כבר מזמן לא שררה בישראל אחדות לאומית כה רחבה כמו במקרה של פרסום המאמר בעיתון השבדי אפטונבלדט ((Aftonbladed בנושא הסחר באברים של פלסטינים שנהרגו מאש צבא הכיבוש הישראלי.
כל הממסד התקשורתי והפוליטי, החל מהשמאל (בעיקר הציוני אבל לא רק) וכלה בימין הפשיסטי, התייצבו מאחורי ממשלת ישראל בטענה שמדובר בעלילת דם. שר החוץ המתנחל והרב-גזען אביגדור ליברמן, טען כי מדובר באנטישמיות, בווריאציה של הפרוטוקולים של זקני ציון, והאשים את שבדיה שהיא ממשיכה את מדיניותה בזמן השואה כאשר התעלמה מסבלות היהודים.
שבדיה שמרה על נייטרליות במלחמת העולם השניה, וניהלה עסקים עם כולם, הן עם גרמניה הנאצית והן עם בעלות הברית. לא סיבה לגאווה. אבל ישראל היא האחרונה שיכולה להטיף מוסר לשבדיה, שהרי מדינת ישראל מייצאת נשק לכל זב ומצורע. הנשק הישראלי משמש משטרי עריצות להרג ורצח המוניים של אזרחיהם.
דווקא בהקשר היהודי, היו מדינות גרועות בהרבה משבדיה, למשל איטליה הפשיסטית. שבדיה נושאת עימה לא מעט נקודות זכות שליברמן, אולי מחמת הבורות, לא היה מודע להן. שבדיה נתנה מקלט ליהודי דנמרק שהוברחו אליה מהכיבוש הנאצי, וידועה פעילותו הנמרצת של הדיפלומט השבדי ראול ולנברג שהציל אלפי יהודים מהשמדה. אבי, ד"ר שמואל ספירו, שהיה הרופא הראשי של עליית הנוער, ועסק רבות בטיפול הרפואי בילדי המחנות ששרדו את השואה, סיפר לי על שבדיה כמקום שבו שהו ילדים יהודים רבים במרכזי טיפול רפואי והחלמה בטרם הגירתם לפלשתינה ולאחר מכן ישראל.
משרד החוץ גייס את כל הארסנל הדיפלומטי שלו ברחבי העולם למתקפה על שבדיה. ממשלת ישראל דרשה מממשלת שבדיה כי תפרסם הצהרה רשמית המגנה את הכתבה. ראש ממשלת שבדיה ושר החוץ שלה אמרו כי בשבדיה שורר חופש עיתונות וממשלה דמוקרטית לא מביעה עמדה על פרסום בעיתון פרטי. עד כתיבת שורות אלו ממשלת שבדיה לא נכנעה לדרישה הישראלית.
על מה כל המהומה? מדובר בכתבה מאת העיתונאי דונלד בוסטרום (Donald Bostrom) שנתן במה למשפחות פלסטיניות בגדה וברצועה שבניהן נהרגו ואשר טענו כי מגופות יקיריהן הוצאו אברים.
הכתב הוסיף מצדו, כי מן הראוי שבנושא זה תתבצע חקירה שתקבע האם יש ממש בטענות אלו. האם זו אנטישמיות, האם יש כאן משהו המזכיר את השואה או הפרוטוקולים של זקני ציון? בוודאי שלא.
שלטונות ישראל חוזרים ומשתמשים בנשק האנטישמיות והשואה במטרה לסכור את פיות המבקרים את ישראל. מרוב שימוש, מאבד הנשק הזה את חודו, הולך ומחליד. מדוע יורה ישראל בכל התותחים הכבדים האלה? האם יש כאן סוד אפל שממשלת ישראל וצבאה מנסים להסתיר מאיתנו?
משתתפי הקונגרס הציוני הראשון ב-1897 בוודאי לא העלו על דעתם שחיילים יהודים יעצרו במחסומים יולדות פלסטיניות בדרכן לבית חולים ויכפו עליהן ללדת ולד מת במחסום; הם לא העלו על דעתם שצבא כיבוש של מדינה יהודית יהרוג למעלה מאלף ילדים; אפילו בדמיונם הפרוע ביותר הם לא שיערו כי המדינה היהודית תקים מערך עינויים משוכלל שדרכו יעברו עשרות אלפי בני אדם; הם לא העלו על דעתם התקפה פראית, אורגיה של הרג והרס, על מיליון ומעלה אזרחים נצורים בעזה תוך שימוש במטוסי הפצצה כבדים, בזרחן לבן, ופצצות פלשט; הם בוודאי לא תארו לעצמם כי חיילים יהודים יירו בנשים וילדים המניפים דגל לבן או יעסקו בביזה.
אם נוסיף לכך שישראל היא מרכז בינלאומי לסחר באברים להשתלה, וניזכר שלפני מספר שנים סערה הארץ כאשר במכון הפתולוגי הממשלתי באבו כביר הוציאו אברים מגופות חיילים, ולאחר שהעניין התגלה הוחזרו האברים לקברי החיילים בטקס קבורה נוסף, ונזכור כי כבר בינואר 2005 דיווח "הארץ" על רופא צבאי שהעביר שיעור אנטומיה לחובשים על גופו של פלסטיני שזה עתה נהרג, "הרופא הוציא סכין והתחיל לחתוך חלקים בגופה", מתאר החייל. "הוא הסביר לנו על חלקים שונים: הקרום שעוטף את הריאות, שכבות בעור, הכבד, דברים כאלה". (כתבה של עמוס הראל, "הארץ" 28.1.2005) – בהינתן כל אלה, מדוע, במציאות של כיבוש אכזרי בן למעלה מ-40 שנים, אין זה מתקבל על הדעת, שחייל או חיילים ינסו לעשות קופה מסחר אברים של פלסטינים?
ממשלת ישראל שיקרה אותנו יותר מדי פעמים.
כאשר נחשפה ב-1954 רשת הריגול היהודית במצרים שהניחה חומרי נפץ במוסדות של ארה"ב ואנגליה במטרה לדרדר את היחסים בין מצרים למדינות אלה, הכחישה ישראל כל קשר לנושא.
בהודעה רשמית נאמר אז: "ממשלת ישראל דוחה נמרצות את עלילות הכזב הכלולות בכתב האישום… המייחסת לישראל מעשי זוועה ומזימות תופת כלפי ביטחונה ויחסיה הבינלאומיים של מצרים" (מתוך הספר "שוחר שלום – היבטים ומבטים על משה שרת – בהוצאת העמותה למורשת משה שרת, עורכים יעקב ורנה שרת). לימים התברר כי מה שהוכחש בהודעה רשמית, הוא בדיוק מה שממשלת ישראל עשתה. אז דיברה ישראל במושגים של עלילות כזב, היום זה עלילות דם, ומסקנתי היא, כי אין להתרשם מהכחשות הממשלה.
אני מאד מקווה שאין ממש בהאשמות על קצירת אברים מפלסטינים. אולם כדי לדעת את הדברים לאשורם מן הראוי שתקום ועדת חקירה בינלאומית, שתבדוק את הנושא ביסודיות. אם הממשלה כה בטוחה בתומתה, מדוע שתתנגד לחקירה שתפזר כל חשד?
מבצע כנרת-1955
בטוריי סיפרתי לא אחת, על השימוש הציני שהנהגת המדינה עשתה בי ובחבריי החיילים, נערים תחת שוט גיוס חובה, במשימות שדבר לא היה להן עם הגנת ישראל. עובדות לא נעימות אלו למדתי שנים רבות לאחר שחרורי מהצבא, כאשר ארכיונים נפתחו, או ראשי מדינה וצבא פרסמו זיכרונות.
כך נודע לי, כי במלחמת סיני, באוקטובר 1956, שימשתי למעשה חייל בשירות הוד מלכותה מלכת בריטניה וממשלת צרפת, במסגרת עסקה שישראל רקחה עם שתי המעצמות הקולוניאליות, שנועדה לשמר את האינטרסים האימפריאליים שלהן בתעלת סואץ. לנו סיפרו שאנו מגנים על המולדת.
לאחר הסכם השלום עם מצרים שלחתי מכתב התנצלות לנשיא מצרים על השתתפותי בהרפתקה צבאית נגד מדינתו, והוספתי, שאז כחייל בשירות חובה, לא הייתי מודע לשקרים של ממשלתי. למדתי את הלקח ולאחר 1967 נמניתי עם סרבני הכיבוש ומלחמת לבנון הראשונה.
השבוע קיבלת שיעור נוסף בסאגה הזו.
בספר "שוחר שלום – היבטים ומבטים על משה שרת" אותו הזכרתי לעיל, קראתי את מאמרו של אבא אבן, "מבצע כנרת". אבא אבן, היה נציג ישראל באו"ם, לאחר מכן שר החוץ, שר החינוך, סגן ראש ממשלה ותפקידו האחרון היה יו"ר ועדת חוץ ובטחון בכנסת. המאמר על מבצע כנרת עניין אותי במיוחד. מדובר בפעולה נגד שורה של מוצבים סורים על שפך הכנרת שבוצעה בדצמבר 1955. הייתי אז בשירות חובה והפלוגה שלי השתתפה במבצע.
אבא אבן מספר כי הפעולה הייתה תגובה על ירי סורי שבוצע ב-10 בדצמבר 1955 לעבר דייגים ישראלים במטרה למנוע דיג ברצועה של 10 מטרים בחוף הצפוני מזרחי הסמוך למוצבים הסורים. בירי הזה לא היו אבידות לישראלים.
למחרת בלילה יצאה ישראל לאותה פעולת תגמול, שברור כי הייתה מוכנה במגירות זה מכבר ורק חיפשו תואנה למימושה. תוצאות הפעולה כותב אבן: "6 חללים ישראלים ו-73 חללים סוריים"
ובהמשך כותב אבן: "היה זה חזיון מזעזע של טבח בלי שנעשה כל ניסיון להזהיר את דעת הקהל בעולם על נחיצותו ועל ממדיו".
משה שרת, שר החוץ, היה אז בשליחות דיפלומטית עדינה ביותר מטעם הממשלה, והמבצע תפש אותו מופתע. כפי שכותב אבן: "שרת העבודה, גולדה מאיר, שהגיעה אותו לילה לניו יורק למסע נאומים, אישרה כי לא הייתה כל התייעצות מוקדמת, לא עם משרד החוץ ולא עם שרים אחרים. בן גוריון (ראש הממשלה – ג.ס.) טיכס עצה עם עצמו בלבד". אבן כותב עוד כי "שרת שקע בדיכאון" משום ששליחותו הדיפלומטית נכשלה בגין אותה פעולה.
מתברר כי לא זו בלבד שהפעולה הייתה מיותרת, היא אף גרמה נזק מדיני וצבאי לישראל.
מי ששילמו בחייהם, היו החללים הישראלים והסורים. בעקבות המידע החדש הזה, שלא היה ידוע לי, אמצא את הזמן המתאים, אולי בביקור קרוב בסוריה, להביע בפני העם הסורי את צערי על כך שממשלתי עשתה בי שימוש מופקר.
דרך אגב, למיטב זכרוני, בגזרה הצרה בה פעל הכוח שאני הייתי בו לא היו חללים. הנשק שלי נרטב קשות בחציית מכשול מים בצעידה לעבר המוצב, כך שלא הייתי מסוגל לירות.
עיתון "העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי, דיווח בגיליונו מיום 16.12.1955 בצורה מאד אוהדת על הפעולה.
גנרל נאצי – חסיד אומות העולם?
דני אורבך, שבימים אלה עומד להתחיל את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת הרווארד בארה"ב, כתב ספר "ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר" – שיצא בימים אלה לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות – ספרי חמד".
חלק חשוב מהספר מוקדש להתנגדות להיטלר שיצאה משורות הצבא הגרמני, שאחד האנשים המרכזיים בה, היה הקולונל קלאוס פון שטאופנברג, שניסה להתנקש בהיטלר, נכשל והוצא להורג. עם הקושרים נגד היטלר נמנה גם ראש המודיעין הגרמני האדמירל וילהלם קנאריס, שהוצא להורג ימים ספורים לפני תום המלחמה.
לפי הספר, האדמירל קנאריס הציל מאות יהודים, ביניהם גם את מי שהיה ב-1940 האדמו"ר השישי של חב"ד הרב יוסף יצחק שניאורסון. קנאריס עזר להבריחו משטחי הכיבוש הגרמני לארה"ב.
ראשי חב"ד ומחבר הספר ביקשו מ"יד ושם" להכיר בקנאריס כחסיד אומות העולם.
ב"יד ושם" מתקשים לעכל את הרעיון שגנרל בצבא הנאצי, במקרה זה אדמירל, זכאי לתואר כה מכובד. יתכן והדבר נובע מכך שבראש "יד ושם" עומד גנרל ישראלי, שיודע כי בצבא הישראלי אין, ולו גנרל אחד, שניצל את תפקידו הצבאי לסיוע לקורבנות הגזענות הישראלית. כבוד לקנאריס הוא בה בעת גם תעודת עניות לגנרלים הישראלים.
מכל מקום יש יותר מסמליות בכך, שהאדמירל הגרמני, עזר להציל את מנהיג הכת החסידית שתתגלה ברבות הימים במציאות הישראלית כגזענית ביותר, על גבול הכהניזם, עליו אמר בית המשפט העליון שהוא מזכיר את ימי האופל של המשטר הנאצי.
במשך 40 שנה טוענת הצמרת הביטחונית של המדינה שכיבוש רמת הגולן היה הכרחי ושימור הכיבוש הכרחי גם כן משום שהסורים ירו מהגולן על חקלאים ישראלים חפים מפשע ובכך גרמו לצה"ל לכבוש את הרמה.
בעקבות דבריהם של מספר גנרלים בצה"ל בנוגע לכך שרוב תקריות הירי בגולן באו לאחר פרובוקציות ישראליות, ובעקבות הפסקה במאמר הנ"ל, אני מבקש שמישהו יפנה את תשומת ליבי לעוד מידע על הנושא, או שמישהו יענה על השאלה, עד כמה הכרחי היה הכיבוש של רמת הגולן ?
אם כבר אז להקים ועדה בינלאומית שתחקור גם את הטענות שצה"ל אוכל מצות עם דם של ילדים פלסטינים. זה מגוחך לא פחות, אבל אני מניח שלא דרוש הרבה כדי לשכנע אותך שזה אפשרי.
העיתון כבר אמר שאין לו הוכחות. וכן בהחלט מדובר בכתבה אנטישמית. הקישור לשואה לא במקום אמנם אבל אנטישמיות בהחלט.
ללא קשר אני מסכים שהתגובה הישראלית, בעיקר של ליברמן, היתה מגוכחת והקישור לשואה הוא מגוחך ומכעיס.
אדב קישורים לשואה, ההשוואות שאתה עושה ללא הרף בין צה"ל וממשלת ישראל לנאצים מתועבות ומקוממות לא פחות. מצחיק שדווקא אתה מלין על השימוש בשואה, כמעט כל מאמר שלך מזכיר את זה.
גדעון, ראשית אני רוצה להודות לך שהזכרת את ספרי ואת הקמפיין שלנו להכיר באדמירל קנאריס כחסיד אומות העולם.
שנית, קשה לי להסכים עם מה שכתבת על צה"ל ועל העיתון השוודי. ראשית כל, מבחינה היסטורית, אי אפשר להשוות בין פשעי הכיבוש לבין הפשעים נגד האנושות של המשטר הנאצי. הכיבוש הוא רע, אלים ואכזרי – אבל הוא רחוק מאד מלהיות בסקלה של פשעים נגד האנושות מכל סוג, בוודאי שלא פשעי המשטר הנאצי.
שנית, בנוגע לעיתון השוודי, לא לכל האשמה מופרכת יש צורך בחקירה בינלאומית. על מנת לפתוח בחקירה יש צורך בתשתית ראייתית כלשהי, מעבר לאמירות בעלמא של בני משפחה פלסטינים.
וזאת בלי קשר לצביעות בתגובתו של ליברמן המתועב – הוא האחרון שיש לו זכות לדבר על גזענות ואנטישמיות מכל סוג.
השבדי קשר את הסיפור הפלסטיני על לקיחת
איברים מפלסטיניים עם סחר האיברים של יהודים
בניו ג’רסי מתוך ניסיון להראות על "נטיה" יהודית לסחור באיברים אנושיים
או
ניסיון להוכיח שלמען רווח כספי היהודים יעשו כל דבר אפל מפאת האופי היהודי התת
אנושי
כל אדם סביר יתקומם כנגד העיתונאי השבדי
אבל ספירו מנסה להגן על החלאה
היה ברור לחלוטין שספירו יהיה בין הראשונים אם לא הראשון לתת לגיטימציה לעלילת הדם השבדית ע"י העלאת השאלה התמימה אם הדבר אינו בילתי אפשרי לחלוטין על רקע "פשעי המלחמה" של ישראל. התרגלנו לפיליטונים של ספירו.
לא ממש ברור לי הצורך שלך להתנצלבאופן אישי בפני המצרים ובעתיד אולי גם בפני הסורים על מה שעשית כשהיית בצבא סדיר.בלי קשר לפוליטיקה ימין ושמאל-אנשים צעירים וחיילים הם כאלה לא תמיד מודעים באופן מיידי להשלכות של המעשים שלהם.קצת חמלה כלפי אנשים שאולי בעוד חמישים שנה ואולי בעוד פחות זמן יהיו אולי היורשים שלך בטור הזה כאן לא תהרוג אותך.והיא אפילו לא תהפוך אותך לציוני יותר חס וחלילה.קצת צניעות לא תזיק לך.הסכסוך היהודי ערבי לא מתחיל ונגמר במה שגדעון ספירו עשה או לא עשה בסדיר.אז לא יקרה כלום אם תרסן את האגו שלך קצת.רק בריאות.
רגע אחד, אני רוצה להבין: גדעון ספירו מודה שב-10 בדצמבר 1955 היה ירי סורי לעבר דייגים ישראלים במטרה למנוע דיג ברצועה של 10 מטרים בחוף הצפוני מזרחי הסמוך למוצבים הסורים?
האם מדובר גם על אותם סורים ממש שהפרו בגסות את הסכמי שביתת הנשק (הסכמי רודוס), פלשו והשתלטו על צפון-מזרח הכנרת?
זאת אומרת שיש כאן "הרצחת וגם ירשת" שמזכיר ממש את מעשיהם של הגרועים שבמתנחלים(!):
לא רק שהסורים הפרו הסכם, פלשו למדינה שכנה וכבשו שטח שניתן לישראל ע"פ החלטת החלוקה, אלא שהם גם ביצעו ירי על דייגים ישראלים.
אני לא לספירו זה נשמע מוכר, אבל לי זה מזכיר כל מיני מתנחלים שמטרידים פלסטינים שבאים לעבד את אדמתם או לקטוף זיתים, אני לא רואה את ההבדל.
אז ספירו, אתה מתבקש להפסיק עם המוסר הכפול ולקרוא לילד בשמו: הסורים תקפו, פלשו, כבשו, ירו, ומבחינתינו כל האמצעים היו כשרים על מנת לדחוק אותם בחזרה לגבולם, אבל כנראה מה שמותר לסורי אסור ליהודי.
גדעון, שכחת את מתי פלד… גנרל שהכה על חטאו ועשה רבות למען שלום וצדק
1. חיילי צה"ל הורגים פלסטינים כי הם מרימים את הראש ולא יודעים את מקומם וצריך להראות להם מי הגבר פה ומאיפה משתין הדג וערבי טוב זה ערבי מת.
אין לזה שום קשר לסחר באיברים, מאיפה הוא המציא את זה.
2. אני מקווה מאוד שביד ושם, עם כל הביקורת שלי על מוסד זה, לא ייענו לבקשה התמוהה להעניק לראש המודיעין הנאצי, שמילא תפקיד חשוב במכונת המלחמה הנאצית ומכאן גם במכונת ההשמדה שלהם, תואר "חסיד אומות העולם".
יש הבדל בין להציל לבין למנוע השמדה של אדם כזה או אחר (יהודי או לא יהודי).
כל ניצול שואה יספר לך על רגע של רחמים שהתעורר לפתע אצל וואכמן כלשהו או איש אס-אס כלשהו לפני שהתכוון לירות בו.
אכן, כל מי שמילא תפקיד במכונת הרצח (כולל אסירים שהופקדו על אסירים אחרים) יכול היה לרצוח יותר ממה שרצח בפועל. בעיני הניצול הוא אכן "הציל אותו".
נאצים רבים זכו לעדויות אופי מפי אסירים במחנות, אבל עדות כזאת יכלה לכל היותר להקל בעונשם אך לא להפוך אותם לגיבורים, למצילים או ל"חסידים".
"חסיד אומות העולם" יכול להיות רק מי שעיקר עיסוקו היה הצלה, ושפעילותו הייתה כרוכה בסיכון ממשי ומשמעותי (לא איבוד משרה, אלא מאסר או עונש מוות).
הוא הדין, על אחת כמה וכמה, לגבי אישים בכירים. אז קנאריס א?פשר לרבי יוסף יצחק שניאורסון ("האדמו"ר מליובאביטש" בפי חסידיו) להימלט, אבל עיקר עיסוקו כאמור היה סיוע מודיעי לכוחות שביצעו בין השאר את השמדת ההמונים בשם תורת הגזע.
ואשר ל"קשרים" השונים נגד היטלר בצבא הגרמני:
לא היו אלה מרידות אנטי נאציות במהותן. הן כוונו בעיקר נגד אישיותו של היטלר עקב התנהגותו עקב כישלונותיו בניהול המלחמה.
אותם מורדים היו ברובם אנשי ימין קיצוני, מיליטריסטים וארכי-לאומנים.
הם התכוונו להמשיך במלחמה (בעיקר בחזית המזרח, שם בוצעו רוב הזוועות הנאציות) ולהיפטר מפיקודו של רב טוראי גחמן וחובבן.
הנאציזם לא נפל מהשמים, התשתית ההיסטורית והרעיונית שלו הוא המיליטריזם הפרוסי הנאו-פאודאלי, שהיטלר השכיל לעדכנו לגרסה "מודרנית" אשר תאמה את תנאי תקופתו.
בלא צבא היונקרים ומורשתו, היטלר היה נותר מחבר הספר "מיין קמפף".
תודה על עוד מאמר משובח וביקורתי מבית היוצר של גדעון ספירו.
הכיבוש בהחלט איום ונורא, עם כל התחלואות והפגיעה בזכויות אדם שהוא גורר עימו. לעופר: השואה לא התרחשה ביום אחד וגם לא בשבוע. כפי שאתה בוודאי יודע, השואה היתה תהליך ארוך שנבנה לאורך זמן, ולכן, דווקא אנחנו, כעם יהודי שעבר את השואה והזוועות הנוראות, צריכים להקפיד בעניין ההריגות והרציחות שבעתיים, לפני שעניין הכיבוש יצא מכלל פרופורציה ויוביל אותנו לפשעים חמורים בהרבה שעלולים, חס ושלום, להיכנס לספרי ההיסטוריה.
לגבי הפרסום של העיתון השוודי: אולי סופסוף הגיע הזמן שישראל תפסיק לחשוב שכל מדינות ערב וכל ארצות העולם גזעניות ושונאות אותה ?
אולי הגיע הזמן לבדיקה עצמית אמיתית וכנה ?
השאלה האמיתית שצריכה להישאל איננה מה עיתון כזה או אחר פירסם על ישראל, כי מחר יהיה זה עיתון אחר בפרסום כתבה אחרת (ולא אתפלא אם ימצאו שם אמיתות שיוכחשו). השאלה היא: איזה בדק בית ואיזה צעדים צריכים לעשות על מנת לשנות את הגישה הביקורתית של העולם כלפי משטר הכיבוש האיום.
אם תשאלו חלק גדול מהציבור בישראל, התשובה תהיה פשוטה: להרוג כמה שיותר ערבים ולהמשיך לכבוש, ופה בדיוק הבומרנג חוזר אלינו היישר לפרצוף.
שוב המומחה בעיני עצמו מחווה דעה על נושאים שידיעתו הינה מוגבלת למדי.
שודיה שמרה על ניטרליות זה נכון, אך היתה זו ניטרליות אוהדת מאד לגרמניה. עדי כדי כך כך אוהדת שהיא הרשתה מעבר של אוגדות גרמניות דרך שטחה מנורוגיה לחזית הרוסית. את עפרות הברזל שלה היא מכרה רק לגרמניה.
הכתבה שהתפרסמה בשבדיה היא אנטישמית שכן כיצד תסביר את הקשר בין הפלסטינאי ההרוג, משנת 92 ומכירת האיברים על ידי יהודים בניו גרזי 17 שנים לאחר מכן
עם כל הכבוד לשרות הקרבי שלך בסדיר נוכחותך כחפ"ש בפעולה זו או אחרת אינה מוסיפה לך ידע ועומק מבחינת מקבלי ההחלטות
לעופר,
כפי שכתבתי לא אחת, אינני מתנגד להשוואות עם המשטר הנאצי. אני עושה זאת לא אחת. מדובר באירוע היסטורי ולכן בהחלט ניתן וחשוב להסתייע בו בדיון הציבורי, בנושאים כמו מאבק בגזענות, אכזריות כלפי אחרים, הסכנות הרובצות לדמוקרטיה והפיכתה לדיקטטורה ועוד. חשוב שההשוואות תהיינה בהקשר היסטורי רלבנטי.
לא תמצא אצלי אמירה שמנה עופר דומה לאושוויץ,אבל כן ראוי להשוות, בין מעצר עשרות אלפי פלסטינים, שחטאם הוא התנגדות לכיבוש והפרות זכויות אדם, לבין מעצרם של אלפים במשטרי דיכוי אחרים, בין בשנות-30 בגרמניה, בטרם מלחמה, או בדרום אפריקה של האפרטהייד או צ’ילי של הרודן פינושה.
יש הבדל ביו מי שמשתמש באירוע היסטורי במסגרת מאבק בגזענות ובעוולות של משטרי דיכוי, לבין מי שעושה שימוש באותו אירוע במטרה לסתום ביקורת כלפי עוולותיו ופשעיו שלו.
לדני אורבך,
יש בינינו מחלוקת. אני סבור כי 43 שנות הכיבוש הישראלי נמצאות בסקאלת פשעים נגד האנושות. הסקאלה לא מתחילה באושוויץ, היא מסתיימת שם, ותפקידם של שוחרי זכויות האדם להיאבק נגד פשעים אלה לפני שיגיעו לשלב הקיצוני של הסקאלה. כהיסטוריון אתה בוודאי יודע כי הכיבוש הנאצי לא היה אחיד בכל המקומות. בפולין הוא היה במדרגה אחרת מאשר למשל בדנמרק. הכיבוש הגרמני בדנמרק היה פחות אכזרי מהכיבוש הישראלי.
למגיב תחת "חלאות אדם"
תן לי מראה מקום בו הגנתי על מי שכתב שהיהודים הם "תת אדם שיעשו הכל למען כסף"?
ייתכן שיש לך בעיות בהבנת הקריאה. בכתבה המדוברת, היהודים לא שורטטו כתת אדם. תיצמד לעובדות, וקודם כל תקרא את הכתבה במלואה. (וגם ראיון עם העיונאי השבדי שהופיע בידיעות אחרונות).
למגיב "היה ברור"
לך היה ברור , לי לא.התעלמת מהפיסקה בטורי בה אני מביע תקווה שהדברים אינם נכונים.
לדניאל,
שום אגו. להיפך, בצניעות רבה אני מבקש להתנצל בפני הקורבנות על השימוש הלא נאות שעשו בי בשירותי הצבאי. זה הכל.
לאבירם,
אתה משפץ היסטוריה. דווקא ישראל הייתה זו שבהתגרויותיה השתלטה על שטחים לא לה בגבול עם סוריה.
לאיתי,
מתי פלד הוא באמת יוצא מן הכלל המלמד על הכלל.
אבל גם הוא החל את דרכו לעבר השמאל, אחרי שיחרורו מהצבא. קנאריס עשה את מעשיו האצילים תוך כדי שירותו הצבאי ותפקידו רם המעלה. כאלה לא היו,למיטב ידיעתי,עד היום בשבט הגנרלים הישראלי.
לסהר,
תודה.
למגיב "כרגיל כלום",
כתבתי שבניטרליות השבדית היו גם קטעים שאין להתגאות בהם, אבל אלמלא הניטרליות, אלפי יהודי דנמרק לא היו ניצלים, אלא מושמדים. זה דבר של מה בכך בעיניך?
לגבי הכתבה אנחנו חלוקים. אצלי רף האנטישמיות שונה מאשר אצלך.
כרגיל יובל הלפרין מחווה דיעה מלומדת על נושאים שבהם אין לו מושג ירוק.
אדמירל קנאריס לא הציל רק את הרבי – אלא מאות יהודים בזמנים שונים במהלך המלחמה, על ידי הברחתם לספרד, פורטוגל והולנד במבצעים מורכבים. הוא הפעיל לצורך זאת סכומי כסף אדירים שגנב מתקציב הביון הגרמני, מערכת משומנת ואת כל צוות עוזריו ומקורביו.
קנאריס לא היה מעורב גם בפשעי מלחמה מכל סוג שהוא – ולהיפך, מחה כנגדם בכל הזדמנות. הוא אף חיבל במאמץ המלחמה הגרמני על ידי מסירת מידע בחשאי לבעלות הברית, ועל ידי כך ששכנע את פרנקו שלא להצטרף למלחמה לצד היטלר. אם לא די בכך – הוא היה מעורב בקשר נגד היטלר מראשיתו.
אני ממליץ ליובל לקרוא את הספרות המקצועית על הנושא, למשל את ספרי "ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר" שעוסק בדיוק בנושא זה, ומבוסס בין היתר על המקורות הראשוניים, או את אחד מהספרים האחרים שראו אור באנגלית או בגרמנית (אשמח להמליץ לו על כותרים טובים).אם יקרא, אולי ילמד כי הקשר החל ב-1938 והמשיך לאורך כל שנות המלחמה, ומטרתו העיקרית היתה להפסיק את פשעי המלחמה הנאציים לא פחות מאשר להציל את גרמניה.
רק דוגמאות ספורות:
שטאופנברג- ראש הזרוע הצבאית של הקשר: "היחס ליהודים ולשבויי המלחמה הרוסים מוכיח שהיטלר שיקר לנו כאשר טען כי בכוונתו לערוך סדר חדש באירופה. לכן, המלחמה הזאת היא מפלצתית." זה הוביל אותו למסקנה כי "יש לתקוע בחזיר הזה כדור."
גנרל בק- מפקד תנועת ההתנגדות: "הדבר החשוב הוא לא גורלו של פרט זה או אחר, וגם לא ההשלכות על האומה. הדבר החשוב הוא שהתבצעו פשעים מסמרי שיער מאחורי החזית, ועלינו לשים קץ לכך בכל האמצעים שברשותנו."
כך שיובל, בפעם הבאה שאתה מביע דיעה על נושאים היסטוריים, כדאי שתקרא ותלמד עליהם.
נחמד לקרוא את ספירו תמיד אבל במיוחד השבוע שהוא נשען על קשת רחבה של טיעונים.
מאלף. כרגיל.
זה לא רק הטיעונים זו רמת הכתיבה המושחזת, לוגיקה לא מתפשרת והומניזם כלפי כל הצדדים.
אני לא מבינה איך כל מיני כותבי מאמרים עלובים, שמקבלים על זה משכורת (דן מרגלית למשל, השם הראשון שעולה לי) יש להם טורים מדהימים בטפשותם וכותבים מבריקים באמת כותבים בגדה השמאלית, שמתחננת לתרומות.
אנחנו חיים בעולם מבלבל ומטורף וצריכים לחפש איים של שפיות וטוב.
דוגמא נוספת לפרדוקס וחוצפה, הוא איך מדינה כמו ישראל, עם כיבוש של עשרות שנים, עם מערכת רווחה מזערית, עם מנטליות של "נצל ככל יכולתך" מבקרת את שבדיה, שהיא בוודאי לא מושלמת, אבל היא מדינה שלא כובשת איש, שמקבלת פליטים מכל העולם בלי להכניס אותם לכלא או לגרש אותם אחרי שסחטו עד תום את כוח העבודה שלהם, מדינת רווחה, ששם אף אחד לא מחטט בפחים, מדינה מתוקנת בלי ראשי ממשלות ושרים שהכלא כל יום מרחף מעל ראשם, איך מדינה מחורבנת כמו ישראל, גזענית עד לשד עצמותיה, אפילו כלפי האתיופים (!!) שמייצגים את היהדות הקדומה. איך כזאת מדינה, לעזאזל, מעיזה לבקר את שבדיה??
בעולם כזה מוזר ומבלבל לא פלא שרוב האנשים חושבים עקום ויש להם במוח מבני מחשבה עקומים. זה עצוב וצר לי עליהם אבל יש גם אורות של הומניזם אמיתי, של אמת וידע עמוק וכל שנותר לי לאחל שהידע הזה יופץ ולא יוחבא בתוך אתר נידח כמו "הגדה".
כשיש לנו שר חוץ פופוליסט ורדוד ולידו סגן שר המתנהג כמט סנשו פנשו של השר העילג בלשונו , הרי התוצאה כל העם השבדי אשם.
במקום להתרכז בהוקעת העלילה בעיתון מושיבים את העם השבדי על ספסל הנאשמים על התנהגותו בשואה.
רק שמחר לא ילך שר החוץ השבדי בדרכו של של ליברמן.
תארו לכם ששר החוץ השודי יאשים את החברה הישראלית ברצח הרוזן ברנדוט ב-1948. הרצח בוצע על ידי הלח"י שבצד מנהיגיו-פרידמן ילין מור, אלדד שייב(אבא של ח"כ בכנסת ישראל) היה גם מפקד שלישי , שברבות הימים היה ראש ממשלת ישראל, והרי מדובר ביצחק שמיר.
אם תעשה זאת מחר שודיה ותאשים את החברה הישראלית ברצח המתועב של ברנדוט , הרי היא למדה שיעור מאלף ברדידות משר החוץ הישרלי ומטיםשוטו של סגנו.
ליברמן עוטף את רדידותו ב"פטריוטיזם לאומי" והסנשו פנשו שלו , סגן שר החוץ, מוסיף נופך של רטוריקה לאומנית מסוגננת , אבל שניהם יחד רצים מ"שערוריה" ל"שערוריה" שהם מפריחים לאויר….ודואגים למערכת מדים המשדרת הופעה של "פאטריוט יהודי".
כדרך אגב, חבל שליברמן לא שאל את טניה, אשתו של לובה אליאב, איך בזכות העם השודי ניתנו לה החיים , כמי שעברה את כל אימי השואה.