שפעת החזירים יוצרת, לפחות עד כה, יותר בלבול ממצוקה, יותר סקרנות מחרדה, יותר פליאה מדאגה. רב הסתום על הגלוי. טווח אי הודאות כה רחב עד שהוא בלתי נתפס בכלי הניתוח שהמוח האנושי מורגל בהם. מצד אחד רק חולים בודדים אובחנו בישראל עד כה, אך חשוב מכך, החולים סבלו מתסמיני שפעת קלים יחסית. גם התמונה בעולם הרחב נראית דומה. מצד שני עומדת לה כחרב מתהפכת ההשוואה ל"שפעת הספרדית", שקטלה לפני כ-90 שנה, לפי הערכות שונות, מ-25 עד 100 מיליון בני אדם ומאיימת שוב לתבוע את קרבנותיה שלמספרם אין שיעור.
"שפעת החזירים" חדלה להיות מגיפת שפעת (ממשית או בפוטנציה) והפכה להיות ל"תופעה" שיש לה היבטים רבים: תקשורתיים, רפואיים, פסיכולוגיים, מיסטיים, ארגוניים, וניהוליים ברמה הלאומית והבינלאומית. אך ל"תופעה" זו יש גם היבטים חברתיים-מעמדיים הן בהקשר הצר והן בהקשר של הגלובליזציה, שמן הראוי להתייחס אליהם בבמה זו של השמאל, אף שאין הן עומדים במוקד. אחת השאלות, שאין עליהן עדיין תשובה מוסמכת, היא מדוע התמותה מהשפעת הייתה מוגבלת למכסיקו (גם התינוק שנפטר בארה"ב הגיע משם סמוך לפטירתו). אחת ההשערות היא שהעוני ותת התזונה מהם סובלים תושבים רבים במכסיקו גרמו למערכת חיסונית ירודה אצל החולים ושתנאי התברואה הנחותים בחלקים נרחבים של המדינה, סייעו להתפשטות הנגיפית. גם מערכת בריאות לא מתקדמת ולא זמינה לכל, הביאה ככל הנראה לתחלואה קשה יותר ולתמותה, בהשוואה לחולים נושאי הנגיף בארה"ב ובמערב.
בנוסף ניתן לתהות, על הניגודיות הקיצונית בתקשורת. האדישות הנמשכת, ללא מכלים, של העולם המערבי, למוות ההמוני הנמשך באפריקה ממחלות זיהומיות ומרעב. לעומת ההתרגשות מכל חולה נוסף שמתגלה כחולה בשפעת החזירים באחת ממדינות המערב, הסובל, אללי, מתסמיני שפעת קלים וזוכה למשבצת משלו במפת העולם.
ארבעים וחמשה מיליוני שקלים שאינם בנמצא לצרכים חברתיים, נמצאו מיד, בלחץ התקשורת, לרכישת כמות נוספת מתרופת טמיפלו שנמצאת כבר במחסנים בכמויות אדירות. וזאת למרות שלא ברור מה התרומה של תרופה זו להחלמת החולים. האם הם החלימו בגלל התרופה, למרות התרופה או בלי קשר אליה?
בתורת הכאוס זיע מעופו של פרפר ביפן עלול לגרום לסערה בברזיל בשל תופעת שרשרת, לא ליניארית, המעצימה את עצמה במודלים לחיזוי מזג האויר. ההשלכות הגלובליות ידועות היטב גם במערכת האקולוגית והדמוגרפית (נדידת העמים צפונה שגם אנו חווים אותה) ובמערכות נוספות. בתורת המגיפות זו לכאורה תופעה שכבר למדנו להכיר: מחלות או נגיפים חדשים שנוצרו באפריקה (איידס) בהונג-קונג, במכסיקו עלולים להתפשט חיש קל בכל העולם. זה גם אחד ממחירי הגלובליזציה הכלכלית. התנועה היא דו-סטרית. סוג של נקמה קטנה, נקמת עניים: אתם נהנים מפירות הגלובליזציה? יש לזה מחיר: פירות באושים. ואם בנקמות, אמיתיות או מדומות, מדובר. החיידקים הודברו באמצעות האנטיביוטיקה – עתה הנגיפים, אחיהם הקטנים, מנסים להשיב מלחמה שערה, לפני שיהיה מאוחר מדי גם עבורם.
לפרשה נספחים גם היבטים כמעט גרוטסקיים. המכסיקנים טוענים בתוקף שמקור הנגיף הוא אירו-אסיאתי ושולחים את שגרירם בארץ למחות במשרד החוץ, לא פחות, כנגד הצעתו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לקרא לה שפעת מכסיקנית. במצרים החליטו להשמיד עשרות אלפי חזירים אף שלהשמדתם אין כל קשר להתפשטות הנגיף. אין זה אלא ניצול הזדמנות ציני שמניעיו דתיים. מסתבר שאנו כאן בישראל בכל זאת מתקדמים יותר.
הבלבול הרב נוצר גם ממסרים שאינם ברורים. לא ברור אם הנגיף בגלגולו הנוכחי הוא קל כפי שנראה כיום, או לחילופין מה גורם לו להיות לעיתים אלים ולעיתים קל, כפי שנראה היה רק לפני ימים אחדים. דומה שאין מספיק מידע גם לארגון הבריאות העולמי והמרכז לבקרת מחלות באטלנטה. לציבור מגיע בכל מקרה מידע מקוטע, שרק מוסיף למבוכה.
לא מפליא אם כך שיש התוהים האם אין כאן מהדורה חוזרת של פרשת באג 2000. למי ששכח, נבואות שחורות אודות קריסת מערכות המחשוב והמכשור הממוחשב עם תום האלף גרמו לבוקה ומבולקה בעולם המחשוב אך לבסוף התבררו כלא היו בבוקרו של הראשון בינואר 2000. ואכן יש מאפיינים דומים אחדים בין שני האירועים. כמנהל האגף למכשור, הנדסה רפואית ותקשורת בבתי החולים של "הדסה" וכמי שעמד בראש ועדה של משרד הבריאות בנושא, חוויתי את עוללות באג 2000 בכל עצמתם ואני יכול להעיד מכלי ראשון איך החל להתגלגל העניין ככדור שלג והגיע לאן שהגיע. המאפיין הדומה הבולט ביותר בשני האירועים הוא אי הוודאות. גם בבאג 2000 היה מרכיב כזה, אך הערכה מקצועית, דקדקנית ושקולה הובילה אותי ויכולה הייתה להוביל גם אחרים, ואולי גם הובילה, לתובנה שהסיכון מזערי ותוצאותיו (אפילו במכשור רפואי קריטי, כמו במקרה שלי) ניתנות לשליטה. אך נראה שבשני המקרים נוח היה לנוגעים בדבר, בכל הדרגים, משיקולים של אי נטילת סיכון למעמדם האישי, ליטול חלק בתהליך הסוחף. התהליך החל במועצות המנהלים (שחבריהן חברים לרוב בגופים רבים ושימשו כ"סוכן" חשוב בהעברת המסר השגוי), ירד להנהלות ומשם לדרגים המקצועיים. העובדה המדאיגה יותר היא, שלא קמה שום ועדה לדון במשאבים שבוזבזו, כשהתבררה האמת. יומיים לאחר תום האלף איש לא עסק בכך, גם לא התקשורת. אולי בגלל שכולם היו שותפים לדבר. אך חשוב לציין שחלקה של התקשורת בענייני באג 2000 היה שולי יותר מזה שבשפעת החזירים. גם לגורמים שביקשו ל"גזור קופון", והיו כאלה, היה אז חלק משני בלבד בליבוי התבערה. מה חלקם כיום? לא ברור עדיין. אך ברור שההמולה והבהלה עושים אך טוב עם יצרניות הטמיפלו ותרופות מקבילות, ועם סוכניהן בארצות השונות.
האם השיקולים של ראשי מערכות הבריאות ברמה העולמית והלאומית דומים כיום לאלה שהדריכו את קובעי המדיניות לקראת סוף האלף? נראה שכן, לפחות במובן זה שנוח לנקוט פעולות שיש בהן כדי להסיר אחריות, מאשר לקבל את האחריות עצמה. התקשורת, גם אם נטלה בכך חלק, חלקה היה שולי יותר מזו שבפרשה הנוכחית. יחד עם זאת נראה שההבדל בין שני המקרים, אם יש כזה, מתמקד בשאלה מה היא ההסתברות לפי דעת מומחים בלתי משוחדים, שזן השפעת שנראה כיום כי אינו אלים, יהפוך לכזה. האם זו הסתברות תיאורטית מזערית או הסתברות ממשית? בעניין באג 2000 הייתה לי דעה נחרצת. בעניין השפעת נראה שיש לשאול את המומחים באמת: מדעני המעבדה. לא את המנהלים והקברניטים. במידה ויתברר שקובעי המדיניות החמירו ללא הצדקה, מלכתחילה, דהיינו על סמך העובדות שהיו לפניהם, גם אז יוכלו אלה לטעון בחמקמקות שהתוצאות הושגו הודות לאמצעי הזהירות שננקטו.
חשוב שהמדיניות תיקבע אך ורק על סמך המידע העדכני בכל רגע נתון, מבלי להיות מושפעים מהשיקולים הזרים שהדריכו את קובעי המדיניות לקראת סוף האלף.
כרגע המצב הפוך. כל יריקה כזו חוזרת ליורק. מתי יתחולל ההיפוך? עוד מאה מאתיים שנה?
דרום אמריקה, שנזנחה על ידי הקפיטליזם הצפון-אמריקאי, עוד תירק חזק על צפון אמריקה בחזרה.
יש היבט פוליטי-כלכלי מובהק לסיפור. חברה אמריקאית בשם סמיתפילד קורפוריישן, המגדלת חזירים ומייצרת את כל התוצרת הנובעת מהם (בשר, עצמות, וכן הלאה), נקלעה לצרות בארה"ב כיוון שהשפכים שלהם זיהמו את כל הסביבה, ובעקבות חוקים חדשים להגנה על הסביבה הוטלו עליה קנסות כבדים. אז קמה לה החברה הענקית והעבירה את מפעליה לווראקרוס שבמקסיקו, ושם היא עושה כאוות נפשה, כיוון שמקסיקו מדינה ענייה ולא יכולה להרשות לעצמה לכפות על חברה כזאת, המספקת הכנסות משמעותיות לכיסם של מקסיקנים, לציית לחוקים לשמירת הסביבה. התוצאה היא זיהומים רציניים, ובין השאר שפעת החזירים הזאת. ‘גלובליזציה’ היא לעיתים קרובות מילת כיסוי לדרך בה המדינות העשירות מעבירות את הזיהום והזוהמה שלהן אל המדינות המתפתחות. כאשר הנזק חוזר כמו בומראנג, מתלוננים האשמים האמיתיים.
אכן אינפורמציה חדשה ומעניינת שלא התפרסמה בתקשורת