותר.
United State Senate – Committee on Health, Education,)
(Labor and Pension. 2008
גם בישראל נקודת המוצא הכלכלית של נשים נמוכה מזו של גברים. בהיעדר מדיניות ממשלתית שמביאה בחשבון את הפערים הכלכליים בין נשים וגברים ושואפת לתקנם, תוביל ההאטה הכלכלית הצפויה להעמקתם.
שיעור הנשים הבלתי מועסקות גבוה בהשוואה לגברים , נשים מהוות רוב בקרב המשתכרים שכר נמוך ופערי השכר בין נשים וגברים עדיין גדולים (ב-2006 – 37%, בשכר לחודש). פערי השכר לשעה עומדים על 16% וגדלים ככל שעולה רמת השכר (סבירסקי וקונור-איטאס, 2008). שיעור הנשים החוסכות לפנסיה קטן בהשוואה לגברים ובנוסף חסכונות הפנסיה שלהן נמוכים יותר בהשוואה לחסכונותיהם של הגברים בשל שיעורי השתתפות נמוכים יותר בשוק העבודה, פערי שכר, משרות חלקיות ונוכחות לא רציפה בשוק העבודה.
בנוסף, נשים מהוות רוב בקרב עובדי עמותות וארגונים ללא מטרות רווח. ארגונים אלה מספקים שירותי בריאות, חינוך ורווחה לצד שירותים שהמדינה מספקת או במקום שירותים שהיא סיפקה בעבר ומשכה את ידיה מהם בתהליכים של הפרטה. ארגונים אלה נסמכו במידה רבה על תרומותיהן של קרנות פרטיות ואף על תרומותיהן של הקהילות היהודיות בארה"ב. חלק ניכר מהקרנות היה מושקע בבורסה ולכן עם פרוץ המשבר צומצמו התרומות במידה ניכרת והארגונים נאלצים לצמצם את שירותיהם. מאחר ונשים הן הצרכניות העיקריות של שירותים אלה, הן תהיינה הנפגעות העיקריות לצד נשים שיאבדו את משרותיהן.
ועוד, נגישותן של נשים לאשראי קטנה יותר ולכן יש להן פחות סיכוי מלכתחילה להתפרנס כעצמאיות מעסק בבעלותן. ב"תוכנית ההאצה" שפרסם משרד האוצר בחודש נובמבר כמענה למשבר הפיננסי יש התייחסות לבעיית נזילות האשראי ומוצע להרחיב את מקורות האשראי לסקטור העסקי. במבט ראשון היה אפשר לחשוב שפתרון זה ישפיע גם על בעלי עסקים זעירים (עד חמישה עובדים) (רובם בבעלותן של נשים), אך בחינה מעמיקה יותר מראה שמדובר בהמשך המדיניות שקדמה למשבר אשר העניקה סיוע לעסקים קטנים ובינוניים (סבירסקי, ב. 2008).
בישראל, עסקים זעירים וקטנים מהווים 98% מכלל העסקים. מספר השכירים במגזר העסקים הזעירים והקטנים עמד בשנת 2005 על כ-771.3 אלף, המהווים כ-39%־ מסך המועסקים במשק (לא כולל מינהל ציבורי) (משרד האוצר, 2007: 4,9). אף על פי כן זוכים העסקים הזעירים והקטנים רק ל-5% מן האשראי הבנקאי (שתיווי, 2007). בחינה מגדרית של הקרן הממשלתית המסייעת לעסקים קטנים ובינוניים חושפת שהיא אינה רלוונטית לנשים מכיוון שתנאי הקרן אינם מביאים בחשבון את הצרכים ואת המעמד של נשים בחברה. נשים המבקשות ללוות סכומים קטנים להקמת עסק זעיר אינן יכולות להגיש בקשה לקבל הלוואה מהקרן הממשלתית גם מאחר והקרן לא נותנת אפשרות להלוואות בסכומים קטנים וגם מאחר והדרישה להון ראשוני ולערבות שאינם מדורגים בהתאם לגודל ההלוואה, מהווים מחסום גדול לנשים שאין להן נכסים או חסכונות.
בשנים האחרונות עמותות רבות נתנו מענה לצרכיהן של נשים בתחום היזמות על ידי תכנון קורסים ליזמות, בניית תוכניות עסקיות, עזרה בהגשת בקשות להלוואות, ליווי עסקי ותיווך בין נשים למקורות המימון העומדים לרשותן. כתוצאה מצמצום מקורות המימון שלהן, רבות מהעמותות האלה נמצאות בסכנת סגירה או נאלצות לצמצם את שירותיהן. עמותות אלה היוו חלופה וסייעו לנשים להקים ולתחזק עסקים זעירים בהיעדר גוף ממשלתי שיספק שירותים אלה. פגיעה בעמותות אלה תפגע קשה בנשים עצמאיות שנגישותן לאשראי היתה מוגבלת מלכתחילה.
על מנת לקדם את מעמדן של נשים בכלכלה ובחברה ולאפשר לנשים ולגברים לחלוק באופן שוויוני יותר את המטלות במשק הבית ובשוק העבודה, על המדינה לייצר תנאים והזדמנויות שווים באמצעות תכנון מדיניות כלכלית על בסיס ניתוח מגדרי. ניתוח מסוג זה בוחן את מכלול ההשלכות השונות של תכניות, פרויקטים, תקציבים וחקיקה על גברים ונשים. ניתוח מגדרי מקובל בכ-80 מדינות ברחבי העולם. מדינות כלכלית המבוססת על תפיסה וניתוח מגדריים היא מדיניות כלכלית יעילה יותר המיטיבה עם כלל האוכלוסייה – נשים וגברים כאחד.
יש לשלב ניתוח מגדרי בהיבטים שונים של הכלכלה: ברמה המקרו-כלכלית – תחזיות תמ"ג, תחזיות אינפלציה, תחזיות אבטלה, יעד גירעון ; במדיניות המיסוי ; במדיניות הפיסקלית ובתקציב המדינה.
כמו כן על המדינה לנקוט שורה של פעולות שמטרתן לצמצם את האי-שוויון הכלכלי בין נשים וגברים ולעודד חלוקה שווה יותר של העבודה בתוך משק הבית. יש לעודד את הגברת השתתפותם של גברים במטלות הטיפול בילדים על ידי מתן חופשת לידה לגברים, בנוסף על זו שניתנת לנשים, שלא ניתנת להחלפה ושוות ערך ל-100% מהשכר; על ידי הרחבה והגמשה של מעונות היום והמשפחתונים תוך העמקת הסבסוד שלהם והגדלת הפיקוח על איכות עבודתם וכן באמצעות הרחבת יום לימודים ארוך ובניית כיתות חדשות כדי לאפשר גם למורות וגם לתלמידים לשהות בבתי הספר שעות ארוכות יותר.
על המדינה לפעול ליצירת תמריצים להקמה ופיתוח של אזורי תעשיה ומסחר ביישובים ערביים, ו/או להקמה של אזורי תעשייה ומסחר משותפים ליישובים יהודיים וערביים, על מנת ליצור מקומות עבודה לנשים ערביות, שהשתתפותן בשוק העבודה נמוכה בגלל העדר הזדמנויות תעסוקה. בנוסף יש צורך בפיתוח מערכת תחבורה ציבורית בעיקר בתוך ובין יישובים ערביים, כדי לאפשר לנשים ערביות נגישות גבוהה יותר לתעסוקה.
מאחר ונשים מהוות רוב בקרב משתמשי התחבורה הציבורית, מערכת התחבורה הציבורית צריכה להיות כזו שתאפשר שילוב אופטימלי בין עבודה מחוץ לבית ובתוכו. לפיכך, יש להתאים את שעות הנסיעה ומסלולי הנסיעה לשעות הנסיעה ולמקומות העבודה הטיפוסיים של הנשים.
