הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 במאי, 2009 6 תגובות

ההזדמנות הגדולה של השמאל להטמיע בציבור את הרלוונטיות שלו מוגשת בימים אלה על מגש של זהב. תנועות השמאל החוץ פרלמנטריות העבריות והערביות כאחת, ואולי בצירופם של מרצ וחד"ש חייבות, כבר מתמול-שלשום לתכנן מתקפה רבתי על דעת הקהל העברית והערבית גם יחד.


קיעקוע המוסכמות הנוקשות של ממשלת ישראל על ידי ממשל אובמה בעניין בניית הכוח הגרעיני מצד אחד, ודיכוי בכוח של המאויים הלאומיים הפלסטינים מצד שני, מזמנים הזדמנות פז להיערך לקראת סיוע מבית בערעור המוסכמות האלה.

בניית האופציה הגרעינית, עידוד ציונות מתנחלת בשטחים ומיליטריזציה של החברה הם פרי הבאושים של פרדיגמת הפחד מפני החרבתה של המדינה בידי "כוחות רשע" מזדמנים לבקרים . "הייתה שואה, ומי יתקע לידנו שהיא לא תחזור".


הפחד הוא יועץ גרוע, מה עוד, שנבואות החורבן ופחדים אובססיביים עלולים, לעיתים, להגשים את עצמם. תהליך השחרור מן הפחד הוא משימה קשה אך מאתגרת, והיא מוטלת עתה כמציאה לרגלי השמאל. לשם כך עליו להסתייע בריכוכה, אם לא בפירוקה, של הפרדיגמה הזו. ייתכן שלראש הממשלה ממתין טיפול בהלם שממשל אובמה החל בביצועו.


תנועות השמאל הקטנות אך איכותיות ודעתניות צריכות לאמץ החל ממחר בבוקר הלך מחשבה של לוחמת גרילה אידיאולוגית. כלומר: להפתיע.


להופיע במקומות בלתי צפויים; לנצל את המבוכה שזורע ממשל אובמה בקרב הימין הישראלי; לשבש את שביעות הרצון של הציבור השאנן על ידי היערכות אפקטיבית להסברה ולשיכנוע. ולא בדרך של מיגננה ואפולוגטיקה, אלא באמצעות הסתערות משולבת של כל הכלים היצירתיים העומדים לרשות השמאל.


יש אומרים כי בשמאל מתקבצים גברים ונשים יצירתיים. הגיע הזמן לתת למיתוס הזה להציג תוצאות. על צרור הצעות שמעתי מידיד פרסומאי, הטוען שצריך להיצמד לרפיסותו של ביבי כאדם לומד: "ביבי, מה למדת היום בגן?" או, "ביבי, הכנת שעורי בית?" או "ביבי, אין מועד ג’".


אותו פרסומאי המשיך ופרש את משנתו בתחום מלאכת השיכנוע: להכין אלפי סרטים ירוקים לקשירה על כל זיז ועל כל בליטה. הירוק יסמל את סוף עידן הזמן הצהוב והשחור של הפחדת עצמנו והפחדת האחרים. זו חרושת ההפחדה


שהניבה הרג סתמי של אזרחים ולוחמים משני עברי פי פחת.


מחשבות אלה ייצרו אצל אותו פרסומאי רעיון לסטיקר נוסף בסיסמה, "מן הפחד אל הפחת". ובאותה נשימה מסביר האיש שלנו, כי לוחמת גרילה אידיאולוגית משנה מיום ליום את טקטיקת הקרב. למשל, מתקפת טלפונים והרעשה באמצעות מסרונים, כמנהג הזמן, לאנשי השררה. הטרדה מזדמנת באמצעות הדואר האלקטרוני המורשה של מקבלי ההחלטות בנוסח, "טובות השתיים מן האחת" או, "שתי מדינות הן יותר מאחת". וכך גם להזהיר את נציגי הציבור כי שעון החול הולך ואוזל ובאופק זורחת שמשה של המדינה הדו- לאומית.


בנושא הגרעין יש לכוון לחתימה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני; אמנה שישראל מסרבת לחתום בשם העמימות הבלתי עמימה בהחלט.


"חותמים על האמנה – משתחררים מן הפחד" ייכתב על הסטיקר. "כור למטרות שלום, יביא שלום" או, "כור למטרות מלחמה – יביא למלחמה".


תנופת הסטיקרים תהייה רק ההתחלה. המסרונים והאי-מיילים יבואו בהמשך; והסרטים הירוקים אחר כך. העצומות, מצעדי מחאה בשביל ישראל, טקסים סמליים מתוקשרים יגיעו בהמשך. אין לתת אפילו ליום אחד לחלוף ללא הברקה יצירתית, שיגור רעיון או ביצוע מעשה שלא ירעיש את הארץ.


תנועות השמאל הן כיום השוליים שבשוליים. זה הזמן ללמוד, להבין, להתחדש ולהנץ את הניצנים הירוקים הראשונים שלאחר השריפה הגדולה. יש להאמין בזה ולגרום לכך שהציבור יווכח כי השמאל הוא בית היוצר ובית הגידול של רעיונות חדשניים; שהוא נחל איתן ומעיין בוקע של מיטב המחשבות המחוללות שינוי; מקור לא אכזב של תיאוריות ופרקטיקות של צדק חברתי.


