אחרי שלוש שנים של צפייה קבועה בחדשות יום השישי בערוץ 10 גָלינו לערב אחד לערוץ השני. זה היה מעין אקט של מחאה על השינוי שחל בשיבוצם של רביב דרוקר ועופר שלח שנטשו את ערב השבת שלנו. היה מוזר לראות את יאיר לפיד אחרי זמן כה רב, ואין צורך לומר שהדו-קרב המילולי המגוחך בין הכתב הצבאי רוני דניאל למוּדלף המדיני אמנון אברמוביץ’, הציף אותנו בתחושה עזה של קבס. אברמוביץ’ דיבר על ממשלת המתונים החביבה עליו מן העבר הקרוב, של אריאל שרון, אהוד אולמרט ואהוד ברק (או שמא נקט בביטוי "שמאל"?) ואיש באולפן לא התפקע מצחוק.
עולם כמנהגו נוהג, אמרתי לעצמי, ולפני שקיבלנו את המנה היומית של דודו טופז, שהפך מליצן לכלב שוטה שפגיעתו רעה, ראינו את הכתבה הרגילה, שמוחזרה כבר מאות פעמים, על המתנחלים הטובים שמוכנים לפנות איזה רבע צריף מפני דרכי שלום וכדי לכבד את המורשת שנחלו בטירת צבי או בשדה אליהו, מול הרעים שמתכוננים למאבק אלים בצבא, שמגן על חייהם ומאפשר להם לפרוע בשכניהם הפלסטינים.
השנאה הנוראה של הפולשים כלפי הבעלים האמיתיים של האדמות בשטחים הכבושים ידועה היטב לכולם. אבל בתוכנית ראינו גם מתנחל שחגג את שריפת שדותיהם של הפלסטינים, בהתאם לשיטת העונשין הניאו-נאצית שחבריו הנהיגו שם: פלסטינים המעבדים את אדמתם הם יעד לנקמה עבור ניסיונות של הממשלה לאחז את עיני האמריקאים ולהרוס מבנה עלוב כלשהו לכמה ימים, עד שבני העוולה האלה יבנו אותו מחדש.
עד כאן ניחא; הורגלנו לגרוע מזה. אבל המתנחל הגדיר את נשיא ארצות הברית ברק אובמה בכינוי הגנאי הגזעני "כושון", שהוא שווה ערך ל"ניגֶר" בעגה של מארגני ומבצעי הלינץ’ בשחורים במיסיסיפי ובאלבמה, בשליחות המפלגות הנאציות והקו קלוקס קלאן. הוא המחיש לנו את מה שידענו ממילא: רבים מבין המתנחלים חידדו את תודעתם האדנותית והגזענית. הם חומדים בגלוי את הכפרים והערים של שכניהם ורוצים להשלים את השתלטותם על אדמה לא להם. הם יעשו הכול כדי להשיג את מטרתם. רצח יצחק רבין בשנת 1995 עוד יחזור על עצמו, וגם לאישים אמריקאים, כולל אובמה, צפויה עתה סכנה מטרור יהודי. למרבה האירוניה, איש אינו מתייצב מולם ברצינות, למעט אנשי ממסד שמבקשים להשקיטם כדי שישראל תוכל "לטפל בבעיית הגרעין האיראנית".
נפלנו עמוק מאוד: בישראל פועלים גזענים בנוסח אלבמה מלפני שישים שנה מצד אחד, ומולם ניצבים מטורפים מהזן החילוני המבקשים לחרחר מלחמה נגד מיליארד מוסלמים. בתווך קיימים אנשים לא מעטים, שרוצים להשיג את שני היעדים שמסכנים את חיינו וחיי ילדינו: גם לתקוף את איראן וגם לגרש את הפלסטינים מהשטחים.
היחס לאובמה מעסיק כיום את מיטב המוחות בשמאל הישראלי העקבי, והנושא חרג כבר מזמן מהתחום התיאורטי אל שדה הפעילות הפוליטית הממשית. בעיתונות השמאלית ובאתרי האינטרנט שלנו מופיעים ניתוחים פוליטיים, מהם מבריקים, שמבקשים לשאוב תקווה רבה מנאומו המרשים של נשיא ארצות הברית בקהיר, וגם כאלה שמאמינים שהוא ממשיך לשקוד על טיפוח האינטרסים החמסניים והחמדניים של האימפריאליזם הכוחני האמריקאי, בדרכים חדשות, מתוחכמות יותר. החשש של כמה מהוגי הדעות הבולטים בשמאל הוא מחידוש ההגמוניה האמריקאית באזור במסווה של תהליך שלום חדש, פחות או יותר בהתאם לקווי המתאר של היוזמה הערבית מבית מדרשם של הסעודים. שוב ישועבדו עמים שלמים בידי שליטים עריצים, אבל פרו-אמריקאים, ומשאבי המזרח התיכון יעמדו לרשותם של שני העשירונים העליונים בעולם המתועש.
