הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 ביוני, 2009 33 תגובות

אני ציוני. ציוני בכל רמ"ח איברי. אני מאמין שקיים עם, העם היהודי, ושזכותו המוסרית וההיסטורית לקיים מימשל עצמי וריבוני בארץ ישראל, ככל שאר העמים; להגנה ולביטחון, להגדרה עצמית ולעצמאות. אני חלק מהעם הזה. משפחתי, משני הצדדים, היתה חלק חי ובועט מהחלום הציוני. אבי הגיע למדינת ישראל לאחר עשור של נדודים קשים מנשוא באירופה של מלחמת העולם השניה. דודתו היתה על האוניה אקסודוס. הוא עצמו גר במחנות המעפילים ובנה את חייו בעשר אצבעות. בנה מכלום.

משפחת אמי מתגוררת בארץ ישראל זה 20 דורות. הם אלה שיצאו מן החומות, שהקימו בתי חולים ובתי ספר. מורים, אנשי מסחר ומשכילים. אחד מהם אף פדה את יהודי יפו בכספו שלו, כאשר השולטן הטורקי רצה לגרשם לדמשק. את הארץ אני מכיר כמו את כף ידי – אני מטייל לאורכה ולרוחבה מאז שלמדתי ללכת על שתי רגליים. קראתי בשקיקה את סיפורי המקרא ואת מורשת הקרב של חיילי צה"ל והמחתרות. ביום הזיכרון אני מקפיד להגיע לבית הקברות, שם קבורים בני משפחתי וחברי הטובים ביותר, שנפלו במלחמות ובפיגועים.


אף אחד לא ילמדני מהי ציונות, ומהי זכותי כאן, בארץ ישראל ובמדינת ישראל. אף אחד לא יטיף לי מוסר וישווה אותי לגרועים שבאויבנו. אף אחד לא יאשים אותי בבגידה, באנטי-ציונות או בשנאה עצמית. אף אחד לא ינסה לנכס לעצמו, על חשבוני, את המוסר הציוני והיהודי. כאשר אני מרים שלט שנושא מסר פייסני אל מול המולה של לאומנות ואלימות, אני עושה זאת כאשר אני נושא מטען ערכי והיסטורי של למעלה מ-200 שנים. אני עושה זאת משום שאני ציוני ולא משום סיבה אחרת. אני עושה זאת משום שאני אוהב את הארץ, המדינה והעם. אני מוחה נגד הלאומנות ושלילת האחר שהציונות כה התנגדה לה.


אני קורא באלטנוילנד של הרצל. אני נתקל ברשיד ביי, מוסלמי אדוק, הקשור בקשרי ידידות חזקים ואמיצים עם היהודים החיים במדינת היהודים של הרצל. חזונו האוטופי של הרצל לא התייחס רק לערבים, אלא גם הזהיר מפני הקיצונים שביהודים, כדוגמת ד”ר גאייר: “כומר אור הוא, מפלבל עיניים, מסית ומדיח, מרמה אלהים ואדם. אי סובלנות רוצה הוא להנהיג אצלנו, הנבל הזה.” סיפורו של הרצל שלוב בסיפורם של הערבים החיים בארץ הזו. היה לו ברור מעבר לכל ספק, שעל מנת ליצור כאן חיים של שגשוג, על הערבים והיהודים לחיות בשלום ובכבוד הדדי, מתוך ההכרה שלשני העמים זכות לשבת כאן. הרצל אף הראה שאין האחד סותר את קיומו של השני; שהחיים יחדיו אפשריים ואף מיטיבים.


לנוכח עדות ניצחת זו, קשה לי להבין כיצד הציונות מפורשת על ידי סטודנטים באוניברסיטת חיפה כשלילת הלאום הערבי. קשה לי להבין מדוע הכרה בטעויות שנעשו על ידי הציונות, משגים שעלו בדם, מתפרשת כהבעת חולשה או כמעשה של שנאה עצמית ואנטי-ציונות. קשה לי להבין מדוע אותם סטודנטים בוחרים בסגנון משתלח ומתלהם כדי להעביר עמדה זו. כנביאי זעם העומדים בשער הם מזהירים אותנו מפני איסלמיזציה של האוניברסיטה, מפני הפיכתה לאוניברסיטת "ביר זית.”


אך נבואתם היא נבואת שקר; היא נועדה להפחיד ולשסות; ליצור אווירת אימים בקרב הסטודנטים, הן היהודים והן הערבים. זו הטקטיקה הרטורית העתיקה ביותר – להתאגד אל מול אויב משותף, ואם אין אויב, אז להמציא אחד. ואיזה אויב הם המציאו לנו – השייח’ ראאד סלאח. אדם שאינני מחבב בלשון המעטה, אך עדיין אדם. הסכנה הנשקפת ממנו היא מילים. אותם סטודנטים כנראה אינם שולטים בשפת היידיש, אחרת הם היו מכירים את המכתם הידוע, האט ער געזוגט (אז הוא אמר). ואם הוא אמר שחיילי צה"ל הם שוחטי תינוקות, ושיש לגרש את היהודים ולהגן על מסגד אל-אקצא; ואם הוא אמר שמדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה והיא עושת דבריו של השטן הגדול; אז הוא אמר. שיגיד. זכותו המלאה לומר את אשר על ליבו, ובמידה מסוימת, חובתנו היא גם להקשיב. כי אם יש דבר שהתנועה הציונית נבדלת בו מתנועות לאומיות אחרות רבות שסחפו את האנושות במאה השנים האחרונות, זה אימוץ עקרונות הדמוקרטיה, ובהם חופש הביטוי. ואל תיתנו למשפטנים כאלה ואחרים, להטעות אתכם. חופש הביטוי הוא מוחלט, כשם שהחופש לחשוב הוא מוחלט. המלים הן בסך הכול ביטוי של המחשבה, וכשם שאין אנו יכולים למנוע מאדם לחשוב, איננו יכולים למנוע ממנו לדבר, גם אם דבריו מעוררים בנו חמת זעם. להיפך – דמוקרטיה ציונית משמעותה הבעת עמדה השוללת אותה. כחברה ומדינה, עלינו לדעת מדוע עמדות אלו באות לידי ביטוי; מדוע הן זוכות לקהל מאזינים רב; מדוע אין הן נופלות על אוזניים ערלות.


התשובה המתבקשת היא, שכנראה טעינו. לא ברצון שלנו להקים כאן בית לאומי, על זה כבר הסכמנו בתחילת הכתוב. אלא בפרקטיקה, בדרך. ובמקום לנסות להתפייס, להתנצל ולפצות על הפקעת הקרקעות וההרג, הכיבוש, ההשפלה והקיפוח, אותם סטודנטים המתקראים "ציונים", מתבצרים בעמדה פסאודו-מוסרית, פסואודו-ציונית. הם מסרבים להכיר בכך שעשינו טעויות, טעויות קשות. הם מבטאים, אולי שלא מתוך מודעות, עמדה גזענית השוללת את האחר ואת זכותו לחיות כאן. הם שולחים אותם ל-22 מדינות ערביות אחרות.


חברים יקרים, הם נולדו כאן! זכותם לחיות כאן בדיוק כמו היהודי שעלה מברית המועצות או מארגנטינה. שומה על מדינת ישראל להקשיב לזעקותיהם, ולנסות להגיע איתם להבנה ולשיתוף פעולה. אינני מאמין לאלו שטוענים ש"אין פרטנר.” אני מצאתי פרטנרים. אני שמח ללמוד באוניברסיטת "ביר זית", משום שרק כאן, לראשונה, היה לי שיח אמיתי וכן עם סטודנטים ערבים. פגשתי אנשים חכמים וטובי לב. כולי תקווה שאשמור אתם על קשר גם לאחר סיום לימודי ושאוכל ללמוד יותר אודות חייהם ולהבין אותם יותר. אני מכיר בכך שיש בין הסטודנטים הערבים כאלה ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. לטעמי, מעטים הם, ובכל מקרה, סבור אני כי גם איתם בסופו של דבר, מתוך שיח כנה, ניתן להגיע לפיוס.


אך השיח המגיע מתוך דגלי הלאום המתנופפים, הבוקע מתוך המגפונים הרועמים, איננו שיח של פיוס. הוא דוחק הצידה לא רק את הערבים הקיצונים, אלא גם את הערבים המתונים, אלו ששבעו מהדם ומהגזענות. זהו שיח שדוחק אנשים כמוני, ציוני ברמ"ח אברי, אשר משתוקק לחיות כאן בשלום עם אחי היהודים ובני דודי הערבים. זה שיח שגורס בגסות – אם אינכם אתי, הינכם אתם. זה שיח שקורא למלחמה ולשפיכות דמים. השיח הזה מצוי, לצערי הרב, גם אצל הערבים. אינני מצדיק אותו כלל וכלל. אני סבור שהוא צובר תאוצה לא משום הדת המוסלמית או הכתוב בקוראן אודות היהודים. אני סבור שהוא מתקיים משום שהחברה היהודית בישראל כשלה בקבלת האחר. אין מדובר רק בערבים. הגזענות קיימת גם בין יהודים ממוצא כזה וממוצא אחר. בין עשירים לעניים, בין צפונים לדרומים. התרגלנו להגדיר את עצמנו כניגוד לכל מה שהוא מעט שונה מאיתנו. אופן המחשבה הזה בא לידי ביטוי בצורה הכי נפיצה שלו באוניברסיטת חיפה. לא משום מקרי האלימות, אלא משום שדווקא באוניברסיטה, המקום בו גדלים מנהיגי העתיד, מטופח השיח השולל. האוניברסיטה אינה עושה די על מנת להפיג את השנאה והאיבה. כאשר כוחות יס"מ הם מחזה נפוץ בקמפוס נראה שאותם אנשים היושבים במגדל השן, המצטיינים במחקר, כשלו בהנחלת הערך הבסיסי ביותר באקדמיה – חילופי דיעות. במקום זה, אנו צופים בחילופי מהלומות.


אני ממשיך לסרב להיות אויב ואני קורא לחברי היהודים והערבים: הניחו את הדגלים, הפסיקו עם הקריאות וההימנונים. הסתכלו זה לזה בעיניים והבינו שמולכם עומדים אנשים, נשים וגברים, שבסך הכול רוצים לחיות כאן חיים נורמלים, אחת ולתמיד.

תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. גיא הגיב:

    אותם סטודנטים מאוניברסיטת חיפה, כמוהם כמו מיליוני ישראלים אחרים, בעמדותיהם ובמעשיהם ממשיכים את הלוגיקה הציונית. מימיה המוקדמים של המאה העשרים, הציונות ניזונה משלילת ומחיקת הצביון הערבי הילידי של הארץ, הן על-ידי גירוש המוני של התושבים המקומיים, והן על-ידי מחיקת התרבות הפלסטינית ככל שיכלו.

    ישראל היא מדינה גזענית. שורשיה גזעניים. ישראל היא מדינה שנולדה בחטא, ולא יבוא שינוי של ממש לאזור עד שהיהודים בעלי הדעות הפרוגרסיביות, כמו הכותב, יבינו שהעת היא לא העת להרמת שלטי פיוס. העת היא עת להרמת שלטים המתנערים מהאידאולוגיה הציונית, כבסיס למשטר האפרטהייד הישראלי, בעבר – אך בעיקר בהווה. התנועה להפלת שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה הצליחה, בין היתר, מכיוון שהיא סחפה לבנים רבים שלא הסתפקו ברטוריקה ריקה של "פיוס" בין משטר האפרטהייד לתושבים השחורים, אלא קראו להפלת משטר האפרטהייד ויצירת מדינה חדשה, מדינה שבה כל האזרחים, לפחות ברמה החוקית, שווים.

    מכיוון שאין פיוס בלי שוויון. אין פיוס בלי מתן זכויות לפליטים. לא ייתכן "שלום" בו משטר האפרטהייד ימשיך לשגשג. ואין שלום בו הציונות תמשיך לשגשג.

  2. דרור בל"ד-חלק א-היהודים הגיב:

    ראשית ,יש לברך על אומץ הלב.
    קם אדם ומפרסם מאמר ב"גדה השמאלית" המתחיל במילים :"אני ציוני".כמוהו כאדם המנפנף בבד אדום אל מול שור זועם .

    הכרזה מעין זו טעונה הסבר,או למצער פירוט הכוונה.מפרט הכותב:"אני מאמין שקיים עם, העם היהודי, ושזכותו המוסרית וההיסטורית לקיים מימשל עצמי וריבוני בארץ ישראל, ככל שאר העמים; להגנה ולביטחון, להגדרה עצמית ולעצמאות".הצצה חטופה לסופו של מאמר אחר המתחיל בדיוק כך,מגלה לנו פן נוסף של הציונות:"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בא"י,היא מדינת ישראל".

    באו וטרחו שמואל אמיר ואייל ניב,טרח גם גדעון לוי והקדיש מעט מזמנו.לאחר הטבח בעזה
    ולאחר התמוטטות העצבים הפוליטית שנלוותה אליה,חש צורך כל יהודי שהמוסר נר לרגליו, לברר מהי הציונות,לנסות להגדירה,לבחון ולפשפש בעברה ,לאמוד את מוסריותה.

    לא כך הכותב.אותו לא ילמדו ציונות מהי.גם זכויותיו על הארץ ברורות מאליהן,אין צורך לפרט.מי יקום וייעז להטיף מוסר לציוני בכל רמ"ח איבריו?ובכל זאת,מבין השורות,אני מנסה להבין מי הם הגרועים שבאויבנו ומי הוא אותו קולקטיב אליו מתייחסת השייכות "אויבנו".

    מאידך (וזו מילת התחביר שהוצנעה כאן,ומייד אעמוד על מניעי השמטתה),"אף אחד לא…ואף אחד לא ינסה לנכס לעצמו, על חשבוני, את המוסר הציוני והיהודי."

    אתחיל ביהודים .הם היו פה לפני הציונים.(ויהיו פה גם אחריהם).עכשיו תורי להוציא דברים מהקשרם.אתנצל מראש ואתוודה כי לא התאפקתי וגנבתי כמה ציטוטים ואף שיניתי מילים ספורות מתוך מאמרה של נעמה כרמי-עלה התאנה של הימין:
    "אין זה בלתי-מעניין לקרוא מסה שעוסקת בעמדות היהדות (יהדות, יש לזכור, לעולם אינה עמדה אחת אלא ריבוי שלהן) כלפי המוסר. תחושת האי-נוחות נובעת מכמה מקורות. ראשית,הדחף "לייהד" כל השקפה אינטלקטואלית ולנכס אותה לעצמנו, כאילו תוקפה האוניוורסלי אינו מספיק ,ושנית, הניסיון לטעת את צדקת הציונות בציוויי היהדות; ומשעה שזוהי אינה עמדה פוליטית אלא דתית, היא מקבלת נופך וחיוב אחרים."

    במקור,המאמר מדבר על סירוב אזרחי,וראו את המאמר המרתק במלואו.
    — קישור —

    ומה על המוסר הציוני?
    את חיים גנז, פרופסור לפילוסופיה של המשפט ולפילוסופיה של המוסר והמדינה באוניברסיטת תל-אביב,אי אפשר להאשים בטענה כי המוסר אינו נר לרגליו.ספרו של גנז:"ציות וסירוב – אנרכיזם פילוסופי וסרבנות פוליטית" מלמד כי המוסר ראש וראשון הוא לשיקוליו.ראויה לציון גם עמידתו בראש מחנה המתנגדים למינוייה של ראש המחלקה לדין בינלאומי (דבלא) בפרקליטות הצבאית, אלמ פנינה שרביט-ברוך, למרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

    ב2006 פירסם גנז מאמר שכותרתו "בעיקר יהודית,או רק יהודית?"
    — קישור —
    לא שקט חיים גנז עד שהביא את מושאי מחקרו לידי גמר ופרסם את ספרו:A Just Zionism: On the Morality of the Jewish State
    ועבור אלה שלא טרחו ולא יטרחו לקרוא,טרח הוא וצמצם את מחקרו ופרסם את מאמרו:"מאבדים גם את צדקת העבר"(הארץ)
    — קישור —
    אני אינני מסכים עם עמדתו של גנז,אך טוב יעשו דווקא אלה המצדדים בעמדתו אם יעיינו בכתביו לפני ש"יניפו שלטים בעלי מסר פייסני אל מול המולה של לאומנות ואלימות".

    לאן נעלמה המילה "מאידך" במשפטי ההתרברבות של הכותב?שמא יש לחשוד כי אינו מבחין בין ימינו לשמאלו?או אולי זה סגנונו של הכותב,סגנון חכמי התלמוד,הדורש מקוראיו יכולת הבחנה דקה תוך השמטת מילים "מיותרות"?בוודאי שאין לחשוד ברשלנות,או חלילה,בטעויות תחביר מביכות.

    אחד מהמפורסמים והיהירים ביותר בטיעוני הציונים היא קביעת נקודת שווי משקל מוסרי.גרוסמן,המתחלחל מנאום נתניהו,אינו שוכח כי גם לצד השני יש חלק במצבנו העגום:
    "צפיתי גם בדוברים הפלסטינים שהגיבו לנאום, וחשבתי שהם שותפים נאמנים מאין-כמותם לדרך החידלון וההחמצה." ברוב טובו,ואולי מיהירות ציונית לא מודעת,מייעץ גרוסמן:
    "הרי תגובתם היתה יכולה להיות חכמה ומרחיקת ראות הרבה יותר מהנאום עצמו; הלוא היו יכולים להיאחז אף בזלזל השמוט שנתניהו הושיט להם, בעל-כורחו, ולאתגר את ראש ממשלת ישראל להיכנס איתם מיד למשא ומתן".
    — קישור —

    קביעת נקודת שווי משקל מוסרי שגויה,בתמימות או בכוונת מכוון, היא היא נקודת התורפה.הכשל התודעתי,התמים, או הכשל המוסרי ,שאינו תמים,הוא המביא לכתיבת מאמרים כמו זה של אורי הראל.

  3. דרור בל"ד-חלק ב-נק’ שווי המשקל הגיב:

    הסטטיסטיקה אינה מדע מדויק,אך היא משתמשת במדע מדויק מובהק-המתמטיקה-להסקת מסקנותיה.
    סטטיסטיקאי מוצלח יודע מתמטיקה,אך נדרש גם להגיונו ולהגינותו טרם הסקת מסקנותיו.

    אין לטעות בשאול מופז.(43.7%).דווקא הדיוק בחיזוי התוצאה מעורר חשד כי לא בהכרח היה קשה לנבא את התוצאה,הקרובה למציאות (סטיית תקן של פחות מ 4%).

    אניח לגרועים שבאויבנו ואחזור לסטטיסטיקה.
    קבע אורי הראל נק’ שווי משקל.מימינו ומשמאלו,ואין להבדיל, המולה של לאומנות ואלימות.(ורק כך אפשר לפרש את השמטת המילה "מאידך").והוא,במרכז,אי של שפיות,מרים שלט שנושא מסר פייסני .האמנם?

    אתחיל בממוצע הסטטיסטי.מימין הציונים,הדורשים מדינה יהודית,ואם אפשר, דמוקרטית.משמאל,ראאד סלאח,הדורש מדינה מוסלמית,(פירוש שלי לדבריו:ואם אפשר,דמוקרטית
    אך בדומה לחכמי התלמוד,המילה "דמוקרטית" נעדרת מהטקסט,וע"י העדר זה,רומז לנו סלאח כי לא תיתכן מדינה גם יהודית וגם דמוקרטית).
    במרכז,אי של שפיות,עומד בשארה,הדורש מדינת כל אזרחיה.

    לא השתכנעתם?מילא.אעבור למושג החציון.אגדיר כקבוצת הייחוס את כל האנשים שיש או היתה להם דיעה בהקשר לסכסוך הציוני-פלשתינאי.
    אפשר גם להגדיר כל תת קבוצה שלה,ובלבד שלא תוגדר ע"י חלוקה סקטוריאלית כלשהי (יהודים,ערבים וכו’)ותכלול בתוכה מרכיבים המייצגים כל סקטור.
    גם כאן ימצאו עצמם הציונים בקצה הימני קיצוני של המדגם.כמה מליונים ספורים של ציונים לעומת מאות מליונים של אנשים נאורים ברחבי העולם,חלקם מכירים בלגיטימיות הדיון על הלגיטימיות של ישראל להתקיים.בקצה השני יימצאו אנטישמים השוללים זכות כלשהי מהיהודים לחיות בא"י-פלשתינה.