כדי לאפשר לנשים להתפרנס מעסק עצמאי יש צורך בהקמה של קרן הלוואות קטנות (micro-credit) לא/נשים בעלי הכנסה נמוכה. לחילופין אפשר לשנות את התנאים שמציעה קרן ההלוואות הקיימת כך שתאפשר הלוואות בסכומים קטנים גם לבעלי הכנסות נמוכות או אנשים (רובם נשים) ללא חסכונות ונכסים המתקשים לעמוד בקריטריונים שמציבה הקרן כיום.
מקורות
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקרי כוח אדם, שנת 2007.
משרד האוצר, מינהל הכנסות המדינה. דוח שנתי 2007.
סבירסקי, ברברה. 2008. תכנית ההאצה אינה רגישת מגדר. נייר עמדה, פורום נשים לתקציב הוגן. דצמבר 2008.
סבירסקי, שלמה ואתי קונור-אטיאס. 2008. עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית. דו"ח לשנת 2007. תל אביב, מרכז אדוה.
שתיווי, עולא. 2007. הקרן בערבות מדינה לסיוע לעסקים קטנים בבעלות נשים: תנאים וקריטריונים. נייר עמדה, פורום נשים לתקציב הוגן. פברואר 2007.
Fishbein, Allen J. and Patrick Woodall. 2006. Women are Prime Targets for Subprime Lending: Women are Disproportionately Represented in High-Cost Mortgage Market. Consumer Federation of America. December 2006
United State Senate – Committee on Health, Education, Labor and Pension. 2008. Taking a Toll: the Effects of Recession on Women. April 18, 2008.
יעל חסון וולריה סייגלשיפר, הן פעילות בפורום נשים לתקציב הוגן. המאמר פורסם במסגר לקט שראה אור על ידי מרכז אדוה ערב כינונה של הממשלה הימנית החדשה. המאמרים הקצרים שבלקט המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הקפיטליסטי העולמי. ברחבי העולם, המשבר מלווה בדיון ציבורי שמתמקד לא רק בשאלה כיצד ניתן להיחלץ מן המשבר אלא גם בשאלה, כיצד ראוי לשנות את המשטר הכלכלי-חברתי על מנת למנוע משברים שכאלה בעתיד, או לצמצם את נזקיהם.
עוד הכותבים בלקט הם עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, פרופ’ יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ’ אורי רם ופרופ’ מיכאל שלו. במקביל לפרסום הלקט פתח מרכז אדוה בסדרת דיונים פומביים תחת הכותרת "את, אני והמשבר הפיננסי".
לעיון במסמך המלא (61 עמודים):
http://www.adva.org/UserFiles/File/economic%20crisis%20israel%20heb.pdf
רעיונות טובים, רק חבל שהם יפלו על אוזניים ערלות. במקום לתלות תקוות בממשלות, הייתי רוצה לראות התארגנויות חוץ-פוליטיות של נשים, שיהוו כוח ומשקל במשק ויפעילו לחצים על החברות ועל הממשלות. לדוגמא להקים "הסתדרות נשים", לא מושחתת, שבראשה עומדת אישה, שתלחץ לחקיקת חוקים חדשים ותאפשר גישה מהירה לבתי משפט במקרה הצורך. יש 50% נשים בארץ ואנחנו צריכות להתאגד ולא לתלות את יהבנו על קולבה הרעוע של ממשלת ימין מושחתת, שבמוצהר דואגת לעשירים ולרווחיהם, למדינת-הצבא המדושן ולעצמם.
אם אין אנחנו לנו- מי לנו.
אני מחכה כבר כמה ימים לכך שיצוצו עוד כמה אמירות אמיצות. מה, שירה היא באמת היחידה כאן? אה, הנה הצטרפתי. האם אנו באמת רק שתיים? ממש לא להאמין על חד"ש…
אני הצטרפתי בזמנו מתוך תקוה אמיתית לשינוי, וזה דורש הכרזה: אקשן! לא אקשן קולנועי, למרות שאני באה גם משם. אקשן הסטורי ועתידני.
כאזרחית העולם, אנרכיסטית גאה, אני קוראת לכולנו – אנרכיסטיות/ים בחד"ש ומחוצה לה, ביחד עם כל חברות/י חד"ש למיניהן/ם: תחי המהפכה!