להשקפת העולם הזאת, שהיא אוניברסלית ומשותפת לחוגים רחבים בשמאל האירופי, יש כמובן גם היבטים אזוריים מובהקים. בשמאל העקבי מתייחסים בחשדנות הולכת וגוברת לדרך שבה רותמים את הרשות הפלסטינית לשירות האינטרס הנצלני האמריקאי, וחוששים ממדיניות מתמשכת של הפרד ומשול שינציח את בידודה של רצועת עזה וימשיך להתעלם מהאסון ההומניטארי הנורא שפוקד אותה כאן ועכשיו.
בצד הפחות סוציאליסטי והיותר ליברלי של המחנה היוני העקבי (שלא לדבר על היונים ממרצ ושרידי היונים במפלגת העבודה) מאורי אבנרי ועד יוסי שריד, נוטים לחגוג את נאום אובמה ולראות בו נקודת מיפנה היסטורית בתולדות האזור ואולי גם בדברי הימים של העולם כולו. קראתי בתחילת השבוע מאמר יפה ואיכותי של אבנרי, שהזכיר לי את התבטאויותיו בזמן ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בארץ ונאומו בכנסת לפני 31 שנה. אבנרי הוא מאמין גדול בכוחן של מלים ושל מחוות דרמטיות, ונדיבות הרוח המילולית שנשיא ארצות הברית הפגין כלפי הערבים והעולם המוסלמי הרשימה אותו, במידה רבה של צדק. בשל אהבתו לרטוריקה קראתי לו פעם "רביזיוניסט שמאלי" ולא התכוונתי בכלל להעליב את העיתונאי החביב עלי ביותר. אבל אנשי שמאל קשוחים, בעלי תודעה סוציאליסטית שהיא מטבע הדברים אנטי-אמריקאית, נוטים למתוח ביקורת על הציר ושינגטון-קהיר-ריאד, שנוצר כדי להבטיח את המשך שלטונה של הרכושנות על מקורות האנרגיה בעולם.
הוויכוח הזה נשמע אזוטרי באוזניים לא שמאליות והוא בעצם חזרה כמעט מדויקת על הדיונים שהתקיימו אצלנו בימי אוסלו העליזים, החל מספטמבר 1983 ועד להתמוטטותה של הממשלה שיזמה את ההסכמים בשנת 1996. האם שומה עלינו להיות יותר אדוקים מהאפיפיור? האם אנחנו מבינים את האינטרס של עמי האזור יותר טוב מאחרים, ואפילו מוכנים לשחרר את תומכי המתנחלים מהרשת שאולי נפרשה עליהם, ובלבד שלא נקדם אינטרסים צרים של המגזר החמדני בעולם, שגם אובמה, בתוקף היותו ראש הפירמידה הרכושנית, משרת אותם?
קשה להידרש כאן לכל ההיבטים של הסוגיה הסבוכה הזאת. די אם נאמר, שגם לאנשי שמאל מהזן הסוציאליסטי אסור לסכל את התקוות שיצר אובמה, ובוודאי שלא להתעלם מהתרומה האדירה של נאומו למאבק נגד האתוס הגזעני והאנטי-מוסלמי שמבעֵת בשנים האחרונות את העולם המערבי, וגם אותנו. הידיעות שהתפרסמו בתחילת השבוע על הלחצים על ביבי נתניהו הן מעודדות ואם המתנחלים ותומכיהם חווים עתה חרדה עזה, אין לנו סיבה להרגיע אותם אפילו לרגע. יש לנו מצע משלנו, התומך בהידברות גם עם חמאס ומסתייג מהזיקה הפרו-מצרית והפרו-סעודית ברשות. הוויכוח בין תומכיו הנלהבים של אובמה בתוך השמאל לבין מתנגדיו הוא רעיוני ועמוק, אבל ההשלכות הטקטיות של המדיניות החדשה בוושינגטון כלפי ההתנחלויות מקובלות על כולנו. מי שיעזור לפלסטינים להשתחרר מהמתנחלים ויסייע לפירוק גדרות האפרטהייד, יזכה להכרת תודתנו גם מבלי שנוותר על המצע הבסיסי האנטי-רכושני, שהוא עמוד האש ועמוד הענן של כל סוציאליסט.
