לצד חגיגות היובל למפלגה הקומוניסטית שלנו, רציתי לציין שני יובלים נוספים שלא צויינו עד כה במחוזותינו. האחד, יום הולדתו של איש המחאה, המוסיקאי והקומוניסט (לשעבר, לצערי) פיט סיגר שזה עתה (מאי 2009) חגג את יום הולדתו ה- 90. סיגר היה פעיל בליגת הצעירים הקומוניסטים (YCL) כבר מגיל 17, הפך לחבר מן השורה במפלגה הקומוניסטית בגיל 23, ולמרות שעזב אותה לאחר חשיפתם של פשעי סטלין, המשיך לדגול בערכיה ולשתף פעולה עם חבריה (פול רובסון, למשל) גם בשיאה של תקופת הרדיפות המקארתיסטיות.
סיגר תמך במאבקי עובדים ובזכויותיהם, בשימור הסביבה, בלוחמים האנטי פשיסטיים בספרד, במלחמתם של השחורים בארה"ב נגד אפלייתם הגזענית, נטל חלק מרכזי במחאות נגד מלחמת וייטנאם ועוד. סיגר גם סירב להעיד בפני ועדת הקונגרס לפעילות אנטי אמריקאית הידועה לשמצה, ואף נשפט לעשר שנות מאסר בגין עזיבתו ללא אישור את איזור ניו יורק לו היה מרותק. בין שאר שיריו המקסימים, זכורה לי היטב שורת הסיום של Turn, Turn, Turn בביצוע The Byrds האומרת: "a time for peace, I swear it’s not too late".
לפני שבעים שנה בדיוק יצא לאור ספרו עטור השבחים של ג’ון סטיינבק "ענבי זעם". ספר זה, עליו זכה סטיינבק בפרס פוליצר ואשר תרם לזכייתו בנובל לספרות, מתאר את קשיי חייהם של אריסי דרום ארה"ב בתקופת השפל הכלכלי. היה זה אולי הספר הראשון שקישר בין משבר סביבתי חריף ("קערת האבק") ומשבר כלכלי-חברתי, ואשר הראה כי קרבנותיהם של משברים אלה הם קודם כל ומעל לכל העמלים המנוצלים ומוקרבים ע"י בעלי הקרקעות וההון על מזבח הרווח והממון. שום יצירה לא הראתה כמו ספרו זה של סטיינבק מהו עושק ומהי משמעותם המעשית של דבריו הידועים של הנרי פורד, "מדוע כל פעם שאני רוצה זוג ידיים עובדות אני מקבל אתם בן אדם?"
תודה לכותב.מאוד נהניתי מהרשימה הקצרה.
democracy now עשו יופי של תוכנית על חגיגות ה-90′ לסיגר.
— קישור —