מצעד הפוליטיקאים המזועזעים, בייחוד אלה המכהנים כשרים בממשלה המנופחת בראשות בנימין נתניהו, בעקבות פרסום הבוקר של תכנית הקיצוצים של האוצר, מעלה את השאלה התמימה: "נו, האם לא ידעתם?" או: "האם חשבתם שיש לנו ביבי חדש, שלא הכרנו?". מתברר שהים הוא אותו ים, ונתניהו הוא אותו נתניהו. ולנתניהו יש עקרונות מוצקים: כאשר הטיטניק הקפיטליסטית עומדת לרדת למצולות הים, יש להבטיח את מקומם של בעלי ההון בסירות ההצלה.
אבל ה"זעזועה העמוק" של השרים והפוליטיקאים אינו יכול לפתור דבר. כי אחת הבעיות הקשות שהמשבר הקפיטליסטי מציב בישראל היא שמנסים להציל את החולה, בדיוק עם אותן תרופות ניאו-ליברליות שגרמו להחמרת מצבו. אהוד ברק, למשל, דורש "הרחבת בסיס התקציב". זה טוב, כמובן. אבל השאלה האם יש "להרחיב את בסיס התקציב" כדי להמשיך ולהקים התנחלויות, מאחזים, כבישים עוקפים ואזורי תעשייה בשטחים ועוד השקעות ביטחוניות ואנטי-חברתיות נוספת בשירות האימפריה (המתפוררת) הישראלית? האם אין דרך אחרת?
הבוקר התריע היועץ הכלכלי של שר האוצר, פרופ’ עומר מואב, ש"מה שקרה באיסלנד יכול לקרות בישראל". אבל גם באיסלנד הרחוקה חושבים שניתן לעשות אחרת. ולאחר שבועות של הפגנות (היו אלה מחאות ללא תקדים במדינה בה מספר תושביה אינו גדול על מספר תושבי ת"א-יפו) ושבעקבותיהן התפטרות הממשלה השמרנית, הוחלט שם להלאים את כל המערכת הבנקאית. וגם במישור הפוליטי יש חדשות: בבחירות האחרונות שנערכו לפני מספר שבועות הוקמה באיסלנד הממשלה השמאלית ביותר בתולדותיה. נכון, אנחנו לא איסלנד, כי כאן האזרחים בחרו בממשלה הימינית ביותר בתולדות מדינת ישראל.
בשבוע שעבר ולרגל האחד במאי (יום העובד הבינלאומי) החליט נשיא ונצואלה, הוגו צ’אבס, להעניק תוספת של 20 אחוז לשכר המינימום, לקצבאות השונות ולפנסיות. כך, שכר המינימום בוונצואלה הוא עתה הגבוה ביותר באמריקה הלטינית והצריכה גדלה תוך מספר ימים באחוזים ניכרים, דווקא בצילו של המשבר הכלכלי. נכון, אנחנו לא ונצואלה. כאן, הממשלה אינה דואגת לתוספת שכר לשכירים, אלא לפגיעה בהכנסותיהם של השכירים, המובטלים, הנכים ומקבלי קצבאות.
באנגליה, לפני שבועיים הממשלה החליטה להכביד את תשלומי המס על תאגידים ובעלי השכר הגבוה. זאת, בדומה למדיניות אירופאית אחרות. מטרת הצעד היא להרחיב את בסיס התקציב (ע"ע אהוד ברק). נכון, אנחנו לא אנגליה. כאן הממשלה דואגת להקלות במס לבעלי ההון.