* התפרסם ב"כל העיר".
תודה לחיים ברעם על מאמר בהיר ומעניין. כאחד מחובבי אובמה אני חושב שראוי להוסיף שגם בענייני פנים של ארצות-הברית הוא מייצג גישה חדשה שמטרתה להקהות את הקפיטליזם הגס הרווח באמריקה.
אובמה שואף לביטוח בריאות ממלכתי עבור כל ילדי אמריקה, הוא מעלה את המסים לבעלי הכנסות גבוהות ושואף להקטין את הפערים החברתיים.זה לא הרבה במושגים של שמאל אירופי, אך במציאות האמריקנית זה לא מעט.
אובמה אולי איננו סוציאליסט אבל הוא מה שמכונה באירופה ובקנדה "שמרן אדום". כלומר מי שתומך ברעיונות השוק החופשי אך הוא בעל מודעות רבה לצורך באיזונו עם שיקולים חברתיים.ד’ישראלי במאה ה-19 היה פוליטקאי מהסוג הזה וגם רוזבלט במאה ה-20 היה קרוב לכך.
יתרון חשוב של אובמה הוא שמדובר באדם פיקח ורחוק מנאיביות. ייתכן שסתר ליבו הוא רותה להפוך את אמריקה לשבדיה, אך הוא יודע מה אפשרי ומה לאו.
ארבע הערות בנוסח טלגרפי והצעה קצרה אחת. כולן בנושא "נאום אובמה והשמאל":
1.במאמר שלעיל מופיעים שישה (!) ביטויים שונים עבור ‘שמאל’ – "שמאל ישראלי עקבי", "השמאל האירופי", ",המחנה היוני העקבי", "רוויזיוניזם שמאלי" (נגזר מכינוי אורי אבנרי "רוויזיוניסט שמאלי"), "שמאל קשוח" ("אנשי שמאל קשוחים, בעלי תודעה סוציאליסטית"), "שמאל מהזן הסוציאליסטי", – וייתכן שהחמצתי עוד ביטוי או שניים.
הביטוי היחיד שלא הופיע הוא הביטוי שבו מכנים עצמם "ההוגים הבולטים של השמאל העקבי מהזן הסוציאליסטי" – "שמאל רדיקלי". האפשרות שקיים בכלל שמאל שאינו סוציאליסטי – כלומר שחזון של חברה אנושית חופשית המשוחררת גם (!) מהדיכוי שבניצול הוא ביסוד תפיסותיו ושהאמונה, הנתמכת בניתוחים תיאורטים ובפרקסיס פוליטי, כי אפשר להתקרב לחזון זה כבר בימינו היא ביסוד פעולותיו ומאבקיו – לא הייתה עולה בדעתו של שום ‘הוגה’ בטרם הימים הרעים של ניצחון הפוסט-מודרניזם והשתרשותו בקרב "השמאל הרדיקלי" – שכבר "הגדרתו העצמית" את עצמו כרדיקלי מוציאה אותו מכלל מי שראוי להתכנות "שמאל" ("שמאל מהזן הסוציאליסטי" לשיטתך). אין אפשרות, לוגית, לקיום שמאל שהוא אנרכו-ניהיליסטי.
2. הדוגמא שהבאת להתרחשות הוויכוח הזה בעבר היא "תקופת הסכמי אוסלו העליזים". טעות גמורה. האנלוגיה המתבקשת היא ימי אישור הסכמי השלום עם מצריים – כשחד"ש הצטרפה לגאולה כהן ושאר ימין קיצוני והצביעה נגד (!). רק צ’רלי ביטון הציל את כבודנו ונמנע.
3. בהקשר לאנלוגיה הזו מן הראוי לעמוד על הבדל אדיר בין נשוא הדיון ‘בשמאל’ ערב חתימת הסכם השלום עם מצרים לבין נשוא הדיון הנוכחי. הפעם הדיון מתחולל בעקבות נאום פרוגרמטי, כלומר הצגת עמדה תיאורטית-פוליטית. ולא בעקבות הסכם, כלומר מעשה פוליטי. (ההבדל הזה קיים כמובן גם באנלוגיה שעשית אתה).
