בביקורו האחרון במזה"ת הודיע שליחו של הנשיא אובמה, הסנטור ג’ורג’ מיטשל, שארה"ב רואה עדיין במפת הדרכים וברעיון שתי המדינות את הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הגיעה העת לומר לאמריקאים שאלה הם שני רעיונות שזמנם חלף, וראוי שהממשל האמריקאי יכיר בכך ויתחיל לעסוק ברצינות ברעיון של החלת דמוקרטיה חילונית על כל שטחי ישראל-פלסטין. זהו רעיון שאישים מתונים משני המחנות דגלו בו מתחילת דרכן של התנועות הלאומיות – היהודית והפלסטינית – אשר גורמים מיליטנטים, הרואים במאבק בין שני העמים מלחמת אין קץ, הורידו משולחן הדיונים. ובכן, הגיע הזמן להשיב רעיון זה לשולחן הדיונים, ויפה שעה אחת קודם.
על פי רעיון המדינה החילונית-דמוקרטית כל תושבי הארץ יהנו משויון זכויות וחובות מלאים ללא הבדלי דת או לאום. כל קבוצה תוכל לחיות ע"פ דתה ושפתה, מוסדות המדינה לא יהיו מזוהים עם קבוצה ספציפית אחת, אך תפקידם יהיה להגן על זכויותיו של כל אזרח ואזרח. יישום רעיון זה יאפשר לשני העמים לחיות סוף סוף בשלום ולהפסיק את שפיכות דמים. זהו, ללא ספק, רעיון שאפתני שיעורר את זעמם של ציונים רבים ויעורר התנגדות נחרצת. אך בהתחשב במציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית אין פתרון אחר שיש בכוחו להביא לסיום משטר האפרטהייד השורר כיום בישראל-פלסטין.
כהכנה ללחץ אמריקאי ממשלת נתניהו מתבצרת בעמדות מיליטנטיות קיצוניות ללא תקדים. יחד עם זאת, גודלה של ממשלת נתניהו וחוצפתה מבטיחות ששום מידה של לחץ אמריקאי לא יביא לשנוי בעמדת ישראל בנושא הפלסטיני. שיכורים מדם לאחר שבצעו טבח המוני בעזה, כוחות ה"ביטחון" של ישראל, בניצוחו של הגנרל המעוטר ביותר בתולדות ישראל, אהוד ברק, ממשיכים להרוג ילדים ואנשי שלום מובהקים, ממשיכים לאסור ולענות והעיקר, לא מוותרים על הזכות לרדות בעם הפלסטיני. חשוב להזכיר, שגם ההרג בעזה, שהיה בקנה מידה אדיר, וגם החיסול הממוקד יותר של ילדים כעביר עראמין ז"ל ואנשי שלום כבסאם אבו רחמה ז"ל וטריסטן אנדרסון שעדיין נאבק על חייו, נעשים לאור יום ומתועדים היטב. בבוא היום לא תהיה שום בעיה להביא את האחראים בצבא ובממשלה לדין על חלקם בביצוע פשעים אלה.
כשפרסם הנשיא קרטר את ספרו: Palestine Peace Not Apartheid הוא טען, שהאפרטהייד אליו התכוון אינו בישראל כי אם בשטחים שנכבשו ב- 1967. אך כאן באה המציאות ומראה לנו תמונה שונה בתכלית: עד כמה שלא ננסה ונתעקש, מדינת ישראל איננה מדינה דמוקרטית כי אם מדינת אפרטהייד. ממשלת ישראל שולטת בחייהם של כעשרה מיליון בני אדם החיים בין הירדן לים התיכון – חצי מהם ישראלים וחצי פלסטינים. בעוד שתושבי הארץ היהודים נהנים מחוקים דמוקרטיים התושבים המוסלמים והנוצרים או במילים אחרות, התושבים הפלסטינים חיים תחת חוקים שונים לחלוטין. כמיליון וחצי פלסטינים בתוך ישראל חיים כאזרחים עם זכויות מוגבלות ומופלים לרעה. כשלושה וחצי מיליון פלסטינים בגדה ובעזה הם חסרי זכויות וחסרי הגנה לחלוטין. את הגדה המערבית לא ניתן יותר להפריד משאר שטחי הארץ, ההתנחלויות והכבישים קבועים בשטח ולא יזוזו ואין שום אפשרות להקים בגדה או בשום אזור אחר ישות מדינית עצמאית נוספת. כל הלחץ והתחנונים מצד אמריקה לא יוכלו לשנות מציאות זו המחייבת את שני העמים לחיות במדינה אחת.
כל הנסיונות להביא לסיום הסכסוך בישראל-פלסטין דרך הפרדה ובידוד נכשלו. מפת הדרכים ורעיון שתי המדינות אינם אלא שני כשלונות נוספים בשרשרת ארוכה של כשלונות כאובים. כפי שמלמד הניסיון בארצות אחרות רק שוויון זכויות מלא המעוגן בחוק (או בחוקה) יש בכוחו להביא לשקט ולשלום בין עמים אשר להם מולדת משותפת. רעיון הדמוקרטיה החילונית אינו פשוט, וההתנגדות ליישומו תהיה קשה ותדרוש הקרבה. יהיה צורך להמרות את חוקי הכיבוש ולהתמודד עם אלימות של חיילים וסוכני הכיבוש האחרים הפוחדים פחד מוות ממאבק צודק בלתי אלים.
כל הנאמר כאן נדון כעת בפורומים אקדמיים ופוליטיים ברחבי העולם. אך כדי להביא לסיום משטר האפרטהייד ולכונן משטר שמבוסס על שוויון זכויות יהיה על הממשל האמריקאי ועל מנהיגים מקומיים, פלסטינים וישראלים כאחד, להצטרף לדיון ולקחת יוזמה.
ליצירת קשר נא לגשת לאתר:
mikopeled.wordpress.com

זה עניין עונתי. אחת לכמה זמן קם איזשהו שמאלני כורסה ומכריז על "מותו של פתרון שתי המדינות", ומציע (כמגלה שלל רב!) את רעיון המדינה האחת…
כבר שמענו, כבר ראינו.
"קולוניה ציונית אשכנזית"?
את בטוחה שאת חיה בישראל, או שרק גופך נמצא כאן ואילו תודעתך נמצאת ביקום אלטרנטיבי?
מה זה "יהודי מזרחי" בשבילך? אם תפתחי מפה תגלי שמרוקו וטוניס נמצאות הרבה יותר מערבה מרוסיה ופולין.
ההגדרה הנכונה היא "יהודים שמוצא משפחתם מארצות האיסלאם". זה כולל לא רק את היהודים מארצות ערב, אלא גם יהודים מתורכיה, איראן, אפגניסטאן, הקווקז והרפובליקות האיסלאמיות האסייתיות האחרות – כולן לא ערביות, ולכן התיזה שלך על "תרבות ערבית משותפת" אינה יותר מקלישאה חסרת ערך ואחיזה במציאות.
אין לי מושג מניין החזונות המופרכים על האידיליה שתשרור כאן ברגע שה"אשכנזים" יסתלקו לאושוויץ או לקיבינימט, אבל ברור שמעולם לא שאלת את עצמך שאלה פשוטה:-
אם ליהודים מארצות האיסלאם היה כל כך טוב להיות מיעוט בארצות ערביות ומוסלמיות, ואם שאיפתם העיקרית, חלומם ומשאת נפשם היא לשחזר את העונג ההוא, מדוע זה הטריחו מלכתחילה את עצמם לעזוב את הבית החם, המפנק, הטוב והמיטיב?
גם אם לגרסתך לא היה שום פסול במצבם בארצות המוצא, אלא "הציונים פיתו אותם", מה היה פתיון גדול וחשוב כל כך שהצליח להזיז ממקומן לא רק הרפתקנים ספורים, אלא קהילות שלמות גדולות ועתיקות, עם הסטוריה של אלפי שנים בארצות מושבן? מה גרם להתרוקנות כמעט מוחלטת של ארצות האיסלאם מתושביהן היהודים?
בארצות הנצרות שבהן הטבח והרדיפות היו גרועים לאין שיעור לאורך כל ההיסטוריה ובוודאי במאה העשרים, יהודים שבו והקימו קהילות. למה זה לא קורה בארצות האיסלאם?
למה זה סמי שלום שטרית, נביא הזעם של "קדמה", היגר לארץ נוצרית ששפתה זרה (אנגלית) ותרבותה מערבית (ארה"ב), והיא אפילו שוכנת ביבשת רחוקה שאין בה לא ארצות ערביות ולא ארצות מוסלמיות, ולא "חזר" למרוקו, ערש משפחתו, תרבותו ושפת אמו, לגור בין ערבים?
בכדי לספר מעשיות על אחווה "טבעית" בין יהודי המזרח לערבים צריך לברוח הכי רחוק שרק אפשר מהמזרח, מהיהודים ומהערבים?
אם את הפלסטינים לא מעניינת הגשמת הלאומיות הפלסטינית היחודית שלהם במדינה משלהם, וכל מה שמעניין אותם זה להיות אזרחים שווי זכויות במדינה כלשהי, למה שלא יבקשו לספח את הגדה המערבית לירדן ואת הרצועה למצריים?
ככה הם יוכלו להיות שווי זכויות עם אנשים מאותו סוג, דוברי אותה שפה, בעלי אותה תרבות, עם אותם ערכים, ועם אותו זיכרון היסטורי.
אם אין מקום למדינה פלסטינית עצמאית, סיפוח לירדן ומצריים הוא פיתרון הרבה יותר אופטימלי ו"טבעי" מהדבקה מלאכותית לישראל.
מה עוד שהניסיון להדביק בכוח לישות לאומית אחת שני עמים עם היסטוריה של מאה שנה של שלילת זהות ולגיטימיות האחר, תביא בסבירות גבוהה למלחמת אזרחים ושפיכות דמים נוראה.
אם הגשמה לאומית של הזהות הפלסטינית היחודית – בצורה מובחנת מהזהות הערבית הכללית, כן חשובה וקריטית, מה שאתה מציע זה הגשמתה על חשבון הזהות לאומית היחודית שלנו.
אולי זה נראה לך "צודק" יותר, אבל למה זה נראה לך יותר *ריאלי* משתי האלטרנטיבות האחרות?
שאלה נוספת – הדעה המקובלת באתר זה היא שהאמריקאים הם תמיד וללא יוצא מהכלל המקור לבעיה, מעצם מהותם.
איך זה שהם יכולים פתאום לתפקד כמקור הישועה ומשענה?
האמריקאים ייסדו כזו דמוקרטיה למופת בעיראק, שלדעתך הם צריכים לשכפל את השיטה אצלנו?
באמת מזמן לא היו לנו פיגועים המוניים פה. יש למה להתגעגע.
(במאמר מוסגר – לקרוא למישהו "מתון" לא הופך אותו לכזה. הקבוצה של אלקטרוניק אינתיפאדה שבו אתה מפרסם מאמרים מפעם לפעם, אולי אינה אוחזת בנשק בעצמה – רוב הכותבים באתר הזה הם לגיון זרים בכל מקרה, חיילים בזרוע התעמולה של הפלסטינים – אבל הם מחרחרי מלחמה פאר-אקסלאנס. מחרחר מלחמה, אם לא הבנת, זה אחד שלא נלחם בעצמו, אבל מסית את האחרים לא להסכים לעולם לשום סוג של פשרה, ולהלחם על "הצדק" עד טיפת הדם האחרונה.
אז ה"שותפים" שלנו ליצירת חברת המופת החפה מלאומיות ולאומנות, ומושתת על הומניזם, נאורות, ליברליות ואחווה אנושית הם חבורה של זרים בעלי אזרחות מערבית ששונאים אותנו עד מוות ומאמינים שאנחנו השטן בהתגלמותו? ואם לא הם, נגיד שהם רק המבשר, הפייה הטובה והמיילדת – מי יהיו לבני הבניין של חברת המופת – ציונים מצד אחד וחמאסניקים מצד שני? מאוד ריאלי)
תודה, מיקו, על המאמר הריאליסטי הכתוב בנהירות. בעיה חשובה אחת שחסרה מהמאמר היא מה ייקרה לרוב היהודי דהיום בישראל, קרי הציבור המזרחי, באותה מדינה אחת. כתבתי על כך ב"העוקץ" ו"קדמה". אשמח לשמוע את דעתך בנדון. סליחה, אבל אין לי יכולת להביא קישור לכאן. תודה, שוב. סמדר.
הפסקה הראשונה מסבירה את הענין. לא עבר זמנו של רעיוטן שתי מדינות לשני עמים אלא שלדעת הכותב הרעיון לא היה רלוונטי מעולם.השורה המשעשעת במאמר היא זו שבה נאמר שאנשים מתונים משני המחנות דגלו בו. להזכיר שמי שדגל בו היתה המפלגה הפלשתינית הקומוניסטית כי זו היתה ההוראה מסטלין שהצדק וזכויות האדם היו נר לרגליו ודגלו בו כמו היום מי שחשבו שאסור שיהיו יהודים בשטח המנדט הבריטי. כל יתר הדברים כל כך הזויים שאני בטוח שיש בעלי מקצוע מתחום הרפואה שיוכלו לענות עליהם
כל מיני גורמים מכריזים על מותו של פתרון שתי המדינות השכם והערב במשך 10 שנים לפחות, ובכמה מקרים גם יותר מזה. אבל ראו זה פלא: הרעיון לא מת, אלא אפילו צובר לו יותר ויותר תומכים, בייחוד בצד הישראלי (הרוב בצד הפלסטיני תומך בו ממילא). זה מזכיר מה שאמר, כמדומתני, מרק טויין: "מאוד קל להפסיק לעשן. עשיתי את זה מאות פעמים".
ומעניין שהתומכים ברעיון המדינה האחת – או לפחות מתנגדים לשתי מדינות – הם דווקא הקיצונים משני הצדדים, בצד היהודי היו אלה לפני 48 הרוויזיוניסטים והשומר הצעיר, כיום רע"מ, בל"ד והאיחוד הלאומי/הבית היהודי. בצד הפלסטיני נראה לי שרק החמאס מתנגד לפתרון זה.
נתחיל בהתחלה:
ישראל היא לא אפרטהייד, ועירוב המושגים שלעיתים קרובות נוצר בשמאל הישראלי הוא מטופש. אי אפשר לפתור בעיה בלי להבין אותה.
האפרטהייד היה חלוקת מעמדית על בסיס גזע בתוך אותו לאום. בישראל אנחנו חווים מאבק בין שני לאומים על הגדרה עצמית, ושני הלאומים שייכים ברובם לאותו גזע.
כלומר, הפלסטינאים נאבקים לא על קבלת אזרחות ישראלית וזכות שוות בתוך החברה הישראלית, אלא על זכויות לאומיות וממשלה נפרדת. והיהודים לא מתנגדים לאזרוח הפלסטינאים כי הם רואים אותם כנחותים גזעית אלא כי זה יפגע בזכות ההגדרה העצמית היהודית, שלשמה התכנסנו כאן מלכתחילה.
בעיות שונות גוררות פתרונות שונים. "כיבוש" היא מילה מספיק גרועה, ואין צורך להוסיף עליה סופרלטיבים כאלו או אחרים. הכיבוש הוא לא איידס, לא סרטן, לא דיסק חדש של שירי מימון ולא אפרטהייד. אין צורך להיות מקורי בקללות, רק מדוייק בתיאורים.
ובתנאים כאלו, של גילויו עריות רעיוני אין סופי, של דרדור מושגי, אנחנו מגיעים לפתרונות כמו שזה שמוצע כאן:
שתי ישויות קולקטיבית נאבקות על זכותן להגדרה עצמית, על זכותן לפוליטיקה וחיים משל עצמן, שתיהן ע"פ רמות שונות של שיוך דתי ולאומי, והפיתרון המוצע הוא להפשיט משתיהן את ההגדרה העצמית, את החופש לנהל את חייהן, ולכפות עליהן חיים משותפים בדיקטטורה חילונית חסרת יחוד תרבותי. ממש פיתרון שיספק את שני הצדדים. גאוני, איך לא חשבנו על זה קודם. פשוט נבטל את מה שהיהודים מנסים לבנות כאן במשל כמעט מאה שנה, מדינה יהודית, ונתעלם מהרצונות הפלסטינאים שדורשים מדינה משלהם וזכות הגדרה עצמית [אפילו שיש כזאת, ירדן], ופשוט נחיה ביחד בשלום. גאוני.
מעבר לחוסר ההבנה בשורשי הסכסוך, ובבני אדם בכלל שמוצג כאן, אנחנו גם חוצים שהתנשאות אינסופית – כותב המאמר יודע לבדו מה טוב בשביל כולנו, ואפילו אם זה יעורר התנגדות בקרבינו, הוא והאמריקאים צריכים לכפות את זה עלינו. איפה זה ואיפה ההתנגדות לאימפריאליזם…
עד כמה אירונית היא העמדה של "השגרה המשעממת" בהתייחסותה אל המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית ועל סטלין. כותב/ת עמדה זו שוכח/ת כי היה זה סטלין שתמך בהקמת המדינה הציונית והוא שסיפק נשק לציונים בו ביצעו את הנכבה. הקמת המדינה הציונית הייתה חלק מהתבוסה של הגל המהפכני של מעמד הפועלים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מפלה שלה היו אחראים מהפכני נגד שונים ביניהם סטלין וממבצעי המדיניות שלו.
אין כל ספק שהפתרון האוטופי ריאקציוני של שתי מדינות נחל תבוסה בדעת הקהל המתקדם. אולם פתרון של מדינה הדמוקרטית קרי בורגנית אינו פתרון שניתן לממשו. רק מעמד הפועלים דרך מהפכת פועלים מסוגל להביא לפתרון הממשי שהוא רפובליקת פועלים פלסטינית מהים לנהר.
קומוניסט
לסמדר –
עם פירוק הקולוניה הציונית-אשכנזית, חלק גדול מאוד מהיהודים ממוצא אירופי (70% מהם אוחזים באזרחות כפולה ממילא) יבחרו להגר ובלבד שלא יחיו בשוויון עם הלא-לבנים, בדיוק כפי שקרה באלג’יריה או בדרום אפריקה. יישארו כאן הפלסטינים והיהודים-המזרחים, שבסופו של דבר יש להם הרבה יותר במשותף מאשר עם האשכנזים. סוף סוף הערבית והתרבות הערבית שהשלטון האשכנזי-ציוני ניסה למחוק יוכלו לחזור אל המיינסטרים.
מה שבאמת חשוב זה שהמדינה שתקום לא תהיה מדינה ליברלית קפיטליסטית, אחרת יתקיים שעתוק של הדפוסים הסוציו-אקונומיים הקיימים כעת – כלומר שוב הדרה של תושבי הפריפריה, המזרחים ברובם והמוחלשים כלכלית למען יצירתו של "מזרח תיכון חדש" ליברלי תחת שלטונם של בעלי ההון. בדיוק מהסיבה הזאת מתקיים צורך להביא לסיום האימפריאליזם האמריקני באזור – בין אם הוא ישיר (עיראק) או עקיף (מצרים, ירדן, לבנון) והעברת השליטה על המשאבים לידי תושבי המדינה ולא לתאגידים מערביים או כאלה שמשרתים את הכלכלה המערבית.
המאבק הלגיטימי של שני העמים להגדרה עצמית הפך בידי ההנהגות הלאומניות והבורגניות של שני עמים אלה למאבק על טריטוריה,על שטח פיזי,כתרוץ וכבסיס לשליטתה בעם "שלה" או בעם "האחר",לפי הצורך והמצב.
ההגדרה העצמית הלגיטימית של העובדים והפועלים של כל עם אינה חייבת להיות קשורה בהכרח לטריטוריה ולמדינה (במובן של HEGEL),כוון שהמדינה הטריטוריאלית היא למעשה מנגנון דיכוי ושליטה של החזקים על ההמונים והחלשים.
ההגדרה העצמית והאמנציפציה,השחרור האמיתי והיחידי שיכול להיות להמונים מכל עם,יכול להיות אך ורק במאבק לשחרור מכל כוחות הדכוי והריאקציה,שמשתפות פעולה ביניהן בד"כ להמשך שלטונן וניצולן והן הבורגנות "העצמית" הלאומית או "האחרת",והכוחות האימפריאליסטיות השותפות לאותן בורגנויות הלאומיות.
הן פתרון שתי מדינות בשלטון הבורגנות ובתווך האימפריאליסטים והן מדינה אחת בורגנית(בפירושו של HEGEL )הנן מרשם בטוח להמשך הניצול של העובדים ולסכסוכים אינסופיים של מיעוט זה כנגד ה"אחר",כפי שההסטוריה הוכיחה זאת שוב ושוב במשך מאות השנים.
אין פתרון אחר משלטון משותף ועצמאי של העובדים מכל העמים ולא משנה באיזה טריטוריה מדובר.
למה שרק הקולוניאליסטים האשכנזים יחזרו לארצותיהם והקולוניאליסטים ה’יהודים-מזרחיים’ מהקשת המזרחית ואתר קדמה לא? מה היה לכם רע בארצות מולדתכם הערביות – בגיטאות של מרוקו, בפרהוד של עיראק, בערב המאושרת תימן ששחטה אתכם או במצרים שהקיאה אתכם? למה שלא תחזרו לארץ האייתולות אהוביכם ותסתובבו בעולם עם דרכונים איראניים במקום עם דרכונים אזכנזים-ציוניים?