בלחצו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, החליטה ממשלת ישראל להוציא את הפרטת הדואר מהצעת חוק ההסדרים המונחת בימים אלה על שולחן הכנסת. כך הבטיחו ראשי האוצר. הם הבטיחו להוציא את ההפרטה מחוק ההסדרים, אבל הם לא הבטיחו לבטל את ההפרטה, שהם אמורים לקדמה באמצעות הצעה נוספת – שתידון ב"מסלול הרגיל" ולאו דווקא במסלול עוקף דיון ציבורי הקרוי "חוק ההסדרים". כל מי שגולש אל אתר האוצר יכול לקרוא שהפרטת הדואר מופיעה כאחד מיעדי המדיניות הכלכלית הממשלתית המוצהרת. הממשלות מתחלפות, אבל הפיסקה המוקדשת להפרטת שירותי הדואר נשארת.
ואכן, הפרטת הדואר החלה עוד בשנת 1986 כאשר הוקמה רשות הדואר. רשות, בלשון "אוצרית", הוא הצעד ההכרחי לקראת הפרטה. לרשות, על פי חוק רשות הדואר יש בלעדיות על העברת דואר עד חצי ק"ג, כלומר כל החבילות והמכתבים בישראל אינם יכולים להישלח שלא באמצעות רשות הדואר. מה שלא הפריע בשנתיים האחרונות לתאגידים המתחמים בהפצת דברי פרסום בתאי הדואר להיכנס אל התחום, להפר בגלוי את החוק ולחלק "דואר כמותי", קרי חשבונות כרטיסי האשראי, דברי הדואר של הבנקים ושל קופות החולים. אבל הממשלה כמובן אינה מעוניינת לאכוף את חוקי המדינה כלפי המגזר הפרטי (ע"ע חוקי העבודה). בייחוד היא אינה מעוניינת לחזק את רשות הדואר שהיא, בינתיים, ממלכתית.
ההמשך ידוע: כרגיל במקומותינו בשנת 1998 הוקמה ועדה לבחינת "שוק הדואר". בראש הוועדה עמד דוד ברודט, שהמליץ "על היתרונות שבפתיחת שוק התקשורת לתחרות", קרי: "שוק הדואר" יוכל להימכר לכל המרבה במחיר. בספטמבר 2003, וכעבור שלוש שנים, בספטמבר 2006 החליטה הממשלה (פעמיים!) על מכירת הרשות "למשקיע אסטרטגי".
מדוע ההתעקשות הממשלתית רבת השנים דווקא להפריט את הדואר? במדינה בה ההון בשלטון התשובה מובנת. יחד עם זאת, לדואר שלושה יתרונות בולטים: יש לו רישיון להפעלת בנק ("בנק הדואר") ולבנק הזה פריסה ארצית שיכולה להתמודד עם רשת הסניפים של הבנקים המסחריים; לדואר יש נכסי נדל"ן רבים ברחבי המדינה (ובעת הפרטת "בזק" לטובת הישראלי לשעבר חיים סבן "שכחו" לאמוד את הקיף נכסי הנדל"ן שהיו בידי חברת התקשורת) והדואר עוסק גם… בחלוקת דואר. זו אימפריה כלכלית ונדל"נית קטנה היכולה לשמח את חשבונו הטופח של כל בעל הון מקומי או זר – דווקא בעידן של משבר כלכלי. הרי אזרחים ועסקים מוסיפים לשלוח דברי דואר בכל עת, גם בעת משבר. עד כאן קיצור תולדות הפרטת הדואר בישראל שהחלה ב-1986, לפני 23 שנה. וכרגיל במקומותינו, לאף אחד לא אכפת מ"עוד הפרטה", פרט לעובדי הדואר שכבר קיימו מספר צעדי מחאה בשנים האחרונות.
אבל הפרטות דואר הן נדירות למדי, ואף בארה"ב הקפיטליסטית הדואר הוא ממלכתי. ההפרטות הספורות שנעשו עד כה הסתיימו בכישלון. הפרטת הדואר ביפן גרמה בימים אלה למשבר ממשלתי, כאשר אחד השרים פעל למכירת בתי מלון שהיו בבעלות הדואר לטובת מקורב למפלגת השלטון. בשוודיה, ההפרטה נערכה בעת שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית שלטה במדינה נגמרה בבכי – בכי רע. בימים האחרונים מתפתחת שערורייה נוספת סביב הפרטת הדואר, הפעם בבריטניה.
