תמונה ראשונה:
"מאמא שניצל" בקופנגן, תאילנד. כל מאה מיליון הישראלים שבאי מתרכזים כאן וזוללים מוצר אחד בלבד – סנדוויץ’ שניצל.
הקירות מפוצצים בדפי המלצות, בכלל, כל האדרין (חוף המסיבות הלא-רשמי של האי) מלא בהמלצות של ישראלים על כל דבר שזז – ממסעדות ועד מסאג’ים.
"שניצל בן זונה!! חבל על הזמן! ברוך ומשה מרמלה", "המנה הטובה ביותר ביקום – ושעובד יזדיין", "אמא, מצטער, כאן יותר טעים"…
ההבעה הבוהה-התמידית של מירי מרצינה לרגע: "חוני, תסתכל על זה".
מקומט, וקצת מצהיב, תלוי לו דף נייר על המקרר ממולנו, ומכריז באותיות זוהרות:
"אכלנו, שתינו, נהנינו, ובסוף לא שילמנו כי "שכחנו": החברה הטובים מחיפה אוג’ 2006.
תמונה שניה:
שוב מאמא שניצל
אנחנו מתיישבים ליד סטלן בקוקו. "ישראלי"? אני שואל בחיוך, "וואלה", חוזרת התשובה המוכרת. אבל משהו חסר כאן בבירור, משהו חסר אצלו – הוא לא מחייך בחזרה.
עשר דקות, שני שניצלים וקולה אחת – הכל יוצא החוצה.
"מכת הערסים פה פשוט איומה", הוא לא שם לב אבל הוא מדבר בקול רם, כמעט צועק.
"יצאתי עם בחורה אתמול, הלכתי לקנות משהו לשתות והשארתי אותה לבד, אני חוזר ואני רואה אותה מוקפת בחבורה של ערסים, מציקים לה, מטרידים, אחד מהם פשוט גרר אותה לאמצע הקקטוס (המועדון המרכזי, ח.ק) וקרע לה את החולצה". "היינו פה אתמול והיה נהדר, לא קרה לנו שום דבר, פשוט חוסר מזל" אני מנסה לפייס אותו, "איזה חוסר מזל! תסתכל מסביבך, איך זה שמכל מאה ישראלים שאני פוגש, 90% הם פשוט זבל! זבל!" עכשיו הוא כבר צועק, והמקום הוא כולו על טהרת העם הנבחר.
תשמע.. אני מגמגם.. יש גם בריטים שיכורים..
תמונה שלישית:
לפני שעה קלה. סוי רמבוטרי וויליג’, גוד רומס, אקונומיק פרייס. וזה נכון. חדר יחיד, נקי עם מזגן ומקלחת חמה – רק 450 באט. הוגן בהחלט.
אני יוצא לאכול ארוחת בוקר, וניגש לקבלה להפקיד את המפתח.
עוד מרחוק אני מזהה את המבטא.
"וואט! וואט! וואט אר ווי אפליינג??? וואט?" היא צורחת, אישה שמנה וסמוקת פנים.
"ווי צ’קט אאוט… איי פייד יו פור דה נייט, אנד…".
סדקים ראשונים על פניה החתומים של התאילנדית בקבלה, היא נסערת, אבל שומרת על איפוק
"איי אמ סורי ליידי…" "נוט פוסיבל…".
והאישה ממשיכה לצרוח.
הבת הפרחה שלה מסננת בעצבים, "עוד רגע אני מעיפה לה סטירה, מי היא חושבת שהיא?".
בינתיים הגיעה התאילנדית לקצה גבול היכולת שלה.
"סטופ איט" היא אומרת בתקיפות – אבל לא גויה מעם הערלים תשתיק את בת העם היהודי הגאה השב לארצו לאחר 2000 שנות גלות?
"איי סטופ! יו סטופ! יו אר סטופיד! סטופיד פיפל! אנד באד פיפל!"
מסביב, בלובי, יושבים תיירי כל העולם. המומים ומלחששים.
אני מתרחק משם במהירות, מתפלל שאף אחד לא יראה אותי, שאף אחד לא יזהה אותי
רק שלא יחשבו שגם אני, רק שלא יסתכלו ויגידו: ‘עוד אחד כזה’,
רק שלא ידעו שאני מ ה ם
על זה אומרים הישראלים בהודו "וואי לייק דיס בהאיה?" שזה בתרדום חופשי- "למה ככה אחי?".
