אני חושב שהמשפט הכי שנוא עליי בעולם הוא זה שמתחיל ב"הייתי פעם שמאלני, אבל…". שמאלנות היא לא תכונה שמשתנה כמו צבע של זיקית, כשאתה נולד לתוך רוב שהצביע שמאל, והמצב הגיאו-פוליטי השתנה לאטו סביבך. להיות שמאלני אמיתי אומר להיות הומניסט – להאמין ברוח האדם. זה אומר לדעת שאתה צודק גם מול גלים של פאשיזם ושנאת-חינם ששוטפים את העולם. אנשי הימין מתנגחים בשמאל – "חלשי אופי, חסרי עמוד שדרה, ימכרו את האחים שלהם", ועוד מילים רבות ו"טובות".
הפניה לשנאה היא הפניה הציבורית לפחד. כשאנשים מפחדים ממה שעלול לקרות, הם מנסים לשנות את רוע הגזירה ב"פעולות מנע". מצביעים יותר ויותר ימינה, משכנעים זה את זה ומחזקים זה את זה בצדקת דרכם. "כבר לא נשאר שמאל בארץ, ואלה שנשארו סהרורים" הוא משפט ששמעתי מיותר מאדם אחד ביותר מסיטואציה אחת. אבל מהי בחירה בימין? "ארץ ישראל השלמה" מהפרת ועד הים התיכון? הרי היא לא תקום לעולם. הקיצונים שמימין יודעים הכי טוב להיות פרובוקטורים מעולים, כמו למשל אתמול, בעת הנחת אבן הפינה בשכונת ג’בל מוכאבר לשכונה יהודית ובית כנסת שיקומו במקום. "ירושלים שלנו", זועקים כולם. אבל מהי שייכות? מה זה בדיוק, "שלנו?" המוסלמים שחיים שם – אורחים שלנו? יש שם הרבה משפחות שחיות שם לא פחות מהוותיקות במשפחות היהודים. עם התפרסמות המחקר שקובע שכל אדם רביעי בעולם הוא מוסלמי, אולי כדאי שנשקול שנית את התנהגותנו בעיר הקדושה המהווה את האתר השלישי בחשיבותו למוסלמים בעולם כולו.
ישראל המבוהלת-דמוגרפית, המפחדת לאבד את הרוב היהודי שהציונות ז"ל עמלה כה קשה להשיגו, אפילו במחיר של להעלות כחצי-מיליון רוסים שיש ספק ביהדותם וקליטתם כחלק מהעם, פנתה בבחירות האחרונות ימינה בפנייה חדה ומסוכנת. נכון שהשמאל לא הצליח להציב אלטרנטיבה ראויה, בעיקר עקב סכסוכים פנימיים, ריבוי מפלגות וחוסר אחידות במסרים. אבל בעולם שבו הטלוויזיה (בכנות, מי מכם בכלל קרא מצע של מפלגה כלשהי, אפילו זו לה הצביע בבחירות האחרונות?) קובעת את השיח הציבורי ומשרד הפרסום המוצלח יותר הוא שזוכה לחברי-כנסת בתפקידם, ראוי לחשוב על המשמעות של הקצנה שכזו. הצד הפלסטיני החל במאבק המזויין כשראה שאינו מצליח להגיע לידי פשרה בדרכים לא אלימות. מעולם לא כיבדנו אותם, מראשוני המתיישבים היהודים בארץ ראינו בהם "ילידים", אינדיאנים שיש לברא ולסלק כדי שנוכל ליצור שממה אותה נוכל להפריח. אבל אלו רק מילים כתובות בבלוג אלמוני – האמת המרה היא שעם ישראל היום בכלל לא מעוניין להביט בראי, לא זה ההיסטורי ולא זה הנוכחי. התגברות האלימות, הקללות, הצפירות, התפצחות דמות הצבר הקשה בחוץ ורך בפנים (שנהיה קשה בחוץ וקשה עוד יותר בפנים) לא מאפשרת לנו להישיר מבט אפילו בדו"ח גולדסטון, שופט יהודי שנבחר לחקור זוועות (לא אראה לכם פה תמונות, אבל דמיינו את הקמפיינים שלנו עם הפיגועים והאיברים המרוטשים – רק פי מאה בהיקפם, וכל זה בכמה ימים) – והצהיר כמובן אחרי זה שהצד הפלסטיני לא זוכה אצלו, אלא פשוט היה מובן מאליו שירי הקסאמים הוא בעיה שיש להתייחס אליה, בנפרד מממצאיו.
במצב העניינים הנוכחי, פלא שכל העולם מחפש רק "לשנוא" את ישראל "התמימה"? עמוס עוז התריע כבר מזמן – באור התכלת העזה, מאמרים ורשימות, 1979 – שבמצב העניינים הנוכחי אנו בדרך להפוך לצבא היחיד בעולם שיש לו מדינה. לא מאמינים? פתחו את הספר ותמצאו את זה כבר שם. עם מפוחד ממנה מעליו למנהיגים גנרלים מבוהלים ומבריקים, במקום כלכלנים, שופטים או אנשי ספר ורוח. לא מזמן שאל אותי מישהו "העם הנבחר זה גזענו?" ואני עניתי בהחלטיות ברורה: "בוודאי שכן. זה אומר שכל השאר הם שום דבר, ואם אלוהים ברא אותם הרי זה לא כי להם אין כוונה". יהודים, התעוררו. בקרוב יהיה הגירוש השלישי ובעל הבלוג הזה, ממקום מושבו בנכר, יוכל רק לצקצק בלשונו ולהרכין ראשו בעצב. עוד לא מאוחר מדי למנוע את מלחמת המזרח התיכון או מלחמת העולם השלישית – אבל יום אחד כן יהיה מאוחר מדי.
הייתי פעם שמאלני. הכוונה אינה שהיום אינני אדם הומני. להיפך, היום אני אדם הומני יותר וישר יותר כי אני מסתכל על המציאות כמו שהיא ולא משקר כדי להתאים את המציאות לאידאולוגיה כמו שעושה הכותב. למשל, לשקול את התנהגותינו כי ירושלים היא המקום השלישי בחשיבותו למוסלמים. ואולי המוסלמים צריכים לשקול את התנהגותם כי ירושלים היא המקום החשוב ביותר (ולא השלישי) ליהודים. האם לא ראוי לוותר על המקום השלישי למען המקום הראשון והיחיד? לא אצל "השמאל". לכן אינני "שמאל" יותר. הצד הפלשתיני התחיל במאבק מזויין כשראה שאינו יכול להגיע לפשרה בדרכים אחרות. שני שקרים גסים במשפט אחד. ראשית הפלשתינים מעולם לא ניסו להגיע לפשרה. עמדתם היתה תמיד שאין מקום למדינה יהודית ואין מקום ליהודים חיים. השקר השני הוא שהדרך הפלשתינית היתה תמיד הדרך של אלימות ורצח. הם מעולם לא ניסו דרך אחרת. זאת הסיבה שאני לא "שמאל". לעומת זאת אני בהחלט שמאל – הומניסט, מאמין ברוח האדם אבל גם מאמין בשכר וענש. לא אלוהיים, אנושיים. מי שמנסה לרצוח דינו להענש. מי שמוותר חמש פעמים על הקמת מדינה משלו כדי לרצוח יהודים צריך להענש.
"הם יעדיפו לצאת לגלות מאשר לוותר על המדינה הלאומית שלהם לטובת פלסטין ערבית ואיסלאמית בסגנון המופתי חג’ אמין אל-חוסייני"
יציאה לגלות אין פירושה וויתור על מדינת הלאום שלנו לטובת פלסטין ערבית?
במסקנה שלך יש סתירה פנימית.
הערבים התנגדו לחלוקת הארץ ב1937 ועדת פיל גם כשהציעו להם את רובה הגדול של הארץ עובדה היסטורית נוספת הבריטים כבר הקימו מדינה פלסיטינית הלא היא ירדן של ימינו
זאת אומרת שהגדה השמאלית היא אתר ימין קיצוני?
לחילופין, יתכן כמובן שישראלים לא שייכים למין האנושי, לכן כל גילוי של אמפתיה מבוזבז עלינו, באספקט ההומניסטי כמובן.
ולא רק למין האנושי אנחנו לא שייכים, כנראה שאנחנו לא שייכים בכלל לאקולוגיה הארצנית, אחרת איך ניתן להסביר שאנשים שרחמיהם נכמרים על פרה, תרנגולת, ואפילו על עצים וסלעים, מצליחים איכשהו למצוא בעצמם תעצומות נפש מספיקות בכדי לשנוא אותנו בלהט אינסופי.
אכן הומניזם למופת.
דרך אגב, השמאל לא הצליח להציב אלטרנטיבה ראויה לא בגלל "סיכסוכים פנימיים" אלא משום שהפלסטינים הצליחו סוף כל סוף לדבר לעם ישירות, בלי מתווכים מטעם עצמם שישימו פילטר על הצחנה.
פתאום הסתבר שאין פרטנר, ושכנראה גם אף פעם לא היה.
"העמדות הפלסטיניות הפשרניות" כפי שהוצגו על ידי השמאל התגלו כפיקציה, כזב, תרמית, או במקרה הטוב- אשליה עצמית.
מסתבר שהתודעה שלנו יכולה אולי להשפיע על ההוויה שלנו, אבל היא לא יכולה לקבוע את התודעה של האחר, ובטח לא לשנות את ההוויה שלו.
אין אלכימיה שבכוחה להפוך חרא לזהב, והציפוי הדק ש"השמאל" הצליח לשים על החומר האמיתי, היה מלכתחילה בעל אורך חיים מוגבל.
מה לעשות. זה מה שיש.
למשל כישלון השמאל בבחירות: "נכון שהשמאל לא הצליח להציב אלטרנטיבה ראויה, בעיקר עקב סכסוכים פנימיים, ריבוי מפלגות וחוסר אחידות במסרים."
הבעייה של השמאל מתחילה בהתייחסות לאמת, לא ב’ריבוי מפלגות’. העם שלנו יודע שהשמאל לא אומר אמת בשאלות המהותיות הנוגעות לחיינו, כמו למשל העובדות הבסיסיות והיומיומיות בסכסוך הישראלי-ערבי שהשמאל מעוות ומסלף על כל צעד ושעל. הציבור לא קונה את הסיפור על הכובשים הציונים האכזריים שכבשו ונישלו את העם הערבי המסכן ומתעללים בו מתוך רוע גזעני. הציבור יודע שבגדול זה שקר, היום כמו בעבר.
לכן חוץ מקומץ שולי כמו הכותב הציבור מאס בתעמולת השמאלנים ורואה בה שרות לאוייב ותו לא. אין שמץ של סיכוי שיהודי ישראל יסכימו אי פעם לכרוך סביב צווארם את העניבה שהשמאלנים מגישים להם. הם יעדיפו לצאת לגלות מאשר לוותר על המדינה הלאומית שלהם לטובת פלסטין ערבית ואיסלאמית בסגנון המופתי חג’ אמין אל-חוסייני.