במאמר זה אדון במרכזיותו של הצבא בישראל ועד כמה טבוע הוא עמוק בחברה הישראלית.
עם הקמת המדינה החליטה ישראל להעניק אזרחות לתושבים הערבים שנשארו בה. האזרחות לא ניתנה לערבים בישראל מטוב ליבה של המדינה, אלא (כפי שכותב פרופ’ סמי סמוחה במאמרו, "אוטונומיה לערבים בישראל ?"), כהתנייה מצד האו"ם לשם השגת הכרה בינלאומית לישראל כמדינה ריבונית. סיבה נוספת להענקת אזרחות לערבים היה רצונה של מדינת ישראל להשתייך לקבוצת המדינות הדמוקרטיות-מודרניות-נאורות.
בן גוריון החליט לפרק את כל הכוחות המזויינים המאורגנים שהיו אז וביניהם: הפלמ"ח, האצ"ל, הלח"י וההגנה, ולהקים כגוף הייררכי וסמכותני את צבא ההגנה לישראל. צה"ל בימים הללו היה כפוף לבן גוריון ולמנגנוני הפיקוח של מפא"י. בהמשך, ניתן פטור אוטומטי מגיוס חובה לצה"ל לאוכלוסיה הערבית ע"י שר הבטחון.
כיום, המנגנון המתווה את דרך פעולתו של צה"ל הוא הממשלה. הרמטכ"ל הוא חבר פעיל בוועדת החוץ והביטחון והוא נותן את דעתו במגוון נושאים, החל בהמלצות על דרכים צבאיות לפתירת הסכסוך עם האויב וכלה בתקציב השנתי הדרוש לצה"ל. הרמטכ"ל, תפקידו לתת דעה אחת המייצגת את כלל צה"ל. משמע, שדעות של אלופים אחרים במטה הכללי חסרות משמעות וספק אם הן מושמעות בכלל בדיוני הוועדה.
בתרבות המיליטריסטית ההגמונית שנוצרה בישראל נוטים להזכיר לנו שוב ושוב כי הפתרון של הסכסוך הוא עוד מלחמה, עוד מבצע צבאי, עוד הפצצה, עוד "חיסול ממוקד" ושאר מכבסות המילים האינטלגנטיות לרציחת ערבים, בשם החובה להגנה לאומית. אך בפועל, ככל שמתרבות ההפצצות, ככל שנהרגים יותר חפים מפשע בשני הצדדים, מאזן הדמים עולה ואיתו גם השנאה התהומית ההדדית. בסופו של דבר ידוע לכל, כי פתרונו של כל סכסוך הוא סביב שולחן המשא ומתן, אבל בישראל נוטים לחשוב שיהיה יותר קל לאייד את הערבים מאשר לשבת איתם מסביב לשולחן המשא ומתן.
האהדה והסגידה הבלתי רציונלית שנוצרה בישראל סביב מעמדו של צה"ל בחברה היא למעשה אלילית. צה"ל נוטה לקבל תמיכה כמעט אוטומטית בכל מבצע שהוא מבצע, ולא משנה מהם תוצאותיו. חיילים מרשים לעצמם להתעלל בערבים מעצם היותם ערבים. כי אם הוא עצמו לא מחבל אז בטוח שאחד מבני משפחתו מחבל. ואם לא אחד מבני משפחתו, אז בטח אחד ממכריו. גם כאשר אותם חיילים מטופלים בידי המערכת, הם זוכים לגישה סלחנית, והמערכת נוטה לטייח ולתת לחייל גיבוי. הדם של הערבים הוא זול, כבר אמרנו ?
ומה שהכי מפליא בכל העניין הוא, שמי שמפקח על צה"ל הוא צה"ל בעצמו. כלומר, שיקול הדעת כיצד לפעול ולהעניש את החייל הוא בלעדי של צה"ל. מה גם, שתמיד קל להציג רצח של ערבים כסיכול של פיגוע נוסף ("חיסול ממוקד"), או לומר שהערבי היה חמוש או ממילא מבוקש. אז מה זה משנה בעצם.
נוטים להציג לנו את צה"ל כמערכת שוויונית המהווה למעשה "כור היתוך". מערכת שבה כל אחד מתחיל מאותה נקודה, מאותה דרגה, ומעתה והלאה ההתקדמות תלויה אך ורק בו. אבל האם כך באמת הדבר ?
אם נבדוק נראה, כי לצה"ל יש למעשה אינטרס הפוך לחלוטין והוא: שימור המעמד החברתי הקיים ואי יצירה של מיזוג בין תרבויות. כיצד בא הדבר לידי ביטוי ?
אם נבחן את האוכלוסיה המגוייסת ליחידות המובחרות של צה"ל (קורס טייס, סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג), ניווכח לדעת כי האוכלוסיה הזאת היא הומוגנית, ומורכבת ברובה מאשכנזים ממעמד הביניים ומעלה. קצינים דרוזים, בדואים או, חס וחלילה, ערבים בדרגות בכירות או ביחידות המובחרות, הם עניין נדיר מאוד במחוזות צה"ל.
אבל הדבר המחליא ביותר הקיים בחברה הישראלית בת-ימינו הוא ההדרה של אותם אזרחים שלא התגייסו לצה"ל או שהתגייסו ולא שירתו שירות מלא. המדינה אוהבת להתהדר בשוויון הזדמנויות, קפיטליזם, שוק חופשי, אך בפועל הדברים עובדים אחרת. אם לא שירתת בצה"ל, בין אם בגלל סירוב מטעמי מצפון או בשל קושי מטעמי בריאות, בין אם מסיבות סוציאליות או ממסיבות רבות אחרות, גזרת את גורלך להיות מוקע מהחברה הישראלית. הדבר בא לידי ביטוי במגוון תחומים: הן בזכויות אשר המדינה מעניקה לך, הן ביחס המנוכר של החברה הישראלית והן ביחס של מעסיקים כאשר אתה נאלץ למצוא עבודה.
חופש העיסוק הוא זכות יסוד בסיסית בכל מדינה דמוקרטית מתקדמת. זכותה של המדינה לא להעסיק אזרחים שלא שירתו בצבא בתפקידים ממשלתיים. אך כאשר מעסיקים וחברות פרטיות בוחרים בכוונה תחילה למנוע מאותם אזרחים שלא שירתו בצבא להתפרנס, המסר הוא ברור: אם לא תתרום ל"טוב המשותף" נדאג להדירך בכל דרך אפשרית מהחברה הישראלית.
נשאלת השאלה: האם צה"ל בלבד הוא חזות החברה הישראלית ?
האם המדד לגבי כשירותו של אדם לתפקיד בחברה לא ממשלתית צריך להיות השירות בצה"ל ?
ראוי להזכיר דבר חשוב נוסף: המדינה היא המשמטת הגדולה ביותר, עם החותמת הלגיטימית והחוקית למהדרין שבמהדרין. כלומר, כיצד יכולה המדינה להלין כלפי משתמטים משירות צבאי, כאשר היא בעצמה מעודדת השתמטות חוקית של המגזר החרדי ?
בישראל נוצר מצב שבו כדי להיות מקובל בחברה הישראלית עליך לשרת שירות צבאי מלא. אם אתה שייך למגזר הערבי, למגזר היהודי או למגזרים אחרים, אבל השירות הצבאי אינו חלק מעברך, נדונות לגזר דין מוות, בכך שתאומלל כל חייך על ידי החברה הישראלית. ההוקעה או הקבלה החברתית על בסיס השירות במוסד הצבאי, הוא למעשה האפרטהייד המודרני שאותו מציגה המדינה במסווה ומממשת – בפועל. ההתעמרות הבוטה מתחילה קודם כל בתוך החברה הישראלית וכאשר היא מטופחת היטב היטב וממוסדת, היא נהיית לגיטימית ומגובה, גם כאשר היא מופנית כלפי פלסטינים.
ולתפארת מדינת ישראל.
* הכותב הוא סטודנט לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו
השירות הצבאי שימש פעם הצדקה לאפליה נגד נשים.
הזכויות נובעות מעיקרון השוויון, הן לא "תשלום" על חובות.
הזכויות הן בלתי מותנות, החובות נקבעות יחסית ליכולותיו, תנאיו והשקפותיו של האזרח.
יש יישובים שפטורים ממע"מ וממס הכנסה.
יש קבוצות באוכלוסייה, למשל גמלאים, שמשלמים ארנונה מופחתת.
ולגבי השירות הצבאי:
כשמדובר בערבים, ודאי שהאפליה קדמה לפטור ולא ולהפך. האפליה נובעת מעצם ההגדרה "מדינה יהודית", ושום שר ביטחון לא היה מגייס אנשים שהאפליה נגדם גורמת למוטיבציה הפוכה.
לגבי שאר הפטורים והפטורים:
היו מלחמות שהיו קונצנזוס אמתי. במלחמת העולם השנייה כל האמריקנים, למשל, ידעו שמדובר במלחמה על עתיד העולם. מלחמת וייאטנאם, לעומת זאת, הייתה סתם אקט פוליטי שנוי במחלוקת, במקרה הטוב.
אי אפשר לאלץ אנשים להפוך לרוצחים בעיני עצמם ולהתנות בכך זכויות, גם עם הרוב חושב אחרת.
ממשלה מאמינה בכל מיני פרויקטים שנויים במחלוקת, כמו שליטה בגדה או הקמת תחנת כוח פחמית. במקרים כאלה היא לוקחת עובדים שכירים שמבצעים את הפרויקט.
היעלה על הדעת שיהיה גיוס חובה לעבודות ההקמה של התחנה הפחמית באשקלון, או של כביש חוצה ישראל, ואז יגידו שמי שמסרב לא רוצה לתרום ל"טוב המשותף"?
יש חובות בלתי סבירות, שרק מאלצים אזרחים רבים לשקר ולהמציא כל מיני "סיבות רפואיות" כדי שלא לתרום לרע המשותף, ובעצם מהוות תירוץ לאפליית אזרחים.
המשטרה מתפקדת באמצעות עובדים, מכבי האש מתפקד באמצעות עובדים, כל המערכות מתפקדות באמצעות עובדים, וכך גם הצבא (לצערי כולל הפשעים שלו) ימשיך להתקיים על ידי עובדים שכירים.
בתור התחלה אני בעד לשלם לכל חייל (כולל מבצעי פשעים) שכר מלא. זה יבטל את הלחץ לקיפוח מי שאינו חייל ויהווה שלב ראשון בתהליך לביטול אסון גיוס החובה.
יש אי שיוויון בין מי ששירת בצה"ל למי שלא שירת בצה"ל. אי השיוויון עדין לא מספיק. עדין אסור לשאול אדם מדוע לא שירת. עדין אי אפשר להגיד לאדם שמסרב למלא את חובתו למדינה שהוא לא יהנה מכספי המדינה בין בתמיכות ובין כשכר עבודה. כך נהוג בכל מדינה שנמצאת במלחמת קיום חוץ מאשר בישראל. יש מדינה מאד לא דמוקרטית שקוראים לה שוויץ למשל ושם אם לא היית קצין בצבא אינך יכול למלא תפקיד ניהולי בשרות המדינה וגם המגזר הפרטי לא ימהר להעסיק אותך. כך צריך לנהוג גם בישראל – מי שמסרב לשרת משום שהוא תומך באויבי המדינה לא יוכל להנות ממנעמיה.זאת המשמעות של שיוויון אמיתי ולא כמשתמע מדברי הכותב וכפי שהמצב היום שאתה יכול לא לתרום אבל רוצה לקבל הכל. ולגבי שירות הדתים – אני לא אוהב את הפטור משירות שניתן להם אבל זו זכותה של המדינה להחליט שהיא פוטרת את הדתים או הערבים משירות. זה בדיוק כמו שאתה חייב לשלם מס הכנסה אבל אם אדם פרטי יקח ממישהו כסף בכח זה שוד או גניבה.
רוב המשרות בצבא מיותרות ולא נותנות כלום. השנים שבהם מפא"י והסתדרות החזיקו את המדינה בביצים עברו. יש כיום קפטליזם חזירי קיצוני. לא מעניין אף אחד בשוק הפרטי איפה שירתת, ולפעמים בגלל המילואים יכולים לפטר אותך. המשרות הטובות בצבא שמקדמות אותך למשרות טובות בממשלה או בסקטור הפרטי הן במילא בפרוטקציה.