גם בממלכה המאוחדת, מפלגת הלייבור (הסוציאל-דמוקרטית?) על סף פילוג בעקבות ההצעה הממשלתית ל"הפרטה חלקית" של שירותי הדואר. ההצעה של ממשלת הלייבור בראשות גורדון בראון, ל"הפרטה חלקית של הדואר למען ייעול השירותים", נתקלת בהתנגדות גוברת ולא רק בקרב 170 אלף העובדים המועסקים על ידי ה"רויאל מייל". איגודים מקצועיים המייצגים כמעט 2 מיליון עובדים פרסמו מודעה בעיתוני לונדון התומכת בדרישה לביטול ההפרטה, וקרוב לשליש מחברי הפרלמנט מטעם הלייבור תומכים אף הם במאבק העובדים.
במכתב גלוי שפורסם בחתימת שמונה מזכ"לים של האיגודים המקצועיים המרכזיים בממלכה – כולם חברי הלייבור, הודגש ש"הפרטה ולו חלקית של הדואר, אינה זוכה לתמיכה ציבורית, יכולה להזיק ללייבור בבחירות הקרובות, אינה נכונה ערכית, היא בלתי נסבלת מבחינה פוליטית ותפגע בזכויות האזרחים לשירותי דואר ציבוריים". עוד מציינים חותמי המנשר ש"בעת מערכת הבחירות מפלגת הלייבור הבטיחה לעצור את ההפרטות, ובייחוד היא הבטיחה שלא תקדם את הפרטת הדואר".
היה זה אחד ממנהיגי המפלגה, שר המסחר פיטר מנדלסון (שבאחרונה קיבל תואר אצולה), שהגיש לפרלמנט את הצעת החוק לפיה 30 אחוז מהבעלות על הדואר יהיו בידיים פרטיות. ברור לכל, כי הפרטת שליש משירותי הדואר פירושה – הפרטת כלל שירותי הדואר בהמשך. ביל אייס, מזכ"ל איגוד עובדי התקשורת, שהפגין בעת הדיון בפרלמנט יחד עם אלפים מחבריו, אמר לעיתונות המקומית, "שהממשלה לא תבלבל את המוח. אנו לא זקוקים לניהולה של חברה עסקית. הניהול של שירותי הדואר חייב להיות ממלכתי. ברגע שיש להציל את הקפיטליזם, הממשלה מזרימה מיליארדים כדי להלאים את ה’רויאל בנק אוף סקוטלנד’, ובנשימה אחת היא מפריטה את הדואר כי להבטיח את רווחיו של תאגיד ענק כלשהו אחר. כאשר מדובר בבנק במשבר – הממשלה מלאימה; וכאשר מדובר בדואר – היא מפריטה. בכל מקרה האזרח מפסיד".
שערוריית ההוצאות של חברי הפרלמנט, המפלה האלקטורלית של הלייבור בבחירות לפרלמנט האירופאי שנערכו בשבוע שעבר, השפל ההיסטורי של המפלגה בסקרים והתנגדות הנחרצת של העובדים והאיגודים המקצועיים גורמים, ממש בימים אלה, לחשיבה ממשלתית בריטית מחודשת על "נחיצות ההפרטה החלקית" של שירותי הדואר.
עוד על הפרטת הדואר:
https://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=5690
"כאשר מדובר בבנק במשבר – הממשלה מלאימה; וכאשר מדובר בדואר – היא מפריטה. בכל מקרה האזרח מפסיד". – בדיוק כך. לזה קוראים "קפיטליזם לעם, סוציאליזם לעשירים."
וממש כמו שהמומחים לענייני בריה"מ, שידעו כל מה שיש לדעת על הגוש הסובייטי, לא ראו שהוא עומד להתמוטט, כך כל המומחים לכלכלה ידעו הכל – רק לא שהיא נעה אל פי תהום.
ועל כך כבר אמרו הארגנטינאים: "להעיף את כולם!"
אם כבר התייחסנו לברטניה אחד הדברים שהעלו את ת’אצר הוא הרגשת מתמשכת של האזרח הקטן מול ביוקרטיה בלתי אפשרית של כל מיני עובדים פונקציונרים כמו ברשות הדואר.
למעט ביישובים מרוחקים שם המדינה צריכה לסבסד סניף דואר שיהיה פתוח כל השבוע, אין שום הכרח שכך יהיה בערים הבנוניות והגדולות.
בתור סוציאל-דמוקרט התפקיד היחיד שאני מועיד למדינה היא פיקוח על כך שחוקי העבודה לא יופרו ועובדים לא ינצלו. כמו שהמדינה לא הצריכה להחזיק מכולות וקיוסקים כך אין הכרח שתחזיק סניפי דואר.
תשובות למגיבים, החשיבה הקומנסטית שאתם מחזיקים וזאת זכותכם המלאה גורסת שאין דבר כזה רכוש פרטי והכל שייך למדינה, אך לא כך זה במדיניות סוציאל-דמוקרטית.
הדואר בישראל לא עובד כל כך טוב, ולפני כמה שנים שביתה של הדואר גרמה לקריסה של המון עסקים קטנים ופיטורים.
אני מאמין במדינת רווחה, ואני סבור שהמדינה צריכה לאכוף חוקי עבודה כמו: שכר מנימום, יום עבודה של 8-9 שעות, ביטוח בריאות ממלכתי וכו’..
אבל המדינה לא צריכה לנהל את כל הרכוש, ולתת קידום לפי פרוטקציה במקום כישורים.
לגבי שאלת הרווחיות, הסניפים הפרטים הרווחים יצטרכו לשלם מיסים למדינה.
הדואר בישראל אינו "ביוקרטיה בלתי אפשרית של כל מיני עובדים פונקציונרים" – הוא שירות ממשלתי שעד לא מזמן עבד היטב.
המשפט "למעט ביישובים מרוחקים שם המדינה צריכה לסבסד סניף דואר" הוא אחד הכשלים המובנים של הפרטות של שירותים חיוניים – כאשר השירות הוא אוניברסלי סניפי הדואר הרווחיים מסבסדים את אלו שבפריפריה (שבד"כ פחות רווחיים) ואז לרשות הדואר יש סיכוי להיות מאוזנת מבחינה כלכלית. כאן מציע הסטודנט שהמדינה תוציא על הפריפריה מבלי להרוויח על הסניפים הרווחיים (המופרטים).
אם המדינה תכריח ברגולציה שירות בסניפים לא רווחיים – חברות הדואר הפרטיות כבר תמצאנה הזדמנות להתנער מחובותיהן (כמו בתחומים אחרים – השידור המסחרי למשל).
ההשוואה למכולות וקיוסקים נראית תמוהה – הייתי מצפה מסוציאל דמוקרט שאם לא כלכלי לשוק הפרטי להחזיק מכולות וקיוסקים במקום מסויים – הממשלה תדאג לביטחון התזונתי של התושבים באיזושהי דרך. אלא אם הסטודנט הוא סוציאל דמוקרט כמו תאצ’ר או ביבי…
מעניין איך ההגדרה "סוציאל דמוקרט" יכולה להיות פלואידית כל כך, שגם תומך נלהב בהפרטות יכול להגדיר עצמו ככזה, בתנאי שהמדינה שומרת כמה סמכויות רגולטוריות פעוטות. אני חשבתי לתומי שזה נקרא ניאו-ליברליזם.
אגב, לפי ההגיון שלך, הבריטים מעדיפים למות בתאונות רכבת (שעלו בצורה אקספוננטלית מאז הפרטת קווי הרכבות) מאשר להתמודד עם פקידים ממשלתיים. לא ממש מחמאה ליכולת הקוגניטיבית של העם שהוציא את בייקון וניוטון.
אתה סוציאל דמוקרט כמו שאני חמוס. חסד וצדקה יש גם במסורת הליברלית, הפאשיסטית והדתית. זה לא סוציאל דמוקרטי ולא בטיח.