    גם החציון מצביע על בשארה הדוגל בדרך האמצע,וגם על איל ניב(קישור בהמשך),המדבר על זכותם המוסרית של היהודים לגור בא"י,מהסיבה,שפשוט אין לנו מקום אחר ללכת אליו.(וראו את שירו המפליא לתאר זאת של דוד אבידן).

    היות ובענייני מוסר אנו עוסקים,הרי אין הוכחה מתמטית להצדקת טיעונינו.איש איש וטיעוניו,איש הישר בעיניו ישפוט.כאן מתחיל,ולדעתי גם נגמר,הויכוח למי שייכת הארץ הזו.אך השאלה עצמה ,וגם התשובה עליה,אינן תורמות לכשלעצמן לפתרון כלשהו.והיות ובחיפוש פתרונות אנו עוסקים,ולא בחיפוש האשמים,אחזור לחפש פתרונות במאמרו של אורי הראל.

    אכן,להרצל היה ברור.מעבר לכל ספק.אך לא לכולם היה ברור.וראה מאמרו של איל ניב-האם יש ישראליות פוסט ציונית?(מלכוד 67)
    — קישור —
    מתוכו מעשה בחמור:
    איש רכב על חמורו וראה איש אחר ההולך ברגל. הוא הזמין אותו לרכוב איתו. הולך הרגל עלה על גב החמור והעיר: “כמה זריז הוא החמור שלך!” רכבו עוד ואז אמר הזר: “כמה זריז הוא החמור שלנו!” אמר לו בעל החמור: “רד!” שאל: “למה?” אמר לו: “אני חושש שעוד מעט תאמר – ‘כמה זריז הוא החמור שלי’…”

  4. דרור בל"ד-חלק ג-הפלשתינאים הגיב:

    נשגב מבינתו של אורי הראל כיצד הציונות מפורשת על ידי סטודנטים באוניברסיטת חיפה כשלילת הלאום הערבי.לאור זאת,לא יוכל להבין מדוע אותם סטודנטים בוחרים בסגנון משתלח ומתלהם כדי להעביר עמדה זו.

    קריאה במאמריהם של שמואל אמיר ואייל ניב תקל עליו את ההבנה,אם רק ירצה בכך.אך מדוע להתלהם?מדוע להשתלח בציונים?האין מותר האדם על הבהמה?ומה על דרך ההידברות?הפשרה?הרצון הטוב?

    מאז הסתלקותו של ליבוביץ הנבואה ניתנה לשוטים.נבואות זעם מטרתם לזרוע בהלה בציבור,ומאפיינות את המנבאים כפסימיסטים חסרי תקנה,המצפים לקתרזיס,לגלגול האבן מראש ההר ע"י אמירת :"אמרתי לכם!"אין להקשיב לדבריהם,אלא לראות את המציאות נכוחה:לא הכל שחור,המציאות מורכבת מעט יותר וכו’ וכו’.

    ולא רק כנבואת זעם מתפרשים דברי הסטודנטים הערבים,אלא גם כנבואת שקר.הם גם המציאו לנו,יש מאין,אויב משותף.לזכותם ייאמר כי לא ציינו כי הוא הגרוע שבאויבנו.

    ראשית,יש לציין,כי גם השב"כ מזהיר מפני ראאד סלאח.השב"כ גם מוסיף כי הוא מהגרועים שבאויבינו.איני מכיר,כמובן,בארגון זה כבר-סמכא,אך דווקא ההסכמה בין אותם סטודנטים לבין ארגון זה אומר דרשני.

    עם דבריו על הציונים קשה להתווכח.אכן חיילי צה"ל שוחטים תינוקות(זוהי מטאפורה-הם עושים מעשי טבח בו נרצחים גם תינוקות,ראו נתוני "בצלם"),ישראל מבצעת פשעי מלחמה,עושת דבריו של השטן הגדול,והרשימה עוד ארוכה.

    מה שמדאיג את ערביי ישראל,וראוי שיטריד גם את הציונים ,הוא לא דבריו על הציונים,(עניין זה נמצא תחת טיפולו של בית המשפט בהאג)אלא פתרונו שלו לבעייה הציונית.בדומה לעם האיראני,גם בין ערביי ישראל קיים ציבור גדול החושש מהפיכת המדינה למדינה איסלמית בסגנון איראן.ציבור זה חי ונושם,מכיר ומוקיר את עקרונות הדמוקרטיה,אך מתקשה לקבל אותה כדמוקרטיה ליהודים בלבד.לכן חמת הזעם על המושג דמוקרטיה ציונית,שאינה דמוקרטיה כלל וכלל.

    דווקא על השאלה:" מדוע עמדות אלו (של סלאח)באות לידי ביטוי; מדוע הן זוכות לקהל מאזינים רב; מדוע אין הן נופלות על אוזניים ערלות?" עונה ראאד סלאח בעצמו.וראה עדותו בהאג.לכך יש להוסיף את אירועי אוקטובר 2000 (ברק),את הטבח בעזה(ברק) ואת הלגיטימיות הציבורית של ישיבת ליברמן בממשלה (ברק).

    "התשובה המתבקשת היא,שכנראה טעינו"-יואיל הכותב לדבר בשם עצמו בלבד.הוא הטועה והוא המטעה.נימתו הפייסנית לכאורה אינה אלא הליכה בדרכו של חיים גנז-להבין את המחיר הפלסטיני
    (הארץ)
    — קישור —

    אמנם הליכה פתלתלה ועקומה,אך הדרך היא אותה דרך.פתרונו של הכותב הוא:"אני ממשיך לסרב להיות אויב ואני קורא לחברי היהודים והערבים: הניחו את הדגלים, הפסיקו עם הקריאות וההימנונים. הסתכלו זה לזה בעיניים והבינו שמולכם עומדים אנשים, נשים וגברים, שבסך הכול רוצים לחיות כאן חיים נורמלים, אחת ולתמיד."

    חיים נורמלים?אהלן וסהלן.פתרוני שלי לחיים נורמליים הוא פשוט הרבה יותר.לוותר על הציונות כמרכיב זהות.מרכיב זה לא רק שהוא מיותר,הוא מזיק.אפשר וצריך לפעול יחד ולא להיות אויבים,אך אי אפשר לקבל את עליונות העם היהודי(וזו הציונות) במאבק משותף יהודי-ערבי זה.

  5. סמולן הגיב:

    קראתי מכתבך.

    סתאאאם. קראתי את פוסטך, ושוועתו נגעה לליבי. הריני להציע מזור, אולי, לכאביך. עם הרבה מזל, התגובה שלי תתפרסם כאן.

    ראשית הרשה לי להיפטר במהירות ממה שכתבת על "אנשים, נשים וגברים, שבסך הכול רוצים לחיות כאן חיים נורמלים": קריאה זהירה בכתביו של רמזי סולימאן (אכן, הפרופסור מאוניברסיטת חיפה), תגלה לך שבמפגשים בין יהודים וערבים, בני "קבוצת הרוב" נוטים לאסטרטגיה חמקמקה משהו, של עיסוק רק בבינאישי, ואילו בני "קבוצת המיעוט" נוטים להטיח עקרונות קולקטיביים. סולימאן משער, אך מקפיד שלא לבדוק במקרי מבחן אחרים, כי שני המצבים מאפיינים סיטואציה של פערי כוח בין קבוצת רוב וקבוצת מיעוט.
    זוהי אסטרטגיה של כיסוי על האפשרות הגזענית משהו, לפיה פלסטינים שמגיעים למפגשים הללו לא ממש מתעניינים ביהודים כבני אדם, ואילו היהודים שמגיעים למפגשים האלו עיוורים לגמרי למצב הקולקטיבי. אסטרטגית ולא לגמרי מוכחת ככל שתהיה, סולימאן מהווה אדם חשוב, ויש להקשיב לדעתו, לפחות כמאפשרת תובנה. התובנה היא שאתה מבצע אקט פוליטי של מחיקת הפלסטיניות בעצם קריאתך ל"אנשים, נשים וגברים, שבסך הכול רוצים לחיות כאן חיים נורמלים". אתה קורא להם להתנער מזהות. האם אתה מוכן להתנער, בתמורה, מזהותך אתה ?

    אני מאמין שכן. אתה נראה לי אדם הגון. הם לא יהיו פלסטינים, ואילו אתה לא תהיה ציוני. איך זה מסתדר, תיכף. הרעיון הוא, שאתה שקרן לא מבוטל, עם ה"ציוני עד לשד עצמותיו": בפועל, אתה הזוי לגמרי. שאל כל ערבי, והוא יאמר לך – ציוני הוא אדם ששונא ערבים ורוצה לזרוק אותם לים. שאל את אהרון ברק, הוא יאמר לך את אותו דבר. שאל את כל הכותבים כאן באתר. הם יאששו זאת. אורי אבנרי יסייג – הציונים הלא ייקים הם כאלו. בכל מקרה, כנראה שלשיטתך, אתה הציוני טוב הלב היחיד. בעובדה, מה שאתה כותב הוא מסכת המתריסה כנגד ציונים, שאין אלא להבינם כציונים רעים, ובנוסף – ציונים רבים. על כן, ישנם ציונים טובי-לב כמוך, כמובן. אלא שהם מיעוט שבמיעוט. זו עמדה אנטי ציונית מובהקת. אולי העמדה האנטי ציונית המובהקת. להשוואה, השמאל הציוני נטה לשלול את ציונותם של אנשים רעים, בדרך כלל של הימין.

    הלאה: האמת – לדעתי – היא שאתה לא כל כך נדיר, הן בטוב-ליבך הפשרני, והן בעיוורונך המהותי. נתחיל בטוב הלב. דורות של "הבלגה" עברו על הציונים בארץ הקודש, עד אשר מצאו ציוני הזרם המרכזי עוז בליבם להרוג למען מה שחשוב להם. על כן, הציונות האלימה היא אנטי-ציונות מאוכזבת, או שמא ריאלית. ולכן אתה אכן ציוני, כולל האנטי ציונות הזו שלך, שרואה את הציונים שהפגינו נגדך כאנשים רעים יותר מראאד סלאח. שמאשימה אותם שהם חלמו אותו.

    האם ציונים יכולים לחלום כל דבר שהם רוצים בו? האם הציונים חלמו על היטלר ? אתה יודע, יואל משה טייטלבוים חשב פחות או יותר כך, ועדי אופיר קורא לישראלים לשכוח את השואה. כי ציונים, בפארפראזה על ספר הילדים הידוע (פיט-פט-טו), יכולים לעשות דברים כאלו.

    אנסה לסכם: המפגינים מחו על נוכחותו של ראאד סלאח. כל אדם הגון צריך למחות על דבריו. על כן אלו שהקשיבו לו אינם אנשים הגונים. ספר את זה לחבריך. לא מדובר במניעה של דיבורו, אלא במחאה נגד הדיבור. ואם היית אדם הגון, היית תומך במחאה נגד סלאח. בנוסף, היית שם לב שהוא לא נדיר במיוחד, שיש לו גיבוי רעיוני מורכב וחזק, שאתה כנראה נוטה להתעים ממנו – במקום להתווכח איתו – ושכמו שמקובל בקרב הרבה מאד מהערבים, הוא אדיש לחלוטין לטענות של רוע.

    בנוסף: מה שמפריד בין "ימין" ו"שמאל" כיום בארץ אינו אפיונים חברתיים וכלכליים, וגם לא גישות לגבי מדיניות החוץ של ישראל. הקו התוחם כיום הוא פשוט מאד, ונוגע רק לעבר, להיסטוריה, לזכרון ולזהות: מי שחושב שהישראלים היו חלאות וישראל היתה רוע זדוני, הוא שמאל. מי שחושב שהיא היתה סבבה והישראלים היו מצוינים, הריהו ימין. ימין קיצוני מכליל לגבי כל היהודים באשר הם, שמאל קיצוני שונא את היהודים (לא קיימים, לא המציאו את המונותיאיזם, שקרנים כרוניים, שונאי זרים, וכן הלאה). אתה בימין.

    לכן , כדאי שתפנים משהו: בקרב חבריך כאן מהאתר, אתה נחשב למשהו שממוקם בערך שני מילימטר שמאלה ממוסוליני, אבל לא יותר מכך. אתה עלה תאנה, או ביתר דיוק, עלה תאנה יודו-נאצי.

  6. גם סטודנט הגיב:

    הציונות ההיסטורית, כלומר זו שנעשתה בפועל ולא זו מאלטנוילנד, היתה קרובה הרבה יותר לליברמן ולסטודנטים האלה מאשר לפלורליזם דמוקרטי.

    חוץ מזה, מה רע בדיוק ב"שיח שולל"? אנחנו לא זכאים לשלול את הכיבוש, את הגזענות, את הפרת זכויות האדם, את האפליה? הפגנה צריכה להיות נגד משהו. גם למפגינים בעד החזרת גלעד שליט יש אג’נדה, ואפילו מיליטנטית למדי.
    בנוסף, מה רע בדיוק בדגלי הלאום? האם עם, או כל אזרח, שמתנגד לכיבוש לא זכאי להניף את דגלי הלאום המדוכא? מה רע בזה בדיוק? אני בטוח שהנפת דגלי ישראל לא היו זוכים אצלך לכזו ביקורת, בגלל שדגלי ישראל זה "קונצנזוס" ולא "שיח שולל". למרות שבדגל זה מקופלת שלילת קיומם הפוליטי של מליוני אנשים. לפלסטינים, ולכל מי שמתנגד לכיבוש של השטחים הפלסטינים, יש זכות, ואפילו חובה, להניף את הדגל הפלסטיני, הוא "דגל אש"ף" המשוקץ. הפלסטינים לא חיים תחת כיבוש בגלל היותם "אנשים, נשים וגברים", אלא בגלל היותם פלסטינים, ועל הנושא הזה בדיוק יש להלחם ולא לעשות לו דה-פוליטיזציה.

  7. אלי הגיב:

    תודה אורי, על המאמר. מסכים עם כל מילה. עצוב לראות את הלאומנות היהודית והלאומנות הערבית מזינות זו את זו, צומחות במקביל, ומעמיקות את אחזיתן בציבור. קשה לראות איך יוצאים מזה.

    ולגיא- מי שיוצא למלחמת חורמה בציונות לא מקדם פיוס, ולא שיוויון, ולא צדק; בדיוק כמו שאדם שאינו מכיר בלגיטמיות של התביעה הפלסטינית להקמת מדינת לאום אינו מקדם פיוס, שיוויון וצדק.

  8. אורי אתה נחמד אבל אינך ציוני הגיב:

    כל הכבוד על הבחירה בהרצל של אלטנוילנד כמסמן דרך לפתרון לאומי לעם היהודי. אולם ברגע שממשיכי דרכו אימצו מדיניות של הפליה והדרה כלפי כל מי שאינו יהודי הם קיבעו את גורלה של הציונות לגזענות ולאומנות. ראשונים בכך היו אנשי התנועות הקיבוציות שמעולם לא קיבלו ערבים לקולקטיבים האוונגרדיים שלהם, והיו מספיק ערבים שרצו להצטרף.
    ואשר ללאומנות ערבית: כמובן אפשר להבין את מקורותיה ולחוש אליה סימפטיה אך כאשר היא משתמשת במנגנוני שנאה והדרה היא אינה שונה מכל לאומנות אחרת, כולל הציונות.

  9. ASHER FROHLICH הגיב:

    כל הכבוד לכותב המאמר על אומץ ליבו וכנותו.
    בתמצית ובקיצור,אומר שדבר אחד חשוב מאוד נשכח במאמר וגם בתגובות,ואני אומר זאת באומץ ליבי,כוון שאני יודע שדברי יתקבלו בשלילה גם מאלה וגם מאלה:
    אני מרקסיסט ואני ציוני. ואיך יתכן הדבר?
    כוון שהציונות שלי היא לא הציונות של "כולם",היא הציונות של הנרדפים ושל עניים ושל העובדים המבקשים לחיות בשקט ולגדל את בניהם ללא מלחמות.אבל,יגידו,למה "על חשבון אחרים"?.לא בהכרח חייב להיות על חשבון אחרים.תמיד,תמיד,יש אפשרות שזה "ביחד" עם אחרים.האינטרסים של הנרדפים,העניים והעובדים הם זהים לאלה שבאותו מצב.אלה שטוענים ש"עבודת זרים" היא על חשבון ה"עבודה שלנו",הם שקרנים וגזענים.ומה עם האדמה ,הטריטוריה?.האדמה,הטריטוריה לא שייכת לאף אחד,לאף לאום,לאף עם.האדמה והים,כמו האוויר והמיים,שייכים לכל בני אנוש.מי שטוען על בעלות או על "זכויות" לקרקע,לאדמה,הוא גנב ושקרן.
    ומה עם התרבות,השפה ?.אבל כל תרבות,כל תרבות,היא עשירה יותר,מגוונת יותר,יפה יותר,אנושית יותר,כשהיא צומחת וגודלת בקרקע פורייה של תרבויות ושפות נוספות,ולא בבדידות ובניכור.בדיוק כמו בטבע,כמו כל דבר חי.
    הציונות שלי היא ללא טריטוריה,ללא דת,ללא לאום,היא אפילו הציונות של הפליטים הפלסטינאים החולמים לחזור למולדתם,והיא הציונות של היהודים והישראלים החיים בחו"ל וחולמים להתישב כאן,והיא אפילו הציונות של העובדים הזרים והפליטים המחפסים כאן מקלט.
    יש מקום לכולם,הבעייה לא במרחב או בשטח.הבעייה,היא ביכולת לראות כל אדם עני,נרדף,מנוצל,פליט,מנוכר,כאחי ואחותי.
    ואז,רק אז,ביכולת זו,נהיה אנושיים,בצווי האנושי ביותר שנאמר מעולם:
    "ואהבתה רעך כמוך"

  10. לאורי ודרור בל"ד הגיב:

    גם אני סטודנט…ועוד באונ’ חיפה.אינני יודע אם המשכת לקרוא משהו אחרי אלטונויילנד אבל אם תקרא את אמנת המדינות הערביות תגלה החלטה מאוד מעניינת שעניינה " לא לשלום, לא להידברות לא לדו קיום"…כבר שומט את הטענה שלך על הרצון לחיות כאן בהרמוניה שלווה (אחת ולתמיד). הסטודנטים הערבים שוללים את קיומה של מדינת ישראל ועל כך יעידו הפלאיירים שמחולקים כל שבוע באוניברסיטה.
    השיח ראאד סאלח, וזאת בלי קשר למה שמעיד עליו השב"כ, משתייך לזרם שרצח הרבה מאוד אנשים, נשים ותינוקות…עיין ערך המהומות האחרונות באיראן…אם תצליח למצוא הבדלים בינו לבין האייתאוללות אתה כנראה תהייה הראשון שהצליח.
    השיח ראאד סאלח מופיע בשמה של דת שחרטה על דיגלה מספר אירועים היסטוריים מאוד מעניינים שבוודאי שכחו בביר זית ללמד כמו הג’נוסייד הראשון בהיסטוריה (קרא קצת על שבטי קינוקעא ושבעא שרצו לשמור על זהותם היהודית מול רצונו של מחמד לאסלם אותם). אותה הדת גם מחזיקה בשטח הגדול בעולם שמוגדר כאסור לדריכת כף רגל של יהודי (איזור מכה ומדינה). זוהי גם הדת הכובשת ביותר בעולם (עד היום). 13.452.000 קמ"ר כבושים בידי האימפריה המוסלמית ונכון לכתיבת שורות אלו, רק צרפת, ספרד ופורטוגל הצליחו להשתחרר מהכיבוש הזה.
    קצת ידע נוסף גם היה עוזר לך להבין שספרו של הרצל שמוכיח ששני העמים יכולים לחיות כאן זה לצד זה אינו באמת הוכחה מעצם הגדרתו של הספר כמקרה אוטופי.
    בנוגע למשפט "אז הוא אמר" – אז אחמד יאסין ,אמר" שחשוב לבצע פיגועים, אז מדינות ערב "אמרו" ב1948 שישמידו את מדינת ישראל, אז נאצר "אמר" שישמיד את ישראל…כולם רק אמרו…וביצעו. הדבר היחיד שהפריד במקרה זה בין האמירה להצלחת הביצוע היה צה"ל.באוניברסיטת חיפה מטופח השיח השולל ואני משתמש במילתך השיח השולל. עיין בבקשה ברשימת בוגרי הפקולטה להנדסה באונ’ שבה אתה לומד. תמצא שם שם טיפה מוכר…יחיא עייש – הוא כמובן היה בעד שיח פלורליסטי ופתוח שמבוסס על ערכים הומניטארים (וגם קצת טי אנ טי ומסמרים אם אפשר…).

