סאמר ג’אסר חבר הסגל המורחב של נבחרת ישראל בכדורסל אומר בראיון עיתונאי ("סאמר סקול" מאת אלי בן דוד, זמן ת"א 19.5) שלעיתים" אני מרגיש שאני שליח של מגזר שלם בענף שאין בו ייצוג לערבים.להבדיל נגיד מכדורגל..". הוא מרגיש כ"ישראלי, באשר ישראל "זה הבית שלי פה". הוא שולט היטב בשפה העברית ומסביר "את העברית שלי קיבלתי מהבית. אבי דחף אותנו לדעת גם עברית.הוא היה מביא בכל יום עיתון והייתי יושב וקורא. מגיל צעיר הבנתי שחלק מההצלחה שלי יהיה תלוי גם בשליטה שלי בשפה העברית." הפנמה זו של סאמר היא תנאי מובן להצלחה ולניעות בחברה- שליטה טובה בשפה העברית. בזכות נתוניו הטובים יהיה סאמר מן הסתם סיפור של הצלחה. אולם ראוי שלא רק הוא. ראוי שהניעות וההצלחה תהיה נחלת ציבורים רחבים. לצורך זאת יש להפוך את האזרחות הישראלית הגודרת מגזרים, ללאומיות אזרחית מלאה המאפשרת לכלל אזרחי ישראל, שותפות בכל תחומי החברה והמדינה.
הצלחה זו תהיה ניצחונו של אנטון שמאס בויכוחו עם א.ב. יהושע על מהות הישראליות. לאומיות ישראלית פתוחה היא תנאי לדמוקרטיזציה וישראליזציה של ישראל כמדינה שהיא רפובליקת כל אזרחיה, עפ"י ועד הקהילה היהודית של היום.
גם היום יכול אזרח ערבי בישראל להגיע לכל דבר ולכל עמדה בשתי מגבלות. הראשונה, בגלל שערביי ישראל הכריזו על עצמם כפלשתינים שנמצאים במצב מלחמה עם ישראל הם אינם יכולים לשמש בכל מקום בו הם עלולים לחבל במלחמה זו. כך המצב בכל מדינה. הדבר השני הוא שאין להם זכויות לאומיות בישראל וגם לא תהינה. ישראל היא מדינת הלאום היהודי ולכו כל מיעוט מתקבל בברכה כמיעוט ומי שרוצה להלחם במדינה שלא יקטר אם הוא מוצא עצמו מנודה במקרה שהוא רק מדבר ועם כדור בראש אם הוא גם מנסה לבצע.