כל חברה אנושית מטפחת מיתוסים המייצגים את התדמית העצמית שלה. בדרך כלל אלה הם סיפורים על מעשי גבורה או על קטסטרופות בהן החברה דנן היא הקורבן התמים. לא רק עמים כבושים ומובסים, כמו האירים או הארמנים, אלא גם האנגלים, הצרפתים והגרמנים – חברי מועדון האדונים – מטפחים בזכרונם הקולקטיבי סיפורים בהם הם הקורבנות של אויבים עצומים ואכזריים: האנגלים מתרפקים על מאבקם של הבריטים הקדומים נגד הרומאים, בהנהגתה של המלכה בודיקה האגדית; הצרפתים – על מאבקם הממושך נגד האנגלים ששלטו על חלק גדול של צרפת, ועל דמותה הרומנטית של ז’אן ד’ארק, שהועלתה על המוקד על ידי האנגלים; גם הגרמנים גאים במאבקם בן מאות השנים נגד השלטון הרומי, ועדיין ממורמרים על גירוש בני עמם מחבל הסודטים על ידי הצ’כים במאה העשרים.
אפשר להמשיך: האמריקאים ו’מסיבת התה’ בבוסטון, שהציתה את המאבק לעצמאות מבריטניה, ההודים ודיכוי המרד הגדול באמצע המאה התשע-עשרה והטבח באמריטסאר ב-1919, הסינים ומלחמות האופיום שהבריטים ניהלו נגדם, הכיבוש היפני והטבח בנאנקין. אין צורך לומר שהיהודים הם האלופים הבלתי-מעורערים באולימפיאדה הזאת. כל המסכת שנקראת ההיסטוריה של עם ישראל, החל מן השיעבוד במצרים הפרעונית, דרך נפילת בתי המקדש וההגלייה מן הארץ, דרך מסעי הצלב, גירוש ספרד, פרעות חמלניצקי והפוגרומים ברוסיה ועד שיא-השיאים שהוא השואה, הג’נוסייד הראשון שבוצע באירופה, ביסודיות ובטכנולוגיה מתקדמת, על ידי עם אירופי תרבותי, כל אלה הם חומר הגלם ממנו עשוי המיתוס הלאומי של היהודים.
גם החגים ברובם נועדו לקבע את המנטרה ‘כל העולם נגדנו’: פסח מתחשבן עם המצרים, פורים עם הפרסים, חנוכה עם היוונים… מרחל ושבעת בניה ועד גטו ורשה, אנחנו היהודים הקורבנות התמימים של גויים רשעים. דרכם של מיתוסים לאומיים-קהילתיים לתבל עובדות היסטוריות בהרבה סממנים דימיוניים, להפריז כאן ולטשטש שם, להעצים את הרוע של האחר ולהמעיט או להעלים את חלקו של האני/אנחנו בהשתלשלות העניינים. ארועים לא גדולים מתנפחים בזיכרון הקולקטיבי לדרמות מזעזעות עד כי קשה להבחין ביניהם ובין האירועים הגדולים באמת. ולא רק מיתוסים לאומיים – גם אלה המגדריים מצטיינים בהגזמות קיצוניות כאלה. התנועה הפמיניסטית טיפחה מיתוס על ציד המכשפות באירופה – שוב ושוב סופר ונכתב ש’בימי הביניים הועלו על המוקד מיליוני נשים באשמת מעשי כשפים’ (המספר המקובל היה שלושה מיליון).
האמת היא שציד המכשפות הגדול התרחש לא בימי הביניים אלא דווקא בתחילת העת החדשה, וספק אם מספר קורבנותיו בכל התקופה וברחבי אירופה היה יותר מכמה עשרות אלפי נשים. תגובה שהופיעה באתר זה לאחרונה ציינה את הטבח בחברון – מה שנקרא אצלנו ‘מאורעות תרפ"ט’. הכותב התייחס לארוע כאילו התרחש בחלל הריק – יום אחד קמו הערבים המנוולים ורצחו ‘למעלה ממאה ועשרים’ משכניהם היהודים, סתם כך, ללא כל סיבה, רק מתוך שנאת יהודים.
כאן קיימים כל הסממנים של מיתוס קולקטיבי – ארוע אמיתי מוצא ומנותק לחלוטין מהקשרו, והניתוק מן הקונטקסט משבש את משמעות הדברים. בימים ההם החלו קבוצות בית"רים לקיים הפגנות פרובוקטיביות מול הכותל ולעלות על הר-הבית, ובמקביל באו נציגים של הרבי מלובביץ’ לחברון כדי "לפדות" קרקעות ובתים. המתח בין יהודים לערבים בארץ החל לגאות. כאשר ניסתה קבוצה של בית"רים להיכנס למסגד כלשהו בירושלים, הגיעה לחברון השמועה המוטעית שיהודים פרצו למסגד אל-אקצה המקודש. ההמון השתלהב ועשה שפטים ביהודים שבהישג ידו. היו גם ערבים שהגנו בגופם על יהודים והצילו משפחות שלמות – אבל את הפרט הזה לא מרבים להזכיר.
(למעוניינים, ר’ קישור.
טבח אכן היה, ואיש אינו מנסה להצדיק אותו או להמעיט בחומרתו, אבל חשוב גם ההקשר ההיסטורי הנותן משמעות לארועים. כך גם פרשת ההתקפה על השיירה להדסה בה נרצחו רופאים ואחיות – ארוע המתואר בכל ספר היסטוריה ישראלי. מה שבדרך כלל לא נכתב הוא שזה היה מעשה תגמול על הטבח בדיר-יאסין, שהתרחש ימים ספורים קודם לכן. וראו לאן הדברים מוליכים.
לפני ימים אחדים הזדמן לי לצפות בפרק מן הסדרה האמריקנית ‘חוק וסדר’. אינני יודעת בדיוק מתי הופק, אבל ניתן לשער שזה היה אחרי ספטמבר 2001 ולפני חורף 2008. בפרק זה עומד למשפט באשמת רצח איש שעבד כמנהל החשבונות של סוכנות הימורים. הוא נאשם שרצח את מעבידו כאשר הלה גילה שמעל בכספי החברה. ‘מה עשית בכסף שגנבת מן החברה?’ נשאל הנאשם. ‘שלחתי אותו לישראל,’ משיב הנאשם בגאווה. ‘ישראל נמצאת בסכנה נוראה כל הזמן, כי מיליוני ערבים משתדלים להשמיד אותה, והעולם עומד מנגד.’ כאן רציתי לעבור לערוץ אחר, אבל חרקתי שיניים והמשכתי לצפות. פרקליטו של הנאשם מושך אותו בלשון, והשופט מרשה לשניהם לנאום באריכות על מצבה הקשה של מדינת ישראל. אשת הנאשם מצדיקה בעדותה את מעשהו של בעלה. ‘בישראל,’ היא אומרת, ‘כל יום הוא ניין-אילוון (כלומר, אחד-עשר בספטמבר, התקפת הטרור הגדולה על ארה"ב בשנת 2001, בה נהרגו קרוב לשלושת אלפים איש). הערבים רוקדים ברחובות כשהם שומעים שהצליחו לרצוח יהודיה זקנה…’ וכן הלאה. היא גם תוקפת את התפישה שמדובר במאבק בין ישראל לפלסטינים. ‘פלסטינים? מי זה?!’ היא מתריסה. ‘לפני 1967 עזה היתה מצרית והגדה המערבית היתה ירדנית. מניין צצו פתאום פלסטינים?’ כאן התובע מתחיל להרגיש לכוד. הוא נזכר שעשרה מתוך 12 המושבעים הם יהודים, וכך גם השופט, אבל כל ניסיון להתמודד ישירות עם העובדה הזאת והשלכותיה יסבך אותו עוד יותר. פרקליט ההגנה, יהודי אף הוא כמובן, משתדל למצות את כל האפשרויות הטמונות בהטייה הזאת של משפט הרצח. הוא נואם על האנטישמיות שלא עברה מן העולם, ומספר על סבתו שבילתה, כדבריו, ‘שש שנים במחנה הנופש הגרמני אושוויץ, ויצאה לחופשי רק כאשר בא הצבא האמריקאי ושיחרר את המחנה.’ לא נותר לו לתובע אלא להדגיש שלא מדובר בהיסטוריה הארוכה של האנטישמיות, אלא במעשה רצח שבוצע בניו יורק, כאשר אדם שמעל בכספי החברה בה עבד רצח את מעבידו שחשף אותו, ותחב את גופתו לתא המטען של מכוניתו. למרבה הפליאה, המושבעים מבינים עניין ומרשיעים את הרוצח.
והנה זה פלא – לאורך כל הפרק נאמרים דברים מוגזמים ואף שיקריים, ואין מי שיפריך אותם. גם בשיחות בין התובע וסגניתו והבוס שלו לא נאמרת אף מילה על הקביעה המפלצתית שבישראל ‘כל יום הוא 11/9 ‘ – כלומר, יום-יום נהרגים בישראל אלפי אזרחים בפעולות טרור – או על כך שאין עם פלסטיני, כי לפני 1967 רצועת עזה היתה ‘מצרית’ והגדה היתה ‘ירדנית’, או אפילו על כך שמחנה המוות אושוויץ (שבעצם היה קיים ארבע וחצי שנים, לא שש) שוחרר על ידי הצבא האמריקאי, כאשר לאמיתו של דבר היה זה הצבא האדום ששיחרר את המחנות במזרח אירופה. ולא אתפלא אם המון צופים אמריקאים, ולא רק אמריקאים – כי הסידרה הזאת מוקרנת ברחבי העולם – מקבלים את האמירות ההזויות הללו כאילו היה דברי אמת.
במחשבה שנייה ראיתי את הפרק הזה באור שונה. חשבתי על כך שמן סתם מחברי התסריט לא המציאו את האמירות הדרמטיות של הנאשם, אשתו ופרקליטו – הם בוודאי ליקטו אותן מתוך מאמרים ונאומים של תומכי ישראל אדוקים באמריקה. והמסקנה הסופית המשתמעת מן הפרק היא שפשע הוא פשע, ושום נאומים מתלהמים-מוגזמים אין בהם כדי לכפות עליו. אמרתי שהפרק הזה הופק כנראה לפני דצמבר 2008, כי דומני שההתקפה הישראלית האחרונה על עזה, שהרגה למעלה מאלף פלסטינים והותירה עיי חורבות, שינתה קצת את התמונה אפילו בעיני תומכי ישראל הנאמנים. אבל אולי זוהי אשלייה, אולי עוד לא נפגם כוחו של המיתוס הקובע שמה שלא יעשו היהודים, הם תמיד ייחשבו לקורבנות חפים-מפשע, כצאן לטבח יובל.
מאמר חשוב שראוי כי יוכנס לספרי הלימוד כדי שהתלמידים יקבלו תמנה מאוזנת.
בהמשך ל"איזה יופי" – שלא לדבר על ההצגה המבוימת של מוחמד דורה, שקר שיצר מיתוס אשר גרם למותם של מאות בני אדם.
אפשר להקליד ביו טיוב "מוחמד דורה" ולקבל בקישור הראשון סרטון באורך 13 דקות המוכיח גם לספקנים ביותר שכל הסצינה זויפה, ועוד בחובבנות).
אפשר לומר הרבה דברים על המיתוס היהודי, אבל הוא לפחות לא מזויף.
אגב מאורעות תרפ"ט, האם "פרובוקציה" של תקיעה בשופר מצדיקה רצח אכזרי, הכולל עקירת עיניים, כריתת איברים והתעללות בגופות הנרצחים?
ועוד משהו:
האם גם במדינה הדו לאומית המובטחת לנו בידי הכותבת, תקיעה בשופר תהווה עילה לטבח המוני? מעניין.
ועכשיו רק נשאר לצפות בכליון עינים למאמרה הבא של יעל לוטן שיסבר על ההגזמות הפראיות של הערבים …כותרת אפשרית למאמר " הטבח בג’נין או למה המציאו את המושג דמיון מזרחי".
לא צריך להתפלא על המדיה האמריקקית.מבלי להשמע אנטישמי זו נשלטת בידי יהודים שהפכו אותה לזרוע תעמולה גלויה של ממשלות ישראל לדורותיהם.לערבי או מוסלמי אין סיכוי כלל להשמיע את דברו באמריקה ולכן כוחם של הערבים/מוסלמים שואף לאפס.(פלא שבאווירה זו נבחר בכלל אובמה לנשיאות).
בארצות ערב והאיסלם הטילו בשל החד צדדיות הזו חרם וצנזורה על סרטים וסדרות אמריקאיות.
הטבח בתרפ"ט ראוי לכל גינוי גם אם נעשו פרובקציות. אני תמיד עונה לימנים בנושא הפלשתנאים על כל נושא: רוב הפלשתנאים נולדו אחרי: הטבח בתרפ"ט, אחרי מלחמת העצמאות ואחרי מלחמת ששת הימים. הם לא אחראים על ההחלטות שנעשו כמה דורות לפניהם. לבן אדם בן 40 לא מגיע לחיות תחת כיבוש נבזי בגלל החלטות שלא הוא זה שהחליט. הדוגמא הגרמנית מוכיחה לנו איך הדורות של הנכדים יכולים לשנות את ההתנהגות המוסרית שהייתה נהוגה בדורות של הסבים.
לשיטת הכותבת המכובדת התומכת בצדקתם המוסרית של הפלסטינאים, יש לגנות את מעשי הטבח שהם בצעו אך יש "להבינם" על רקע "הקשרם ההיסורי" ולא במנותק.
כך לטענת הכותבת ""המתח בין יהודים לערבים בארץ החל לגאות. כאשר ניסתה קבוצה של בית"רים להיכנס למסגד כלשהו בירושלים, הגיעה לחברון השמועה המוטעית שיהודים פרצו למסגד אל-אקצה המקודש. ההמון השתלהב ועשה שפטים ביהודים שבהישג ידו.
בדומה לכך הטבח שנעשה בנוסעי שיירת הדסה "מוסבר" על ידי גב’ לוטן כתגובה על טבח דיר יאסין.
בהתאם להגיון זה חובה לקשור ארועים נוספים אל הקשרם ההיסטורי: הנכבה ארעה לא עקב רשעות הציונים אלא לאחר שהפלסטינאים בהנהגת המופתי, משתף הפעולה עם הנאצים, דחו את החלטת החלוקה אשר הבטיחה שתי מדינות לשני עמים, ויצאו למחרת היום במלחמת השמד כנגד הישוב היהודי.
הקשר היסטורי נוסף הוא סגירת מיצרי טירן, סילוק כח האום מסיני והתלהמות הערבים במאי-יוני 67 שגרמו "לכיבוש"
אין ספק שזו חוצפה יהודית טיפוסית. יהודים מזכירים לעולם שהם העם הנרצח ביותר בהיסטוריה האנושית ושגם היום יש מי שכל עיסוקו הוא ברצח יהודים. פלשתינים קוראים לצדיקים הללו. ואם כבר מדברים על השמטת ההקשר ההיסטורי מענין מה הוא המשפט שמדבר על למעלה מאלף פלשתינים הרוגים בעזה. כך סתם קמו היהודים המנוולים ורצחו למעלה מאלף פלשתינים תמימים. לא שמונה שנות קסאמים, לא 40 שנות טרור ןכמובן שום מילה על כך שהמסכנים היו ברובם רוצחים ופושעי מלחמה. אין ספק שעל פי הקריטריונים שהכותבת הציבה באוסף המילים הזה היא יהודיה טובה.
