כמי שמתגוררת וחיה בעיר "מעורבת", בשכונת ה"גטו" שבעיר העתיקה ברמלה, וכמי שעוסקת בסוגיית הערים המעורבות זה שנים במסגרת פרויקט "ערים מעורבות" של עמותת שתי"ל, אני רואה לנכון להגיב על טענת נדב שרגאי במאמרו, להתנחל ביפו, עכו, לוד ורמלה, שפורסם בעיתון "הארץ" ב-17 במאי 2009 :
טענתו היא, כי יש צורך להתנחל ביפו, עכו, לוד ורמלה כדרך לפתרון מחדלים בערים המעורבות. אני מבקשת להעלות כאן מספר שאלות, תהיות ונקודות למחשבה, שהתעוררו בי תוך כדי קריאת המאמר. אודה ואומר, כי המשימה עלתה לי במאמצי התאפקות גדולים לנוכח ניסוחי ההסתה המזעזעים והניתוח הפרנואידי של הכותב.
ואני שואלת: לאיזו מציאות מנסה שרגאי לגרור אותנו? האם מדיניות של התנחלות בתוך הקו הירוק אינה סותרת את ריבונותה ועצמאותה של המדינה? האם לא למדנו מן ההיסטוריה כי השאיפה להילחם בזיכרון הקולקטיבי של עמים אחרים היא מלחמת שווא כושלת, שהשלכותיה הרסניות? מדוע יש צורך להמחיש כיבוש חוזר של הערים המעורבות? האם הכותב לא השכיל לדעת שהדרך היחידה לחירות ולעתיד שפוי ומבטיח היא דווקא ההשתחררות מנטל הכיבוש ומן האובססיה ההתנחלותית? האם לא למדנו מספיק כי האשלייה של ניצחון ההיגיון האתני שהוא מנסה להטיף לה היא הרסנית להוגי האשליה?
האם לא די בכך שהערים ההיסטוריות, "המעורבות" כיום, אשר כיכבו בעבר כערי מרכז משגשגות, הפכו לפריפריה ולמקבץ של שכונות מוכות עוני ותסכול כתוצאה מן החרדה הדמוגרפית? האם לא למדנו לקח מן העבר כי הנדסת האנוש הביאה הרס וחורבן? האם לא די בכך שמאז קום המדינה הערים המעורבות עברו תהליכים של הרס שיטתי וניסיון למחיקת זהותם בשל אותה אידיאולוגיה ותשוקת הייהוד, כפי ששרגאי מטיף לה?
לו היה מעמיק ובודק, כעיתונאי מקצועי ונטול פניות, היה שרגאי מגלה כי עקב מצבן הקשה של השכונות, ובגלל הזנחת הערים המעורבות, תושביהן חשים זה שנים ארוכות כי הם מופקרים בידי השלטונות. זו הסיבה העיקרית לכך שתושביהן היהודים, ובעיקר בעלי היכולת הכלכלית, נוטשים אותן ועוברים לערים אחרות.
תושבי הערים המעורבות בכלל ואוכלוסייתן הערבית בפרט, טרודים בחרדת ההישרדות וההתמודדות לנוכח נטל הגזרות הכלכליות שעליהן התבשרנו בימים האחרונים. הקיצוצים הגורפים במשרדי הממשלה החדשה פוגעים קשות באוכלוסיות המוחלשות בכל הארץ, ובמיוחד בתושבים היהודים והערבים של הערים המעורבות.
המיעוט הפלסטיני-הערבי בישראל המתגורר בערים המעורבות נרדף עדיין בעקביות באמצעות צווי פינוי והריסה וממשיך להיאבק בחיי היומיום למען שוויון וזכויות כגון, הזכות לקורת גג, לחינוך, לתעסוקה ולייצוג הולם.
אירועי עכו האחרונים מהווים תזכורת חדה לפוטנציאל הנפיצות העצום בערים האלו. בתקופה של רגישות פוליטית ומתיחות בין יהודים לערבים במקומות שונים בארץ, מן הראוי להשקיע משאבים ואנרגיות בתכנון למימוש האפשרויות האדירות הקיימות בערים המעורבות ולהתחיל לראותן כנכס של המדינה ולא כנטל עליה, דווקא בזכות הרכב תושביהן.
כמי שגדלה בשכונה מעורבת ברמלה, הריני מבשרת לך שרמלה ידעה ימים יותר שפויים ושגשגה בפועל דווקא כשהיתה מעורבת יותר. בשכונת העיר העתיקה חגגנו שמחות משותפות, חגים ומנהגים וצמחנו עם תחושה של עושר תרבותי. לדאבוננו, התהליך נקטע בשל אותה מדיניות של הפרדה ושל בניית חומות פיסיות ונפשיות בין יהודים לערבים; מדיניות אשר הוכחה כישלון.
מצער לדעת כי עד כה הלקח לא הופנם. תושבי ערים המעורבות חולמים לחיות בעיר משגשגת, בסביבה פורה ובריאה, עיר המכבדת את כלל תושביה. הם בוחרים באופציה של חיים ובנייה ומסרבים בתוקף לניסיונות ההסתה להרס ולחורבן.
הגיע הזמן לשנות את השיח המתלהם, הגזעני והמאשים ולאתגר את כלל החברה הישראלית בשיח של התחדשות עירונית, פיתוח אמיתי ושגשוג המתאים את עצמו למאה ה-21.
קיימות בכבוד, שכנות מכבדת, עיר מאפשרת, צדק חברתי וכלכלי, איכות חיים, חופש ביטוי, שלום אמיתי ושוויון אזרחי הם הערכים שצריך ורצוי לקדם, ולא הפחדה, גזענות ואותה רטוריקה מוכרת שתוצאותיה ידועות לנו היטב.
* בות’יינה ד’ביט היא אדריכלית ומתכננת בפרויקט "ערים מעורבות" של עמותת שתי"ל.
תודה על התגובה השפויה כל-כך, בות’ינה. צריך הרבה כוחות נפש בשביל שלא להתפרץ אל מול הדברים הבורים כל-כך של שרגאי, ובעיקר אל מול העוורון שלו כלפי המציאות. כשקוראים את מה שכתב, נוצרת תחושה שהוא בכלל לא רואה בני אדם מול העיניים שלו, גם לא את היהודים שגרים בערים המעורבות, כמו שרמזת ובצדק. הבן אדם חי עמוק בתוך סרט היסטוריה בסגנון "דונם פה דונם שם" ו"ארץ אבותינו" (כפי שהוא מקפיד לעדכן את קוראי ‘הארץ’ בגילויים ארכיאולוגים יהודיים בלבד, שמתגלים מפעם לפעם בשטחי הגדה).
ולכן בעצם הויכוח ביניכם הוא לא ויכוח בין 2 נרטיבים לאומיים מתנגשים, כמו שהוא היה אולי רוצה לחשוב. זה ויכוח בין גישה פונדמנטליסטית (גם אם היא מנסה להתחפש למתונה יחסית) לגישה אנושית בסיסית. אני מקווה ששלחת את התגובה למערכת העיתון, ושהיא תפורסם באופן מודגש.
חיי נפשי שאני מזדהה עם כל מילה ממילותיך.הנה לא מזמן נידונה קבוצת נערים ערביים לעונשי מאסר ממושכים על שום שיידו בקבוק תבערה לעבר ישיבה בעכו.כל מי שמכיר את הארועים ולו במקצת יודע היטב מי הם אותם מחרחרי מדון גזענים אלו שבמעטה הדת מקדשים כל פעולה גזענית וכל עשיה למען ההפרדה והשנאה.הבקבוק שהושלך לעברם הושלך גם על ידי ועל ידיי כל מי שחרד לגורלו של פסטיבל עכו (לשם משל).אך את רואה לבדך,זו המציאות.
דברים הולכים ומשתנים.אחד הדברים שאני רואה סביבי במלוא התוקף וההיקף,הינה ההפנמה שביודעין,של מרבית אזרחי המדינה היהודים, שאין מקום בא"י השלמה,לשני העמים.אחד צריך ל"עוף" לוותר ואולי אף ל"התפוגג".כלומר רוב מרבית הציבור בערים המעורבות יעלים עין,יתקרנף וישתוק נוכח הריסת נדבכי הקיום המשותף שעמלנו כה רבות להקימו.מהרבה בחינות אני חש שהגורל מתעתע בנו.משום שאני מרגיש ברגע זה כמו הומניסט גרמני בעת עלית הנאצים לשלטון,אי שם בתחילת שנות השלושים,בראותו את מה שנעשה ליהודים.מצד אחד עוולת אין קץ ומצד שני חידלון וחוסר יכולת אמיתית לשנות את הנגע שכמו שיטפון הולך ומציף כל חלקה טובה.גם לנאצים אז באותן שנים,הייתה פילוסופיה,מדיניות ומשנה סדורה כביכול. היו להם סיבות "טובות מאד" להצדקת התנהגותם וגם להם היו תומכים נלהבים בכל חור.זו הרי נטיתו של האדם הפשוט לחפש איזה השתיכות ע"מ שלא לחוש נחות וחלש.רמתו האינפנטילית של ההמון אינה באה לידי בטוי כאשר תדברי או תדוני עם נציגיו הציניים והתועלתנים הספורים.מספיק מבט אחד באוהדי קבוצות הכדורגל המעמיסים איצטדיון שלם בנהמותיהם ושמיעה אחת של ה"שדרנים" וה"פרשנים" המלומדים שלהם,ע"מ להבין זאת.זה המצב.
גם לא אומר לך מה לדעתי ניתן לעשות.משום שכולנו כאן יודעים שסוציאליזציה דמוקרטית אמיתית של האזור כולו-כזו החוצה גבולות ועמים,היא הפתרון.אך בכך לא אהיה שונה מדתי נבער המאמין בביאתו הבלתי אפשרית של איזה משיח הזוי.
לכן מה שנשאר הוא לשלב זרועות ולעשות ככל יכולתנו למען השלום ודו הקיום ביננו.
על גלי השטפון העכור שמציף כאן את כולנו,רק רפסודות שתהינה בנויות מהאחוה היהודית ערבית תוכלנה לשוט.כל אחד יתפוס משוט וביחד יתכן ונוכל להגיע לחוף המבטחים.
אבל בהתחלה צריך לבנות את הרפסודות האלה.לזה נותר לנו עוד זמן.
יישר-כח לבות’יינה על דבריה הנכוחים, המרשימים, היוצאים מן הלב וחודרים אל הלב.
מילים כדורבנות! כל מילה בסלע! תבורכי!
ההפגנות בבילעין דווקא כן אלימות. תמיד מספר מפגינים מגיעים עד לגדר הקרובה לחיילים וזורקים אבנים-לאו דווקא ישירות על החיילים אך לכיוונם. בכך הן נותנים תירוץ לחיילים לירות עליהם וכשיש חקירה אז חייל יכול להגיד שהוא הגן על עצמו. חבל לי שההפגנות נגררות לאלימות. הרי המפגינים יודעים את המחיר שזה גובה-הם יכולים להפגין בלי לזרוק אבנים וז יהיה פחות סיכון שהחיילים יגיבו בכזו אלימות. שלא יששתמע בשום פנים ואופן שאני מגינה על צה"ל, להפך, אני תומכת בהפגנות אך חיי אדם חשובים מכל ויש לשמור עליהם.
רגע רגע רגע-כמה שאלות:
-למה היהודים בעלי האמצעים עוזבים?
-האם הגזרות הכלכליות פוגעות רק בערבים??!
-האם כשכן באה אוכלוסיה חזקה לערים המעורבות זה גם בעייתי ?
-אם יש רצון לפנות התנחלויות המתנחלים צריכים לעבור לתוך הקו הירוק.לא ברור שחלקם יגיעו לערים מעורבות?
-האם יש בעייה שאני בתור יהודי (לא מתנחל) אעבור לגור בעיר מעורבת ??
מבקש תשובות
רונן