דווקא הסטודנטים הרבים של חד"ש שלומדים באוניברסיטת תל אביב מסתדרים טוב. רובם לא ישבו בד"כ בכלא, ורובם רוכשים השכלה שלוש שנים לפני המשרתים בצה"ל ויש להם יתרון מה עוד שלא מעטים מהם נמנים על הורים ששייכים למעמד הבנוני ועוזרים להם.
אני מתעב בכל ליבי את המילטריזם שפושט בחברה הישראלית, ואת הכיבוש וההתנחלויות. אולם, צריכים להיות זהירים בביקורת ולהשתדל לכוון לאמת.
הכותב טוען ש"זכותה של המדינה שלא להעסיק אזרחים שלא שירתו בצה"ל בתפקידים ממשלתיים? זו אמירה שגויה שחשוב לתקנה. הממשלה מחוייבת לעקרון השוויון וגם מעסיקים פרטיים כך. רק כאשר השירות הצבאי הוא תכונה חשובה למשרה, מותר למנוע מי שלא שירתו לגשת למכרז. אכן בפועל מדירים לא משרתים, יהודים וערבים, ממשרות ציבוריות, אך זו הדרה לא חוקית וראוייה לכל גנאי.
הפקטור היחידי שראוי להתייחס אליו בקבלה לעבודה הינו התאמתו של המועמד למשרה. לקיחה בחשבון של כל גורם אחר צריכה להיות מחוץ לחוק.
שיוויון הוא לא דבר טכני – כולם מקבלים אותו דבר. השיוויון האמיתי הוא גם בחובות ולא רק בזכויות. לכן מה שכתבת לא נכון.
מבלי להטפל יתר על המידה לצורך הדחוף בעריכה של הטקסט, כמה הערות לנושא.
בהחלט ראוי שחיילים המשרתים בצה"ל ותורמים שלוש שנים מחייהם למען הכלל יזכו להטבות מהחברה, אין הדבר נוגע לדעתו של הכותב על צה"ל, רמת מוסריותו וחיות אחרות. אין להפלות אף אחד על רקע אי שרות, אבל בהחלט זכותו של כל אדם להעדיף אזרח שתרם על כזה שניצל את שלוש השנים להשגת תואר כלשהוא במכללה כלשהי.
השירות בצה"ל הוא לא האופן היחידי לתרום, אדם שהתנדב לשירות לאומי מקבל בדיוק את אותן הזכויות של חייל משוחרר, מה שמדגיש שלא אופי התרומה הוא שקובע אלא עצם התרומה.
הערה לרמי, אין קשר לשאלה אם השירות מהווה תכונה חשובה לעבודה. זה לגיטימי להעדיף אדם שתרם לחברה מכזה שלא תרם לחברה, זה מוסרי ונכון, לא חייב להיות חייל גולני בפאתי עזה, אפשר להתנדב לשירות לאומי.
במגזר הפרטי במשרות הזוטרות והבינוניות השרות הצבאי אינו מעניין אף מעסיק פרטי להפך לפעמים מעדיפים עובד שלא עושה מילואים על מי שכן עושה מילואים.
המשרות הבכירות אכן שמורות למקורבים ופרוטקציונרים שלא מסתכלים על השרות הצבאי .
לא הבנתי מה הבעיה בדיוק אם המשפט "אם לא תתרום ל"טוב המשותף" נדאג להדירך בכל דרך אפשרית מהחברה הישראלית".
האם אין המשפט הזה מאבני היסוד של הקומוניזם?
לנושא האפרטהייד:
ישראל היא לא אפרטהייד, ועירוב המושגים שלעיתים קרובות נוצר בשמאל הישראלי הוא מטופש. אי אפשר לפתור בעיה בלי להבין אותה.
האפרטהייד היה חלוקת מעמדית על בסיס גזע בתוך אותו לאום. בישראל אנחנו חווים מאבק בין שני לאומים על הגדרה עצמית, ושני הלאומים שייכים ברובם לאותו גזע.
כלומר, הפלסטינאים נאבקים לא על קבלת אזרחות ישראלית וזכות שוות בתוך החברה הישראלית, אלא על זכויות לאומיות וממשלה נפרדת. והיהודים לא מתנגדים לאזרוח הפלסטינאים כי הם רואים אותם כנחותים גזעית אלא כי זה יפגע בזכות ההגדרה העצמית היהודית, שלשמה התכנסנו כאן מלכתחילה.
בעיות שונות גוררות פתרונות שונים. "כיבוש" היא מילה מספיק גרועה, ואין צורך להוסיף עליה סופרלטיבים כאלו או אחרים. הכיבוש הוא לא איידס, לא סרטן, לא דיסק חדש של שירי מימון ולא אפרטהייד. אין צורך להיות מקורי בקללות, רק מדוייק בתיאורים.
שוויון זכויות בהחלט לא תלוי במילוי חובות. מי שאומר את זה צריך לעבור שוב בגרות באזרחות, או לפחות לקרוא את מגילת העצמאות.
אחלה מאמר … אין אפילו שגיאת כתיב אחת..
אבל מה שחסר במאמר זו תפיסת המציאות כמו שהיא.
זה מאמר בידיוני לגמרי המוצג כעובדות.
הדבר היחידי שקרוב למציאות זה אי-שירות של החרדים בצה"ל וגם זה מתחיל להתמעט בשנים האחרונות .
אז אני אתחיל ברגוע,
חוק שירות חובה זה חוק – מי שעובר על החוק שישא בתוצאות.
שיוויון זכויות מתחיל קודם כל בשיוויון חובות ברגע שלא ממלאים את החובות זה לא צודק לבוא בדרישות.
הצבא באמת "כור-יתוך" אפילו יותר מהחברה שלנו. איפה תמצאו אתיופי,רוסי ,צבר ,דרוזי גשש בדואי ובלונדינית עושים לילה באבט"ש בצפון ?
אני באופן אישי פגשתי בצבא אנשים שלא בטוח שהייתי פוגש ביומיום.
אין לי מושג מהיכן את מביא את ה"עובדות" השגויות שלך על שירות ביחידות מובחרות.
מי שטוב ונחוש מגיע לתפקיד המיוחל ( אני מכיר לפחות 3 כאלה) תזכור שגם הביקוש הוא גדול אי אפשר לרצות את כולם.
מי שמשרת שירות חלקי או לא משרת בכלל זה מרמז לדעתי על אופי אדם אגואיסט לעיתים שרואה רק את טובתו האישית ומוותר ומרים ידיים בקלות- בתור מעסיק זה דבר שהייתי לוקח בחשבון 🙂
יש לנו תרבות מליטריסטית כי זו המציאות שלנו במדינה ב60 וכמה שנים שלנו…
אל תיתן לדעות הפוליטיות שלך להחליק ולהפוך ללגיטימי את חוסר השירות בצה"ל.
קביעת דרך פעולת הצבא אינה דפקידה של החיילים.
צבא זה גוף לא דמוקטי זה נכון – אבל ככה צריך לנהוג צבא .
לסיכום , כל קשר בין המאמר למציאות הוא מקרי בהחלט או נובע ממרמור או דעות פוליטיות כאלה ואחרות.
לבחירה ללכת נגד הזרם יש מחיר .
שיהיה יום מקסים , קובי כהן
אני לא בנאדם משכיל במיוחד,ולמען האמת אני לא יודע מה זה משטר האפטרהייד. אני אכנס יותר מאוחר לויקיפידיה ואבדוק.
גם אני כמו רבים גדלתי בבית בו מאמינים שאם נתן להם אצבע,הם יירצו את כל היד.
קראתי את אחת התגובות שמדברת על כך שהשוויון האמיתי הוא בחובות ולא רק בזכויות,וואלה תגובה לעניין.
הרי אם המצב היה הפוך,והם היו במקומנו,הם לא היו נותנים לנו את אותן זכויות אותן הם מקבלים מאיתנו. לא היו חברי כנסת יהודים,סטונדטים יהודים ותמיד קל לתקוף את החזק ולתמוך בחלש,וכן לכל מטבע יש שתי צדדים אני מבין את זה,אבל אני מעדיף להישאר טיפש נאמן למדינה שלי ולאחיי היהודים משאר להיות חכם ולעזור לרוצים ברעתי,וכן הם רוצים ברעתנו חבר’ה תגידו מה שבא לכם.
יחי מדינת ישראל
כמה הערות למאמרו של סהר שאולי:
-"בתרבות המיליטריסטית ההגמונית שנוצרה בישראל נוטים להזכיר לנו שוב ושוב כי הפתרון של הסכסוך הוא עוד מלחמה…"
תרבות זו לא נוצרה יש מאין.מאמר קצר,שגדולתו בתמצותו,נותן קצה חוט למקורה,טיפוחה,לזריית החול בעיניים, של המושכים בחוטים:שלום לא משתלם-עמירה הס(הארץ)
— קישור —
-"האהדה והסגידה הבלתי רציונלית שנוצרה בישראל סביב מעמדו של צה"ל בחברה היא למעשה אלילית"
אותם מושכים בחוטים דאגו להשתלט גם אמצעי התקשורת.תהליך זה החל עם יסודו של ערוץ 2 ובתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו.אלו נועדו והלכו שניהם יחדיו למבצע זריית החול.
-"ומה שהכי מפליא בכל העניין הוא, שמי שמפקח על צה"ל הוא צה"ל בעצמו. כלומר, שיקול הדעת כיצד לפעול ולהעניש את החייל הוא בלעדי של צה"ל ".
לא צהל הוא המפקח על צהל,אלא משרד הבטחון.מינויו של אותו פושע מלחמה שזיכה את היורה ואת נותן פקודת הירי בנעלין,הוא זריית חול בעיינים,כחול אשר על שפת הים לרוב.ועד ירושלים הגיע החול,עד בג"צ.וראה :אחרי בלותם-
חיים ברעם,ותגובתי למאמר זה.
-"נוטים להציג לנו את צה"ל כמערכת שוויונית המהווה למעשה "כור היתוך". מערכת שבה כל אחד מתחיל מאותה נקודה, מאותה דרגה, ומעתה והלאה ההתקדמות תלויה אך ורק בו. אבל האם כך באמת הדבר ?"
כאן טועה,לדעתי,כותב המאמר.ספר חשוב בנושא זה-מצבא העם לצבא פריפריות-יגיל לוי (הוצאת כרמל)מראה כיצד השינוי בהרכב החברתי של הדרג הלוחם בצבא – מהתבססות על המעמד הבינוני אל הישענות גוברת והולכת על קבוצות דתיות ופריפריאליות – מביא לניהול מזגזג של המדיניות הצבאית, בין מתינות להפגנת כוח, בין לחציה של חברת השוק לאינטרסים של הצבא וההטיה הלוחמנית של הקבוצות המשרתות בו.(ציטוט מתוך אתר ההוצאה).
-"אבל הדבר המחליא ביותר הקיים בחברה הישראלית בת-ימינו הוא ההדרה של אותם אזרחים שלא התגייסו לצה"ל או שהתגייסו ולא שירתו שירות מלא."
כאן היה המקום הראוי יותר להעלות את עניין האשכנזים ושימור המעמד החברתי הקיים.צודק ולא צודק הסטודנט להיסטוריה-אכן הניתוח מוטעה,אך רק לגבי האשכנזים. אלה יכולים ללמוד באוניברסיטה ולא להזקק לשירות הצבאי,אך בניגוד לתומכי חד"ש,הרי שהציונים האשכנזים זורים חול בעינייהם של המזרחיים,וחלקם- מזרחים שטופי מוח בציונות אשכנזית ובשנאה עצמית(להרוג את הערבי שבקרבם) מניעים בדלק זול את מעגל האלימות, בניצוח של צבא אשכנזים-ציונים ששולטים מלמעלה -משרתים במודיעין ובאליטה ההגמונית.(ע"פ תגובתו של מירו,בדיון שקיימתי עימו בנושא פשעי המלחמה של החיילים המזרחיים בפרסומת החומה המתועבת-וראו:מה בסך הכל כולנו רוצים-איריס חפץ,אתר קדמה.)
— קישור —
-"ראוי להזכיר דבר חשוב נוסף: המדינה היא המשמטת הגדולה ביותר, עם החותמת הלגיטימית והחוקית למהדרין שבמהדרין. כלומר, כיצד יכולה המדינה להלין כלפי משתמטים משירות צבאי, כאשר היא בעצמה מעודדת השתמטות חוקית של המגזר החרדי ?"
כאן נופל כותב המאמר לפח שטמנו לו הציונים.
מושכי החוטים מבקשים להסיט את הדיון הציבורי בהון העצום המושקע בבטחון,וממומן ע"י משלמי המיסים,לדיון ציבורי על עלות "אחזקת" המגזר החרדי.ואלה,לא רק שנהנים מכספי משלם המיסים,אלא גם לא ממלאים את חובם לחברה.מה חטאם של אלה שלא הלכו לצבא?על כך יש רק לברך.גם "סחיטת" כספי הציבור אינה אלא העדפה פוליטית של הציונים,למען יוכלו להמשיך בציונותם.ואשר למחיר,הרי הוא זניח לעומת סכומי העתק המושקעים במערכת הבטחון.
-"ההתעמרות הבוטה מתחילה קודם כל בתוך החברה הישראלית וכאשר היא מטופחת היטב היטב וממוסדת, היא נהיית לגיטימית ומגובה, גם כאשר היא מופנית כלפי פלסטינים."
התעמרות זו,כפי שהיטיב לתאר סהר שאולי,היא קיצור מהות הציונות האשכנזית בימי מפא"י, והמשכה בדרכים אחרות ע"י קפיטליזם חזירי קיצוני-הניאו קפיטלזם.
יש לברך את כותב המאמר על העלאת נושא חשוב זה. ספר בנושא זה-"צבא שיש לומדינה?" בעריכתם של גבי שפר,אורן ברק ועמירם אורן(הוצאת כרמל)מציג היבטים שונים של היחסים בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל.כל ציוני ראוי שיבחן היטב היטב את דרך התנהלותן של ממשלות ישראל,ויימנע בעתיד להצביע למפלגות ציוניות.הציונות-ולא ההתנחלויות-היא המכשול לשלום.לתשומת ליבם של אנשי שלום עכשיו.
קובי כהן אתה גדול. כל מלה במקום
העלייה (המזערית בהרבה ממה שמספרים לנו) ב’השמטה מרצון’ ("השתמטות" בפי חלק מהעם, החלק האחר מכיל מילה זאת גם על חולים ואנשים שבלתי כשירים באופן מוכח לשרת) עוזרת לממסד להסתיר את העובדה שמאז ראשית ימי המדינה ההשמטה מצה"ל משמשת בידי המדינה כלי להדרת קבוצות לא רצויות ואף להשמדת יחידים אשר כל אשמתם היא שאפילו החינוך המיליטריסטי הטוב ביותר (זה שכבר בכיתה ד’ בבית הספר המפ"אי לימד אותנו על ספר יהושע בלי שמחנכתנו האהובה תאמר ולו מילה אחת של גינוי על מעשי הטבח בכנענים) לא הצליח להפוך אותם לחיילים.
למדינה יש אינטרס ביצירת-החזקת מעמד של מושמטים – שאלה רוב הלא משרתים – שבשורה האחרונה כולם שוחררו כחוק (!!!) להבדיל מעריקים, וכמובן שהממסד לא מדבר על עובדה זאת.
הסיבות לאינטרס של הממסד ביצירת קבוצות ‘סוג ב’, יהודים וערבים, הן אחדות:
1. שימוש במושמטים כדוגמה תמידית של ‘יראו וייראו’ וקורבן תמיד לאיחוד "השבט הפטריוטי".
2. יצירת מעמד מופחד וחסר זכויות, אשר בפחד שלו אפשר להשתמש ולעשות עליו מניפולציות של ניסוי.
3. נראה שכל שלטון צריך בני אדם ‘סוג ב" כלשהם כדי לשחד וליצור נאמנותות מצד אלה שהם ‘סוג א’ – יש אמונה שללא אויב החברה לא מתקיימת, ואין די ב"ערבים", ובמיוחד השלטון הציוני המבוסס על אפרטהייד מראשיתו – אפרטהייד שראשיתו הפרדת גזעים, אבל מאז ומתמיד חילקה היהדות חלוקה פנימית של גזעים בתוכה, וכיום כשברור לנו ש"מדינה חילונית" לא היתה כאן אף פעם, אפשר לנחש באיזה קלות אימצה המדינה פרקטיקות דתיות ולהבין את עומק הקשר בין המוסדות ה’חילוניים’ לבין גורמי הדת עוד הרבה לפני הרב רונצקי ולפני שצה"ל הפך לצבא ההגנה למתנחל – התפתחות די טבעית בסופוש"ד.
אין טעם כמובן להתייחס לכל אלה שפולטים פה ססמאות דוגמטיות של ‘חובות-זכויות’ – יש זכויות בסיסיות שהמדינה חייבת לאזרחיה ועל אי מילוי חובות (אם אמנם) יש עונשים שהעובדה שהמדינה לא נותנת אותם – גם היא עדות לכך ש"ההשתמטות" היא תעמולה שקרית, למרות שבמדינה ההולכת ומוציאה מהארון את העובדה שהיא מבוססת על אתוס ר?שעי ומנוגד לזכויות האדם האוניברסליות – ההשתמטות (אם קיימת) לא רק שהיא מותרת, אלא גם מוסרית, ובטח שלמדינה כזאת אין זכות להתנות זכויות אדם בחובות, שמשמעותן הברורה כיום היא שירות האינטרסים של חונטה גזענית ומתשמדת שלא סופרת את רוב אזרחי המדינה.
השאלה היחידה המעניינת לגבי פולטי הססמאות היא מתי יתברר שאחוז ניכר מתגובותיהם נכתבו ע"י תוכנות רובוטיות, ולא אתפלא אם התוכנות פותחו ע"י ג’ובניקים (גם זה מעמד מופחד וחסר זכויות, אך לא כמו המושמטים) הצריכים להצדיק את קיומם ביחידות המחשב של צה"ל.
אוסיף גם שלכל כלל יש היוצאים מן הכלל – יש "משתמטים משלנו" – העוזרים לממסד הציוני-ימני לבסס את תובנותיו ועשיותיו הגזעניות, ואלה עוברים ‘מכבסות’ של הלבנה כמו נח"ל חרדי או ‘השירות המקוצר’ שעברו השר המשתמט ממולדובה והלוחם העשוי ללא חת מגל"ץ (עוד מוסד ג’ובניקי לתפארת ומיותר לחלוטין) יעקב אריאלי.
על השמטה – מה שלא תקראו בויקיפדיה
— קישור —
על מעמד המושמטים וכל ההתלהמות וההסתה מסביב
— קישור —
הבעת במאמר תגובה מאוד חריפה נגד צה"ל, שבתור מישהי ששירתה בו ומכירה קצת את המערכת מבפנים אני מוחה על כל מה שאמרת בכל תוקף! איפה בעולם יכולת לראות צבא עם סבלנות ואיפוק כמו שלנו שלנוכח התקפות חוזרות ונישנות ואיומי ביטחון רבים כשלנו עדיין שומר על איפוק. צה"ל ממלא את תפקידו במסירות ובאחראיות ואין לי שום בעיה עם כל מי שלא משרת בצבא וגם היחס של החברה כלפי אותם משתמטים הוא לא הנושא העיקרי אם כי הנקיפות מצפון שילוו את אותו משתמט בכל פעם שרק יזכירו את המילה צבא. וכן מה לעשות קרוב לוודאי שיזכירו הרבה ובכל הזדמנות אפשרית. וכן צהל זה המדינה, למה? בגלל המציאות הקשה שנכפתה עלינו בעקבות האיום הביטחוני הכבד שהתרבות מנגד יצרה ולכן תרבות שמהווה איום ביטחוני על המדינה זה כבר לא שאלה אם המדינה בעלת ערכים פלורליסטיים או לא אלא רצון להוקיע את הנטע הזה שיותר מאשר להפרות עלול לגרום מלבד להגברת האיום הביטחוני גם להרס תרבותי.