4. אם תשוב ותבדוק את מאמרי "ההוגים" הרדיקלים שלנו או את מאמרי "הרדיקלים" האמריקאים (חומסקי למשל) או "הוגי השמאל האירופי" תמצא שאף אחד מהם אינו(!) מתייחס כלל!!! לתוכן דבריו של אובמה – ומן הראוי לציין שאובמה הוא הנשיא האמריקאי ‘המודרני’ הראשון (!) והיחיד (!) שראוי לחלוטין לתואר "הוגה דעות" (בכל ההיסטוריה האמריקאית רק ג’פרסון, מקווה שלא מיניתי אותו גם לנשיא בטעות, זכאי בלב שלם ולפי כל הקריטריונים המחמירים לתואר הזה – וכולם מנסחים את טענתם בנוסח "היזהרו מהדברים הרכים של נשיא "השטן הגדול", משל היה נאום אובמה משול להבדל בין אירן תחת אחמניג’ד לאירן תחת מוסאווי. מאמריהם של ‘מצדדי אובמה’ (וזה של אורי אבנרי הוא הדוגמא הטובה ביותר) היו כולם אודות תוכן נאומו של אובמה – הם תמכו בהשקפת העולם שנפרשה בנאום. חלקם (כמו אבנרי) נסחפו באמונה שהשקפה זו גם תתורגם לשינוי היסטורי שיביא למימושה. אבל דווקא המעידה הזו, שהיא רק לחיוב בדיוק כמו שהיסברת בנוגע לכינוייך את אבנרי רוויזיוניסט שמאלי, עומדת בניגוד לדברי אובמה, שהוא כאמור ‘הוגה’ ותיאורטיקן מעמיק ומבריק, שכל פרק מנאומו הכיל גם את המכשולים העומדים בפני אלה שיקבלו את עיקרי ‘תורתו’.
הצעה:
אובמה כבר העניק לנו שלושה נאומים שחשיבותם התיאורטית היא עצומה – הנאום על אמריקה והגזענות נגד השחורים (בעיצומה של ההתמודדות עם קלינטון), הנאום בעת מינויו למועמד הדמוקרטים (החשוב ביותר לעניין הסוציאליזם) , והנאום בקהיר. אני מציע לכל ‘איש שמאל’ לקרוא בעיון את שלושת המאמרים (לקרוא אותם כמאמרים אקדמיים לכל דבר).
בהנחה ש’העבודה’ הזו כבר מאחורינו הריני להציע לך, ולכל שני הקוראים האחרים של דברי, קריטריון חד וברור להגדרת ‘שמאל סוציאליסטי’:
כל מי שמקבל את העמדות (שהן מורכבות למדי חרף הצגתן הפשוטה והסוחפת) שמעלה אובמה בשלושת הנאומים הללו, ורק מי שמקבל עמדות אלה.
קל להבין מדברי שבעייני "השמאל הרדיקלי" אינו שמאל ובוודאי שאינו שמאל סוציאליסטי. קל יהיה גם לראות שאורי אבנרי הוא אדם יקר אך אינו סוציאליסט. קל יהיה לזהות גם את הניאו-ליברליזם המשותף לחלק מהשמאל הרדיקלי ולימין שבשמאל – מרכז הציוני (בדקו את הסעיפים בנאום אובמה בוועידה הדמוקרטית הנוגעים לפרוטקציוניזם, ואת התקפתו על ההגמוניזם בשם הליברליזם בנאום קהיר).
הבעיה המרכזית היא שאין אינטרס, לא למשטרים בישראל ובאיזור ולא לזה האמריקאי בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אצלי לפחות, אין מדובר בסנטימנט האנטי-רכושני שמונע תמיכה במהלכים של ארה"ב ושותפותיה, אלא חוסר הרצון לתמוך באשליות.
על אותו נושא, של גזענות כלפי אובמה (ולא רק) כתב יוסי שריד בהארץ היום.
קישור
— קישור —
כמו שאת קיסינג’ר כינו בזמנו jewboy היום מכנים את אובאמה כושון.כנראה שלהיות יהודי לא מחסן מאנטישמיות או גזענות בנוסח הקלאן.