סוציאל דמוקרטיה אינה רק כוס חלב לתלמידי בית ספר והגבלת יום העבודה למקסימום החוקי. אם זאת היתה הסוציאל דמוקרטיה בחצי הראשון של המאה ה-20, יום העבודה היה נשאר 12-14 שעות ולא היה כמעט חינוך ציבורי, שלא לדבר על בריאות מסובסדת, דיור ציבורי או אפילו פיקוח על תנאי תברואה ומזון. הסוציאל דמוקרטיה המקורית שואפת לכבוש כמה שיותר מוקדים של שליטה כלכלית ולשחרר אותם משלטון ההון, למען רווחת הכלל. זה נשמע כמו קומוניזם, כי גם הסוציאל דמוקרטיה, כמו הקומוניזם, יצאו מהמסורת הסוציאליסטית האיגודית. סוציאל דמוקרט לא יתלונן על שביתות "שגורמות לקריסת עסקים" (הדבר היחידי שמביא לקריסת עסקים הוא ניהול קלוקל של בעלי ההון או מניפולציות פיננסיות), אלא יעמוד באופן קטגורי לצד העובדים ונגד הפגיעה בזכויותיהם.
באופן ספציפי יוצר, הדואר בישראל הוא שירות יעיל בצורה בלתי רגילה, בוודאי ביחס למערכת הפרטית. הוא זול, מהיר ומתבצע כמעט ללא תקלות. אין בכלל מה להשוות למקומות בהם שירות הדואר נמצא בידי ההון (למשל רוסיה, ומדינות מסוימות בארה"ב), שבהן מחפשים הבעלים רק "לחתוך פינות" בשביל לחסוך בהוצאות, וכמובן להתעלל עד כמה שיותר בעובדים. וכן, גם שם מדברים גבוה-גבוה על "רגולציה" ו"פיקוח", ולמרות זאת השירות נפגע ומתייקר. בפועל הטלת רגולציה הופכת את השירות לכמעט לא רווחי, מה שממילא מוציא את האוויר ממפרשי הבעלות הפרטית. כמובן שמה שצריך לעשות הוא להוריד רגולציה, ולא חלילה להלאים או להכניס בעלות ציבורית\קולקטיבית אחרת.
אם אתה באמת כל כך דואג לעתיד שירותי הדואר בישראל, תצטרף לאלו שמרימים קול זעקה נגד הקיצוצים שמוציאים את הקישקע לכל שירות ממשלתי, ובאמת גורמים לתפקוד לקוי, לבעיות ולתקלות (וזאת כמובן בשביל שאז יוכלו לבוא בעלי ההון על הסוס הלבן של ההפרטה).
מדברי התומכים בהשארת הדואר בבעלות המדינה משתמע טיעון מופרך – בעלות המדינה על הדואר מונעת ניצול עובדים. בפועל, דואר ישראל (קרי, המדינה) מנצל היטב היטב את עובדיו באמצעות מנגנון הקבלנות. מצב דומה מתקיים בחברות ממשלתיות אחרות. סברוני ש"התחמקות מרגולציות" היא נחלתו של כל גוף שאינו פועל למטרות "שירות" – בין אם זהו בעלים פרטיים בין אם זוהי המדינה. כיוון שכך וכיוון שהשלטון והפקידות השלטונית בישראל נתונים בידיים ימניות מזה עשורים, ההתעקשות על השארת הדואר בידי המדינה נראית לי דוגמטית ומשוללת מטרה אמיתית.
פתרון אחר שכן הוכח במידת מה הוא קיומם של איגודים חזקים. אני נוטה להאמין שהסטודנט הסוציאל דמוקרט תומך בו, אך אם אפשר לקרוא לו "נאו ליבראל", למה לא.
עובדי הקבלן וחברות כ"א הוכנסו לדואר רק בשנים האחרונות, לאחר שהוחלט על מתווה "התייעלות" לקראת הפרטה.
בבעלות המדינה בדרך כלל רוב העובדים מאורגנים.