בכל מסעותי נעתי בגפי ונאמר לי כל הזמן "מה, אתה ישראלי? דווקא לא רואים עליך". אחרי התבהמות בשטחים, אין הרבה מה להלין על ההתנהגות של הישראלים בחו"ל וכמובן גם בארץ. פשוט מבייש.
ארה"ב הדורסנית ומדינות רבות אחרות שאחראיות לפשעי מלחמה, לא מנהיגות גיוס חובה ולכן אותם צעירים שמבצעים את הפשעים, לא נוטים להצטרף לחבריהם למסע תענוגות בסוף השירות בעיראק.
מעבר לוולגריות הישראלית הקלאסית, שאיננה קשורה כלל לכיבוש, ישנו האלמנט ההתנהגותי של פריקת עול. לכך וודאי סיבות רבות, אך מעולם לא פגשתי אנשים המתייחסים בזלזול למקומיים כמו הישראלים, המאמינים שכולם נועדו לשרת אותם. אחרי שחיילים חוטפים ומתעללים בפלסטינים תוך כדי משחק פלייסטיישן ואח"כ רואים שז עובר בשתיקה, מה זה לטרטר איזה תאילנדי מסכן?
ידעתי שיהיה מגיב שיטען שהכיבוש אשם
אבל לא תיארתי לעצמי שכבר בתגובה הראשונה יטען מישהו את הקלישאה הנבובה הנ"ל.
"אחרי התבהמות בשטחים…" אומר המגיב בכותרת "אהבתי" ושוכח שתיירים אמריקאים דווקא הרבה יותר מנומסים מתיירים ישראלים למרות שארה"ב שמה אותנו בכיס הקטן בכל מה שקשור לכיבוש ודורסנות חסרת מעצורים.
אני משוכנע שגם תיירים גרמנים המשיכו לומר "ביטה" ו"דנקה" לפני שבעים שנה כאשר צבאם ומדינתם הגדירו התבהמות שלא היתה ולא תהיה כמוה בתולדות האנושות,
אבל העיקר שהמגיב הראשון מצא את הנוסחא לפיצוח גנום החוליגניות הישראלית: "אתה כובש משמע אתה חוצפן",
כמה פשוט, כמה שטחי,
וכמה טוב שיש לנו דקארט קטן בגדה השמאלית.
לא מתבהמים. רוצחים, מאנייקים. והצד האפל של הירח.
סדיזם קרוב לרצחנות, ואין לו דבר עם התבהמות. התנכלות ליולדת במחסום זה סדיזם קבוצתי. זה רשע, זה סוג של שטניזם, זו לא התבהמות.
נושא הנישול והכיבוש לא שייך לא להתבהמות, לא לחוסר הגבולות של ניצול-יתר קולוניאליסטי אלא לדבר אחר לגמרי: איון – איון וסילוק עם אחר. עניין האיון הקר גולש גם לישראל עצמה ומתופעל כלפי אוכלוסיות נירחבות. כך, בעוד הבנקים למשכנתאות בארה"ב נתנו אשראי רחב לשכבות מצוקה לצורך דיור – כך ששכבות אלו היו שחקנים, אמנם פסיביים במערכת הכלכלית (אמנם לצורך ניצול), בישראל לא הוענקו משכנתאות כאלה, ואנשים ניזרקים לרחוב.
בישראל לא ניתן אשראי כלל לאלה מחוץ למעגל המשתתפים במבנה האוליגארכי ההגמוני. לכן, בישראל בניגוד לארה"ב, שכבות שלמות הן ב"צד האפל של הירח" ואינם כלל שחקנים במגרש הכלכלי-חברתי. שכבות אלה מאויינות למעשה, ממש כמו הפלשתינאים.
ומהי ההתבהמות הישראלית? מקורה במחאה והדחקה והתנערות מגינוני המאנייקים ההגמוניים. (מאנייקים -כינוי עממי לרוצחים בנישמתם וחסרי נשמה אלה, החדורים תרבות רשע ואיון לשמו. כל האדמיניסטרצייה והפקידות בישראל היא כזו. חלקים נירחבים מהאליטה הליברלית כאן היא כזאת, ואין זה משנה אם הם מכנים עצמם שמאל, ימין, סוציאל דמוקרטים וכד’).