במקביל, צריכות תנועות השמאל הקטנות אך מרובות להקים אירגון גג כדי לשכלל את רמת התיאום ביניהן ואת יכולתן לפעול בו זמנית במקומות מרובים. ארגון הגג יעצב סדר יום בו יהיה מקום מרכזי לסמינרים ולימי עיון בהם יהגו תלמידים, סטודנטים, גימלאים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, אמנים ויוצרים בבניית מודלים חדשים להתמודדות עם גילויים פאשיסטיים בחברה ולהעצמת חוסנן של זכויות הפרט, זכויות מיעוטים, זכויות פוליטיות ולאומיות. כמו כןף הן יעסקו בחשיפת המנגנונים ההגמוניים המבצעים לתיאבון ולהכעיס הדרה, השתקה דיכוי ונישול.


תנועות השמאל הקטנות אמורות להמשיך בסדר היום הרגיל שלהם. ההצלחה האידיאולוגית של "האנרכיסטים נגד הגדר", המעשית של "קואליציית הזית" והתדמיתית של "מחסום ווטש", ראויה להערכה ולהוקרה על עקביותן ועל מסירותן של התנועות. תנועות השמאל חייבות ללמוד מגופים קטנים אלה מהי דבקות ונחישות והחשוב מכל – ללמוד מהצלחתן.


האם תנועות השמאל הקטנות ייענו לאתגר? האם ינוצל חלון ההזדמנויות הכמעט היסטורי הזה? האם ניענה, ולו גם באיחור גדול לקריאת השחף של לובה אליאב ונזהיר את הנוסעים מן הקברניטים המובילים את האניה להתרסקות מן הקרחון ההולך ומתקרב?

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. רגוע הגיב:

    תקרא לאט בשקט אבל בקול רם מה שכתבת ותבין שלשמאל לא יהיה סיכוי בשום מקום נורמלי גם אם סוף העולם יגיע.

  2. איתן הגיב:

    הזמן הוא זמן איחוד!!!

    יש ללכת לאיחוד סוציאלסטי אמיתי!!!
    מרצ-חד"ש-פורשי העבודה (אם יירצו)
    ולהקים את המפלגה הסוציאלסטית הישראלית!!!!

  3. חכם ציון הגיב:

    אין לשמאל סיכוי, כי אין שמאל בישראל. כולו של מה שנקרא השמאל מתעסק רק בשאלת הפתרון לסכסוך הלאומי בין יהודים לערבים ומזניח את ההתעסקות בנושאי חברה וכלכלה.
    לרוב הציבור נמאס מההתעסקות המיותרת בעניין הפלסטיני מאחר שגם לא נראה פתרון סביר ורציני בטווח הזמן של הדור הקרוב.

  4. חכם ציון כרגיל צודק הגיב:

    אלא מה,ע"מ ובאמת יהיה אפשר לחולל כאן מהפיכה כלכלית חברתית,חייבים להבין שכל התארגנות חברתית פוליטית המעודדת מנהיג יחיד פסולה מראש להצלחה.
    מכאן שנדרשת הבנה דמוקרטית מתקדמת ופשוטה:
    הפרדת רשויות מוחלטת.
    על בסיס התארגנויות של שורשי עשב לפי שיטת העשרות.
    אם רוצים שינוי אמיתי,זו הדרך היחידה.
    כלומר עד שזה לא ייושם,המלך ימשיך להיות ערום.
    לא מאמינים? הביטו מסביבכם ואמרו לי בעצמכם אם עד היום השתנה דבר מה בממלכת דנמרק.

  5. הזדמנות או התאבדלות!? איילה סבאג הגיב:

    לדעתי ישנה כאן יותר התאבלות על השמאל מאשר הזדמנות המצב הוא כזה שאחרוני השמאל הבודדים ממאנים להאמין שסופם הגיע ומזיקים בשינים ובציפורנים את פיסת הבד הקרועה והבלויה אשר מתנופף ברוח מלאכותית לגמרי…
    השמאל המפוזר לא יתחבר לעולם תחת קורת גג אחת כי כל אחד ואחד מהם ירצו לשלוט ולהיות המובילים אין להם את התובנות לבחור מנהיג אחד משלהם ולתת לו להוביל ולתמוך בו. אז בתוכם הם מתנהגים בצורה של קרע אותי ואקרע אותך עד זוב דם תארו לכם אעך הם מתנהגים בינם לבין חיצונים למשל מזרחים? עד שהשמאל הנותר והבודד לא יפנימו שהם חייבים לעבוד על "מחלת" הגזענות ושנאת החינם שנטוענ בהם הרי שאין ולא יהיה שמאל.

  6. מנשה בן מאיר הגיב:

    לרגוע ולחכם ציון שלום. חכו בסבלנות ותווכחו כמה השמאל הנו רלוונטי. אפילו לשמאל הציוני יש כבר הישגים. ברק תומך בהקמת מדינה פלשתינאית בריש גלי ולאוזניהם של אובמה והקהילה האירופית ועיני מכתיב רפורמה סוציאלית ובולם קפיטליזם חזירי.
    חכו למהלכי אובמה ותווכחו כי לצירוף המילים "אין סיכוי" אין כל כיסוי

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים