הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 ביולי, 2009 11 תגובות

התשובה על שאלה זו, לגבּי רוב בני המיעוט הערבי הלאומי בישראל, למעלה ממליון ורבע נפש, אינהּ קלָּה ואינה אוטומטית. אוכלוסיה זו היא היחידה בעולם שנושׂאת את התואר ’ערבי’ במשבצת הלאום. וזאת, בתעודת הזהות הישראלית. מתן תשובה על השאלה הזאת תלוי במספר גורמים: מי השואל? היכן? באילו תנאים ומה המטרה?


שאלות רבּות, המוכרות היטב לכל ערבי העוזב את הארץ, או השב אליה דרך נמל התעופה בן גוריון בלוד: מה סיבַּת הביקור, היכן הוא מְקום השהייה בארץ, עם מי נפגשת, מהו עיסוקך בחו’’ל, האם קיבלת דבר מה ממישהו, היש ברשותך נשק או כלים חדים, האם ארזת את תכולת המזוודה במו ידיך?

השאלה המובאת בכותרת בלשון הדיבור, ללא מילת שאלה, לא נכללה בקבוצת השאלות השגרתיות. היא הופנתה אלי ב-5 באפריל 2009 לפני עלייתי למטוס קווי האוויר הפיניים (חברת Finnair, טיסה מס’ 1922 AY).


נוסעי הטיסה האביבית השבועית הזאת, שברובם המכריעַ הם פינים השבים למולדתם לאחר ביקור קצר באתרים היסטוריים ונוצריים בארץ הקדושה ובירדן, המתינו באולם סי 3 רחב הידיים.


לעומתם, הייתי אני במסע מחקר מטעם האקדמיה הפינית, שנמשך שבועיים. במהלכם ביקרתי בשני מרכזי העדה השומרונית בחולון ובהר גריזים בשכם. השומרונים, הנחשבים לעדה הקטנה והקדומה ביותר בעולם, מונים כשבע מאות וחמישים בני אדם ומתגוררים אך ורק בשתי הערים הנזכרות. יסודות האמונה השומרונית הם חמישה: אֵל אחד – שמָא, כלומר, השם; חמשת חומשי התורה בלבד, שנוסחם שונה מהנוסח הרבני באלפי שינויים שמרביתם חסרי משמעות; נביא אחד, משה בן עמרם, שאין לו אח ורע – לא קם ולא יקום נביא כמשה; הר גריזים הוא המקום הקדוש; יום הדין; והתהב, כלומר החוזר, שהוא משיחם.


כמו כן, ביקרתי במכון לתצלומי כתבי יד עבריים שבספריית האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. שם גיליתי שהספריה רכשה לא מזמן כתב יד שומרוני, אוטוגראף של הסופר השומרוני הידוע, אברהם בן יעקב בן סכוה אלעיה, בשם ’אל–ארשאד ואל–אשהאד’ כלומר, ‘ההדרכה ומתן העדות’. הוא הועתק בשנת 1778. ביקרתי גם בספריית המכון הגרמני הפרוטסטנטי שליד בית החולים על שם אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. מצאתי בו שלושה כתבי יד שומרוניים, פרי עטם של יצחק אבו אברהים בן פרג‘ (מרחיב) בן מארות‘, אל–חסן אל–צורי (אב חסדה הצורי) ואבו סעיד בן אבי אל–חוסיין בן אבי סעיד, הידוע בעיבודו לתרגום הערבי לתורת השומרונים. אקדיש מאמר נפרד לכתבי יד אלה שיתפרסם ב-א.ב. חדשות השומרונים היוצא לאור בחולון.


בחזרה לנושאנו. לפתע פתאום ניגשה אלי פקידה אחת באולם ההמתנה ושאלה אותי: אתה ישראלי ? השבתי בשאלה, למה את רוצה לדעת ? לאחר מכן נזכרתי שעניתי על שאלתה בהצגַת שאלה, בדיוק כפי שהיהודים נוהגים לעשות בדרך כלל. דבר זה החזירני למקרה שאירע לי בירושלים לפני למעלה מארבעים שנה. שאלתי ידיד יהודי שלמד אצלי ערבית פלסטינית: אמור לי מדּועַ עונים היהודים בדרך כלל על שאלה בשאלה? והוא הגיב: למה לא ?


והפקידה אמרה: יש לנו כאן צעירה בשם גלית. היא בת ארבע-עשרה, והיא נוסעת לבדה להלסינקי וזקוקה למישהו שיואיל להדריך אותה באיסוף המזוודות והיציאה לפגישה עם בני משפחתה. הפקידה המשיכה ושאלה, תנחת בהלסינקי, נכון? אינך ממשיך ליעד אחר ? אתה מוכן לעזור ?