זה מחוץ למעגל ההגמונייה המאנייקית והרוצחת בישראל פורק כל גבולות של נימוס ותרבות, ואינו משתתף במשחק של משביקי נישמתו אחוזי הרשע וחסרי הנשמה. הוא יפנה למחייתו למקורות כלכליים אחרים: לשוק האפור, לבסטה בשוק הכרמל, יפתח מוסך, יהיה עוסק מורשה – איסטלטור או טכנאי טלויזיות וכד’.
תסלח לי, אבל הנסיון שלך להמשיך עם הקשר "כיבוש=חוליגניות" הוא פשוט חסר בסיס.
רוב הישראלים החוליגנים המטיילים בחו"ל לא שרתו שירות קרבי בו "חוטפים ומתעללים בפלסטינים תוך כדי משחק פלייסטיישן"
ולו רק בגלל העובדה הפשוטה שהחיילים הקרביים הם מיעוט מבין החיילים בצה"ל ובטח שהם מיעוט בתוך כלל האוכלוסיה.
במאמר עצמו של חוני קבלו מדובר בכלל על אישה, וקשה לי להאמין שהיא חטפה פלסטיני ושיחקה בפלייסטיישן.
לטורקיה למשל מגיע נחת נכבד של תיירות מישראל, ההתנהגות של הישראלים שם היא מתחת לכל ביקורת אבל הפלא ופלא – בקושי תגרד שם ישראלי אחד שהיה חייל קרבי, הרוב הם משפחות בהן האמא, האבא והילדים – כולם לא יודעים להתנהג.
אני מסכים איתך לגבי עניין פריקת העול
ויש כאן בהחלט מקום לדיון ומחקר,
אבל לא צריך באופן אוטומטי ולא קשור לערב את הכיבוש בכל דבר. מותר גם לחשוב, אתה יודע, ולא לקפוץ עם דברים תלושים ולא מבוססים.
אין לי מושג איך אתה יכול לדרוש "גבולות של נימוס ותרבות" בתגובה בה אתה משתלח בגסות שהיא על סף הגזענות.
מלבד זאת, לדבר בזכות המשכנתאות בארה"ב זו פשוט אוולת.
ההלוואות לחסרי יכולת בארה"ב היו כלי פיננסי למטרת מסחר "לופט גשעפט" קלאסי.
חוסר היכולת של החייב להחזיר היתה ידועה ומכוונת. האדם שלווה את הכסף הפך מהר מאוד לחייב, וגם הבית שקנה (איך אמרת? "אשראי רחב לשכבות מצוקה לצורך דיור") עוקל וסופח לנכבסי הבנק.
זו התבהמות! וכזו שסופה כפי שראינו הוא רע והרסני לאותה מערכת עצמה.
הדיכוטומיה שאתה עושה בין "למעגל ההגמונייה המאנייקית" לבין "אלו שפונים למחייתם למקורות כלכליים אחרים" היא עוד אוולת פרי עטך הצפודה והמאיינת (כפי שאתה היית מתאר זאת):
כל עוסק מורשה מנהל חשבון בנק, יש לו רואה חשבון ומגעים ענפים עם רשויות וגופים כלכליים. הוא לוקח הלוואות, משכנתא וכו’
ובכלל, עצם התואר "עוסק מורשה" מראה על חלקו במערכת שאתה קורא לה "ההגמונייה המאנייקית והרוצחת בישראל".
חוץ מזה כבר ראיתי "מאמרים" שלך בהם אתה לועג ומטיח עלבונות ברוכלים בשוק,
אז אל תהיה פתאום גיבור גדול ותאדיר את שמם של אלו שהשמצת קודם.
אפשר להרחיב את הדיון בנוגע למטייל הישראלי מול האירופאי-צפון אמריקאי, אבל כרגע רציתי רק לומר שמעולם לא התעורר בי הצמא לישראלים, גם אחרי חודשים רבים בניכר. מוטב כמובן להמנע מהכללות, אך היראלים המעט יותר מבוגרים, שבחרו לטייל לבדם או בזוגות, היו נעימים יותר וקומיוניקטיבים יותר לעומת חברים הצעירים שנעו בחבורות גדולות.
די,מספיק כבר.באמת נמאס.
בתור אחד שמסתובב כל הזמן במזרח הרחוק אני חייב להסתייג קשות מהכתוב במאמר.
רוב המטיילים הישראלים במזרח הרחוק נעים על מסלולים פחות או יותר קבועים.
אחוז המטיילים הישראלים במזרח הרחוק,אינו עומד בשום פרופורציה לגודלה המוחלט.
רוב המטיילים האירופאים והאמריקנים אינם תרמילאיים.כלומר טיול אקונומי בגסט האוזים ולא במלונות,נסיעה ברכב ציבורי ולא בהסעות מאורגנות ועוד.
הטייל הישראלי הטיפוסי אם כך,נפוץ יותר ומתערה יותר התוך האוכלוסיה המקומית.
הטייל הישראלי תמיד יהיה אחד מהחברה המקומיים וגם תמיד יהנה מחברתם.
למי שמכיר את התופעה-יותר ויותר תירים בעלי אמצעים מאירופה וארה"ב "חותכים" את היבשת בטיולי פאר המשלשלים מזומני עתק לכיסיהם של בודדים.מרבית המסעדות והגסט האוזים הזולים עומדים בשממון מחוץ לעונה והפערים בין נותני השירות המקומיים הולכים וגדלים.
בתוך המסה הזו של מאות אלפי ישראלים המטיילים באופן עממי,ועל מסלול די קבוע,תמיד ימצאו הדפוקים-אלו שאינם מבינים את המנטליות המקומית-אלו שהם בד"כ גם חסרי הנסיון.
קל מאד לראות אותם משום שמספרם המוחלט גדול.
אך מנסיוני רוב המטיילים הישראלים הם על הכיפאק בלשון המעטה.המטייל הישראלי עדיף בעיני עשרות מונים ע"פ התיירים השבעים,המפונקים והמנותקים-הרואים את המזרח הרחוק מבעד לחלונות האוטובוסים הממוזגים ומלונות הפאר שלא לדבר על תיירות המין המשגשגת באופן מפלצתי.
נכון ישנם גם מוצ’ילרוס שאינם ישראליים.אך במזרח הרחוק,הם ממש מיעוט ביחס לישראלים.
וגם הם אינם טלית שכולה תכלת.נהפוך הוא.
אפשר להמשיך ולהמשיך,להביא מקומות,סיפורים ועדויות.אך מה שרציתי לומר,הוא שמי שמטייל יותר מחודש במזרח הרחוק,ימצא עצמו מחפש ישראלים כמו צמא במדבר.יש לכך סיבות תועלתיות רבות.ואם כבר נתקלתם בכאלה שהתנהגותם חורגת,ברוב המקרים הם כן יפנימו את הביקורת.אסור לצאת ולחרוץ ישר את הדין.
יואיל כותב הכתבה להודות ששנאתו הבסיסית ל"גניוס" הישראלי המצוי-זה ששירת בשטחים והיה שותף לפעולות שאינן מקובלות בלשון המעטה עליו ושדרכו הפוליטית ימנית,היא המניעה אותו לברור בצורה סלקטיבית את השבבים שעפים בניסור ודרכם לציר תמונה מעוותת.
אני אפתח בהסכמה עם נקודה אחת נכונה בתגובתך: ישראלים הם (גם) אכן בין התרמילאים ה¨איכותיים¨ ביותר במזרח ובדרום אמריקה – ובמילה איכותיים אני מתכוון לאינטרקציה עם אוכלוסיה מקומית, חיפוש אחר טיול ¨אוטנטי¨(להבדיל ממסע תענוגות) וסקרנות באופן כללי.
אלא מה? לצערי אין סתירה בין הדברים. הקצה השני של הסקאלה חי ובועט. ואם אתה לא מאמין לך לצ’אנג מאי ותראה את ההוסטלים שעליהם שלטים: ¨ישראלים אינם רצויים¨, גם בנפאל אגב.
אישית כמעט חטפתי מכות משני שיכורים בלאוס שזיהו את המבטא הישראלי שלי. לאוס! זה הרי פשוט לא יאמן, ויעיד כל מי שטייל במדינה הזו. אין עוד עם כל כך רגוע ובלתי אלים בכל העולם כולו.
גם אתה יודע מה הסיבה: יש לשאר שכמה ימים לפני כן הגיעה חבורה טיפוסית של 10 ישראלים, רמסה והשפילה אותם.
אני בארגנטינה עכשיו… הא! אילו רק היה לי פסו עבור כל סיפור ששמעתי על ישראלים קולניים, ישראלים חסרי נימוס, ישראלים שמדברים בגסות ובבוז למקומיים, ישראלים שמציקים לבנות.
הייתי הולך וקונה עכשיו סנדוויץ’ מילאנסה קומפלטה, ואפילו היה נשאר לי עודף לקוקה קולה.
ציפור יקר – אני פטריוט ואוהב את המדינה שלנו מאוד, לא דעות של שנאת ישראל מניעים אותי – להיפך. דעות של אהבת ישראל. כמובן שפגשתי המון ישראלים שהיו אנשים נפלאים ובאקפאקרס נפלאים – ואני מעז לומר שיש אצלנו יותר כאלה מעמים אחרים: אבל הצד המכוער מאפיל מכסה והורס הכל…
המשך טיול נעים במזרח. שתה סינגה גם בשבילי.
חוני
האמת,זה עתה חזרתי מצ’אנג מאי ולא נתקלתי בכאלה גסט האוזים.גם בלאוס לא "נפלתי" על שיכורים.לעומת זאת פגשתי המון לאוסים אוהבי ישראלים.ונכון,לא שללתי לרגע את העובדה שיש גם ישראלים קשים ובעיתיים.אבל חלק מהשנאה הבאה לביטוי בשילוט העוין למשל,נובע מקנאה ותסכול-אסביר לך: אם גסט האוז מסוים מתיחס רע למטיל/ים ישראלים השמועה פושטת ביניהם כמו אש בשדה קוצים (זה מפני שהתרמילאי הישראלי בד"כ מחובר באינפוזיה לאינטרנט וזה גם כוחו),בשלב הבא הגסט האוז הזה נשאר ריק וזה מסביר חלק מהענין.מה עוד שהתייר הישראלי הנמרץ לא מוכן לאכול כל חרא שמנופק לו ע"י מקומיים חמדנים וחסרי יחס-יש המון "סקאמים" ונוכלויות.הישראלי הממוצע איננו פרייר ויודע היטב לעמוד על שלו (גם לאור העובדה שבין המוצילרוס הוא מהווה רוב,כלומר לא אחד ש"בולע" את כל מה ש"מאכילים" אותו משום שהוא מפחד או חש בודד).שוב אנני מכחיש חלילה את התופעה של כיעורם של חלק מהמטילים הישראליים,אני רק משייך אותה לכמות.היכן שיש הרבה תיירים גרמנים תגלה גם את הכיעור הגרמני והיכן שיש הרבה אמריקנים תגלה כמובן את האמריקני המכוער.ואם טעיתי בהבנת מקור זעמך (כלומר דוקא אהבת הגניוס היא זו שמניעה אותך),אשמח להתנצל.
שתהנה בדרום אמריקה,אצלי בתכנית עכשיו דוקא גאווטמלה ואולי ניקרגווה.אבל הכיס רוצח אותי…אתה בטח מבין.מקווה שניפגש ורק נהנה אחד מהשני.אהה בקשר לסינגהה,אז הרמתי אחת לכבודך אבל ביננו אני מעדיף את הרום הביתי מלאוס.(ותשאיר ג’לוק מהמאטה).
טוב לראות שאפשר לנהל דיון ענייני על תופעה שלילית ישראלית, וזאת מבלי לנדוד למחוזות הכיבוש והרצחנות של מיכאל שרון והמגיב הראשון.
לא הכל קשור בנכבה. ישנם טיילים אידיוטים שאינם קלגסים של צבא כיבוש כמו שישנם גם טיילים איכותיים שדווקא כן שירתו שירות קרבי בצבא.
ברגע שהעניין הזה יובן במחוזותינו – אולי אז יתאחה הניתוק המוחלט בין השמאל העקבי לבין הציבור הרחב בישראל.
הכי קל להשתלח בהתנהגות של המטיילים הישראלים…והרבה פעמים גם אני מצאתי את עצמי נבוך מול ההתנהגות הזאת …מצד שני, אם כבר הזכרת את תאילנד ואת המטיילים הישראלים…שווה להזכיר כל מיני אנשים מאירופה וארה"ב שאולי לא צועקים …הם לא טסו בשביל לצעוק עד לתאילנד…הם טסו 13 שעות מעל חצי כדור הארץ רק בשביל לשכב עם ילדה בת 12….זאת אולי לא אלימות….אבל זה בהחלט אונס…ככה שברמת הדירוג…אני מעדיף את האלימות המילולית…