    לדרור (בל"ד) – מוסר הוא דבר יחסי ועל כן החיפוש אחר נקודת שיווי משקל אינה רלוונטית. אתה לא יכול לנהל איזשהו ויכוח ווירטואלי בלי לבחון אותו במבחן המציאות. פקח את עינך למציאות ותראה כיצד היד שהושטה לשלום מספר פעמים לא רק נדחתה אלא ננשכה.עד עכשיו עושה רושם שבין הציבור הערבי בישראל לא קיים פחד מפני הפיכת ירשאל למדינת הלכה שרעית אלא מפני הפיכתה למדינה ערבית …מדינה שלרוב (פרט לכמה יוצאים מן הכלל) חסרה הישגים רבים ואיכות החיים בה ניצבת אי שם מתחת לעולם השלישי…כל עוד הם נהנים מהפריווילגיה- שיהנו מהחובות. אין שום בעיה שתהייה כאן מדינת כל אזרחיה וזאת בתנאי שכל מי ששואף להיות אזרח בה יצהיר על נאמנות למדינה וערכיה (לא סמליה), ישרת בצבאה, ינתק כל קשר עם מדינות שאינן נמצאות בשלום עימה ויתנער במופגן מכל אלמנט בדתו השולל את קיומה.

  11. דרור בל"ד הגיב:

    אכן הארכתי בתגובתי.חלקו המשמעותי של המשפט האחרון של חלק א נשמט ממנו.הרי הוא במלואו:

    קביעת נקודת שווי משקל מוסרי שגויה,בתמימות או בכוונת מכוון, היא היא נקודת התורפה.הכשל התודעתי,התמים, או הכשל המוסרי ,שאינו תמים,הוא המביא לכתיבת מאמרים כמו זה של אורי הראל.

    לגבי תגובת סמולן
    הפסקה הראשונה של תגובתו היא ראיית המציאות נכוחה.זו הטענה העיקרית נגד חד"ש.

    גם עם החלק השני של הפסקה השנייה (מה שאתה כותב הוא מסכת … בדרך כלל של הימין)לא נותר לי אלא להסכים.

    אכן,אי אפשר לאכול מן העוגה הציונית ולהשאיר אותה שלמה.לא מאמין?שאל את חיים אורון,לוחם זכויות אדם ותומך בפלישה לעזה,או כפי שכינה זאת ניטשה:הצבוע המפייט בקברים. (צבוע-אוכל נבלות).

  12. אנג’לו איידן הגיב:

    כמו אשר פרוליך, קיימים אין ספור אנשים שמכתירים את עצמם למרקסיסטים. זוהי קבוצה מבוססת כלכלית; קבוצה של צבועים; של גונבי דעת; של אנשים המתרוצצים בתקווה להצליח לשמור על הרווחה הכלכלית בה הם שרועים. קבוצה זו מפיצה תיאוריות אידיאליסטיות, דהיינו, של אנטי-מטריאליזם צרוף. מדובר על אנשי מעמד הביניים הרואים את עצמם מאוימים מכל הצדדים, גם מצידינו, הפועלים. הם שואפים לשכנע אותנו בדיוק כמו הזרמים הימניים שואפים. כמותם, מבטיחים לנו הבטחות אתריות (שממיות או חסרות כל תוכן ממשי). רק שקיים הבדל מוחשי מאוד בין הזרמים הזעיר בורגניים השמאלנים (הסוציאל-לאומניים, הסוציאליסטיים במילים ולאומניים במעש – לנין) לבין הלאומניים הגלויים: מהאחרונים, לפעמים, הפועלים מצליחים להוציא איזה סוכרייה ארצית, בעוד שמהראשונים ניתן להרוויח רק סוכריות מופשטות.

    החבר וולף ארליך סיכם את מחקרו הברור על הציונות: "מי שתומך בציונות, אך נוטל חבל פעיל במאבק מתקדם כזה או אחר, ויהיה חלקי מאוד, הופך – באורך אובייקטיבי – ל-’ציוני בלתי-עקבי’" " … שמתנגד לאימפריאליזם, לכיבוש, לתלות בהון הזר, לפאשיזם, לריאקציה, לקפיטליזם – לכולם או לאחד מהם – הוא כבר אינו ציוני עקבי." (פרק ‘ציונות – תורה ומעש’ בספר ‘כוחו של הרעיון’ של וולף ארליך – הוצאת עיון – 1980, עמוד 217). וציוני-בלתי-עקבי יכול בקלות להפוך עקבי, כלומר, להפוך לציוני עקבי ולתומך של האימפריאליזם, של הכיבוש, של התלות בהון הזר, של הפאשיזם, של הריאקציה, של הקפיטליזם. הרי שזאת היא הציונות ואין ציונות אחרת.

    כל ניסיון לצבוע את הציונות בצבעים של משאלות (תחושת בטן, נבואת לב, קול פנימי, אינטואיציה, שאיפה חלומית או דחף מתוך דמיון) מנותקות מן המציאות החומרית, אשר ניכרת על ידי חמשת החושים, או מנותקת מהתפתחויות הממשיות באותה המציאות החומרית, הן בהתנגשות הניגודים והן באחדותם, כל ניסיון כזה הוא זר למרקסיזם, זר למדע, זר לפרולטר וזר למהפכה החברתית. וזה למרות שאותם סוציאל-לאומניים מקשטים את ההטפות שלהם עם רצף של משפטים מדעיים עם יומרות אנושיות – גם הלאומניים הגלויים עושים את זאת.

  13. סמולן הגיב:

    לדרור – אתה מוזמן לפורום "פורשי מחסום" בתפוז (מצא בגוגל – אקטיביזם…). חסר לנו א"צ, אולי תוכל למצוא בזה עניין.

    אני לא רואה בעיה גדולה להיות איש זכויות אדם ותומך בפלישה לעזה. יכול להיות שזכויות אדם מסוימות נפגעו במהלך עופרת יצוקה, אבל דווקא הפלישה – נראית לי לגיטימית לגמרי. יורים מעזה, משמע מותר לפלוש לעזה. יתכן אגב שמותר לפלוש לשם גם במצבים אחרים.

    על זה נאמר הרבה פעמים על ידי אנטי ציונים יהודים – לא בטוח שמדינה היא פתרון טוב, או הכי טוב. מדינה מחייבת בחירות של מדיניות, ונשיאה בתוצאות שלהן, לעזאזל.

    כיום, המדינה הפלסטינית היא המקום שהפלסטינים בטוחים בו פחות מכל מקום אחר…

  14. אור-לדרור הגיב:

    שלום דרור. הציונות ביסודה היא בסה"כ רצון לקיים טריטוריה גיאוגרפית (מאד קטנה) המושתתת על הגמוניה תרבותית של העם היהודי.
    זהו הרעיון הציוני ותו’ לא ! אין בכך הבעת עליונות על מישהו אחר, אלא רק רצון של קבוצה למצוא מסגרת שתאפשר את שימור הייחוד שלה. ניתן להתווכח עד בלי קץ על הנסיבות ההסטוריות אשר הובילו להתנגשות בין הזכות לקיום הרעיון הציוני לבין זכותם של הערבים לחיים שלווים על אדמתם, אולם אין זה משנה את ההכרה הבסיסית – הציונות ביסודה היא תנועה המחייבת את האידאות המגדירות אותה, אך איננה שוללת את האחר.
    על כן ניתן גם להיות ציוני וגם לשאוף לדו קיום יהוד ערבי תחת הגמוניה שלטונית ציונית.

  15. סוויצ’י – כל הכתבה חיכיתי ל"אבל" הזה הגיב:

    זה שפתאום ימחק את כל הטענות שנכתבו בהתחלה – וכצפוי , זה הגיע . מצטער לבשר לך אבל קודם כל , הערבים הם לא ילידי המקום , הם מהגרים , בדיוק כמו רובנו . דבר שני , אי אפשר להיות ציוני ולתמוך ב"מדינה דו לאומית" או משהו כזה שיוביל לרוב ערבי , ואיבוד האופי של המדינה – הסיבה שהקמנו את המקום הזה היא כדי שיהיה לנו מקום משלנו ולא כדי לחיות יחד עם , או תחת , עם אחר , ואנחנו לא צריכים להתנצל על זה. ודבר אחרון – אני לא רואה שום תגובה כנגד הרעיון ה"פלסטיני" שכולל מדינה דו לאומית על חשבון ישראל + מדינה בעלת אופי מוסלמי נקייה מיהודים . כמו שנכתב בכתבה לאחרונה בYNET – "אבל להם מותר"

  16. ASHER FROHLICH הגיב:

    לאנג’לו:

    מאוד התלבטתי אם לענות לגידופים שלך שלא רק שהם שקריים,אין כל קשר בין משפט אחד לשני וכל "תגובתך" היא אוסף של סתירות וקשקושים.
    לא העלתה אף טענה רצינית הסותרת את מה שאני כתבתי."המחקרים" שאתה מזכיר אין בהם כל חקירת האמת אלא קביעות דוגמאטיות ללא כל הוכחה. מה זה "ציוני עקבי "?ה"חבר" שלך סה"כ אומר מה לדעתו היא "ציוני עקבי",אבל בין זה ל"מחקר" המרחק עצום.באותה מידה אני יכול לטעון שמרקסיסט יהודי שהוא לא ציוני,הוא לא
    "מרקסיסט עקבי".איזה שטויות !.מי הוא ומי אתה שלקחתם לעצמכם ה"זכות" להגדיר מה זו עקביות.
    שוב,אם לא ברור לך:יש ציונות של הבורגנות ויש ציונות של הפועלים והעניים בישראל.הציונות הזו היא בדיוק כמו הרצון המוצדק של הפלסטינאים להגדרה עצמית,ושל עמים רבים אחרים שלא הצליחו להגיע להגדרה עצמית מוכרת ומקובלת על ידי הקהילה הבינלאומית,ליד "עמי-מדינה"כפי שמרקס עצמו הגדיר את העמים שהצליחו להגדיר עצמם במסגרת של מדינה(גרמניה,צרפת,אנגליה,ארה"ב,יפאן ועוד).עוד לא הגענו לשלב של סוציאליזם בינלאומי בו "המדינות" תרדנה דרגה לתפקיד משני,לכן,בשלב הנוכחי,זכותה של הציונות המרקסיסטית להתקיים ליד כל תנועות הגדרה ושחרור עצמי של עמים שעדיין לא מקובלים בקהילה הבינלאומית,ויש כאלה רבים.
    ואין בכך כל סתירה בין מרקסיזם לציונות מהסוג הזה.