שימו לב שאובמה בנאומיו משתמש במונח "כבוד" (dignity) כדי לתאר את הזכות והצורך הבסיסי הטבעי של בני האדם. בנאום קהיר הוא אומר שארה"ב לא תפנה גבה לזכות של הפלסטינים לכבוד, רווחה ומדינה, זסדר הזה (מאלף לשמוע ולראות בזמנך החופשי ביוטיוב, ולהיווכח בין השאר שאינו משתמש במכשיר הזה שבו נעוצות עיניו של מוטי קירשנבאום). הדגשה זו נעוצה בהבנה עמוקה ומקיפה של הדרך לשיפור פני העולם. להתווכח אתו על סוציאליזם הוא דיקדוקי עניות. וכי היה לו סיכוי כלשהו לתפוס עמדה בכירה בממשל הארה"בי (בתחילת דרכו לא שאף למעמד שהגיע בדיעבד) אם היה חותר חזיתית מול הזרם?! חתר בזיגזג והגיע והוא כבול יושרתית וגם פנימית לתנועותיו המתועדות. כדי להביע מקצת מתמיכתי באובמה אומר שחרף היותי אתאיסט גמור, אני מתפלל בוקר וערב להצלחתו החלקית.
מי אמר מדינת אפרטהייד יהודית לאומנית-גזענית קיצונית ופאשיסטית נתעבת בה "אדוני הארץ" – המתנחבלים היהודים נוהגים כלפי התושבים הפלסטינים והאזרחים הערבים עפ"י תורת הגזע הנאצית-פאשיסטית בשילוב עם תורת ה"קו-קלוקס-קלאן" הגזענית הידועה לשימצה – ולא קיבל?
די לכיבוש המזויע, לדיכוי, לנישול, לעושק ולניצול בשטחים הכבושים!!!!!!!!
להוריד מיד את כל ההתנחבלויות והמאחזים ולסגת מכל השטחים הכבושים!!!!!!!!!!!!!!
ידידינו מהשמאל, מורגלים ברפלקס הפאבלובי: כשמדברים על פשעי הפלשתינים, על פולחן המוות הקיים אצלם ובכמה חברות מוסלמיות אחרות הם מייד מתלבנים כנורת להט, כאילו לחצו על כפתור בגופם. וכפי שנורת הלהט פולטת אלקטרונים כדי להאיר, הם פולטים את הבליהם בצרורות, רק שבמקום להאיר הם מסנוורים וגם מסונוורים. איך אמר הנביא, "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל’.
"שפוך חמתך על הגויים", "זכור את אשר עשה לך עמלק", "הטוב שבגויים הרגהו" אלה הם האלקטרונים הפבלוביים שנפש שמאלני הומייה פולטת למקרא הבעת דיעה נגד האיסלאם והצפעונים שהוא מייצר בסרט נע. יש את התועבה הזאת גם ביהדות, כך הם אומרים. גם לנו היו גולדשטיין, פופר, כהנא, אצ"ל, לח"י וכו’ וכו’. כל דת מטיפה לרצח אומרים אתיאסטים שביניהם, והבורים אף מוסיפים שרוב המלחמות בעולם היו בשל סיבות דתיות. ההסתה איננה בלעדית באיסלאם, לנו יש את רבני גוש אמונים, ‘ברוך הגבר’, השוואת הפלשתינאים לעמלק ועוד (לא יותר מדי)
אפשר להביא ציטטות הפוכות ורבות במקורות היהודים לכיבוד הזר, לכך שכל אדם נברא בצלם, ל"לא תרצח" האוניברסלי. אבל מה זה יעזור, הרי בעיניכם, ידידי מהשמאל, איסלאם = יהדות = נצרות וכי דת היא דת היא דת. אפשר לאזכר אינספור פעולות רצח וטרור של מוסלמים זה כחמישים שנה לעומת עשבים שוטים שצמחו בכל העמים והארצות כולל היהודי ולציין שכמות היא בסופו של דבר גם "איכות" האם זה יהווה איזושהי הפרכה לידידי מהשמאל הלהוטים להציג אותנו כלא רעים מהם?
טוב, בכל זאת אנסה…
ובכן, בראשית היה מוחמד, מחולל האיסלאם. מלבד כושר כריזמה המצאה ודמיון בלתי מוגבלים, היו לו גם כמה רגשות קמאים במקצת. כדי להשליט את דתו החדשה על הסרבנים שלא התלהבו, הוא רצח וגם ירש, שדד וגם אנס חיסל קהילות שלמות שלא נענו ליצריו הנרקסיסטיים, וגם השמיד כל זכר לתרבות הקדומה שהיתה בקהילות הללו. לזכותו יאמר שעשה את כל אלה ללא הבדל דת, מין ולאום. פשוט מאוד: מי שאינו מוסלמי הוא פושע ודינו מוות. כך נעלמו קהילות של גויים עובדי אלילים שחיו בסובלנות זו עם זו וגם קהילות של יהודי חצי האי ערב אולי רצח העם הראשון. אלו הם דברים שנכתבו על ידי הסטוריונים מוסלמים בלא מעט גאווה.
והמופת, הדוגמא וגיבור התרבות שכל מוסלמי גאה רואה מול עיניו הוא של רוצח שודד ופדופיל (כן, הוא גם אנס קטינות). כמוני תראו וכך תעשו הוא אומר להם מעל דפי הקוראן. וכמוהו רואים ועושים אלפי מוסלמים ברחבי העולם והשאר ברבבותיהם ומיליוניהם מריעים להם, תולים את תמונותיהם, מפרסמים את צוואתם הקוראת ללכת בדרכם ובדרכו של הנביא. אמהות גאות בפרי בטנם שזה עתה מסר את נפשו על קידוש השם של נביאו. אבות מכנסים חפלה בסוכת אבלים כדי להלל את אללה ונביאו שהרעיפו על בנם מעט מקדושתם והפכו אותו לשהיד, מתפארים שבנם שוהה במחיצתן של שבעים ושתים בתולות, ובין לבין אוכל דבש ולוגם יין האסור על בני תמותה. השהידים ומעשיהם מתפרסמים בכל העולם המוסלמי, דרך מסכי אל ג’זירה, עיתוני האליטות מאסיה ועד אפריקה ובמסגדי הקהילות המוסלמיות ברחבי תבל.
כך ראו ועשו בהבדלים קלים גם המופתי הירושלמי, נאצר, ערפאת, השייח יאסין וכך רואים עושים ומטיפים גם בין לאדן, השייח נסראללה, כהני הדת באיראן, אימאמים במסגדים ומורים במדרסות. את התוצאות ראינו בבואנוס איירס, ניו יורק, באלי, מדריד, איסטנבול, לונדון. ויסלחו לי תושבי מקומות אחרים בעולם שפסחתי על שמם.
הדת הזאת הבנוייה על משטמה לכל מי שאינו מוסלמי, יכולה לפרוח רק במקום של מאבק, מלחמות, הסתה, יצרים משתוללים ושנאה רותחת כלבה. היא צריכה אויב תמידי והשלום שלה הוא במקום בו שולטים מוסלמים אדוקים (דאר אל-סלאם). את המלחמה היא תעביר לכל מקום הנשלט ע"י הכופרים באיסלאם (דאר אל-חארב). אם הקו-קוקס-קלאן בארצות הברית היה מבטא את עצמו כדת, היא לבטח הייתה קרובה לאיסלאם בהבדל משמעותי אחד: האיסלאם אינו גיזעני ומקבל לשורותיו כל מי שיהיה מוכן לאמר " אללה הוא גדול ומוחמד הוא נביאו". לא פלא שתנועות לאומניות ערביות שצמחו במדינות ערביות מוסלמיות, הרגישו כה קרוב לנאציזם הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה כמופתי הירושלמי וכתנועתו של ראשיד עלי בעיראק.
וכאן אני רואה את ידידי השמאלנים ובליבם נורת הלהט היורה תגובות בהספק של אלפי וואט לשעה: האם משה רבינו ואחיו הלויים לא רצחו אלפים בשל מעשי העגל, האם משה רבינו איננו מופת ליהודים, האם אברהם שגירש את הגר ובנה וכמעט שחט את בנו איננו מופת לעמינו? ומה עם יהושע שהשמיד את עמי כנען ושמואל שרצח את אגג? ובקשר לקרבה לנאציזם: גם הלח"י שלחו שליחים להיטלר?
אני סומך על תבונתם וידענותם באיסלאם ביהדות ובהיסטוריה כדי שישיבו בעצמם. שאלה אחרת אם יש להם מספיק יושר לכך.
נהניתי מהתגובה שלך שהייתה כתובה היטב. למרבה הצער היא הייתה מהולה בתפיסות קטנוניות ולא חכמות, הנובעות מהבנה שגויה של יחסם של אנשי השמאל לישראל. מדובר בציבור פטריוטי לעילא הרוצה בטובתם של כ ל אזרחי המדינה, יהודים וערבים. זהו התפקיד שלכם לגרום כאן למלחמת אזרחים מיותרת והרת אסון נגד עשרים אחוז מאזרחי המדינה; אנחנו, לעומת זאת, עושים הכל כדי למנוע אותה.
הטור שיופיע כאן מחר יתייחס רובו ככולו לנושא הזה.