עדנאן אל-ספאר נמנה עם הבולטים שבין ראשי הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים של עיראק. ערב הנסיגה של כוחות הכיבוש האמריקאיים ממרכזי הערים, נפגש עימו בבגדד שליח העיתון הצרפתי "הומניטה", פייר ברבנסי, כדי לשוחח על מצבם של העובדים בארצו.
ש. איך ניתן לתאר את המצב החברתי בעיראק?
ת. האוכלוסיה בעיראק נאלצת להתמודד מדי יום עם קשיים רבים: מחסור, היעדר מוצרים בסיסיים, הפסקות באספקת מים וחשמל; רמה נמוכה מאוד של שירותי בריאות וחינוך. בקיצור, חסרים כל המוצרים והשירותים הבסיסיים כדי לקיים את העובד ובני משפחתו. על כך יש להוסיף את הפיגועים הרצחניים הפוגעים באוכלוסיה האזרחית והמחבלים בתשתיות. עבור האוכלוסיות המוחלשות המצב הוא בלתי נסבל כי חסר להן האמצעים כדי לרכוש מוצרים ושירותים – לרוב פרטיים או מופרטים. אך הבעיות המרכזיות של מעמד העובדים הן האבטלה והשיתוק של מערכות הייצור. עיראק מוסיפה לשלם מחיר כבד בעקבות המדיניות הכושלת של משטר הבעת’, המלחמה והכיבוש. יחד עם זאת, העם העיראקי מעוניין לשקם את ארצו ולבנות את מולדתו על בסיס הריבונות הלאומית והצדק החברתי.
ש. איך ניתן להיאבק תחת כיבוש? האם יש בכלל מאבקי עובדים בעיראק?
ת. קודם כל, העובדים העיראקים נאבקים בכיבוש בדרכים לא-אלימות. זה האינטרס הראשוני של העובדים: הפסקת הכיבוש. אבל גם בעת כיבוש, ישנם בעיראק מאבקים חברתיים ומעמדיים. האיגודים המקצועיים ניהלו מערכות רבות כדי למנוע התערבותן של המדינות הכובשות במדיניות הכלכלית והחברתית, ובייחוד כדי למנוע מקרן המטבע הבינלאומית ומן הבנק העולמי לשמש כפוסקים האחרונים בכל הנוגע למדיניות הכלכלית והחברתית. ניהלנו מאבקים ארוכים, בין היתר, נגד הפרטת המגזר הציבורי ובייחוד תעשיית הנפט, הבריאות והחינוך. עוד נאבקנו קשות כדי להגן על זכות ההתארגנות וכדי לבטל חוקים ותקנות שחוקקו בעת המשטר הקודם אבל עודם בתוקף, שמונעים מעובדי המגזר הציבורי מלהתארגן. הפגנות, עצרות ומחאות ברחובות נערכו כדי לדרוש תוספות שכר למורים או כדי לשמור על מקומות עבודה במפעלים שבבעלות המדינה. הצלחנו אף להשיג הישגים מסויימים בתום המאבקים.
ש. איך יכולים מאבקים אלה לתרום לחיזוק התנועות המתקדמות בחברה העיראקית?
ת. תחת הכיבוש, התרומה המרכזית של תנועת הפועלים היא לחזק את הריבונות הלאומית והעצמאות הלאומית, ולנסות למצוא פתרונות לבעיות החברה. אנו מנסים כעת לקדם חקיקת חוקי עבודה מתקדמים וגם את חוק הביטוח הלאומי, שיבטיחו זכויות חברתיות מורחבות לעם העיראקי. המאבק נגד האבטלה, המערכה להתארגנות מעמד העובדים ועמידתנו הנחושה למניעת התערבות הממשלה בענייני האיגודים, מחזקים את התנועות המתקדמות העיראקיות.
כך יכול המרואיין לשבת במשרדים המרווחים של אירגונו בלב בגדד ולקבל עיתונאים זרים ולקשקש על ה’כיבוש’, בעוד שלפני ה’כיבוש’ הוא היה רובץ במיקרה הטוב באחד מבתי הכלא המתקדמים של גיבור האומה הערבית סדאם חוסיין.
בגלל זה אני נגד כיבוש אמריקאי בסומליה ובסודן.
למה שניתן לכוחות פסבדו דמוקרטיים בשם הדמוקרטיה לעצור את הטבח שמתבצע שם.