בבעלות פרטית, אם הם מאורגנים זה למרות רצונו של המעביד המנסה למנוע זאת בכוח ולרוב מצליח.
בבעלות פרטית הרבה יותר קל לפטר עובד.
בבעלות פרטית הרבה יותר קל להוריד שכר לעובדים.
בבעלות פרטית הרבה יותר קל להעלות שכר למנהלים הבכירים.
בבעלות פרטית הדחף לחסוך בעלויות מבחינת בטיחות וזיהום וגישה לנכים הרבה יותר גדול.
בכימיקלים לישראל, למשל, יש עובדים דור א’ (שכר מכובד יחסית) ועובדים סוג ב’ (שכר רעב). למה? כי אלה החלו לפני ההפרטה, ואלו אחרי ההפרטה.
למה אומרים שבעלות פרטית היא יעילה יותר וחסכונית יותר? בדיוק בגלל זה. הצרכן הפשוט אוהב שהוא ניצב מול עבד ומותר לו לצעוק עליו ולקלל אותו. לזכויות העובדים יש מחיר המתבטא בתשלום על המוצר, לכן בעלות פרטית יש לה יותר "כושר תחרות". האחריות הרובצת על גבה קטנה בהרבה.
למה ביבי קרא למגזר הציבורי "שלטון הוועדים"?
כי זה באמת מה ש"רע" (כלומר טוב) בבעלות ציבורית, או ממשלתית, או איך שתקרא לה.
מה שהליברלים מכנים "אפליה לטובה של עובדי המגזר הציבורי" או "אבטלה סמויה" או "שכבות שומן" אינו אלא הוכחה שבבעלות ציבורית העובדים חזקים יותר, והמעביד חלש יותר.
התופעה של עבודה קבלנית במגזר הציבורי אינה אלא הכנה להפרטה.
כשאתה רואה מקום שלא היו בו עובדי קבלן ופתאום יש, הוא עם רגל אחת בהפרטה, כמו רשות הדואר.
למה הלייבור הבריטי ומיטראן בצרפת הלאימו רכבות ובנקים? הם הפכו להיות קומוניסטים?
בישראל אין כמעט איגודים חזקים במקומות עבודה לא ממשלתיים. המצב הזה נובע ממספר סיבות – פחד מוצדק של העובדים מפיטורין, קושי שהחוקים הישראלים כופים על עובדים שרוצים להתאגד, דורות של השמצות נגד האיגודים וכל מה שמריח סוציאליזם וקולקטיביות (כולל ההתקפות שלכם נגד המגזר הציבורי הלא יעיל) שגרמו לעובדים להתרחק מאיגודים ולבסוף, הטמעה במחשבתם של העובדים שהמצב הקיים הוא מה שיש ושהניצול הוא בלתי נמנע בעולם בו הם חיים ומכאן חוסר התוחלת בהתאגדות.
במגזר הציבורי, לעומת זאת, יש מסורת, תודעה, גב כלכלי של ההסתדרות ואין איום בהברת העבודות למיקור חוץ. כך לדוגמה, ההסתדרות יכולה לשבות עבור עובדים במגזר הציבורי שמאוגדים תחתה, אך לא עבור עובדים במגזר הפרטי שלא מאוגדים אצלה. החוק הישראלי אוסר במפורש זביתת הזדהות עבור תנאים של עובדים אחרים.
לכן, עובדים כמעט תמיד יתנגדו להפרטתם, משום שהתנאים במגזר הציבורי בד"כ יהיו טובים יותר מתנאיהם אחרי ההפרטה, רק ראה את התנגדותם של סבלי נמל התעופה להפרטה ואת התנגדותם של עבודי הדואר להפרטתם.
שימוש במנגנון הקבלנות קיים גם בגופים שאינם במסלול ההפרטה – עריית תל אביב למשל. אך גם אם הטענה ההפוכה הייתה נכונה, המנגנון הקבלני ימשיך להתקיים גם אם תימנע ההפרטה, וסביר להניח שאף יורחב. זאת ועוד, אין לי נתונים סטסיטיים, אך ניכר כי המדינה היא מהלקוחות הגדולים ביותר של חברות הקבלן (איני מתייחס להשמה בהייטק לדוגמא – "מידת" נצלנותם פחותה משמעותית בהשוואה לחברות כוח-אדם "קלאסיות").
אכן בשוק הפרטי הישראלי מתקשים העובדים להתאגד, אך כך גם במגזר הציבורי. מאבקיהם של המנחים בפתוחה ושל מטפלות המשפחתונים מוכיח זאת היטב. יתר על כן, אחוז העובדים המאוגדים בדנמרק (מעל 75%) לעומת אחוז המועסקים במגזר הציבורי (25%) מוכיח שהזיקה הזו אינה הכרחית כלל.
יובל: לא שאלתי מדוע בעלות פרטית "גורפת" גרועה מבעלות ציבורית (או מדוע כלכלה מתוכננת עדיפה על כלכלת שוק), אלא מדוע בעלות ציבורית בתחומים שרירותיים[1] עדיפה יותר הבעלות הציבורית על הפרטית (מצב של "כלכלה מעורבת"). כאשר זו השאלה, הטענות שלך נכונות בחלקן, אך בהיותן כאלה, הן רק מחריפות את המצב: אפלית עובדים במגזר הפרטי לעומת המגזר הציבורי. התנאים להם זוכים עובדי חברת החשמל, שאינם עובדי קבלן, ממחישים את הבעייתיות הזו. אין לי אלא לתהות עד כמה התנאים האלה הם שהביאו להעסקת עובדי קבלן בחברה.
–
[1] כפי שמשתמע מדברי הסטודנט "הנאו ליבראל", יש הבדל משמעותי בין דואר במימון ציבורי בפריפריה לבין "סתם" דואר ציבורי, שיכול להיות רווחי גם כקואופרטיב או כעוד תאגיד פרטי).
אני לא מבין מה הטענה שלך. אתה אומר שהמדינה היא מעסיק נצלני כמו מעסיק פרטי? למדינה, בניגוד למעסיק פרטי, אין אינטרס ישיר בניצול עובדים. היא לא חיה ממה שנקרא "ערך עודף", אלא ממיסים ושאר הכנסות שנגבות בלי קשר לחוזים אישיים או קיבוציים. לעתים, בהתאם למדיניות המקרו, יש צורך בשמירה על תקציב מאוזן ויחס חוב\תוצר נמוך, מה שמוביל לפגיעה בתנאי התעסוקה של עובדים בסקטורים הממשלתיים. עם זאת גם במצב כזה יש לעובדים כוח מיקוח גבוה יותר מאשר בסקטור הפרטי, מכיוון שאחוז ההתאגדות שם גבוה יותר מסיבות מבניות, שחלקן היסטוריות וחלקן נובעות מפיקוח הדוק על חוקי עבודה במקומות עבודה מסוג זה.
אני גם לא מבין מה זה בעלות ממשלתית "שרירותית", ומה עניין חברת חשמל לסיפור הזה.
אגב, שיעור העובדים במגזר הציבורי בדנמרק קרוב יותר ל-40%, וגם שם שיעור ההתאגדות במגזר הציבורי גבוה יותר מאשר במגזר הפרטי. מידע מקיף תוכל למצוא כאן:
— קישור —
ולסיום שיעור קצר בחשבון: אם יש 100 עובדים, אשר מתוכם 25 מועסקים במגזר הציבורי שבו 100% התאגדות, ועוד 75 עובדים במגזר הפרטי שבו 66% התאגדות, יש לנו עדיין שיעור התאגדות כללי של 75%. כך שזה כשלעצמו לא מפריך את הטענה כי במגזר הציבורי שיעור התאגדות גבוה יותר.
שיעור ההתאגדות של המגזר הציבורי בדנמרק הוא 40%?
בקישור שנתת נכתב ש"It is normally accepted that the central organisations represent more than 95% of the state employees"
התכוונתי לאחוז ההתאגדות הכללי. אם תחשב את מספר העובדים המאוגדים לעומת ס"ך העובדים, תגיע בערך ל-40%.
ל"לאסף" – עובדי הקבלן וחברות כ"א היו בדואר כבר לפני 20 שנה.