ובסין הרחוקה, הממשלה דולגת במדיניות משולבת של הקמת עשרות מיליוני יחידות דיור חדשות באזורי הספר, גיוס מיליוני עובדים לטיפול בבעיות הסביבה והתארגנות העובדים בתאגידים הזרים הגדולים – במטרת לחתום על הסכמי עבודה קיבוציים שיעניקו תוספות שכר לעובדים. נכון, אנחנו לא סין. קודם כל כי, כידוע, אין מצוקת דיור בישראל. על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול בידי המדינה 2 מיליארד שקל להקמת שיכונים חדשים אבל אין היא עושה שימוש בכספים אלה. כמו כן, המשבר הסביבתי פסח על מדינתנו הקטנה והמדינה לא מעודדת (בלשון עדינה) התארגנות עובדים. עובדה: מזה שלושה שבועות שובתים המנחים באוניברסיטה הציבורית הגדולה במדינת ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, ואין הממשלה רואה את עצמה מחויבת לקיים את חוקי העבודה גם במוסדות להשכלה גבוהה המקבלים סיוע ממלכתי.
אז, אנו לא סין, לא ונצואלה, לא איסלנד ולא אנגליה. אנחנו מדינה הנשלטת על ידי כת קנאית של מאמיני הדת הניאו-ליברלית. זו כת המוקפת באויבים רבים: סינים, איסלנדים, בריטים, ונצולאנים.כופרים בעקרונות השוק החופשי המקודשים הממתינים לרגע של חולשה כדי לפגוע בעקרונותיה. אבל גם כאן אפשר אחרת. ניתן לקדם תכנית חירות כלכלית וחברתית פשוטה, שיעדיה להטיב השכירים, המובטלים והגמלאים. וזו תכנית בת שמונה נקודות: הבטחת עבודה למובטלים על ידי איסור על פיטורים – בייחוד בתאגידים וארגונים הציבוריים ובבעלות ממלכתית והעלאת דמי האבטלה לרמתם לפני 2001; הקפאת שכר הלימוד באוניברסיטאות במגמה לבטלו כליל; שינוי יסודי בכללי המשחק של קרנות הפנסיה על ידי הקמת מערך פנסיה ממלכתי בערבות המדינה וביטול הפרטות הקרנות; בניית רבבות יחידות דיור לזכאים במדינת ישראל (קרי: בתחומי הקו הירוק), פיתוח מואץ של מקורות אנרגיה מתחדשים; החזרת כל התקציבים שנגזלו ממערכות החינוך, הבריאות וההשכלה הגבוהה; חיזוקם של התאגידים בבעלות ממלכתית על ידי גיוס עובדים חדשים והצבת יעדי תעסוקה ממלכתיים; עידוד הקמת קואופרטיבים ותאגידים בבעלות ציבורית. ומאיפה כל הכסף הזה? ביטול הרפורמות במס לתאגידים ולבעלי השכר הגבוה הוא הצעד הראשון. העלאת מס החברות ל-40% והעלאת השתתפות של המעבידים בביטוח הלאומי ל-10% משכר העובדים, הוא הצעד השני. הקטנת מימדי האימפריה הישראלית על ידי הפסקת הכיבוש וחתימת הסכמים לשלום צודק עם הפלסטינים ומדינות ערב, הוא הצעד השלישי.
לעיון בקיצוצים המוצעים:
http://my.ynet.co.il/pic/news/06052009/memshala.pdf
קצר וקולע
לכל הפוליטיקאים, כולל נתניהו, ברור שבסופו של דבר רק חלק מהקיצוצים האלה יצאו לפועל, לםפי מיטב המסורת של שיטת העז.
אבל מה שחשוב הוא עוד דבר שיקרה כמו תמיד בשנים האחרונות – בעוד מספר שבועות יעבור בכנסת תקציב מקוצץ, בתמיכת אותם פוליטיקאים מהקואליציה שהיו "מזועזעים" מהצעות הקיצוץ הראשוניות, שעוד תהיה להם החוצפה להצביע על הישג-כביכול, כלומר ביטול חלק מהקיצוצים.
יישר-כח וכל הכבוד לד"ר אפריים דוידי על מאמרו החשוב ודבריו הנחרצים, הנכוחים
מילים כדורבנות!