אני קורא בשם דמוקרטיה ובשם היושר של מעמד הפועלים להוקיע כל נסיון לשליחת כוחות כיבוש לאיזורים בהם מתבצע רצח עם או הגשת קפה לא אנין טעם שאנו כה זקוקים לו בתל אביב.
איזה הומניסטים דגולים יש כאן באתר. כל כך שמחים על זה שאפשר "לקשקש על קפה אנין" שהם שוכחים שעיראק נמצאת בחורבות בגלל שלטון הכיבוש המושחת של ארה"ב, ושבזמן הכיבוש נהרגו מעל מליון (!) עיראקים במלחמות אזרחים במהלך התפוררות המדינה.
דוגמה של וירטואליזם קומוניסטי
(תגובה על הראיון
עם עסקן איגוד-מקצועי קומוניסטי,עיראקי
שפורסם באתר האינטרנט "הגדה השמאלית")
כתוצאה של הכיבוש האמריקאי הממושך,
עיראק התפוררה כמדינה
והמבנה הכלכלי-חברתי שלה התמוטט לחלותין
והיא התדרדרה למלחמת אזרחים עקובה מדם
עם מאות אלפי קורבנות ומיליונים של פליטים ,
רובם בני המעמד הבינוני,רופאים,מהנדסים.מורים
ושאר אנשי מקצוע שהתיישבו בארצות השכינות סוריה וירדן והפכו את מולדתם לשממה, לארץ מפגרת של העולם הרביעי
רוב קורבנות האלימות בעיראק
לא מתו תוך כדי מאבק נגד הפולשים האמריקאים
אלא הם נרצחו במלחמות הטיהור האתני בין שיים וסונים
על דרום עיראק הולכים ומשתלטים
גורמים פרו-איראניים ובצפון עיראק הוקמה מדינה כורדית עצמאית למעשה ופי כלי התקשורת של היום,
בשעת כתיבת שורות אלה הפרלמנט האזורי של הכורדים
עומד לאשר חוקה שתהפוך את כורדיסטאן למדינה עצמאית
ולפי כל הסימנים עומדת עיראק
בפני עימות עקוב מדם בין הכורדים והערבים.
ובימים אלה,ובמציאות העכורה הזאת,
פייר ברבנסי, שליחו של העיתון "הומניטה",
ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית,
שפעם, לפני שנים לא כל כך רבות,
הייתה המפלגה הגדולה והחשובה ביותר בצרפת
וכיום היא ארגון זעיר בקצה הבמה הפוליטית הצרפתית,
נפגש בבגדאד עם עסקן האיגוד המקצועי אדנאן אל-ספאר,
כנראה חבר המפלגה הקומוניסטית העיראקית
שאי-פעם הייתה מפלגה בעלת עוצמה פוליטית,
על סף תפישת השלטון במדינה
וכיום היא ארגון קטן חסר כל חשיבות בעיראק.
הפעיל העיראקי סיפר בנחת לעמיתו הצרפתי
על….."המאבקים החברתיים והמעמדיים" בעיראק
על מאבקם של האיגודים המקצועיים העיראקיים
נגד מגמת קרן המטבע הבינלאומית
והבנק העולמי לשמש "כפוסקים האחרונים
בכל הנוגע למדיניות הכלכלית והחברתית".
האיגודים המקצועיים העיראקיים ניהלו "מאבקים ארוכים
נגד הפרטת המגזר הציבורי ובייחוד תעשיית הנפט"
ועדנאן אל-ספאר סיים את ראיונו המאלף עם הכתב הצרפתי
במילים הבלתי נשכחות :
"העם העיראקי מעוניין לשקם את ארצו ולבנות את מולדתו
על בסיס הריבונות הלאומית והצדק החברתי.
("העם העראקי" על המשקל : "העם הסובייטי" ז"ל
"העם היוגוסלבי" ז"ל ו"עם הצ’כוסלובקי" ז"ל ….)
מסתבר שהקומוניסטים של מפלגות שונות בעולם
עדיין לא התאוששו מקריסתה של ברית המועצות,
והם חיים בעולם פרטי, וירטואלי משלהם
שאין לו שום קשר עם המציאות הריאלית
וזה חבל מאד כי הגלובליזם הקפיטליסטי
הולך ומתחזק למרות המשבר הפיננסי העולמי
ושום אלטרנטיבה נגד הקפיטליזם, הלאומנות
והפונדמנטליזם הדתי נראית באופק !