  17. דן הגיב:

    תגיד אנג’לו. על מי אתה משפיע? מי מקשיב לך? מה אתה עושה חוץ מלטקבק כל היום? עם איזו קבוצת עובדים ופועלים אתה יוצר קשר? איזה תוכן יש לסוציאליזם שלך?

  18. דרור בל"ד-לאנג’לו הגיב:

    לאנג’לו-
    אל תירא מאותם אלה שיודעים לחבר מילים בדרך באמת מושכלת,אלה שהם אשפים בהתמודדותם עם הניסוחים של עצמם,"האשרים" שלא מתבלבלים כל כך בקלות. ציינת כי במקרים אלה, חיוני שהכלים האידיאולוגיים שלנו יהיו מושחזים היטב.

    תוכל כמובן,להשחיז את הכלים האידולוגיים ,תוכל גם להשחיז עט וציפורניים,
    ולהתנצח עם ההבלים הציונים.אך דרך פשוטה הרבה יותר היא למצוא את נקודות התורפה,
    אותם משפטים הנמצאים בטקסט או אף בין השורות,
    להצביע עליהם,וכך לפסול את התיאוריה כולה.

    במתמטיקה הדבר פשוט להפליא:אם A אז AD,תוכל בקלות למצוא היכן טעה.כך גם עם הטיעונים הציוניים.

    כאן המקרה פשוט להפליא,כפי שציינת:"הציונות שלי היא ללא טריטוריה,ללא דת,ללא לאום,היא אפילו הציונות של הפליטים הפלסטינאים החולמים לחזור למולדתם…"

    כך גם המגיבים האחרים:סמולן-"אני לא רואה בעיה גדולה להיות איש זכויות אדם ותומך בפלישה לעזה.",אור-"ניתן גם להיות ציוני וגם לשאוף לדו קיום יהוד ערבי תחת הגמוניה שלטונית ציונית. "

    אם אתה נהנה מזה,המשך להתנצח,אך אם דבר זה אינו משעשע אותך,עדיף פשוט להתעלם.
    סופם האיאולוגי של הציונים קרוב מאוד,וככל שקרב,כך טיעוניהם נהיים פחות ופחות רציונליים,ויותר ויותר היסטריים.לא ירחק היום וכל הציונים וטיעוניהם יעברו תהליך
    בני-מוריסיזציה,דבר שייקל עליך עוד יותר להתמודד גם עם אנשים שטרם הורידו את המסכות.

    ובאשר לאשר-"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב…" (תהילים, א, 1).

  19. אנג’לו איידן הגיב:

    חברים:
    הרי לכם דוגמא של תגובה נגד-מהפכנית, לכן, אנטי-מרקסיסטית. אבל זאת היא דוגמא של מקרה מבולבל וקלה לחשיפה; של אדם חסר ערמומיות בסיסית. הוא מתחפש למרקסיסט באופן רשלני. מה נעשה מול אלה המתחפשים במומחיות? המקרה לפנינו מגלה לנו כי נאלץ לשכול את אפשרות השתיקה כתגובה לחשיפת מהותו. במקומו, מומחה היה בוחר לשתוק עד שיעבור זעם. ואם כבר היה מדבר, היה ניזהר שהמסכה לא תישמט שוב מעל פניו.

    את המצב בו כל אחד יכול להכתיר את עצמו ל-’מרקסיסט’ אם הוא רק חפץ בכך, את המצב הזה, שממשיך להתקיים באזורינו, הוא מאוד נוח לסוכנים של הבורגנות ושל הריאקציה הציוניות. ואדון אשר פרוליך נוהג כנדרש מעצם מהותו הפוליטית. בגיחתו לשמירת המשך קיומו של המצב הזה: "מרקסיסט עקבי" –הוא אומר – "איזה שטויות !" מבחינתו, הוא צודק: הוא חייב להילחם בכל ניסיון להבהיר כי המרקסיזם הוא עקבי ושהוא מסוגל להיות עקבי כי מבסס מדעית את קביעותיו על עובדות חומריות, כלומר, ממשיות, הפועלות על החושים שלנו בזמן שהם קולטים אותן. זה בדיוק מה שהחבר וולף ארליך עשה בניהול של המחקר על הציונות, בחשיפת מהות התיאוריה והמעש שלה. מחקר זה הוא ביצע וסיכם בכתיבה ברורה ומאלפת תודות לכלים אידיאולוגיים ברשותו. לפיכך, נשאלת השאלה: מה הבורגנות הציונית יכולה לעשות בכדי לנטרל את התוצאות החושפניות של מחקר ארליך? איך היא יכולה להסתיר את מה שהתגלה במחקר הזה? באיזה דרך עליה לנהוג על מנת לצאת ממנה משכנעת כאשר היא מכריזה כי לציונות פנים לכאן ולכאן? כי אין ציונות עקבית ואין כזו שהיא בלתי-עקבית? כי ציונות לטובת מעמד הפועלים נמצאת בקיים לצידה של זו השומרת על האינטרסים של עצמה (הבורגנות)? בגלל שותפות אינטרסים בין שני המעמדות (בעלי הון ומשרתיהם מול מתפרנסים מתוך השכרת כוח עבודתם והמשרתים המרקסיסטים שלהם)? שלמרות אינטרסים מנוגדים כל כך, האינטרס הלאומי – יש כאלה "מרקסיסטים" שמעלים את האינטרס של איכות הסביבה במקום או בקנה אחד עם הטיעון הלאומני – הוא חזק עד כדי יצירת אחווה בין-מעמדית נכונה לפשרות?

    "אבל," אתם תגידו, "שאלות אלה, הן אנטיתזה של המרקסיזם." בדיוק, חברים. כאן לא מדובר על קומוניסט שאיבד את דרכו. כאן מדובר על עוינות מעמדית בתחפושת קומוניסטית מכופתרת בחיפזון של התיימרות בגאוניות גוברת בקלי קלות על לבוש בוגדני באמצעות חיבור מושכל של מילים.

  20. אנג’לו איידן הגיב:

    כל מומחי הציונות שתקו לארליך. הפעם, יש לנו מזל: הגאוניות התבהרה לגמרי דמיונית והחיבור ה-"מושכל" עוקר בעצמו את כפתורי התחפושת. אבל מה נעשה מול ה-"מרקסיסטים" שיודעים לחבר מילים בדרך באמת מושכלת? הפעם, "הגאון" מתפשט במו ידיו בהשוואת התוכניות הציוניות לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים המדוכאים על ידן; וגם בצירוף של "הפועלים והעניים בישראל" לתוכניות האלה הנשענות על העוצמה הפיננסית מאופיינת משברים על חשבונם ועל חשבון הפלסטינים והלבנוניים על כל מעמדות הלאומיים (לא מעמדות קנויים) שלהם. אבל מה נעשה מול ה-"מרקסיסטים" שלא יורים לעצמם ברגליים?

    הפעם יש לנו מזל: הפעם נתקלנו במקרה שמתבלבל עם מילים הנשפכים מתוכו. אבל מה נעשה מול ה-"מרקסיסטים" שהם אשפים בהתמודדותם עם הניסוחים של עצמם? הפעם, מי "המומחה" דיבר על "הציונות של "כולם",היא הציונות של הנרדפים ושל עניים ושל העובדים המבקשים לחיות בשקט ולגדל את בניהם ללא מלחמות … היא ללא טריטוריה,ללא דת,ללא לאום,היא אפילו הציונות של הפליטים הפלסטינאים …" תוך ציון: "אני אומר זאת באומץ ליבי,כוון שאני יודע שדברי יתקבלו בשלילה …". אבל מה נעשה מול "מרקסיסטים" שלא יעיזו, אחרי כל מה שהציונות עוללה, לציין את עצמם לשבח על "אומץ ליבם" בעוד הם מתרפסים על הציונות בזמן שהיא רודה באנו. מה נעשה מול ה-"קומוניסטים" שלא ינסו לשכנע אותנו כי "האדמה,הטריטוריה לא שייכת לאף אחד,לאף לאום,לאף עם.האדמה והים,כמו האוויר והמיים,שייכים לכל בני אנוש.מי שטוען על בעלות או על "זכויות" לקרקע,לאדמה,הוא גנב ושקרן." וזה בתקופה שלאחרי השוד הציוני הגדול; תקופה של שלטון ציוני מגובה על ידי מעצמות על של "…הקהילה הבינלאומית…"; תקופה, בה נאלצים בני העם הפלסטיני הנאמנים למאבק למען בעלותם על הקרקע, האדמה, שלהם וזכויותיהם לחיות בה, הן כאזרחים בפועל, הן כ-"…פליטים הפלסטינאים החולמים לחזור למולדתם…" בכדי להיות אזרחים על אדמותיהם וגם בכדי "…להגיע להגדרה עצמית מוכרת ומקובלת על ידי הקהילה הבינלאומית…" על הקרקע שלהם.

    אדון אשר פרוליך מתבלבל בלבולים חושפניים גם בכלכלה פוליטית. הופעותיו בכנסים על שם ‘קארל מרקס" הן הוכחה בוהקת לכך. אבל, השאלה העיקרית, מה נעשה כאשר אנחנו נאלצים להתמודד עם "האשרים" שלא מתבלבלים כל כך בקלות? במקרים אלה, חיוני שהכלים האידיאולוגיים שלנו יהיו מושחזים היטב. הפועלים לא יפסחו לנו על כך. עובדה היא שהפועלים ממשיכים לחנך אותנו בקשיחות קפדנית. לא נוכל להתקרב עליהם בלי להוכיח ברצינות בפניהם שהמהפכנות שלנו כשרה להוביל ולהדריך אותם בדרכים גדושות מלכודות ציוניות.

  21. ASHER FROHLICH הגיב:

    לאנג’לו

    שוב,חוץ מגידופים לא הצלחתה להעלות אף טיעון
    רציני,לא לגבי מה שאני כתבתי ,לא מה שכתבו אחרים,ולא מה שנאמר בכנסים על ידי או אחרים.
    אצלך כנראה הכל ענין אישי,ואני מציע לך לטפל בבעייה זו,שהיא בעייה בריאותית קשה,לא בעייה אידאולוגית,ושאולי אתה לא מודע לה (או כן?).

  22. ג’ו קלום הגיב:

    והנה אנחנו חוזים באנג’לו שולף את הנשק המוכר ביותר של המרקסיסט – הדלגיטימציה.
    ומהדיון הכנה שעלול היה להתפתח על ציונות ומרקסיזם, אנחנו מתדרדרים לחילופי מהלומות ווירטואלים, כאשר כל מתחרה מנסה להגיד פחות ביותר מילים. "אתה לא באמת מרקסיסט!", שוצף אחד, "לא, אתה המזוייף" קוצף השני.

    ענה לי על זה, אנג’לו – נניח שאשר הוא באמת מתחזה, בשם כל האלים, למה?
    מה ירוויח אדם מהתחזות למרקסיסט? חלק מהעוצמה הפוליטית שהמרקסיסטים מחזיקים בה? אולי נתח מהעושר האגדי שלהם..?
    הסיבה היחידה שאני יכול לתאר לי היא כרטיס כניסה למכנסיה של מרקסיסטית זו או אחרת, וגם זה לא מצריך התחזות מעמיקה לרוב. מלבד זאת, אין סיבה שיצהיר אדם כי הוא מרקסיסט זולת אמונה כנה ברעיונותיו [הבזויים, הרשה לי להוסוף] של מרקס.

    אז למה שלא תערכו דיון כנה, במקום להתדרדר לטיעוני אד הומינום גסים..? או שמה דיון כנה הוא מעבר לך, אנג’לו, ידידי העקבי?

  23. דרור בל"ד הגיב:

    צר לי כי הטרחתי את העורכ\ת הלשוני\ת של האתר,בתגובתי לאנג’לו.

    הפסקה אמורה להקרא כך:במתמטיקה הדבר פשוט להפליא:אם א גדול מ-ב,ב גדול מ-ג ,ו -ג גדול מ -ד, אז א גדול מ-ד.אם יבוא מי ויטען כי א קטן מ-ד,תוכל בקלות למצוא היכן טעה.כך גם עם הטיעונים הציוניים.
    הפסקה הבאה התחילה במילה "גם".ונשמטה:"גם כאן המקרה פשוט להפליא…"

    מצטרף לקריאתו של ג’ו בזכות הדיון הכנה.
    על התלהמותם המילולית של המגיבים באתר זה בכלל,ושל הציונים בפרט,ראוי לכתוב מאמר לכשלעצמו.
    אך גם הסחת הדעת והסטת הדיון מנושאו העיקרי הינה התלהמות לכשלעצמה.מנומסת יותר,מנצלת את העמימות הבין-נושאית,מעלה נושא אחר כבדרך אגב,ובכך דוחקת את הנושא המקורי לקרן זוית.

    מדוע לנהל עוד דיון כנה על ציונות ומרקסיזם
    כאשר כותב המאמר העלה כאן נושא חשוב מעין כמוהו?מאמר זה מבשר על קיצה האידאולוגי של הציונות.2009 תיזכר לדראון עולם כשנה בה עברה הציונות תהליך בני-מוריסיזציה,בה שואלים עצמם אנשי המוסר המעטים שבקרב הציונים (סוף סוף-ותודה רבה לברק ולליברמן על הנעת התהליך) שאלות נוקבות על מוסריותה של הציונות,וחשוב לא פחות,על תוצאותיה.

    בני מוריס הוא ציוני אמיתי.הוא גם הציוני היחיד שיכול לענות על השאלות הנוקבות.אורי הראל הוא בבחינת "ציוני שנשבה"(על משקל תינוק שנשבה).עליו להחליט אם הוא רודף שלום או רודף צדק.

  24. אור לדרור הגיב:

    לדרור היקר
    שלוש הערות :
    1) גיוס כללי המתמטיקה לצורך חיזוק טיעוניך הוא מגוחך. אם היית אחד שיודע להקשיב, היייתי מפרט מדוע.
    2) רטוריקה של נבואות חורבן וזעם מאפיינת בד"כ קבוצות של קנאים סהרוריים. נתקלתי לפני יומיים בפשקוויל חרדי קיצוני אשר תוכנו ודרך התנסחותו מאוד מזכירים את כתיבתך.
    3) אולי אתה נאור,מרקסיסט, סוציאליסט ועוד אלף ואחד תארים נאצלים אחרים, אבל אתה בטח לא הומניסט ! הגישה מלאת הארס והבוז ואפס הכבוד כלפי אנשים החושבים שונה ממך, מעידים שההומניזם הוא ממך והלאה.

    וקצת לוגיקה מתמטית לסיום :
    דרור רוצה שבמדינת ישראלל יקרה כך וכך. כדי שיקרה כך וכך יש לשכנע את הציבור. כדי לשכנע את הציבור יש להשתמש ברטוריקה כך וכך. דרור בוחר להשתמש ברטוריקה שהיא ההיפך מכך וכך. היכן הסתירה ?

  25. אלי הגיב:

    נכון דרור (אגב, שינית את שם המשפחה באופן רשמי לבל"ד? זה ככה גם בת"ז?), עלית עלינו, הציונים. אין לנו כלום מול הלוגיקה החריפה שלך, פשוט כלום. סופינו קרב ובא, אתה צודק.

    אני חייב להודות שמצחיק אותי שאחרי שאתה מתווכח באריכות ובארכנות במשך זמן מה תחת כל פוסט רענן עם דעות ציוניות פתאום ראית את האור והבנת שכולם דוברי הבלים שעדיף להתעלם מהם.
    אבל כשאני חושב על זה, אתה צודק לגמרי. הרי כבר החלטת מה זו ציונות ("עליונות העם היהודי" לפי אחת התגובות שלך) ולא תיתן לאף אחד לתקן את הטעות שלך. אז בשביל מה להקשיב? זה מזכיר לי אנשי ימין קיצוני שהחליטו מה זה "אידאולוגיה מוסלמית" (פאשיזם רצחני ששואף להשתלט על העולם, אם לא ידעת) ולפיכך מתייחסים לכל מוסלמי כאילו הוא מחזיק באידיאולוגיה שהם החליטו שהוא מחזיק.

    אגב, כמו שבטח שמת לב, גם כותב תגובה זו הוא ציוני, ולכן אין צורך בתגובה מצידך. עדיף שתתעלם, אולי תשחרר גיחוך קל למול ההבלים ההיסטרים הללו, ותשמור את הלוגיקה החדה שלך לאתגרים רציניים יותר.

  26. דרור בל"ד למגיבים הגיב:

    למגיבים הציוניים
    בניגוד לטענותיכם הקודמות(להלן:ויכוח על עובדות),אלה שצוטטו,ואיתם לא היתה לי שום יכולת להתמודד,פרט להצגתם (וישפוט הציבור),הרי עם אלה (דיון על דעות)המלאכה קלה יותר.

    1.לא גייסתי את המתמטיקה לצורך חיזוק טענותי,אלא הצעתי להעזר בהם ככלי יעיל להפרכת
    טיעונים הנושאים בתוכם כשלים לוגיים.(פרט למאמר של אשר פרוליך,בו השתמש הכותב שימוש תמוה בתורת המשחקים).
    2.רטוריקה של נבואות חורבן וזעם מאפיינת לפעמים קבוצות של קנאים סהרוריים.שים לב גם לגדולי המומחים בישראל במדעי המדינה,סוציולוגיה,היסטוריה ושאר מדעי החברה,אשר תוצאות מחקריהם בנושאים הקשורים בישראל ובעתידה,גם הם נבואות חורבן וזעם.אמנם הניסוח והסגנון שונים מאלה של הפשקווילים שנתקלת בהם ,וגם הטיעונים אינם זהים,ובכל זאת,אלו גם אלו מנבאים את חורבן בית שלישי.
    3.הגישה מלאת הארס והבוז ואפס הכבוד כלפי אנשים החושבים שונה ממני, לא בהכרח מעידים שההומניזם הוא ממני והלאה.צריך לבחון את הנסיבות לכך.הגדרת יפה את גישתי,לא בררת את מניעיה.

    לפתרון חידתך:דרור רוצה שבמדינת ישראלל יקרה כך וכך ,וגם דרור מניח כי אין לו יכולת לשכנע את הציבור הציוני. לכן דרור לא טורח לשכנע את הציבור הציוני. כדי לשכנע את הציבור הציוני יש להמתין לביאת המשיח או להפעיל עליו סנקציות כדי שמשיקולים תועלתניים,ולא מוסריים ,יתמוך בעמדתו. דרור בוחר להשתמש ברטוריקה שהיא ההיפך מכך וכך,משום חיבתו לסגנון,לניסוח ולעברית שמשתמשים בה מחברי הפשקווילים. הסתירה היא במשפט השני :"כדי שיקרה כך וכך יש לשכנע את הציבור. "

    אחד ממאפיניה הבולטים של הציונות היא עליונות העם היהודי.לא במובן הגזעני,אלא במובן הלאומי.השווה מדינת העם היהודי לעומת מדינת כל אזרחיה.

    כל ההצעה שלי היא להתעלם מן ה"ציונים" או להמתין לאחרית הימים או לחורבן בית שלישי .פרט לזאת,אין כלום.רק הבעת "עמדה",אם אפשר לקרוא לה כך,אבל יותר נכון גלוי של רוגז,כעס,או סתם תסכול.
    מסכים איתך בכל מילה.אין לי שום פתרון למצב אליו הגענו.ההבדל בינינו הוא שאני רואה בציונים אשמים במצב זה,ואתם לא רואים זאת כך.
    לכן הזעם והכעס.הבדל נוסף הוא כי אתם מאמינים ביכולתיכם לשכנע ולשנות ,אני נואשתי מכך.

