שוב היו ציפיותינו נשואות גבוה, אל השמים הכחולים, שם מעופפת לה, שבורת כנף וקטומת מקור, יונת השלום שחשבה לבוא ולקנן כאן לפני שנים ארוכות. יונת השלום לא תבוא בזמן הקרוב. אולי בעוד שנות דור, כשענפי זית לא יהיו עוד יבול בלעדי של אדמות כבושות הנשלטות בידי "חלוצים" רעולי פנים-משליכי אבנים.
עד אז ניאלץ להמשיך ולחיות במדינה שידה שלוחה לשלום של הנתקות חד-צדדית, של חומת הפרדה, של הפקעת קרקעות ושל אלימות מתנחלים גזענית. היד שתעמוד מולנו תיבש ותקמל. יבלות וקוצים יצמחו עליה. היא תוביל אלימות. הייאוש יכרסם אותה עד תום.
נתניהו, ראש הממשלה הנבחר, הביא עלינו את דבר בוחריו שהיה, למעשה, כתוב על הקיר מזה זמן. נקעה נפשו של העם מתהליך השלום המקרטע של ממשלות ישראל הנכות והנבובות מתוכן וממעשה. העם רוצה עובדות. העם רוצה מעשים ונסים שקורים בימינו רק בהתנחלויות, שבדרך פלא גדלות והולכות בין משא ומתן אחד למשנהו. נסים שקורים רק במאחזים בלתי חוקיים, שבדרך נס לא מפונים; רק בין גזל לגזל של "כרם נבות" אחד לאחר.
אין נביא בישראל שיצמיח לנו נבואות תוכחה, כאב וזעם על הנסים הרבים להם "זכינו". נביאנו שוהה לו על אדמת נכר, מייצג את האל התורן, שליט "העולם החופשי". כהרגלנו, נתלה אותו ביום שיחשוב לצעוד בעירנו להוכיחנו בפנים קשות ובמלים נוקבות על התנהלותנו הפוגענית והפושעת.
נתניהו יקירנו, ראש הממשלה הנבחר שלנו. הוכחת שאחד העם אתה. שצמחת מתוכנו ושורשיך נמצאים עמוק בין בוחריך. לא ירדת אלינו מן האוויר, לא ממגדלי אקירוב או, חס וחלילה מ"שינקין" המסואבת. מקרבנו אתה, אחד משלנו: קשה עורף, עקשן וקטן אמונה, חסר מעוף ותלוי בפמלייתך החורשת רעות מבית. אחד אנחנו ואחד נישאר. כלואים יחדיו בשלשלאות המערה (המכפלה היא זו, או שמא קבר שיח’ שאנו בונים במחשבה קדימה לעצמנו?) ובוהים בצלליותינו המשתקפות על החומה, כאשר אש (הקרבות והקטל) היא מקור האור היחיד שלנו, ואנו מתרחקים-מתקרבים אליה מתשוקה-פחד שתכלה אותנו בכוחה.
היוצאים מן המערה בארצנו, החוזרים אל ידידיהם הכלואים, גורלם אחד. נכון בחרת, ראש ממשלתנו הנבחר, שלא להימנות עמהם. כניבויו של אפלטון, הם ייסכלו בחוצות העיר ומעל דפי היומונים הפופולריים וייחשבו למוקצים מחמת המיאוס, בעוד כולנו מתבוססים לנו בהנאתנו אל מול אותם הצלמים, אל מול אותה חומת בערות ושנאה.
עד מתי? אין לדעת. הסברה השפויה אומרת שעד בלי די, ואילו זו האופטימית מייחלת לעזרה מהון-כוח, שבוחר להיחבא אל הכלים בימים כתיקונם. הנחכה לאובמה היקר עד בוש? במילים אלו אני נושא תחינה; תקווה שלא נזדקק לעוד תקופה של קודמו ההזוי שהביא לנו בתמיכתו העיוורת אינתיפאדה ארוכה מנשוא ושתי מלחמות מיותרות ועקובות מדם, כדי להבין שאין לנו, פשוט אין לנו ברירה אחרת, אלא שלום עכשיו ומיד.