עניתי: בחפץ לב, חייכתי לעבר גלית וברכתיה בשלום. ואז שאלה הפקידה, ומה שם המשפחה?


עניתי: שחאדה, בחית ולא בח‘ית. מבטא מזרחי זה נעשה נדיר יותר ויותר הן בקרב היהודים הן בקרב הערבים בארץ בשל גורמים סוציו-פסיכולוגיים.


הפקידה הסתלקה לכמה רגעים וחזרה אלי וביקשה להציץ בכרטיס הטיסה שלי כדי לראות, לטענתה, את מספר מושבי במטוס. האמת ניתנת להיאמר, שעיניה התמקדו בשמי המלא. היא שבה למקומה מאחורי דלפק גבוה, שעליו היה מחשֵב, ולא שבה אלי. שלושה בני אדם שישבו לידי היו עדי ראייה ושמיעה לכל המתרחש.


פתאום ניגש, בחיפזון מה, בחור יהודי אל גלית, התוודע אליה ואמר שהוא יעזור לה בנסיעה עד לפגישה עם בני משפחתה בהלסינקי. ושניהם נעלמו בדרכם למטוס עוד בטרם נשמעה הקריאה לנוסעים לגשת לדלפק ולהציג את כרטיסי העלייה אליו.


זמן קצר לפני העלייה למטוס ניגשתי לאותה פקידה שעמדה לדבר בטלפון הסלולרי שלה. מיד כשהבחינה בי היא הרחיקה את המכשיר מאוזנה והמתינה לדברי. גם אני חיכיתי לדבריה, שהרי השכל הישר ודרך הארץ אומרים שעליה ליזום את השיחה. היא שביקשה ממני טובה והיא שדחתה אותה. אך היא מילאה את פיה מים.


אז שאלתי: היכן גלית? והפקידה השיבה: אה, מצאנו מישהו מבני משפחתה.


אלהים אדירים, ולא חשבת שאת חייבת או צריכה להודיעני דבר, ואת במרחק של מטרים ספורים ממני?


שקט מוחלט. סומק ברור מכסה את לחייה! הוספתי: הכיצד ייתכן הדבר? ללא הודעה, ללא סליחה, ללא, ללא!


והיא הגיבה במלה יתומה: תודה!


ששה עשורים ויותר הלכו חלפו להם מאז קום המדינה, והאֵמוּן בין היהודי לערבי בארץ, אפילו ברמה האנושית הכללית, הוא קלוש ביותר, גוסס, כמעט בלתי קיים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באמון שבין היהודי הישראלי לבין הערבי החי אי שם באחת ממדינות ערב, עשרים ושתיים במספר.


אומרים בעברית ’’כַּבְּדהו וחָשדהו’’. היום, ככל הנראה, לא נשאר לא כבוד ולא אמוּן! נעלמה הרישא ונשארה לה הסיפא! אני משאיר את התגובות לקוראים הנכבדים!


עיש כְּתיר בּתְשוּף כְּתיר! אל תתפלא, גם זה קיים ועוד איך!!


*חסיב שחאדה הוא פרופסור לשפות ולתרבויות שמיות באוניברסיטת הלסינקי

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. חסיב שחאדה הגיב:

    לאיתן שלום,
    חבל מאוד שמסתגלים לתופעות גזעניות כאלה!
    אנא צור קשר!
    בברכה נאמנה
    Haseeb.Shehadeh@helsinki.fi

  2. עדן הגיב:

    פרופ’, קודם כל תודה על הדברים.
    הלאה, אני לא חושב שמקרים יחידים כאלה הם מייצגים.
    לא צריך להיות ערבי או יהודי כדי להיתקל ביחס כזה במערכות גדולות מסחריות או ציבוריות ואני חושב שכולם מכירים את היחס הזה על בשרם.

    לצערי, זה גם לא שולל את הטענה שלך (שאני מאוד מקווה שהיא לא נכונה).
    השורה התחתונה היא שאני חושב שצריך להתבונן ולחפש גם דוגמאות הפוכות.

  3. רמי הגיב:

    עלינו להחזיר עטרה ליושנה, הן לעניין האותיות הגרוניות והר’, והן לעניין יחס הכבוד שבין יהודים וערבים. אולי הדברים כרוכים זה בזה, בכל אופן – הגיעו מים עד נפש. באשמת הציונות בגירסתה התוקפנית והמדירה התדרדרו מאוד היחסים שבין בני שני הלאומים והמצב הוא בלתי נסבל. החשדנות והשרירות של הרשויות בישראל (הרבה יותר מאזרחים מן השורה) כלפי כל מה ומי שאינו יהודי היא כל כך חריפה עד שאי אפשר למצוא לה אח ודוגמא כי אם בעולם של אתמול שלאושרנו נמוג וחלף. האמנם נהיה אנו יורשיו?!

