הפגנת הסולידריות עם הקהילה ההומו-לסבית בכיכר רבין, במלאת שבוע לטבח במועדון הנוער של הקהילה בתל-אביב, הותירה אותי גאה וזועף בעת ובעונה אחת. גאה – לנוכח עשרות האלפים שבאו להפגין נגד ההומופוביה, אחד הערוצים המכוערים של הגזענות. זועף – לנוכח הסתופפותם של מארגני ההפגנה מתחת למטריית ממשלת הימין הישראלית, ודחיקתם החוצה של אישי שמאל הנאבקים נגד הגזענות לכל צורותיה. ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול שביקש להיות אחד הדוברים, נדחה.
אדיר שטיינר, עוזרו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי לנושא הקהילה ההומו לסבית, תיחקר את עיסאם ורצה לדעת מה הוא יאמר. כאשר התברר לשטיינר כי עיסאם ידבר נגד גזענות לכל צורותיה, הוא נפסל. שטיינר בתפקיד הסלקטור. מה הם צריכים מנהיג מרכזי של הציבור הערבי, שיקלקל להם את ההצגה הממסדית המתוקה בה מופיעים שרי ליכוד ונשיא המדינה? שהרי עיסאם היה מעמיד את שר החינוך גדעון סער ושרת התרבות לימור לבנת, שנמנו עם הדוברים בהפגנה, שניהם מהאגף הימני של הליכוד, תומכי ההתנחלויות ומשטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, בכל ערוותם. כך קורה האבסורד שבהפגנה נגד ההומופוביה שקראה בין השאר ליציאה מהארון, ביקשו המארגנים להכניס את המנהיג הערבי לתוך הארון.
כאשר שמעתי את הנשיא שמעון פרס אומר "שאנחנו עם של לא תרצח" נעשה בשרי חידודין חידודין. האיש שידיו מגואלות בדם, שבעשרות שנות השתתפותו בשלטון עבר אין ספור פעמים על הדיבר לא תרצח, מופיע כשה תמים שקדושת חיי אדם היא נר לרגליו. עיסאם היה בוודאי מזכיר לו כמה דברים בנושא. למשל טבח כפר כנא בלבנון במבצע "ענבי זעם ב-1996, בו נהרגו למעלה ממאה אזרחים לבנונים, בהם ילדים ונשים, שמצאו מקלט במתחם האו"ם. פרס היה אז ראש ממשלה. מי צריך את הערבי משבית השמחה?
רבים מקורבנות הגזענות, שותפים לגזענות כאשר לא מדובר בקהילותיהם. מתנחלים הומו-לסבים שותפים לגזענות נגד ערבים, חלקים מהציבור הערבי, החרדי, דתי והרוסי חולקים יחד את ההומופוביה. חרדים ורוסים חולקים שנאת ערבים וכך הלאה. רק איש השמאל מציג השקפה קוהרנטית נגד גזענות באשר היא: בין אם מדובר בחרדים, בקהילה ההומו-לסבית, בערבים, במזרחים, באתיופים, בפליטים מאפריקה, במהגרי עבודה – עבור איש השמאל כולם חברים בקהילה אנושית וזכאים לזכויות שוות.
אנחנו טרם יודעים מי הרוצח שטבח בצעירים שהתכנסו במועדון הנוער ההומו לסבי. אולם גם בלי ידע פרטני כזה, ברור לי, כי הכיבוש הוא מרכיב משמעותי ברצח, שקיפד את חייהם של ליז טרובישי בת 17 וניר כץ בן 26 ופצע 11.
הכיבוש העצים את הקנאות הדתית והלאומנית, הפך את ישראל לחברה אלימה ולא סובלנית, הגזענות עולה כפורחת, הנשק הפך להיות זמין לכל בר בי רב, ובתנאים סביבתיים כאלה, מערכת המעצורים לביצוע טבח היא מאד רופפת.
דברים אלה נכונים בין אם מדובר ברוצח שיצא מתוך הקהילה ובין בגזען דתי לאומני.
הכיבוש העצים את הקנאות הדתית והלאומנית, הפך את ישראל לחברה אלימה ולא סובלנית, הגזענות עולה כפורחת, הנשק הפך להיות זמין לכל בר בי רב, ובתנאים סביבתיים כאלה, מערכת המעצורים לביצוע טבח היא מאד רופפת.
דברים אלה נכונים בין אם מדובר ברוצח שיצא מתוך הקהילה ובין בגזען דתי לאומני.
ההומופוביות לא תעלם באבחת הפגנה אחת. כבר למחרת מלאו הטוקבקים באיומים ובשנאה יוקדת לקהילה ההומו לסבית. חייל בנח"ל החרדי אותר כמי ששלח איומים באינטרנט, הרב הצבאי הראשי נזף בביטאון הצבא "במחנה" על שנתן מקום לנושא ההומו לסבי, והחרדים ימשיכו לראות בהומו לסביות מחלה שיש לטפל בה "כמו בשפעת העופות" (הברקה של הגזען והבור ח"כ ניסים זאב מש"ס).
ההומופוביה והדת הם כמעט אחים סיאמיים. כתבי הקודש של שלוש הדתות רואים בהומולסביות עבירה דתית שעונשה סקילה ומוות. כל עוד לא תקום סמכות הלכתית שתתקן את הכתוב בתנ"ך ותוציא ממנו את איסור ההומוסקסואליות, החיידק האלים הזה ימשיך למרר את חיינו ולהפיל קורבנות. בשביל שכך יקרה, צריך לקום הרב הגאון שיאמר, לא כל מה שהאל אמר, או מה שאנו מייחסים לו, הוא קדוש. כל עוד מאמינים הרבנים, האימאמים והכמרים כי כתבי הקודש הם דברי אלוהים, הסיכוי למפנה דומה לאפשרות של ריבוע המעגל.
לכן, בינתיים צריך להמשיך במאבק הסיזיפי נגד הדעות הקדומות והבורות. בעבר הרחוק סברתי כי קהילה לא צריכה להיות גאה בנטיותיה המיניות, אולם מהר מאד שוכנעתי כי אחד האמצעים במאבק של מיעוט מופלה ומדוכא הוא בגאוות יחידה. השחורים בארה"ב טבעו את הסיסמא "שחור הוא יפה" והקהילה ההומו לסבית בצדק מפגינה גאווה במקום בו רוצים לדכאה או להשפילה.
6 באוגוסט
ה-6 באוגוסט הוא יום הירושימה – היום בו הוטלה פצצת האטום הראשונה על הירושימה ב-1945.
השנה צוין יום השנה ה-64 להטלת הפצצה. זהו יום חשוב במאבק נגד נשק גרעיני והוא מצוין בעולם בכנסים ובעצרות. בישראל מתעלמים מהיום הזה, כי מי רוצה לדעת שיש כאן כאלה המתנגדים לנשק גרעיני בכלל ולישראלי בפרט, ונאבקים למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי.
העיתונות הממוסדת, שפחת הממסד הגרעיני בישראל, לא דיווחה על מספר פעולות שנעשו ביום זה.
השנה צוין יום השנה ה-64 להטלת הפצצה. זהו יום חשוב במאבק נגד נשק גרעיני והוא מצוין בעולם בכנסים ובעצרות. בישראל מתעלמים מהיום הזה, כי מי רוצה לדעת שיש כאן כאלה המתנגדים לנשק גרעיני בכלל ולישראלי בפרט, ונאבקים למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי.
העיתונות הממוסדת, שפחת הממסד הגרעיני בישראל, לא דיווחה על מספר פעולות שנעשו ביום זה.
בדיוק בשביל זה קיים הקול החופשי והלא מצונזר באינטרנט. להלן דיווח מאד מתומצת על הפעולות בישראל.
ב-4 באוגוסט התקיים ערב במועדון הרוגטקה בתל-אביב בנושא האקטיביזם והגרעין. השתתפו:
אביב סלע, מבעלי המועדון שהנחה את הערב, וסיפר על חוויותיו מגרמניה שם השתתף בפעילות נגד הנשק הגרעיני.
אהרן אלברג, סיפר על הצעדה העולמית לשלום ואי אלימות שתעבור גם בישראל.
ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול דיבר על הצורך במזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני.
גדעון ספירו, מהוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי דיבר על תחילתו של האקטיביזם האנטי גרעיני בישראל והתמיכה במרדכי ואנונו.
שרון דולב, מגרינפיס, דיברה על הצורך בתנועה אנטי גרעינית בישראל בדרך לעולם ללא גרעין.
הערב היה מלווה בתערוכה על אימי הפצצת הירושימה והוקרן הסרט "תפילתה של אמא".
העיתונות הוזמנה אבל התעלמה.
אביב סלע, מבעלי המועדון שהנחה את הערב, וסיפר על חוויותיו מגרמניה שם השתתף בפעילות נגד הנשק הגרעיני.
אהרן אלברג, סיפר על הצעדה העולמית לשלום ואי אלימות שתעבור גם בישראל.
ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול דיבר על הצורך במזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני.
גדעון ספירו, מהוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי דיבר על תחילתו של האקטיביזם האנטי גרעיני בישראל והתמיכה במרדכי ואנונו.
שרון דולב, מגרינפיס, דיברה על הצורך בתנועה אנטי גרעינית בישראל בדרך לעולם ללא גרעין.
הערב היה מלווה בתערוכה על אימי הפצצת הירושימה והוקרן הסרט "תפילתה של אמא".
העיתונות הוזמנה אבל התעלמה.
ב-5 לאוגוסט לפני הצהריים התקיימה הפגנה מול משרד הביטחון בתל-אביב אותה ארגנה גרינפיס ישראל, בהשתתפות הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי. השתתפו כמה עשרות מפגינים, שנשאו שלטים כמו "תל אביב לא תהיה הירושימה", "עמאן לא תהיה הירושימה", "קהיר לא תהיה הירושימה", "טהרן לא תהיה הירושימה", "ביירות לא תהיה הירושימה".
תוך כדי ההפגנה נשכבו מספר מפגינים על המדרכה כשפניהם צבועות בלבן ומדמים קורבנות הפצצה אטומית. המשטרה הייתה נוכחת, אבל לא הפריעה.
העיתונות הוזמנה אבל התעלמה.
תוך כדי ההפגנה נשכבו מספר מפגינים על המדרכה כשפניהם צבועות בלבן ומדמים קורבנות הפצצה אטומית. המשטרה הייתה נוכחת, אבל לא הפריעה.
העיתונות הוזמנה אבל התעלמה.
ב-6 באוגוסט התקיים בחיפה, בתיאטרון אל מידאן, כנס תחת הכותרת "למזרח תיכון ללא נשק גרעיני ונשק השמדה המונית".
הכנס אורגן על ידי מכון אמיל תומא ללימודים פלסטינים וישראלים בראשו עומד ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול, וקרן רוזה לוכסמבורג.
הכנס אורגן על ידי מכון אמיל תומא ללימודים פלסטינים וישראלים בראשו עומד ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול, וקרן רוזה לוכסמבורג.
הכנס נפתח על ידי ראש עיריית חיפה יונה יהב.
בכנס היו שלושה מושבים:
מושב ראשון: "שלום או אטום במזרח התיכון – מקורות הסכנה הגרעינית באזור והיוזמות לעולם ללא נשק גרעיני"
הדוברים: פרופ’ אבישי ארליך, המכללה האקדמית תל אביב – יפו; גדעון ספירו, עיתונאי וממקימי הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי נשק אטומי ביולוגי וכימי; עיסאם מח’ול, יו"ר מכון אמיל תומא.
הדוברים: פרופ’ אבישי ארליך, המכללה האקדמית תל אביב – יפו; גדעון ספירו, עיתונאי וממקימי הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי נשק אטומי ביולוגי וכימי; עיסאם מח’ול, יו"ר מכון אמיל תומא.
מושב שני: "הגרעין הישראלי, הכור בדימונה, והשאלה הסביבתית".
הדוברים: פרופ’ קלמן אלטמן, פרופסור אמריטוס בפקולטה לפיסיקה, הטכניון; ח"כ ד"ר דב חנין, יו"ר השדולה החברתית-סביבתית בכנסת; ד"ר עדנה גורני, "אשה לאשה", מרכז פמיניסטי, חיפה; נורי אל עוקבי, יו"ר האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל.
הדוברים: פרופ’ קלמן אלטמן, פרופסור אמריטוס בפקולטה לפיסיקה, הטכניון; ח"כ ד"ר דב חנין, יו"ר השדולה החברתית-סביבתית בכנסת; ד"ר עדנה גורני, "אשה לאשה", מרכז פמיניסטי, חיפה; נורי אל עוקבי, יו"ר האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל.
מושב שלישי: "השתיקה וההשתקה סביב מדיניות הגרעין הישראלית – האם דיון ציבורי אפשרי ורצוי בישראל?"
הדוברים: ד"ר רוחמה מרטון, נשיאת "רופאים לזכויות אדם"; סלמאן נאטור, סופר; ד"ר יהודה עתי, לשעבר חוקר במכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת ג’ורג’טאון וכיום פעיל בוועד למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי; שרון דולב, מנהלת קמפיין הגרעין בגרינפיס ישראל.
הדוברים: ד"ר רוחמה מרטון, נשיאת "רופאים לזכויות אדם"; סלמאן נאטור, סופר; ד"ר יהודה עתי, לשעבר חוקר במכון למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת ג’ורג’טאון וכיום פעיל בוועד למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי; שרון דולב, מנהלת קמפיין הגרעין בגרינפיס ישראל.
זה היה כנס מרתק, שכיסה את נושא הגרעין מהיבטיו השונים. הדוברים, כל אחד מהזווית שלו, הדגישו את הסכנה הצפויה לישראל ולאזור ממרוץ חימוש גרעיני, מהרפתקה צבאית ישראלית נגד איראן שעלולה לגרום לשואה גרעינית, האיום הסביבתי שמהווה הכור בדימונה, כולם הסכימו שאין דבר כזה "ידיים אחראיות" כשמדובר בנשק גרעיני, וכי הידיים האחראיות ביותר בתחום זה הן אלה שאין להן נשק גרעיני. לא הייתה מחלוקת עם דברי הסופר סלמאן נאטור, כי מרדכי ואנונו, שחשף את המתרחש בכור בדימונה, שירת את העיקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת והעלה את המודעות לסכנות הנובעות מיצור נשק גרעיני בישראל, הוא אדם מוסרי, ושמעון פרס, נשיא המדינה שנמנה עם מקימי הכור, הוא אדם לא מוסרי. יש כאן מצב בלתי נסבל שהאדם המוסרי נענש על ידי ישראל, וממשיך לסבול מההגבלות המוטלות עליו, והאיש הלא מוסרי מכהן כנשיא המדינה וקיבל פרס נובל לשלום.
את הכנס הנחתה העיתונאית אימאן אלקאסם סולימאן.
אני מקווה שדברי המשתתפים בכנס יופיעו כחוברת שתופץ ברבים ותשמש גם חוקרים ותלמידים כמשקל נגד לשטיפת המוח הממסדית בנושא.
העיתונות הוזמנה אבל לא הופיעה.
עיתונות מגויסת
לפני מספר ימים יצא העיתון הנפוץ ביותר במדינה "ידיעות אחרונות" בכותרת ראשית "מבחן הקרביות וההשתמטות". העיתון הפך לשופרו של אגף כוח אדם בצבא, ופרסם שתי טבלאות של חמישים בתי הספר התיכוניים, בהם מספר המתגייסים ליחידות קרביות הוא גבוה, לעומת 50 בתי הספר שמספר המתגייסים ליחידות קרביות הוא הנמוך ביותר.
הידיעה פורסמה ביום שישי, שבו מופיע גיליון סוף השבוע, כאשר התפוצה גבוהה בהרבה מאשר בימי השבוע הרגילים.
הידיעה פורסמה ביום שישי, שבו מופיע גיליון סוף השבוע, כאשר התפוצה גבוהה בהרבה מאשר בימי השבוע הרגילים.
הכותרת לא משאירה ספקות באשר למגמה: המשתמטים הם הרעים. הם אמנם מתגייסים אבל משתדלים לא להגיע לחזית הלחימה. הטובים הם כמובן הקרביים, אלה שבין השאר מבצעים את פשעי המלחמה, כמו במלחמות עזה ולבנון, כמו גם את העבודה המלוכלכת של דיכוי וטרטור האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים.
האם הצבא השתלט על העיתון או העיתון נשבה בקסמו של הצבא? זה לא ממש משנה, כי הכתבים הצבאיים הם ממילא שלוחי הצבא, אף עיתון בישראל לא יכול להחליט על כתב צבאי בלי שיקבל את אישור הצבא. פועל כאן הכלל של הפרה המיניקה והעגל היונק.
ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ראה את שתי הטבלאות, וממש נעלב. מבין בתי הספר בהם יש אחוז גבוה של מתגייסים ליחידות קרביות, אין אף בית ספר בתל אביב. ממש נורא. ראש העיר לא הפסיד דקה. הוא נפגש עם הגנרל שאחראי על החינוך בצבא וסיכם איתו על דרכים "לשיפור המצב" ובמקביל הורה חולדאי למנהל/ת מחלקת החינוך של העירייה להכין תכנית להגדלת המוטיבציה של התלמידים בתל אביב להתגייס ליחידות קרביות.
מדוע נעלב חולדאי? כי גם הוא גנרל. ככה זה בישראל. ראש עיר בישראל הוא אחד התפקידים האהובים על גנרלים שהשתחררו מהצבא. חולדאי היה טייס קרב והגיע לדרגת גנרל. האם הגנרל חולדאי גילה זריזות ותקיפות כה רבים גם כאשר הישגי התלמידים בישראל הוכחו כנמוכים במבחנים בינלאומיים? האם התרגש באותה עוצמה כאשר התברר כי רבים מתלמידי ישראל הם בורים? לא למיטב ידיעתי. בורים או לא, העיקר שיתגייסו ליחידות קרביות וידעו להרוג כמו שצריך.
הטבלאות מגלות עוד נתון מעניין. המספר הגדול ביותר של מתגייסים ליחידות קרביות באים משני מגזרי אוכלוסייה: בתי הספר של התנועה הקיבוצית, שמרביתם משתייכים לשמאל הציוני, ובתי הספר של ההתנחלויות ששייכים לימין הציוני עם גוון פשיסטי ברור. שני אלה, לכאורה ניגודים, ולמעשה נפגשים בחינוך שהופך את הצבא לאלוהים נוסף. אלילות של ממש. שר הביטחון, הגנרל ברק, שגם הוא בן התנועה הקיבוצית ואחד מגדולי בוני ההתנחלויות, בוודאי מרוצה מהמפגש הציוני הזה של שמאל וימין, שבמהלך השרות הצבאי מטשטש לחלוטין ההבדל בין השניים.
גדעון לוי, עיתונאי "הארץ", שאין צורך להרבות בזכויותיו בכל הקשור לכתיבה נגד הכיבוש, ביקר את הפרסום ב"ידיעות אחרונות", אולם סייג את הביקורת במשפט "השירות בצה"ל הוא הכרח" ("הארץ" 10 באוגוסט 2009).
האומנם? לישראל לא נשקפת סכנה צבאית כלשהי. היא לא מאוימת על ידי אף אחד, כולל איראן. להיפך, ישראל היא זו המאיימת על זולתה ומהווה סכנה לשכניה ולעצמה. הצבא הישראלי אינו צבא הגנה מזה שנים, אלא צבא כיבוש השוחק את ישראל מבפנים. ככל שיגדל מספר הצעירים שלא יסכימו להיות בשר תותחים להרפתקאותיה של ממשלת ישראל, יגדל הסיכוי ליציאה מהמבוך בו אנו נתונים. או אז יהפוך הצבא שוב לצבא הגנה.
האומנם? לישראל לא נשקפת סכנה צבאית כלשהי. היא לא מאוימת על ידי אף אחד, כולל איראן. להיפך, ישראל היא זו המאיימת על זולתה ומהווה סכנה לשכניה ולעצמה. הצבא הישראלי אינו צבא הגנה מזה שנים, אלא צבא כיבוש השוחק את ישראל מבפנים. ככל שיגדל מספר הצעירים שלא יסכימו להיות בשר תותחים להרפתקאותיה של ממשלת ישראל, יגדל הסיכוי ליציאה מהמבוך בו אנו נתונים. או אז יהפוך הצבא שוב לצבא הגנה.
תגובות
איפה אפשר להשיג את החוברת בנושא הגרעין?
"אנחנו טרם יודעים מי הרוצח שטבח בצעירים שהתכנסו במועדון הנוער ההומו לסבי. אולם גם בלי ידע פרטני כזה, ברור לי, כי הכיבוש הוא מרכיב משמעותי ברצח"
נזכרתי שבמולדתו של ספירו, גרמניה, ארע לא מזמן טבח של תלמידי בי"ס בעיר ויננדן במדינת המחוז באדן-וירטמברג. אף שעברו כבר חודשים מאז הטבח שבו נרצחו 15 תלמידים והרוצח התאבד, התקשורת הגרמנית עדיין מטשטשת את זהותו ומזכירה את שם משפחתו רק בקיצור K.
מקורות יודעי דבר טוענים ש-K באה מהמילה KIBUSH. הינה כי כן לא רק ביישות הציונית, אלא גם בגרמניה של ספירו "הכיבוש הוא מרכיב משמעותי ברצח".
מובן שאני מסכים עם רוח הדברים.
יש פרט קטן שאינו מדויק. כתבי הקודש של שלוש הדתות המונותאיסטיות רואים בהומוסקסואליות פשע שדינו מוות, לא בהומו-לסביות.
ככל הידוע לי, הלסביות כמעט שאינה מוכרת בהם כתופעה. הציטוט היהודי שמבסס איסור על לסביות הוא "נשים המסוללות זו בזו", המוזכר בתלמוד במסגרת רשימה ארוכה של "דרכי האמורי".
כלומר, תיאור לא ברור שהאיסור עליו אף אינו נובע מעצם המעשה.
זה לא סותר את העובדה שאנשי הדתות היום מסיתים נגד הומוסקסואלים ולסביות בלא כל הבחנה.
הגדרת שמעון פרס כ"רוצח" בגלל ירי הפגז על כפר כנא עלולה לפעול כאיפכא מסתברא מבחינתו של ספירו. הפגז שנורה על קבוצת האזרחים לא נורה מתוך כוונה לרצוח את האזרחים הללו, אלא כתוצאה מטיווח מוטעה (שגם הוא נבע מירי של חיזבאללה ממקום המקלט של האו"ם, תוך שימוש באזרחים כמגן אנושי).
האיפכא מסתברא כאן נובעת מהשאלה שספירו מתחמק מלדון בה – מדוע, בניגוד לישראל, לא היה מעולם מקרה של ירי בטעות של פלסטינים על אוכלוסיה אזרחית?
(התשובה: כי הם עושים את זה בכוונה.)
כותב גדעון :"לישראל לא נשקפת סכנה צבאית כלשהי".
הרי אותו גדעון ספירו באתר המכובד הזה מספר לנו שוב ושוב על פשעעיה של התנועה הציונית מראשיתה ועד היום.
גזילת אדמות,גרוש אנשים,גזענות, תוקפנות כלפיי שכנותייה,כיבוש ודיכוי של מיליוני אנשים , טבח של אלפים בעזה בשנים האחרונות הרעבה ,מצור ודיכוי של הפלשינאים ועוד ועוד.
האם ניתו לבצע את כל הפשעים האיומים הללו מבלי ליצור לעצמך אויבים מושבעים שירצו לחסל אותך בהזדמנות הראשונה?
אחד מהשניים-
או שמדינת ישראל היא סמל ומופת לשלום ואחווה ולכן אין מי שרוצה לפגוע בה(כפי שטוען ג. ספירו) או שמדינת ישראל היא גוף שמבצע פשעים בסיטונות(כפי שטוען גדעון ס.) ואז ברור שיש רבים שרוצים לסיים את קיומה.
אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו.
האתר הופך מיום ליום לא רלוונטי תכף ספירו יאשים את האנגלים ברצח הנאצים התמימים ואת בנות הברית ברצח מוסילני ,נראה לי שכושר ההבחנה של ספיר התנוון.ספירו לא מבחין גם שמי שמספק לנו שקט ושלום הינם פעילי השלום חיילי צהל.שלום בא מעוצמה וחוזק,
עוד מאמר נפלא.
כמה הערות, נתחיל מהסוף להתחלה:
לא קראתי את המאמר של גדעון לוי, אבל אני מניח שהוא מסייג את דבריו שהגיוס לצה"ל הוא הכרחי, אך רק מהסיבה שלא יאשים אותו הממסד הציוני, חס וחלילה, בשידול להשתמטות מצה"ל. ראינו מה קרה לאותם חבר’ה שהקימו אתר שתמך בהשתמטות מצה"ל… פשיטות משטרה ושאר הרעות החולות של המשטר הציוני הפשיסטי יצאו לפעולה חסרת רסן מול אותם צעירים על מנת להשתיק אותם ועל מנת שיראו ויראו.
לגבי רון חולדאי – אין ספק, מסקנה מאוד חדה ונכונה אליה הגיע הדובר. מה שמעניין אותו הוא שהצעירים יאומנו לאחוז בנשק ולהרוג כמו שצריך, במסגרת צבא הכיבוש. חינוך, תרבות ושאר זוטות הן בשוליים.
לסיכום נושא ההשתמטות: אין ספק שלא כל חוק הוא ראוי, לגיטימי ונכון, ויש חוקים שצריך לבחון אותם היטב, להגיב בהתאם לצו המצפון, ולערער עליהם בריש גלי.
לגבי ח"כ לשעבר עיסאם מח’ול, אצל הממסד הציוני טבח וגזענות עובדים רק בכיוון אחד, כמו שנרמז במאמר, ועל כך לא נותר לנו אלא רק להתבייש, לאור ההיסטוריה של העם היהודי.
תודה לגדעון ספירו ששכנע אותי שלא נשקפת כל סכנה צבאית למדינת ישראל.
החיזבאללה אגר 40000 טילים בשביל לשחרר את חוות שבעא מעול הכיבוש הסורי
והחמאס הכיר בפתרון שתי מדינות לשני עמים.
איך לא הבנתי זאת מקודם ?
נשמט משפט מהפרק "6 באוגוסט": מנחת הכנס בחיפה הייתה העיתונאית אימאן אלקאסם סולימאן.
יש כאן מגיבים שלא יבינו אפילו ייתן להם הכותב טונות של מידע…
כשגדעון ספירו כותב "שלא נשקפת כל סכנה צבאית למדינת ישראל" כוונתו לסכנת חיסול שהיא סכנה קיומית. ברור לכל שטילי חיזבאללה גרמו לצבא ולאזרחים נזק רציני. אנו בשמאל החיפאי גם זוכרים את המענה של עיסאם מח’ול לנאסראללה, כהחיזבאלון הציע לתושבי חיפה הערבים לעזוב את העיר, שלח אותו עיסאם לכל הרוחות!
למגיב נתן: אתה צודק בחלק מדבריך! — לא ניתן לבצע את כל הפשעים האיומים הללו –שאתה מונה– מבלי ליצור לעצמך אויבים מושבעים שירצו לחסל אותך בהזדמנות הראשונה! גולדה הוכיחה את צדקת דבריך כשהיא ואנו הופתעו ע"י התקיפה הסורית- מצרית שנועדה להחזיר את אדמותיהם השדודות. אנו נופתע מחדש כל עוד לא נבין שהכיבוש יביא עוד מלחמות, ושה"טרור" לא יחוסל כל עוד יש פליטים שמדינתנו מונעת מהם לחזור לארצם.
המגיב רונן בן טוען ש"ספירו לא מבחין גם שמי שמספק לנו שקט ושלום הינם פעילי השלום חיילי צה"ל". הוא צודק יש לנו מזמן "שלום" שהביאו לנו החיילים האמיצים וההומניטריים "הכי מוסרים בעולם" של אהוד ברק… כי "שלום בא מעוצמה וחוזק" טוען רונן. נו אז מה נגיב? – לא אגיב לכל שטות!
ועוד: גם אני מצטרף לתקווה שקטעים חשובים מהסמינר בחיפה יפורסמו – לפחות כאן באינטרנט!
"אנחנו טרם יודעים מי הרוצח שטבח בצעירים שהתכנסו במועדון הנוער ההומו לסבי.
אולם גם בלי ידע פרטני כזה ברור לי כי הכיבוש הוא מרכיב מתיש במאמריו של גדעון ספירו, שמפאת מחסור חמור בחומר חדש וחובה להשלים מאמר של כך וכך מילים הוא משחזר שוב ושוב את אותה מנטרה שחוקה וחסרת בסיס:
כל גיהוק או שיהוק, כל מנה לא טעימה במסעדה, כל החמצת בעיטת עונשין במשחק כדורגל-
הכל באשמת הכיבוש.
נראה שהכיבוש נחת על ספירו שכמוצא שלל רב העצים את הקנאות שלו לעניין, והפך את המאמרים שלו לפשקווילים שטחיים וחסרי הגיון.
בתנאים סביבתיים כאלה, מערכת המעצורים כנגד ביצוע מנטרה שחוקה ומעייפת היא מאד רופפת.
דברים אלה נכונים בין אם ספירו עושה זאת בכוונה ובין אם לאו..
האם ניתו לבצע את כל הפשעים האיומים הללו מבלי ליצור לעצמך אויבים מושבעים שירצו לחסל אותך בהזדמנות הראשונה?
המגיב נתן צמצם בשאלה חשובה זו את כל מהות הציונות החל מאוקטובר 2000
ברק ושרון.שרון וברק.את שני השמות האלה יש לזכור היטב היטב כשניים שגרמו להפיכת השאלה הזו לרלוונטית כל כך.
נושא זה נדון בהרחבה במאמרו של עדי אופיר:
"מאחורי הגירוש מציצה השמדת-עם"(אתר זה)
— קישור —
המאמר נכתב ב2004,ותגובתו של ברעם למאמר זה מוכיחה לכולנו כי הנבואה אינה נתנה רק לשוטים:
"ברגעים של נדיבות לב מופלגת אני מבקש לדמות לעצמי שבני מוריס בעצם עושה לכולנו פרובוקאציה אכזרית. הוא רוצה להוכיח (למי שזקוק להוכחה כזאת) שרק הציונית האכזרית והפושעת היא האותנטית, ושאין בעצם ציונות אחרת. כמה מאיתנו כבר הגיעו למסקנה הזאת בעבר, ודווקא מצד שמאל, אבל אני חושש מההשלכות שלה. כיוון שרוב היהודים הישראלים רואים את עצמם כציונים, נדחק את כולם לקבל על עצמם את קווי המיתאר של הציונות האכזרית, ולהפוך את הטרנספר ואת הג’נוסייד לדגל. המחשבה על כך מצמררת."
התגובה צוטטה במלואה מפאת חשיבותה.אני רואה בתהליך הבנימוריסיזציה העוברת על חלקים גדלים והולכים בציבור הציוני הנאור תהליך בלתי נמנע.אם יש אחד שיודע זה בני מוריס.הוא חקר את ההסטוריה,והגיע למסקנות שהגיע.כל אחד שיפשפש במעשי הציונים ימצא עצמו בצומת הזו:
בני מוריס-ימינה,עדי אופיר-שמאלה.זוהי צומת T
מחיר הציונות הוא גירוש\השמדה\אפרטהייד לעם הפלשתינאי,כדי להמשיך לקיים רב יהודי בכל מחיר.אם לא היום אז מחר.לבני יודעת זאת וממהרת לאמץ את חזון שתי המדינות(אף פליט לא יורשה לחזור).גם המתנחלים ונציגיהם יודעים זאת,ומוכנים לשלם כל מחיר למען חזונם.
ומה עם אהוד ברק?מה יודע ומה אינו יודע?אהוד ברק יודע כי אין פרטנר.אהוד ברק יודע כי כדאי
לטפח את צה"ל ולשמרו כצבא חזק כדי לשמר את הסכסוך,ולהגשים את נבואתו של חיים ברעם.
לו ישראל רצתה שלום,היתה מקבלת את ההסכם הסעודי,ומחזירה פליטים לבתיהם.מחיר השלום ידוע,גם מחיר הציונות ידוע.גם זו צומת T.
והנה עוד אחד שיודע:ש"י עגנון-אורח נטה ללון:
"שלוש תקופות הן באומה.תקופה ראשונה, שהאומה קטנה וחלשה ובזוייה בעיני שכניה ורואים אותה כאילו אינה.ומתוך שהיא שפלה ובזויה פעמים מרחמים עליה ועושים עמה חסד,כגיבור שעושה חסד עם החלש.תקופה שנייה,שאומה זו נתנערה משפלותה והריהי מתחזקת והולכת.אם שכניה פקחים קושרים עמה קשרי אחווה וריעות ונבנים זה מזה.ואם אינם פקחים מכשילים אותה בכל עת,ובסוף יוצאים עליה למלחמה. עומדת היא על נפשה ומתאזרת עוז וגבורה,מפני שיודעת היא שאם נופלת בידי אויביה אין מרחמים עליה.ואינה מתייראית מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסים.וכיוון שרואים שכניה כך עושים עושים עמה שלום,ואחר כך מבקשים קורבתה,ואחר כך רואים אותה כאומה שווה להם.תחילה מקרבים אותה להנאתם,אחר כך לטובת שניהם,אחר כך מסתייעים זה בזה.עד עכשיו עמדנו בתקופה ראשונה,של אומה שפלה ובזויה,ועכשיו הגענו לתקופה שנייה של אומה שנתבצרה והוסיפה כח,ובנינו שיבואו אחרינו יזכו ויגיעו לתקופה שלישית,של אומה ככל האומות.ומה שיבוא אחריהם-עין לא ראתה".
על אפכם ועל חמתכם,ציונים.
כותב דרור :
-…ותגובתו של ברעם למאמר זה מוכיחה לכולנו כי הנבואה אינה נתנה רק לשוטים:"…כיוון שרוב היהודים הישראלים רואים את עצמם כציונים, נדחק את כולם לקבל על עצמם את קווי המיתאר של הציונות האכזרית, ולהפוך את הטרנספר ואת הג’נוסייד לדגל…."
הרי לנו פארודיה משובחת על השמאל הרדיקאלי, וזו באה דווקא ממקלדתו של אדם שמזיע מרב מאמץ להראות לנו כמה הוא ידען, שכלתן וחריף.
דרור, בחייאת, תקרא את התגובות מעליך ומתחתיך-זה אתר רציני.
המגיב "דרור מבלד" כותב : "מחיר הציונות הוא גירוש\השמדה\אפרטהייד לעם הפלשתינאי".
כדאי לזכור שהמקום היחידי במזרח התיכון שבו ערבים יכולים להשתף בבחירת השלטון הוא תחת המשטר הציוני, וכל המוסיף גורע.
המגיב "עיניים לראות" כותב: " כשגדעון כותב שלא נשקפת כל סכנה צבאית למדינת ישראל כוונתו לסכנת חיסול שהיא סכנה קיומית".
במילים אחרות המגיב הנכבד לא רואה בחיזבאללה סכנה צבאית למדינת ישראל בגלל הבדלי הכוחות העצומים בין החיזבאללה לבין צה"ל מה שמחזק את הטענה שכוחו של צה"ל הוא הערובה היחידה לקיומה של מדינת ישראל.
ועל כך נאמר : בא לקלל ויצא מברך.
"נתן" כותב: "כוחו של צה"ל הוא הערובה היחידה לקיומה של מדינת ישראל".
לא לעולם חוסן! זכור שגם מעצמות כוחניות וצבאית חזקות מישראל ניגפו בפני חלשות מהם. [ארה"ב בויטנאם, ברה"מ באפגניסטן, ועכשיו גם לנאטו קשיים שם…].
גם "מלחמת לבנון השניה" [שהיא למעשה השלישית – "מבצע ליטני" היה הראשונה] הוכיחה שצבא גרילה קטן [כ- 5,000 איש] מסוגל להביס צבא גדול בהרבה ועדיף –טכנולוגית– עשרות מונים. ראה למשל כמה "מרכבות" העיף החיזבאללה באוויר, וכמה נפלו "מהשמיים" כשתותיהם קבורים באדמה. אבל נכון שחיזבאללה אינו מהווה סכנה ק י ו מ י ת לישראל ואינו מסוגל לכבוש אותה.
המגיב "עיניים לראות" כותב "לא לעולם חוסן! זכור שגם מעצמות כוחניות וצבאית חזקות מישראל ניגפו בפני חלשות מהם.".
ובכך למעשה סותר את טענתו של גדעון ספירו כי מדינת ישראל אינה נמצאת בפני סכנה צבאית.
המגיב "דרור מבל"ד" טוען" המפלגות המכונות ע"י הציונים ‘המפלגות הערביות’ לעולם לא נטלו חלק בבחירת השלטון".
משפט זה מכיל סירה פנימית יען כי המפלגות הערביות היושבות בכנסת הם חלק מהשלטון במדינת ישראל ולכן כל מי שהצביע עבורם נטל חלק בבחירת השלטון.
התחלנו שוב עם ההבלים הציוניים. הפעם לימדו אותנו הציונים איך מוציאים דברים מהקשרם.
נכתב:"התגובה צוטטה במלואה מפאת חשיבותה".
צוטט:"…ותגובתו של ברעם למאמר זה…כיוון שרוב היהודים הישראלים רואים את עצמם כציונים, נדחק את כולם לקבל על עצמם את קווי המיתאר של הציונות האכזרית, ולהפוך את הטרנספר ואת הג’נוסייד לדגל…"
שובש ע"י הסחת דעת:ברעם מזדהה עם אהוד ברק
נשמט ביודעין:"המחשבה על כך מצמררת"(ברעם)
אל דאגה,אני לא זז מהמזגן.
לא כל המוסיף גורע:"אם לא היום אז מחר"
צוטט:""מחיר הציונות הוא גירוש\השמדה\אפרטהייד לעם הפלשתינאי".
שובש: נקודה בסוף המשפט לכאורה,במקום פסיק או שלוש נקודות,כמקובל בציטוטים.
הסחת הדעת:דרור משתלח בציונים כגרועים שבאנטישמים\שבאויבנו.
למען הסר ספק:נא לקרוא את מאמרו של עדי אופיר.
נכתב:"…שהמקום היחידי במזרח התיכון שבו ערבים יכולים להשתף בבחירת השלטון הוא תחת המשטר הציוני,…"
התכוון:להצביע בבחירות. המפלגות המכונות ע"י הציונים ‘המפלגות הערביות’ לעולם לא נטלו חלק בבחירת השלטון,עקב ההתקבעות בשיח הפוליטי כי שלטון הנתמך ע"י מפלגות אלה אינו לגיטימי.(ראה שלטון רבין 92).לטענה זו מסכימים הרוב המכריע של הציונים.
לעניין הדמוקרטיה ושילובה בעולם הערבי נכתבו ספרים הרבה.קביעתך מאד פשטנית.
דרור, קצב התגובות המסחרר שלך כנראה מקשה עליך להבין חלק מהדברים שאתה מגיב עליהם.
ממש לא ניסיתי להציג את חיים ברעם כאוחז בדעות פשיסטיות, ונשגב מבינתי איך הצלחת להבין זאת כך.
הפארודיה היא שאתה מציג את "נבואותיו" הקודרות בדבר טרנספר וג’נוסייד כדבר שהתגשם.
או במילים אחרות: מושאי הלעג הם הנביא השוטה ועדת מעריצו.
שני טיפים להמשך:
1) אל תלין על ציטוט כוזב, ומיד אחר כך תעשה זאת בעצמך. במיוחד כשהמקור נמצא שלוש תגובות מעליך. זה מוציא אותך די רע, ומאוד לא אמין.
2) לא בריא לשהות בחדר עם מזגן יותר מידי זמן. אפילו שאתה יריב רעיוני, אני מאחל לך רק בריאות.
אנשים מוזרים מאוד יש פה,מאוד!
אני באמת לא מבין.
אתה פותח את תגובתך ("דרור בל"ד- לד’ ולנתן") במשפט "התחלנו שוב עם ההבלים הציוניים. הפעם לימדו אותנו הציונים איך מוציאים דברים מהקשרם", ואז בהמשך אתה מלין על כך שמאשימים אותם בהשתלחות בציונים…
לגבי "מחיר הציונות הוא גירוש\השמדה\אפרטהייד לעם הפלשתינאי" –
לא יעזור לך, גם אם הוספת "כדי להמשיך לקיים רב יהודי בכל מחיר" ו"אם לא היום אז מחר" אזי הטענה שלך נשארת חמורה ומשתלחת באותה מידה והבחקורת שלך על הציונות היא אותה ביקורת. אז תשתדל לעמוד מאחורי דברים שאתה כותב.
לגבי הנקודה של השתתפות ערבים בבחירות/שלטון: זכור לי דווקא שר ערבי שהתמנה בממשלה הקודמת, ראלב מג’אדלה שמו, שאף פעל רבות לטובת תקצוב התרבות הערבית בישראל (הוא פעל אפילו יותר מידי טוב, כפי שחשב מבקר המדינה).
כמובן שאתה יכול לטעון ששר תרבות וספורט הוא תפקיד שאינו חשוב ואינו משפיע, והתשובה לכך ברורה:
תאר לך שבבריה"מ לשעבר, אותה אתה בוודאי מכיר ומוקיר, היה מיעוט אמריקאי המבקש להכניס לפוליטבורו נציג מטעמו. הגיחוך בו היתה נתקלת הבקשה הזו – הוא התשובה בשבילך.
טענת בתגובתך ש"שגם מעצמות כוחניות וצבאית חזקות מישראל ניגפו בפני חלשות מהם", וצהלת לנוכח "כמה מרכבות שהעיף החיזבאללה באוויר, וכמה נפלו "מהשמיים" וכו’.
זה בדיוק מביא אותי לציין את הדיסוננס בשמאל העקבי לגבי התכנונים והיכולות של ממשלת ישראל הקולוניאליסטית וצה"ל הכובש:
מצד אחד יש פחד "אותנטי" של השמאל העקבי מפני כיבוש חוזר של לבנון, הטלת פצצות גרעיניות על איראן ושאר מרעין בישין כאלה,
והפחד הזה עוד מלווה ב"הוכחות" מגוכחות כאלה ואחרות.
מצד שני יש נטיה, כמו בתגובה שלך, לצהול על כל כשלון של צה"ל וכל הצלחה של חיזבאללה-חמאס-איראן וחבריהם. ונסות להסביר לנו ההדיוטות איך יש כרסום בכוחו של צה"ל ש"הובס" (זה המינוח בו השתמשת בתגובתך) ע"י החיזבאללה.
אז תחליטו: הבנו שיש סיבה לדאגה, אבל מהי?
כוחו של צה"ל או חולשתו?
או אולי הסיבה האמיתית לדאגה היא שיש אנשים בקירבנו שיאמרו דבר והיפוכו רק כדי שנדאג?