הזיבול מתחיל מגן הילדים (גנון) ולא נגמר.
הזיבול אולי מזובל אבל יש הרבה קונים.
זו חנה ושבעת בניה, ולא רחל כמו שכתבת.
השמאל פיתח תחושת אדנות ומינה עצמו לפטרון
על המוסר הצדק והאמת
המאמר של לוטן הוא עוד מאמר עלג שמחלק ציונים
לאנגלים אסור להרגיש נרדפים משום שהם הרודפים והם לא הנרדפים היא קובעת בצורה נחרצת
צריך להזכיר ללוטן את מלחמת העולם השניה כדי שתבין שגם לאנגלים יש זכות להרגיש נרדפים
זה נכון שהחתול רודף אחרי עכברים
אבל החתול בורח מפני הכלב
אבל כל הסיפורים של לוטן מטרתם לנגח ולפגוע בעם היהודי
היא מבצעת פה ניסיון להראות שהעם היהודי אינו נרדף מכיון שזה לא הולך לה היא גם
משכתבת את ההיסטוריה וגם יוצאת עם גילוי חדש
שאומר לכל מעשה רצח יש סיבה
והיא שוב מפליגה לכיוונים בלתי מתקבלים על הדעת עד שהיא מגיעה סוף סוף אל המטרה הנכספת
טבח הפלשתינים הנורא בעזה
שהוא כמובן שקול לשואה היהודית ואף גרוע יותר
הרשו לי לנחש
גם במאמר הבא של לוטן היא תגיע אחרי יסורים רבים אל הטבח בעזה
וזאת משום שיש ללוטן חוק ברזל שמכוון את
עולמה הרוחני(והרגשי) והחוק אומר
היהודים תמיד אשמים והגורל של היהודים הוא לסבול בעולם הזה עד סוף כל הדורות
נאמר בבראשית רבה:"בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור" (תרגום מארמית: בשוק של סומים, כלומר עיוורים לחלוטין, קוראים לעיוורים "סגי נהור"-רואי האור).
מאמרה החשוב והמקיף של יעל לוטן נפתח כך:"כל חברה אנושית מטפחת מיתוסים המייצגים את התדמית העצמית שלה."
אך מי אחראי,במעשה ובמחדל,מי הוא הזורה את החול,מי הוא מסיח הדעת,בשם הזכות המוסרית וההיסטורית לזבל את השכל?
כדי לבדוק סוגיה זו לעומקה,ראוי תחילה לקרוא דברי חכמים.עדי אופיר מתאר בספרו "עבודת ההווה-מסות על תרבות ישראלית בעת הזאת" (הקיבוץ המאוחר,סדרת הכבשה השחורה) את
תהליך הסחת הדעת של הציבור הציוני (הציבור הנאור,ע"פ הגדרתו העצמית) החל משילובה של הדת בהסברה הציונית ועד השימוש בשואה,ולא שוכח לפרט את האחריות המוסרית-המאמצים לסלק את עקבות נוכחותו האלימה של הכיבוש מתפיסת הזהות העצמית.
יצחק לאור.בספרו "דברים שהשתיקה (לא) יפה להם" מעלה את הממשי הנחבא מתחת למלים: מילות הספרות המדושנת מעצמה, מילות העיתונות, מילות פוליטיקאים ואינטלקטואלים – מילותיה של הישראליות הבטוחה בעצמה ובשקריה..(מתוך אתר הוצאת בבל).
נחזור לעמך ישראל ונצא לשוטט בשוק הסומים-
שוק של אלה שלא ראו,שלא שמעו,שלא ידעו.בשוק זה נתלו דגלי ישראל,ותולי הדגלים משכנעים את הציבור הנאור,כי הם כן רואים,כן שומעים וכן יודעים.אם עובר חתול שחור,יציע מי להחליף את החתול.אך מה קורה אם עובר פנתר?
40 מחברים,50 מאמרים,7כרכים!הלו הלו!תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה,הלו!סיפורה המקיף וההרואי של ההתיישבות היהודית בא"י!הלו!מוסד ביאליק,מהמכובדות שבהוצאות הספרים,כל כרך בן גוריון!הלו!
כמה יפה השגרה,ולמה לא לשים מכשול בפני עוור?והיכן אפיץ את משנתי,אם לא בשוק הסומים?ומה עושה כאן תום שגב?
תום שגב מפריע.תום שגב יודע.תום שגב גם יכתוב מאמר על מפעל החיים שלי,ואז מה?(תום שגב-מדינת ישראל:העשור הראשון,הארץ)
— קישור —
נו,מילא,אמשיך בכל זאת.אבל אז מגיח הפנתר הארור ,שולף את ציפורניו,נוהם בטון מאיים,(יש שיגיבו אלים),תולש בסערה את הדגלים,גורם לבהלה בציבור.גולדה מזועזעת,משה ליסק מצקצק בלשונו,פניו מכורכמות.הוא בוהה בדוכן הספרים ההפוך.המגיבים הציוניים אוספים את הספרים וממלמלים:"‘תרבות המאבק’ של הפנתרים השחורים, על נגזרותיה, וליתר דיוק, תת-התרבות הזאת, עבר זמנה, אם בכלל היה לה מקום אי פעם".
וישנו גם אחד,גדעון ספירו,שהזכיר במאמרו את הרופאים המגבים התעללות בעצירים פלשתינאים:
" ההסתדרות הרפואית בישראל, בהנהגת היו"ר ד"ר יורם בלשר, מועלת בתפקידה ועוצמת עיניים לנוכח התופעה. אלמלא עמותת רופאים לזכויות אדם, שמנהלת מאבק היראי נגד התופעה, הנושא כלל לא היה עולה על סדר היום המקומי."(ספירו)
בתגובה,פרסמה החודש ההסתדרות הרפואית הודעה על ניתוק הקשר עם עמותת הרופאים לזכויות אדם.ד"ר בלשר:"הפצרנו בהנהלת העמותה להמנע משימוש בזירה הבינ"ל ומהטלת דופי ברופאי ישראל,אך לשווא".(דן אבן-הארץ 10 אוגוסט,עמ’4)ידיעה זו הורדה(!) מאתר האינטרנט,ונמצאת רק בעיתון המודפס.
בעמ’7 ישנה הודעה שאי אפשר לפספסה:"ועידת ישראל לרפואה-סוגיות בין רפואה לחברה".
הציבור הנאור מוזמן לשמוע את ליצמן-סגן השר,את ניר ברקת-ידיד עמותות מסוימות במז’ י-ם,את יורם בלשר-הרופא הנאור,ואת עמוס שוקן-מו"ל קב’ הארץ.ראוי לעיין בתגובתו של המגיב עיתונאי לשעבר לעניינו של שוקן.
אם וכאשר תתפרסם תגובתי-חלק א(חלק ב התפרסם)
למאמרו של ליאור קיי,יוכלו הקוראים לדעת את דעתה של חנין זועבי בדבר חשיבות האינטיליגנציה בשיח הציבורי.האינטיליגנציה בישראל מועלת בתפקידה.המגיבים הציוניים נתלים
במקרה הרע באינטיליגנציה זו(להלן:זבל),ובמקרה
הגרוע,במסיחי דעת הקהל בתקשורת(להלן:המיץ של הזבל).קראו בעיון את תגובותיהם.
דעו את מה שאתם חוגגים!
ע"פ מגילת אסתר פרק ט’, הרגו היהודים באימפריה של אחשוורוש 75811 פרסים.
[שבעים וחמישה אלף שמונה מאות ואחד עשרה]. אבל את הטבח הזה מחקו מהתודעה היהודית כדי ליפות את התדמית. כאילו רק נקמו היהודים בהמן ועשרת בניו.
ידעתם?
— קישור —
דעו את מה שאתם חוגגים! #2
כותבת יעל לוטן: "פסח מתחשבן עם המצרים".
נכון. אבל רק הפסיחה על בתי היהודים מ"עשרת מכות מצרים" שנאבקו במשטר הפרעוני היא החלק היודו-צנטרי בסיפור הזה. החלק החשוב לדעתי היה המסר הכלל אנושי: מלחמת משה בעריצות הפרעונית היא מלחמתו לשחרור האדם מעריצות ועבדות. אכן, כך הבינו אז בשנותיה הראשונות של המדינה, אנשי מפ"מ את המסר. זה היה מסר כלל אנושי, על צדק אנושי ועל שחרור ה א ד ם מעבדות. בקיבוצי השוה"צ היה נהוג לקרוא הגדה לפסח שחגגה לא רק את שחרור היהודים מעבדות – אלא את שחרור האנושות מהנגע. והיום חזרנו ליודוצנטריות. כאילו אין חובתנו לתת גם לפלסטינים להשתחרר מהכיבוש. ואמר כבר ישעיהו ליבוביץ שהכיבוש יהפוך יהודים ליודו-נאצים. עלינו מוטלת החובה לא לתת לנבואה הזאת להתגשם. זיכרו את משה. חירות וחופש יהיו לנו – רק כנשתחרר מהכיבוש.
יעל לוטן מגלה הבנה וסובלנות אין קץ כלפי ערבים שטבחו ביהודים: פעם זה מעשה תגמול על הטבח בדיר-יאסין ופעם "הגיעה לחברון השמועה המוטעית שיהודים פרצו למסגד אל-אקצה המקודש", כאילו שנוכחות של יהודי במקום מקודש למוסלמים היא סיבה מספיק טובה להרוג יהודים אחרים, או את אותו יהודי עצמו.
הייתי מעוניין לדעת מדוע אותה סובלנות לא קיימת כלפי יהודים שמנסים בכל כוחם לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל אחרי כל הזוועות שהם עברו.
במקרה הזה נעלמת ההבנה ומתאדה הסובלנות.
לערבי שרוצח יהודי תמיד יש סיבה טובה: הוא נקם, הוא נעלב, הוא שמע שמועה לא נכונה ואופס… נהרגו כמה אחיות ורופאים ומה לנו כי נלין? אליבא דיעל לוטן זו או הגזמה או אשמתנו.
לפי יעל לוטן הסיפורים בנרטיב היהודי באים לשרת מיתוס לאומי (כאילו שלא דובר בזה עוד הרבה לפני הציונות), לקבע מנטרה, "להתתחשבן עם המצרים, הפרסים, והיוונים" וכו’.
איך אומרל יעל לוטן בציניות?: "אנחנו היהודים הקורבנות התמימים של גויים רשעים".
אז תודה על ההארה! אולי באמת היהודים לא היו כל-כך תמימים, אולי באמת גם בגולה הם הביאו על עצמם פרעות ושואות לרוב.
הייתי מעוניין לדעת באמת כיצד תרמו היהודים לפרעות שנעשו בהם באירופה. מעניין אותי גם לדעת מהי מהו חלקם של היהודים באירופה "בהשתלשלות העניינים", כפי שמכנה זאת יעל לוטן.
מסכימה עם עיקרי הדברים. ישראל אמצה אל חיקה את פולחן ההתקרבנות היהודי לדורותיו, ואף הרחיבה ושכללה אותו.
עם זאת, הנסיון למצוא נסיבות מקילות למעשי טבח בחפים מפשע הוא לצנינים בעיני, בין אם התוקפן הוא טייס יהודי קר רוח, ובין אם הוא המון ערבי משולהב.
נ.ב.
שואת היהודים בוודאי לא היתה הג’נוסייד הראשון על אדמת אירופה. קדמה לה בשנים בודדות ה-Голодомор – שואת העם האוקראיני. למרבה האירוניה, רבים מהאחראים לה נמנים על בני עמנו, הקורבנות הנצחיים.
ועוד תיקון טעות – לא רחל ושבעת בניה, אלא חנה, ובגרסה אחרת היה שמה מרים.
ו
מסכימה עם עיקרי הדברים. ישראל אמצה אל חיקה את פולחן ההתקרבנות היהודי לדורותיו, ואף הרחיבה ושכללה אותו.
עם זאת, הנסיון למצוא נסיבות מקלות למעשי טבח בחפים מפשע הוא לצנינים בעיני, בין אם התוקפן הוא טייס יהודי קר רוח, ובין אם הוא המון ערבי משולהב.
נ.ב.
שואת היהודים בוודאי לא היתה הג’נוסייד הראשון על אדמת אירופה. קדמה לה בשנים בודדות ה-Голодомор – שואת העם האוקראיני. למרבה החרפה, רבים מהאחראים לה נמנים על בני עמנו, הקורבנות הנצחיים.
ועוד תיקון טעות – לא רחל ושבעת בניה, אלא חנה, ובגרסה אחרת היה שמה מרים.
יש גם להזכיר את "ההקשר ההיסטורי" שהביא לעשיית שפטים ביהודי אירופה בין בשנים 1940-1945:
ממש כמו השפטים שנעשו ביהודי חברון, השפטים שנעשו ביהודי אירופה נבעו מפרובוקציות של קבוצות קיצוניות יהודיות.
בהקשר זה יש להזכיר את העובדה שהיהדות הבינלאומית ניצלה את הפרולטריון הגרמני בשנים שקדמו ל"עשיית השפטים" ביהודי גרמניה, וכמו כן היהודים הם ששיתפו פעולה עם אוייביה המרים של גרמניה -בעיקר עם בריטניה.
כך שהמיתוס המטופח על ידי העם היהודי שכביכול ההמון הגרמני סתם כך התעורר בבוקר והחליט לעשות שפטים ביהודים הוא לא יותר מאשר התקרבנות ומניפולטיביות ריגשית מיותרת.
"שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים – נהפך לאמת".
(פסק ההלכה של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי).
ואכן, שקר שהוא טוב ליהודים, לציונות ולישראל – נהפך לאמת.
שבתאי לוי
מה קרה לאתרים ארמגדון ואינדימדיה ?שניהם ירדו מהמסך .
כל טבח בהסטוריה נגרם כתוצאה מסיבות שונות ומשונות שגרמו לטובחים לעשות את מה שהם עשו ,בין אם זה רצון לנקום או שמועות מבוססות ולא מבוססות או תחושה של נרדפות והיא מתבצעת לרוב על רקע של הסתה ותעמולה ארסית.
אין מקרה טבח שבו אנשים "סתם" ככה קמו בבוקר והלכו לרצוח אנשים אחרים.(יוצאת דופן בכך היא ה"שואה" של העם היהודי שבה אנשים קמו בבוקר והלכו לעבודתם בהשמדת יהודים כדבר שיגרתי ויומיומי אולי אפילו מבלי ששנאו יהודים).
נו? אז מה?
לפעמים יש לי הרגשה שאת מאמרייה של יעל לוטן כותב אדם ימני מתוחכם במיוחד שרוצה להציג את כל השמאלנים כחבורת הוזים מוחלטת.
הבעיה שהוא עושה עבודה טובה….
יעל שלום
אני מסכים כמובן באופן כללי עם ההצבעה שלך על ההתקרבנות אבל זוה התקרבנות של הישראלים ולא של היהדות.איני חושב שלפני הקמת המדינה היהודי התקרבן על מנת להשיג הצדקה לתוקפנותו כמו שעושה המדינה מאז.
יחד עם זאת אני יוצא בהרגשה שגם אם דבריך המפורשים היו שאין הצדקה לטבח שנעשה בחברון את בכל זאת ממעיטה ומזלזלת בכמעין רפלקס בסבל היהודי ונותנת תירוץ והצדקה להתרחשות הטבח.זה מפריע לי כאיש שמאל שמנסה להיות בהיר וברור
בפרפראזה על משפט הסיום במאמר: "מה שלא יעשו היהודים, הם תמיד ייחשבו לקרבנות חפים מפשע", אפשר לומר כי לפי השקפתה של יעל לוטן מה שלא יעשו הגויים, היהודים תמיד יהיו אשמים. הכותבת טורחת לעשות שמיניות באויר כדי לקשר מעשי טבח זוועתיים שבוצעו בידי הפלסטינים (ואחרים), ל"פרובוקציות" יהודיות.לעומת זאת את הסיבה לנכבה הפלסטינית – פרובוקציה פלסטינית נשכחת בדמות התקפה על היישוב היהודי בארץ במטרה למחוק אותו מעל פני האדמה – היא אינה מזכירה כלל. אז היהודים המנוולים שוב התנפלו על הפלסטינים המסכנים, בדיוק כפי שכמה שנים קודם לכן הם התנפלו על צבא הישע של היטלר, שלוחמיו האמיצים הצליחו במלחמת גבורה להדוף את המתקפה הציונית הפושעת.
בדומה, התקפות רצחניות במשך 8 שנים על יישובים אזרחיים ישראליים אינן "פרובוקציה" מספקת, ובני העוולה היהודים שוב התנפלו בלא כל סיבה על הפלסטינים האומללים. האמת? יש משהו בזה. מה זה שילוח טילים על אוכלוסיה אזרחית לעומת נסיונות לתפילה (!!) בכותל, או שמועת על כניסה של יהודים טמאים, רחמנא ליצלן, למסגד אל אקצה המקודש (גם בשמועות, כמובן, אשמים היהודים).
"התקפות רצחניות במשך 8 שנים על יישובים אזרחיים"
בתגובה על חטיפתו של גלעד שליט, פעולה צבאית לגיטימית לכאורה, הרגו חיילי צה"ל למעלה ממאה פלסטינים רובם אזרחים, גברים נשים וילדים והרסו עשרות בתים באזור רפיח.
אולי תזכיר לי כמה ישראלים נרצחו במשך 8 שנים בישובים אזרחיים? (שראלים תמיד נרצחים ואילו פלסטינים רק נהרגים לרוב באשמתם)
קריאת המאמר גרמה לי לבחילה קשה, המאמר הזה הוא צעד אחד לפני הכחשת שואה (וניכר מהכתוב שאם הדבר היה מקובל יותר גם הוא היה מופיע בטקסט)
ושאני מתבייש מהעובדה שייתכן שסבי ("בוגר אוושויץ") שנמצא שם אומנם רק שנתיים מתוך 4 וחצי שנים ולא 6 שהמחנה היה קיים יכול להתקל במאמר כזה, שלא נכתב על ידי בעל ארגון נאו נאצי או דיקטטור רב מרצחים איסלאמי אלא על ידי יהודיה בארץ ישראל שחיה במדינה.
כמובן שכתוב בפירוט על הטבח הנוראי שבוצע בעזה אך לא על שנים רבות שבהן תושבי הדרום נמצאים תחת התקפות טילים חוזרות ונישנות.
הייתי כותב עוד הרבה אבל אני מוגבל ב300 מילים אסכם בכך שלדעתי הכתבה חד צדדית לחלוטין.
אני תוהה מתי יתורגם לערבית שיר המתנחלים הבא:
לא תירא
מילים: מן המקורות
לחן: רונן צוויג
כי תצא למלחמה
על אויבך
וראית סוס ורכב
עם רב ממך
לא תירא מהם
כי ה’ אלוקיך עימך
תגובה לכמה מגיבים מימין:
"יוסף" אינו מבין שהבעיה המרכזית של ישראל היהודית/ציונית היא ששלטונם מסרב לזהות את האויב האמיתי – הנאצים – שהשמידו שישה מליון מיהודי אירופה, ובמקום לנקום בנאצים נלחם בשכנים, בערבים ובמיוחד בפלסטינים שותפינו למקום.
לכן כשיוסף שואל-מיתמם מדוע אין לשמאל סימפטיה למי שרוצה "לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל אחרי כל הזוועות שהם עברו", הוא מעוות את המציאות. השמאל הוא שדרש [למשל] ממשלות ישראל לדאוג לניצולי הנאצים, בעוד הממשלה [כן, גם זאת של הביברמניה] ממשיכה לגזול אותם! גם את הפנסיה שהמדינה מקבלת מגרמניה עבור אותם הניצולים אין המדינה מעבירה להם! מה עוד שגם בנק לאומי [שהיה בנק אנגלו-פלשתינא] שבו הפקידו נספי-שואה את כספו עוד לא החזיר למשפחות ההרוגים את הפקדות קרוביהם.
מי שלא דואג לניצולי השואה, יוסף, זו מדינתך.
במקום לעסוק בניתוח כנה והיסטורי אמיתי של האירועים, מאשים יוסף את יעל לוטן בגילוי "הבנה וסובלנות אין קץ כלפי ערבים שטבחו ביהודים". לכן חשוב לענות ליוסף במדויק ובפרוטרוט, כדי שלא ימשיך לטעון ש"אותה סובלנות לא קיימת כלפי יהודים…"
הנקמה בשיירת הדסה בדרכה להר הצופים, היתה תגובה "מהבטן" על טבח דיר יאסין. היא באה ארבעה ימים אחרי הטבח ה מ ת ו כ נ ן שביצע האצ"ל של בגין והלח"י של
שמיר, בחסות ה"הגנה" בכפר במבואות ירושלים.
לכותב המכנה עצמו בשם "קשרים היסטורים":
יש הבדל עצום בין קבוצה של מהגרים שקוראת לעצמה "עם" שבעיקביות דחקה — וממשיכה לדחוק — את הילידים מארצם מולדתם, ובין המתנגדים לאותו גירוש מתוכנן שעודו ממשיך!
ההתנגדות לגירוש הקולוניאלי היא ל ג י ט י מ י ת, על פי כל חוק ונוהג עולמי. אבל נכון שדרכי המאבק הפלסטיני האלים הם לעיתים קרובות מוטעות, ומשרתות את הציונות.
אשר למופתי:
המופתי חג’ אמין חוסייני נהג ע"פ המקובל "אויב אויבך הוא ידידי". אבל גם אשכול ניסה כוחו במגעים עם הנאצים, וכך גם האצ"ל. אשכול ניסה לשכנע את הנאצים להעביר את רכוש היהודים בגרמניה לציונים. הוא ניכשל כמובן. ומאז, ראה זה פלא: ישראל גם עזרה למישטר האפרטהייד ליצור שש פצצות אטום… [פרסום ראשון נמצא החודש ב Le Monde Diplomatique — "בדרום אפריקה בנתה ישראל לאפרטהייד 6 פצצות אטום." How South Africa Built Six Atom Bombs
בספר חדש כותב אל ג'יי ונטר איך ישראל עזרה לדרום אפריקה לבנות 6 פצצות אטום. וה Diplo האחרון מפרסם גם איך בריגדיר Rooi Rus Swanepoel –שנקרא "הבהמה של סווטו"– והיה הממונה על העינויים ועל "המלחמה בטרור" מטעם האפרטהייד (ז.א. נגד הקונגרס האפריקאי הלאומי, נגד לוחמי החופש באנגולה בנמיביה ובמוזמביק) היה אורח מכובד –של השב"כ וה"מוסד"– בישראל. שיתוף הפעולה בין בני "העם הנבחר" והבורים – הטוענים לכתר בדרום-אפריקה כבר אינו סוד… את הכתם קשה לנקות, גם נסיונו של ליברמן לכבס את ההיסטוריה — במסעו האחרון — נועד להיכשל].
לעניין סגירת מיצרי טיראן לשייט ישראלי:
גמאל עבד אל נאסר הציע שכוח או"ם UNEP יוצב –בהחלטת מועה"ב– משני צידי קו הפסקת האש. ישראל סירבה, וכך נתנה בידי נאסר את הזכות לדרוש את סילוק כח האו"ם. למרות הנסיון המר, העמדה הישראלית, שלא לתת להציב כוחות שמירת השלום מהצד הישראלי של הגבול נשארה בתוקפה. ישראל לא למדה דבר, והיא ממשיכה לחשוף את עצמה לנסיונות לסלק את כוחות האו"ם.
ל"מיתוס":
היום התפרסם הדו"ח החדש של HUMAN RIGHTS WATCH. [נא סכור שמנהלו ומיידו הוא יהודי אמריקאי]. הדו"ח מדבר רק על "חיילי צה"ל שירו למוות ב-11 אזרחים פלסטינים שהניפו דגלים לבנים". רק 11 מקרים מ ו כ ח י ם ובדוקים מופיעים בדו"ח.
ולעניין התקיעה בשופר: איני בא להגן על כל מעשה אדיוטי ונפשע של ערבים בישראל או בגדה ובעזה, אך ברור שבמקרה של העיר עכו יש לנו ענין עם כניסת ישיבה חבקוקית מסיתה לעכו, ועם עיריה שמנסה להיפתר מותיקי וילידי העיר הערבים ולהעבירם – לטרנספרם – מחוצה לה? רחוק מהעין הציונית – לכפר מכר ולכפר ג’דידה.
"עלי" מטיל רפש בשמאל וכותב על "תחושת האדנות של השמאל":
ממתי השמאל מחזיק בשטחים כבושים? – על כל פנים לא הדשמאל האמיתי שיעל ואני מחזיקים בדעותיו. ואשר ליהודים-הציונים בישראל: אלה מרגישים מצויין עם הסיפור כאילו הם נרדפים… זה מעניק לכם פסבדו לגיטימציה למעשיהם הנפשעים. ועוד: אנא זכור שהציונות היתה מאוד בררנית ביחסה ליהודי הגולה לפני מלחמת העולם, בזמן המלחמה וגם אחריה – כלפי "שארית הפליטה".
ב- 17.10.1933 נפגש Arthur Grenfell Wauchope – הנציב העליון הבריטי האוהד ביותר של "היישוב" והתנועה הציונית עם הנהלת הסוכנות היהודית והודיע להם ש"הסוכנות היהודית חופשית לחלק סרטיפיקטים למי שהיא רוצה". השיב לו בן-גוריון:
"אנו זקוקים לעלייה מובחרת. הציונות אינה מפעל פילנטרופי. אנו זקוקים פה לטיפוס מעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי"… ל"עליה סלקטיבית"… "א"י אינה זקוקה כיום למהגרים סתם, אלא לחלוצים… לנוער ציוני… חלוצי… שכבר עבר הכשרה מתאימה". בכך סתם דויד בן גוריון את הגולל על הגולה.
וחיים וייצמן ה"ליברל" כתב: "מליוני היהודים האלה, אבק אדם הם על גלגלי ההיסטוריה. אפשר שיצטרך להיזרות ברוח. לא נהפוך את תל-אביב שלנו לעוד גיטו בזוי." כן, ב ז ו י, כתב וייצמן על הגולה שנאבקה בנאצים. (חיים ויצמן, NEW JUDEA, לונדון, סתו, 1937).
לא סתם האשים יצחק כצנלסון את ההנהגה הציונית: "אתם עזבתם את המוניכם לאנחות ולמות. לולא הנחתם את אבני-הנגף, המכשולים על דרך חיי המונים… עם מליצות החופש בפיכם הטמא. אתם הבוגדים בעם". גם המנהיג הציוני יצחק גרינבוים.
שהיה יושב ראש ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית כתב ואישר: "כששאלו אותי: ´האם תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה´? אמרתי: לא! ואני אומר עוד פעם: לא! לדעתי, צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה שניה!"
ולבסוף "יוליוס":
הוא מאמין שגירוש יותר משני שליש מהפלסטינים ב-1948, ועוד ב- 1967, ועוד ב-1973 והרס אלפי בתים של אזרחי ופליטי עזה, והסגר, ומניעת חומרי הבניה…
באו רק כתגובה על הנסיון הפלסטיני "למחוק את היישוב היהודי מעל פני האדמה"… מה תאמרו למי שלא יודע היסטוריה ולא רוצה ללמוד – כלום.
זיבול השכל זה מקצוע ציוני. [ בארה"ב המומחים לבבל"ט התרכזו ב- AIPAC וב"ליגה להשמצת הלא ציונים – הידועה באנגלית בשם שהוא איפכא מסתברא, מעין גירסה לג'ורג' אורוול 1984 — The "Anti" Defamation League]. אבל לאחרונה למדו גם חכמי ש"ס את המקצוע, שבו עוסק הרב עובדיה יוסף כבר כמה שנים… בסיפורי מזוזה פגומה שבגללה… באגדת הרוגי בשואה, שהצורר הרג רק את אלה שהוריהם וכו’ עזבו את ה’… השבוע הצטרף למרן גם השר אלי ישי – שכאילו היה נצר לבית דויד… לפחות כמו ברוך מרזל ויושבי תל רומיידה.
בדקתי ומצאתי שמספר הנידונים על פשעים כלכליים ומנהליים בקרב מכובדי ש"ס, שרובם וכולם "רבנים", אינו נופל מזה של נכבדי המפלגות הציוניות האשכנזיות… ואשם גם הרב עובדיה, שחרף כתב האישום שיבץ את בניזרי ברשימה לכנסת… וגם השר אלי ישי שהגן על בניזרי. להלן הרשימה שטרם הושלמה של ה"כשרים למהדרין":
¤ הרב שלמה בניזרי-ח"כ-נידון בעליון ל-4 שנים
¤ הרב אריה דרעי-ח"כ/שר-שוחד-נידון בעליון ל-3 שנים
¤ הרב רפאל פנחסי-ח"כ/שר-נידון לשנה. משרת עתה כמזכיר מועצת חכמי ש"ס
¤ הרב יאיר לוי-ח"כ-אבי "מעין החינוך התורני"-נידון ל-5 שנים
¤ הרב יאיר פרץ-ח"כ-הורשע בקבלת תואר אקדמי במירמה
¤ הרב עופר חוגי-ח"כ-מנכ"ל מוסדות "אור החיים"-נידון לשנתיים
ועוד… הם ממשיכים לזבל את השכל לפחות כאילו היו צ’ארלי ביטון… צר לי!
וליעל לוטן שמטילה ספק במטרותיה הקדושות של היהדות והציונות והשימוש בחגים ו..
וכך למדתי והבנתי…
איך הבנתי ש א י ן אלהים – ושאמונה עיוורת לא עוזרת
==========================================
האמת היא ששאלתי כבר את המורה לתנ"ך בבית הספר –שאז עוד נקרא "עממי"– שסיפרה לנו על חג הפסח, אם היה צריך לסמן לאלהים את בתי היהודים [במזוזה] כדי שיוכל לפסוח עליהם ולמנוע מהם את "עשרת מכות מצרים"… כשלא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת, החלתי לפקפק בכושר ההבחנה של אותו האל-הקב"ה. התעורר בליבי ספק אם מוחו היה גדול, או שמא רחמנא ליצלן קטנטן… קטן מזה שבמחשב שלי… הבנתי שכישוריו של אלהים לא היו טובים משלי…
ואם כך, לשם מה אני צריך אלהים?
אח"כ למדתי על השואה, ובניגוד לרב של ש"ס, "מרן" עובדיה יוסף, שאלתי:
"אם אלהים עמד לצד הנאצים, שהשמידו בני אדם, ונתן להם לרצוח גם מאמינים רבים… הרי אלהים החליף תפקיד עם ה ש ט ן. ועד שתוכיחו לי אחרת, ותביאו עדות, מצולמת לפחות, ממי שפגש באותו אלהים [בגוף יחיד או ברבים] אמשיך להאמין – רק באדם.
גם אתהואלפה ג’ופנקי, המשורר והזמר הארגנטינאי שהיה קומוניסט האמין באדם.
זה שירו "שאלות קטנות על אלהים" Preguntitas sobre Dios בתרגומי
יום אחד שאלתי את סבי:
סבא, איפוא נמצא אלהים?
סבא הרצין, התעצב, ולא ענה.
סבא מת בשדה, ללא וידוי או תפילת אשכבה
אינדינים קברו אותו
בנגנם חליל ותוף
שוב הגיע זמן השאלות.
שאלתי: אבא, מה אתה יודע על אלהים?
גם אבי הרצין ולא השיב.
אבא מת במכרה
ללא רופא או הגנה.
צבע דם הכורים
הזהיב כזהב של הבוס
אחי חי בהרים
ולא ראה פרח מעודו
רק זעה, קדחת ועקרבים
זו מנת חלקו של חוטב העצים.
ואם ישאלכם ההלך
הידעתם איפה אלהים?
אימרו לו:
ליד ביתי לא עבר
אדון כה מכובד
אני שר בדרכים
וגם בכלא.
אני מקשיב לעמי,
לידידי השרים טוב ממני
יש בעולם נושא
חשוב בהרבה מאלהים
שאיש לא יקיז את דם חברו
כדי שאחר יחיה יותר טוב
האם אלהים שומר העניים?
ייתכן, אך זאת לא אידע
אבל הוא בטח סועד
על שולחנו של הבוס.
המשך —-
=====
ב- 17.10.1933 נפגש Arthur Grenfell Wauchope – הנציב העליון הבריטי האוהד ביותר של "היישוב" והתנועה הציונית עם הנהלת הסוכנות היהודית והודיע להם ש"הסוכנות היהודית חופשית לחלק סרטיפיקטים למי שהיא רוצה". השיב לו בן-גוריון:
"אנו זקוקים לעלייה מובחרת. הציונות אינה מפעל פילנטרופי. אנו זקוקים פה לטיפוס מעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי"… ל"עליה סלקטיבית"… "א"י אינה זקוקה כיום למהגרים סתם, אלא לחלוצים… לנוער ציוני… חלוצי… שכבר עבר הכשרה מתאימה". בכך סתם דויד בן גוריון את הגולל על הגולה.
החלק בתגובתך בו אתה מתייחס לדבריי לוקה בדמגוגיה:
איני מבין מדוע היחס לניצולי השואה הוא רלוונטי לדיון?
אני ציינתי עובדה לפיה רוב העם היהודי הוא ציוני וחש שמקומם של היהודים הוא במדינה יהודית, וזאת עקב הנסיון ההסטורי המר, נקודה.
מה זה בכלל משנה מה עשתה המדינה עם כספי השילומים? עובדה היא שזה לא שינה את הרצון של היהודים לחיות בישראל.
חוסר הרלוונטיות של עניין השילומים מזכיר לי את הגזל הנורא שעשו מנהיגי פת"ח לעמם, ובעיקר יאסר עראפת שהפך לעשיר אדיר על חשבון עמו הדלפון.
עכשיו אמור לי אתה איך זה בדיוק מחליש את הרצון או הלגיטימציה הפלסטינית למדינה?
עניין טבח השיירה היהודית רק מצדיק את הנקודה שהעליתי, ובשל כך אני מודה לך!
שים לב לטרמינולוגיה בה אתה משתמש: יהודים "טובחים במתוכנן" בערבים, לעומתם ערבים רק "מגיבים מהבטן" בצורה לא מתוכננת כלל.
להזכירך: בדיר יאסין היה קרב שלפניו הוזהרו תושבי הכפר. לעומת זאת שיירת הדסה פשוט נטבחה, לא קרב ולא אזהרה,
אני מבין שככה זה כ"שמגיבים מהבטן"…
אמרת גם משהו גם חבירת המופתי חג’ אמין חוסייני ש"נהג ע"פ המקובל -אויב אויבך הוא ידידך".
אני מבין שלדעתך זה ממש מקובל, במיוחד כאשר אותו "אויב אויבך" ממש משמיד את אויבך במשרפות. אני מפנה אותך לערך "אמין אל-חוסייני" בויקיפדיה שם כתובים בפרק "במלחמת העולם השנייה" מעלליו של אותו מנהיג "לגיטימי" (לדעתך כמובן) שפעל לפי כלל ידוע ומוכר ("אויב אויבך וכיו"ב..).
מבחר ציטוטים:
– "השתתף בפרעות ביהדות עיראק".
– "היה שותף לפעולות נגד יהדות אירופה במחלקה של אדולף אייכמן"
– "בפגישתו עם היטלר הוא קיבל ממנו הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון: "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים".
– "היה שותף לתכנון מבצע "אטלס" – הרעלת מעיינות ראש העין בארסן חמצני".
ובכן, עצם הנסיון להעמיד את מעשיו של המופתי בשורה אחת עם הסיוע הישראלי לדרום אפריקה או המגעים של אשכול עם הנאצים הוא מעשה המראה על ליקוי מאורות כללי או מינימום חוסר יכולת לשיפוט מוסרי מינימילי.
ברשותך אמליץ על בדק בית יסודי.
אני כל פעם מחדש נדהם מרדידות המחשבה של אנשים משני צדי המפה הפוליטית (וגם מהאמצע).
מה היה פה עד סוף המאה ה-19?
שטח בשליטת העות’מאנים שהכיל מיעוט ערבי מוסלמי (וקצת נוצרי) ומיעוט זעיר אף יותר של יהודים. לקראת סוף המאה ה-19, מכל מיני סיבות, החלו גלי עלייה הן של יהודים והן של ערבים. ההבדלים התרבותיים הגדולים ביניהם הובילו למצב של שתי תנועות מנוגדות אשר עלו על מסלול של התנגשות. ב-48 שתי הקבוצות כבר הכילו רב מוחלט של אנשים שאבותיהם לא היו פה לפני גלי העלייה הנ"ל. בשנה זו, לאחר כ-60 אביבים של חיכוכים מקומיים, פרצה מלחמה כוללת בין שתי הקבוצות. האחת ניצחה והשנייה הפסידה. לצערנו הרב, המנצחת לא ידעה לנצח בחכמה, והמפסידה לא ידעה להפסיד בחכמה.
במהלך השנים כל צד יצר וביסס לעצמו נראטיב משופץ מטוהר וצדקני אשר מפיל את כל (או רב) האשמה המוסרית על האחר. מסיבה זו, במקום לשאוף לפתרון הוגן והגיוני, יותר מדי אנשים (ומנהיגים) דורשים לקיים צדק אבסולוטי אשר מבוסס בעצם על מצע עובדתי מעוות.
אתה, eye2c, ממש כמו אנשי ימין מתלהמים, מאמץ באופן כמעט מוחלט את אחד הנראטיבים, ובעשותך כך אתה תורם את חלקך הצנוע בהמשך ליבוי הסכסוך. האבסורד הוא שאתה מחשיב את עצמך איש שלום.
מדוע נטפלתי דווקא אליך ולא לדומיך מן הצד ההפוך?
כי אני פשוט מתעב את השימוש המגוחך במושג "קולוניאליזם" בהקשר של הסכסוך המדובר.
יש גבול לרדידות!
השיר לא תורגם כי הוא נכתב בערבית הרבה לפני…בתעתיק זה נשמע..
קאטילוהום…עד’אבהום אללה באיידיכון…
אני משאיר לך את האפשרות לתרגם …
נקמה של X = טוב.
נקמה של Y = רע.
או:
אלימות של X = תמיד תגובה/התגוננות
אלימות של Y = תמיד תוקפנות יזומה
בשבילך ובשביל גברת לוטן X הם ערבים, בשביל מישהו אחר – יהודים.
אתה והאנשים שאתה משתלח בהם בפראות חושבים באותה צורה ומתנהגים באותו אי-גיון. ההבדל היחידי הוא במושא ההזדהות שלכם.
עיניים הן דבר חשוב וחיוני, אבל אם לא מתלווה אליהן גם מוח, התועלת שלהן מוגבלת.
כמה תגובות למבקרי:
* "יוסף" טוען: "ציינתי עובדה שרוב העם היהודי הוא ציוני"… זה נכון רק לגבי הציונים.
–זו היתה אחת הבעיות של הציונות, שלא זכתה לתמיכה מסיבית של יהודי העולם. בתגובה קודמת עמדתי גם על התנגדות הנהגת ה"יישוב" לחלוקת סרטיפקטים ל"סתם יהודים" שאינם "חלוצים".
* "יוסף": "בדיר יאסין היה קרב שלפניו הוזהרו תושבי הכפר".
– זה כמו לומר שיציקת העופרת על עזה היתה מלחמה.
במלחמה או קרב נלחמים צבאות [או יחידות צבאיות] האחד בשני. המשותף לטבח בדיר יאסין ולהרס הנורא שזרע ‘ ‘צה"ל’ ‘ בתשתיות ובבתי האזרחים הוא רק "אזהרת התושבים", רחמנא ליצלן… וגם נאסרללה הרי הזהיר את תושבי חיפה והצפון הערבים… וענה לו עיסאם מח’ול — לך לעזאזל…
* לעניין המופתי: איני בא להגן על פשעיו של זה. ניסיתי רק להביר את הקונטקסט שבו פעל. זה היה כשיושבי הארץ הפלסטינים הרגישו מאויימים על ידי ה"יישוב", הסוכנות היהודית והקק"ל שפעלו להצרת לחמם ומקור קיומם. ואמר כבר דויד בן גוריון בנאום בישיבת מועצת האיחוד העולמי 29.7.1937 – בציריך: "הערבים יושבים בארץ יותר שנים מאשר האנגלים באנגליה. זה לא פשוטו להשיב לאנגלי שאינו יהודי על טענת עם שיושב בארצו ןמתקומם, כי רוצים להשיב על ראשו אחרים. אמת יש לכם שייכות לארץ, אבל העם האחר יושב כבר בה". ועוד הוסיף: "אנחנו אמרנו שיש מוצא אחד מן המצב בטראגי הזה, הקשה לנו, לאנגלים וגם לערבים, והמוצא הוא עליה מוגדלת. כי זה ימהר להביא קץ למצב המשונה של השעה, זה יביא ליצירת הכוח היהודי שימנע מהערבים את החשק להתקומם מפעם לפעם נגד מפעלנו".
האיום על הקיום הפלסטיני, היה לבטח אחד הגורמים שהביא להקצנת עמדות המופתי, האיום היה מאוד ממשי, כפי שהדבר בא לביטוי כבר אז בדברי בן בא גוריון: [ראה תמונה מס. 11 בארכיון בן גוריןן באוניברסיטת ב"ש]: "האם [תהיה] ארץ ישראל ליהודים או לערבים, האם תהיה עליה כזאת שתהפוך את ארץ-ישראל למדינת יהודים… אם תשאר פרוגרסיה זו של העליה כפי שהיא היתה בשנים 1935-1933 צריכה ארץ-ישראל לאחר 10 שנים להיות ארץ יהודית. את זה ידע כל ילד באנגליה. זאת ידע גם כל ערבי. נגד זה היתה המלחמה נטושה, אם להשאיר עליה במידות אלה, ז.א. ארץ-ישראל תהיה ארץ היהודים, לא בית לאומי אלא ארץ-ישראל כולה תהיה מדינה יהודית, כי בזמן קצר יהיו היהודים רוב בה".
* מגיב שאינו מזדהה כתב: "מה היה פה עד סוף המאה ה-19? -שטח בשליטת העות’מאנים שהכיל מיעוט ערבי מוסלמי (וקצת נוצרי) ומיעוט זעיר אף יותר של יהודים".
– אם כולם היו "מיעוטים" מי היה הרוב???
ועוד: נכון שגם להבדלים התרבותיים הגדולים היה חלק ביצירת הקונפליקט, אך למרות שאין זה נוח ו/או נעים לציונים להודות בעובדה — הציונות "המגשימה" וה"חלוצית" היתה מלכתחילה תנועה קולוניאלית! הנראטיב הזה אינו המצאה שלי – הוא מצוי כמעט בכל מסמך והצהרה של הגופים הציוניים – גם של אלה מה"שמאל" [כדוגמת ההסתדרות – מאז יסודה ב-1920] וציטטתי כבר כמה! יש גבול להיתממות ולצדקנות!
יסלח לי כבודו, אבל רוב יהודי העולם אכן ציונים, ובבקשה אל תחזיר אלי שוב את הכדור עם האמירה הסתמית "זה נכון רק לגבי הציונים".
אנחנו יכולים להמשיך ככה עד שלא ישארו פיסקלים באינטרנט. אם יש לך מחקר הטוען שרוב יהודי העולם אינם ציונים – אנא ספר לנו עליו, אם לא – לפחות אל תספר לנו מעשיות.
לגבי עניין חולקת הסרטיפיקטים – אדרבה, אתה מוזמן להמשיך להביא דוגמאות שמחזקות את טענותיי…
אם היו יותר יהודים שרצו סרטיפיקטים לא"י מאשר כאלו שבן-גוריון הסכים לקבל – אזי זו הוכחה חותכת שיש יותר יהודים שרוצים לחיות בישראל (דהיינו ציונים) מאשר המספר שישראל מוכנה לקבל.
ותודה לך שוב על כך שעזרת לי להוכיח את טענתי.
לגבי האזהרות לתושבי דיר-יאסין: מה קשורה עזה לעניין?
השוויתי בין קרב דיר-יאסין לטבח השיירה היהודית.
עובדתית במקרה א’ היה קרב בו הוזהרו התושבים ובמקרה ב’ היה סתם טבח.
אין פלא שאתה "בורח" לעזה וללבנון, כי הרי ברור שטבח השיירה הוא מעשה פי כמה יותר גרוע ורצחני מאשר דיר-יאסין.
לענייו המופתי – ה"קונטקסט" בו הוא פעל היה הקונטקסט הנאצי. נקודה. הוא פעל להשמדת יהודים, וזה יותר גרוע אפילו ממחבל מתאבד ש"לפחות" עושה את מה שעושה בתוך ישראל.
רוב הכותבים כאן באתר (ודווקא הקיצונים שבהם) יסכימו שאנטי ציונות ואנטישמיות הם שני דברים שונים שאינם קשורים, אבל כנראה שהמופתי לא שמע על כך והוא ערבב היטב את שני הדברים והגיע למסקנה שהשמדת היהודים היא הפתרון.
זה מחזיר אותי שוב להשוואה בין דיר-יאסין לטבח השיירה: איכשהו הפלסטנים תמיד עושים את זה יותר גרוע, תסביר לי אתה מדוע.
ובכלל, אם אתה לא מסכים עם פשעיו של המופתי (כפי שציינת) אז אין לי מושג מדוע בכלל אתה כותב עליו.
האמן לי, ככל שתכתוב עליו פחות כן ייטב.
לעניין עיסאם מח’ול עליו טענת שאמר לנאסראללה "לך לעזאזל", ובכן, אתה קושר למח’ול כתרים לא לו.
הוא פשוט אמר שלא יעזוב את חיפה, לא יותר ולא פחות. נא לא להפוך אותו לגיבור מלחמה.