  4. עמית הגיב:

    מזכיר לכולנו שערבי בארץ, גם במישור האישי והפרטי לחלוטין, כמעט לעולם לא נתפס בעיני היהודים כבר אמון בסיסי. עצוב, ותודה ששיתפת אותנו.

  5. נעלבתי בעלבונך הגיב:

    "הא?מו?ן בין היהודי לערבי בארץ, אפילו ברמה האנושית הכללית, הוא קלוש ביותר, גוסס, כמעט בלתי קיים."

    מי ומה גרם לזה, לדעתך?

  6. נתן. הגיב:

    סיפור מוזר ביותר.

    האם חברת תעופה מפקידה את הטיפול בילדה קטנה בידיו של אדם שפקידה כלשהיא מצאה באופן אקראי בשדה תעופה ועל סמך תעודת זהות בלבד?

    למה לא הפקידו דיילת על מנת שתהיה אחראית על הילדה ותסייע לה בנמל היעד?

    טוב שלא שאלו את אחד הנוסעים אם הוא יודע להטיס מטוס למקרה שהטייס יהיה עייף.

    הסיפור נראה לי מאד לא ברור.

  7. אנא הצטרף אלינו, חסיב הגיב:

    עתירת "אני ישראלי" היא הפעולה המשפטית היחידה כיום שמנסה להתמודד עם האפליה הרשמית בין אזרחי ישראל על בסיס מוצא ודת. חשדנות ודעות קדומות הן רק חלק מהסיפור, כל זמן שתעודת הזהות כוללת "סימני אזהרה" רשמיים (שמו הפרטי של הסב – לערבים; תאריך לידה עברי – ליהודים). מטרת הסימון למתג לא יהודים ובעיקר ערבים כבעלי סטטוס נחות. פרטים מלאים באתר ובעצומה
    — קישור —

  8. ברנע יוסי הגיב:

    מצטרף לקודמי מ"אני ישראלי". אגב, בדיקות בטחוניות פוגעניות למי שלא רשום בסעיף הלאום "יהודי" מתקיימות בטיסות בארץ. כך כשחזרתי בטיסת פנים מכנס של אונבירסיטת בר אילן בשלוחתה בצפת, התקלקל מכשיר הבידוק. כשמסרתי את תעודת הזהות שלי, שבשל חוסר נכונות המדינה להכיר בלאום הישראלי, לא היה רשום בה דבר בסעיף הלאום, אפילו לא כוכביות כמו היום, פנה אלי איש הבטחון ושאל אותי אם שירתתי בצבא. אמרתי לו שאין זה מעניינו. הוא אמר שהוא יכול לעכב את הטיסה. החמור מכך הייתה ההצדקה של המרצים מבר אילן שטסו עימי, שמבחינה בטחונית יש לבדוק היטב את הערבים הטסים.וזהו כידוע טקס השפלה קבוע בבנמלי התעופה, לפחות כך היה בעבר, בארץ הן בטיסות פנים והן בטיסות לחו"ל.

  9. סהר הגיב:

    חבל מאוד שאנחנו עדים גם בימינו לגזענות ולערבופוביה כפי שתוארה בכתבה. מעניין איך יהודי היה מגיב אם היה "זוכה" ליחס דומה כמיעוט החי במדינה זרה. ישר היינו קופצים ואומרים "אנטישמים !".
    האם אנחנו, בשנות ה- 2000 וכעם שעבר את השואה, לא גזעניים בעצמנו ?
    השתובה ברורה. בושה לעם שלנו שיש בו אנשים כאלה.

  10. איתן מיכאלי הגיב:

    הארוע שאתה מתאר חסיב, אינו יוצא דופן בשלל הארועים הגזעניים הקטנים היומיומיים שכה הסתגלנו לקיומם.
    רווח יחיד שהרווחתי מהארוע הוא להוודע על מוצאותייך בשנים האחרונות. לא נפגשנו מאז תחילת שנות ה70. איתן מיכאלי, לשעבר שיח י-ם.

  11. שירה הגיב:

    כשקראתי על הבקשה של הפקידה, מייד חשבתי שבטח תסרב בנימוס או תיגד איזה משהו הומוריסטי חד, כי אתה הרי יודע איך זה!
    אבל אתה אמרת "בשמחה". בפעם הבאה תגיד: אני ישראלי, אבל ערבי, עדיף שתמצאי לה מישהו ישראלי ויהודי". תעשה את זה בהומור. זה יהיה חזק. ומי שיפגע הפעם יהיה הם.
    כי במציאות מופרעת, שמור על עצמך ושים להם מראה מול העיניים.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים