כל אדם כן ,ישראלי או פלסטיני, אינו יכול שלא להסתייג ממדיניותה של ממשלת ישראל, הן במישור המדיני והן במישור החברתי.
בתחום המדיני נושאת הממשלה הצהרות שלום כלפי העם הפלסטיני ומדינות ערב השכנות, אך למעשה, היא מעלה אותנו על שרטון התרמית של המשך בניה מואצת בשטחים, האצת מסע השטנה כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל, ופגיעה קשה באוכלוסיה הפלסטינית החיה בשטחים הכבושים.
בתחום החברתי נושאת הממשלה הצהרות על רפורמות פרוגרסיביות, אך למעשה, אנו עדים לגלי עליה מתמדת במחירי מצרכים חיוניים, סגירת מפעלים וגידול מדאיג בשיעור מחוסרי העבודה. וזאת, תוך כדי הצגת מצגי שווא על שיפור ניכר במצבנו הכלכלי.
הזעם המוצדק כלפי הממשלה אינו מנוּוט לתגובה הולמת של חזית פוליטית משותפת של ציבור גדול של אזרחים, ציבור יהודי וערבי, שנפגע ממדיניות הממשלה. לכן מוטלת עלינו החובה לחתור להקמת אותה חזית משותפת, חזית שתפעל בכל ישוב למן הכפר הקטן ועד למרכזים העירוניים הגדולים.
עלינו לחתור לכך שהאדנים עליהם תקום החזית יהיו אדנים של שותפות בין כל אזרחי המדינה – יהודים וערבים.
בכל ישוב חייב להיות מקום למרחב עצמאי של פעילות אותה חזית, שתתמקד סביב נושאים יחודיים הקשורים למהלך החיים באותו ישוב. אך בד בבד יש לחתור לכינונה של הנהגה ארצית, שתהיה המנוע הדוחף לפעילות המונית נגד המדיניות המסוכנת של ממשלת ישראל מבחינה חברתית ומדינית.
התקופה האחרונה זימנה לנו תופעות מצמררות, שהחברה בישראל עברה עליהן בדממה מוחלטת לסדר היום. אסתפק רק בתופעה המזוויעה והאימתנית, לה היינו עדים עקב התבטאויותיו של שר החוץ אביגדור ליברמן. התבטאויות שמאימות על אושיות הדמוקרטיה בישראל ועל מקומה של ישראל במשפחת העמים. חזית פוליטית רחבה היתה יכולה להעלות על סדר היום הציבורי את הסכנה הנשקפת למדינת ישראל מאותה מדיניות חסרת רסן. אני מצר על כך שלא קמה חזית משותפת ישראלית-פלסטינית לנוכח גילויי המשטמה של שר החוץ, במיוחד כלפי אזרחי ישראל בני המיעוט הערבי. וכן נגד הזלזול הבוטה שלו ברשויות החוק בשעה שמתנהלת בעניינו חקירה משטרתית בשלל עבירות וביניהן הלבנת הון.
אחד האתגרים שעומדים לפיתחה של החזית הוא פילוס דרך אל אוכלוסיה גדולה של יוצאי ברית המועצות, שלמרבה הצער, רבים מהם משחרים לפתחו של שר החוץ אביגדור ליברמן, גומאים בצמא את אמרותיו המסוכנות ונעשים חסידיו ותומכיו הנלהבים.
לחזית כזאת עשוי להיות הד ציבורי חיובי במדינות רבות שמסתייגות ממדיניותה של ישראל. אין ספק, שההד החיובי עשוי להקרין על יחסן של מדינות שכנות לישראל, כי הנה חי, פועל וקיים בה מחנה שלום משמעותי המיצג ישראל שפויה ושוחרת שלום. חזית כזאת אינה עומדת בסתירה לפעילות המבורכת של ארגוני שלום וחברה הפועלים בשטח; חזית כזאת רק יכולה למנף את הפעילות ולהעלותה מדרגה.
הכרחי שמחנה השלום בישראל ישנס מותנים נגד הגוש המוביל את מדינת ישראל לחיק סכנת הפשיזם והמשך המציאות המדממת של איבה, שמונעת פיתרון מדיני צודק. מול אימת הפשיזם המתדפקת על דלתנו חייבת לקום חזית רחבה של אזרחים יהודים וערבים שתהווה סכר איתן שיסכל את הסכנה.
ראוי שקריאתו של עוזי בורשטיין תאומץ על ידי חד"ש מתוך כוונה להקים חזית רחבה , בה יהיו פעילים גם אנשי שמאל ציוניים וגם חברים ערבים מכל המפלגות הערביות .
אחר הבחירות היינו עדים למאמץ להקים "שמאל חדש". מיד לאחר הבחירות גדש את אולם הגדה השמאלית בתל אביב קהל רב , בעיקר של צעירים, בסימן ההערכות להקמת "השמאל החדש". כמה שבועות לאחר מכן שוב אותה אנרגיה בעקר של צעירים מחד"ש, מרץ, הרשימה הירוקה ועוד גדשה אולם צנוע סמוך לשוק הכרמל ,כשבאויר מקוננת התחושה ,שהשמאל החדש עומד לקרום עור וגידים….ומאז עוד מעט חצי שנה אחרי הבחירות , כל היוזמות נדמו ונכנסנו להקפאה מוחלטת. לכן נראה לי שעוזי בורשטיין מניח לפנינו אתגר – לעשות הכל לפרוץ את המסגרות ולהקים חזית משמעותית. חזית שתהיה קול שינווט את סדר היום במאבק נגד הכיבוש ונגד סכנת הפאשיזים שליברמן ומפלגתו מניחים לפתחנו.
יש בהחלט מקום להקמת החזית אך כדי שתהיה רחבה מצעה צריך להתבסס על
1. שוויון זכויות וחובות לכל אזרחי המדינה
2. שתי מדינות לשני עמים- ישראל , מדינת העם היהודי ופלסטין מדינת העם הפלסטינאי. אין הגדרה זו שוללת את זכותם של פרטים לחיות בשוויון מלא לבני הרוב
3. הגבולות יתבססו על גבולות 67 עם אפשרות לחילופי שטחים במשא ומתן.
4. חזרת הפליטים הערבים תעשה לשטחי פלסטין בלבד כי אחרת אין משמעות לפתרון שתי מדינות לשני עמים. כל הפליטים ערבים ויהודים שברחו והוברחו מישראל ומארצות ערב יזכו לפיצוי
5. חופש דת וחופש מדת
6. בינאום ירושלים העתיקה
7. משטר שחורט לדגלו צדק חברתי והבטחת זכויות העובדים
מה שיש זה מה שיש.
כנראה שמחלוקות בין השותפים הפוטנציאליים עמוקות מספיק בכדי להכשיל את היוזמות בעודן בחיתוליהן.
כשלון אוסלו גרם לשמאל הרדיקאלי להיזכר שיותר מכל הוא שונא את הציונות, ולשמאל הציוני לברוח מהשונאים בבהלה, ישר לידיים של ליברמן(כשהמחסום האחרון הוא המבטא של ליברמן, לא האידאולוגיה שלו…)
איזה חזית ואיזה נעליים.
דרך אגב, השימוש במונח "מחנה השלום" הוא שקרי ומטעה.
השמאל הרדיקאלי (שמתיימר ליצג את העמדה הערבית) מתנגד נחרצות לפשרה בעניין חיסול הציונות ופלסטיניזציה של ישראל, והשמאל הציוני מתנגד נחרצות להתאבדות קולקטיבית.
איפה בדיוק יצמח השלום בתנאים האלה? על כף היד שלי, אחרי שיצמחו שם שערות?
עשר השנים האחרונות גרמו לרוב המסכות ליפול, ולרוב האשליות להתפורר. נראה שהאשליה היתה הדבק המחבר, ואם היא לא קיימת יותר, ה"חזית" שאתה שואף אליה תתקיים רק בין מי שאצלם היא מתקיימת ממילא כבר היום, לכן ה"קריאה" שלך מיותרת.
ניכר שהח’ עוזי כתב את הדברים בדם ליבו.