  27. ASHER FROHLICH הגיב:

    תודה לדרור בל"ד

    אבל בסה"כ כל ההצעה שלך היא להתעלם מן ה"ציונים" או להמתין לאחרית הימים או לחורבן בית שלישי.
    צר לי מאוד, אבל "התמודדות" זו נראית לי חלשה מאוד. גם כאן אין כל ניתוח או גילוי סתירות או כשל בעמדות שהועלו,אין וויכוח או
    דיאלוג. אין כלום.רק הבעת "עמדה",אם אפשר לקרוא לה כך,אבל יותר נכון גלוי של רוגז,כעס,
    או סתם תסכול.
    אם כי כל הרגשות האלה לגיטימיות,ובקשר ל"ציונות" בחלקן אף מוצדקות,הן אינן מספיקות
    לדיון רציני.
    (תנאי הכרחי אך לא מספיק )
    אולי סוף סוף האנטי ציונים יתחילו להבין שלכל מטבע (כן,לכל מטבע)יש תמיד,תמיד,שני צדדים?
    לגבי התחזותי,שלא יהיו יותר ספקות,אני מתחזה לסוכן FBI,לסוכן KGB ובזמני החופשי למרקסיסט-ציוני,אבל אנא,שיישאר ביננו,OK?

  28. משקיף הגיב:

    למרות הטון הלא נעים והמתנשא שלו, צריך להודות שלמגיב "דרור בל"ד" יש את הטיעונים הכי רציניים כאן. הוא מתייחס באמת להיסטוריה הממשית של הציונות ולמה שהיא עוללה, ולא להלכי רוח כאלה ואחרים ולהשקפות עולם סובייקטיביות.

  29. אור לדרור הגיב:

    שלום דרור. אהבתי את תשובתך. הפגנת יכולת הקשבה, ענית בכנות ולעניין, ואפילו הצלחת להתנסח בצורה נעימה יותר (יחסית כמובן). אני גם חייב להודות שפתרת את חידתי בצורה פשוטה ומרשימה. ובכל זאת, דבר אחד לא הבנתי, מה המקור של יחסך מלא הבוז לציונים באשר הם?
    אני מצפה לתשובתך הכנה, יש לי הרגשה שהיא הולכת להכיל סתירה לוגית מאוד מהותית.

  30. רגע, רגע, לא הבנתי הגיב:

    "עליו להחליט אם הוא רודף שלום או רודף צדק"

    נדמה לי שעלינו כאן בלי כוונה על משהו חשוב:-

    1. האם יש סתירה עקרונית בין שלום לצדק?
    2. אם כן, במה בוחר דרור בל"ד?
    3. לפי הלוגיקה הנ"ל – האם הקבוצות האנטי-ציוניות המתיימרות לתואר "תנועות שלום" דוגלות באנטי-צדק או סתם משקרות מטעמי יחסי ציבור?

    ועכשיו ברצינות – אם רדיפת צדק אבסולוטי (סובייקטיבי) פירושה מלחמה, אולי כדאי לוותר על קצת צדק בכדי להשיג שלום?

    ואם לא כדאי, האם "רודפי הצדק" מודעים לכך שיש מחיר לבחירה שלהם? בדיוק כפי שלבחירה בשלום יש מחיר?

  31. אנג’לו איידן הגיב:

    דרור, חבר יקר עד מאוד,
    לא להיזהר מהאנשים האלה? אפילו אם ארגונית הם משתלטים על השמאל? אבל זאת היא מטרתם העליונה. כל אחד מאיתנו הגיע לכאן, לשמאל, דרך מסלולים שונים או דרך חצייתם מאחד לשני: הומניזם, פציפיזם, פוסט-זרם כזה או אחר, אנרכיזם, אמונה דתית, אוניברסאליות ועוד. בהתחשב בניסיון המגוון של כל אחד מהפלגים, מדובר על מספר גדול של עמדות פוליטיות. מאה ואחת עמדות מבלבלות. כולן מבוססות על שאיפות נעלות. לכל אחת בנפרד הזכות הבורגנית לרקום נבואות עתידניות (או, אם תרצה, חזונות) והבטחות בשפע שהדמיון מאפשר. לכולן ביחד זכות דומה לנטרול כל ניסיון לנצל את התנאים החומריים, לציית להם ולהמריץ את התפתחותם.
    כל אלה הם זרמים אידיאליסטיים. למטריאליזם זרם אחד בלבד, והאורוות של המרקסיזם המחייבות אותנו התמדה בעבודות ניקיון מפוקחות וביקורתיות. אין שום הנאה מכך, המן לי: במצב השמאל הישראלי היום, זה אפילו כואב, אפילו מבודד ומדביק תוויות. אז, אם זה כל כך קשה, מה מאלץ את המרקסיסט לעסוק בניקיון? בהיותם מטריאליסטים, למרקסיסטים היכולת לצבור ניסיון אחיד. ואנחנו עושים את זאת משך דורות ולאורך זירות שונות באזורים רבים. הכרחיות הניקיון באורוות שלנו היא רק אחת המסקנות של הניסיון המשותף הזה. התבהר לנו כי גם בישראל, כמו בכל שאר האזורים, לאילוצים הנכפים עלינו על-ידי התנאים תוצאות דומות: כל עוד לא מתקיימת התארגנות קומוניסטית המטפלת באורוות שלה, השמאל ממשיך להתפלג כך שהמכנה הפוליטי המשותף ממשיך להקטין למזערי ובלתי-מזיק עבור ההון הפיננסי; וכל עד האורוות שלנו מזוהמות, אנחנו נטולים סוסים. כמו חורשים באמצעות ציפורניים מושחזות, אנחנו נגיע ליום בו "…כל הציונים וטיעוניהם יעברו תהליך בני-מוריסיזציה,דבר שייקל…" עלינו "עוד יותר להתמודד גם עם אנשים שטרם הורידו את המסכות", אבל לא יותר מזה. וכפי שקרה בארגנטינה לפני כמה שנים, נמצא את עצמנו מתבוננים חסרי-אונים לעבר הבשלת התנאים וגם להתפוגגותה של ההבשלה הזו מתוך מחסור בארגון פוליטי המסוגל לנהל הובלה המהפכנית הולמת.
    אלפים באירופה הבינו את זאת והקימו מפלגות קומוניסטיות קטנות אבל ממש מרקסיסטיות. לאחרונה (בוועידה ה18 של KKE – 18-22 בפברואר 2009), מפלגה אירופית גדולה החליטה החלטות התואמות את ההבנה הזאת. זה התרחש אחרי התנצחות של שנים תודות למשחיזי האידיאולוגיה המרקסיסטית היווניים מחוץ לדיונים עם הזרמים האידיאליסטיים. הגיע הזמן שגם אנחנו נחליט החלטות בעלות תוכן ראוי למרקסיזם ונוציא אותן אל הפועל.

    באשר לאשר: מה שהוא אמר בכנס מופיע כתוב שחור על גבי לבן באתר של ‘ההגדה השמאלית’ תחת כותרת ‘הרלוונטיות של מרקס במשבר הנוכחי’.
    באשר לשאר: כל זה נועד לענות גם להם.

  32. אלי הגיב:

    קודם כל דרור, אני חייב להודות שאני קצת מאוכזב (מבחינה לוגית) שאתה סותר את עצמך ולא מתעלם מפשוטי העם הציוניים כמו שייעצת לאנג’לו.

    בקשר לנבואות הזעם שלך, מי שנמצא באתר הזה זמן מסוים בוודאי זוכר את יוסי שוורץ ונבואות הזעם על התמוטטות הקפיטליזם הרקוב שנמצא ממש ממש מעבר לפינה, ואולי גם את מוני יקים האנטי ציוני (מה הקטע של מגיבים אנטי ציוניים לאמץ שם משפחה שמעיד על השתייכותם הפוליטית? נכון שרובנו לא חריפים כמוכם, אבל אני נשבע בכל היקר לי, נצליח להבין את הדעות שלכם מתוך הפוסט עצמו. מבטיח) ונבואותיו שכל רגע, אולי אפילו מחר בבוקר!, המזרחים בארץ יבינו שהאשכנזים הם כוזרים ולכן לא חלק מעם ישראל האמיתי, ואז יחברו לפלסטינאים במאבק עיקש כנגד האשכנזים\כוזרים.

    מה שאני מנסה לאמר- עברנו את הנבואות של שוורץ ויקים, נעבור גם את הנבואות של דרור. כמו שנאמר, בכל דור ודור קם איזה דרור לנבא עלינו וגו’.
    אתה מבין, מציאות זה דבר מאוד פגום; יש לה נטייה מרגיזה לא להתיישר לפי נבואות זעם שמתעלמות ממנה.
    והערה קטנה לסיום- אולי ביום כשש"ס, אגודת התורה, והאיחוד הלאומי יקימו ממשלה יוקם גם הבית השלישי, אבל עד אז לדבר על חורבן בית שלישי זו טעות. מה שלא נבנה לא יכול להחרב (זה אני יודע משיעורי לוגיקה), ומדינת ישראל איננה "בית שלישי".

    למרות שזה לא ממש קשור, בינתיים אפשר לראות תוצאה מדהימה של החרם התרבותי על ישראל- ליאונרד כהן לא מופיע ברמאללה. תמיד אמרתי שלאלוהים יש חוש הומור אירוני במיוחד.

  33. גולן הגיב:

    אתה לא מתייחס לציונות אתה מתייחס למדיניות של ישראל. אני מכבד את דעותיך אבל אין להן קשר לציונות. אני איתך, בוא ניתן לכל ערבי בישראל פיצוי שיצא מפה כי זו מדינה יהודית ציונית, אני לא גזען פשוט אני הולך בגישה שאומרת שלכל עם ועם יש את הזכות הטבעית להתקיים במדינתו.

    נכון שכולם בני אדם אבל בני האדם האלה מפולגים בקבוצות ופה זו הבעיה.

    אני בעד לתת מדינה לפלסטינים אבל אני בחיים אבל בחיים לא יוותר על י-ם ורמת הגולן הם פשוט יותר מידי חשובים, וכן, אפילו יותר מחצי האי סיני וגם על החוסן הלאומי-יהודי במדינת ישראל.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים